מאמרי י"ג אייר

הכוונה בירידת יוסף למצרים "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם", ללקט ניצוצות קדושה ולהקל עול הגלות מישראל, גם בענין הכפרה על החטא אמר להם "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" כי יש בהם כוונה לתשובה. אבל מכירת יוסף לעצמה היה דבר רצוי כי "וישמני לאב לפרעה". ואותה אנו מבקשים "מי יתנך כאח לי" כיוסף עם אחיו, אף שגרמנו לגלות וצער הנשמה והשכינה, מ"מ יתן לנו הטוב וימחול לנו ויתגלה הכוונה פנימית, מעלת התשובה, המשכת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. תחילת העבודה (ניסן) בריחה מהרע, אתכפיא, גילוי נעלה יותר. העבודה להשלים הכוונה דירה בתחתונים (אייר) אתהפכא, גילוי בפנימיות יותר. גדולתי למעלה מגדולתכם, ענווה וביטול דצדיקים אינו שולל מציאותם. קדושתי למעלה מקדושתכם, ביטול דתשובה, אביון שאין בו מעלה כלל. אמנם התכלית הוא בהתכללות שניהם "כיוסף לבנימין".

א. "דבר אל כל עדת בני ישראל", שהם קדושים מצ"ע, חג"ת. ב. "קדושים תהיו", כתר דז"א. הם ב' עטרות שנתן בראש בניו. ג. "כי קדוש אני", כתר דאריך, הוא העטרה שנתן על ראשו, שיומשך לישראל לעתיד לבוא. וחשיב כל המדריגות דסדר השתלשלות: "עדת"-מלכות, "בני"-נה"י, "ישראל"-חג"ת, "קדושים תהיו"-כתר דז"א, "כי קדוש אני"-כתר דאריך.

ג' פעמים קדוש בפסוק "קדושים תהיו וגו'": א. "כי קדוש אני", עטרה שנתנה בראשו, כתר שלמעלה מחכמה. ומתגלה באדם ע"י "ונקדשתי בתוך בני ישראל" מלמטה למעלה. ב-ג. "והתקדשתם והייתם קדושים". כתר דז"א ודמלכות, ב' העטרות שנתן בראש בניו, מלמעלה למטה, "אני הוי' מקדשכם". יכול כמוני, בניחותא, "כי קדוש אני", ע"י תשובה מגעת בעצמות אוא"ס שלמעלה מהחכמה. להפירוש יכול כמוני, בתמיה, "קדושים תהיו" נכלל ב"קדושתכם". ענינו מבואר להדיא בדרושי נצבים (זמן התשובה, דילוג) משא"כ בדרושי פרשתנו (זמן ספה"ע, עבודה בסדר והדרגה) בא רק ברמז. סמיכות אמור לפסח שני (תשובה) שבא לאחר פסח (צדיקים).

"שלש שנים יהיו לכם ערלים", הם ג' ראשונות כתר חכמה ובינה שאין בהם השגה, מהם משתלשל לגקה"ט, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר. כשמבררים אותם בדרך דחי' ע"י עבודת האדם מגיעים לשרשם הגבוה יותר בקדושה. "בשנה החמישית גו' להוסיף לכם תבואתו", תוספת מקוצו של יו"ד דשם הוי' בחי' כתר. התחלה היא בירידת הנשמה לגוף, "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל", שנמשך בפנימיות להיות דם ובשר כבשרו, העבודה דספירת העומר, בירור עניני עולם.

"עד יעבור עמך הוי׳" בקרי"ס, "עד יעבור" סתם קאי על לעת"ל גילוי למעלה משם הוי׳. "עם זו קנית" אצילות. "תפול עליהם אימתה" בה"א, אימתה ופחד הידועים שאי אפשר להתגבר עליו (וואָס מען קען אים ניט איבערוואַקסן) הפחד מהקב״ה. ועד״מ היראה מהשר כשאינו עומד לפני המלך, לעת"ל יהי׳ גילוי אוא״ס ואז גם עליהם תפול אימתה ופחד, "לבוא בנקרת הצורים וגו׳ מפני פחד הוי׳ והדר גאונו". בקרי"ס האיר גילוי הנפש ואמרו "זה א-לי ואנוהו", שראו בגילוי החיות האלקי, ונמשך גם בעולם אימה ופחד על יושבי הארץ. לע"ל היראה שיומשך בעולם יהי׳ באופן נעלה יותר. מ"מ יהי׳ הגוף קיים, וביחד עם זה יאיר גילוי אור הנפש, גם בעולם יהי׳ נמשך היראה מפחד הוי׳ והדר גאונו. יובן ע"פ המבואר בהמשך והחרים תרל"א. השתלשלות מתחלק לד' יש האמיתי ויש הנברא, אין של יש האמיתי ואין של יש הנברא. ומבואר בג׳ משלים: א׳ מנביעות המעיינות מן התהום (יש אמיתי) נמשכים נהרות רבות (יש המקבל) ואין באמצע, המעיין שנובע טיפין טיפין בצמצום, ונחלק לשנים, מה שנמשך מהתהום נקרא אין, כי אין ערוך לתהום, והמעיין שנמשך לנהר הוא אין שאינו מושג דמעיין מטהר בכל שהוא. משל ב' רוחני יותר, כח הצומח, יש האמיתי, וגוף הצמיחה והפירות הוא יש מוגבל, יש המקבל. ואין הממוצע הוא כח הצמיחה הפרטית, העלאת מ״ן מריקבון הגרעין שע"י נצמח פירות מתחלק לשניים. משל ג׳ יותר רוחני, מחיות הנפש, יחידה שבנפש הוא יש המשפיע כל עניני חיות הנפש, והגוף הוא יש המקבל. ואין המחבר הוא חיות וכוחות פרטים של הנפש, ונחלק לשתים. עד"ז למעלה, דעת עליון, למעלה הוא יש האמיתי, ולמטה האין של היש האמיתי, בטל במציאות וכלא חשיב, ודעת תחתון, למטה יש ולמעלה אין של יש הנברא. ונקרא אין לפי שאינו מושג. בקרי"ס האיר בגופות ישראל האין של היש הנברא, אבל לעתיד יתגלה בגופם האין של היש האמיתי, אימתה בה׳, שמחמת עוצם הגילוי יהי׳ ונהרו אליו כל הגוים. כל זה תלוי במעשינו ועבודתינו, ובפרט ע״י הפצת החסידות, תורתו של רשב״י.

