סיכום מאמרי מאמרי פרשת תרומה-שקלים
41 מאמרים
פתיחה
מאמרי פרשת פרשת תרומה-שקלים | שבט תשפ’’ה
מאמרי שבוע ופרשה זו, פרשת תרומה, מדבר בענין ג' תרומות המשכן וענינם בעבודת ה', מועטים הם מאמרי רבינו בכמות, שבוע בו חל בו ראש חודש אדר ולפעמים חל בו שבת פרשת שקלים שאז המאמר ידבר בענינים אלו.
בספר "תורה אור" "די חסדידישע פרשה", יש רק מאמר אחד על הפרשה ואף הוא אינו פסוק מהפרשה אלא מ"שיר השירים" ד"ה "מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי" המאמר מבאר בסופו ענין הכרובים, וראה מאמר רבינו בד"ה זה (תשמ"ו) שמבאר ענינו.
בר מן דין, עניני הפרשה (והפרשיות שלאחריו) המשכן, בנינו וכליו, באו בכ"מ במאמרי רבינו ובפרט בדרושי "באתי לגני", אשר חלקם הגדול מבאר ענין קרשי המשכן עצי שיטים, ובכלל עבודת הקרבנות שבו.
השנה (תשפ"ה) הוא גם "פרשת שקלים" שעליו יש ל"ד מאמרים. רובם הם ד"ה כי תשא, כמה ד"ה זה יתנו. ואחד פקודא ליתן מחצה"ש (תשכ"ג).
"פרשת שקלים" יפה נדרשת במאמרי רבינו, מידי שנה בשנה בהתוועדות שבת מברכים חודש אדר בשנה פשוטה ומברכים אדר-שני בשנה מעוברת (או כשחל בר"ח עצמו) היה מאמר. כל מאמר מתחיל בדיוקים שונים בפסוקים "כי תשא וגו' זה יתנו וגו'". בהם יבאר עניני מחצית-השקל, שהיא כמבואר בהדרושים "מצוה כללית" כי בא לכפר על חטא העגל שהיה חטא כללי שהחזיר את זוהמת חטא עץ הדעת, לכן חשוב מאוד להעמיק ולהבין את ענינה בעבודה בנפש האדם ופעולתו למעלה ובאדם.
ענין עקרי במצוה זו הוא, פעולת משה רבינו "רעיא מהימנא" בנשיאת ראש בני ישראל לפקודיהם, שנתבאר היטב במאמר הראשון על פסוק זה (תשי"א). כל תיבה בפסוק יפה נדרשת בכלל ובפרט, כל מאמר חידושו המיוחד והוראות הנגזרות ממנו בעבודת השם. וכך נשמע מפי רבינו במאמר ד"ה זה יתנו (תשמ"ח).
"הצד השוה בדרושי פ׳ שקלים מרבותינו נשיאינו שבכל דור הוא, שע״י הב׳ חצאין נעשים שקל אחד. ואין בית המדרש בלא חידוש, בטח יש חידוש בדרושי הנשיא שבכל דור לגבי הדרושים שלפניו. כי כל עלי׳ היא נעלית יותר, כמו"כ בנשיא הדור, שממנו נמשך החיות והכח כו׳ לכל אנשי הדור לעבוד עבודתם, שהנשיא של דור זה האחרון יש אצלו ענין החידוש והנפלאות באופן מיוחד לגבי הנשיאים בכל הדורות שלפני זה. וזהו הטעם מה שבכל אחד ממאמרים אלו מתחילים בענינים המשותפים שבדרושי מחצית השקל, ורק אח״כ מבואר החידוש של נשיא זה, מכיון שהסדר הוא מן הקל אל הכבד".
יסודות הביאורים הם בראש וראשונה מאמרו של אדמו"ר הזקן שנדפס בהוספות לתורה אור פ' כי תשא (בענין השפעת האמונה דמרע"ה רעיא מהימנא). והמשכו ברשימות הגהות ומאמרי הצ"צ באור התורה. חביבות מיוחדה נודעה במאמרי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שכפי הנראה עליו הושתתו יסודות הרבה מאמרי שקלים, והם בסה"מ תרנ"ח (ב' מאמרים) העת"ר (ב' מאמרים זה יתנו וכי תשא). ומאמר א' בסה"מ פר"ת סוף דרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.
פרשת תרומה
משכן וביהמ"ק נמצא גם עתה בשלימות
ש״פ תרומה, ד׳ אדר-ראשון. "הי׳ מאמר מאדמו״ר הצ״צ משנת תר״ה שארך שעה ועשרים דקות, וכן אמר שבמשך הזמן יצאו המאמרים לאור. מבאר העניין של תרומה ויקחו לי לשמי״ (מיומן א׳ התמימים). נדפס לאח"ז באוה"ת פרשתנו. המאמר שנדפס בתו"מ סה"מ תשכ"ה חסר בסיומו.
"ויקחו לי תרומה" כדי שאדור ביניכם, "ועשו לי מקדש", קחו אותי ודור ביניכם, כללות עבודת האדם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. סדר העבודה אתעדל"ע כדי לעורר אתעדל"ת, "פתחי לי", "ויקחו לי", ליקח את ההתעוררות מלמעלה, ע"ד הכרוזים העליונים המעורר לתשובה, מזלי' חזי, וצ"ל "ויקחו לי" ולא ויתנו לי, כי אינו עבודת האדם, אלא אחרי זה צ"ל אתעדל"ת, "ידבנו לבו".
ב' פי' בתרומה: תורה-מ (מלמעלמ"ט) ותרי ממאה להשלים החסר (מלמטלמ"ע) ו"תקחו את תרומתי", שגם לימוד התורה שלו נעלה יותר, תרומתי ממש, ונמשך גם במעשה המצוות ובעניני הרשות, אשר תקחו מאיתם. וכפשוטו בבנין ביהמ"ק אף שחרב עתה, קיימת מציאותו ונגנז במחילות ההיכל וצריך לחפשו ונקל יותר לגלותו מהעלם, וצריך גם לבקש מהשי"ת שיפקח את עיניו ויראה, כי יכול להמשך ולא להיות בגילוי, אף שאינה תפילת שוא. וזהו מש"כ במאמר של ר' הלל מפאריטש בשם אדה"ז שלפני נשמות הגבהות כרשב"י לא נחרב הבית כלל.
עיקר התרומה המשכה בגשמיות העולם
יום ג׳ פ׳ תרומה, אדר״ח, בשעה 7.05 התחיל ישר את המאמר בלי הקדמת הניגון (מיומן א' התמימים) תוכן המאמר הוגה ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 292 לכללות המאמר ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנט. ד״ה וידבר גו׳ ויקחו לי תרומה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). תוכנו "ע״פ המבואר בדרושי רבותינו נשיאינו (בענין בג׳ תרומות הכתוב מדבר), שג׳ תרומות הם ג׳ הענינים דתורה תפילה ומצוות, שהם ג׳ העמודים תורה עבודה וגמילות חסדים".
ג' תרומות, אדנים, שקלים, והמשכן. בעבודה: אדנים הוא יסוד הבנין, תורה היא היסוד לכל חיי האדם. לכן נאמר בה "ויקחו לי", שעל ידה לוקחים את העצמות "לי". אך לקיחת העצמות ע"י התורה היא מלמעלה, מובדל מהאדם לכן "לי" ו"תרומה" הם שני מילים; תרומת השקלים, ענין העבודה, תפילה, על ידה עולה הקרבן (והאדם) הגשמי ונכלל בקדושה, נאמר "תרומתי" בתיבה אחת. ותרומת המשכן, ענין גמ"ח, עיקרה בדברים גשמיים שאין קדושה נראית בהם, לכן נאמר בה "תרומה" סתם.
עיקר הכוונה הוא שיהיה דירה בתחתונים, בדברים גשמיים. ולכן רק תרומת המשכן (גמ"ח) נאמרה בפירוש בפרשה. תורה ועבודה הם רק ההקדמה לדירה בתחתונים. רומז על הגלויות (זהב זה בבל וכו') כי מברר גשמיות העולם. תרומה: תורה-מ, ולשון הרמה והפרשה, ויקחו לי, אותי אתם לוקחים, גם למטה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו, עבודה שבלב זו תפילה שפועל על הנה"ב "כל איש", תקחו את תרומתי, בקיום מצוות בעוה"ז גם בזמן הגלות. אף שזה ירידה בתחתון, בא מגבוה ביותר, לכן הם י"ג דברים שממשיך י"ג תיקוני דיקנא שלמעלה מסדר השתלשלות.
לא ייבוש מהמלעיגים, לימוד עם תשב"ר
ש״פ תרומה, ג׳ אדר-ראשון. תוכנו כדלעיל תשל"ה מבאר ג׳ בחינות תרומה ע"פ המבואר באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ, בתחילתו מבהיר "שבנוסף לדרושי פ׳ תרומה, נתבאר גם בדרושי שבועות דוקא שבחומש ופ׳ במדבר, רובם ככולם בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שזה שייך למתן תורה, לפי שכל ג׳ אופני העבודה הנ״ל כלולים בתורה ומקורם בתורה". הסוף המאמר מקשר עם המבואר בד״ה וקבל היהודים שנאמר במאָסקוואַ בפורים קטן תרפ״ז. תוכנו נראה כתחילת המשך לד"ה ואתה תצוה (מוגה תשנ"ב) הידוע שנאמר בפורים קטן.
ג' תרומות: תורה-מ, עין יפה, א' מארבעים; תרי ממאה, מס"נ דב' פרשיות ק"ש ב"פ ביום, עין בינונית, א' מחמישים; מעשה המצוות, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, למטה מבינוני, א' משישים. ג' אלו כלולים בתורה שהיא מקור הכל (לכן מבוארים הם בדרושי הצ"צ לשבועות) ופועל בתפילה ובמצוות, בירידת הנשמה למטה בעוה"ז בזמן הגלות, לצורך עליה ושלימות.
