סיכום מאמרי חג השבועות - קבלת התורה
107 מאמרים
פתיחה
על "ימי קבלת התורה" (ראה לקו"ש חל"ח ע' 1 ואילך) ועניניה זכינו לריבוי עצום של מאמרים, החל משבת מברכים סיון ונמשך עד סוף ימי תשלומין י"ב סיון. לפניכם גליון מורחב, בו יופיעו מאמרי החג כסדר שנות אמירתו, כולל מאמרים שנאמרו בימי הכנה וימי תשלומין לחג השבועות. כמובן, שלא שייך לערוך סיכום וקיצור מלא מכולם, השתדלנו עד כמה שאפשר לסדר את כולם לפי השנים ולהביא נקודת תמצית מכל מאמר כדלהלן.
מאמרי ליל שבועות:
בשנים הראשונות היה מאמר בליל שבועות לפנות בוקר, בשנים תשי"ב-תש"ל ערך את סעודות החג בדירתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ובשעה השלישית אחר חצות הלילה, בשעת "קדרותא דצפרא", יוצא אל ביהמ"ד ואומר מאמר. שונה אמירת מאמר זה משאר המאמרים, שלא קדמו לו שום ניגונים או דיבורים; הרבי נכנס בהליכה מהירה ומתיישב במקומו, ומתוך הדממה פותח במאמרו, וכשסיים קם ויצא בשתיקה ובמהירות.
מנהג רבותינו נשיאינו:
מדברי רבינו משמע, שאמירת דא"ח בליל חג-השבועות מיוסד על מנהג אדמו"ר הצמח-צדק, שגם הוא היה אומר דא"ח בלילה זה (ראה שיחת ערב חה”ש תשי"ב, שהמסופר אודות מאמרים שאמר הצמח-צדק בערב חה”ש הכוונה לערב מ"ת, דהיינו ליל שבועות. וברשימת דרושי הצ"צ נמצא שבשנת תר"ה אמר מאמר בליל א' ד חה”ש). גם מאדמו"ר האמצעי יש מאמר מ"ליל א' דשבועות", וכן מאמרים רבים מאדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. אך המובן בפשטות, שכל המאמרים הללו נאמרו בתחילת הלילה, קודם תפילת ערבית או אחריה, ולאו דוקא לפנות בוקר.
תיאור חי מאמירת המאמר תשט"ז:
בגליון "קובץ-ליובאוויטש" (תשט"ז) מתאר בעט סופר סדר אמירת מאמר זה: "מאמר "מתן תורה" שכ"ק אדמו"ר שליט"א אומר בלילה הראשון של חג-השבועות לפנות בוקר, בקדרותא דצפרא. ואכן, בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, נשמע בקרב החסידים קול תנועה ברעש גדול; כ"ק אדמו"ר שליט"א יוצא מחדרו המיוחד, ומכל עבר החלו להיחפז זקנים ונערים לכיוון בית-המדרש. תוך דקות ספורות התמלא בית-המדרש הגדול מפה אל פה. כ"ק אדמו"ר שליט"א התיישב בראש השולחן, על הבימה שהוכנה עוד קודם לכן, וכעבור רגעים מועטים של שקט מוחלט פתח הרבי שליט"א באמירת המאמר "להבין למה ניתנה תורה לנשמות בגופים דוקא", שאמירתו נמשכה כמחצית השעה. בסיום המאמר נאספו חסידים רבים ואברכים לחזרת המאמר ששמעו זה עתה מפי הרבי".
התוועדויות ומאמרי ערב חה”ש:
משנת תשל"א נפסק הסדר דלעיל, ומאז בשנים תשל"ב-תשמ"ז היה נערך התוועדות באור לערב חג-השבועות, והיה אומר גם מאמר דא"ח. יוצא מהכלל הוא המאמר אנכי ה"א תשמ"ט שאמר הרבי בליל ערב חה”ש לאחר תפילת ערבית בהפתעה גמורה ללא ניגון הכנה וללא שיחה לפניו. המאמר יצא לאור בקונטרס מוגה תיכף לאמירתו.
המשכים דחג השבועות:
על כל הנזכר לעיל, יש להוסיף את מאמרי שבת שלפני ולאחרי החג, שברובם ביאר עניני מ"ת וכיו"ב וכמה אף מהווים תחילת המשך למאמרי החג הבאים, לפעמים היו שלשה, ארבעה (תשכ"ו-כ"ח-כ"ט-ל"ז-מ"ב-מ"ה) ואפילו חמישה (תשל"ב) מאמרים בהמשך אחד, החל ממה שדרש בימי הגבלה ונמשך עד לסיום ימי תשלומין שלאחריו. (תשט"ז נמשך גם לפ' שלח) סכום המאמרים שבהם מבאר עניני קבלת התורה, מאה וחמש מאמרים!
זכה דורנו ובשנת תש"פ יצא לאור ספר "תורת מנחם - מועדים" ע"י ועד הנחות בלה"ק, ובו כמאה מאמרים על קבלת התורה לפי סדר הפסוקים ומארז"ל וכדרכם עשו מלאכה נפלאה בעריכת והערת והארת כל מאמר באור יקרות בדקדוק והערות משלימות.
הצורך בלימוד מאמרים בקביעות דומה:
בשיחה דליל ג' סיון דיבר רבינו אודות הפתגם ב"היום יום" ב' סיון ע"ד סדר הנהגת הצ"צ באמירת דא"ח בחג השבועות, שהיה כקביעות שנה זו, והוראה ללימוד המאמרים בזמניהם; "בשנת תקפ"ט חל ש"פ במדבר ה' בסיון. קודם הדלקת נרות של שבת אמר הצ"צ מאמר שאו את ראש גו' אבות .. (וממשיך אודות שאר המאמרים שנאמרו אז - בשבת בצהרים, ובב' הימים דחג השבועות, שכבר נדפסו בלקו"ת) ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" - בכל שנה שקביעותה באופן שש"פ במדבר חל בה' סיון, ערב חג השבועות .. כדאי ונכון לחזור וללמוד מאמרים אלו בזמניהם, החל מהמאמר שאו את ראש גו' אבותם, שזמן אמירתו היתה "קודם הדלקת נרות של שבת", ובמילא, בזמן זה נעשה הענין ד"נזכרים ונעשים". עכ"ל השיחה (ראה תו"מ התוועדויות תשמ"ח ע' 387). וראה לקמן מאמרי שנת תשמ"ח פתיחה לד"ה וארשתיך.
ריכוז החומר דלהלן:
הפליאו לעשות עורכי הספר תו"מ מועדים שכדרכם ערכו לפי סדר 'דיבור המתחיל" דהפסוקים. אמנם ניתן לרכז באופנים שונים. אנו ראינו לנכון לערוך רשימה לפי סדר השנים, ולרשום את הנקודה של כל מאמר בקיצור, הכל תחת כותרת אחת של השנה שבה נאמרו. ויה"ר שנזכה בשנה זו לשמוע מפי הגבורה מאמרים ושיחות מחודשים בריבוי ושפע תיכף ומיד ממש.
בתורה ניתן גם שעשוע המלך בעצמותו
בשנה זו יצא לאור "קונטרס חג השבועות" מאמרי אדמו"ר מוהריי"צ חה”ש תש"ד, ביניהם ד"ה "אמר רב הונא בשם ר"ל אלפיים שנה" (אח"כ נדפס בסה"מ תשי"א ובסה"מ תש"ד). קודם שהחל באמירתו אמר: ״המאמרים שנדפסו לחג השבועות כיון שיצאו בזמן, בודאי למדום בכל מקום, כאן ומחוץ למדינה וגם מעבר לים ובארץ ישראל. במאמר השני פותח הרבי, אלפיים שנה קדמה תורה לעולם". המאמר ארך יותר משלושת רבעי שעה.
סדר המשכת התורה מעצמותו ית' "ואהי' אצלו אמון"; במוחין, "ואהי' שעשועים יום יום"; במדות, "משחקת לפניו בכל עת"; "במלכות, "משחקת בתבל ארצו"; עד "ושעשועי את בני אדם" היא התורה שנמשכה למטה.
לימוד התורה בדרך אור חוזר (קושיות וכו') מגיעים למעלה באין ערוך מהלימוד בדרך אור ישר. ע"י היגיעה להבין, מגיע לפנימיות אבא פנימיות עתיק וע"י היגיעה לידע את המעשה, מגיע לפנימיות עתיק עצמו, עד לשעשועי המלך בעצמותו שיתגלה לע"ל. אבל מארז"ל אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, היא אינה מצד עצמותו אלא כפי שנמשכה במוחין. במ"ת ניתן גליא דתורה (שנגלה עתה) ורזין דאורייתא (שיתגלה לעתיד) והכח על עבודה באופן דאור חוזר שמגיע בעצמותו ית'.
קנין עולם בתורה ותפילה
ש״פ במדבר, מבה״ח וער״ח סיון. לכללות המאמר ראה ד"ה זה במאמרי אדה"ז על מארז"ל. מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ב. אוה"ת שבועות. סה"מ תרל"ו ח"ב. וראה גם לקו"ש חל"ה ע' 39 ואילך (ממאמר זה). מאמר נוסף עם ד"ה זה היה בליל א' דחג השבועות והוא המשך מאמר זה. נזכר באגר"ק כ"ג סיון שנה זו.
"ברוך קונך", אצילות נק' קנין שאינו יש מאין אלא רק מהעלם אל הגילוי. וזהו חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, קנין עניני עולם שלמטה שיתעלו לאצילות "עולמו" ב' אופני קנין: משיכה, העלאת עניני עולם לקדושה ע"י אתעדל"ת; כסף, המשכת האהבה, נכסוף נכספתי, ע"י אתעדל"ע. מתחיל מתורה קנין אחד, א. המשכת מוחין לעולם שנתהווה מהמדות, עי"ז מתעלה ל"עולמו" של הקב"ה, שמים וארץ קנין אחד; ב. תורה עצמה היא מחמשה קנינים, והיינו שהחמשה קנינים הם במדות, אברהם קנין אחד - מדת החסד, תורה קנין אחד - מדת הגבורה, ישראל קנין אחד - מדת התפארת, שמים וארץ קנין אחד - מדת היסוד דאחיד בשמיא וארעא, ביהמ"ק קנין אחד - מדת המלכות, ולבאר הקשר בין ב' הפירושים שתורה פועלת קניין בעולם למעלה מהמדות ושתורה היא מדת הגבורה אחד מחמש המדות, יובן משייכות התורה לגבורה ולא לחסד, שהוצרך לצמצמם ולהמשיך התורה שהיא למעלה מהעולם בעולם , מפי הגבורה שמענום.
פעולת הקנין בתורה עצמה, לימוד באופן שיורגש שהיא תורתו של הקב"ה, בהקדם עבודת התפלה ולימוד פנימיות התורה. אמנם אמיתת הקנין קאי על העלי' לבחי' יחיד. שנעשה ע"י משיכה לרשות היחיד. למעלה מאצילות שהוא בחי' אחד. וענין זה הן בעולם והן בתורה, כמארז"ל דוד הי' מחבר תורה שלמעלה (אצילות) בהקב"ה (א"ס שלמעלה מאצילות).
"ישראל קנין אחד" מצד בירור נה"ב
מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו, ראה הנסמן שם. ״בשעה 4:15 (עלות השחר), פתאום בא כ״ק אדמו״ר שליט״א מהמקוה ונכנס עם המעיל לחדר שני הקטן ואח״כ לבית המדרש, ושאל: איפה הקהל (בביהמ״ד נשארו כ-15 איש), וענו שכולם במקוה. אח״כ שאל: יואל [ה״חוזר״] ג״כ במקוה? וענה לו א׳ בחיוב, ואמר: אַה! פשט את מעילו וישב על מקומו וציוה לנגן (בינתיים שלחו מהר שליח למקוה לומר שכ״ק אדמו״ר שליט״א נכנס). בעת אמירת המאמר נכחו כג׳ מנינים, כי בינתיים באו עוד כמה אנשים מהמקוה״ (מיומני התמימים).
אמיתית ענין 'עולמו' הוא עקודים, למעלה מאצילות. 'תורה קנין אחד', עליית תורה דאצילות למעלה מאצי' ע"י עבודת נש"י בגופים, שאז הם נעלים יותר מקודם הירידה. ע"י שמעורר אהבה ויראה בנה"ב למטה מטו"ד, מתעורר אהוי"ר בנה"א למעלה מטו"ד, משא"כ אהוי"ר למעלה הם ע"פ טעם ודעת (אהבה זוטא).
ע"י בירור נה"ב מתעלית נה"א למדריגה שלמעלה גם משורש נה"ב, כי הכח לבירור זה ממדרי' שתוהו ותיקון שוים ("אח עשו ליעקב") ותיקון למעלה מתוהו ("ואוהב את יעקב"). זהו 'ישראל קנין אחד'. וגם 'תורה קנין אחד', ע"י בירור נה"ב דוקא, כמו מ"ת שבא לאחרי הקדמת ספה"ע, שענינה בירור נפה"ב. ונעשה קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
ג' כתרים לנש"י, ג' מקיפים ועמודים
"וידוע הדיוק בזה בכמה מאמרים וגם במאמר דכ"ק מו"ח אדמו"ר דהאי שתא". ראה ד"ה בשעה שהקדימו תש"ט נדפס בסה"מ תש"ט. ב"פתח דבר" לספר כותב רבינו: "ההוצאה לאור בטח תוגמר בימים שבין חג הפסח וחג השבועות ובסמוך אליו .. הצעתי ללמוד בימי חג השבועות הבע"ל את מאמרי קונטרס חג השבועות אשר בספר זה כו'". לכללות מאמר זה, ראה ד״ה צאינה וראינה עזר״ת. ״לפני אמירת המאמר, כ״ק אדמו״ר שליט״א בכה מאוד וגופו הק׳ רעד מהתרגשות" (מיומן א׳ התמימים).
"נשמע", הבנה והשגה, עבודה ע"פ טו"ד; "נעשה", ביטול לרצון המצווה; הקדימו נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון שאינו מציאות לעצמו כלל, ואינו מחלק בין מצוה למצוה. כנגד ג' כתרים, ג' מקיפים, עמודים עליהן העולם עומד, תורה עבודה וגמ"ח. ביאור משל למלך שעשו לו ג' עטרות, נטל א' ונתן בראשו ושתים נתן בראש בניו: ב' כתרים שכנגד נעשה ונשמע, מקיפים דתורה וגמ"ח, נתן בראש בניו, שייך לנש"י כפי שהן במציאותן;
הכתר כנגד הקדמת נעשה לנשמע, מקיף דעבודה, נטל לעצמו, בירור נה"ב, מס"נ לאמיתתו (משא"כ נה"א רצונה באלקות) מגעת לשרש נה"א המושרשת בעצמות א"ס קודם עלות הרצון, שלא נגע הצמצום, מציאות נש"י אינה אלא מציאות העצמות. ג' כתרים אלו שייכים למ"ת דוקא, כי גם נש"י כפי שהם בשרשם (שלמעלה מתורה) צריכים לתורה, כי התגלות מעלת הנשמה היא ע"י התורה דוקא.
תשי’’ג
הביטול דשתיקה מביא לגילוי הכתר
״בשעה 4:00 לפנות בוקר נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית הכנסת ואמר מאמר ד״ה בשעה שהקדימו, וארך כחצי שעה" (מיומן א׳ התמימים). לכללות המאמר ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתנה. שם ע׳ תתס ואילך. חלק מתוכן מאמר זה (בשילוב ד״ה וספרתם לכם תשי״א) הוגה ונדפס בלקו״ש ח״א ע׳ 265 ואילך (ושם ציינו "להבין ענין מ"ת תשי"ג" והוא כנראה טעה"ד).
כתר, לשון סובב ומקיף ולשון שתיקה. היינו מה שאינה מתגלה (שתיקה) נשאר במקיף. סדר העבודה מיצי"מ: ניסן, אייר, סיון. אתכפיא, אתהפכא. ביטול במציאות, שתיקה. סדר התפלה: הודאה בתחילת התפלה; התבוננות בפסוד"ז, אהוי"ר דברכות ק"ש, רצוא דק"ש, ביטול במציאות דשמו"ע, "בעמדם תרפינה כנפיהם";
ביטול זה קשור עם הביטול ואתכפיא דתחילת העבודה. "ולא תעלה במעלות על מזבחי", התחלת העבודה לא באופן של עלי' במעלות ומדריגות, ממלא, אלא "עלה בכבש", למעלה מסדר והדרגה, כי אם יתחשב במדרגתו מעמדו ומצבו "תגלה ערוותך עליו", שיראה פחיתותו וימנע מעבודה, וצ"ל "עלה בכבש" לכבוש את עצמו (ער קווטש זיך איין) ומניח את עצמו לגמרי (ער לייגט זיך אריין) בעבודה שלמעלה מטו"ד, ע"י הביטול ושתיקה ("יונת אלם רחוקים"), ואז "פנה לסובב וכו'". בהקדמת נעשה לנשמע, מגלים כתר תורה.
שייכות התורה לאדם, מדבר
ראה הוספות לתו"א ר"פ יתרו (קח, סע"ג ואילך) אוה"ת יתרו ע' תתסו ואילך. בענין דצ"ח שבאדם, ראה תו״א בראשית ד, א ואילך. לקו״ת חוקת נח, א. תו״ח בראשית יט, ד ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרנג, א ואילך. סה״מ תרצ״ו ע׳ 93 ואילך. לקו״ש ח״ו ס״ע 113 ואילך.
דצח"מ שבאדם, אותיות, מדות, שכל, ועצם הנפש שלמעלה מהשכל, והשייכות דמדבר (עצם הנפש) לדומם (אותיות) דוקא. ועד"ז בעבודה: מצות אנשים מלומדה, אהוי"ר טבעיים, אהוי"ר שכליים, והביטול לבעל הרצון שמצד זה נעשה קיום המצוות בקב"ע ללא הרגש, ע"ד מצות אנשים מלומדה. שייכות דתורה לדיבור דוקא, כי במ"ת נמשך, לא רק ההבנה וההשגה שבתורה שהיתה גם קודם מ"ת, אלא בהדיבור, שקשור עם בחי' 'מדבר' אשר לא ישב אדם שם, אור בל"ג שלא לפ"ע הנבראים, שעל ידו דוקא נעשה זיכוך הגשמיות.
