מאמרי י"א ניסן

תורה, מלמעלה למטה, אינה תלוי' בעבודת התחתון; תפלה, מלמטה למעלה, המשכה לפ"ע העבודה. שניהם בתורה ובתפלה: בתורה שלא לשמה מרגיש שלומד ומחדש, מלמטלמ"ע. לשמה, כעונה אחר הקורא, מלמעלמ"ט; תפלה מלמטלמ"ע ותפלה אריכתא שהמשכה היא מלמעלמ"ט כתורה. הבקשה "אדנ' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" שתפילתו תהא "תפלה אריכתא", שהקב"ה יפתח את שפתיו "ויגיד תהלתך" ימשיך מלמעלמ"ט תהלתו של הקב"ה, ולא של המתפלל. אמירת פסוק זה לפני שמו"ע, כי י"ב ברכות אמצעיות מבקש המשכה בגשמיות, וכדי שתהי' בלי עיכוב צ"ל תפילה אריכתא.

הרצוא צ"ל באופן שיש בו גם שוב, התפשטות הגשמיות ואעפ"כ חוזרת נפשו אליו כי נשאר קסטא דחיותא, הרצוא אינו מצד הרצון שלו, אלא מצד רצון העליון. נכנס בשלום ויצא בשלום. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם" בהתעוררות רצון האדם מעורר רצון העליון, כפנים המסתכלים במים פשוטים בלי גוון וציור שכל ענינו מים. דברי רבי עקיבא "כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים", בפרסא בין המאציל לנאצלים אין ב' מיני מים אלא כמים הפנים לפנים, כך נעשה הרצוא באופן שיש בו שוב, כרצון העליון שאינו מציאות לעצמו אלא כמים הפנים לפנים. "מקצה הארץ אליך אקרא", רצוא הכי נעלה "ימים על ימי מלך תוסיף" הוספה למעלה ממזל וזכות "לפני אלקים" מבחי' כמים הפנים לפנים.

מעלת העונה אמן, שנמשך עי"ז למעלה מהשתל', ובלי יניקה לחיצונים, לא מהמקיף ולא ע"י ריבוי צמצומים. הן המעלה ד"פותח בברוך" והן המעלה ד"חותם בברוך".

הפקח בוחר במלך ולא בשרים - היינו לא בכו"מ ואפי' לא בגילויים דג"ע ועוה"ב. כי ע"י הבחירה בהם, בריבוי השתלשלות שייך שיבחר גם בכו"מ; הבחירה דישראל בקב"ה הוא מצד נשמתם, אלא שזה נמשך גם בשכל.

נפש השכלית מחבר את הנה"א (הקשורה באלקות וחפצה בטבעה להידבק בשרשה) עם הנה"ב, שעניינה הוא גשמיות. כי כולל את שניהם. שורשה באצילות, רק ירדה ע"י שבירה להיות בערך נה"ב, (ולא כמו הנה"א שהיא חלק אלוקה גם אחר ירדתה למטה) ועוד שביהודי יש אמונה גם מצד נה"ב, ע"כ בכוחה לקיים תומ"צ. ביטול הנה"א הוא ביטול הכלים או אורות שבערך הכלים, וע"י העבודה ביגיעה דנה"ב פועל ביטול למעלה ממדוה"ג אף בנה"א. ע"י העבודה בעולם, עולה תיקון ותוהו לשורשם, ונמשכים אורות שלמעלה מכלים בכלים. 'שבעים שנה' שלימות העבודה דנה"ב, למעלה מהמידות, הכח לכך ע"י משה. תורה מחברת עבודת קרבנות, העלאה, עם גמ"ח שענינה השפעה למטה; ומקשר האדם דמטה עם האדם דמעלה. ענין זה מתגלה "ביום עשתי עשר יום" ונעשה תיקון העולם "ואשרו אתכם כל הגויים" שמתגלה בחירת הקב"ה בישראל, וישראל בהקב"ה ע"י תומ"צ.

