סיכום מאמרי מאמרי פרשת פקודי, החודש
48 מאמרים
פתיחה
על פרשת פקודי זכינו רק לשלושה מאמרים אך יחד עם זאת, הנה בקביעות שנה זו הוא גם כן "פרשת החודש", עליו זכינו במשך השנים לכמות נפלאה של מאמרים (יותר מארבעים), בהזדמנות אחת היו שלשה מאמרים עם ד"ה זה בימי ניסן בשנה אחת, (תשכ"ו, שהיה אז מאה שנה להסתלקות-הילולא דכ"ק אדמו"ר הצ"צ – שהדרוש האחרון שלו היה החודש, ותחילת נשיאות אדמו"ר מהר"ש החלה ג"כ בדרוש החודש תרכ"ו). בכמה שנים היו שני מאמרים, לפעמים באותה התוועדות (תשי"ז, תשכ"ד) או על שתי התוועדויות (תשכ"ט, תשל"ב, תשל"ז, תשמ"ג, תשמ"ח).
שלשה מתוך מאמרי "החודש" זכינו שיצאו לאור מוגהים. שניים מהם (תשל"ה, תשל"ט) לכבוד "כ"ה אדר יום הולדת הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע" ואחד (תשמ"ז) לכבוד ב' ניסן יום הילולא דכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע.
ברובם המכריע יבאר מעלת "החודש" וראש חודש ניסן לגבי חודש תשרי וראש השנה, הנהגה ניסית לעומת הנהגה טבעית. ויתמקד בביאור שני מארז"ל: "משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי-חודשים ושנים ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש-חודש של גאולה"; ודברי ר' יצחק (הובא בפירוש רש״י על התורה בתחילתו) "לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו׳ ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא כו׳ ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
להעיר, לא כל מאמרי ד"ה החודש נאמרו על פרשת החודש, כמה מהם נאמרו על שבת הגדול, או לכבוד י"ג ניסן יום הילולא דכ"ק אדמו"ר הצ"צ, אלא שבכמה מהם יבאר יותר את המשך הכתוב "בעשור לחודש גו' משכו וקחו לכם גו'" ענין קרבן פסח וכיו"ב. בהזדמנות אחת יוצא מהכלל היה מאמר בד"ה החודש על התוועדות ר"ח אייר (תשל"ב).
מאמרי פרשת פקודי
ב' בחי' משכן, ב עניני בירור בשבטים
ש״פ ויק״פ, פה״ח, כ״ז אדר, מבה״ח ניסן. לכללות המאמר – ראה ד"ה ויקהל תרנ"ה. תרל"ד. וראה גם ד"ה זה באוה"ת ויקהל ע' ב'פו.
ב' בחי' משכן שבפ' פקודי מוכיח שהיו ב' עניני ויקהל. "ששם עלו שבטים, שבטי י"ה, עדות לישראל". משכן סתם ומשכן העדות.
שבט, ל' כוכב דשביט; ענף אילן, אף שנמשך לחוץ מ"מ הוא מגוף האילן. שבטים נמשכים מהאבות מרכבה דאצי' ויורדים לבי"ע לצורך עליה. מאלמים אלומים. העבודה לקבץ הניצוצות ולפעול אחדות במקום הפירוד.
בירור א' "אז יקהל שלמה את זקני ישראל", מבי"ע לאצילות, שם עלו שבטי י"ה. בירור ב' "ויקהל משה את בנ"י", למעלה מאצילות, "שבטי י"ה עדות לישראל". עי"ז נמשך "אלה פקודי המשכן" סתם; וע"י הקהלת משה נמשך "משכן העדות אשר פוקד ע"פ משה".
וזהו שצריך גם "עבודת הלויים" להקמת המשכן, כי התכלית הוא להמשיך מבחי' עקודים ולמעלה יותר, לויים, ל' לויתן, התחברות וביטול היש לאין, "יצרת לשחק בו", ענין הצחוק והתענוג דלעתיד אז ימלא שחוק פינו.
נתינת כח משבת לימי החול
ש״פ פקודי, ב׳ אדר-שני. ״נכנס כ"ק אד"ש להתוועדות הופיע עם הסידור, וכן עם לקו״ת לקח הלקו״ת והתחיל שיחה – סיום על ספר שמות שבלקו״ת״ (מיומני התמימים). המאמר חסר המשך וקישור הדברים, וסיום המאמר. מבאר הלקו"ת פרשתנו, ומקשר עם הדרוש שבהתחלת הלקו"ת על ספר שמות, ד"ה ראו כי הוי' נתן לכם השבת. ראה שיחה שלפני המאמר שסיום ספר שמות בלקו"ת הוא בבחי' "גמרה של תורה", לכן "מתכיפין התחלה להשלמה".