תשי’’ד
מעלת גוף ישראל על גופות המלאכים
לכללות המאמר, ראה ד״ה כל שמעשיו תרל״ג. תרנ״ג. תרנ״ד. עטר״ת. וראה גם ד״ה בשעה שעלה משה תשכ״א.
טענת המלאכים תנה הודך על השמים, כי גם גופם נעלה. ותשובת הקב"ה במעלת האדם, בחי' דומם, על המלאכים שהם רק צומח וחי, שרשם נעלה יותר, פועל ביטול היש לאין והתכללות הכלים באורות בכל סדהש"ת, לכן הקדימו נעשה לנשמע, מעשה גדול, בירור העלם והסתר הגוף פועל הוספה גם למעלה. "צחוק עשה לי אלקים" ארז"ל שרה הוסיפה על המאורות, צחוק ותענוג גם בתלמוד, דלע"ל מעשה גדול.
מעלת מ"ת על האבות המשכת העצם בפנימי'
ראה ד"ה וכל העם רואים תרס"ב. תרע"ח. ד"ה זה והמשך שלאחריו תש"ו. וראה גם ד"ה קודש ישראל תשח"י.
חידוש מ"ת (הכח לעלות למעלה משרשם) על מצוות האבות שריחות היו, (ולא עלו למעלה משרשם). כי חסר להם הירידה ובירור נה"ב ותומ"צ בגשמיות, אף שהגיעו למעלה מהשתל' אבל רק בהארה וברוממות. משא"כ במ"ת, לאחר הירידה למצרים, בירור והפרדת הרע מהטוב בכור הברזל, נמשך העצם, שתופס המצוה הוא תופס את העצמות ונמשך בפנימיות.
"וידבר אלקים", גבורה, "אנכי הוי'", שלמעלה מהשתל' נמשך ב"אלקיך", כחך וחיות. תורת הבעש"ט "ה' צילך" שהכל תלוי בעבודת האדם שיש בו שם הוי'.
תשט’’ו
העלי' דמ"ת ע"י דבר קטן דוקא
״כ״ק אדמו״ר שליט״א נכנס לביהכ״נ בשעה 3:10 ואמר מאמר ד״ה להבין ענין מתן תורה. ארך 40 דקות״ (מיומן א׳ התמימים). לכללות המאמר ראה ד״ה בהעלותך תרכ״ט. תרע״ח. תרפ״ו. תשכ״ט. ד״ה והאר עינינו תרצ״ב.
מגודל הירידה של הנשמה יובן גודל העליה. נשמה למעלה טהורה היא, אצילות, איהו וגרמוהי. ע"י הירידה עובר (דער אריבערגאנג) לאיהו וחיוהי, דבקות בעצם שלמעלה ע"י תורה, 'דבר קטן הויות דאביי ורבא', התלבשות בדברים גשמיים שם נמשך העצם.
מ"ת לנשמות בגופים, שצריכים לזה לקיום מציאותן, כי שניהם עצם, ולכן התלבשו בגשמיות. רק לסיוע כפה עליהם הר כגיגית, התגלות אהבה רבה שלמעלה מטו"ד.
במ"ת נמשך אור בל"ג לחבר אצי' ובי"ע
״קודם השעה 8:00 נכנס לשאַלאַש ונטל ידיו. דיבר הרבה שיחות ואמר מאמר ד״ה וירד ה׳ על הר סיני. המאמר ארך 40 דקות לערך״ (מיומן א׳ התמימים). לכללות המאמר, ראה ד״ה ועשית חג שבועות תער״ג (המשך תער״ב ח״א). ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך ומאמרים שלאח״ז תש״ג.
באור הקו שלצורך העולמות יש עשר ספירות בנקודות פשוטים. ופועל מציאות והתהוות. אבל האור שלגלות עצמותו הוא בל"ג ופועל ביטול וגילוי אלקות. אור הגבול פועל מציאות והתהוות וגם גילויו נמשך רק עד אצילות. החידוש דמ"ת, המשכת אור הבל"ג לחבר אצילות ובי"ע.
"וירד הוי' (עצמות האצי') על הר סיני" ולא רק "וארא גו'" בהגבלה וצמצום אורות בכלים.
תשט’’ז
נתינת התורה לנשמות בגופים דוקא
״בסביבות השעה 3:00 יצא כ״ק אדמו״ר שליט״א מחדרו הק׳ ונכנס לבית המדרש הגדול והתיישב בראש השולחן על הבימה שהוכנה מראש. כעבור רגעים אחדים של דממה מוחלטת, פתח כ״ק אדמו״ר שליט״א בהמאמר: להבין למה ניתנה תורה לנשמות בגופים דוקא וכו׳, שארך בערך חצי שעה״ (קובץ ליובאַוויטש, מבית רבינו). לכללות המאמר ראה ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י תרנ״ד. וראה ד״ה הנ״ל תקס״ד. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב. אוה״ת ענינים ע׳ ריח ואילך.
נש"י אף שהם נבראים נק' "מהלכים" בל"ג, כי עלו במח', מצד חיבור הפכים דנשמה וגוף משלימים הכוונה דדירה בתחתונים מפנימיות הרצון, ומתבטלים כל הגבלות הבריאה שהיא מחיצוניות הרצון. לכן ניתנה התורה לנשמות בגופים דוקא.
יב) אנכי ה"א – תשט"ז
הנשמה מתקשרת בקב"ה ע"י תורה
״בתחילת ההתוועדות ציוה לנגן כמה ניגונים, ולאחר מכן אמר מאמר ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך, שארך בערך שעה״ (קובץ ליובאַוויטש, מבית רבינו). לכללות מאמר זה ושלאחריו, ראה ד״ה והי׳ עקב תער״ג (המשך תער״ב ח״א). וראה ד״ה והי׳ עקב תשי״א. ד״ה ראשית עריסותיכם דש״פ שלח שנה זו.
נשמות מצד ירידתן למטה נעשו מציאות נפרד, וכן התורה שהיא בגדר חכמה לגבי איך שהיא בשרשה, היא מציאות נפרד. התקשרות הנשמות היא ע"י תורה שקודם התפילה, והתקשרות התורה ע"י נשמות בלימוד שאחר התפילה. שנעשה מהלך והתורה נעשית בחי' חקיקה. חיבור הוי' (אצילות) לאלקיך (בי"ע) ע"י אנכי שלמעלה משניהם דלא אתרמיז כו'. "אשר הוצאתיך מארמ"צ", מכל ההגבלות, עצמות מחבר גבול ובל"ג.
הלומד באהוי"ר פועל התקשרות תורה בא"ס
קודם שהתחיל אמר: "התוועדות חסידית קשורה עם מאמר חסידות, אומַר עכשיו מאמר, שזה (היינו אמירת ב׳ מאמרים בהתועדות אחת) הוא שלא כפי סדר הרגיל, וזו תהי׳ ההשתתפות לכפר חב״ד מצדי. ציוה לנגן ניגון מכ״ק אדמו״ר הצ״צ נ״ע, ואח״כ אמר המאמר ד״ה איהו וחיוהי חד – המשך למאמר הקודם" (לקו״ש חי״ב ע׳ 260).על העתק ההנחה שבספריית אגודת חסידי חב"ד ציין כ"ק אדמו"ר בכתי"ק: "עב" (ראה המשך תער"ב ח"א ע' שסו ואילך).
ענין התקשרות דאוא"ס בנגלה דתורה דוקא כי נתלבשה בדברים גשמיים. גם בסתים דאורייתא שלא נתלבש בגשמיות צ"ל התקשרות כי הלימוד הוא ברוחניות העניינים, והנוגע לעבודת האדם הוא בעניני נברא שהוא נפרד, וגם באצילות שהכל שם אלקות צ"ל התקשרות כי הלימוד שם הוא בשמות, כלים ולבושים, שהם בדביקות בלתי ניכרת. ישראל הלומד באהוי"ר פועל התקשרות התורה למעלה מאצילות, לאותיות החקיקה ולמעלה מזה שנעשה "איהו" ממש. (המשך נוסף, ד"ה ראשית עריסותיכם - ש"פ שלח).
תשי’’ז
"בעטרה שעיטרה לו אמו", עצם המוחין
ראה ד״ה זה באוה״ת שה״ש. תרנ״ט. תר"ס. חסר בסופו.
בשבועות נמשך כתר לז"א ע"י בינה, "בעטרה שעטרה לו אמו", בכח המס"נ, "צאינה". משל למלך שהיתה לו בת יחידה (מלכות), לא זז מחבבה עד שקראה ביתי (כלי שמקבל מז"א) אחותי (ז"א ומלכות שווים בקבלתן מהמוחין) ואמי (שמשפעת בינה לז"א) שם מתגלים עצם המוחין. בחי' "מי שממית עצמו עליה".
"והיתם לי סגולה .. גוי קדוש" ביטול לעצמות
לכללות מאמר זה ראה ד״ה זה באוה״ת יתרו ע׳ תתד ואילך. ד״ה צאינה וראינה, ועתה אם שמוע, ואתם תהיו לי תר״ס. חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת אחש״פ תשי״ז) הוגה ונדפס בלקוטי שיחות ח״א ע׳ 256 ואילך.
ביטול וקב"ע "שמוע תשמעו בקולי", הם הכנה ל"והייתם לי סגולה", אגודה. ע"י ביטול ממשיך אור הכתר (שכנגד נעשה) ונכלל הפכים דחסד וגבורה, "ושמרתם את בריתי", יחוד קוב"ה ושכינתי', הכנה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש", ע"י קיום מצוות, לאחר מ"ת מגיעים למעלה משרש הנבראים, ביטול במציאות דאהרן ממשיך כתר שכנגד נשמע, עצם האור. "והייתם לי", בד"ת ולא בדברים אחרים אפילו המותרים, הכנה לגוי קדוש, קדש עצמך במותר לך, מצד עצם הנפש, יחוד י"ה עד לעצמות, כתר הג' שנטל לעצמו. במ"ת ניתן מצוות פריעה להסיר גם עניני היתר, משא"כ באברהם.
תשי’’ח
סדר העבודה "משכני גו' הביאני המלך חדריו"
מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו ד״ה להבין ענין ספירת העומר. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה תרנ״ה. בענין תוקף המדות וטעם כמוס לרצון: ראה ד"ה להבין ענין טענת המרגלים תשט"ו וד"ה פדה בשלום תשכ"א. ״בליל א׳ דחה״ש אמר מאמר דא״ח ד״ה משכני בשעה השלישית לפנות בוקר. בעת הסעודה (למחרת) שאלו כמה מזקני אנ״ש כמו הרב סימפּסאָן להרש״ג, על איזה מאמר מיוסד מאמרו של כ״ק אדמו״ר שליט"א, והרב סימפּסאָן רצה לומר, שהוא על מאמר מתרס״ו, וכ״ק אדמו״ר שליט״א אמר שבהמאמרים שלמד מתרס״ו, אין מאמר זה. ושוב רצו לומר שהוא מתרס״ח, שבו מבואר ענין התכללות המדות. ויאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א, שאמנם כן, מבואר שם ענין התכללות המדות, אלא שבמאמרו הוא אין מדובר מענין זה. וכנראה שבכלל לא הי׳ מרוצה משיחה זו ואמר, שכל הרביים, כ״ק מו״ח אדמו״ר וכו׳ אמרו מאמרים ולא אמרו המקור לזה, ואף שהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אין ענין זה שייך באמירת המאמרים (ואח״כ בהתוועדות דיום ב׳ דיבר שיחה מיוחדת לבאר ענין זה)״ (מיומן א׳ התמימים. וראה גם ״המלך במסיבו״ ח״א ע׳ נא).
"משכני", לשון יחיד, ביצי"מ, אתערותא דלעילא, לנפש האלקית לבד, "אחריך נרוצה", לשון רבים, בספה"ע, בירור מדות נה"ב מלמטה, מגיע לבחי' אחוריים. מצד שרש מדות אלו בתוהו שלמעלה מתיקון עי"ז "הביאני המלך חדריו", עליה לנפש אלקית אף שיש לה רצון למעלה מטו"ד, יחידה, מ"מ יש בה טעם כמוס ככל עניני האדם. אבל רצון נה"ב הוא לגמרי בלי טעם.
"יקראוהו באמת" בכל המדרגות שבתורה
״אמר מאמר דא״ח ד״ה קרוב ה׳ לכל קוראיו, בהמשך להמאמר הקודם. בתוך המאמר כשהזכיר פתגמו של אדה״ז ״איך וויל ניט דיין ג״ע״ כו׳, נשבר קולו וניגב את עיניו, וכן הי׳ גם בהזכירו פתגם זה במאמר הקודם״ (מיומן א׳ התמימים). לכללות מאמר ראה ד״ה זה תרכ״ז. ד״ה ויגדלו הנערים העת״ר (המשך תער״ב). וראה ד״ה וידבר גו׳ לאמר דיום ב׳ דחה״ש וד״ה נשא תש״ל. ד״ה ונחה עליו רוח ה׳ תשל״א. ד״ה וידבר גו׳ ב׳ דחה״ש תשל״ז. תשד"מ.
תורה, חכמה, מאיר אוא"ס בקירוב מקום, גילוי העצם שבכתר, תורה אור, אורייתא וקוב"ה כולא חד, עיקרה ידיעה והשגה. מצוות, לבוש דעשיה ופועל. מדריגות בתורה בהתחלקות וריבוי באור ולא בעצם. ונקרא אמת והיא בקו האמצעי כי אין בה שינויים. עצם התורה אינה רק בהשגה אלא גם ובעיקר באמירת אותיות, לא רק מתקשראן סתים בגליא, אלא שנתן את עצמו בגליא בנשמות בגופים, "לכל אשר יקראוהו באמת", שקורא לקב"ה ע"י תורה ונעשה קרוב להוי' שם העצם.
תשי’’ט
הכתר דמ"ת העבודה בכל מאדך
ש"פ במדבר מבה"ח וער"ח סיון. לכללות המאמר ראה ד"ה צאינה וראינה עזר"ת. תש"ח. וראה גם ד"ה קדושים תרכ"ט. תרנ"ד. תרנ"ו. עטר"ת.
התבוננות באור הממלא מביא לאהבה דבכל לבבך, בכוחות הפנימיים; ע"י התבוננות באור הסובב, בדרך שלילה, בא לאהבה בכל נפשך, בכוחות מקיפים, בהגבלה עדיין;
בהתבוננות בגודל ירידת הנשמה בגוף ונה"ב, שרוצה לברוח משם, בא לאהבה דבכל מאדך בל"ג, היא תכלית ירידת הנשמה שהיא ירידה גדולה ביותר, כי היתה לפנ"ז בדרג' מלאכים, אמנם לאחר שירדה ממדרגת המחשבה אין לה השגה כלל ברוחניות ועוד נתלבשה בגוף ונה"ב, מוכרח הדבר שירידה צורך עלי' לאהבה בכל מאודך ומס"נ, ועי"ז נמשך "עטרה שעטרה לו אמו", כתר שנטל לעצמו, בל"ג דעצמותו ית', ולא רק ב' כתרים שנתן בראש בניו שהם בהגבלה.
וביום חתונתו זה מ"ת, אז צ"ל בגילוי ענין המס"נ, "צאינה", לצאת מעצמו, לצאת ממציאותו (מען דאַרף אַרויסגיין פון זיך, אַרויסגיין פון מציאות) גם מהמציאות דקדושה, ועי״ז "וראינה במלך שלמה", מלך שהשלום שלו, "בעטרה שעטרה לו אמו" זו כנסת ישראל, שכנסת ישראל מעטרים למלך שהשלום שלו לפי שהם למעלה יותר, שמיוחדים בהעצמות מצד עבודתם בבחי׳ הניצוץ בורא, והיינו שהעצם שלמטה מיוחד עם העצם שלמעלה, דכולא חד.
נתינת התורה למטה כי יצה"ר יש ביניכם
ראה סה"מ תרע"ח ע' רעו ואילך. וראה לקמן תשכ"א. כ"ה.
אלפיים שנה, בחי' מוחין, "אאלפך חכמה אאלפך בינה", קדמה תורה לעולם, שרשו במדות שהם לזולת. לכן טענו המלאכים שתינתן להם מצד קדמות והבדלה זו ולא תינתן לעולם. והשיב משה שהתורה למעלה ממלאכים והמשכתה ע"י בירור יצה"ר יש בניכם, כמעלת האופנים שלמטה מהשרפים מצד שרשן ויוצאים מהגבלתן לגמרי.
הכלי לברכה בל"ג קיום מצוות בקב"ע וביטול
לכללות המאמר, ראה ד״ה וידבר משה אל ראשי המטות תער״ג (המשך תער״ב ח״א). ראה ד״ה זה באוה״ת פ׳ ראה. תש״ה. תשמ״א.
ג' בחי' בתורה: לצורך התהוות העולמות, נמשכה בהגבלה והתחלקות; תורה של האבות, המשכת אלקות בגדר מעלה ומטה; מ"ת, ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים. בכולם מוכרח ענין הגבלה. דכלים, קו המדה: דאורות, קנה המדה; הגבלה ומדידה עצמית. בחג השבועות "כאשר יברכך ה"א" ברכת ה' בל"ג והכלי לזה קיום המצוות בביטול וקב"ע, "מסת נדבת ידך", ולא לבך המדוד ומוגבל וא"א להיות בזה בל"ג ואינו כלי לעצמות.
תש’’כ
אינו בנמצא לע"ע. ״בשעה 3:00 נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר מאמר ד״ה בשעה שהקדימו״ (מיומן א׳ התמימים).
"קנין אחד", המשכה בל"ג לעולם הגבול
ראה ד"ה חמשה קנינים תרל"ו. ד"ה להבין ענין חמשה קנינים במאמרי אדמו"ר האמצעי. חסר הסיום.
