מאמרי ראש השנה

התחיל אמירתו בלשון: "במאמר כ"ק אדמו"ר הזקן איתא". קודם לזה אמר, שעל מאמר זה יש צעטיל בכתי"ק הצ"צ, וז"ל: "דרוש זה הוא הנחת וכ"י הר"פ ז"ל משקלאָוו, (החסיד ר' פנחס רייזעס) נאמר ליל ר"ה תקסוא"ו לפ"ק". המאמר נדפס לאח"ז בהוספות למאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קפו ואילך. ברשימה בכתי"ק אודות מאמר זה ציין: "כת"י הר"פ רייזעס. בביכל סקאבלא נמצא ד"ה להבין ענין הנסירה לאדהאמ"צ שנכתב ע"פ הנ"ל. ד"ה זה נמצא ג"כ כמדומה אות באות בס' תרכ"ז".

לכללות המאמר ראה גם ד"ה זה היום עטר"ת (סה"מ עטר"ת בתחילתו). וראה המשך תרצ"ה בתחילתו (סה"מ קונטרסים ח"ב שיח, ב). בשיחה לאחרי כן אמר: "כיון שבנ"י מבקשים מהקב"ה – וע"י בקשתם פועלים זאת – שתהי' ההמשכה מבחי' "תחלת מעשיך", היינו, לא רק מבחי' שענינה גילוי לזולתו, ואפילו לא רק מבחי' הגילוי לעצמו, אלא גם מבחי' עצם האור, ולמעלה יותר, מבחי' העצמות ממש, ומשם יומשך למטה בעוה"ז, היינו, שההשפעה הגשמית תהי' "מידו המלאה כו' והרחבה", מצד הבלי גבול דבחי' העצמות (כמדובר לעיל בהמאמר) הנה הכלי לזה – עי"ז שפועלים בנוגע לעבודה דר"ה (שעל ידה נעשית ההמשכה מבחי' "תחלת מעשיך", כנ"ל בהמאמר), שההתעוררות דר"ה וההחלטות טובות שמחליטים בר"ה יומשכו בפועל בכל השנה, היינו, שהעבודה דקיום התומ"צ בכל השנה תהי' כמו שהיא מצד ההתעוררות דר"ה, וכאשר העבודה היא באופן שבכל השנה נרגשת ההתעוררות דר"ה, פועלים כן גם למעלה – שההמשכה ד"תחלת מעשיך" בר"ה תומשך במציאות העולם למטה גם בגשמיות".

לכללות מאמר זה ראה ד"ה תקעו עזר"ת (סה"מ עזר"ת ע' א ואילך). "צוה לנגן "אַ ליובאַוויטשער ניגון", ואמר מאמר ד"ה זה היום תחילת מעשיך".

מאמר ראשון מהמשך. לכללות המאמר ראה ד"ה שמע ישראל אעת"ר. וראה גם ד"ה זה תש"כ.

לכללות המאמר ראה סה"מ תרע"ח ע' שס ואילך. עטר"ת ע' שעט ואילך.

מאמר ראשון מהמשך בה' מאמרים שלאחריו. "וידועה הקושיה (כפי שמאריך בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר בההמשך דראש השנה) דלכאורה הי' צ"ל הקביעות דראש השנה בכ"ה באלול". הכוונה לסה"מ תש"ד, יצא לאור כ"ג אלול תשט"ז. לכללות המאמר ראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'ריד ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 14 ואילך. אחרי המאמר אמר: מעולם הוקשה לי ("מיר האָט אַלעמאָל געאַרט") בהמבואר בחסידות בענין "אין מלך בלא עם" שהוא "מלשון עוממות שהם דברים נפרדים כו'", ומקשרים זאת עם הענין דהמשכת המלכות שנעשית ע"י נשמות ישראל דוקא! עד שמצאתי מאמר מאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (וניכר שמאמר זה הוא עוד מרבותינו נשיאינו שלפניו), שבו מבואר שנוסף להענין ד"אין מלך בלא עם", יש במלוכה ענין נעלה יותר – "מלך המלכים", ש"מלכים" אינם "נפרדים". והענין ד"מלך המלכים" שייך לנשמות ישראל דוקא, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם", "בת מלך", ולכן שייכים הם להענין ד"מלך המלכים", ודוקא הם מעוררים את הענין דהתנשאות עצמי, כמדובר לעיל בהמאמר. (וסיים): אין מקרא יוצא מידי פשוטו", יתן איפוא השי"ת, שתהי' הגאולה השלימה בקרוב, בעגלא דידן, במהרה בימינו, שאז יקויים הייעוד "והיו מלכים אומניך", ושאר הענינים הנמנים בכתוב, ובמילא יהיו ישראל "מלכי המלכים", והקב"ה – "מלך מלכי המלכים". יתן השי"ת שיעוררו את ההתנשאות עצמי, ועי"ז ימשיכו שהקב"ה יהי' "מלך מלכי המלכים" כפשוטו, בגאולה השלימה, במהרה בימינו.