בלקו"ת: "משכן העדות" - יחו"ע, יחוד או"א, שמע. "פקודי המשכן" - יחו"ת, ו"ה, ואהבת. "עבודת הלויים" - עבודת הלויים, רצו"ש. "ביד איתמר", ל' איתמר בגמ' אמירה ממילא, לימוד התורה בביטול, בדבר ה' זו הלכה. ודברת בם. "בן אהרן הכהן" - אהבה רבה. הכח לכל סדר העבודה הזאת.
קשור לד"ה "ראו כי הוי' נתן לכם את השבת" שבתחילת הלקו"ת: אהבה רבה דשבת למעלה ממציאות העולם, היא נתינת כח לאהבת עולם בימות החול. ראו במוחש בכפל המן דשבת שניתן מלמעלה, אזי אי אפשר לטעון שאינו שייך לזה (ער האלט ניט דערביי) בדבר הניתן מלמעלה אין מעכב, מי יאמר לו מה יעשה. כמו שנת' בלקו"ת פקודי דאה"ר הוא הכח לאתעדל"ת כך שבת היא הכנה ונתינת כח לעבודה דימי החול. במוצ"ש שחוזר לירד לברר בו' ימי המעשה אומר אל תירא עבדי יעקב ובא לויקרא לשון חיבה ובא' זעירא.
פקידה ויחוד בזמן החורבן לגילוי דלעתיד
ש״פ פקודי, ו׳ אד"ש. יצא לאור "לקראת יום ב' כ"ה אדר, יום הולדת הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע .. א' ויקרא כד אדר, שנת ה'תנש"א".
משכן סתם ומשכן העדות. שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. מלכות ובינה. מ"ע ומל"ת. ו"ה י"ה. עבודת הלב, לזולת, ועבודת המוחין, לעצמו. נגלות ונסתרות. עבודת הצדיקים ועבודת התשובה. בתשובה גופא תשובה תתאה, על תומ"צ ותשובה תתאה, ביטול במציאות.
"אשר פוקד ע"פ משה", ביטול במציאות, משה שבכאו"א, משכן העדות. אז גם משכן סתם הוא באופן נעלה יותר. פקודי ל' פקידה ויחוד. כפרת חטא העגל, גילוי עצם הנשמה ע"י תשובה גם קיום תומ"צ למעלה מהגבלה. לכן בזמן החורבן כרובים מעורין זה בזה, פקידה ויחוד בהעלם, כי נתמשכן ביהמ"ק לצורך היחוד דלעתיד שאז יהיה זה בגילוי.
החודש
מאמרי שבת החודש
ניסן, הכרה באלקות שלמעלה מהעולמות
ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, לכללות המאמר ראה ד"ה זה תרע"ח וראה אוה"ת בראשית יח. ד"ה החודש הזה לכם תרט"ו. תרנ"ד. תרס"ו. עת"ר.
תשרי הנהגה טבעית, ניסן הנהגה נסית, ע"י שניהם נעשה הכרת אלקות. תשרי, מלכות, בנינה מהגבורות, העלם, חסרון האור, וע"י הצדקה ממלא החסרון, אור השייך לעולמות. ניסן, ז"א רובו חסדים, לעניים ולעשירים, גילוי אור הבל"ג שלמעלה מהעולמות. תפלה ענינה מילוי החסרון, ותורה ענינה חסד, גילוי האור שלמעלה מהעולמות, ענינו של ניסן, לכן א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם.
חידוש יצי"מ ומ"ת עבודה בשמחה
ש"פ תזריע, פרשת החודש, מבה"ח וער"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה החודש עזר"ת. וראה ד"ה הנ"ל באוה"ת בא ע' רסח. ד"ה הנ"ל תשי"ט. ועוד. וראה גם ד"ה החודש תרל"ד; עטר"ת. ועוד.
בזכות מ"ת היה יצי"מ, חידוש דמ"ת עבודת ה' בשמחה ובהתגלות, וצ"ל גם יראה אך בהעלם. מצוות הם לאתקנא רזא דשמי', ושמחה פורץ גדר ומבטל הגבלת הכלים שיוכלו לקבל האור דשם הוי' דלתתא ודלעילא, התפשטות האור ועצם האור. השמחה צ"ל במוח ובלב, ע"י התבוננות במעלת המצוות וע"י התקשרות בתורה, קול גדול ולא יסף שמבטל את מיצר הגרון המפסיק בין מוח ללב. ניסן הוא ראש לחדשים, כי בר"ה נמשך אור השייך לעולמות, אבל יצי"מ ומ"ת נמשך למעלה מהצמצום, קול גדול ולא יסף. בניסן עתידים להיגאל, מעלתו על תשרי: ניסן חסד, תשרי גבורה; ניסן ראשון ותשרי שביעי לו; ניסן בתי, תשרי אמי; בניסן מאיר שם הוי' כסדרו משא"כ תשרי.
