סיכום מאמרי פרשת תזריע ופרשת מצורע

בלקו"ת ב' פי' "יולדת זכר" א. (הפילוספים) מזרע האיש, עילאה גבר, מעלת אתעדל"ע, חודש ניסן (לכן מקדים בלקו"ת פירוש זה). ב. (מסקנת אדה"ז) מזרע האשה, מעלת אתעדל"ת, עבודת ישראל, חידוש דמ"ת. סדר הפירושים הוא, תחילה עבודה מלמטה להמשיך מלמעלה אור פנימי השייך לעולמות. עי"ז יתגלה מעלת אתעדל"ת גופא, המשכת העצמות. ב' ניסן, השבת הראשון דמעשה בראשית במחשבה שייכותו לבעל ההילולא ולבנו יחידו ממלא מקומו, כי ע"י הדרושים של בעל ההילולא שהוא הרמב"ם דתורת החסידותובפרט ע"י התייסדות תו"ת, הותחל שלב חדש בהפצת המעינות, ולאחרי זה, ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, נעשה ההפצה עוד ביתר שאת ויתר עוז. שזו היא ההכנה והכלי לאתי מר דא מלכא משיחא.

כל עניני קדושה כלולים זה בזה, זכר ונקבה, איש ואישה, חסד וגבורה, צפון ודרום, קור וחום, מ"ה וב"ן, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. בלקו"ת הובא (בראשונה) גם דעת הפילו' אף שבדותא היא, גם מענין שלילי בתורה נלמד ממנו ענין חיובי. מהתכללות חו"ג באים למילה וחתונה כסדר המאמרים בלקו"ת פרשתנו. גם המובא בתניא (שכולו טוב) שעוה"ז הוא עולם הקליפות משמע שיש בזה טוב, ענין חושך שבטו שונא בנו, מעלת ההסתר שמביא את הגילוי דלעתיד שלימות היחוד דמ"ה וב"ן עד שעולה לשם ע"ב עד שנעשה עטרה לעצמות. הגבורות הוא דבר שבעבר, בפרט בדור הקודם, הרי לא תקום פעמיים צרה ובטח יהי' מעתה טוב וחסד על ישראל, אך טוב לישראל, אין טוב אלא תורה בהבנה והסברה והשגה, תורה חדשה מאתי תצא, ובפרט ע"י לימוד ספר לקוטי תורה, דוגמת ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, ועד"ז לימוד הרמב"ם שגם ספרו הוא ליקוט, ועד"ז לימוד המשנה שחיבר רבנו הקדוש שגם היא ליקוט.