מאמר ראשון מהמשך. לכללות המאמר ראה אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'שצא. ד"ה תקעו הנ"ל (ע' תכט ואילך). מזכיר בתחילתו ד"ה עלה אלקים בתרועה תש"ח, שי"ל לתשרי שנה זו (תשח"י). המאמר היה לאחר חלוקת כוסות של ברכה.

מאמר שני מהמשך. לכללות המאמר ראה ד"ה אמר רשב"נ כו' הקים עול תרס"א. וראה גם ד"ה ויהי אומן את הדסה תרכ"ז. ד"ה רשב"נ כו' תחת הנעצוץ תרכ"ח. ד"ה ולקחתם לכם תרל"ב. בשיחה שלאחריו דיבר בנוגע לענין העבודה בשמחה.

לכללות המאמר ראה ד"ה שמע ישראל דש"פ ואתחנן תרע"א. וראה גם ד"ה הנ"ל דיום ב' דר"ה תשט"ו.

מאמר ראשון מהמשך. לעיקר המאמר (מפרק ד ואילך) ראה ד"ה כל המאריך באחד תרע"ח.

"ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך ר"ה תרצ"ו". בשיחה ביאר בקשר למאמר: כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר: בראש-השנה הראשון שהי' אדמו"ר הזקן במעזריטש, אמר "גוּט – בהברת שורוק – יו"ט". ושאלו אותו: מניין לכם שצריכים לומר "גוּט יו"ט" (בשורוק)? והשיב: אצלנו אומרים כך בכל הימים-טובים. ואמרו לו, שאצל הבעש"ט – שהי' בפולין, ששם היו אומרים בכל הימים-טובים "גִיט יו"ט" (בחיריק) – הי' המנהג לומר בר"ה ומוצאי יוהכ"פ: "גוּט יו"ט" (בשורוק), כי, "גוט" בגימטריא ח"י, להמשיך חיות בימים ושנים וכל המועדים כו'. וכיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר זאת – המשיך זאת בדיבור, והרי ב"דבר מלך שלטון", ובאופן ש"יקום לעולם". וכן גם בנוגע למשנת"ל במאמר הדיוק ד"טוּב" במלאפום, שמורה על תכלית הטוב, ובאופן של "טוב טעם", שהו"ע התענוג, החל מלימוד התורה מתוך עריבות ("לערנען מיט אַ געשמאַק"), ועי"ז תומשך עריבות ("געשמאַק") גם בגשמיות. ובפשטות – שיומשך ה"טוב" ("גוּט") בכל המועדים וכל הימים של כל השנה כולה, שתהי' שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מאמר ראשון מהמשך תשרי בן ד' מאמרים. "ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה שבהמשך ר"ה תש"ג". המאמר הוגה ויצא לאור בקונטרס ראש השנה – תנש"א. והוא תחילת המשך תשרי שכולו י"ל מוגה אז.

"הנה פסוק זה הוא הנקודה התיכונית בהמזמור לדוד הוי' אורי גו' .. וביאור הענין יובן ע"פ המבואר במאמר ד"ה ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' בביכל מאמרי אדמו"ר הזקן שמתחיל לבאר מ"ש לך הוי' הגדולה גו'". שופטים תקס"ב. נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א. ובשערי תשובה לאדאהמ"צ ח"א ע, א ואילך. וראה גם ד"ה זה במאמרי אדהאמ"צ הנחות תקע"ז. סה"מ אעת"ר.

מאמר ראשון מהמשך. "וידוע מה שמדייק בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך ר"ה תש"ד". ד"ה זה היום בתחילתו. אמנם לכללות המאמר ראה ד"ה אני לדודי וד"ה אתם נצבים תרד"ע (המשך תער"ב ח"א). וראה גם סה"מ תרצ"ב ע' שז.

"ומדייק בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה מן המיצר דשנת תש"ט .. ויובן ע"פ מ"ש כ"ק אדמו"ר הצמח צדק [ששנה זו היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו, וערב ר"ה הוא יום הולדתו] באור התורה [בכרך הנמצא עתה בדפוס], בהביאור לד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול של אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה, בביאור ההפרש שבין שופר סתם לשופר גדול". המשך הביאור, בענין תפילה לעני, ועוד עניני המאמר, באו בשיחות שלאחר המאמר. אמירתו קשורה כנראה גם בזה שבשנה זו (תשכ"ו) התחילה היציאה ממדינה ההיא (ראה מבוא לאג"ק חכ"ד).