בטובו מחדש, ב' טוב, הנהגה טבעית וניסית
ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה החודש הזה (הא') תרע"ח. וראה ד"ה הנ"ל תרל"ה. ד"ה ויהי ביום השמיני תש"כ. ד"ה זה דפ' בא תש"מ.
העלול אינו צריך להשפעת העילה כי נמשך בו מציאות העילה. משא"כ מציאות היש מחודש לגמרי מן האין לכן צריך לקבל תמיד מהאין. בי"ע משתלשל בדרך עו"ע. משא"כ אצילות בא מאוא"ס בדרך יש מאין. התהוות העולם יש מאין "בטובו מחדש" באור הגנוז שלמעלה מהשתלשלות. ב' דרגות בטובו, טוב ה' לכל וטוב ה' לקויו. הנהגה טבעית והנהגה נסית. יחוד חיצוני אינו תלוי בעבודת האדם, אבל יחוד פנימי תלוי בעבודת ישראל בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, במחדו"מ, שע"י נמשך אור שלמעלה מהעולמות. מיעוט הלבנה "אינה רע לה" כי באה לברר בירורים ועי"ז יומשך תוספת אור, מעלת מלכות דוד שפירש הסתום דתושב"כ.
יחוד שמשא וסיהרא, משה ואהרן
ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן. ראה ד"ה החודש הזה לכם תרכ"ו פ"ח. לכללות המאמר ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג ח"א. תורת חיים וארא. וראה גם ד"ה ואתה תצוה תרנ"ד. עטר"ת.
קידוש החודש הוא יחוד קוב"ה ושכנתי' יחוד שמשא וסיהרא. לכן נעשה ע"י משה ואהרן שהם שושבינים על היחוד, משה שושבינא דמלכא, המשכת תורה מלמעלה ובתמידות. אהרן שושבינא דמטרוניתא, העלאת הכלה למעלה, "בהעלותך את הנרות", תפילה, ומוגבל מערב ועד בוקר. "מי יעלה בהר ה'".
יצי"מ שמחה אמיתית מתומ"צ
ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן. תוכן המאמר הוגה ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 231 ואילך. וראה שיחה לאחר המאמר (סי"ב), שמאמר זה חלקו ממאמר הצ"צ (אוה"ת בא), חלקו ממאמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע תרנ"ד. עטר"ת. וחלקו ממאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ה'ש"ת.
מזכירים יצי"מ (יחודא עילאה) בלילות, בזמן הגלות, (יחודא תתאה). השמחה בתומ"צ מהתבוננות שכל תענוג ושמחה בעוה"ז הוא מאור הממכ"ע, משא"כ תומ"צ ממשיך עצמות. המשכת השמחה מהמוח ללב הוא יצי"מ, היציאה ממיצר הגרון, לכן אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"צ, ולא נאמר שבראתי שמים וארץ שהם הארה בלבד. בריאת העולם (העלם והסתר) בכ"ה באלול ובחר ה' בעולמו א' בתשרי, הארת עצם אלק' בעולם יחו"ע, לכן בטלה אז עבודה מאבותינו, אתחלתא דגאולה. אמיתית יחו"ע הוא בניסן, קבע להם חודש של גאולה. גילוי מלמעלה למטה. ר"א ס"ל בתשרי, שהגאולה תלוי בתשובה. ור"י ס"ל בניסן, מלמעלה למטה, וגם אז יומשך בפנימיות הנבראים היינו ב' המעלות דניסן ותשרי.
אהרן ומשה, העלאה והמשכה, קדוש החודש ע"פ חשבון
ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן. מאמר שני באותה התוועדות. מביא מאמר הצ"צ בד"ה החודש תרכ"ה. וראה גם סה"מ תרכ"ו. וראה מכתב כ"ח אד"ש שנה זו (אג"ק חי"ד ע' תקל): "וע"ד שנתבאר במאמר שנאמר בעת ההתוועדות אתמול, ע"פ מרז"ל בירושלמי חדש אשתו שנתחדשה הלכה, שיחדשו על ענין הבריאה שהיא מאין ליש ענין הפכי מיש לאין (פירוש הצ"צ בהנ"ל)". לכללות המאמר ראה אוה"ת בא.
באמירת "החודש הזה לכם" ניתן כח לישראל לפעול חידוש בבריאה לעשות דירה בתחתונים ע"י תומ"צ, העלאה וביטול היש לאין ע"י אהרן, שושבינא דמטרוניתא. והמשכת העצמות ע"י משה, שושבינא דמלכא. קידוש החודש ע"י ראיית העדים, למעלה מטו"ד, המשכה. וע"י חשבון בטו"ד. העלאה.