תומ"צ מחבר לאלקות. אורייתא וקוב"ה כולא חד. ומצוה לשון צוותא וחיבור. שאלת החכם, לכאו' צ"ל עבודה רוחנית, מס"נ וכיו"ב. איך נפעל החיבור ע"י עדות חוקים משפטים בגשמיות. "אשר צווה אתכם", כי לאבות היה ברוחניות, ורק לאחר מ"ת קיומם בגשמיות. יראה תתאה, "יראו מהוי", מציאות שבטילה. יראה עילאה, "יראו את הוי'", שבטל לגמרי ואינו מציאות בפ"ע, ביטול במציאות, שגם קיום המשפטים הם חוקה חקקתי. ע"י "עבדים היינו" מלשון 'עיבוד עורות', יכלו להמשיך אלקות בגשמיות ולהגיע ליראה עילאה. משא"כ בזמן האבות לא היה העולם מוכשר לכך.

הטעם שיש כמה דרגות בזכירת יצי"מ, עד לימות המשיח, כי העבודה דיצי"מ (אתכפיא) בכח מס"נ בק"ש, שאינו מתפעל מתאוות, עד לאהבה "מי לי בשמים גו' בארץ כלה שארי ולבבי" הגוף והנפש הם אצלו באופן ד"כלה", אז זיי שטייען אין אן אויסגעלוסט און אן אויסגאנג להוי'. גם כלה מלשון תענוג. און פארוואס איז "כלה שארי ולבבי", מפני ש"צור לבבי וחלקי אלקים", וייל וואס איז זיין הארץ און וואס איז די שטארקייט פון זיין הארץ, און וואס איז זיין חלק בעולם הוא אלקים. וכל זה הוא באופן ד"לעולם", היינו למעלה מכל שינוי "איך וויל נאר דיך אליין" עי"ז מבטל המדוה"ג 'מצרים' שיש לו בתורה ותפילה. מעלה בזה גם לגבי ימות המשיח, אתהפכא.

"והגדת" בעיקר לבן שאינו יודע לשאול, החידוש ביצי"מ לגבי שאר הגאולות, כי ביררו את כל הניצוצות שבמצרים, לכן אסור לשוב לשם. וכן הוא ב"והגדת" לבן שאינו יודע לשאול שהוא הדרגה התחתונה ביותר שגם אותו גואלים ממצרים. וזהו גם המענה לבן חכם "בעבור זה" בקיום מצוות בגשמיות, מצה ומרור, נעשה יצי"מ.

הטעם לעניין הדילוג בפסח דוקא, מצד גודל הירידה בגלות מצרים, ולכן הוצרך גילוי ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו דוקא, שההמשכה ממנו בדרך דילוג, וכן בנ"י מסרו נפשם (דילוג) בלקיחת השה. בעבודה, מס"נ אינו רק אמצעי, אלא העבודה עצמה. עי"ז הנשמה נעשית 'מהלך' באי"ע. וזהו שע"י העבודה דהאבות והאמהות (הרים וגבעות) באופן של מס"נ, הקב"ה "מדלג על ההרים"; השייכות לקאפיטל ע"ה.

ענין החפזון ביצי"מ: בישראל, הבריחה מהרע שלא ישאר. גורם חפזון שכינה שמדלג לסייע. שגורם חפזון מצרים, הם ניצוצות קדושה הנחפזים להתברר בקלות; ביאור פרטי העבודה "מתניכם חגורים (חיזוק אמונה ע"י תושב"פ) נעליכם ברגליכם (הפיכת עור הנה"ב לסייע לרגל הנה"א) ומקלכם בידכם" (הכאת הרע במקל). לע"ל לא בחפזון תצאו, כי במצב של אור ויום יכול לעבוד בעצמו בלי הסיוע וחפזון דלמעלה, ומתגלה לו הקב"ה עצמו. ופועל זה כבר בסוף הגלות.

ג' מדרגות בגילוי אלקות ע"י מצות: עדות, חוקים ומשפטים, ממלא, סובב ועצמות. מעלה בעדות שאינו שייך לשכל כלל משא"כ משפטים. וחוקים שייכים בדרך שלילה. על ידם נעשית ההמשכה בגילוי. שאלת הבן חכם: מה שייך חלוקה (עניין הגילוי) למצוות הגשמיות שאחרי מ"ת, והתשובה, שע"י יצי"מ ניתן הכח שהעצמות יהי' בגילוי; שאלתו היא מצד שבכל יום תומ"צ חדשים בעיניו.

שאלת הבן חכם מצד שייכות הג' סוגים דמצוות עדות חוקים ומשפטים לעולם הזה התחתון דווקא, איך אפשר להמשיך אוא"ס שלמע' מעולמות. והתשובה, ביצי"מ היה גילוי ממהקב"ה, ועי"ז נתבטלה הגזירה דעליונים ותחתונים, ולכן בכוחם של המצוות לגלות אוא"ס בעולם. והכלי לזה הוא ע"י הביטול.