מאמר ראשון מהמשך. מביא בו תורות מכל רבותינו נשיאנו והבעש"ט. "בסידור בדרוש הידוע להבין ענין תקיעת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל (שנאמר ע"י אדמו"ר הזקן ונכתב ע"י אדמו"ר האמצעי) .. כפי שמבאר (אדמו"ר הצ"צ ו)אדמו"ר מהר"ש (שהשנה היא שנת המאה להתחלת נשיאותו) בנוגע לענין הנסירה .. וכפי שמבאר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך עת"ר .. כתורת המגיד בפירוש מארז"ל על הפסוק עושה שלום במרומיו".

מאמר ראשון מהמשך. מפורש בו תורות מכל רבותינו נשיאנו. יצא לאור בקונטרס ראש השנה תשנ"ב, "לקראת ראש השנה .. כ"ה אלול, שנת ה'תנש"א". בשלשה הזדמנויות במשך חודש תשרי זה היה מאמר עם ד"ה זה.

כללות המאמר ראה דרושים לר"ה שבלקו"ת ובאוה"ת בד"ה זה. ולכמה ענינים ראה ד"ה זה תרכ"ט (מאה שנה). סה"מ עזר"ת.

מאמר ראשון מהמשך גדול. לכללות המאמר ראה ד"ה זה תר"ל (מאה שנה) נדפס בסה"מ תרכ"ט. לחלקו האחרון בענין דעת עליון וד"ת, מביא שהוא ע"פ ד"ה תקעו פר"ת (חמישים שנה).

וא"ו תשרי. המשך למאמרים שלפני זה. ענין עדות ושבועה בעבודה דר"ה. נשבעין לקיים המצוה. העבודה בכוחות עצמיים. חודש השביעי, משובע ומשביע לכל השנה שתהי' עבודה בכחות עצמיים. שנשבע לאבותינו, גילוי ענין האבות. שייך לעשי"ת כאן ליחיד. יחידה. וגם שובע כפשוטו.

מאמר שני מהמשך של תשעה מאמרים [לכללות ההמשך ראה ד״ה: אלה מסעי, והי׳ עקב, שופטים, כי תצא, את הוי׳ האמרת תרע״ג, וד״ה תקעו, שיר המעלות עדר״ת. לכמה ענינים בההמשך, ראה ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ תקיג ואילך]. לכללות מאמר זה, ראה המשך תער"ב פרק קפד-קפח. וראה גם ד"ה זה תשמ"א-מ"ב (מוגה).

ראה קונטרס "קנין החיים" שבתחילת סה"מ קונטרסים ח"א. מובא בו תורות מכל רבותינו נשיאנו. במיוחד מהמשך תרס"ו שנדפס אותה שנה. לאחרי אמירת המאמר נתן הרבי משקה להר' שמואל לויטין ע"ה לחלק בין המסובים. וכן נתן משקה לראש הכולל דכפר חב"ד לחלק לאלו שיושבים בסמיכות אליו, באמרו: דובר לעיל (במאמר) שכל ההשפעות צריכים לעבור ע"י התורה.

מאמר שני, המשך לד"ה יו"ט של ר"ה דליל ער"ה. ענין נתאוה כו' דירה בתחתונים המבואר בד"ה זה ריש המשך תרס"ו. לאחר שניגנו את ניגוני רבותינו נשיאינו צוה לנגן "אתה בחרתנו", ותיכף אחר הניגון התחיל לומר המאמר.

מאמר ראשון מהמשך. לכללות המאמר ראה ד"ה יו"ט של ד"ה תרס"ה. וכאדוכה ד"ה הנ"ל וד"ה אדון עולם וד"ה שיר המעלות - תש"ג. ולכמה ענינים בהמאמר ראה מאמר שלאח"ז ד"ה שובה ישראל.

בתחילתו מביא מכל רבותינו נשיאנו שלפניו. לעיקרו ראה דרושים על ר"ה לאדמו"ר האמצעי ובאוה"ת לפ' נצבים בכ"מ.

במאמר מחבר ב' מאמרי ר"ה שבהמשך תרס"ו וס"ז. לכמה עניני המאמר ראה ד"ה זה תרס"ט. המשך תש"ג.

לכללות המאמר ראה לקו"ת דרושים לר"ה ואוה"ת נ"ך על הפסוק. מביא תורות מכל הרביים. כמו"כ מופיעה הגהה גדולה בענין שופר גדול דמ"ת ולעתיד.

מביא בו ביאורים מכל רבותינו נשיאנו על הפסוק. ומציין בעיקר לד"ה זה תרע"ח "ויהי בששים שנה".

לכללות מאמר זה ראה ד"ה זה בסה"מ תש"ג. וראה ד"ה בחודש השביעי תש"ל. לתחילתו וסופו ראה דרושי אתם נצבים.

לכללות המאמר ראה ד"ה זה תרנ"ו. תרפ"ח. מביא בו תורת הבעש"ט והרב המגיד על חצוצרות.

