מאמרי פרשת תרומה

"ויקחו לי תרומה" כדי שאדור ביניכם, "ועשו לי מקדש", קחו אותי ודור ביניכם, כללות עבודת האדם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. סדר העבודה אתעדל"ע כדי לעורר אתעדל"ת, "פתחי לי", "ויקחו לי", ליקח את ההתעוררות מלמעלה, ע"ד הכרוזים העליונים המעורר לתשובה, מזלי' חזי, וצ"ל "ויקחו לי" ולא ויתנו לי, כי אינו עבודת האדם, אלא אחרי זה צ"ל אתעדל"ת, "ידבנו לבו". ב' פי' בתרומה: תורה-מ (מלמעלמ"ט) ותרי ממאה להשלים החסר (מלמטלמ"ע) ו"תקחו את תרומתי", שגם לימוד התורה שלו נעלה יותר, תרומתי ממש, ונמשך גם במעשה המצוות ובעניני הרשות, אשר תקחו מאיתם. וכפשוטו בבנין ביהמ"ק אף שחרב עתה, קיימת מציאותו ונגנז במחילות ההיכל וצריך לחפשו ונקל יותר לגלותו מהעלם, וצריך גם לבקש מהשי"ת שיפקח את עיניו ויראה, כי יכול להמשך ולא להיות בגילוי, אף שאינה תפילת שוא. וזהו מש"כ במאמר של ר' הלל מפאריטש בשם אדה"ז שלפני נשמות הגבהות כרשב"י לא נחרב הבית כלל.

מחצה"ש פעל כופר נפשו בקרבנות ציבור שהו"ע כללי. ע"ד אמונה שהו ענין כללי למעלה מהתחלקות ומקיפה כל עניני האדם, ואם היא באופן המתאים משפעת ופועלת בכל פרטי עשר כחות האדם. האמונה מאברהם צ"ל בפנימיות בהשגה ע"י התורה דניתן ע"י משה רעיא מהימנא כי תשא את ראש. ועי״ז פועל שיהי׳ כופר נפשו, לכפר על נפשותיכם לשון כופר, וגם לשון כפרה, לכיפורי ידי׳, עד לשלימות ענין הכפרה, ופועל זה בכל כחותיו, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, עשרים גרה. ואח״כ באים לבחינה שתהי׳ לעתיד, שאז (כמבואר בהדרושים של וידעת) תהי׳ בחינה זו בידיעה והשגה, וכמ״ש ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים, שבחי׳ ים, עלמא דאתכסיא, מן המים משיתיהו תהי׳ בבחי׳ ידיעה, והאמונה תהי׳ בבחינה שלמעלה מגדר העולמות, בבחי׳ אורייתא וקוב״ה כולא חד.

ג' תרומות: תורה-מ, עין יפה, א' מארבעים; תרי ממאה, מס"נ דב' פרשיות ק"ש ב"פ ביום, עין בינונית, א' מחמישים; מעשה המצוות, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, למטה מבינוני, א' משישים. ג' אלו כלולים בתורה שהיא מקור הכל (לכן מבוארים הם בדרושי הצ"צ לשבועות) ופועל בתפילה ובמצוות, בירידת הנשמה למטה בעוה"ז בזמן הגלות, לצורך עליה ושלימות. בד"ה וקבל היהודים (פרז"ת) מבאר שדוקא בזמן הגלות קיבלו את מה שהחלו במ"ת. והוא פלא, הרי במ"ת היו בתכלית העילוי, ואעפ"כ נק' החלו לעשות, הקיום והקבלה דווקא בזמן הגלות וגזירת המן, כאשר אותותינו לא ראינו. אך היא הנותנת, הגלות והעמידה במס"נ שנה שלימה ולא עלתה על לבם מחשבת חוץ, עי״ז קיימו מה שקיבלו כבר במ"ת, והכח לזה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ע"י תורה דהבל שאין בו חטא, להשבית אויב ומתנקם. אויב גלוי ונסתר. לא רק בזמן אמירת המאמר שהיו אויבים ממש, אלא גם בזמן הזה עיקר הנסיון הוא לא להתבייש מן המלעיגים על הענין דמפי עוללים ויונקים, לימוד התורה עם תשב"ר. יש המלעיג בגלוי, ויש שונא הנסתר, שמלביש ומסתיר את הלעג שלו בטענות של תורה וכו׳. כדרכו של היצה"ר היום אומר לו כו' עד שאומר לו כו'. הכח להעבודה הוא ע״י נשיא הדור, דאתפשטותי׳ דמשה בכל דרא ודרא, ובדורנו הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שהוא הנותן כח להשבית אויב ומתנקם, ובפרט שהוא דבר בעתו, שהרי אנו נמצאים עתה לפני פורים קטן, דע״י העבודה ע״פ הוראתו, באים להשבתת האויב ומתנקם, והשבתי חי׳ רעה, מעבירן מן העולם, אתכפיא, ומשביתן שלא יזיקו, אתהפכא חשוכא, דעי״ז יתרון האור מן החושך. בכל הג' תרומות, צ״ל לימוד התורה קודם התפילה, שצריך ללמוד מתי להתפלל ואיך להתפלל ולמי להתפלל. עד"ז במצוות ובג' עמודים עליהם העולם עומד.