בגלות מצרים כמה שלבים. תחילה ירידת יוסף כעבד; בבית האסורים; ירידת האחים ויעקב; פטירת יוסף; תחילת השיעבוד בפה-רך עד לעבדות כפשוטה. עד"ז ירידת הנשמה בגוף ישנם דרגות בירידה; עד"ז ישנם דרגות ביציאה הן ביצי"מ, והן בגאולת הנשמה ממאסר הגוף. וצ"ל יצי"מ בכל שורה ושורה שהאדם נמצא בה. בקומו משנתו אומר מודה אני; באמירת הודו להוי' הודאה בלבד. ועולה ב"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". עבודת האדם למטה היא באופן של מלחמה אתכפיא עד לניצחון גמור באופן של שלום, אתהפכא. הכח לעבודה זו ע"י סיוע מלמעלה, כי אין חבוש מתיר עצמו. "ה' אלוקים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה" תומ"י ממש.

"כימי צאתך גו'" ב' פירושים: שהגאולה דלע"ל כמו הגאולה דיצי"מ, והנפלאות דלע"ל יהיו למעלה מנפלאות דיצי"מ, אז נמשכו נ' שערי בינה, ולע"ל יומשכו כמו שהם בכתר ועד לפנימיות עתיק. ומה שהפסוק משווה ביניהם זהו מפני שביצי"מ נפתח הצינור על כל הגאולות, וזהו "כימי" ל' רבים כנגד שאר הגאולות. ובעבודת האדם: יצי"מ, אתכפיא, ולע"ל, גם אתהפכא.

לע"ל נזכיר יצי"מ בגשמיות שמשתלשל מיצי"מ ברוחניות, שהיא כללות ענין הגלויות: מיצר הגרון מפסיק בין השכל האלוקי למידות למעשה בפועל, גם אם עבודתו אינה בשלימות ניתן לו הכח ע"י שהקב"ה קרא לבנ"י "אלוקים אתם", וברא אותם בצלמו, לכן ניתן כח בכל מצב להתגבר על המונעים ולהלחם באופן של "כי תצא למלחמה על אויבך". "אלקים נצב בעדת א-ל", שכינתא אזלא וקיימא, ועבודתו 'לכתחילה אריבער' כי אין העולם מעלים ומסתיר, אלא אלקים נצב, "אלקים אתם ובני עליון כולכם", וכל מקום שהולך הקב"ה הולך לפניו להנחותם הדרך. וכל אחד יכול בכל יום לעשות לו ית' דירה ראויה שבה תתגלה עצמותו ומהותו.

שאלת הבן הוא ענין עיקרי בפסח, כי יצי"מ הוא זמן לידת ישראל, שאז מתאים שיודגש עניין החינוך. שאלת הבן חכם מדוע צריך שקיום מצוות יהי' בגשמיות שהרי בזמן יצי"מ (קודם מ"ת) הגשמי היה טפל, והמענה שדווקא בגשמיות בתחתון שאין למטה ממנו נמצא העצמות, שהוא למעלה מחילוקי דרגות דתחתון ועליון.

אף שהגאולה היתה ביום אחד מ"מ נאמר "כימי" לשון רבים, הזמן ומקום דיצי"מ הוא תמיד ובכל מקום עד הגאולה (כימי, מסעי, ל' רבים) אף שהיציאה היא באי"ע, במיצרים וגבולים למעלה יש ריבוי דרגות, כך יצי"מ בנפש (תפילה) ריבוי דרגות; הטעם שמזכירים יצי"מ לע"ל מצד העילוי שבאתכפיא, שהיא בדרך דילוג ובריחה, שלזה מבזבזים מלמעלה אוצרות בדילוג ובאי"ע. וכן משום ש"למעשה ידיך (במשך הגלות) תכסוף". וע"י העבודה באופן זה, לא רק ילכו מחיל אל חיל, בבחי' הליכה. אלא יתר על כן באופן של דילוג וקפיצה, באים בקרוב ממש אל הקפיצה והדילוג דלעתיד, מתוך רעש והתלהבות און שטורעם דיציאה ממיצרים וגבולים ויציאה ממצרים כפשוטו, וקופצים מלמעלה (מ'שפרינגט אריבער), ומכינים עצמם אל הקפיצה לתוך הארץ טובה ורחבה.