"המזבח עץ גו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'", מים ראשונים ומים אחרונים, ברכה ראשונה וברכה אחרונה. "קדושים תהיו", פרושים תהיו מן העריות ומן העבירה, כי מאכילה שאינו כדבעי יכול להיות ענין של עבירה וצ״ל ענין של פרישות ע״י מים ראשונים ומים אחרונים. מזבח, ר״ת מחילה זכות ברכה חיים, תוכנו עבודת הבירורים. ב' אכילות, אכילת אדם, צדקה, הכנסת אורחים מן המוכן לסעודה, אכילת מזבח, תורה, "לכו לחמו בלחמי", סידור דברי תורה על השולחן, אנשי מעמד היו קורין במעשה בראשית, גם לימוד התורה נחשב כקרבן ואכילת מזבח. שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה׳ (פרקי אבות פ"ג) שולחן דוקא, ג' פירושים בשלחן: לשון חרב או כלי קרב. נהמא אפום חרבא ליכול, מלחמת הבירורים; 'שלח' לשון הפשט, העבודה להפשיט רוחניות מגשמיות; 'שלח' לשון שליחות, הכוונה בירידת הנשמה למטה, שליחות לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. "זה השולחן אשר לפני ה׳", למעלה משם הוי׳. "קדושתי למעלה מקדושתכם", שהקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם, ישראל ממשיכים קדושה למעלה כביכול. ענין זה נפעל ע״י העבודה דשולחן, צדקה ותורה. שע"י נעשה האדם שותף להקב״ה במעשה בראשית, וממשיך למעלה גם מזה ע״י התורה, שישראל מחדשים בתורה, לאפשא לה, ופועלים חידוש בתורה.

במאמר מבואר תוכן ענין התשובה להשיב את נפשו למקורה, בכדי לבאר מה שנאמר כאן"לפני הוי' תטהרו", למעלה משם הוי', כי שרש הנשמה הוא באוא"ס ב"ה שלמעלה משם הוי', ותשובה היא השבת הנפש לשם. בחי' טהורה היא, בחי' אלקות שלמעלה מכל ענין התהוות העולם. למעלה גם מבחי' הכי נעלית באלקות המהוה את העולם, דשרש הנשמה הוא בעצמותו שלמעלה מכל שמות וגילויים. חזרת הנשמה לשרשה הרי זה כפי שהנשמה מלובשת בגוף, שהרי זה שהנשמה המשיכה את עצמותו הרי ההמשכה היא בתחתונים, ולכן גם השכר שמגיע להנשמה עבור עבודה זו הוא ג"כ עד"ז, מקשר עם המבואר בלקו"ת קדושים (החסידישע פרשה דהסדרה השני' דשבוע זה) עה"פ כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל גו', מלמטלמ"ע, שלש שנים ערלים, סור מרע, ובשנה הרביעית גו' קודש הילולים להוי' דוגמת האכילה דשבת ויו"ט, עשה טוב. היתרון דשנה החמשית שהיא עבודה נעלית יותר שבכחה לברר גם את הדברים הגשמיים בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך לשם שמים. ויה”ר שע"י הדיבור בענינים אלו ובפרט שהדיבור הוא בפנימיות התורה, שהוא ענין של הפצת המעיינות חוצה, שזהו שמאמר הנ"ל בלקו"ת פ' אחרי וישנו בזה גם ביאור מהצ"צ ולאחרונה נדפס גם מאדמו"ר האמצעי ושייך גם לל"ג בעומר שענינו הוא גילוי פנימיות התורה, שלכן גם השמחה שבזה היא שמחה גלוי', הוד שבהוד, ושבוע החמישית דספה"ע, בחי' הכי תחתון, וה"ז מתקשר עם בחי' הכי עליונה שלמעלה גם מגדר עליון כו'. שמחה למעלה מכל מדוה”ג.