סיכום מאמרי פרשת צו

בעליה בסולם דתפילה מבחי' "ארצה", עולם העשייה, מדרגה הכי נמוכה (כמבואר במאמר אדה"ז דתפילה שייך גם בפחותי הערך) עד לבחי' "השמימה", עולם האצילות שהוא באין ערוך לבי"ע שנתהוו יש מאין. תפילה למילוי החיסרון שייך במלכות מקור העולמות. וישנו תפילת עני (בכל לבבך ונפשך, ממכ"ע וסוכ"ע) ותפילת עשיר (בכל מאדך), שיומשך מעצמות שלמע' מסוכ"ע במלכות עד שלא שייך חסרון. במדרש, מלכות אדום "עולה אצלי", כי מקבלים משם אלקים דשרשו ברשימו שהוא האור שלא נגע בו הצמצום, אבל ישראל מקבלים מאור הקו שנגע בו הצמצום. לזה מבטיח הקב"ה "אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו", הגבהתם לשם היא עצמה הסיבה לביטול ואבדון שלהם. "הלא אח עשו ליעקב (ושם גופא) ואוהב את יעקב". זהו "זאת תורת העולה" עליה לעצמות ע"י התורה "היא העולה על מוקדה" שנעשה ביטול וכליון דמלכות אדום.

אכילה הוא בירור ניצוצות הקדושה שבדצ"ח שהם נעלים יותר, "ואכלתם אכול", לעתיד, גם לאחר שלימות הבירור יהי' בירור נוסף, לפי ערך הגילוי דלעת"ל, עד "להפליא", מלשון הפרשה והבדלה למעלה מסדר השתלשלות, מפנימיות עתיק. תמיהת שמשון "מהאוכל" זה אהרן "יצא מאכל", אהרן שנמשח בשמן המשחה, שאוכל כל הקרבנות, מבררם ומעלה אותם כי הוא עצמו מבורר, "זה קרבן אהרן", צריך בעצמו להקריב ולהתעלות בעילוי שלא בערך. וישנו ענין זה גם עתה בעבודת כל אחד מישראל בתור הכנה לענין "ואכלתם אכול" דלעתיד לבוא שיהי' באין ערוך. פורים לא יבטל כשרגא בטיהרא בגילויים דלעתיד, ועתה פורים הוא מעין והכנה לעילוי דפורים דלעתיד. ע"ד מעלת האמונה דלעתיד (שיומשך באופן דידיעה) לגבי האמונה דעתה. וכל זה נפעל ע"י מעשינו ועבודתינו דעתה אף שאנו במצב ד"עבדי דאחשורוש". וכן הוא בענין ההלכות שלא יתבטלו לעת"ל כי על ידם נתברר התחתון ונעשה דירה בתחתונים.

ענין הקרבנות, לקרב כל עניניו לאלקות. עבודה צורך גבוה. קאי על בחי' שמו "הוא ושמו בלבד" שהיה קודם שנבה"ע, פי' א' ממשיכים בעל השם לשם. פי' ב' המשכת שם הוי' באלקים ואדנ-י. על הקלי' נאמר "היא העולה" ואיני יודע כמה תעלה. ע"י העבודה דבכל מאודך בתפילה וכן בתורה בל"ג נמשך מלמע' ממדידה והגבלה. למעלה מהשם. אלא שיש גם בכל מאודך בלעו"ז, "אם תגביהי כנשר גו' משם אורידך נאום ה'" וירידתה היא "על מוקדה". כוונת העליה הלעו"ז בשביל הירידה "שפוך חמתך על הגוים", זה כל ענין הגלות ועד סיום המזמור "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך .. נספר תהילתך". וכן תהי' לנו מאמירת "שפוך חמתך" בהגדה עד "לשנה הבאה בירושלים" כבר עתה כמו "השמש באה".

ב' ענינים באכילה, קישור נשמה בגוף ובירור המאכל. לעת"ל יהיה בירור שני, "אכלתם אכול ושבוע", סעודת לויתן ושור הבר, עליית נשמות דמ"ה וב"ן למדרי' נעלית יותר. קרבן אהרן, רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס עיקרו לעת"ל. הגילוי יהיה באופן ד"ולא יבושו עמי לעולם", שלא יהי' נהמא דכיסופא, הכלה (כנס"י המקבל) הופכת פניה, כי העליה היא מצד עבודתם. והכח לזה קיבל אהרן מזה שכך נצטוה ע״י משה רבינו מפי הגבורה ב"ויקרא אל משה" א' זעירא. "מבואר בלקו״ת ששייך בחינות אלו בכל דור ודור באתפשטותא דמשה. לא רק על יחידי סגולה שבדור אלא על כאו״א מישראל שיש בו בחי׳ משה אשר בקרבו. שבכאו״א מישראל בכל דור ודור נמשך ענין ויקרא אל משה עם כל העילויים שבדבר. עד״ז י"ל גם בעניננו, דכח זה שניתן ע״י משה לאהרן שיוכל לברר בשלימות גם הבירור השני, הנה כח זה ישנו בכל דור ודור בכאו״א מישראל מצד בחי׳ משה שבו".