סיכום מאמרי מאמרי פרשת תצווה

"להבין ענין חושן ואפוד שנאמר בכל אחד מהם לזכרון, מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) שהחושן היה נגד לבו, דזוהי עבודת פנים, ואבני השוהם היו על הכתפות, שענינם אחור, דזהו ענין תורה ותפילה, אתהפכא ואתכפיא. ובחושן היו י״ב אבנים, לכל שבט אבן עם צבע מיוחד השייך לדגלו, מפני שבאתהפכא, העבודה נעשית גם עם היצר הרע, אזי כל אחד במסילתו יעלה, ולכן היו י״ב אבנים מיוחדים לי״ב שבטים... והנה במאמר שיצא זה עתה מהגלות לגאולה, וכנראה זהו מהצמח צדק (ועכ״פ מיוסד על מאמר הצמח צדק, כי מאמר כזה מופיע באור התורה), ד״ה הוא אהרן ומשה, מביא שלפעמים כתוב הוא משה ואהרן, ולפעמים הוא אהרן ומשה .. כמבואר בלקו״ת פ׳ בהעלותך".

אש של מטה ואש של מעלה בעבודת האדם: אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא. עיקר ענין המשכן והמקדש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", השראת השכינה ע"י עשיית האדם, וכן בקרבנות, עיקר העבודה, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני ע"י עבודה מלמטה דוקא. משא"כ קטורת הו"ע אש של מעלה דוקא. אתעדל"ע. וצ"ל שניהם, אך העיקר הוא פנימיות הלב ובאה ע"י אתעדל"ע תחילה. יחוד קוב"ה ושכינתי'. (במאמר הצ"צ מבאר גם ענין ז' אדר פטירת משה רבינו ע"ה והוא תענית וברשב"י הוא הילולא). פרשת המזבח נכתב בסיום פרשת "ואתה", ו' אתה, המשכת אוא"ס במלכות "תצוה", צוותא וחיבור, יחוד זו"נ, קוב"ה ושכינתי'. כי שלימות צוותא ויחוד קוב"ה ושכינתי', הוא במזבח הפנימי באש של מעלה, אתעדל"ע, כנ"ל. ובא לאחר הציווי על המשכן וכליו, כי "ושכנתי בתוכם", הוא ע"י אש של מעלה על מזבח הקטורת. אלא שהתחיל הציווי על כלי המשכן, אתעדל"ת, כי קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים. לכן גם הוצרכו להביא גחלים ממזבח החיצון אל מזבח הפנימי, כי תחילה צ"ל המשכה ע"י אתעדל"ת, ועי"ז אפשר להיות אתעדל"ע שלמעלה מהאור שנמשך באתעדל"ת, תכלית ושלימות ענין המשכן, ושכנתי בתוכם.

"להבין ענין חושן ואפוד שנאמר בכל אחד מהם לזכרון, מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) שהחושן היה נגד לבו, דזוהי עבודת פנים, ואבני השוהם היו על הכתפות, שענינם אחור, דזהו ענין תורה ותפילה, אתהפכא ואתכפיא. ובחושן היו י״ב אבנים, לכל שבט אבן עם צבע מיוחד השייך לדגלו, מפני שבאתהפכא, העבודה נעשית גם עם היצר הרע, אזי כל אחד במסילתו יעלה, ולכן היו י״ב אבנים מיוחדים לי״ב שבטים... והנה במאמר שיצא זה עתה מהגלות לגאולה, וכנראה זהו מהצמח צדק (ועכ״פ מיוסד על מאמר הצמח צדק, כי מאמר כזה מופיע באור התורה), ד״ה הוא אהרן ומשה, מביא שלפעמים כתוב הוא משה ואהרן, ולפעמים הוא אהרן ומשה .. כמבואר בלקו״ת פ׳ בהעלותך".