כל ה' הקנינים הם קנין אחד. המשכת אחד הבל"ג דאצי' שנק' קנין, בעולם המוגבל. אברהם ירד בגוף ונתעלה לבחי' עתיק. בחי' בן אהבה ע"י התבוננות. ישראל שמעולם התיקון מתעלים לשרש הנשמה ע"י בירור נה"ב. בחי' עבד, עם, למטה מבן. מ"מ מעלת היראה גדולה דשרש יראה תתאה (ואפי' יראת העונש כשמבין ממנו גודל עוצם הפגם) ביראה עילאה יראת הרוממות.
השתוות גם למטה בהתחלקות
"נתבאר לעיל במאמרי חג השבועות שע"פ פירוש הבעש"ט שויתי לשון השתוות". בתו"מ צוין: אולי הכוונה לד"ה בשעה שהקדימו וסוף ד"ה חמשה קנינים, שחסרים לע"ע. וראה שיחת יום ב' דחה"ש.
פירוש הבעש"ט "שויתי" לשון השתוות, הפי' הפשוט "שויתי" קאי על הוי', שמתי את הוי' לנגדי תמיד, גם להבעש"ט הפי' להשתוות בשם הוי' שאין בו התחלקות. מצד יכולת הא"ס שלמעלה מהתחלקות דבוצינין נהורין ורעותין, כלים אורות ורצון. העבודה ד"שויתי ה' לנגדי תמיד" להמשיך התורה מלמעלה למטה בהתחלקות, נסעה וירדה, גם במדרגה תחתונה ולעלותה לשרשה. ובאים ל"שויתי" במדריגה נעלית יותר, שעבודת האדם היא באופן שכל דבר המאורע הכל שוה אצלו, ועד שבאים לשם הוי' שלמעלה מהתחלקות, עד לפשיטות העצמות ונמשך גם למטה, שגם ענינים שהיו מנגדים (לנגדי) נהפכים לקדושה, ושמתעלים בבחי' "שויתי הוי' תמיד". ונמשכת משם ריבוי השפעה בלי גבול בנוגע לכל הדברים גשמיים, וכסיום השו"ע "וטוב לב משתה תמיד".
תשכ’’א
לעליית התחתון צריכה הנשמה לגוף
במאמר זה תיקן בו רבינו תיקונים אחדים. יצא (יחד עם ד"ה ואהי' אצלו אמון) בקונ' מיוחד לחג השבועות תשנ"ג. המאמר מיוסד על ד״ה כל שמעשיו מרובין תרנ״ד. שהוא ד״ה כל שמעשיו מרובין תרל״ג. תרנ״ג. עם הוספות וכו׳. וראה גם ד״ה צאינה וראינה דליל א׳ דחגה״ש תשכ״ב.
טענת המלאכים אינה על מ"ת לנש"י אלא לגופים. והשיב משה (נשמה בגוף) שצריך גוף כדי לעלות התחתון (דומם) ביותר ע"י הנשמה (מדבר) ע"ד התהוות האותיות, דומם, מפנימיות החכמה, מדבר. משא"כ מלאכים גוף ונפש בערך זל"ז. והודו המלאכים לזה כולל הודאתם לבית המקדש, "ולא שמחת אויבי לי".
"קול דודי .. מדלג ומקפץ" המשכת מקיפים
גם במאמר זה תיקן רבינו כמה תיקונים. ראה המצוין לעיל. לכללות המאמר ראה ד״ה וספרתם דיום ב׳ דחג השבועות תרע״ח, מיוסד כנראה על ד״ה ועשית חג שבועות במאמרי אדה״ז על פרשיות התורה ח״ב ע׳ תתטז-תתיז. ועם הגהות וכו׳ בסה״מ תרל״ה ח״ב.
מקיף דאריך, חיה, המשכתם ביניקה, הארה לבד. מקיף דעתיק, יחידה, נמשך בכל עצמותו. "קול דודי", דלא פסיק למעלה מגדר גילוי, "מדלג על ההרים", ברגל אחת, מקיף הקרוב. "מקפץ על הגבעות", ב' רגליים, מקיף הרחוק, בכל עצמותו. ב' בחי' שבת, מנוחה אחר עבודה ומנוחה בעצם. אור ישר ואור חוזר. הגילוי דיצי"מ והגילוי דמ"ת. הגילוי כלול ביצי"מ בהעלם ונתגלה במ"ת ע"י הכנה ספה"ע.
תשכ’’ב
עטרה לישראל מכתר המלך עצמו
לכללות מאמר זה, ראה ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י תקס״ד. ד״ה הנ״ל במאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב. אוה״ת ענינים ע׳ ריח ואילך. תרנ״ד. תשי״ט. תש״ל. ד״ה להבין ענין נתינת התורה לנשמות ישראל תשט״ז.
ע"י כנס"י שנק' מהלכים ויוצאים מגדר והגבלה ("צאינה") נעשה עטרה. משא"כ מלאכים נקראו עומדים שעולים בסדר והדרגה. עליית הנשמה מלמטה ע"י שירדה לגוף מצד חיבור ב' הפכים, ענין הנישואין. ובקיום תומ"צ ועבודה דבכל מאדך, תוקף הרצוא מצד העלם הגוף. נעשה עטרה לישראל מכתר המלך עצמו. למעלה מב' הכתרים שנתן המלך בראש בניו.
קיום העולם בהמשכת התורה בדרך אתכפיא
לכללות המאמר ראה ד״ה והי׳ אמונת עתך באוה״ת שבועות. תרנ״ב. בשיחה אמר: ״הענין דוהי׳ אמונת עתך הוא מכ״ק אדמו״ר הצ״צ לא ראיתי מקודם, ויש לומר שזהו המקור. וחלק מזה בתוספת ביאור נמצא מאדמו״ר נ״ע (תרנ״ב)".
תורת אמת אינה משתנה לעד, קיום עשרה מאמרות ע"י עשה"ד. החילוק ביניהם ע"ד החילוק בין נשמות למלאכים, פנימי וחיצוני, אורות וכלים. ב' פירושים בפסוק "והיה אמונת עתך גו'", לאחר שנמשך תורה לעולם בדרך אתכפיא נעשה קיום העולם.
תשכ’’ג
התכללות עד שלא ימצא ראש וסוף
תוכן ור"ד. ראה רד"ה וכל העם העת"ר (המשך תער"ב). בעת הסעודות, אמר שענין התכללות המבואר כאן, מיוסד על ד"ה ואלה שמות פר"ת. ״ביום א׳ דחג השבועות בעת הסעודה שאל הרש״ג, שבהמאמר ד״ה וכל העם התבאר שההתכללות ד״עושה שלום במרומיו״ היא למעלה מהתכללות המדות, ובד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תרמ״ט (שנדפס בקונטרס בפ״ע בשנה שעברה) מובא משל להתכללות המדות מהענין דעושה שלום במרומיו. והסביר כ״ק אד"ש בארוכה הפלאת הביאור שבמאמר זה (ד״ה וכל העם) לגבי המבואר בכ"מ, שישנו הענין ד״עושה שלום במרומיו״ כפי שהוא מצד מדת התפארת כו׳, וכאן מדובר איך שהוא מצד מדת האמת המבריח מן הקצה אל הקצה. וציין שענין זה מבואר בארוכה במאמר אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע (אך שכחתי איזה מאמר הזכיר). בין הדברים התבטא: ״לא ידעתי שמדייקים כל כך בדבריי!״, ושאל הרב יצחק הענדל ממונטריאול שאולי משום זה יהי׳ נכון אם יכנסו החוזרים לכ״ק אדמו״ר שליט״א לחזרה (כמו שהי׳ נהוג אצל כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ), וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א (בהצביעו על התמימים): ״הם מדייקים בדבריי, לא אני״. ושאל הרש״ג שאולי יכנסו לכל הפחות לחזור את עניני המאמר לידע אם אכן הבינו נכון? וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א: ״לכן הנני אומר מראי מקומות בהמאמרים, שיוכלו לעיין לבד״ (מיומן א׳ התמימים).
התכללות בפנימיות המדות, "חושך שבטו שונא בנו"; ב' מדות הפכיות פועלים בדבר אחד; ב' מדות הפכיות מקבלת זו מזו עד שלא ימצא בה ראש וסוף.
במ"ת גילוי קו האמצעי למעלה מהתחלקות ופעל הוי' חדשה בנש"י לכן קדם לזה "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", העדר, כוונת הצמצום בשביל הגילוי, גם בגילוי כלול כוונת הצמצום.
ליחד יום ולילה, יצ"ט ויצה"ר, ע"י ביטול
ראה לקו"ת ואתחנן. וראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתקצט ואילך. סה"מ תש"ד. לכללות המאמר ראה ד"ה חביבין ישראל דש"פ קורח תרל"ד.
יום כלול מלילה ושניהם 'יום אחד', הוי' ואלקים, גילוי וצמצום, אחד הם, כוונת הצמצום לגילוי. ויש לפעול כן ביצ"ט ויצה"ר שיהיו אחד בעבודת ה'. כי כך עלה ברצונו שיהיה "ברישא חשוכה והדר נהורא" ואור ה' יאיר בחושך, דירה בתחתונים. בורא חושך, כתר, אוכם הוא קדם עה"ע, מצד עוצם ביטולו ודביקותו במקור. התכלית שיאיר בעוה"ז בחושך.
כל שהצמצום גדול יותר הגילוי שע"י גדול יותר. לכן ניתנה תורה בארץ לנשמות בגופים ונה"ב, "והשבות אל לבבך", ונעשית עליה גדולה ביותר. חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, למעלה מהשרפים שאומרים קדוש ואופנים שאומרים ברוך, כי נש"י משלימים הכוונה.
תשכ’’ד
ש״פ במדבר, ערב חג השבועות. קודם שהתחיל מאמר ד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כו'. אמר: "בנוגע למאמרים שנאמרו בש"פ במדבר ערב חגה"ש, מצינו מאמרים שבכותרת שלהם צויין א' מב' זמנים אלו: ש"פ במדבר (בלבד) או ערב חגה"ש (בלבד), ומצינו מאמרים שבכותרת שלהם צויינו ב' הזמנים: ש"פ במדבר ערב חגה"ש, שמזה מובן, שמאמרים אלו יש להם שייכות הן לפ' במדבר והן ל(ערב)חגה"ש, כמובן גם מתוכנם של המאמרים. וא' המאמרים שבכותרת שלהם צויינו ב' הזמנים הוא – המאמר ד"ה בשעה שהקדימו שבספר תרכ"ט".
תורה רפואה לדאגת הלב שבתפילה מהריחוק
ראשי פרקים. לכללות המאמר ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א. אוה"ת אמור. סה"מ תרכ"ו. תרל"ח. תרנ"ו. פלח הרמון ויקרא. וראה גם ד"ה ולקחתם לכם תשכ"ז.
מצוות מוגבלים במקום וזמן כדי שיומשך האור בכלים ויתגלה האור למטה. תורה למעלה מזמן ומקום כי שרשה בחכמה הקדומה שבמאציל הגוזר איך תהיה ההמשכה והוא אינו מוגבל.
מעלת לימוד תורה על תפילה שענינה דאגת הלב מצד הריחוק מאוא"ס, תורה רפואה לזה כי שורה בה עצמות המאציל ממש. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, אף שאין שם מצוות יש שם תורה. מ"מ התורה כלי אומנותו של הקב"ה כי כבר בעצמותו נגמר איך יהיה כל סדר השתלשלות.
חמשה ענינים בתורה מכתר עד לעוה"ז
ראה סה"מ תרס"ה. וראה גם סה"מ תקס"ה ח"א ועם הגהות כו' באוה"ת שה"ש ח"ב ע' תשז ואילך. ד"ה אלפיים שנה דיום ב' ד חה”ש תשי"א. בענין דוד זמירות, ראה תניא קו"א. דרמ"צ מצות משא הארון בכתף. תו"א מקץ לב, א. לקו"ת במדבר יח, א. וראה גם המשך תער"ב ח"א פקע"א. "ויובן ע"פ המבואר בהמאמר ד"ה ואהי' אצלו אמון וגו' שנאמר לפני חמשים שנה (במדבר, ערב חה”ש, תרד"ע) דבפסוק זה חשיב חמשה ענינים בתורה".
"ואהי' אצלו אמון" בכתר, שעשועי המלך בעצמותו. "שעשועים יום יום", בחו"ב דאצילות, ראשית גילוי התענוג "משחקת לפניו בכל עת", המשכה בז"א בכ"ח עתים, חו"ג, התענוג בגילוי יותר, שחוק. "משחקת בתבל ארצו", המשכה במלכות דאצילות. "ושעשועי את בני אדם", המשכה לבי"ע לבנ"א בעוה"ז הגשמי, שם מתגלה שעשועים עצמיים.
אחור שבתורה קשור לפנים שבתורה, לכן נענש דוד באמרו בעת צרתו "זמירות היו לי חוקיך" כי היה צריך לשבח התורה בבחי' פנימיות שבה, שעשועים, ולא חיצוניות. "וידבר גו' אנכי ה"א", תכלית הצמצום דתורה הוא "לאמר אנכי".
מעלת החכמה, "השכל ויודע אותי בארץ"
"ויובן בהקדם המבואר במאמר אדמו"ר הזקן (בא' הביכלאך כת"י שנפדו לאחרונה מן השבי'. ולהעיר, שתוכן המאמר נמצא גם בהנחות הר"פ, אבל בביכל הנ"ל ניתוספו גם הגהות בכתי"ק של הצמח צדק, וכנראה שלמד בביכל זה) ד"ה אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו כו' [כפי שמביא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הענין דאל יתהלל חכם בחכמתו כו' בהמשך לביאור פרטי הדרגות שבפסוק ואהי' אצלו אמון גו', וכנראה שמקור הדברים הוא במאמר אדמו"ר הזקן הנ"ל], ראה סה"מ תרס"ה. ומאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א. חסר בסופו.
הענין שבא אחרון במקבל הוא הראשון אצל המשפיע, עולם הפוך ראיתי, התהוות בפועל שמים תחילה כב"ש, אבל במחשבה ארץ קדמה כב"ה. "אל יתהלל חכם בחכמתו", התכלית אינה החכמה באדם אלא כשמתפשט למטה, "השכל וידוע אותי כו' בארץ", "שעשועי את בני אדם" בתורה שנמשכה למטה.
תשכ’’ה
חיבור אדם התחתון באדם עליון
מאמר ראשון מהמשך. המאמר הוגה ויצא לאור "לקראת חג השבועות .. ימי הגבלה, סיוון, שנת ה'תנש"א". לכמה עניני המאמר ראה ד"ה כמים הפנים לפנים באוה"ת בשלח. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסד ואילך. [שנה זו היה המשך מאמרים מעניני מ"ת, בש"פ יתרו ומשפטים, ד"ה ומשה נגש אל הערפל וד"ה ויבוא משה בתוך הענן.]
מאמר עמוק בענין העלאת מ"ן דהספירות לאוא"ס לפעול ע"ס הגנוזות שימשכו למטה "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" אתעדל"ת דאדם התחתון אתעדל"ע מאדם העליון. לגלות הפנימיות והפשיטות דאוא"ס (כמים) עד לעצמות אא"ס שלמעלה מהאור.
ע"י העבודה דבירור וזיכוך נה"ב פועל בירור וזיכוך כל הפרסאות ומחבר אדם התחתון עם העליון. החידוש דמ"ת, המשכת העצמות ע"י העבודה דבכל מאודך, וביטול המחיצה ע"י בירור הנה"ב.
ציור האדם באוא"ס "כמים הפנים לפנים"
״הי׳ מאמר ד״ה ועשית חג שבועות לה׳ אלקיך מסת נדבת ידיך, זה הי׳ ההמשך למאמר שאמר בליל הראשון של חג השבועות״ (מיומן א׳ התמימים).
המשך לעניני המאמר דלעיל וביאורו ביתר הרחבה. ענין "כמים הפנים לפנים גו'", שבפשיטות אוא"ס יש גם ציור האדם דלמטה שעל-ידו נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, כי נש"י מושרשים בעצמות, לכן יודעים אמיתית רצונו (גם כפי שירדו למטה, כי מהותם האמיתי הוא אלקות), ויודעים באיזה אופן תהי' הדירה וכיצד לתקנה. לכן "ועשית חה”ש" מעלת העשיה שניתן לישראל למטה ונמשך עד ליד הגשמית "נדבת ידך".
תשכ’’ו
ענין שבועות הפיכת חושך לאור
ש״פ במדבר, ב׳ סיון. לכללות המאמר ראה ד"ה והי' מספר בני ישראל במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב. ד"ה הנ"ל במאמרי אדמו"ר האמצעי פרשתנו. וראה תו"ח מקץ. המשך תער"ב ח"א. ובכ"מ. חסר סיום המאמר. חלק ממאמר זה הוגה (בשילוב שיחות התוועדות שבת זו) ונדפס בלקו״ש חט״ז ע׳ 33 ואילך.
עניני ההפטרה: המשכת בלי מספר במספר, המשכת אוא"ס ב"ה למטה, הפיכת חושך לאור עד שלילה כיום יאיר ונעשה "גדול יום", הגדלה בענין היום, אחדות בני יהודה ובני ישראל לראש אחד ע"י התכללות יחו"ע ביחו"ת. שייכותו לחג השבועות, ענין מ"ת המשכת בל"ג למטה עד להפיכת החושך, כמנהג ישראל להיות ער בליל שבועות להמשיך בחי' לילה כיום יאיר.
אף שהוא ענין התשובה ששיך יותר לתשרי מאשר לשבועות שהוא יום החמישים לחג הפסח, עבודת הצדיקים, מ"מ יש בו גם ענין האתכפיא בלחם עוני שהו"ע התשובה, אלא שזהו ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא.