שייכות ענין לא זז לעולם למקדש גשמי, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שגם בזמן הגלות הם מקדש מעט שמשם אינו זז לעולם, מכיון שאינו זז מירושלים של מעלה לכן גם אינו זז מירושלים של מטה, דגם כאשר הי׳ החורבן באופן דכילה חמתו על העצים ועל האבנים, נשאר הבהמ"ק שלמטה.

שמים וארץ, כללות הבריאה וכל סדר השתלשלות, בראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל, בכל אחד מהן יש שמים וארץ, ויש ביניהם אחדות, והחילוקים הם רק בפרטים. לימוד התורה - שמים, ד"ת אין מקבלים טומאה. קיום המצוות - בארץ. מארי תורה, מארי עובדין טבין. יששכר וזבולון. ולפני זה בתפילה בק"ש, קב"ע מלכות שמים וקב"ע מצוות. תרומה ל' הרמה ול' הפרשה. ג' תרומות בכתוב, א' מהן מחצית השקל לאדנים שהוא לכ"א מישראל, אף שהוא הרמה. ב' פרשיות דק"ש, שמים וארץ, רצו"ש, תורה (ודברת בם) ומצוות (ואספת דגנך). במשכן ג"כ ב' ענינים, יריעות - שמים, קרשים וכלים - ארץ. תורה - הרמה, מצוות - הפרשותא. ובכל א' יש מחבירו. שמים וארץ חדשים, רו"ש דלעת"ל, לא חידוש הישנות אלא חדשים ממש, שותף במעשה בראשית. הצמצום בדרך סילוק (ולא מיעוט) גרם המשכת אוא"ס מלפנה"צ להאיר במקום החלל, ומה שהאיר לפני זה היה מעין הכשרה ורגילות כביכול שיוכל לקבל גילוי זה, הוא חידוש הישנות. אמנם לעת"ל יתגלה עצמות א"ס למעלה מזה, חידוש גמור. תורה חדשה מאתי תצא. אלא שתלוי במעשינו עתה, "כשם שגילוי אוא"ס במקום החלל פעל פתיחה והכשרה ורגילות שיוכלו להמשיכו, עד"ז עבודת ישראל עתה פועלת פתיחה ורגילות להרגיל העולם (ביסלעכווייז) עד שזה גורם להמשכת העצמות לע"ל". כן יעמוד זרעכם (מצוות) ושמכם (תורה), עבודת ישראל ברצו"ש הנעשים בזמן הזה אחר הצמצום, יהיו לעת"ל חדשים ממש, כי עבודתם עתה היא סיבה וגורם לגילוי זה, לכן בהכרח שהדבר נמצא גם בהם כי גם בישראל יש המשכת העצמות.