תכלית עבודת האדם היא לעשות קשר אמיץ ויחוד נפלא בין ישראל לקוב״ה, חתן וכלה, וצריכים שושבינין כי אינם בערך זל״ז, משה ואהרן, שושבינא דמלכא שושבינא דמטרוניתא. העלאת נרות המנורה, ז' סוגים בנש"י ע״י אהרן, אל החתן שהוא הקב״ה. בעבודה, תפילה הוא העלאה מלמטה למעלה, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אבל משה ממשיך את החתן שהוא הקב״ה אל ישראל, ע״י נתינת התורה. לימוד התורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, הלא כה דברי כאש גו׳, התורה היא אש יורדת למטה באופן שלא בשמים היא. ב' הענינים דתורה ותפילה: "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" הו״ע התורה, לכן מקדים ויקחו אליך ע״י משה; "יערוך אותו גו׳" הו״ע התפילה, ע״י אהרן. לימוד התורה, צ"ל ע"י כתית וביטול, ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך. וגם משה עצמו הי׳ צ״ל בביטול, משה עבדי, כתותי מיכתת שיעורי׳. כתית ומרירות, כמאמר היונה יהיו מזונותי מרים כזית, וגם הזית משכח תלמוד של ע׳ שנה. וע״י שכותשים אותו מוציא שמנו, לא רק לאור אלא "למאור" מקור האור. שגם בהיותו במקומו הנה מחמת הביטול נמשך בו המאור. "להעלות נר תמיד", כי חיוב לימוד התורה כפשוטו הוא תמיד בכל זמן. ולאחרי זה כתיב "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר גו׳", שקאי על תפילה, העלאה מלמטה למעלה כאש העולה בטבעו למעלה. ג׳ ענינים: א׳ יערוך אותו אהרן, התבוננות וסידור ועריכת המחשבות; ב׳ בהעלותך את הנרות, ההעלאה עצמה מלמטה למעלה; ג׳ בהטיבו את הנרות, שהנרות יאירו למטה. לכן נאמר בה מערב עד בוקר, כי בתפילה יש חילוקי מדרגות דערב ובוקר, ואינו חיוב תמידי כלימוד התורה, אלא הוא בערב ובבוקר כקרבנות, לפני התפילה צ״ל לימוד התורה, כדי לידע איך להתפלל, וגם הלכות תפילה, ודוקא ע״י הלימוד כראוי אז התפילה היא כדרוש. אמנם לפני פרטי עבודת חתן וכלה, צריך לסיעתא דשמיא, דזהו ענין תצוה לשון צוותא וחיבור, שמחברים המעלה עם המטה בכללות ואח״כ נמשך מזה כח על הפרטים. ו׳ ואתה, חיבור ב׳ האילנות, אילנא דחיי ואילנא דטוב ורע, כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים. הוספה

בגדי כהונה הם בדיוק, אסור לפחות או להוסיף עליהם, בכל א' מהם ענין לעצמו וענינו בצירוף כולם יחד. ד' בגדי לבן ד' אותיות שם הוי׳. מצנפת, כתר על הראש, לכפר על הגאווה שפוגם בראש. גאוה בגימ' י״ה, חכמה ובינה, כי מצנפת הוא כתר הנמשך במוחין. אבנט, סמוך לחזה הלב, מכפר על הרהורי עבירה בלב, מקשר מקיף (הלבושים) ופנימי (הגוף והלב) ומהלב נמשך בשאר האברים, ממשיך מוחין למדות, ארכו ל"ב אמות. מכנסים, לכסות בשר ערוה, לכפר עוון גילוי עריות, מלכות, נוקבא, כנס"י, שם נוגע שמירה, קדושה וטהרה, כי רגלי׳ יורדות. כתונת, על כל הגוף עד הירכיים, כנגד המדות, משא״כ מכנסים ממתנים עד ירכיים, לבר מגופא. מכנסים לשון כונס, מלכות, כנס"י, כונסת ואוספת הגילויים דמעלה. "בגדי קודש הם", בכל הד׳ בגדים צ״ל קדושה, ביטול דחכמה, ראשית וכלל הספירות, אנכי, בראשית, כתר וחכמה. "בד בבד", קנה יחידי מכל גרעין, בא חבקוק והעמידן על אחת, יסוד האמונה. כל הד׳ בגדים (חכמה ובינה מדות ומלכות) צ"ל מיוסדות על אמונה. בכל מדרגות שבישראל ובפרצופים העליונים, בכ"א יש אמונה לפי ענינה. אף שהיא נקודה שלמעלה מהתחלקות, בכל זאת ישנה לכ"א לפי ענינו, לכן אצל כ"א מהבגדים נאמר בד במיוחד, כי צ״ל אמונה בכ"א מהדרגות והחלוקות באופן מיוחד לפי ענינו. וכולם יחד לא חסיר ולא יתיר, ונעשה שלימות הכפרה.