מ"ת במדבר דוקא, ביטול דכלי ריקן
״בליל ב׳ (דחג השבועות, בסעודה) שאל הרש״ג את כ״ק אדמו״ר שליט״א שמשמע מפרש״י בחומש שבנ״י אמרו נעשה ונשמע בה׳ בסיון, וכן אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהמאמר דליל א׳ דחג השבועות, והרי מובא בחסידות שהם אמרו נעשה ונשמע במתן תורה. ואמר לו כ״ק אדמו״ר שליט״א שזה באמת סתירה, ולא צריך יותר מדי להתעמק (אַריינקריכען) בזה. הרש״ג אמר: התכוונתי שאתם תירצתם זאת ב'בשעה שהקדימו' שלכם, וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א שישנם הרבה מאמרים ד״ה בשעה שהקדימו מרבותינו נשיאינו, ואין שואלים שאלה זו וגם לא מתרצים אותה״ (מיומן א׳ התמימים). לכמה עניני המאמר, ראה ד״ה זה בלקו״ת במדבר. אוה״ת שבועות. וראה ד״ה ראה אנכי תרע״ח. תשי״ז.
חיבור עליונים ותחתונים, ד"ע וד"ת ע"י "א-ל דעות הוי'", ונמשך "אנכי" גם בדברים פשוטים.
בהקדמת נעשה לנשמע, הביטול לבעל הרצון. לכן ניתנה במדבר שאין בו צמיחה רק עפר דומם, ביטול וכיווץ וצמצום כל עצמותו, כלי ריקן.
נפה"ב מעורר אהבה רבה משרשה בתוהו
מאמר ראשון מהמשך. "ויובן בהקדם ע״פ מה שנתבאר במאמר דחג השבועות תרמ״ו, שע״ז מיוסדים מאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר ד״ה חביב אדם וקשור עם המאמר ד״ה אם בחוקותי תלכו גו׳ תרכ״ו מאדמו״ר מהר״ש, שכנראה זה שייך גם להדרושים באור התורה להצ״צ ד״ה חביבין ישראל, שמבאר שם, אשר בזה שאומרים כלי חמדה שבו נברא העולם יש לומר ב׳ פירושים..".
"תורה קנין אחד" עליית התורה למעלה מאצילות ע"י ישראל בגופים, עליית הנשמה למעלה מהיותה קודם הירידה. כי מתעורר באהוי"ר בנה"ב למטה ומעורר למעלה אהבה רבה למעלה משרש הנה"ב שבתוהו. "ישראל קנין אחד", תיקון למעלה מתוהו.
להמשיך עשרת הדברות בעשרה מאמרות
מאמר שני מהמשך. "ויובן ע״פ המבואר במאמר של שבועות, שזה הי׳ המאמר של כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע משנת תרמ״ו [שעליו מיוסד המאמר של הרבי הנשיא, והמאמר של כ״ק אדמו״ר נ״ע מיוסד על מאמר הצ״צ ולמעלה בקודש]. ומביא שם במאמר של כ״ק אדמו״ר נ״ע שכלי חמדה שבו נברא העולם, הוא התורה שעל ידה נברא העולם". מקשר עם שיעור תניא, שער היחוד והאמונה פ"ב.
עשרת הדברות ("וידבר גו' אכה"ד האלה") מחזקים את העשרה מאמרות ("לאמר") כי כח הפועל שבעש"מ אף שהוא כח הבורא ית' שמציאותו מעצמותו אבל הם מבחי' חכמה תתאה, מים תחתונים, מלכות, רגלי' יורדות, לכן לא די בכח הפועל שישנו בכל הנבראים, אלא יש צורך שעשה"ד, חכמה עילאה, מים עליונים, שיחזקו את העש"מ. ירידת התורה למטה היא השפעה עצמית, ואי אפשר לירד ולהתלבש אור התורה אלא בגשמית, כי כל השפעה פנימית ועצמית אינה יכולה לבוא אלא במהות גשמי.
ב' פירושים בחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו', שע"י התורה נברא העולם, ושכל המכוון בבריאה הוא בשביל התורה. מקור העולם מחיצוניות א"ק, ושרש התורה הוא מפנימיות א"ק, החיצוניות נמשכת מהפנימיות, והמכוון בחיצוניות הוא בשביל הפנימיות, וענין זה נעשה ע"י שממשיכים עשרת הדברות בעשרה מאמרות.
תשכ’’ז
הראיה באלקות למטה מצד שרשה בעצמות
לכמה עניני המאמר, ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תנ ואילך. ראה גם רד״ה זה תשי״ט ובנסמן שם.
סולם התפילה "מוצב ארצה" ובא אח"כ "השמימה". נש"י ירדו ארצה בגוף אבל שרשם למעלה השמימה. ופועלים הילוך במלאכים הנק' עומדים שיהיו "עולים ויורדים בו". עיקר התפילה היא בק"ש, תענוג בהבנה והשגה ובא לאהבת ה' בתענוגים, אלא בהיותו מלובש בגוף ונה"ב צריך לסיוע (בהתבוננות) מהמלאכים. אז גם הם מתעלים ונכללים בגופא דמלכא. "צאינה וראינה" גם נשמות דמדרגת 'בתי' רואים אלקות מצד שרשם בעצמות.
"שחורה אני ונאוה בנות ירושלים"
מאמר שני מהמשך. "ויובן כל זה בהקדם הביאור מ״ש שחורה אני ונאוה בנות ירושלים". ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תנה ואילך. ד״ה שחורה אני ונאוה בלקו״ת שה״ש. ד"ה רני ושמחי דפ' בהעלותך המשך חשוב למאמר זה.
נש"י למעלה במלכות דאצילות נק' "בנות ירושלים", שלימות היראה, ביטול מציאות, ונשמות דבי"ע אומרים להם אף כי "שחורה אני" מצד הירידה "ונאוה" מצד תוקף הצמאון דמדבר דקדושה המתחדש בה ע"י המדבר דלעו"ז. לכן "וירד ה' על הר סיני" ולא העלה אותנו למעלה, מעלת השוב.
תשכ’’ח
ג"פ "וארשתיך לי", הקדמה למ"ת
ש״פ במדבר, ערב חג השבועות. ״קודם המאמר אמר שאיתא בהיום יום שבשנת תקפ״ט אמר הצ״צ זה המאמר בשבת שחל אז כמו בשנה זו ה׳ סיון פ׳ במדבר ואמר המאמר״ (מרשימת א׳ הת'). ראה לקו״ת פרשתנו עם הגהות הצ"צ שם.
ישראל נקראו כלה ע"ש הפסוק כלתה נפשי, כי שרשם במלכות שתשוקתה להידבק במקורה בכלות הנפש, ב' בחינות בזה: כלה נאה וחסודה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', חצר ולא בית; וכלה כמו שהיא, שצריך לפעול בה ענין נאה וחסודה, ע"י לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, לעצמות, מעלת בע"ת על צדיקים. וארשתיך לי לעולם, התגלות עתיק בבינה, בחי' אהבת עולם, בריאה; וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, עבודת המדות, יצירה; וארשתיך לי באמונה, עבודה דאמונה שיש בכל אחד מישראל, עשיה. כל זה הוא בחי' כלה וארוסה, למעלה מזה "וידעת את הוי'", ענין הנישואין, ענין מ"ת שלכן מפטירים פסוק זה בשבת קודם שבועות.
תורה כלי חמדה ממוצע לעלות לא"ס
"וכמו שמבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה חביב אדם דשנת תש״ב". וראה גם ד״ה חביבין ישראל תשל״ז.
ע"י נפש השכלית, היא בחי' הצלם, דשרשו בחי' החשמל שהוא מרמ"ח ניצוצות דתהו, בכח הנה"א להשפיע על הנה"ב. נה"א נק' בנים למקום ונתן להם תורה כלי חמדה, ממוצע בין הקב"ה לעולמות, כלי אומנותו, שע"י יעלו נש"י לא"ס. חמדה ל' כליון. לכן ניתנה התורה לבשר ודם לברר עניני עולם ולעלותם לאלקות ולהשלים הכונה דדירה בתחתונים.
ע"י עבודה בפרטים מגיעים לעצם
מאמר ראשון מהמשך. מוגה, ונדפס בקונטרס חג השבועות תשמ״ט. ראה ד״ה וידבר גו׳ ושבתה תרע״ג (סה״מ תער״ב-ע״ו). למבואר בסעיף ב-ד ראה (בסגנון אחר קצת) בד״ה ושבתה תרכ״ז; תרע״ג הנ״ל שם.
מאמר אחד ועש"מ לבריאה ולהמשכת האור לצורך הנבראים שיאיר בפרטי', כלל ופרט כהשפעת והמצאת שכל מרב לפ"ע התלמיד. ונקבע כן כדי להכשיר את הנבראים לאמיתת הביטול. ע"י עבודה בפרטי' מגיעים לעצם האור שלמע' מהאור שלמע' מהעולמות. שורש הפרט למעלה מהכלל. עד"ז בתורה. ע"י הפרטי' מתגלה הכלל ולמעלה מזה.
מעלת הפרט על הכלל
מאמר שני מהמשך. לכללות המאמר ראה, לקו״ת ד״ה זאת חנוכת המזבח דפ׳ נשא. "ויש לקשר זה להמבואר בהמאמר ד״ה וידבר אלקים וגו׳ (דיום ב׳ דחה״ש שנה זו) בענין כלל ופרט, וכן להמבואר בשיחת כ״ק מו״ח אדמו״ר פ׳ נשא תש״ד, שגם אז חל פ׳ נשא בי״ב סיון, כקביעות שנה זו, בענין מ״ש בפרקי אבות (פ״ו) כל העוסק בתורה לשמה וכו׳ מגלין לו רזי תורה וכו'". ענין מעין ונהר, ראה לקו״ת שה״ש לט, א. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שיח. וככה תרל״ז פכ״ו. סה״מ תרנ״ד. תרנ״ט. תרפ״ט. תש״א. ועוד,
היות העולמות אין ערוך לאוא"ס צ"ל המשכת אלקות בסדר כלל ופרט, שיומשך האור בהעלם והגבלה ואז הפרטים יתלבשו בערך הכלים. שרש הפרט למעלה מהכלל ואדרבא ע"י נוסף ריבוי בהכלל. ביאור מארז"ל ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ע"ד החילוק בין נקודת ההשכלה, שהיא הכלל שקודם לפרטים, ונקודת התמצית, שבאה לאחר השגת הפרטים שיש בה ב' המעלות דכלל ודפרט. ב' ענינים אלו בחנוכת המזבח: "ביום המשח אותו.. אחרי המשח אותו". מעלת הפרטים דתושבע"פ שעל ידם מגיע למעלת תושב"כ שלמעלה מהפרטים,
תשכ’’ט
ביטול "ביום הזה" וביטול "במדבר"
ש״פ במדבר, מבה״ח וער״ח סיון. י"ל מוגה "לקראת ראש חודש סיון הבעל״ט .. ער״ח סיון, חודש השלישי, שנת ה׳תש״נ".
ביום הזה, ר"ח סיון, ביטול ושלימות: ביטול הלבנה, הכנה למ"ת, שיהיה כעונה אחר הקורא; שלמות בירור חג"ת דמלכות כאילו נשלם כל השבוע הז'. גם מדבר (דיבור) ענינו ביטול ושלימות. כתר כנגד נשמע, קב"ע מצוות, וכתר כנגד נעשה, קבעומ"ש. ביטול הרצון לבעל הרצון נעשית כל מציאותו. שלימות הכוונה דירה בתחתונים ביטול במציאות גם בהאדם. מעלת ביטול "ביום הזה" על ביטול "במדבר" ע"י ביטול לעצמות מחבר ב' הפכים ביטול ומציאות. סיני. שירדה שנאה לאוה"ע, הבחירה בישראל מצד עצמות. מעלת כל זה בר"ח השלישי דוקא שמלכות מקבלת מתפארת, גילוי שם הוי' שם העצם.
ביטול ישראל למעלה מהמלאכים
מאמר ראשון מהמשך. "ויובן ע״פ המאמר ד״ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שנאמר לפני מאה שנה, בשנת תרכ״ט". חסר סיום.
במ"ת נרגש בנש"י הביטול לשם הוי' שהי' בהם קודם הירידה למטה, כמו במלאכים "אדנ-י בם סיני בקדש" גם בעלמא דאתגליא יהיו כמו נוני ימא דעלמא דאתכסיא "וידגו לרוב בקרב הארץ", למעלה מביטול המלאכים שביקשו התורה דאצי' בבי"ע, תשובת משה "למצרים ירדתם", כי צריך להמשיך העצם למטה ביותר והמלאכים יתעלו בדרך ממילא.
ג' פי' "לאמר" ג' חידושים במתן תורה
מאמר שני מהמשך. מוגה, ונדפס בקונטרס חג השבועות תש״נ. ראה ד"ה זה תרכ"ט.
לאחרי הדיוק שלכאו' תיבת "לאמר" מיותר, מביא מהילקוט "כשהי' הקב"ה מדבר הי' כל אחד מישראל אומר עמי הדיבור מדבר". כי שיתף ה' את שמו בכ"א מישראל, "חלק ה' עמו", ע"י אנכי שלמעלה מהוי'. ומתגלה בגוף דוקא, בי' אצבעות היד והרגל, ב' ה"ה'ין דשם הוי'.
ג' פירושי "לאמר": עונה אחר הקורא. ממשיך בעשרה מאמרות. הקב"ה קורא ושונה כנגדו. ע"ד ג' חידושי מ"ת: מצד נותן התורה, מקבלי התורה, התורה עצמה. החידוש העיקרי המשכת עצמות בתורה וממנו כל שאר החידושים.
התורה עושה שלום בעולם
"אך הענין יובן ע״פ המבואר בהמאמר דש״פ נשא מלפני מאה שנה, משנת תרכ״ט, עה״פ ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר וגו׳" סה״מ תרכ״ט ע׳ רכד ואילך. וראה בכ״ז גם ד״ה ביום השני הקריב תשל״ה.
מעלת התורה שעושה שלום, משנה מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם בשלום הרי שמונים עם כ"ד ספרים דתושב"כ וניתנה לכ"ו דורות מאדם עד משה הרי ק"ל, "שלשים ומאה משקלה". תרומה, תורה מ', וניתנה למ' יום ותושבע"פ מתחיל ומסיים במ"ם, עין יפה אחד מארבעים, מקבל מוחין, כחב"ד כלול מיו"ד. תרומה תרי ממאה, עין בינונית א' מחמישים.
ענין מס"נ דק"ש שכתוב ו(לכן) למטה מתורה, ע"ד תשובה שיודעים עליה מהתורה. תורה מ', חידוש מ"ת מתנה, למעלה מירושה ויגיעה שבתורה. נרמז בקרבן נתנ–א'ל בן צוער נשיא יששכר שהיו בעלי תורה. ענינו בעבודה, עסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, לאכללא שמאלא בימינא, חיבור עליונים ותחתונים כמו במ"ת.
תש’’ל
במתן תורה נזדככו ד' יסודות
ראה ד״ה וכל העם רואים תרנ״ה. תרצ״ז (נדפס בסה"מ תש״י). ה׳ש״ת. לקמן תשמ"ו. בשעה שעלה תשכ"א.
הכוונה דמ"ת לפעול העלאת המטה, לכן היה על הר שמורה על העלאת הדומם, וגם החזירה על כל אומה ולשון עד שבא אצל ישראל, להורות שקבלת התורה צ"ל מצד אתעדל"ת שירצו לקבל ולכן ראויים לקבלה. "והר סיני עשן" מצד עליית ד' יסודות שבהר.
גם בגליא דתורה ממשיך עצמות למטה
מאמר ראשון מהמשך. "ומקשה בזה אדמו״ר הזקן בלקו״ת פ׳ במדבר .. ויובן בהקדם מ״ש קרוב הוי׳ לכל קוראיו גו'". לכללות מאמר זה (והמשכו ד״ה נשא), ראה ד״ה ויגדלו הנערים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). וראה גם ד״ה קרוב הוי׳ תשח״י. תשד"מ.
תורת אמת, עצם בלתי משתנה, שווה בכ"מ גם למטה שם מחבר תורה דלמעלה עם קוב"ה. גם ע"י גליא דתורה מתקשרים ישראל עם סתים דקוב"ה, מעלת קריאה ממשיך עצמות. גם בחכ' יש אמת ועצם התורה שהיא חד ממש וממשיך עצמות למטה בדיבור ובדברים פשוטים.
"ישא ה' פניו" ע"י שמדקדק ע"ע, ביטול
מאמר שני מהמשך. לכללות מאמר זה ראה ד״ה ויגדלו הנערים תרע״ה בהמשך תער״ב ח״ב. וראה גם ד״ה קרוב הוי׳ וד״ה שלח לך תשח״י. ד״ה ונחה דאחש״פ תשל״א.
התורה נקראת אמת שאין בה שינוי, קו האמצעי עולה עד פנימיות הכתר, מתחילה ועד סוף הוא כדבר אחד ממש. התורה היכל פנימי בו שורה ומתגלה עצמות א"ס בקביעות, הן בעיון התורה והן בקריאת האותיות. מעלת בני קהת נושאי הארון. אלא שצריך גם לעבודת בני גרשון לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
תשל’’א
הקדמת נעשה, ביטול לבעל הרצון
ש״פ במדבר, ה' סיון, ערב חג השבועות. לכללות המאמר ראה לקו"ת במדבר יט, א. ואתחנן ד, סוף ע״ד. שה״ש א, א. וראה גם ד"ה בשעה שהקדימו תש"ט. מזכיר בו ד"ה והר סיני עשן תש"א.
גם בחי' נשמע הוא ענין הביטול, שמע ישראל, קב"ע שמוכן לשמוע ולהתבונן, אבל הוא ביטול שבא מצד השגה. משא"כ ביטול דנעשה לבד הוא למעלה מהבנה והשגה, שלא טעם עדיין געשמאק בהשגה, אבל הקדמת נעשה לנשמע הוא, שאף שיודע טעם ומעלת ההשגה יש בו ביטול דנעשה. כמו כן מעלה בזה שהוא בטל לא רק לרצון אלא גם לבעל הרצון שלמעלה מרצונות פרטיים. ע"ד קבעומ"ש דר"ה, שאין זה רק הכנה לעבודה, כמו הכנה לקבלת עול מצוות, אלא עבודה בפ"ע בפועל ממש. כי כל ענין התורה הוא לפעול בעולם למטה.