"אביאך אל בית אמי" קאי על ביהמ"ק, בקשת ישראל בגלות מי יתנך גו' שיהיה עתה השראת השכינה כמו בביהמ"ק על הארון, ענין התורה, בית אמי זו תושבע"פ, ד' אמות של הלכה, שבא ע"י יגיעה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, יונק שדי אמי, ומגיע לפסק הלכה והוי' עמו, ונועדתי לך שמה. אמנם בעלי עסקים, זבולון, מארי עובדין טבין, נמצאים מחוץ לד"א של הלכה, עליהם נאמר אמצאך בחוץ, וצ"ל חיפוש, ואז אשקך, דוקא בהם יש התקשרות לאלקות בבחי' נשיקין, פנימיות אהבה שבלב, אתדבקות רוחא ברוחא, למעלה מלימוד התורה שבדיבור לבד, אותיות וכלים. במיוחד קשור עם הכרובים שעל הכפורת, וכמבואר "בכתי״ק אדמו״ר נ״ע בעצמו" דענין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה הם סוף עולמות הא״ס ותחילת עולמות בי״ע, מלכות. ושניהם נעשים מקשה אחת, כתר אחד לשניהם, שנמשכים מהכפורת והכתר שלמעלה מהארון, שם היתה השראת השכינה. גם פי' מי יתנך בניחותא, שנמשך בחי' מי יתן והי׳ לבבם זה להם ליראה אותי, הוא א״ס ב״ה הסוכ"ע שאינו מושג כלל, הוא יתן שיהי׳ לבבם זה להם ליראה אותי, נתינה והמשכה נצחית בעין יפה. תוכן כללות עבודת האדם בזמן הגלות הוא אמצאך בחוץ, שנמצא חוץ למקומו, ולומד תורה, בחי׳ כאח לי שבחוץ, ועובדין טבין, בחי׳ חוץ שבחוץ. ודוקא בחוץ הוא אשקך, וזהו עבודת זמן הזה, הפצת המעיינות חוצה, חוצה דייקא, שיהי׳ אמצאך בחוץ, ולשם ממשיכים את המעיינות עצמם.

ועשו לי מקדש, ל' יחיד, ושכנתי בתוכם, ל' רבים. כ"מ שנאמר לי אינו זז גם בעוה"ז השראת קדושה בלבו של אדם בתוקף גדול שאינו זז לעולם, שאין שייך בה שינויים. כל פרטי המשכן וכליו הם ציווים דוגמת סדהש"ת מעצמות א"ס, מקיפים ופנימיים, אורות וכלים. משה צוה לעשות כלים ואח"כ יריעות, פנימי ואח"כ מקיף. ובצלאל עשה היפך, מקיפים ואח"כ פנימיים. עד"ז בעבודה, תחילה צ"ל יריעות, למעלה מטו"ד, אח"כ עבודה ע"פ טו"ד. כסדר היום מודה אני ואח"כ ח"י ברכות השחר וברכות התורה, אח"כ לימוד ומעשה ע"פ טו"ד. לי לשמי, אני ה' הוא שמי, שם העצם, המפורש והמיוחד שאינו זז לעולם. בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, כל ישראל חייבים בבנין ביהמ"ק, גם נשים, והיא מצוה תמידית כמו אהוי"ר השייך גם לנשים, ומה שמדגישים זה דוקא עכשיו, אף שלא הדגישו זה בספרי ומאמרי רבותינו נשיאינו, הרי זה מצד ענינים של היפך כו׳, דמכיון שישנם אלו שאומרים להיפך (היינו היפך הדין כו׳), לקחתי על עצמי (האָט מען גענומען אויף זיך) להדגיש בפירוש שענין זה שייך גם לנשים. שאין הכוונה לחדש דברים חדשים, כי הלואי היו אוחזים בדברים הישנים, והכוונה היא רק להוציא מטעות הנ״ל. הכח לועשו לי מקדש גו׳ הוא ממשה רבינו, כמ״ש בפרשת השבוע הבא (וקוראים זה במנחת שבת זה) ואתה תצוה את בני ישראל, תצוה לשון צוותא וחיבור, שמשה רבינו מתקשר עם כאו״א מישראל, ויתירה מזו, משה רבינו עצמו כפי שהוא בבחי׳ אתה, עצמותו של משה רבינו הוא מתקשר עם כאו״א ונותן לו כח להעבודה דועשו לי מקדש.