בד"ה וקבל היהודים (פרז"ת) מבאר שדוקא בזמן הגלות קיבלו את מה שהחלו במ"ת. והוא פלא, הרי במ"ת היו בתכלית העילוי, ואעפ"כ נק' החלו לעשות, הקיום והקבלה דווקא בזמן הגלות וגזירת המן, כאשר אותותינו לא ראינו. אך היא הנותנת, הגלות והעמידה במס"נ שנה שלימה ולא עלתה על לבם מחשבת חוץ, עי״ז קיימו מה שקיבלו כבר במ"ת, והכח לזה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ע"י תורה דהבל שאין בו חטא, להשבית אויב ומתנקם. אויב גלוי ונסתר. לא רק בזמן אמירת המאמר שהיו אויבים ממש, אלא גם בזמן הזה עיקר הנסיון הוא לא להתבייש מן המלעיגים על הענין דמפי עוללים ויונקים, לימוד התורה עם תשב"ר. יש המלעיג בגלוי, ויש שונא הנסתר, שמלביש ומסתיר את הלעג שלו בטענות של תורה וכו׳. כדרכו של היצה"ר היום אומר לו כו' עד שאומר לו כו'.
הכח להעבודה הוא ע״י נשיא הדור, דאתפשטותי׳ דמשה בכל דרא ודרא, ובדורנו הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שהוא הנותן כח להשבית אויב ומתנקם, ובפרט שהוא דבר בעתו, שהרי אנו נמצאים עתה לפני פורים קטן, דע״י העבודה ע״פ הוראתו, באים להשבתת האויב ומתנקם, והשבתי חי׳ רעה, מעבירן מן העולם, אתכפיא, ומשביתן שלא יזיקו, אתהפכא חשוכא, דעי״ז יתרון האור מן החושך. בכל הג' תרומות, צ״ל לימוד התורה קודם התפילה, שצריך ללמוד מתי להתפלל ואיך להתפלל ולמי להתפלל. עד"ז במצוות ובג' עמודים עליהם העולם עומד.
לא זז לעולם, במקיף ופנימיות
ש״פ תרומה, ו׳ אדר לכללות המאמר ראה אור התורה פרשתנו בכ"מ. אוה״ת שובה ע׳ א׳תפו
שייכות ענין לא זז לעולם למקדש גשמי, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שגם בזמן הגלות הם מקדש מעט שמשם אינו זז לעולם, מכיון שאינו זז מירושלים של מעלה לכן גם אינו זז מירושלים של מטה, דגם כאשר הי׳ החורבן באופן דכילה חמתו על העצים ועל האבנים, נשאר הבהמ"ק שלמטה.
שמים וארץ, תורה ומצוות דעתה ולעת"ל
ש"פ תרומה, בדר"ח אדר. הד"ה פסוק בתחילת ההפטרה דשבת ור"ח, ראה ד"ה זה תורה אור ר"פ בראשית ומקשר עם פסוק האחרון שבהפטרה שעליו המאמר האחרון בלקו"ת ד"ה כאשר השמים החדשים ועליו מאמר בד"ה זה בסה"מ תרע"ח ומקשר לד"ה ויקחו לי תרומה עטר"ת.
שמים וארץ, כללות הבריאה וכל סדר השתלשלות, בראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל, בכל אחד מהן יש שמים וארץ, ויש ביניהם אחדות, והחילוקים הם רק בפרטים.
לימוד התורה - שמים, ד"ת אין מקבלים טומאה. קיום המצוות - בארץ. מארי תורה, מארי עובדין טבין. יששכר וזבולון. ולפני זה בתפילה בק"ש, קב"ע מלכות שמים וקב"ע מצוות.
תרומה ל' הרמה ול' הפרשה. ג' תרומות בכתוב, א' מהן מחצית השקל לאדנים שהוא לכ"א מישראל, אף שהוא הרמה. ב' פרשיות דק"ש, שמים וארץ, רצו"ש, תורה (ודברת בם) ומצוות (ואספת דגנך). במשכן ג"כ ב' ענינים, יריעות - שמים, קרשים וכלים - ארץ. תורה - הרמה, מצוות - הפרשותא. ובכל א' יש מחבירו.
שמים וארץ חדשים, רו"ש דלעת"ל, לא חידוש הישנות אלא חדשים ממש, שותף במעשה בראשית. הצמצום בדרך סילוק (ולא מיעוט) גרם המשכת אוא"ס מלפנה"צ להאיר במקום החלל, ומה שהאיר לפני זה היה מעין הכשרה ורגילות כביכול שיוכל לקבל גילוי זה, הוא חידוש הישנות. אמנם לעת"ל יתגלה עצמות א"ס למעלה מזה, חידוש גמור. תורה חדשה מאתי תצא. אלא שתלוי במעשינו עתה, "כשם שגילוי אוא"ס במקום החלל פעל פתיחה והכשרה ורגילות שיוכלו להמשיכו, עד"ז עבודת ישראל עתה פועלת פתיחה ורגילות להרגיל העולם (ביסלעכווייז) עד שזה גורם להמשכת העצמות לע"ל".
כן יעמוד זרעכם (מצוות) ושמכם (תורה), עבודת ישראל ברצו"ש הנעשים בזמן הזה אחר הצמצום, יהיו לעת"ל חדשים ממש, כי עבודתם עתה היא סיבה וגורם לגילוי זה, לכן בהכרח שהדבר נמצא גם בהם כי גם בישראל יש המשכת העצמות.
לימוד התורה דבעל עסק
ש״פ תרומה, ו׳ אדר-ראשון. "ידוע הדרוש על פסוק זה בתורה אור ריש פרשתנו, היינו בהתחלת החסידישע פרשה, כלשון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שמאמרי התו״א והלקו״ת הם החסידישע פרשה (ובחדשי החורף הם הדרושים שבתורה אור), ולפי זה צריך לומר שיש לזה שייכות וקשר לפרשת השבוע (פ׳ תרומה). דנוסף על הקשר בפשטות המובן ע״פ מה שמבאר בפנים הדרוש ענין הכרובים המבואר בפרשתנו (תרומה) מסתבר לומר שגם התחלת הדרוש (הפסוק מי יתנך גו׳) קשור עם פרשת תרומה".
"אביאך אל בית אמי" קאי על ביהמ"ק, בקשת ישראל בגלות מי יתנך גו' שיהיה עתה השראת השכינה כמו בביהמ"ק על הארון, ענין התורה, בית אמי זו תושבע"פ, ד' אמות של הלכה, שבא ע"י יגיעה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, יונק שדי אמי, ומגיע לפסק הלכה והוי' עמו, ונועדתי לך שמה.
אמנם בעלי עסקים, זבולון, מארי עובדין טבין, נמצאים מחוץ לד"א של הלכה, עליהם נאמר אמצאך בחוץ, וצ"ל חיפוש, ואז אשקך, דוקא בהם יש התקשרות לאלקות בבחי' נשיקין, פנימיות אהבה שבלב, אתדבקות רוחא ברוחא, למעלה מלימוד התורה שבדיבור לבד, אותיות וכלים.
במיוחד קשור עם הכרובים שעל הכפורת, וכמבואר "בכתי״ק אדמו״ר נ״ע בעצמו" דענין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה הם סוף עולמות הא״ס ותחילת עולמות בי״ע, מלכות. ושניהם נעשים מקשה אחת, כתר אחד לשניהם, שנמשכים מהכפורת והכתר שלמעלה מהארון, שם היתה השראת השכינה.
גם פי' מי יתנך בניחותא, שנמשך בחי' מי יתן והי׳ לבבם זה להם ליראה אותי, הוא א״ס ב״ה הסוכ"ע שאינו מושג כלל, הוא יתן שיהי׳ לבבם זה להם ליראה אותי, נתינה והמשכה נצחית בעין יפה.
תוכן כללות עבודת האדם בזמן הגלות הוא אמצאך בחוץ, שנמצא חוץ למקומו, ולומד תורה, בחי׳ כאח לי שבחוץ, ועובדין טבין, בחי׳ חוץ שבחוץ. ודוקא בחוץ הוא אשקך, וזהו עבודת זמן הזה, הפצת המעיינות חוצה, חוצה דייקא, שיהי׳ אמצאך בחוץ, ולשם ממשיכים את המעיינות עצמם.
"ושכנתי בתוכו", בתוך כאו"א, גם לנשים
ש״פ תרומה, ו׳ אדר בתחילת המאמר אמר שהוא ע"פ מאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה זה דשנת תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 150). מביא גם מהצ"צ בסה"מ שלו מצות בנין מקדש (פה, א ואילך). תו״ח פרשתנו ד״ה זה (תמג, א ואילך) בענין פרטי ביהמ"ק כפי שהם באדם למטה. וראה גם תו״א ויקהל פו, ג ואילך. ובכ״מ.
ועשו לי מקדש, ל' יחיד, ושכנתי בתוכם, ל' רבים. כ"מ שנאמר לי אינו זז גם בעוה"ז השראת קדושה בלבו של אדם בתוקף גדול שאינו זז לעולם, שאין שייך בה שינויים.
כל פרטי המשכן וכליו הם ציווים דוגמת סדהש"ת מעצמות א"ס, מקיפים ופנימיים, אורות וכלים. משה צוה לעשות כלים ואח"כ יריעות, פנימי ואח"כ מקיף. ובצלאל עשה היפך, מקיפים ואח"כ פנימיים. עד"ז בעבודה, תחילה צ"ל יריעות, למעלה מטו"ד, אח"כ עבודה ע"פ טו"ד. כסדר היום מודה אני ואח"כ ח"י ברכות השחר וברכות התורה, אח"כ לימוד ומעשה ע"פ טו"ד. לי לשמי, אני ה' הוא שמי, שם העצם, המפורש והמיוחד שאינו זז לעולם.
בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, כל ישראל חייבים בבנין ביהמ"ק, גם נשים, והיא מצוה תמידית כמו אהוי"ר השייך גם לנשים, ומה שמדגישים זה דוקא עכשיו, אף שלא הדגישו זה בספרי ומאמרי רבותינו נשיאינו, הרי זה מצד ענינים של היפך כו׳, דמכיון שישנם אלו שאומרים להיפך (היינו היפך הדין כו׳), לקחתי על עצמי (האָט מען גענומען אויף זיך) להדגיש בפירוש שענין זה שייך גם לנשים. שאין הכוונה לחדש דברים חדשים, כי הלואי היו אוחזים בדברים הישנים, והכוונה היא רק להוציא מטעות הנ״ל.