ועשית חג (עיגול כתר) השבועות (לשער הנ')
בד״ה כה תברכו דלהלן אמר: ״ד״ה ועשית חג שבועות, מיוסד על מאמרי רבותינו נשיאנו ד״ה ועשית חג שבועות, וביחוד מאמר אדמו״ר הזקן דמוצאי יום הכיפורים תקס״ב שנדפס עם הגהות הצ״צ״. וראה גם ד״ה להבין כו׳ שדורות הראשונים תשכ״ד.
חידוש מ"ת על תורת האבות שגם הם האירו העולם בתורה ביגיעתם, בכח נברא, משא"כ "מתן תורה" מלמעלה, נתינה מכח בורא. יותר גם מ"וראית את אחורי" דמשה, עתה במצות תפילין יש גם בחי' ראי' הפנים. אלא דמ"מ עלה ברצונו שיהיה אתעדל"ת לזה ויומשך עצמות "הוי' יתן חכ' וגו'".
"ועשית (ציווי והבטחה) חג (עיגול, כתר) השבועות (להמשיך בשער הנו"ן) להוי' אלקיך (לז"א ומלכות) מסת (ממון כפשוטו, שמעמידו על רגליו ולא מס עובד) נדבת ידיך" (באופן של ויתור) ועד"ז צדקה.
נה) כה תברכו – תשל"א
"ישא ה' פניו" ויתור וביטול ממשיך כתר
לכללות המאמר ראה לקו"ת ד"ה כה תברכו. המשך לד"ה ועשית חג השבועות.
"ישא הוי' פניו אליך", ענין פניו, היינו המשכה בסדהש"ת במדדוה"ג ע"י עבודה במדדוה"ג. ע"ד אכילה שמקשר חיות הנשמה לגוף, המשכת אלקות ע"י אכילה כשיעור שביעה. ענין ישא הוי' גו', המשכה מלמעלה מסדהש"ת ע"י עבודה שלמעלה ממדוה"ג, בכל מאודך, באכילה הוא שמדקדקים על עצמם עד כזית וכו', ענין הביטול. כמבואר במאמר ועשית חג שבועות, שע"י הויתור והביטול דפסח נמשך כתר. וקבלת המשכה זו היא ע"י התורה שהיא כלי מחזיק ברכה ששקול וכולל את הכל, "וישם לך שלום".
תשל’’ב
ביטול, הכנה לקבלת התורה
ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון. לכללות המאמר ראה ד"ה ויאמר לו יהונתן תרס"ג. עת"ר. פר"ת. וראה ד"ה הנ"ל תקס"ז (ועם הגהות אוה"ת בראשית) "ויש לקשר זה עם פרשת השבוע דכתיב בה וידבר גו' במדבר סיני באוהל מועד" ראה לקו"ת פרשתנו.
"ונפקדת", גילוי אור עליון ביותר, בהקדם הביטול בתכלית, "כי יפקד מושבך". ע"ד הצורך לשכוח תלמוד בבלי לעלות למדרגת תלמוד ירושלמי. כל זה נוסף על הביטול דמודה אני שבתחילת היום וכמו"כ נוסף על הביטול של התלמיד לקבל שכל הרב. עד"ז הוא ענין "במדבר סיני באוהל מועד", ביטול דמדבר לבוא לבחי' אוהל מועד. מעלת המדבר אשר לא ישב אדם שם, למעלה מציור אדם, מאמר המדרש שדוקא במקום המדבר קבע הנשיא דירתו. ענין הביטול כהכנה לקבלת התורה מודגש "בחודש השלישי ביום הזה," בר"ח, "באו מדבר סיני".
"אנכי", הכח לעליית הניצוצות הכי יקרים
ראה ד״ה זה תש״ט. וראה ד״ה זה תשמ״ה.
במ"ת נמשך "אנכי" עד ל"ארץ מצרים", לעלות המטה ביותר בחלקים התחתונים שם נמצאים הניצוצים הכי יקרים, לכן עשה"ד בדברים פשוטים, וענין הקולות והלפידים וקול השופר וההר עשן, שקשור בחושים הגשמיים, וגם עיקר קיום המצוות במעשה בפועל גם בלי כוונה. אפילו לימוד התורה בדיבור דוקא ו"כל עצמותי תאמרנה". גם ההכנה ע"י הקדמת נעשה דוקא, ביטול לבעל הרצון, בעשיה דוקא. ושייך לכל ישראל לחבר תכלית העילוי לתכלית הירידה.
שער הנו"ן ממשיך אוא"ס בעשיה גשמית
מאמר ראשון מהמשך. מאמר זה הוא ד״ה מראיהם ומעשיהם שבתו״א יתרו, עם איזה הוספות (לקו״ש ח״ח ע׳ 252 הערה 30). ראה גם הנחה אחרת מהמאמר במאמרי אדה״ז תקס״ו. ״בסוף אמר, שהמאמר הוא דרוש הראשון שאמר הה״מ בחג השבועות שנת תקכ״א כשקיבל הנשיאות. ומספורי חסידים (בית רבי ע׳ לא בהערה) דכשהי׳ אדמו״ר הזקן במאסר ובקרו אצלו הבעש״ט והה״מ אמר הבעש״ט להה״מ שיאמר לאדה״ז לומר איזה דרוש, ואמר דרוש הנ״ל מראיהם ומעשיהם הנדפס בתו״א. ואח״כ אמר הבעש״ט להה״מ ״שאומר הוא אות באות כמו שקבלת ממני״. וכ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר שרבינו ביאר הדרוש ע״פ סגנונו (ראה היום יום)״ (הערת המו״ל בלקו״ש שם, וראה סוף מאמר זה).
האופן הגדול, סובב בתוך האופן הקטן, מלמעלה הוא גבוה יותר אבל מלמטה הוא למטה מהקטן. כך בכל סדהש"ת הבחינה העליונה יורדת ומתפשטת יותר למטה. כך חה”ש שער הנו"ן ממשיך אוא"ס בעשיה גשמית, ע"י משה שהמשיך י"ג מדה"ר מבחי' ונוצר חסד שלמעלה מהשתל' עד לאלפים מדריגות בעילוי אחר עילוי, וכן למטה בצמצום אחר צמצום גם בבי"ע, ונמשך גם ע"י ראשי בני ישראל שבכל דור אתפשטותא דמשה דבכל דרא ודרא.
תענוג הפשוט מהקדמת נעשה לנשמע
מאמר שני בהמשך. לכללות המאמר וכמה ענינים שבמאמר שלאחריו ד״ה ביום השני דש״פ נשא, ראה ד״ה אחת שאלתי העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). בשיחה הזכיר ״המאמר הרי הוא מכ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע״.
עיקר המכוון בהתעוררות הרצון הוא המעשה. הרצון באוא"ס שלפנה"צ (תחילתן) לברוא עולמות הוא מצד התענוג מעבודת הצדיקים (סופן). לא רק מעשה אלא סוף מעשה במקבל, עלה במח' תחילה למעלה ממח' למעלה מהתעוררות רצון, גילוי תענוג הפשוט עולה בעצמות ממש. ע"י הקדמת נעשה, הביטול שנתקבל בטוב בנש"י, עלה במח' בתענוג העצמי ופעל עילוי גם בנשמע וקיבלו ב' כתרים.
קדימת יהודה ליששכר, ביטול לפני תורה
מאמר שלישי מהמשך. י"ל מוגה "לקראת ב׳ ניסן, יום הסתלקות הילולא של כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע". לכללות המאמר ראה אוה״ת נשא. וראה גם סה״מ תרכ״ט. עטר״ת. תרפ״ה. ה׳ש״ת.
נתנאל בן צוער נשיא לבני יששכר זכה בעצת נשיאים מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תחילה, תלמוד גדול. מ"מ שבט נחשון בן עמינדב נשיא לבני יהודה הקריב תחילה, כי המעשה בפועל גדול, רמז בשמו נתנאל, שהתורה ניתנה לו במתנה, בן צוער, הכלי לתורה הוא ביטול. נעוץ תחילתן בסופן, מעשה האדם נעוץ בתענוג המורכב; סוף מעשה עלה במח' תחילה, המעשה עצמו מגיע לתענוג הפשוט. עשיית האדם שמלביש כוחות נפשו במעשה, שרשו בגילוי הנפש שם הכוחות הם למעלה מהמעשה עצמו ששרשו בעצם הנפש ושם המעשה גדול מהכח.
החידוש דמ"ת שהקדימו נעשה לנשמע וכן בעשיית המשכן וקרבן נשיא שבט יהודה (מעשה, מצד הביטול שבו) שנמשך עצמות שלגביו המעשה גדול מכל הכוחות. בשורש המעשה בעצם הנפש אין מקום למציאות חוץ מהנפש. "וביום השני", לאחר ביטול דיהודה, נמשך הביטול גם בתורה דיששכר "הקריב נתנאל בן צוער".
תשל’’ג
חיבור הנעלה והשפל ביותר במ"ת ובהכנה
לכמה עניני המאמר ראה ד״ה וידבר אלקים עטר״ת. תרפ״ח. ובארוכה ד״ה ועשית חג שבועות שנה זו. בענין מצוות לפני מ"ת, ראה תו״א יתרו סח, א ואילך. תו״ח יתרו שעט, א ואילך. ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אבות ס״ד וש״נ. וראה לקו״ש ח״ג ע׳ 758. שם ע׳ 888.
חידוש דמ"ת, "אנכי גו' אשר הוצאתיך מארמ"צ", כי ע"י כור הברזל פעלו בירור וזיכוך העולם להמשיך בו קדושה למטה בגשמיות ממקום גבוה ביותר, "מרום וקדוש אשכון", למטה ביותר, "את עני ושפל רוח גו'". לכן בכל עניני מ"ת ישנם ב' הקצוות מתכלית העילוי עד לפשטות הענינים, "וידבר אלקים" מחד, ומשה מפי הגבורה מאידך;
גם האופן שהם נאמרו, בקולות וברקים הכי נעלים עד לקולות וברקים כפשוטם; גם בתוכן עשה"ד, ענינים פשוטים מחד ופנימיות ענינם נעלה ביותר מאידך. כמו כן הכנת ישראל למ"ת בהקדימם נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון ביחד עם הדגשת העשיה הפועל בגשמיות העולם, נעשה.
שם אלקים ממשיך העלם העצמי לאוזן גשמי
מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו, ד״ה בשעה שהקדימו. וראה בהנסמן שם.
מ"ת מתחיל "וידבר אלקים" וגם השכר דלע"ל "עין לא ראתה אלקים זולתך", וכן ברכת יצחק "ויתן לך אלקים", המשכת העלם העצמי וגם כפשוטו שנשמעת באוזן הגשמית.
ב' הכנות למ"ת הקדמת נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון והעיקר בעשיה בדברים פשוטים כי העיקר הוא דירה בתחתונים. "ועשית חג שבועות לה"א מסת נדבת ידך", מעלת העשיה עד לויתור גם ביד הגשמי.
סג) כה תברכו – תשל"ג
ברכת כהנים לאחר התפילה להמשיך למטה
מאמר זה הוא המשך (שלישי) למאמר שלפניו ד״ה ועשית חג שבועות דיום ב׳ דחה״ש. בענין ההפרש בין ברכה לתפילה, ראה לקו״ת פ׳ ראה יט, רע״א. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכה, ב. אוה״ת שמיני ע׳ כו. כט. פרשתנו ע׳ ער ואילך. סה״מ תרכ״ו. תרכ״ט. תרנ״ד. לקו״ש ח״י ע׳ 38.
ברכה למעלה מתפילה כי עומד למטה ומבקש שיומשך מלמעלה ואין וודאות שימולא בקשתו, משא"כ המברך עומד למעלה ומבטיח המשכה מן המקור שכבר מוכן שם, אבל תפילה מחדש רצון. עושין רצונו של מקום גם כשזה בדרך כפיה, עשיה, צדיק גוזר, נצחוני בני, ושיתוף חה”ש, גם שער הנו"ן נמשך ע"י עבודה, "להוי' אלקיך", מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. ובסוף התפילה צריך ברכת כהנים להמשיך למטה.
תשל’’ד
חידוש דמ"ת, "מי זאת עולה מן המדבר"
ש״פ במדבר, ד׳ סיון. לכללות המאמר ראה ביאור לד״ה במדבר סיני (השני) שבלקו״ת. ד״ה מי זאת שבאוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תשיד ואילך.
ב' ענינים במדבר, מקום הקלי' למטה מכל סדהש"ת; בחי' הכתר שלמעלה מסדהש"ת, כי לא אדם הוא. כי ביטול הקליפות הוא ע"י גילוי הכתר. ביטול והפיכת שטות דלעו"ז הוא ע"י שטות דקדושה, עבודה למעלה ממדוה"ג, אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, בחי' הסובב, כפי' מלשון מעשה, מ' דאדם מגיעים למ' דמאוד. "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן", העליה ע"י זכוך החומר והגשם דהמדבר לאחר יצי"מ;
"מתרפקת על דודה", בזמן התחיה, התגלות הניצוץ האלקי בדבר הגשמי, ענין ובחרת בחיים, לבחור את הרוחני מהגשמי. עי"ז נעשה הדבר חי, תחה"מ דלע"ל. אך יש בחי' שלמעלה מזה, עילוי' מן המדבר, כי מדבר הוא בחי' אריך, ארץ לא זרועה, כמו המצח שאין בו צמיחת שערות, מצוות ל"ת, לא זרועה, וממשיך בחי' "לא ישב אדם שם", למעלה ממ"ע, בחינת אדם. אבל למעלה מזה, מצווה מלשון צוותא וחיבור עם עצמות, בחי' עתיק, הוא ענין מ"ת, ביטול לבעל הרצון.
התחיל באלקים כדי לפעול בתחתונים
מאמר ראשון מהמשך. "ומדייק בזה בהמאמר דשנת תש״ד. ויהי בשלשים שנה" לכללות המאמר, ראה ד״ה זה שבהמשך חה״ש תש״ד. וראה גם ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). חסר המשך המאמר.
אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה נאמרו, חיבור עליונים ותחתונים, עשה"ד דברים פשוטים כדי להמשיך דירה בתחתונים, חיבןר עליון ותחתון ע"י רצו"ש, העלאה והמשכה, "וידבר אלקים גו' לאמר אנכי הוי'", ב' שמות הוי' ואלקים, דיבור קשה ואמירה רכה. מתחיל באלקים כי הכוונה לפעול בתחתונים שנתהוו מהעלם דשם אלקים.
העבודה בלימוד התורה קהת וגרשון
מאמר שני בהמשך. "ומדייק בזה נשיא דורנו בהמאמר דויהי בשלושים שנה דשנת תש״ד". הוא המשך לד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחג השבועות. לכללות המאמר ראה ד״ה נשא השני שבלקו״ת פרשתנו, ובארוכה ד״ה נשא שבאוה״ת פרשתנו. וראה גם ד״ה זה תרע״ח. תש״ד.
גרשון קהת ומררי, מלמטה למעלה, כסדר תולדותם, סור מרע. סדר העבודה מלמעלה למטה, קהת גרשון מררי, כסדר עבודתם, ועשה טוב, תחילה בעסק התורה, קהת, פנימיות התורה. אח"כ גרשון, חיצוניות התורה, עד שנמשך למטה מטה, בענין מררי, שהו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. שם אלקים והוי' שבעשה"ד. לשון קשה ולשון רכה.
אבל השלימות היא בהתכללות ב' הקווין בלימוד התורה בכח העצמות, מימינו אש דת למו באופן של שלום, ולמעלה מזה שעשועים, שע שע, רוצה ואינו רוצה, ב׳ נטיות, מטי ולא מטי, שזהו ענין חמדה גנוזה. ובהקדמה ללימוד מילתא דבדיחותא ואח"כ היגיעה דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא.
תשל’’ה
"מי גילה לבני רז זה", גילוי יחידה
לכמה עניני המאמר ראה גם ד"ה בשעה שהקדימו בלקו"ת במדבר. וראה סידור (עם דא"ח). סה"מ תרכ"ז. תרכ"ט. ועוד.
החידוש דמ"ת, אף שגם לפני זה למדו תורה וגם מה שרוב עשה"ד הם בדברים פשוטים, יובן בהקדם השייכות דיצי"מ למ"ת, "אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"צ", ולא נאמר 'שבראתי שמים וארץ מאין ליש', כי בריאת העולם היה בעשרה מאמרות, הדיבור אינו תופס מקום כלל לגבי הקב"ה, אבל יצי"מ שהיתה ע"פ גזירה שלמעלה מהטבע, נמשך מ"הוי' אלקיך" ונמשך בדברים פשוטים.
בדוגמה לזה בכל א' מישראל מדה כנגד מדה, צריך להמשיך מבחי' יחידה לעשר כוחות הנפש (הוי') ובג' לבושים מחדו"מ, אלקיך. והוא ענין מי גילה לבני רז זה, יחידה, שלמעלה מכל ענין תפיסה והשגה, והתגלות שלה ע"י בחי' מי שבנפש, ע"ד "מי יתן וגו' ליראה", וזה מתבטא בהקדמת נעשה לנשמע שהוא ענין הביטול לבעל הרצון שהוא גם כן ענין דרז לגבי הרצון הגלוי.
לאחר גלות וזיכוך מצרים זכו לאנכי
"וידוע הדיוק בזה (כמו שמקשה בלקו״ת), מהו את כל הדברים האלה, הל"ל וידבר אלקים אנכי גו׳ .. וגם ידוע הדיוק שבד״ה זה (וידבר אלקים) דשנת תרפ״ח שיצא לאור עכשיו". ראה גם ד״ה ועשית חג שבועות באוה״ת פ׳ ראה. ד״ה וכל העם תרכ״ט. תרע״ח.
עבודת האבות לא פעל שינוי כי אין כח לנברא עצמו להגיע למעלה משרשו. רק במ"ת בגילוי "אנכי" נעשה חיבור המצוה למטה כמו למעלה. והקדים לזה היה גלות וזיכוך במצרים ובכל העולם והוציאו משם כל הניצוצות עד "הביאני המלך חדריו" במ"ת לכן ב"כל הדברים האלה" דתורה נמשך אלקים חיים, שער הנו"ן, ובהקדמת הרצון והגעגועים למ"ת מגיעים לאנכי באופן גלוי (האלה) לכל ישראל.