יצא לאור בקונטרס ראש השנה – תשמ"ח, "לקראת ראש-השנה .. יום ג', ג' דסליחות שנת ה'תשמ"ז". "ידוע הדיוק בזה מכ"ק אדמו"ר הזקן וכ"ק אדמו"ר האמצעי וכ"ק אדמו"ר הצ"צ וכ"ק אדמו"ר מהר"ש וכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שהרי בכ"ה באלול נברא העולם..".

"וידוע הדיוק בזה בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז מהו ענין שופר גדול..". התחיל ההתוועדות בניגוני רבותינו נשיאנו. וציוה לנגן ואמר את המאמר. בשיחה המשיך לבאר עניני המאמר.

מאמר זה והקודמו (ד"ה יום טוב של ראש השנה) יצאו לאור "לקראת ראש-השנה [ה'תשמ"ז] .. מוצש"ק סליחות, ה'תשמ"ו". "מדייק בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה [בהמשך המתחיל יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת, שבו מבאר (במאמר הראשון) דהכתרת המלך היא בשמחה גדולה] דצריך להבין, איך תתכן המלוכה בטרם כל יצור נברא..". המאמר הוגה פעמיים וי"ל בקונ' בפ"ע אשתקד.

"וידוע דיוק כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה, הרי בכ"ה באלול נברא העולם..". ומביא מכל רבותינו נשיאנו כנהוג.

מאמר שני בהמשך. "ומדייקים רבותינו נשיאינו בזה, מהו שנאמר בחודש סתם ולא נאמר באיזה חודש". ראה לקו"ת נצבים מז,א ובכ"מ. וראה גם ד"ה תקעו דערב ר"ה תשד"מ.

"ובדרושי רבותינו נשיאינו בד"ה זה שבלקו"ת לכ"ק אדמו"ר הזקן, וכן בדרושי כ"ק אדמו"ר האמצעי, כ"ק אדמו"ר הצ"צ, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, מובא דיוק הזהר [ספרו של רשב"י, חבורא דילך] בזה, מהו"ע שופר גדול דוקא".

"ומבאר בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - במאמרו ד"ה תקעו תש"ז לפני ארבעים שנה, דאחרי ארבעים שנה קאי אינש אדעתי' דרבי'". יצא לאור מוגה בשעתו, "וא"ו תשרי ה' תהא זו שנת משיח". לפני שהתחיל אמר: "הקביעות דר"ה תש"ז היתה באמצע השבוע, ולא ביום השבת (כקביעות שנה זו) אבל אעפ"כ, נמצאים אנו עתה ביום שני דר"ה, שחל בימי השבוע, והרי שני ימי ר"ה "כיום א' הן חשובים", "יומא אריכתא". ויש להוסיף, שגם במאמרי ר"ה תש"ז נזכר הענין דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת - בסיום המאמר השני, והרי שני המאמרים דר"ה הם כמאמר אחד, ע"ד ובדוגמת "יומא אריכתא".. והתחלת המאמר היא, כאמור, "תקעו בחודש שופר", אשר, ענין זה מודגש בשנה זו ביום שני דר"ה, שבו ישנה העבודה ד"תקעו בחודש שופר" בפועל ובגלוי. משא"כ ביום שלפניו - רק במקדש כו', כמבואר במאמר". ובשוה"ג נוסף: ולהעיר, שהענינים שנתבארו במאמרי ר"ה תש"ז נתבארו גם במאמרי ר"ה תרפ"ג, ושם, המאמר הראשון הוא - ד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת.

"והנה תוכן עבודת האדם בראש השנה שעל ידה נפעל גמר ושלימות הבריאה הוא כמ"ש תקעו בחודש שופר ככסה ליום חגינו. ומבואר בזה בד"ה זה דשנת תרח"ץ לפני חמישים שנה". לפני אמירת המאמר האריך לבאר המנהג דאמירת מאמר דא"ח בהזכרת תורתם ושמותיהם של רבותינו נשיאינו, ועד"ז בנוגע לניגונים שלהם. לאחרי המאמר התחיל לנגן "הוא אלקינו", ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו.

"ידוע הדיוק בענין זה בדרושי רבותינו נשיאנו מדוע נקבע ר"ה בא' בתשרי שבו נברא האדם .. ונתבארו בזה כמה תירוצים והסברים בדרושי אדה"ז ואדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר. אמנם מצינו חידוש בדרוש אחד של אדה"ז שעל דרוש זה ישנם הגהות מאדמו"ר הצ"צ שמבאר שם..". (באוה"ת דרושי ר"ה ע' שכג). מקשר להיותו שנת המאתיים להולדת אדמו"ר הצ"צ (תקמ"ט-תשמ"ט) עם רשימה שלו עה"פ "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו" ומקשר לר"ה.