הנגעים הם מחמת הסתלקות אור החכמה, וכאשר מאיר פנימיות ועצמות המוחין אין מקום לנגעים. בזהר עה"פ השמים מספרים וגו' לאו ספור דברים אלא מנהרין ומנצצין כו׳, בחול מאיר רק חיצוניות מוחין, אבל בשבת מאיר פנימיות ועצמות המוחין, דזהו "לאו סיפור דברים (חיצוניות) אלא מנהרין ומנצצין". "תורת ה׳ תמימה משיבת נפש", הנשמה יתירה נמשך לאדם בשבת, הארת מוחין דאו״א עצמן בז״א, ולכן "אין נסתר מחמתו", חום ואור זה מאיר בכל מקום ומגיע בכל סדר השתלשלות. ב׳ מיני הילוך בעבודה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, רצוא ושוב. תפילה, "סולם מוצב ארצה וגו'", ותורה, "מן השמים דיברתי עמכם". בפרטיות בהם גופא יש ב׳ בחינות. תורה שבכתב ושבע"פ, יום ולילה שבתורה. ובתפילה לא רק עולים אלא גם יורדים בו. תחילת התפילה עלי׳ ובקשת צרכיו, אח״כ מילוי הבקשה למטה, שארית התפילה, שיר של יום וכו׳, סיומה "והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ גו׳", קבלת מלכותו ית׳ למטה. כי צ"ל שתיהן, לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה. הדירה צ״ל בתחתונים דוקא. צ"ל שתיהן, רצו"ש, מוחין דאבא ודאימא. עבודת נדב ואביהוא היתה רצוא בתכלית השלימות. אמנם הכוונה היא שוב דוקא, נכנס בשלום ויצא בשלום, שוב, מוחין דאבא, איזהו חכם הרואה את הנולד, שרואה כל דבר איך שנולד ונתהוה מאין ליש בדבר ה׳, ובטל במציאות ממש. תפילה, רצוא, פולחנא דרחימותא, אין זה תכלית השלימות, כי 'יש מי שאוהב', משא״כ חכמה ותורה הו״ע השוב, תכלית הביטול, תפילה מוחין דאימא, בינה, ההתבוננות דלפני התפילה, משא״כ לימוד התורה ענינו מוחין דאבא, "ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך", עד שמתבטל לגמרי ממציאותו ובא לבחי׳ שוב והמשכה למטה. והגם שיש בו תוקף המציאות עד שמשנה את מציאות העולם, הרי אין זו מציאותו אלא "ואשים דברי בפיך", אני המשנה המדברת בפיך ע"ד רשב"י, תורתו אומנתו, המשיך התורה בעוה"ז התחתון שיש בו מציאות של אומנות. מצד מוחין דאימא שייך יניקה ללעו״ז, נגעים. וע״י הארת מוחין דאבא, אור החכמה, פועלים את הטהרה, עד שהופך טומאה לטהרה. "והובא אל הכהן וגו'" שענינו תורה, המשכה ושוב פועלים טהרה. "זאת תהי׳ תורת גו׳" ומגלים יתרון האור, כמ"ש בנגעי בתים "בשורה היא להם כו׳ לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב כו׳ וע״י הנגע נותץ הבית ומוצאן", שמוציא את הניצוצות שבלעו״ז. "ואין נסתר מחמתו", החום והאור מגיע גם במקום המטמוניות וההסתר ומעלה את הניצוצות. "ישיש כגיבור לרוץ אורח", ישיש בגימטריא כתר, עי״ז הוא כגיבור לרוץ, יורה כחץ, עד מהרה ירוץ דברו ומגיע למטה מטה ביותר בבחי׳ "אורח" שנמשך גם לפינה הכי נדחת עד 'אורח' דלעו״ז, אורח כנשים, וגם המטה ביותר מתהפך לטוב. כמו"כ בזמן הגלות כשנמצאים בארץ עניי, תכלית הירידה היא בשביל העלי׳. וכמו בנגעי בתים כדי למצוא בהם את המטמוניות, עד״ז הגלות הוא כדי לבוא לבית חדש, ביהמ"ק השלישי.

"גן נעול" פי' התרגום גן-עדן, לא רק סו"מ ועש"ט אלא שגם התענוג שלו הוא רק באלקות, "ועמך לא חפצתי". מבאר ענין קידושין ונישואין, קדשנו במצוותיך ותן חלקינו בתורתך, המשכת מקיף ופנימי. אמנם קדשנו במצוותך הקדמה להמשכה דתורה. לכן פרשת החודש ומצוות חג הפסח וספירת העומר הם הקדמה לזמן מתן תורתינו. בקידושין האיש נותן לאשה דבר שיכולה לקנות חיי נפשה – כך ע"י מצוות נמשך חיות פנימי לאדם ונעשה עי"ז "גן נעול", שאין לו תענוג אלא באלקות. כפירוש התרגום דקאי על גן-עדן, שהוא תענוג הנמשך מלמעלה. ואח"כ נעשה הקליטה בפנימיות, "גל נעול". עיקרו לע"ל "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" גילוי פנימיות התורה. וצ"ל הקדמת שתי העבודות דהמשכת המקיף דמצוות בחיות פנימית באופן ד"מלכתחילה אריבער".