הכח לועשו לי מקדש גו׳ הוא ממשה רבינו, כמ״ש בפרשת השבוע הבא (וקוראים זה במנחת שבת זה) ואתה תצוה את בני ישראל, תצוה לשון צוותא וחיבור, שמשה רבינו מתקשר עם כאו״א מישראל, ויתירה מזו, משה רבינו עצמו כפי שהוא בבחי׳ אתה, עצמותו של משה רבינו הוא מתקשר עם כאו״א ונותן לו כח להעבודה דועשו לי מקדש.
מאמרי שקלים
משה והתפשטותי' ממשיך אמונה בפנימיות
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ה אד״ר, מבה״ח אד״ש. על רשימת ההנחה שבארכיון ספריית אגודת חסידי חב"ד תיקן כ"ק אדמו"ר כמה תיקונים בכתי"ק. בתו"מ נדפס רשימת כ"ק אדמו"ר מתחילת המאמר וכן צילום הכתי"ק. בהנחה שבתו"מ תשי"א שולבו כמה ענינים מהמאמר בכתי"ק. ״קודם המאמר דיבר כ״ק אדמו״ר שליט״א מעט בתור הקדמה (כמו בהמאמרים הקודמים). הפסוק של המאמר הוא כי תשא והשיחה של קודם המאמר היתה שהקשה כמה קושיות על ענין של מחצית השקל ועל הלשון של הפסוק ואח״כ אמר: וזהו מה שאומר כי תשא… ובזה מתחיל המאמר, בתחילת המאמר בכה. אח״כ היתה שיחה בשלשה הפסקות רובה הסבר המאמר״ (מיומן א׳ התמימים). ראה שיחה לאחר המאמר. לכללות המאמר ראה ד"ה כי תשא עטר"ת. בהוספות לתו"א. ד"ה הנ"ל במאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א; מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות ח"ב; אוה"ת תשא; סה"מ תר"ל; תרנ"ד. ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז. וראה גם לקו"ת ואתחנן ד"ה וידעת הא' וביאוריו. ועוד.
כי תשא גו', נתינת כח לעבודת הקרבנות ע"י משה רעיא מהימנא, שרועה את האמונה שלא תהי' במקיף, "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא" שישנו בדקות בכ"א. ע"י הדעת, ענינו של משה, שהו"ע ההתבוננות.
ג' מדריגות באמונה – ממכ"ע (אלקים, דיבור) יש גם לאוה"ע; סוכ"ע (הוי', מחשבה) יש רק בישראל; בעצמות למעלה מסוכ"ע, גם היא ישנה בישראל, כי שרשם למעלה ממחשבה. מ"מ צריכים להמשכת האמונה בפנימיות ע"י משה.
בנתינת מחצית השקל (אתעדל"ת) ממשיכים מלמעלה "מטבע של אש" (אתעדל"ע) ונמשך אח"כ אתעדל"ע שאין אתעל"ת מגעת שם ("בשקל הקודש", למעלה מסוכ"ע), "כופר נפשו", המשכת העצמות. לכן שאל משה על דורות הבאים, כי נכלל בה כללות עבודת האדם. וענה לו הקב"ה שזה יהי' ע"י "אתפשטותא דמשה" שבכל דור.
עיניו בראשו, גולה על ראשו, כובד ראש
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. חלק מהמאמר (בשילוב שיחת חג השבועות תשי״ג) הוגה ונדפס בלקו״ש ח״ג ע׳ 1196 ואילך. ועוד חלק – שם ע׳ 1198 ואילך. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה פר״ת. וראה גם ד״ה זה יתנו תש״מ.
החכם עיניו בראשו: א' מארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, שיהי' ירא חטא, מצד המקיפים שבנפש, "ראשו". ב' בשכינה דשריא על רישי'.
גולה על ראשה: א' גם בגלות נק' בנ"י "מנורת זהב", מצד נקודת היהדות. ב' הגאולה היא ע"י השכינה שנק' ראשה. ב' פירושים באין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש: א' חסרון דשכינה, ענין הצמצום, עי"ז יומשך אור נעלה יותר שלא שייך בו חסרון. ב' כובד ראש דישראל "לי ראש", תשובה, עי"ז יומשך אור נעלה יותר. כי תשא את ראש – היפך כובד ראש דחטא העגל, ע"י נתינת מחצית השקל, שרומז על בירור נה"ב נעשה גם תיקון כובד ראש שלמעלה.
נתינת מחצית דנה"ב שירד בהעלם גמור
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. לכללות המאמר, ראה ד״ה אז ישיר, וישמע יתרו, זה יתנו העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). וראה גם ד״ה זה תש״כ. תשכ״א.
מעלת המחצית, בקדושה צ"ל שלם, כל חלב לה'. כי ישראל נותנים חלקם מלמטה ועי"ז נותנים להם מלמעלה מחצית השני'. בהשתלשלות יש אורות כלים לבושים והיכלות. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. התחלקות שביניהם עד לפירוד. ע"י החטא נעשה ירידה והתלבשות כמו המשל והחידה בדבר זר עד להעלם גמור. צריך התבוננות להסביר לנה"ב עד שהנשמה תשלוט על הנה"ב. העבודה דמחצית השקל לתת י' גרה, מחצית דנה"ב, עי״ז נותנים מלמעלה התגלות עשר כחות דנפש האלקית, שמאירים בהנפש הבהמית, ומתחברים לאחדים כמו היחוד דאור וכלי, ועי״ז נשלמת כוונת הבריאה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים.
בהסרת העלם למטה מתגלה עצמותו ית'
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה וד״ה ויקהל העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). וראה גם ד"ה ועשית חג שבועות תשכ"ה. ענין דירה בתחתונים ראה ד״ה באתי לגני תשי״א.
מעלת העלם והסתר עוה"ז לעשות בו דירה לעצמות. ג' פרטי מחצה"ש. א. סתם. ב. עשרים גרה. ג. מחצה"ש לאחר שמפרש כמה הוא שקל שלם. ג' פרטי עבודה לכפר חטא העגל. השלמת הכוונה דירה בתחתונים ע"י ישראל דוקא שעלו במחשבה ושרשם שבעצמות נרגש בהם ונשלם על-ידם הכוונה. ביאור ל' אדה"ז בתניא (פל"ו. הביאור כאן הוא הרחבה למבואר בד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד ואילך) שהעיקר הוא בעוה"ז התחתון וכאשר מבררים את העולם הזה ומסירים (און מען נעמט אַראָפּ) את ההעלם מגיעים להעצמות. וזה לא שייך בעולמות העליונים, אף שגם בהם צמצום והעלם לגבי עולם שלמעלה מהן. כי התהוותן בדרך קירוב וענינם הוא גילויים. משא"כ הרגש העוה"ז הוא מציאותו מעצמותו. ע״י הבירור מסירים את ההעלם ומגיעים לעצמות ועושים לו דירה. משא"כ העליונים אינם העלם לעצמות ואינם דירה. הגם שאת השמים ואת הארץ אני מלא בשוה ממש, הנה זהו רק לגבי העצמות, אבל כפי שהעמיד את עצמו (אַזוי ווי ער האָט זיך אויסגעשטעלט) לגבינו, העליונים ענינם גילוי, ועוה"ז העלם, ע״י העבודה דתומ"צ נעשה כלי לעצמות, וצריך לנקות הדירה מלכלוך וליפות בכלים נאים. נש"י הם עצמות ולכן יכולים לעשות דירה לעצמות (וויילע זיי זיינען עצמות דערפאַר קענען זיי מאַכן אַ דירה צו עצמות) בידיעת עצמו יודע את הנשמות, נמשך שצורתם חקוקה לפניו. לכן בכח הנשמות לעשות דבר חדש בעולם. דירה בתחתונים, המשכת אצי' לבי"ע.
פרטי עבודה: עשרים גרה, כללות כחות האדם, י' דנה"א וי' דנה"ב. העבודה בירור י' כחות דנה"ב לחברם לי' כחות נה"א, ומגיעים לשורש ומקור הנשמה למעלה מהתלבשות, מחצית השקל סתמי.
ישראל משלימים כביכול את הקב"ה
ש״פ פקודי, פ״ש, מבה״ח וער״ח אד״ש. לכללות המאמר, ראה אוה״ת תשא. ד״ה הנה אנכי כורת ברית תר״ל. תרנ״ד. לכמה ענינים ראה גם ד״ה אתם נצבים תשי״ב
משה מתקשר (פאַרבינדן זיך) עם המטה להמשיך האמונה בפנימיות ועי״ז "לפקודיהם" שיחסרו (אַז עס וועלן פעלן) כל העניינים הבלתי רצויים, גם דקות שבדקות. מחצה"ש לקרבנות, העלאה לצורך המשכה. כף מאזניים.
ב׳ פירושים הפכיים בתשא, פי' המדרש, ע"ד כי תשה ברעך, הקב״ה תובע שבנ״י ישלמו לו החוב בהעדר תומ"צ, ואף אני אשלם להם מה שאני חייב להם, שהוא מדרי' פחותה. פי' תו״א, המשכת האמונה, שהוא מדרי' נעלית, ושניהם נעשים ע״י מחצה"ש ומשה רע"מ דוקא.
ויובן ע"פ תורת הרב המגיד עשה לך שתי חצוצרות, חצאי צורות, ביטול דאדם א' דם, חצי צורה בלבד, ויתחבר לאדם העליון, תמתי תאומתי, שניהם שוין עד שמתמימים ומשלימים זה לזה. כך עלה ברצונו שיתחבר עם נש"י, חפצי בה, ארץ חפץ, שזורעים בהם תומ"צ. דוגמת גרעין שאין בו טעם וריח ומ"מ נצמח מזה אילן נושא פירות בטעם ריח ומראה, כמו״כ מצוות, נתלבשו בדברים גשמיים, וע״י קיומן נעשה גילוי אור רב, מאי פירי מצוות, אלא שהזריעה צ״ל בארץ דוקא, כאשר אינו-ישראל יקיים מצות לא יפעל מאומה, ישראל נק' ארץ מצד הביטול שבהן, ונפשי כעפר לכל תהי׳ הנה פתח לבי בתורתך ובמצוותיך גו'. כי שרשן הוא מארץ העליונה ולכן גם למטה הם בביטול דארץ.