נתנאל בן צוער, תורה מתוך צער
לכללות המאמר ראה ד״ה ביום השני תרכ״ט, והוא ביאור לד״ה בשעה שהקדימו תרכ״ט. וראה גם ד״ה הנ"ל באוה״ת שבועות ע׳ קלח. תש״ט. תשמ״ה.
תרומה, תורה מ', עין יפה א' מארבעים, קאי על עבודה דק"ש, לפעמים מבואר שעיקר העבודה היא שמו"ע. קדימת יהודה ליששכר, קדימת שמע לוהי' אם שמוע, עומ"ש ועול מצוות. עול עבודה שאינו מצד סגולה, ע"ד הקדמת נעשה לנשמע, עומ"ש ביטול לבעל הרצון. בפ' והיה אם שמוע רצונות ובירורים פרטיים ואספת דגנך גו', משא"כ שמע הוא ביטול כל הרצונות. דגל הראשון יהודה, ותעמוד מלדת, ביטול דהודאה ומס"נ, נחשון שקפץ תחילה לים. לאח"ז יששכר. עסק התורה, ולאח"ז זבולון, קיום מצוות.
יששכר נתן עצה לנשיאים להתנדב קרבנות, מ"מ יהודה קדם כי צ"ל הקדמת תפילה לתורה וגם זה אנו יודעים מהתורה. כל הדברים ישנם בד"כ ובד"פ, וישנם בתפילה ובתורה גופא, ענין הביטול בתורה, שם נשיא שבט יששכר "נתנאל" רמז על התורה שניתנה במתנה, א"ל הוא ל"א נתיבות חכמה, חסר נתיב הל"ב, ובא ע"י צוער מלשון חיי צער תחי' משתמש בדברים הגשמיים רק כמה שמוכרח לו ללימוד התורה, והתענוג של דברים הגשמיים אינו תופס מקום אצלו כלל. ע״י העבודה זו ונפשי כעפר לכל תהי׳, יש גם פירוש ב' בצוער לשון חיי צער, דגם שיש לו גשמיות בריבוי מ״מ אינו מתענג בהם כלל, בדוגמת ימות המשיח שכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, הנה מהעבודה דצוער נמשך הענין דנתנאל, שנותנים לו תורה במתנה.
תשל’’ו
הביטול דנעשה מביא תענוג בקיום החוקים
ראה סה״מ תש״ט. וראה לקו״ת בהעלותך לד, ד. ד״ה זה באוה״ת שבועות. המשך תער״ב ח״א ע׳ קיד. תשמ״ה.
הביטול דהקדמת נעשה לנשמע הוא לבעל הרצון, קבלו מלכותי ואח"כ אגזור. ב' פרשי' דק"ש, קבעומ"ש וקב"ע מצוות. מצד נשמע מקיים משפטים בתענוג אבל גם קיום החוקים צ"ל בשמחה ועונג לכן מזהיר על קיומם, אבל ע"י הקדמת נעשה, קבעומ"ש תחילה, מס"נ דה' אחד, יש תענוג גדול בקיום החוקים כי בהם הרצון הוא בתוקף ובגילוי בלי לבוש השכל. נעשה ונשמע רצו"ש, תפילה ותורה ובכ"א מהן ב' התנועות.
פעולת התורה בעולם לאחר הקדמת האבות
ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקסו ואילך. ד״ה אנכי מגן לך תרע״ח. ד״ה וכל העם תרע״ח. המשך וכל העם תש״ו. "ונתרוממתי" המבואר בלקו"ש חט"ז ע' 214 בענין אי לאו האי יומא דקא גרים, מהתוועדות זו, נזכר בסוף המאמר.
מצוות האבות ריחות היו ורק לאחר מ"ת "שמן תורק שמך" נמשך העצם ופועלים בגשמיות, מעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים, תחילה צ"ל הגילוי אור לגלות עצמותו, מ"מ היה רק הארה, ע"ד זיווג נשיקין ובמ"ת נמשך העצם ע"ד זיווג גופני וממשיכים מלמעלה מהשכל דנה"א בשכל דנה"ב עד שנעשית מציאות חדשה "ונתרוממתי".
תשל’’ז
"ויחן שם ישראל", ביטול הכלים הכנה למ"ת
אור ליום ד׳, ר״ח סיון. "וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו ע״ז בתורה אור ובתורת חיים ובאור התורה לכ״ק אדמו״ר הצ״צ". לכללות המאמר ראה תו"א, תו"ח, אוה"ת יתרו. וראה גם ד״ה זה תרל״ג. תרנ״ה. בסופו מופיע מענה מרבינו.
בראש חודש השלישי עוד לפני מ"ת לפני ביטול הגזירה ולפני ארץ יראה ושקטה, חידוש וקיום העולם, הנה כבר באו מדבר סיני, וקרבנו לפני הר סיני ונפעל ענין ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד, ביטול הכלים, הכנה למ"ת שהיא שעשועים לפניו, ותומשך ותבוא לעולם עד שהאדם הלומד למטה בביטול מברר ספק גם למעלה ולהבדיל בין כשר, טהור וקדוש, ללעומת זה.
בירור זה הוא בכח העצמות, לכן ההכנה לזה הוא אחדות ישראל עם העצמות ע"י ביטול הכלים בחודש השלישי, בשלשה דברים עליהם העולם עומד, ובאופן גלוי, ביום הזה. אך כדי שהעולם לא יבלבל באו למדבר סיני, ירדה שנאה ללעו"ז, "ויסעו מרפידים", שרפו ידיהם מד"ת, והתקשרו לתורה כפי שקשורה למעשה בפועל ומחבר עליונים ותחתונים באופן של תוקף ועוז.
מ"ת, נתינת כח לתומ"צ בכח בורא
אור ליום ועש״ק, ג׳ סיון. "וידועים ביאורי רבותינו בלקו״ת, ולאחרי זה בדרושי כ״ק אדמו״ר האמצעי וכ״ק אדמו״ר הצ״צ, ורבותינו נשיאינו שלאחריהם" ראה, לקו"ת שה״ש כב, א. במדבר יב, ג ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב. אוה״ת שבועות. סה״מ תרכ״ט. המשך תרס״ו ע׳ תמז. המשך תער״ב ח״א בתחלתו. סה״מ תש״ט, ועוד.
עיקר ענין מ"ת פעולה בעולם ע"י תורה ומצוות, "וירד הוי' על הר סיני", גילוי העצמות, "ואל משה אמר עלה אל הוי'". חידוש בלימוד התורה: קודם מ"ת היה בהשגה והבנה, גם 'ושתיק רב' למעלה מהשגה, היה בהגבלה, בכח הנברא בעצמו, והגיע רק לשרשו. לאחר מ"ת, ניתן הכח מהבורא, שגם בלימוד והשגה של תינוק הוא למעלה ממדוה"ג. חידוש במעשה המצוות: קודם מ"ת לא נשאר קדושה בעולם כי התחתונים לא יכלו לעלות למעלה משרשם, לאחר מ"ת נמשך קדושה בעולם גם בדבר מוגבל ניכר שמציאותו מעצמותו. אמנם, אף שזה ניתן מלמעלה, מ"מ צ"ל הכנה לזה בהקדמת נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון למעלה מרצונות פרטיים, עי"ז גם הנשמע הוא למעלה ממדוה"ג וניתן ב' כתרים גם כנגד נשמע.
כח בורא פעל שגם נשמע יהיה בלי גבול
מאמר ראשון בהמשך. לכללות המאמר ראה ד״ה ויגדלו הנערים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). "והענין הוא, כמבואר בהמשך תער״ב ובכמה מקומות, דיש יתרון מעלה בקריאה דתורה".
התגלות עצמות במ"ת התומ"צ למעלה ממדוה"ג. קודם מ"ת יש חילוקי דרגות בתורה ובקיום מצוות ופעולתה בעולם, כי הי' בהגבלה דנברא. מ"ת ע"י הבורא פעל גם בהשגה דתינוק ובכל דבר בעולם המדוד ומוגבל הוא למעלה מהגבלה מצד עצמות. אף שזה נפעל מלמעלה אבל היה כשהקדימו נעשה לנשמע וגרם שגם הנשמע יהיה למעלה ממדוה"ג באופן דכתר.
אלו ואלו דא"ח והלכה כמותו
מאמר שני בהמשך. לכללות המאמר ראה ד״ה זה באוה״ת יתרו ע׳ תתצ ואילך. תרכ״ז. תר״ל. עטר״ת. תרפ״ח. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
אלו ואלו דא"ח, מבחי׳ אלקים חיים, משא"כ הלכה משם הוי׳, והוי׳ עמו שהלכה כמותו. אנכי הוי׳ אלקיך, מזכיר ב׳ השמות דהוי׳ ואלקיך, כי במ"ת ניתנו דעות חלוקות מצד אלקיך וגם פסקי הלכה מצד הוי׳, ולמעלה יותר, אנכי, התורה כמו שהיא שעשועים ונעלמה מעיני כל חי, ולמעלה יותר. אלקים סתם, צמצום והעלם ומדדוה"ג; אלקים חיים, שנראה וניכר איך שהצמצום וההעלם הוא כדי שעל ידו יהי׳ הגילוי, ועד תגבורת החיות. מצד זה אפשר להיות אלו ואלו.
הלל ושמאי קיבלו משמעי׳ ואבטליון סברא ושכל א' מ״מ הי׳ מחלוקת ביניהם כי סברא נותנת מקום לב׳ צדדים, תלוי בשורש נשמות התנאים. אבל מצד והוי׳ עמו שהלכה כמותו. להמשיך זה ע״י ביטול דוקא, ונפשי כעפר לכל תהי׳ (ודוקא אז) פתח לבי בתורתך. בעת מ"ת ניתנו גם דעות חלוקות מצד אלקיך, צמצומים מדוה"ג, לכן צ"ל הוצאתיך מארמ"צ, מיצרים וגבולים. ומסיים הכתוב "לאמר" שכ"ז שיהודי לומד תורה פועל מ"ת בכל הפרטים כבפעם הראשונה, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו׳.
תשל’’ח
הכח לכל השנה לצאת מכל ההגבלות
"ומבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בתו״א, ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחריו, שביום זה (ר״ח סיון) כבר היו ישראל מוכנים ועומדים לקבל את התורה. וזהו מ״ש בחודש השלישי גו׳", ראה תו"א ותו״ח יתרו. ועוד.
כבר מראש חודש סיון היו בנ"י בדרגה נעלית ביותר בשייכות למ"ת. ובפרט בה' סיון שהקדימו נעשה לנשמע. החידוש בו' סיון מודגש במש"כ וידבר אלקים גו' לאמר, שניתן הכח לכל אחד מישראל בלימודו שיהיה כמו אמירת הקב"ה, "תען לשוני אמרתך", כעונה אחר הקורא, כי במ"ת היה הגילוי "אשר הוצאתיך מארמ"צ" היציאה מכל המיצרים והגבלות מצד המשכת העצמות. ענין זה מתחדש בכל שנה בזמן דמ"ת ובאופן נעלה יותר מבשנה העברה ונמשך לכל השנה כולה.
דברים פשוטים להמשיך עצמות במעשה זוטא
"ומדייקים בזה רבותינו נשיאינו, הובא לעיל (ד״ה בשעה שהקדימו דש״פ במדבר) דתיבת לאמר צריכה ביאור".
במ"ת נאמר "אנכי הוי' אלקיך", כחך וחיותך, לזה צ"ל המשכה מאנכי עד לחביון עוז העצמות שבפנימיות הכתר, לכן נאמרו דברים פשוטים להמשיך עצמות בהם, עד"ז לימוד התורה לא רק בהבנה והשגה אלא גם בדיבור, מעשה זוטא. זה נמשך בכל זמן ומקום ובכל אחד מישראל באופן נצחי ויתגלה לע"ל.
תשל’’ט
עשה"ד, עוז לנפה"א ותושיה לנה"ב
אור ליום ג׳, ג׳ סיון. המשך לד״ה ויאמר גו׳ מחר חודש דלעיל, מתו״א יתרו. מאמרי אדה״ז תקס״ז. וראה לקו״ת במדבר יב, ג. ואילך.
בעשה"ד נאמרו דברים פשוטים, כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים בדברים פשוטים דוקא. תחילת הנתינת כח לזה הוא בר"ח סיון, "ביום (אור וגילוי) הזה" (מראה באצבעו ואומר זה) עי"ז "ויסעו מרפידים", הסיעו עצמם מרפיון ידים. "ויבואו מדבר סיני, ויחן שם ישראל נגד ההר", שירדה שנאה לאוה"ע, התגלות אהבה רבה לישראל ושנאה לאוה"ע, עוז לנה"א ותושיה לנה"ב. ע"י לימוד בתורה מענינים אלו הדברים נזכרים ונעשים.
אירוסין-ביטול הגזירה, נישואין-עשה"ד
"וידוע דיוקי רבותינו נשיאינו בזה", ראה ד״ה זה תרנ״ט.
"עטרה שעטרה לו אמו", המשכת כתר לז"א ומלכות במ"ת, גילוי עצמות למטה ע"י הקדמת ספה"ע שעי"ז נמשך שער הנו"ן דבינה, כתר. יום חתונתו, חיתון ל' עירוב, אירוסין חיצוניות ומקיף, עירוב עליונים ותחתונים ע"י ביטול הגזירה. יום שמחת לבו, נישואין, המשכה פנימית ע"י עשרת הדיברות.
המשכה כתר ביד בלי אמצעות הרגש הלב
המשך למאמר הקודם. וראה ד״ה זה תש״ה. וראה גם ד״ה זה תשל״ג.
"ועשית גו'", עשייה ד חה”ש היא ספירת מ"ט ימים בדיבור, אותיות התורה פועל באדם ובעולם, ועולים למעלה באין ערוך מז' השבועות, "להוי' אלקיך", המשכת כתר לז"א ומלכות, למעלה ולמטה בישראל, "מסת נדבת ידך", המשכה ליד בלי אמצעות הרגש הלב. "כאשר יברכך ה"א", אתעדל"ע לפני אתעדל"ת ולאח"ז אתעדל"ת אתעדל"ע.
תש’’מ
הכתרת הקב"ה ע"י ישראל שבהם נמלך
ראה ד״ה קדושים להצ״צ (מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א). ד״ה צאינה וראינה עזר״ת.
ישראל הכתירו להקב"ה מלמטה למעלה, והקב"ה ע"י המלאכים הכתירו מלמעלמ"ט, אבל גם זה לאחר וע"י עבודת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע. ביטול לבעל הרצון, בכח פנימיות נפשם שלמעלה מהרצון, כמשל הבן שהוא מעצם מח האב. "בעטרה שעיטרה לו אמו" תמליכוני עליכם שבהם נמלך והחליט על הרצון להיותם חד עם בעל הרצון.
אף שלא איכפת לי' ממשיכים עצמות א"ס
"וידוע הדיוק בזה בלקו״ת ובדרושים שלאחרי זה", ראה לקו״ת שה״ש כא, ב. וראה ד״ה זה עזר״ת. תש״ח. ועוד. ראה גם ד״ה זאת תורת העולה דש״פ צו שנה זו. ד״ה בשעה שהקדימו תשי״ב. וש״נ.
להבין ענין ג' עטרות מבאר ענין עבודה צורך גבוה, שנוגע לא רק באלקות המתלבש בעולם שנמשך מכתר, אבל בעצמות אוא"ס לא אכפת לי' שנמשכה ממנו בדרך אור שאינו עושה שינוי. אעפ"כ ניתנו מצוות לצרף את הבריות, מובן שע"י עבודה ממשיכים עצמות א"ס. כתר אחד בראשו, ע"י בנות ציון, העבודה בג' קוין כנגד ג' עטרות, ג' אהבות, "צאינה" מגדר כלים "וראינה" דחכמה עד אחדות עם עצמותו ומהותו ית'.
ג' כתרים ג' קדושות ע"י ג' קוין
ש"פ נשא, ט' סיון ה'תש"מ. מאמר שני מהמשך. לכללות המאמר ראה סה"מ עזר"ת. וראה גם הוספות למאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א. סה"מ עטר"ת. תש"ח. ועוד. "לפי המנהג ללמוד פרקי אבות כל שבתות הקיץ מוצאים כמה מאמרים מרבותינו נשיאינו מהשבתות אחרי שבועות, המיוסדים על משנה בפרקי אבות, ע"ד המאמר ד"ה על שלשה דברים עזר"ת, שמשם נלקח המאמר הזה" (שיחת קודש לאחר המאמר).
על שלשה דברים העולם עומד, ע"י ישראל ותורה שבשבילם נברא העולם, ארץ יראה ושקטה. ג' עטרות דמ"ת כנגד ג' קדושות, א', המשכת קדושתי למעלה מקדושתכם ע"י קו העבודה, תפילה , ב' המשכת או ר מלמעלה למטה בעבודה בכל לבבך ובכל נפשך, קו הגמ"ח, כללות המצוות. ג' המשכה מלמעלה יותר ע"י תורה חכמתו ית'. ממוצע ונותן כח לב' קדושות הנ"ל, ירידת הנשמה צורך עלי' ע"י עבודה למטה, שחורה אני ונאוה, ע"י התלבשות בגוף ונה"ב מתאחד עם עצמות יותר, ע"י העבודה בג' קוין"ולאמר לציון עמי אתה" את עמי בתכלית ההתאחדות עם עצמותו ומהותו ית'.
ב' הכתרים עזר מהקב"ה לעבודה במעשה
"ביאור המשל במדרש מבני המדינה שעשו עטרות למלך, יובן ע״פ המבואר בהמשך תרס״ו" (ע׳ שפ). וראה אוה״ת פ׳ ראה. המשך תער״ב ח״א ע׳ רמה. סה״מ תש״ה.
