מאמרי פרשת מסעי
סיכומים
התיקון למכה נפש, תורה
ש״פ מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. לכללות מאמר זה ראה סה״מ תרנ״א ע׳ קצז ואילך. תרס״ה ע׳ שכה ואילך. ד״ה וידבר גו׳ והקריתם תשי״ב. ד״ה והקריתם גו׳ תשל״ד.
מוסיף על המבואר בד"ה זה (תשי"ב) בענין התיקון לחטא רוצח מכה נפש על-ידי ערי מקלט, שכולל ב' ענינים, א. עיר, לימוד התורה, מקיף דא"ק, כתר הכולל את כל הכתרים, ב. מקלט, לימוד בבחי' קליטה. שהמקיף דתורה נרגש בפנימיות. החטא הוא חסרון בקו היראה, מלכות, התיקון הוא ע"י תורה קו האמצעי שלמעלה מב' הקוין דאהוי"ר, אך קודם לזה צ"ל הכנה "והקריתם לכם" לימוד התורה בביטול.
היינו כחולמים, המשכת מקיפים
ש״פ מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. "ומבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרו ד"ה זה (ומפרטי הענינים שבמאמר, נראה שהוא מיוסד על ד"ה זה שבתורה אור) שלעתיד לבוא, בשוב ה' את שיבת ציון, אז יראו כולם אשר כל משך הגלות היינו כחולמים". כנראה הכוונה לד"ה זה שנדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קפד ואילך. וראה גם ד"ה להבין ענין החלומות באוה"ת בראשית כרך ו' תתש, ב ואילך. וראה גם ד״ה להבין ענין החלומות תשכ״ד. לפני שהתחיל אמר: "לפני יום הש"ק הגיעו לכאן כמה "ביכלאַך" חסידות, ע"י יהודי שהוא לאו דוקא מ"שפּיץ חב"ד", אלא רק לאחרונה התקרב ליהדות וחסידות; (כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת שחוק:) אינני יודע אם הוא מניח גם תפילין דר"ת, אבל עכשיו הוא יהודי שומר תומ"צ בכל הפרטים, ודוקא הוא הביא כו"כ ביכלאַך חסידות ממדינתנו מלפנים, מתוך מסירת נפש כו' .. ובין ה"ביכלאַך" שהגיעו, ישנו מאמר ד"ה שיר המעלות בשוב הוי' את שיבת ציון, שניכר שהוא של הצמח-צדק, ומיוסד על מאמר ד"ה זה בתורה אור, לא רק בנוגע לכללות תוכן המאמר, אלא גם בנוגע לפרטי הענינים שבו".
חלום הוא חיבור שני הפכים בנושא אחד. בעבודה, הוא שבשעת התפילה נרגש אצלו אין עוד מלבדו ואח"כ הולך ומתייגע בעסקיו במילי דעלמא, שהם דבר והיפוכו ממש. שורש החלום ממקיף העליון הנושא כל הפכים יחיד כי הוא למעלה משניהם. לכן בזמן הגלות:"היינו כחולמים, ענין הגלות הוא "עיבור ז"א בבטן אימא דאצילות" הוא המקיף העליון המחבר כל ההפכים. ועי"ז מגיעים לעת"ל "בשוב ה' את שיבת ציון" לתשובה שקדמה לעולם, כי תשובה וימות המשיח ענינם אחד. ו"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" הגדלה בשם הוי' ע"י תשובה ובירור הניצוצות מהקליפות (יאמרו בגויים).
קשור לפרשת מסעי, שנכתבו המסעות להודיע חסדו של מקום, שגם ענין בלתי רצוי (כאן חששת כו') נהפך לחסדו של מקום, וכן במאסר וגאולה די"ב י"ג תמוז שהיה תחילה בלתי רצוי ונהפך מן הקצה אל הקצה.
כל מסע עושה רושם ומסייע לעלייה הבאה
ש״פ מסעי, ר״ח מנחם-אב. "וידוע הדיוק בזה (בלקו״ת ובדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה, עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו), להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים..".
הוראה נצחית מעניין המסעות לכל אחד ולכל זמן כולל ובמיוחד בזמן הגלות. אדם עובר בחייו מ"ב מסעיו ובפרטיות בכל יום מתחילת ירידת נשמתו עד שעולה למעלה באמרו בידך אפקיד רוחי לשאוב לה חיים ממקור חיים העליונים. ע"י שם מ"ב, כח העלאה, מ"ב תיבות דפרשה ראשונה דק"ש, המסע הראשון היה ממצרים, עליה באין ערוך, כשם שהקב"ה אין סוף גם העליה היא א"ס.
מתחיל בעליה מתאוות האכילה; "פיתום", פי תהום האומר הב הב, "ורעמסס" המסס, מסס רע, מעכל המאכל, וישמן ישורון ויבעט, עד שבאים על ירדן יריחו.
הנתינת כח מלמעלה ע"י "ויכתוב משה" שושבינא דמלכא, "מוצאיהם" מוצא נשמות, "למסעיהם" למטה מטה, "ואלה מוצאיהם למסעיהם" ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא, לעלות נש"י, בהעלותך את הנרות, והרוח תשוב גו' אשר נתנה. כמו כל מצווה עושה רושם על כל היום כן המסעות כל מסע פעל על שלאחריו עד ירדן יריחו, משיח דמורח ודאין, גילוי היחידה.
הזיכוך מלמעלה, הכנה לעשיית דירה בתחתונים
ש״פ מטו״מ, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. "הנה ידוע הדיוק הכללי בזה (המובן מהדרושים בלקו״ת ובהדרושים שלאחרי זה), מדוע האריכה התורה בסיפור המסעות וכו׳, והרי לכאורה מאי דהוה הוה..".
"ויכתוב משה" הרי כל התורה כתבה? איתא במדרש טעם אריכות המסעות שימצאו בתים מלאים כל טוב, לכאו' אם ישראל יגיעו מיד לארץ כנען לא יכלו לקלקל? המסעות לא היו רק הכנה או המשך לדבר, אלא תוכן מיוחד גם בפ"ע, עבודת הבירורים, לכאו' הרי רוב המסעות היו שלא במקום ישוב ולא שייך בם ניצוצות?
הכוונה דירה בתחתונים דווקא לעצמותו ית', למטה מטה ביותר, לא רק לברר ולזכך אלא לעשות דירה, הכח לזה ע"י שמלכתחילה יהי' הזיכוך מלמעלה ואז יוכל האדם לעשות דירה. לכן קודם העבודה הלכו במדבר מקום גקה"ט מ"ב מסעות עם משה ואהרן והכניעו את מקור הקלי' אחר כך בכח כל אדם לעשות דירה במשך ימי חייו ע"ד המסעות עד והריחו ביראת ה'. כל זה בכח "ויכתוב משה מוצאיהם", שרש הנשמה בעצמות, משה פועל בישראל נתינת כח לעבודה.