רצון אותיות צינור. האריז״ל כשהי׳ רוצה להשפיע לתלמידיו הי׳ יורד דרך כו"כ צמצומים, למעלה חצי צורה, כי אין לו כביכול שלימות לעצמו (בלי ישראל), שם הוי׳ שחסר בו אות ה׳ אחרונה (כנס"י) שהם מתמימים, ע"ד חתן וכלה שנעשים דבר א' עד שמולידים בדומה לו, ע"י המשכת העצמות. והוא מצד כריתת ברית למעלה מהשכל מטו"ד ועולים לארץ העליונה, קומי לך רעיתי גו'.
בגלות חסר בהביטול, הברית הוא בלעו"ז, בארץ אויביהם, אז וזכרתי להם ברית ראשונים דמשה, י"ג מדה"ר, הנה אנכי כורת ברית גו'. ונפלינו גו', ענין התשובה שלמעלה מתומ"צ שנוגע לבעל הרצון. כפירוש המדרש,כי תשא, שישלמו את החוב דתומ"צ. ע"י פי' תשא, הכר"ב של משה, נש"י בעבודתם משלימים ומתמימים כביכול את הקב"ה.
נתינת אד"ם, מזבח אדמה, לעליון
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. לכללות מאמר זה ראה ד״ה זה תרנ״ח. וראה ד"ה מזבח אדמה באוה"ת יתרו ע' א'כד ואילך.
נתינת מחצה"ש לצורך קרבנות, ענין התפילה, רצון וצמאון דספי' המלכות, ואני תפילה. אמיתת ההתהוות הוא מעצמותו, מלכות היא הארה בלבד ובפרט כשיורד לבי"ע ומשם יפרד, לכן רוצה לעלות ולכלל בעצמות. עד"ז בנשמה אף שהיא חלק אלוה ממעל ממש, בירידתה בגוף ונה"ב שייכת לחומריות, יש בה צמאון לכלל בעצמות בסולם דתפילה דבמקום קרבנות להיות אשה ריח ניחוח להוי'. לאדם העליון רמ"ח אברין דמלכא, מלך ישראל שדומה לאדם התחתון בקיום רמ"ח פקודין. עש"ז נק' אדם אדמה לעליון. ונלקח מהאדמה התחתונה, עפר (אתגליא) בלול ממים (אתכסיא) ע"ד משה, תכלית הביטול. העבודה להמשיך מים בעפר. א"ד (יעלה מהארץ, ביטול היש) מ"ה (ביטול במציאות). ב' מדרגות הוי' הוא אלקים דאליהו. הא' אלקים מעלים הב' ע"ד לעתיד.
חילוק מזבח אדמה, במדבר, רך, טו"ד, נוטה לכאן ולכאן. ומזבח אבנים, קשה, למעלה מטו"ד, תעשו לי לעצמות בכניסתן לארץ. ביטול במציאות בתפילה שבטל לעצמות. עד שנעשה מציאות העצמות שהוא המציאות היחידה והמציאות האמיתית (אַז ער ווערט אויס מציאות לגמרי, נאָר ער ווערט דער מציאות העצמות וואָס ער איז דער איינציקער מציאות און דער אמת׳ער מציאות). העבודה היא נתינת עשר כוחות גלויים שלו, אבל הוא רק מחצית דשקל הקדש שלמעלה, כי יסוד עבודתו הוא ההנחה שמניח את עצמו (וואָס ער לייגט זיך אַוועק) למעלה מטעם ודעת. ולכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מהתחלקות.
תכלית העבודה בעשר כוחות דנה"ב
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. לכללות המאמר ראה ד״ה זה דפ׳ שקלים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). וראה ד״ה זה תשכ״א וראה גם ד״ה זה תשט״ו.
לאחר הקדמת זה יתנו, ישנם ד' ענינים במחצה"ש, ד' אותיות הוי'. מחצית הא' - ו'. מחצית הב' - י'. עשרים גרה - ב' ההי"ן. תרומה להוי'. אותיות שם הוי' הם אותיות החקיקה שהעצם מתגלה בהם. צורתם הוא ע"ד סדר השפעה מרב לתלמיד, צמצום נקודה המשכה והתפשטות בשטח המקבל. כמו"כ למעלה המשכה מאוא"ס עד מלכות. אעפ"כ אינם דבר נוסף על העצם כתושבע"פ שאפשר לשנות, אלא כאותיות החקיקה דתושב"כ, אותיות עצמיים דמיני' ובי' שא"א לשנות. שהם דבר אחד עם התוכן שבהם, ואותם האותיות בכ"מ הם ענינים אחרים, ונראה במוחש באותיות דתושב"כ נרגש יותר קדושה מאותיות דתושבע״פ.
מצד ריבוי האור ומעלתו א"א לידע מהם פרטי הרצון, וגם כי הוא מאצילות שלמעלה מענין הלבושים א"א להיות גילוי לנבראים, כי אם בתושבע״פ בריבוי כלים ולבושים, שם הוא הגילוי. שם הוי' באצילות הוא מילוי יודי"ן (ע"ב) שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד לברוא בהם ועל-ידן. הבריאה בשביל ישראל, לכן יש כל עניני ההשתלשלות בנש"י, נשמה שנתת בי טהורה (באצי', חקיקה) בראת יצרת נפחת (לבושי מדו"מ, בי"ע). גילוי מעלת הנשמה אינו למעלה, כי אם בהתלבשות ועבודה דנה"ב שם הוא עיקר היופי. מחצית השקל הוא העבודה עם י' כחות דנה"ב, בזה דוקא הוא תרומה להוי׳. זה יתנו, בגילוי בדברים גשמיים שאפשר להראות באצבע ולומר ״זה״, בהם הוא תכלית העבודה.
מחצה"ש, עבודה ועליה בנפה"א ובנפה"ב
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. לכללות המאמר – ראה ד״ה זה דפ׳ שקלים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). וראה ד״ה זה תש״כ. וראה גם ד״ה זה תשט״ו.
כי תשא ארז"ל אמר משה במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, הרמה ועלי׳ בקדושה גופא. בנה"ב, לפעול בה אשר תמורת טבע הירידה שבה יהי׳ ורב תבואות בכח שור, ובנה"א, הגם שאינה צריכה תיקון לעצמה, יהיה בה עליה מצד בירור נה"ב. וזהו ענין מחצית השקל, עבודה אחת, בירור נה"ב, זה יתנו, לשון גילוי, נתינת י' כוחות דנה"ב, ולא יהי׳ בהם נגף, ועליה בנפה"א, קרנם של ישראל.
נה"א ונה"ב, מ"ה וב"ן שבאדם. תושב"כ ושבע"פ. גליא ופנימיות התורה. מבאר ההפרש ביניהם מענין אותיות הכתיבה ואותיות החקיקה בנפש האדם ולמעלה. ההפרש בין יחוד או"כ בעולם האצילות ליחודם בעולמות בי"ע.
זה יתנו מחצית השקל, תחילת העבודה צ"ל בירור עשר כחות דנה"ב, ועי״ז נעשה עלי׳ גם בנה"א תרומה להוי׳, תחילה בכל לבבך בשני יצריך, ועי״ז מגיע בכל מאדך, למעלה ממדוה"ג. נתינת כח לזה מלמעלה, כל העובר על הפקודים כל דעבר בימא, הגילויים דקרי"ס שאמרו זה א-לי ואנוהו, בחי׳ גילוי, נתן כח על העבודה דמחצית השקל, זה יתנו, העבודה דקב"ע שלמעלה מטו"ד. עד שנעשה הרמה ועלי׳ גם בנפה"א.
הביטול בתורה ובתשובה וחיבורן יחד
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ז אד״ר, מבה״ח אד״ש. לכללות המאמר ראה ד״ה לא תבערו אש דש״פ ויקהל תרל״א (שהוא ד"ה כי ביום הזה יכפר וד"ה השיבנו תרל"א נדפס בסה"מ תר"ל בתוס' התחלה וסיום). מיוסד על ד״ה כי ביום הזה יכפר בלקו״ת אחרי. ד״ה הנ״ל במאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א בתחלתו. אוה״ת דרושים ליוהכ״פ. וראה גם ד״ה בורא ניב שפתים תרח״ץ. לכמה ענינים בהמאמר ראה גם ד"ה וידבר גו' זאת חוקת דש"פ ויק"פ תשכ"א.
הקשר דכפרה למחצה"ש, תשובה בשבירת הלב ענין מחצית. ענין הארון אמתים וחצי אמה וחצי, הלומד תורה הוא מציאות, לכן צריך ביטול לשבר ולהשפיל עצמו. אבל בתשובה שבירת הלב היא מכל וכל, שבטל במציאות, ביטול עמוק יותר מלימוד התורה, ולא נשאר אפילו מחצית. לאידך גיסא, מחצה"ש ענינו קרבנות, תמידים כסדרם ולא תשובה.
העבודה לחבר ב' חצאי צורות הקב"ה וכנס"י. אחותי ל' איחוי. המשכת מ"ד ע"י העלאת מ"ן. ונתתי לך מהלכים. ב' ענייני הליכה. ע"י תשובה נמשך יגמה"ר, מקור כאש, נקרת הצור, דהוי' אלקיך אש אוכלה הוא, מובדל מהשתלשלות, ונמשך לעולמות בי"ע ע"י שנאחז בתורה ובפרט ע"י העבודה בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, מדו"מ, בהקדמת הביטול, כליון הפתילה והעצים באש. אך אם פגם כו' צריך להמשיך בתשובה מנקרת הצור מקור האש. גם צדיקים (אדני המשכן) עתידי משיח לאתבא בתיובתא.