ב' כתרים כנגד נעשה ונשמע וג' שעושים בני המדינה למלך שירדו למטה ונתרחקו מהמלך, ושם עושים כתרים למלך בעבודה וקב"ע בכל מאודך. מ"מ נתינת הכתרים הוא ע"י המלך כי העבודה היא ע"י עזר מהקב"ה ונמשך בעבודה אתעדל"ע שלמעלה מעבודת האדם. "ועשית חג שבועות", עשייה דוקא, כי במי נמלך בנש"י, במעשה בעוה"ז. "להוי' אלקיך", תומ"צ, נעשה ונשמע, ב' כתרים שבראש בניו. לאחר שהקדימו נעשה לנשמע ניתן כתר לראשו, ענין המלכות. היו"ט נק' 'שבועות' כי בא בהקדם ספירת האדם ז' שבועות, ועי"ז נמשך שער הנו"ן, פנימיות בינה פנימיות עתיק, והוא יום אחד, ומגיע לבחי' יחיד, למעלה מהתחלקות זמן.
תשמ’’ב
משיח נק' בשם דוד – מעלת הענוה וביטול
מאמר ראשון מהמשך. "ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו על פסוק זה שהוציא על מנת ללמוד בחג השבועות (תרצ״ט). והקשר דפסוק זה לחג השבועות בפשטות, י"ל, ע״פ המבואר בטעם המנהג שקורין מגילת רות בעצרת משום שהמגילה מסיימת וישי הוליד את דוד, ובעצרת מת דוד. וזהו גם הקשר לפסוק ועבדי דוד גו׳. ויומתק ע״פ המבואר באגה״ק סימן זך-כח, שביום ההסתלקות עומדת בגלוי כל עבודתו אשר עבד, עד שעולה לשרשה ומקורה ומשם יורדת למטה בגלוי לפעול ישועות בקרב הארץ. ובזה יובן יותר הקשר דפסוק זה עם חה”ש, שבו נסתלק דוד, כי פסוק זה קאי בדוד מלכא משיחא, שענינו הוא לפעול ישועות בקרב הארץ". חלק מאמר זה ושלאחריו בשילוב שיחת ומאמר ש״פ ויגש תשל״ב, נדפס בלקו״ש חכ״ה ע׳ 258 ואילך.
משיח משבט יהודה, מעשה, ולא מיוסף, תלמוד, אף שעכשיו גדול תלמוד אבל לע"ל יהיה מעשה גדול. משיח נק' עבדי דוד, מעלת הענווה האמיתית, והיו לאחדים בידך, מביא לשלימות האחדות.
מעשה גדול דלעתיד ע"י הכנה דעתה
מאמר שני מהמשך. "ומציין ע״ז כ״ק אדמו״ר הצ״צ באוה״ת (נ״ך ע׳ תיט) על הפסוק". חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת אחש״פ תשמ״ח) הוגה ונדפס בלקוטי שיחות (חל״ה) ויגש.
משיח ודוד, קיסר ופלגי קיסר, מלך ונשיא, השפעת רוחניות פנימי והשפעות חיצוניות. לע"ל מעשה גדול ע"י הכנה במעשה דעתה מלשון כפיה, גם ענין הקדמת נעשה לנשמע הוא הכנה למ"ת.
עיקר מ"ת לאחר יצי"מ בדברים פשוטים
מאמר שלישי מהמשך. "ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה זה (דשנת תרצ״ט) שבא בהמשך למאמרי ד״ה ועבדי דוד מלך עליהם, בלה״ק ובאידית. מדוע נאמר כאן שם אלקים שהוא מדת הדין והצמצום". ״בשעה 9:45 לערך ירד כ״ק אדמו״ר שליט״א להתוועדות, התיישב, והורה לנגן את הניגון ״שיבנה ביהמ״ק״. בזמן ששרו, כ״ק אדמו״ר שליט״א סגר את עיניו והרכין את הראש, וכשהרים את ראשו הפסיקו לנגן והתחיל לומר מאמר דא״ח ד״ה ״וידבר אלקים וגו׳״, ושוב כמו בכל מאמר הרכין ראשו ועצם את עיניו״ (מיומן א׳ התמימים).
מ"ת היה לאחר גלות מצרים שירוד ירדנו כדי שתהא היציאה משם "אנכי אעלך גם עלה", שאנכי יומשך בהוי' ובאלקיך עד לענינים פשוטים בעבודה דאתכפיא ואתהפכא ויצא ממצרים וגבולים דנה"א ונה"ב עד "תעבדון את האלקים על ההר הזה" בשלימות.
כי העיקר שיהיה "עובד אלקים" להפך הצמצום דשם אלקים שיהיה "וידבר אלקים גו' לאמר", גילוי עצמותו. בכל דור ובכל זמן בלימוד התורה באופן ד"תען לשוני אמרתך" נעשה גילוי למטה, האלה לשון גילוי, עד לתורה חדשה דמשיח באופן דראיה, שתופס עצם הדבר בגשמיות בדברים פשוטים כמו עשה"ד.
הסדר דג' קוין למעלה מהגבלה
"ולהבין ענין ג׳ עטרות הנ״ל, מקדים בהדרושים (ד״ה וידבר גו׳ קדושים תקס״ב ובביאור כ״ק אדמו״ר הצ״צ הנדפס בספר המצוות שלו ובד״ה צאינה וראינה עזר״ת ועוד) את מאמר המשנה במסכת אבות (בפרק הנלמד בשבת זו בחו״ל) על שלשה דברים העולם עומד..".
ג' עטרות שעשו למלך, ג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח, כשנעשים בכל מאודך הם עטרה ומקיף למעלה ממדוה"ג. בקו העבודה, קרבנות, העלאה עד רזא דא"ס. בתורה וגמ"ח, המשכה מן השמים ובעל הרצון. אלא שבלימוד תורה בדיבור יש שניהם, העלאה והמשכה, לכן הסדר הוא תורה קודם לעבודה וגמ"ח. במ"ת נתבטל הגזירה דעליונים ותחתונים ושייך עבודה למעלה ממדוה"ג. לכן תורה קשור לשלשה, אוריאן תליתאי בירור תליתאי, המשכה מלמעלה מזמן ומקום לזו"מ.
תשמ’’ג
גילוי רז של מלאכי השרת, ביטול לבעל הרצון
לתחילתו, ראה ד"ה זה המשך תרס״ו. המשך תער״ב בתחלתו. בענין למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, ראה לקו״ת בהעלותך לד, ד. אוה״ת שבועות ע׳ קלח. תרומה ע׳ א׳שסז. ר״ה ע׳ א׳שע. המשך תער״ב ח״א ע׳ קיד. ד״ה צאינה וראינה תר״ס. סה״מ תש״ט. ועוד.
הקדמת נעשה לנשמע ע"ד הקדמת קב"ע מלכות שמים לקב"ע מצוות, ביטול לבעל הרצון ולא רק לרצון ומצווה מסוימת. ביטול כל מציאותו ולא רק אבר פרטי. הוא הרז שמלאכי השרת משתמשים בו, כי אין זה גלוי בטבעו אלא למעלה ממדוה"ג, ענין הכתר. ונתגלה ע"י קשירת הכתרים, סיוע מהמלאכים לבנ"י.
במ"ת נתגלה עונג העצמי ע"ד דלעתיד
מאמר ראשון מהמשך. סה״מ תרס״ה. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב. אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תשז ואילך. סה״מ תר״ל. המשך תער״ב ח״א. ה' מדרגות בתורה.
בפסוק ה' מדרגות בתורה: "אצלו", כתר; "שעשועים יום יום", חו"ב דאצילות; "משחקת לפניו בכל עת", התפשטות בז"א; "משחקת בתבל ארצו", במלכות; "ושעשועי את בני אדם", בעולמות בי"ע בהם מתגלה עונג העצמי דעצמות א"ס. בזהר: קוב"ה (ז"א או עצמות המאציל) אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן, שממנו נמשך כל ד' המדריגות הנ"ל, חידוש דמ"ת כפי שיהיה לע"ל, גילוי העצמות כמלך המתגלה בדירתו.
ה' מדרגות, יברכך עד ואני אברכם
ש"פ נשא, ט' סיון. מאמר שני בהמשך לחגה"ש. ענין ברכת כהנים, "כמבואר בכמה דרושים ובפרט בדרושי אדמו"ר מהר"ש מיוסד על ספר המצוות להצמח צדק שברכת כהנים היא נעלית יותר משאר הברכות, ויש בה גם מעלת התפילה, עד שהיא יכולה לפעול ענין חדש".
"כה תברכו גו' יברכך גו' ואני אברכם", ברכת כהנים נעלית יותר משאר הברכות, יש בה גם מעלת תפילה לפעול ענין חדש. "תברכו" אותיות בכתר"ו, המשכה מכתר. הסדר מלמטה למעלה, "יברכך גו' וישמרך", בסדהש"ת. "יאר גו' ויחנך", המשכת מלמעלה עד"ויחנך" לשון חן, למעלה ממדוה"ג. "ישא הוי' פניו אליך", הקב"ה נושא פנים לישראל כי מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, שעולים לדרגא נעלית יותר משביעה, ומעלים את הניצוצין ע"י הברכה. כזית שם אדנ–י וכביצה שם הוי', יראה עילאה ויראה תתאה, חכמה עיל אה וחכמה תתאה. כללות העבודה לפנים משורת הדין. ע"י עבודה נעלה כזו ההמשכה היא שלא בערך, בבחי' נשיאת פנים. הכלי לזה, "וישם לך שלום", תורה. "ושמו את שמי" המיוחד והמפורש ושם העצם. " ואני (אין) אברכם", במקום הכי תחתון, בטבע, ברכה בראש וברכה בסוף. המשכה זו ע"ד המבואר במאמר דשבועות ה' ענינים, א' "ואהי' אצלו אמון" , ב' "ואהי' שעשועים גו'", ג' "משחקת לפניו בכל עת", ד' "משחקת בתבל ארצו", ה' "ושעשועי את בני אדם", דגם בפסוק זה ההמשכה היא מענין החכמה שבכתר. מ"יברכך" עד"ואני אברכם".
צב) כה תברכו – תשמ"ד
ברכת כהנים, חיבור ברכה ותפילה יחד
לכללות המאמר ראה לקו״ת פרשתנו. וראה גם סה״מ תרכ״ו. תרכ״ט. תרנ״ד. עזר״ת. לקו״ש ח״י ע׳ 37 ואילך.
הוראת אדמו״ר מהר״ש 'לכתחילה אַריבער' נמשך לדורות, וצ"ל "יגעת ומצאת, שלא לפי ערך היגיעה. ברכה לשון המשכה, אינו מחדש רק מגלה וממשיך את הברכה ממקורה, ונקל יותר להמשיכה. תפילה פועל דבר חדש, יהי רצון כו׳, גם אם אי אפשר להמשיך מהשורש פועלת התפילה רצון והמשכה חדשה. לכן יעקב לא הי׳ יכול לברך את מנשה הבכור ויוסף ביקש שיתפלל עבורו שיגדל מאפרים, בכ״ז אמר יעקב שאחיו הקטן יגדל, כי יעקב הי׳ אז במצב של ברכה ולא במצב של תפילה.
אך ברכת כהנים למעלה אפילו משורש התפילה, למעלה מהשתל' לגמרי, "יברכך הוי׳" דוקא, ברכה וההמשכה משם הוי׳ שלמעלה מסדר השתלשלות. וממשיך "ישא ה׳ פניו אליך", מלשון משא פנים, "נשא את ראש", לשון נשיאה והגבהה, כי מגביהים את המתברך למעלה מכל סדהש"ת. "אמור להם", שאינו נוגע מצבו הפרטי של הכהן המברך. עד "וישמרך" מן המזיקים, "ואני אברכם" כשיטת רבי ישמעאל דכהנא מסייע כהני, מלמע' מסדהש"ת, היא הדרגה דברכת כהנים עצמה.
יצי"מ, ספה"ע ומ"ת, ג׳ עניני עבודה
אור ליום ג׳ פ׳ בהעלותך, ערב חג השבועות. לכללות המאמר ראה אוה״ת אמור (כרך ג) ע׳ תתסח. המשך תרס״ו ע׳ ריב. סה״מ תרע״ח ע׳ שיט. ובכ״מ.
ג׳ עבודות, יצי"מ, ספה"ע ומ"ת, אינם רק ליחידי סגולה, אלא שייך לכאו"א מישראל, לפום שיעורא דילי׳ במסילתו יעלה. תוכן העבודה אחד הוא וכולל כל ג׳ הענינים:
יצי"מ, "סור מרע" שלילת מצב בלתי רצוי. וישנו גם ב"עשה טוב", כי בכל דבר יש שלילה וחיוב, בזה גופא שעושה שולל את הפכו. אתכפיא. יצי"מ גם מגבול דקדושה. ספה"ע, שלימות סו"מ וגם עשה טוב, עבודה זו בהכרח שתתלבש בכל הדרגות, ז' שבועות כנגד ז' מדות. בכל לבבך. עד "היום תשעה וארבעים יום" (ולא היום יום המ"ט), כי גומר לברר את כל מדותיו בשלימות. מ"ת, בקש שלום, ביטול הגזירה, המשכת קדושה בחפץ גשמי ועשי' בפועל. לכן מודגש "ממחרת השבת" שבא לאחר ימי החול (יצי"מ, סו"מ) וקראת לשבת עונג (ספה"ע "שבע שבתות", עלי' לקדושה, ועש"ט). וע״י שלימות עבודה זו באים "ממחרת השבת השביעית" לגילוי בחי׳ מתן תורה, ענין השלום. וכ"ז ע"י ישראל שנק' בנים למקום. שאין הבן דבר נפרד ח״ו מן האב, אלא הוא נמצא במחשבת מוח האב כביכול.
"יקראוהו באמת" דתורה - בעיקר למטה
"ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו על פסוק זה ש״פ נשא תרפ״ז .. ויובן זה ע״פ מ״ש גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר, ומביא בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר (בד״ה הנ״ל) מה שמדייק בזה אביו כ״ק אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע בד״ה זה שנאמר ביום ב׳ ד חה”ש בסעודה תרע״ח".
מעלת תורה לגבי תפילה, בהמשכה למטה ולא בהעלאה. קירוב באמת, אין בה שינוי, ונק' אמת מתחלה ועד סוף בלי שינוי. ואדרבא, עיקרה למטה, תורה לא בשמים היא, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, אף שתורה דג"ע רוחני ונעלה יותר, כי עיקר התורה היא 'בידו'. משא"כ תפילה, "לכל קוראיו" מלמטלמ"ע.
תשמ’’ה
'נעשה' עליית הרצון, 'נשמע' המשכה לשכל
"וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, החל מרבינו הזקן, ועד לד״ה זה לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו דשנת תש״ט". ראה לקו״ת בהעלותך. אוה״ת בכ"מ. המשך תער״ב ח״א. ד״ה צאו"ר תר״ס. ד״ה זה תשמ״ג.
"נעשה", קב"ע, אשר קדשנו במצוותיו. "נשמע", נוסח ברכת כל מצוה בפ"ע. ביטול לרצון ולבעל הרצון. משפטים וחוקים. התבוננות בשפלות האדם לסור מרע, התבוננות בגדולת ה' לועש"ט. בירור מפסולת ובירור מאוכל. בע"ת וצדיקים. תפילה ותורה. "נעשה" מקשר הרצון מלמטה, "נשמע" ממשיך לשכל ויורד לקבץ ניצוצות. למעלה מזה הקדמת נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון למעלה מדרגות וציור, למעלה מכתר, שאף שהוא למעלה מהראש שייך להגבלת הראש. לכן כתרים הם רק כנגד נעשה ונשמע ולא להקדמת נעשה.
"תמימות" מיוחדת בקביעות שנה זו
ש״פ במדבר, עחה"ש. "וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה (ברשימות הצ״צ על הפסוק ועוד, וגם בא׳ ממאמרי כ״ק אדמו״ר האמצעי הנמצא בדפוס ויצא לאור במהרה) מהו ממחרת השבת דוקא".
ספירת העומר, הכנה למ"ת לאחרי יצי"מ, אתכפיא, מלמטה למעלה, יום אחר יום, עד שמגיעים למ"ת. וספרתם לשון אבן ספיר, המשכת אור במדות שיזדככו ויתבררו ויהיו מוכנים לקבלת התורה. ממחרת הפסח שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובכח זה נמשך כתר בכל פרטי ספה"ע מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, קרבנו מן השעורים מאכל בהמה, פועל שינוי באדם העובד, לכם, ע"ד וספרה לה בירור וזיכוך עצמו. בה׳ סיון, השלמת הספירה, שבע שבתות תמימות, הקדימו נעשה לנשמע, תנאי לקבלת התורה, ביטול, הר סיני מכיך מכל טורייא. בנו בחרת מכל עם ולשון, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. מ"ת הוא הגילוי למעלה מסדר השתל', גילוי בכבודו ובעצמו בערוות הארץ, ביטול גזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים.
תמימות תהיינה, מ״ט ימים שלימים מלילה ויום. עושין רצונו של מקום. בכל מאדך. ונמשך גם בעולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, כשחל ר"ח ניסן בשבת אז הן שבתות תמימות, כששת ימי בראשית בגילוי בגדר זמן דעולם. עד שגם צדוקים ובייתוסים מודים בזה. היינו שבשנה זו כל הענינים הנ״ל הם בגלוי בעולם.
הכתרת הקב"ה ע"י ישראל מצד גופם
"ואיתא במדרש הובא בדרושי רבותינו נשיאינו, עד לד״ה צאינה וראינה תש״ח לנשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר. אמר ר׳ יוחנן שאל רשב״י את ר׳ אלעזר ב״ר יוסי אמר לו אפשר שמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו..".
כל יום עליונים מכתירים לקב"ה בג' קדושות, ותלוי בכנס"י, כי אין מלאכים אומרים שירה עד שלמטה יאמרו שירה בשמע ישראל. מאז מ"ת הכתרת הקב"ה הוא ע"י כנס"י, ביום חתונתו זה מ"ת. מצד מעלת גופם הגשמי שזקוקה לבירור וזיכוך בסיוע המלאכים, גם לבירור בספה"ע. לכן קשרו לישראל כתרים כנגד נעשה ונשמע, וישנו לגילוי זה כל שנה מלמעלה יותר והוא הכנה לתורה חדשה, שלימות הכתרים ושלימות המדינה.
צח) כה תברכו – תשמ"ה
"ישא ה' פניו" בהידור מצוה בדברים גשמיים
"הובא בדרושי רבותינו נשיאינו ע״פ זה, בלקו״ת ובדרושים שלאח״ז ועד״ז בדרושי הצ״צ ובדרושי אדמו״ר מהר״ש .. ויש לקשר ענין זה (מעלת הגשמיות) גם עם זמן מתן תורתנו (חג השבועות) דהיום הוא יום י״ב סיון, סיום ימי התשלומין דחג השבועות, שמדייקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, כמובא לעיל (בד״ה וספרתם דש״פ במדבר), וגם בהמשך שבועות דשנת תש״ח לנשיא דורנו, שנת״ל בד״ה צאינה וראינה דחה״ש, למה נאמר במתן תורה אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא נאמר אשר בראתי שמים וארץ".
"ישא ה' פניו אליך", כי מדקדקים עצמן עד כזית, מעלת הגשמיות, חידוש מ"ת ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים, "אשר הוצאתיך מארמ"צ" ולא 'בראתי שמים וארץ'. מוצא פי ה׳ שבלחם גבוה יותר מהאדם, הגבוה יותר יורד למטה יותר, לנפילה דתהו, יש ניצוצות שנתבררו מעצמם בתיקון ויש אורות כאלו שירדו למטה יותר וצריך עבודה מיוחדת כדי לעלות. לכן ניצוצות הלחם מוסיפים עילוי באדם שנעשו דם ובשר כבשרו. הכח לעליה הוא הברכה לאחר האכילה, ברכה שני׳, אתעדל״ע שלאחרי האתעדל״ת, שלימות הבירור, שנכלל המאכל באלקות.
גלות מצרים הי׳ הכנה ליצי"מ ובירור הגשמיות במ"ת חיבור עליונים ותחתונים. ברכה ראשונה, אתעדל״ע שלפני אתעדל״ת אין לה שיעור, אינה תלוי׳ בעבודת התחתונים בבירור הגשמיות. אבל ברכה אחרונה היא אתעדל״ע הנמשכת ע״י אתעדל״ת, לכן יש לה שיעור "ואכלת ושבעת וברכת", שתלוי׳ במעשה התחתונים. אבל בזה גופא ע"י שישראל מדקדקים על עצמם, הידור מצוה בדברים גשמיים, ממשיכים אורות נעלים ביותר, עד שנמשך ענין "ישא ה׳ פניו אליך", נשיאת הפנים שלמעלה.
"וישם לך שלום", חיבור הפכים, שהמאכל נכלל באלקות. "כה תברכ"ו" אותיות בכתר"ו. עד לשלימות הברכה הרכוש גדול שלאחר הגלות דאל יבוש מפני המלעיגים. "ואני אברכם" גם לישראל שהם ממלכת כהנים.
תשמ’’ו
עומר שעורים ושתי הלחם - אכילת בהמה ואדם
אור ליום ה׳ פ׳ נשא, ערב חה"ש. ד״ה זה לאדהאמ״צ י״ל אז בקונטרס בפ״ע ואח״כ במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב. "בהתועדות דליל ערב חג השבועות ה׳ סיון שנה זו, הואיל כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמר נקודות ממאמר זה ותיכף אחרי ההתועדות מסרו לדפוס ע״מ שיוכלו ללמוד בו (הן ביחיד והן ברבים) בימי חג השבועות שנה זו״ (מהקדמת המו״ל להמאמר). בשיחה אמר: ״ישנו מאמר מאדמו״ר האמצעי, שלאחרונה נתגלה הכת״י (מהמעתיק), ועכשיו הוכן לדפוס, ויש התקוה שהמאמר (לא כל הספר דבמדבר ח״ב) עוד יודפס לפני זמן מתן תורתנו, לפני חג השבועות – ששם מבאר הקשר דספירת העומר עם מתן תורה, וההכנה ד״עומר שעורים״ ל״שתי הלחם״ דחג השבועות".
ספירת העומר מתחיל בהקרבת עומר שעורים וביום החמישים, מ"ת חג השבועות מקריבים שתי הלחם. הם ב' אכילות "ואם האכל יאכל": א' אכילת אדם, בשתי הלחם. ב' אכילת מזבח, העלאת בהמה וחיות שבמרכבה בעומר שעורים.
בבהמ"ק פרטי בכ"א, עומר שעורים, בירור נפה"ב ושתי הלחם העבודה עם הנפה"א. שלמות ב׳ העבודות. כי שתיהן מז׳ המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שרצתה לעשות רצון קונה, בב׳ התנועות, כי יש שבח מיוחד הן בעבודה דשעורים והן דחיטים. התחלה בשעורים, והסיום בשתי הלחם. כי הכנה למ"ת בירור נה"ב, "משכני אחריך (ל' יחיד, יצי"מ) נרוצה (ל' רבים, ב' הנפשות, ספה"ע) הביאני המלך חדריו גו׳" (מ"ת), "אדנ-י בם (ואח"כ) סיני בקודש".
כשם שהי׳ במ"ת בפעם הראשונה, עד״ז הוא בכל שנה, שנמשכים כל פרטי הענינים הנ״ל וכן שאר הענינים והפרטים המבוארים במאמר שם, שיודפס אי״ה לפני חג השבועות, ויוכלו ללמוד בו ברבים וע״י רבים. ויהי רצון שההחלטה לגלות לרבים ולכל ישראל עוד ענין בפנימיות התורה ומעיינות שבתורה, ענין הפצת המעיינות חוצה, יחיש וימהר את הגאולה האמיתית והשלימה.
הכח לקבל "טל תורה" בפנימיות
יצא לאור מוגה "תשלומין דחה״ש ה׳תשמ״ו". וראה גם מאמר חגה״ש תש״ד.
בחי' מטר וטל שבתורה, חיצוניות ופנימיות, אתעדל"ת ואתעדל"ע. גם טל תורה דלעתיד ניתן במ"ת באופן טמון ונעלם, ובפנימיות ישראל בגלוי, בלימוד תורת החסידות בהבנה והשגה יתפרנסון מיני'. לכן על כל דיבור פרחה נשמתן ומחזירן בטל תחי', זה נמשך בכל שנה בזמן מ"ת, לכאו"א ניתן הכח ללמוד בחי' טל שבתורה באופן של הבנה והשגה.
קול השופר דמ"ת, גילוי עצמות מן המיצר
"ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו, ובפרט בדרוש כ״ק אדמו״ר האמצעי הנמצא בדפוס [ויודפס אי״ה בעגלא דידן, ויוכלו ללמוד בו ברבים] דהזכיר כאן ג׳ דברים קולות לפידים וקול השופר". נדפס במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב. וראה תו״א יתרו. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב. אוה״ת יתרו. ועוד.
הכנה למ"ת בקולות וברקים, חסד וגבורה, "אש דת למו", וקול השופר הוא תפארת שכולל שניהם, ויש בו גם מיצר, גם למ"ת, מצד גילוי העצמות, אי אפשר להמשיך למטה במרחב בלי מיצר וצמצום תחילה, ביטול קודם לימוד התורה, קודם "ונפשי כעפר לכל תהי'", אז "פתח לבי בתורתך".
תשמ’’ז
עשיית כתרים למלך קבלתן ממנו ומהמלאכים
ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א. רד״ה צאינה וראינה תר״ס. עזר״ת. תש״ח. "זה שיש כמה ביאורים בענין אחד הוא משום שיש בו כמה דרגות ואופנים בעבודת ה׳". נת' בכמה מאמרי השנה. ד"ה ונקדשתי; להבין ענין ספה״ע; והר סיני עשן. וראה גם שיחת פסח שני דשנה זו.
עשיית כתרים למלך, כללות עבודת ישראל, בתחילה בסיוע עבודת המלאכים שנתנו להם כתרים עבור הקדמת נעשה לנשמע, וישנו בכל יום בק"ש בהקדם קבעמ"ש, נעשה, וקב"ע מצוות, נשמע, השווה לכל נפש ע"פ נגלה דתורה. אבל בזמנים מיוחדים מגיעים לדרגה נעלית, שבנ"י עושים ג' כתרים למלך ומקבלים ממנו ב' כתרים, שנמשכים לכתרים שקיבלו מהמלאכים, כמבואר בפנימיות התורה, מדרש, שבו גנוזים סודות התורה.
"ויה"ר אשר הדיבור בעניינים אלו, ובאופן דהתבוננות בדברי הרב ובאופן דאותיות מחכימות, ותן לחכם ויחכם עוד, ימהר את כל האמור, והיינו שזה יוסיף הצלחה מרובה בעבודת הקדמת נעשה לנשמע, שבכל רגע ורגע דה' סיון מוסיפים בעבודה זו עם כל התוצאות שממנה, ובאים תיכף לאח"ז לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ועוד לפנ"ז לקבלת התורה דלעת"ל שאז כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
הגילוי דמ"ת בכל סדהש"ת עולם שנה נפש
"וידוע הדרוש בזה מחג השבועות תרנ״ג [שהוא בבחי׳ חדשים ממש, מכיון שנדפס בפעם הראשונה בספר המאמרים תרנ״ב-נ״ג בימי ההכנה לחג השבועות], המיוסד (כנראה) על מאמרי רבותינו נשיאינו שלפני זה (מאמרי אדמו״ר הזקן בתו״א ומאמרי אדמו״ר האמצעי והצ״צ וכו׳), והובא בו גם ממאמר דשבועות תרנ״ב (שנדפס ג״כ בספר הנ״ל). ועוד זאת, דהמשך מאמר זה הוא בחג השבועות תרנ״ז, דב׳ שנים אלו (תרנ״ג ותרנ״ז) יש בהם ענין מיוחד שבו נשתנו משאר השנים, דשנת תרנ״ג היא שנת הבר מצוה של כ״ק מו״ח אדמו״ר, ושנת תרנ״ז היא שנת החתונה באופן דבנין עדי עד על יסודי התורה והמצוות עם כל הסערה (שטורעם) והרעש שבדבר המבואר בדרושי חתונה דשנת תרנ״ז".
בהמאמר שם מתחיל עם ביאור השאלה בפסוק זה, דלכאו' מה שייך ענין העשן למ"ת? ומביא מספר יצירה שהוא ר"ת עולם שנה נפש הכולל כל סדר השתל' בינה ז"א ומלכות. בי"ע הכלליים והפרטיים. ולאחר אריכות ביאור ענין זה בהמאמר עם מ"מ למפרשי הקבלה וראשונים ברי סמכא, מסיים: אמנם דעת רבינו ז"ל בענין עש"ן.. ואינו מבארו אפי' בקיצור. ונשאר באופן ד"תן לחכם ויחכם עוד".
"ויה"ר שע"י הדיבור והעסק בכל ענינים אלו ולימוד החסידות בכלל, ואפי' כשהלומד חוזר על לשון הרב ולא ידע מאי קאמר.. הנה עצם הלימוד באיזה אופן שיהי' ימהר ויחיש את הגילויים דלע"ל בחי' תורה חדשה, ויהי' לימוד התורה מפי משיח צדקנו, ולמעלה מזה תורה חדשה מאיתי תצא".
תשמ’’ח
יחוד שמש וירח דר"ח הכנה למ"ת
אור ליום ג׳, ר״ח סיון. לכללות המאמר ראה תו"א ריש פ' יתרו. וראה גם תו״ח יתרו. אוה״ת יתרו. ד״ה זה תרל״ג. תרנ״ה.
כל ר"ח ובפרט ר"ח סיון בו הושלמה ההכנה למ"ת, נקרא "ביום הזה", ענין ר"ח מולד הלבנה ע"י קבלתה מאור השמש אור חדש, יחוד שמשא וסיהרא, לאחר ביטול ומיעוט הלבנה. עד"ז ביטול בנ"י בבואם להר סיני לקבל התורה, עי"ז המשיכו שדיבור האדם בתורה הוא דיבורו של הקב"ה ממש, וידבר גו' לאמר. וזה נמשך מבחי' "אנכי", שלמעלה מ"הוי' אלקיך", שמש ומגן הוי' אלקים, ועי"ז הוצאתיך מארמ"צ, מתבטלים כל המצרים וגבולים של העולם לעשות מהם דירה לו יתברך בתחתונים ע"י ג' העמודים דתורה עבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד וקיים.
במ"ת כבר ניתנה תורה חדשה דלעתיד
ש״פ במדבר, ערב חג השבועות. "וידוע מ״ש כ״ק מו״ח אדמו״ר אודות הנהגת אדמו״ר הצ״צ בשנה שחל בה ש״פ במדבר בה׳ סיון [כבקביעות שנה זו], דקודם הדלקת הנרות אמר הצ״צ מאמר שאו את ראש כו׳, ובשבת בצהריים אמר רבינו [הצ״צ] הדרוש וארשתיך לי לעולם וביאורו שנדפסו בלקו״ת". ראה גם שיחת אור ליום ועש״ק פ׳ במדבר, ד׳ סיון בתחלתה. וראה התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 387 שיחה ראשונה של התוועדות זו (שם ע׳ 396).
מעלה באירוסין שבפסוק "וארשתיך לי לעולם" על נישואין, דקאי על מ"ת שאז נעשו ישראל מאורסין ומיוחדין לקב"ה, אח"כ באים ל"וידעת את הוי'", שלימות דנישואין, דעת מלשון התקשרות והתחברות. במיוחד במ"ת ד"תורה חדשה מאיתי תצא" לעת"ל. אמנם גם היא נתנה כבר במ"ת, כי נאמר בה "וארשתיך לי" וכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם. ענין הנצחיות. אלא רק כדי שלא יהיה בחי' נהמא דכיסופא, לכן היה אח"כ העלם והסתר על התורה חדשה. וע״י שלימות הענין ד"וארשתיך לי לעולם", ושאר הדרגות ד"וארשתיך", באים אח״כ ל"וידעת את ה׳", ענין הדעת, תכלית היחוד דנישואין, שזהו ענין הדעת מלשון יתקע מחשבתו בחוזק, עד שזה מוליד אהבה וענפי׳ ויראה וענפי׳ כמבואר בתניא. ועל ידי עבודתינו עתה ממשיכים גילוי זה שהיה במ"ת.
שער החמישים מגיע לכל ישראל
"ידוע מ״ש כ״ק מו״ח אדמו״ר אודות הדרושים שאמר הצ״צ בשנת תקפ״ט שאז היתה הקביעות (כבשנה זו) שש״פ במדבר חל בערב שבועות, שביום השני דחג השבועות אמר רבינו [הצ״צ] את הדרוש והחכמה מאין תמצא, והוא ביאור השני בענין תספרו חמישים יום הנדפס בלקו״ת. ואף שבלקו״ת שם לא נדפסה התחלה זו (והחכמה מאין תמצא), מ״מ מובן מרשימה הנ״ל שזו היתה התחלת המאמר כשנאמר ע״י הצ״צ, וגם מתוכן הדרוש מובן ששייך לענין והחכמה מאין תמצא כדלקמן"
שער הנו"ן דבינה ממוצע בין חכמה לבינה וכולל שניהם, חלק התחתון נמשך ע"י ספה"ע, וב חה”ש נמשך מאליו בחי' עליונה, שער הנו"ן עצמו. אף שבד"כ מבואר דשער הנו"ן הוא כתר, אבל בעמק המלך מובא שיש גם חכמה בכתר, אין שלמעלה מאריך שהוא בינה. נמצא דשער הנו"ן הוא למעלה מסדר השתל', וכל זה נמשך ע"י עבודת כל א' מישראל ולא רק יחידי סגולה, כי כל אחד חלק מציבור, "ויחן שם ישראל", כאיש אחד בלב אחד.
ובפרט כשעומדים ביחד ומתוועדים ביחד מגיע גם לנשמות הנמצאים בריחוק מקום, כמו במ"ת בפעם הראשונה.
תשמ’’ט
קז) אנכי ה"א – תשמ"ט
במ"ת ניתן כח העצמות לחידוש אמיתי
״בסיום תפילת מעריב הסתובב כ״ק אדמו״ר שליט״א ופנה לסטנדר השני, ולשמחת כולם פתח באמירת מאמר ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך. המאמר הי׳ ללא הקדמת ניגון הכנה (מספרים שכן נהג גם באמירת מאמר ״מתן תורה״ בליל א׳ דחה״ש לפנות בוקר עד שנת תש״ל), וכן לא כרך מטפחת על ידו הק׳. המאמר ארך למעלה מחצי שעה, כשעיניו הק׳ עצומות כל משך זמן האמירה״ (מיומני התמימים). י"ל מוגה בקונטרס בפ״ע בשעתו. חלקו הגדול הי כעין שיחה.
הכח להתחדשות (כח העצמות לברוא יש מאין) ניתן לישראל במ"ת, כדי שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ומרומז בתיבת "לאמר" שקודם עשרת הדברות. מ"מ נאמר "אשר הוצאתיך מארמ"צ" ולא 'שבראתי שמים וארץ', כי הכוונה בישראל "אז זיי זאלן דורכגיין הענין דמצרים מל' מיצר וגבול, ושיהי' אצלם היציאה מארץ מצרים ואפילו מבית עבדים, שיהיו מושללים מעבדות לבו"ד ואיזו שהיא, "כי לי בנ"י עבדים", לי, לעצמות ומהות, ושטרי קודם". וכל זה תלוי במעשינו ועבודתנו.
"בכל שנה חוזרים ונמשכים כבפעם הראשונה ובאופן נעלה יותר, גם בהכנות למ"ת, ונעשה תוקף בעולם ובג' העמודים עליהם הוא עומד. שייך למרע"ה, דוד המלך והבעש"ט שהפיץ ענין החידוש בהבריאה בכל רגע, מהענינים העקרים דתורת החסידות.
ומקרבים את אמיתית החידוש בתורה, תורה חדשה מאיתי תצא".