עשיר ועני בדעת וביסוד ותיקונו באות יו"ד
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. מאמר כ"ק אדמו"ר הזקן עם הערות וקיצורים מכ"ק אדמו"ר הצ"צ נדפס בקונטרס בפ"ע (קה"ת, תשכ"ג), ואח"כ בביאורי הזהר לאדמו"ר הצ"צ בתוס' הערות ומ"מ מכ"ק אדמו"ר. לכללות המאמר בביאורי הזהר מציין שם: ראה: ד"ה זה בס' מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ז"ל ביאוה"ז פ' תשא פיה"מ להצ"צ. סהמ"צ להצ"צ מצות מחה"ש פ"ב ואילך.
עשיר ועני בדעת, גם יסוד נק' דל, ע"י מלכות נשלם גם ביסוד מספר עשר. עשרים גרה, יו"ד, האות עם המילוי. אנא למשקל בה דא יו"ד, האבן והסחורה שכנגדה. דחכמה (י' מ"ה) מעלה דיבור (ו"ד, ב"ן) לשרשו בשם ס"ג. או מעלת המתברר (אבן) על המברר מצד שרשו. מחצית השקל הוא עליית מחצה הב' על-ידי מחתה הא', העשיר לא ירבה מבירור ע"ס ע"י חכמה לא פחות ולא יותר, בכח משה רבינו הממשיך דעת בנש"י.
יא) זה יתנו – תשכ"ד
ב' חצאי שקל, עבודת האבות והשבטים
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. ״המאמר ד״ה זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו׳ (אמר את כל הפסוק), תוכנו מאדמו״ר הזקן, התוכן בענין האבות ורשב״י. המאמר הי׳ קצת קשה״ (מיומן א׳ התמימים). לכללותו – ראה גם תו״ח פרשתנו (משפטים) תטז, ב ואילך.
ב׳ ענינים בשקל. מלמטה למעלה, עבודה בעשר כחות הנפש, והסיוע מלמעלה למטה, ג״כ במספר עשר. לכן הסר הוא, קודם זה יתנו, ענין עבודה, ואח״כ מבאר הסיוע מלמעלה.
ומבאר החילוק בין עבודת האבות (שישנם אצל כל ישראל) להשבטים. האבות הם המרכבה, פני אריה, שור, נשר. חג"ת. בכל לבבך, נפשך ומאודך. כנגדם ג"פ קדוש, ג' צמצומים. מפנימיות הלב לאותיות המח', לחיצונית הלב, לאותיות הדיבור. העלם והסתר גורם לתשוקה ורצוא לעלות עד "בכל מאודך" שיצא לגמרי מכל הגבלה וצמצום. אבל השבטים הם פני אדם, מעלתם ע"ג האבות, עלייתם (שם עלו שבטי י"ה) הוא לבחי' המוחין למעלה מהמדות, ענין לימוד התורה שלאחר התפילה.
נתינת עשר גרה, כוחות הנפש מלמטלמ"ע, והמשכה להשלים לעשרים גרה מלמעלמ"ט, ע"ד אלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ב' עניני הילוך, מלמעלמ"ט להמשיך יחו"ע ביחו"ת; מלמטלמ"ע, להמשיך יחו"ת ביחו"ע.
יב) כי תשא – תשכ"ו
להמשיך בלי מספר למספר ולא יהי' בהם נגף
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. "ומבאר במאמר אדמו״ר הצ״צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו) בכת״י (ביכל) שיצא לאחרונה מהגלות לגאולה, שכי תשא הוא ענין המספר. ומביא מ״ש במדרש שמספר שייך דוקא בדבר חשוב.." נדפס לאח"ז באוה"ת תשא ע' א'תתכג ואילך. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' נו ואילך.
ד׳ פירושים במספר. א׳ מנין. ב׳ ספירות ובהירות. ג׳ סיפור דברים. ד׳ ספר. ד׳ ענינים אלו גם בספירות למעלה. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, שקאי על הכוכבים, גם שם יש ד׳ ענינים אלו מצד הביטול שבהם, שמקטינים עצמם, לכן מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שלא רק קיימים הם במין אלא גם בגוף, מצד הביטול שבהם.
ההפרש בין כל שדרכו להמנות, ביטול היש, עלמא דאתגליא. את שדרכו להמנות, ביטול במציאות, עלמא דתכסיא.
כי תשא פי' מנין ומספר וגם לשון הרמה, שירים את המספר בבלי מספר, עד לבחי׳ הראש ומזל שבנשמה, ולהמשיך מזה ברגל הנשמה.
כל העובר על הפקודים, דעבר בימא, עלמא דאתכסיא, ולהמשיך מים ליבשה, שמביטול במציאות דאת, יהי׳ וידגו לרוב בקרב הארץ, הביטול דכל. וזהו כי תשא, שצריכים להרים עד הראש ולהמשיך משם לתשא ל' מספר, ועי״ז ולא יהי׳ בהם נגף, שלא יהי׳ שלטא עינא בישא.
יג) כי תשא – תשכ"ז
המשכה בלי מספר במספר, את וכל
ש״פ פקודי, פ״ש, מבה״ח וער״ח אד״ש. לכללות המאמר ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתכח ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ קעא ואילך. ד״ה זה תשכ״ו.
תשא, מספר והרמה. ב' הפכים, גבול ובל"ג. ב' ענינים במספר: כל שדרכו להימנות, אינו בטל לגמרי ויכול להשתלשל ענין בלתי רצוי, ע"ז אמרו אין הברכה שורה בדבר המנוי; את שדרכו להמנות, בטל וטפל לגמרי, לא רק שאין ממנו יניקה לחיצונים, אלא עוד נמשך ממנו ברכה עצומה, אשר לא יספר מרוב. כל-יסוד, כולל גם ק"נ וכו', רק אצל יוסף מצינו שלא שלטא בי' עינא בישא כי נמשך בו יחידו של עולם, כל דאחיד בשמיא ובארעא. אבל בחי' את-מלכות, כי תשא את, מנין והרמה לבחי' את, שיהי' עלי כדבעי באופן הרצוי ולא יהיה בו נגף. בשביל זה צריך שיתרומם למעלה מהראש (ער זאָל אויפגעהויבן העכער פון ראש), ואז נמשך מלמעלה למטה, ממשיכים ענין למעלה ממספר למספר.
יד) כי תשא – תשכ"ט
קרבנות ואדנים העלאה והמשכה לגלות אוא"ס
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. מקשר ענין מחצית השקל ומבארו ע"פ המבואר בד"ה אם כסף תלוה את עמי תרכ"ט ששנה זו היתה שנת המאה לאמירתו. וראה ד"ה זה תשכ"ב. תשכ"ז. ולקמן ד"ה זה תשל"א ועוד.
מחצה"ש לקרבנות ציבור ולאדנים. תפילה כנגד תמידין דוקא, שעל-ידם ישראל מפרנסין וממשיכים המשכה נעלית, לאביהם (חו"ב) שבשמים (ז"א) ונמשך אוא"ס לעולמות, לכן בתפילה ישנו כמה עניני המשכות לעולם רופא חולים ומברך השנים. הקמת המשכן וכל פרטי' קשור לענין המשכה למטה. הקרבנות מורים על העלאה, והאדנים קשור להמשכה למטה ביותר. לכן בכח מחצה"ש להמשיך אור מלפני הצמצום לכפר חטא העגל שגרם חסרון באור דשרשו בצמצום הראשון, ויומשך למטה בעולם. כמו כן בנפש האדם בעבודתו, גומל נפשו איש חסד, בעבודתו בכוחות הגלויים שלו נמשך מכוחות הנעלמים. סתים דנפש.
טו) כי תשא – תש"ל
מכובד ראש לתשא את ראש
ש״פ ויקהל, פ״ש, מבה״ח וער״ח אד״ש. מאמר זה מיוסד על ד״ה זה דש״פ משפטים, פ׳ שקלים פר״ת "חמישים שנה" – משיחת שבת זו. וראה גם ד״ה זה באוה״ת תשא שכנראה ד״ה זה פר״ת מיוסד עליו.
ביאור מארז״ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, מצד החיסרון, ענין הרידה. לעומת כי תשא את ראש, כדי לעלות ראש דנשמה שיפעל על הרגל שבנשמה צריך להגבי׳ את הראש לגולגולתם (כתר).
מחצית השקל, ב' פירושים, א׳ לשון וחצית, ענין הנסירה להפריד הנפש הבהמית מהנפש האלקית, עי״ז נעשה יחוד פנים בפנים. וצ״ל הכפי׳ בנה"ב עד לאתהפכא שאז נעשה עשרים גרה השקל, העשר כחות של הנפה"א וגם של הנפה"ב. ענין ותשת עלי כפכה ל' כפי׳, עי״ז מגיע לכ"ף ענין הכתר.
חסד וזבח, העלאה והמשכה, הרמת הראש
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. יצא לאור "לקראת יום ד' כ"ב שבט יאָרצייט-הילולא השלישי של הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע .. יום ג', כ"א שבט, שנת ה'תנש"א". מסעיף ה ואילך הוא נקודת הביאור בדרושים בד"ה אם כסף תלוה תשכ"ז וד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ב בסגנון מוגה עם הגהות וכו'. עניין חסד חפצתי ולא זבח.
הירידה בראש דנשמה, אהבה שלמעלה מהשכל אינה מאירה בכוחות הגלויים. הירידה בקרן שלמעלה מהראש, עצם הנשמה, כי לא השלים הכוונה דהירידה למטה. הכוונה בהמשכה למטה (חסד) ובהעלאה דקרבנות (זבח) הוא לצורך המשכה שאח"כ, נסכים. גמ"ח ותפילה, המשכה והעלאה, כנגד תמידין תקנום, המשכה לאח"כ. כפרה ע"י גמ"ח ממשיך רצון חדש מלמעלה. ע"י תפילה מבטל הפגם. ב' ענינים בכי-תשא, הרמה והגבהה בראש ע"י נתינת כופר נפשו לצדקה, המשכה. הרמת קרן ישראל למעלה מהראש ע"י לקיחת משה מהם כופר לצדקה.
יז) כי תשא – תשל"ב
משפטים ותשא, צדיקים ובע"ת, משה שבכ"א
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. כללות המאמר הוא בענין ואלה המשפטים ע"פ המבואר בריש תו"א פרשתנו, ומקשר ל"כי-תשא" וענין מחצית השקל.
כי תשא לשון יחיד, ואלא המשפטים גו' כי תקנה ג"כ ל' יחיד. קאי על משה רבינו. אף שהוא לכל ישראל, בחי' משה שבכאו"א. ע"ד ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך, לגבי משה מילתא זוטרתא, בחי' משה שבכ"א. רלא דפ' משפטים הוא בנתינת כח דמשה לעבודת הצדיקים ופ' תשא הוא לעבודת התשובה. ועל שניהם צריכים לנתינת כח מבחי' משה שבכל אחד. וצריך להמשיך העבודה דתשובה שלמעלה מסדר והדרגה לכל יום ויום.
יח) כי תשא – תשל"ג
להמשיך דעת לעדות ולעדה
ש״פ ויקהל, פ״ש, מבה״ח וער״ח אד״ש. להתחלת המאמר ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקז. בהמשך מקשר לפ' ויקהל.
קושי משה לספור את ישראל שלמעלה ממספר והחשבון, ובפרט כמו שהם מצד משה הם למעלה ממדוה"ג איך שייך שימנה אותם. וענה לו הקב״ה זה יתנו, רק בבחי' זה דנשמה, ועי"ז יהי׳ הרמה גם בראש דנשמה שלמעלה מהתחלקות. מתאים גם עם פירוש אדה"ז דנתינת מחצה"ש הם כחות הגלויים של הנשמה, ועי״ז נמשך מחצית השני׳, כי תשא את ראש.
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, לאחר ש קנסלח חטא העגל בתכלית השלימות ברצון ולב שלם. פעל משה ויקהל, מהפיזור למעלה מהתחלקות. מלמטה למעלה. ומיד ציוה על מלאכת המשכן, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, להמשיך למטה אחדות הפשוטה למעלה מהתחלקות. הם ב' חצאי צורות דאדם העליון והתחתון כאחד. יחוד איש ואשה שנעשים גוף שלם.
ב' עניני ויקהל בתורה ובתפילה. רת כל עדת בנ"י, ג"פ בעדת: דעת, עדות ועדה. להמשיך דעת בגדלות ה' לעורר אהוי"ר, עדות בשניים. ונמשך לעד, בעשר כחות הנפש, בכל לבבך ובכל נפשך, שצריך לחדור בכל כחות הנפש (אַז עס דאַרף דורך נעמען אַלע כחות הנפש), וגם לג' לבושים מדו"מ. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שבכל ג׳ הבחינות דעדת, דעת, חסד וגבורה ועשר כחות הנפש פעל הענין דויקהל.
אמונה דאברהם ומשה בידיעה והשגה
ש״פ תרומה, פ״ש, אדר״ח אדר. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה באוה״ת תשא ע׳ א׳תתלח. עטר״ת. וראה גם ד״ה זה תשי״א. ש"פ תשא שושן-פורים היה עוד מאמר בד"ה זה כנראה המשך.
מחצה"ש פעל כופר נפשו בקרבנות ציבור שהו"ע כללי. ע"ד אמונה שהו ענין כללי למעלה מהתחלקות ומקיפה כל עניני האדם, ואם היא באופן המתאים משפעת ופועלת בכל פרטי עשר כחות האדם. האמונה מאברהם צ"ל בפנימיות בהשגה ע"י התורה דניתן ע"י משה רעיא מהימנא כי תשא את ראש. ועי״ז פועל שיהי׳ כופר נפשו, לכפר על נפשותיכם לשון כופר, וגם לשון כפרה, לכיפורי ידי׳, עד לשלימות ענין הכפרה, ופועל זה בכל כחותיו, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, עשרים גרה. ואח״כ באים לבחינה שתהי׳ לעתיד, שאז (כמבואר בהדרושים של וידעת) תהי׳ בחינה זו בידיעה והשגה, וכמ״ש ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים, שבחי׳ ים, עלמא דאתכסיא, מן המים משיתיהו תהי׳ בבחי׳ ידיעה, והאמונה תהי׳ בבחינה שלמעלה מגדר העולמות, בבחי׳ אורייתא וקוב״ה כולא חד.
אהוי"ר בכח האדם ממשיך אהוי"ר הנעלמים
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. לכללותו ראה רד״ה זה תרס״ה. העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). פר״ת. ועוד. וראה גם ד"ה לא תהי׳ משכלה ועקרה בארצך (בתו"א) בענין אהבה ויראה למטה מתוך ביטול ממשיך מלמעלה יראה ואהבה העליונה.
במצות מחצה"ש נרמזת כללות עבודת האדם שהיא מחצית בלבד, שהאדם מרגיש שכל עבודתו אינה אלא מחצית, וע״י שמשלים עבודתו בעשר גרה, עשר כחות נפשו, עי״ז נמשך מחצית העליון מלמעלה, באתעדל"ת אתעדל"ע, ונעשה שקל שלם. כמבואר לענין שלימות היראה והאהבה שבאים מלמעלה ע״י הקדמת עבודת האוי"ר למטה. ע״י שהעבודה למטה היא בביטול נמשכת מלמעלה יראה ואהבה העליונה. האדם עובד עבודתו בכחות המקיפים שבנפשו, ענין כי תשא את ראש, שמעלה חב״ד שבנפשו לבחי׳ מקיפים שבנפש, אז ממשיך עשר גרה שלמעלה. לא רק גילוי דבר הנעלם, אלא דבר חדש. מתקן כל החסרונות הנעלמים לא רק חטא העגל. ע"ד אמירת סלח לנו בשמו"ע.
כא) כי תשא – תשל"ו
האמונה דמשה בפנימיות באווארנט מכל רע
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ז אד״ר, מבה״ח אד״ש. לתחילתו ראה רד״ה זה תרנ״ח. רד״ה זה יתנו העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). לכללותו ראה תו״א תשא. תו״ח תשא. וראה ד״ה זה תשי״א ובהנסמן שם.
כי תשא ל' יחיד ויקהל לא יחיד ע"י משה. בשניהם שוים כולם אנשים נשים וטף. ושניהם קשור עם שבת. ובהמשך ותיקון לחטא העגל. אי שלימות הבירור הוא ע"י משה דוקא שנקרא רעיא מהימנא להמשיך האמונה בפנימיות. אף שישנה גם במקיף ושומר צ״ל ורעה אמונה לזון את האמונה שתבוא ותאיר בפנימיות. ועי״ז שרועה וממשיך את האמונה בפנימיות, זה שומר (באַוואָרנט דאָס) מחטא העגל, וגם מהענין דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, עד שזה שומר (ביז אַז דאָס באַוואָרנט) ג״כ שלא יכשל אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, ויהי׳ אצלו קלות שבקלות כמו חמורות שבחמורות, ויהי׳ נזהר אפילו במנהג ישראל.
ע״י שמשה ממשיך דעת עליון נעשה חסרון הרע, לפקודיהם לשון חסרון שנעשה חסרון הרע, ע״י המשכת ד"ע שומר (באַוואָרנט דאָס) שאינו נותן מקום לרע, עד שנעשה חסרון הרע לגמרי, שלא נשאר נקודה דרע כלל ונטהר מכל לכלוך ופועל גם על העולם ויכולו דת"ח אקרי שבת.
כב) זה יתנו – תשל"ו
ציור אות א' המשכה לצורך העלאה
ליל א׳ דר״ח אדר-שני. לכללות המאמר ראה רד״ה כי תשא תרנ״ח. רד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). ועוד. אוה״ת תשא. רד״ה כי תשא תרס״ה. פר״ת. ועוד. וראה גם ביאוה"ז לאדהאמ״צ ולהצ״צ. מבאר ענין פון מחצית השקל איך מכפר על נפשותיכם, אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. התחלה דוקא מלתתא.
בצורת אות א' נרמזו כל המשכה והשפעה, י' העליון, צמצום להשפיע למטה. ו' המשכה מלמעלה למטה. י' התחתון צמצום להמשכ. למטה מזה והיא הפוכה להורות על העליה דאור חוזר. זה יתנו גו' עשר גרה, המשכת הו' גורם העלאת י' התחתון, רצוא ואח"כ שוב לעשות דירה בתחתונים, עליה יותר מכפי שהי' קודם הירידה. מחצה"ש נתינת י' גרה באתעדל"ת לאחר אתעדל"ע דיו"ד העליון ומשם לעתעדל"ע ג', קוב"ה שרי' באתר שלים. אלא שגם זה נכחל בעבודת האדם לכן נזכר גם עשרים גרה ושקל הקודש וממנו לקחו לקרבנות נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני המשכה והעלאה.
כג) זה יתנו – תשל"ז
מהתחלקות דאדם לגילוי מדרי' למע' מהתחלקות
ש״פ משפטים, פ״ש, בדר״ח אדר. "ידועים דיוקי רבותינו נשיאינו ע״ז, וכן בהמשך תער״ב חלק ב׳ (שנדפס זה עתה) בהמאמר דש״פ משפטים פ׳ שקלים תער״ה, כבקביעות שנה זו". תאריך ה״פתח דבר״ דהמשך תער"ב הוא עש״ק מברכים אדר ה׳תשל״ז.
תשא ל' מנין ול' הרמה והגבהה, במה תרום קרן ישראל בכי תשא, שייכות המנין להרמת הראש, חילוק עבודת ישראל בכל לבבך נפשך ומאודך, כל אחד לפי ערכו. גם העבודה דמס"נ היא לפי ערך כאו״א, ואינה דומה העבודה דבכל מאדך דראשיכם שבטיכם למס"נ דחוטב עציך ושואב מימיך. וגם הזמנים אינם שוים בין זמן הבית והגלות ודרא דעקבתא דמשיחא. מ"מ הוא ציווי כללי לכל זמן ולכל אחד והחילוק הוא רק למקבלים, מלמעלה ניתן אנכי לכולם בשוה בכתבית וביהבי בלי התחלקות. החילוק הוא רק בקבלה.
כמו"כ מחצה"ש שהוא מצוה כללית, חצי אחד למעלה מהתחלקות וחצי ב' נותן כל אחד עשר כוחות שלו שבהתחלקות. זה יתנו החלק הגלוי דכוחות נה"ב ונה"א המלובשים בבהמית צריך למסור לאלקות בבחי' זה. אז נותניםצלו מלמעלה מחצה"ש סתם למעלה מהתחלקות.
כד) כי תשא – תשל"ח
להחדיר כח המס"נ בכל הפרטים
מוצאי ש״פ ויקהל, פ׳ שקלים, כ״ה אדר-ראשון, מבה״ח אדר-שני בחדרו. ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקז. סד״ה זה יתנו העת״ר (המשך תער״ב).
זה, גילוי, זה יתנו, לתת את כוחות הגלויים, כללות העבודה בחלק הנשמה המלובש בגוף, להמשיך משמרש ומקור הנשמה, ראש בני ישראל. במס"נ שווים אל בנ"י, אך צריך לחדור לכוחות הפנימיים, עשר גרה. כי יש לקיים לא רק טעם הבריאה דנתאוה כו' אלא גם שאר טעמי הבריאה הפרטיים. שיורגש החילוק בין עשר כוחות דעשיר ודל, שכולם יהיו חדורים בענין המס"נ עד שיהיה באופן דהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. לכן נאמר לפקודיהם, ענין החסרון שבהתהוות עוה"ז התחתון וירידת הנשמה למטה בו נעשה העבודה דזה יתנו והעבודה דכי תשא את ראש בנ"י ונמשך בחי' זה האמית, גילוי העצמות.
כה) כי תשא – תשל"ט
סדר העבודה לצרף כוחות הגלויים והנעלמים
מוצש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתכז. ובכ״מ. מהיא ומבאר תורת הרב המגיד (הובאה בהדרושים) במארז״ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
ע"י תיקון כובד ראש דלמעלה, צמצום ומיעוט האור, (לפקודיהם) נעשה שלימות בעולם באופן נעלה יותר מעולם על מילואו נברא ע"י הצמצום. ע"י העלאת כוחות הגלויים שעיקרם בראש וקישורם בכוחות הנעלמים עד לשרש הנשמה, נמשך עצמות. כל העובר בימא רבה, חיבור ים ויבשה בקרי"ס, חיבור עדאתכ"ס ועדאת"ג. ע"ד בא חצאי צורות, בצירוף שניהם נעשה שקל הקודש.
תכלית הכוונה הוא הגילוי, זה יתנו, זה א-לי, ונפעל על ידי יתנו בכוחות הגלויים, מחצה"ש סתם, ובלי לפרש מכמה, אח"כ ניתן מלמעלה מהתחלקות דעשר או עשרים גרה, אח"כ חוזר לפרט נתינת מחצה"ש תרומה להוי' הוא סדר העבודה בפועל.
כו) זה יתנו – תש"מ
ע"י ביטול כובד הראש נעשה תשא את ראש
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. מדייק בהמאמר דש״פ משפטים ופ׳ שקלים תר״פ (פר״ת). ״בהמשך להאמור לעיל אודות ״ויהי בשלושים שנה״ ישנו מאמר מלפני ששים שנה (ב׳ פעמים שלשים) שנת תר״פ, שאז ג״כ היתה פ׳ שקלים וש״פ משפטים כבקביעות שנה זו. כיון שהמאמר כבר נדפס בסה״מ פר״ת (תר״פ), נאמר רק הנקודות מהמאמר, וגם הוראה מזה בעבודת האדם בהמשך להמדובר לעיל״ (תרגום משיחות קודש תש״מ). כעין שיחה. הוגה ונדפס בקונטרס בפ״ע "ז' אדר, ה'תש"מ".
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד, לא על חסרון של האדם אלא חסרון דלמעלה. פירוש נוסף, ראש, הם נש"י לי-ראש. התפלה מבטלת את כובד הראש דעוונות ונעשה תשא את ראש עד לגולגולתם למעלה מהראש ע"י בירור נה"ב. בשניהם צ"ל נתינה דמחצית. או מפני שעובד בי' כוחות שלו וגורם עליה גם למעלה. או שעבודתו בהעלאת כוחות נה"ב גורם עליה בנה"א. ופועל תיקון כל החטאים עד לשרש החטאים הוא חטא העגל, לכפר על נפשותיכם.
כז) כי תשא – תשמ"א
כי תשא למעלה מהראש, באי"ע לימים שלפניו
ש״פ פקודי, פ״ש, בדר״ח אד״ש. "וידועים הדיוקים בזה מכ״ק אדמו״ר הזקן (בתו״א ועוד) וכ״ק אדמו״ר האמצעי וכ״ק אדמו״ר הצ״צ וכ״ק אדמו״ר מהר״ש וכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע וכ״ק מו״ח אדמו״ר".
ענייני הקרבנות והמשכן הם נצחיים ויש מהם הוראה נצחית בעבודת כל אחד מישראל. כי תשא את ראש לא רק החלק העליון אלא גם מלשון התחלה ותחילה כמבואר בעטרת ראש על ר"ה, וצריך להגביה עד למעלה מבחי' ראש, אתם קרוין אדם ע"ש אדמה לעליון, נשיאה והרמה אמיתית, שלא בערך לעליה קודמת, בכל יום עבודה מיוחדת גם אם עבד בשלימות בימים ושנים שלפני זה כשמגיע יום חדש צריך לעלות בעבודתו למעלה בער אפילו מהראש. הכח לזה ממשה רבינו רעיא מהימנא שבכ"א. בב' אופנים דתרומה לה' ותרומת ה', ארמותא ואפרשותא, בכל לבבך נפשך ומאודך, עד לגני לגנוני ב' פעמים תולדות מלא, בתחילת הבריאה, אלה תולדות השוה"א בהבראם, ובגאולה אלא תולדות פרץ, למעלה ממדוה"ג.
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, מצד תומ"צ כל ישראל שוים בהגבלה אחת. לאחר עבודת התשובה דכי תשא למעלה מהגבלה באים לעבודת הצדיקים במדדוה"ג. ובאים לפקודיהם שנחסר כל ענין הרע, עד לכפר על נפשותיכם, שיהיה מרוצה וחביב כקודם החטא.
כח) כי תשא – תשמ"ב
כי תשא, את שדרכו להמנות, מעלה וחשיבות
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר. ראה תו״א תשא (הוספות) קיב, א. קיב, ד. אוה״ת תשא ע׳ א׳תתמו. שם ע׳ א׳תתסג. ע׳ א׳תתצה. המשך תער״ב שם ע׳ תתקא. ובכ״מ.
ענין המנין (כי תשא) הוא דבר נעלה וחשוב במצוות ובישראל שמורה על חשיבות וחביבות, לעת"ל יהיה המנין העשירי. באצילות עשר ולא תשע. את שדרכו להמנות, דבר חשוב, יראת צדיקים, יראו את הוי'. משא"כ כל שדרכו להמנות, אינו חשוב, יראו מה' כל הארץ, יראה פחותה. צלם ודמות. בחי' זה ובחי' כה. כללות תומ"צ ליחד קוב"ה ושכנתי'. ז"א ומלכות. מעשה וכוונה. בעבודה הם ב' היחודים יחו"ת ויחו"ע. ומבואר בקונ' עץ החיים דאף שעבודת רוב בנ"א הוא יחו"ת, בעת מן העתים צ"ל הארה והשפעה מיחו"ע כדי שהעבודה דיחו"ת תהיה אמיתית. כך עבודת האדם בנתינת מחצה"ש באתעדל"ת, קוב"ה שרי' באתר שלים ומאיר אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת לשם. כי ישראל וקוב"ה שתי חצאי צורות. ומגיעים למקום רם ונעלה, לפקודיהם, לכן צ"ל מטבע גשמי מסוג הדומם, ובכח משה רבינו ואתפשטותי' שלו שמגביהם את ישראל ומקשרים אותם לשרש אל האלקים אשר נתנה.
כט) כי תשא – תשמ"ג
הגבול דמטבע נעשה בל"ג של אש
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקיט (ובשוה״ג שם). וראה גם לקו״ש ח״א ע׳ 181.
זה יתנו גו' הדל לא ימעיט, הרי הקב"ה אינו מבקש אלא לפי כוחן. גם ענין מטבע (הגבלה) של אש (בל"ג), וענין מחצית, הרי עשר הוא שלימות ומהו עשרים גרה.
הדל והעשיר, כל אחד נותן בהתאם לדרגתו עשר גרה שלו. העשיר מאצילות והדל מעולמות בי"ע. ומש"כ לא ירבה ולא ימעיט, כי צ"ל הנתינה בשלימות בכח עצמו, כי כך רצה הקב"ה שלא יהיה נהמא דכיסופא, וישנו בפרטיות בכל אחד מישראל.
שלימות העבודה למטה, שהאמונה תחדור לכל כוחות הנפש, ונמשך שלימות מלמעלה, בחי' עשר דוקא. אך העיקר שהיו דבר אחד, דבר שלישי, עד שיורגש בכ"א מהם שאינו אלא מחצית. הכח לזה מלמעלה, כי תשא את ראש, הראה לו מטבע (הגבלה) של אש (יסוד הכי רוחני), שהגבול עצמו נעשה באופן דאש בל"ג.
אף שהוא מחצית הוא בשלימות
ש״פ פקודי, פ״ש, מבה״ח וער״ח אד״ש. "וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, החל מדרושי רבינו הזקן ובדרושי הנשיאים שלאחריו, עד לד״ה כי תשא דשנת עטר״ת (תרע״ט) לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע".
מחצית השקל היא מצוה כללית ובאה לתקן חטא כללי, לכן רומזת על עבודה כללית השייכת לכללות ישראל. קטן וגדול, עשיר ודל שוים בזה.
דהנה המצווה ושכרה אינם ב' הפכיים אלא ב' חצאי השקל. המחצית מלמטה ומלמעלה. כתורת הרב המגיד, חצוצרות, ב' חצאי צורות ונעשים מציאות אחת. כמו בתפילה שהיא עבודה שבלב מחד, וכעבדא קמי' מרי' מאידך ונעשה מציאות אחת עם הקב"ה. כן בכל המצוות האדם נותן מחצית שלו בשלימות, בעין יפה והתמסרות גמורה עד למס"נ, כי יודע שיומשך מחצית מלמעלה, ע"ס גם המקיפים.
זה יתנו, בעין יפה נותן את כל י' כוחות נפשו, מראשית העבודה עיקרה ושרשה, קב"ע, ענין האדנים שעומדים בקרקע, יסוד המשכן, ומחזיקים את הקרשים. עד למס"נ. עי"ז ממשיך מלמעלה ע"ס ומקיפים ונעשה יחד עשרים גרה השקל.
כופר נפשו, לשון חליפין, שפועל בעצמו חילוף ושינוי הטבע ע"י מס"נ, לא רק כפרה לעגל אלא שלימות העבודה עד למציאות חדשה. נשיאות והרמה בכל הכוחות. וממשיך האמונה דמקיף בכוחות הפנימיים. וכל זה נפעל על ידי משה רעיא מהימנא בבחי' משה שבקרבו.
כולם שוים רק התפקיד שונה
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. "וידוע הדיוק הכללי בדרושי רבותינו נשיאינו בענין זה בדרושי אדמו״ר הזקן בספר תורה אור ובדרושי הנשיאים שלאחריו, עד לדרושי בעל ההילולא דעשירי בשבט".ראה סה״מ תרפ״ו ע׳ קצב ואילך.
הוראה הנצחית במצות כי תשא, שנא' בלשון יחיד ולזמנו של משה רבינו בשביל אדנים וקרבנות ציבור ובזמן המקדש היה רק לקרבנות. ענין האדנים, יסוד המשכן, מבלעדיו אין קרבנות. הוראה מזה, כי בעולם היסוד שעליו עומד הבנין הוא למטה. ראשית העבודה עיקרה ושרשה הוא קב"ע. רק כאשר מיוסד על אמונה הקב"ע כדבעי. לזה צריך כי תשא את ראש, שגם הראש שעומד מעל הגוף לא ישאר במקומו אלא מתנשא למעלה ממדרגתו ואז הקב"ע כדבעי.
גילוי האמונה ע"י משה נשיא הדור ומשה שבכ"א הנשיא הוא הכל, פועל על
כל הכוחות שיהי' מילתא זוטרתא וקרוב אליך. נקודת האמונה, היהדות, והחכמה תתלבש בהשגה, בדעת, במח' ודו"מ, עד לגוף ונה"ב וחלקו בעולם ולכל העולם. לכל זה צריך כי תשא את ראש, כי כל ירידה צריכה ליתר נתינת כח. ישראל שהם ראש וראשית העולם עושים אדנים, יסוד, וקרבנות העלאות הכוחות והחושים מעוה"ז התחתון, עד רזא דא"ס.
עשיר ודל שוים בזה, אף שלכ"א תפקיד מיוחד שאין לשנות, כמו כהנים ולוים שכ"א על מעמדו. אבל אין זה גורע במעלה שכולם שוים, רק התפקיד שונה. ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, אף שהם שונים צ"ל כל אות מוקף גויל ומיוחד, אבל בכלל קדושת ס"ת כולם שוים. ישראל מצד שרשם הם למעלה מהתחלקות. טעם נתינת עשר גרה כי הוא שלימות הגילוי העולם. עשר ולא תשע. לכפר על נפשותיכם, אינו על חטא, אלא גילוי פנימיות עתיק, המשכת התענוג למטה, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
לב) כי תשא – תשמ"ו
כללות עבודת האדם נוגע לכל סדהש"ת
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ז אד״ר, מבה״ח אד״ש. "ידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, בדרושי אדמו״ר הזקן בתו״א, ובדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה". (וראה מאמר תשכ"ב).
נתינת מחצה"ש, ענין תשובה, לא מצד לב נשבר, שייך רק בתורה, כי הכלי ללימוד התורה הוא ביטול, ונפשי כעפר לכל תהי', לכפר על נפשותיכם, חודר בכל הנפש (אַז דאָס נעמט דורך דעם גאַנצן נפש), שהיא מצוה כללית הן בעבודת האדם עם קונו והן בעבודת האדם גופא והן בהמשכת האלקות מלמעלה. ב׳ החצאים דשקל הקודש מרמזים על הקב״ה וישראל כביכול, עבודת האדם מלמטה והמשכת האלקות מלמעלה הנמשכת ע״י העבודה דתומ"צ. ב' חצאי צורות, העלאה והמשכה, ב' עניני הליכה בג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח, ז"א ומלכות, כל סדר השתלשלות, כולל אצילות דכללות, הנה ממ"ת והלאה הם תלויים בעבודת האדם. וכמאמר דע מה למעלה ממך. כללות עבודת האדם לאחרי הירידה והשבירה דעולם התהו, ירידה זו היא לצורך עלי׳, סותר על מנת לבנות, צ"ל תשא את ראש.
לג) כי תשא – תשמ"ז
עבודת המס"נ גם בעבודה פרטית, מחצית
ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר. "וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, בתורה אור לאדמו״ר הזקן ובתורת חיים לאדמו״ר האמצעי ובדרושי אדמו״ר הצ״צ שנתפרסמו בשם אור התורה".
מחצית השקל לאדנים, יסוד המשכן המשכת השכינה למטה בארץ, העבודה דקב"ע ומס"נ, כולם שוים בזה, הדל והעשיר, בענין נקודת המסירות נפש (די איבערגעגעבנקייט) הרי בזה הכל שוין. עצם (המס"נ) כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו. מס"נ הוא למעלה מתורה, עובר על הפקודים, ופועל גם באלו שהי׳ אצלם ענין עובר על הפקודים מלשון עבירה, שיעשו תשובה שלמע' מתורה, כי תשא את ראש, מ"מ צ"ל מחצית, כי האדם העובד גם בעבודה הכי נעלית, הוא רק מחצית, כדי להשלים הענין צ״ל המשכת המחצית מלמעלה.
וזהו גם הטעם למה נותנים מחצית, אף שהוא לכאו' חסרון, כי עבודת האדם בכלל היא רק מחצית לגבי ההמשכה שמלמעלה, לכן ענין זה צריך להשתקף (זיך אָפּשפּיגלען) באחת ממצוות התורה, והיא מצות מחצית השקל.
לד) זה יתנו – תשמ"ח
כל א' מרבותינו נשיאינו חידש עלי' גדולה יותר
ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ה שבט, מבה״ח אדר. [מאמר זה נאמר בש״ק הראשון אחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא נ״ע זי״ע, ומדובר בו רבות אודות הסתלקות הנשמה מהגוף, תחיית המתים וחיים נצחיים דלע״ל]. "הנה ידועים דרושי רבותינו נשיאינו לדורותיהם על פ׳ שקלים, שחלק מהם כבר נדפס. מתחיל מתו״א לרבינו הזקן (שנדפס בדור הצ״צ והי׳ מוכן לדפוס כבר בזמן אדמו״ר האמצעי), וגם בדרושי אדמו״ר האמצעי (אשר לפעמים נעתק בהם לשון אדמו״ר הזקן עצמו) וכן בדרושי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו". בסופו מקשר עם פרשת השבוע, פ׳ משפטים, ע״פ המבואר בזהר ריש פרשתנו, ואלה המשפטים כו׳ אלין אינון סדורין דגלגולא כו׳ דנשמתין כו׳.
מחצה"ש מלמדנו שישנה עוד מחצית, עבודה במחצית זו פועל גם בשני׳ ומשניהם נעשה שקל הקודש שלם. בדרושים מבואר בכו"כ אופנים מלמעלה עד אין קץ ולמעלה מזה, עד למטה עד אין תכלית ולמטה מזה. בכללות ב' ביאורים, א. מהרב המגיד, ב' חצאי צורות הקב"ה וכנס"י, בנתינת מחצית למטה נמשך המחצית מלמעלה ונעשה שקל שלם. ב. בנתינת י' כחות נה"א נעשה עליה לנה"ב.
משל דכף מאזניים, שמים מחצית בצד אחד ומחצית בצד השני, בירידת מחצית א' עולה מחצית ב'. משל דר"מ שרימה זאב את השועל כו' ע"י ירידת השועל (חכ' דקדושה) לברר הזאב תכלית הקליפה, גורם עלי׳ גדולה ביותר. מחצית הא' פועל במחצית הב' עילוי שלא בערך. נפה"א מברר את הנפה"ב, נעשה עילוי לא רק בי' כחות דנה"א, אלא גם בעצם הנפש. ריב"ז בכה (באופן שתלמידיו ראו ושאלוהו על זה) ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, הרי אפי' אנחה היא תשובה עילאה, ופעל בירור בעצם נפשו. לכפר על נפשותיכם, עלי' מירידה גדולה זו מוסיף קדושה כפליים לתושיה ופועל עלי' גם בהיפוך החיים, תחיית המתים.
לדור המדבר היתה ירידה גדולה ונעשה עליה, ואתם הדבקים בה"א חיים
כולכם היום, וזכו להכנס ולכבוש ארץ כנען ולעשותה ארץ חפץ ואילו זכו היה גאולה שלימות ונצחית וחיים נצחיים.
מקשר לזוהר ואלה המשפטים, אלין אינון סדורין דגלגולא דנשמתין כו׳, המבאר סדר ירידת הנשמה ועלייתה למעלה. שע״י הירידה במקום הכי תחתון באה העלי׳. אשר תשים לפניהם לפנימיותם, המשכה מפנימיות הכתר, עתיק, משם נמשך חיים נצחיים למעלה משינויים, דלית שמאלא בהאי עתיקא וכולא ימין.
הצד השוה בדרושי פ׳ שקלים מרבותינו נשיאינו שבכל דור הוא, שע״י הב׳ חצאין נעשים שקל אחד. ואין בית המדרש בלא חידוש, בטח יש חידוש בדרושי הנשיא שבכל דור לגבי הדרושים שלפניו. כל עלי׳ היא נעלית יותר, כמו"כ בנשיא הדור, שממנו נמשך החיות והכח כו׳ לכל אנשי הדור לעבוד עבודתם, שהנשיא של דור זה האחרון יש אצלו ענין החידוש והנפלאות באופן מיוחד לגבי הנשיאים בכל הדורות שלפני זה... וזהו הטעם מה שבכל אחד ממאמרים אלו מתחילים בענינים המשותפים שבדרושי מחצית השקל, ורק אח״כ מבואר החידוש של נשיא זה, מכיון שהסדר הוא מן הקל אל הכבד.