עבודה בשמחה ממשיך עצמות
ש"פ שמיני, פ' החודש, כ"ה אדר-שני, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה החודש עזר"ת. וראה גם ד"ה הנ"ל באוה"ת בא. ד"ה מה יפית תרצ"ט. תש"ט. ד"ה החודש תשי"ד.
המצוות הם לאתקנא רזא דשמי'. המשכת שם הוי' בז' שמות שאינן נמחקים; המשכת האור מצ"ע שיאיר בכלים בתוקף התגלות; להמשיך עצם האור בהארה המתלבש בכלים; המשכת שם העצם, אוא"ס שלפנה"צ, עד לעצמות. אך כדי שכל זה יבוא בגילוי צ"ל שמחה. קו האהבה והגילוי. והדרך לשמחה הוא התבוננות במעלת תומ"צ שממשיכים עצמות ולא רק הארה דהארה כבעולמות. כדי שהתבוננות זו תביא התעוררות צ"ל היציאה ממיצר הגרון שבין המח ללב ע"י תורה. כשבחר ביעקב ובניו בחר לו חודש של גאולה, ביטול מצרים ע"י תומ"צ, תעבדון את האלקים על ההר הזה, לכך קבע להם שמחה, שגורם גילוי העצמות.
משה נשמה דאצי' שובר הקלי' בכח העצמות
ש"פ שמיני, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה ויאמר גו' נתתיך אלקים לפרעה עזר"ת. ד"ה זה תשט"ו. לענין יש אין יש, ראה תו"ח ויגש רלב, ד. בשלח ד"ה תפול עליהם. המשך תרס"ו ובכ"מ.
אצילות, לשון הפרשת הארה, ולשון אצלו וסמוך, דבק במקור. משה, נשמה דאצילות, הקב"ה קרא בשמו "ראה נתתיך אלקים לפרעה", ניתן לו כח להגיע לדבקות ניכרת דאורות. אבל מצד עצם האור "אלקים אלקיך אנכי, אני על גביך" אצילות דכללות, ראשית הקו והתפשטות האור שלפנה"צ. שבירת הקלי' בעודה בתוקפה ובשלימות הוא בכח העצמות. פעולת משה הן לבנ"י והן אצל פרעה הוא ע"י אהרן.
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. "המאמר ד"ה החודש הזה לכם שנאמר לעיל הוא בעיקרו מאמר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, אשר, יום ההילולא שלו הוא ב' ניסן". שיחה שם. בפתח דבר לקונ' מאמר החודש תרנ"ד (שי"ל אז) כתוב שחלקים ממנו נאמר על התוועדות זו.
יציאת מצרים, התגלות שרש הנבראים למטה
ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א). לכללות המאמר ראה ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה תרכ"ט, עטר"ת, תרפ"א. וראה גם ד"ה הנ"ל דש"פ ויק"פ פ"ה. חסר הסיומת.
בריאת העולם ע"י העלם והסתר דשם שד-י, הגבלה וצמצום, כמו שאומרים משל מאור וחושך, יום ולילה דלמטה לעניני רוחניות למעלה. ביצי"מ, גילוי שם הוי' ויצאו ממצרים וגבולים ובמ"ת המשכת העצמות, נתגלה בנבראים שרשם הרוחני, משלי התורה אינו מעלים אלא מגלה. התחלה בר"ח ניסן (צדיקים) בהקדם פ' פרה (בע"ת) וחיבורן יחד ע"י בחינה שלמעלה משניהם.
"לכם" יחוד פנימי למעלה מהשתל' בהשתל'
ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן מאמר ב מהתוועדות הנ"ל. "מדייק בזה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בעל ההילולא דב' ניסן במאמרו ד"ה זה דשנת תרנ"ד לפני שבעים שנה". וראה גם ד"ה הנ"ל תרס"ו. עת"ר.
"החודש הזה לכם" (ניסן) ראשון הוא להנהגה ניסית ע"י יחוד פנימי דחו"ב. לכם דוקא, ע"י עבודת בנ"י. תשרי הוא ראשון להנהגה טבעית ביחוד חיצוני דחו"ב. התחדשות אור הלבנה - יחוד פנימי, אבל אור החמה אין בה שינויים - יחוד חיצוני. החידוש בעבודת ישראל שממשיכים אור למעלה מהשתל' (הנהגה נסית) לסדר השתלשלות גופא (הנהגה טבעית). גם יחוד שמשא וסיהרא ע"י בחי' שלמעלה משניהם. "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". המשכת הנהגה נסית בטבע (שנה).
ניסן, המשכת א"ס בפנימיות יולדת זכר
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. "מביא כ"ק אדמו"ר הצמח צדק במאמרו ד"ה זה משנת תרכ"ו שאמרו קודם הסתלקותו, והרי השנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו". המאמר הוא חלק ממאמר ד"ה החודש הזה לכם תרכ"ו ("פתח דבר" לקונטרס "מאמר החודש הזה לכם – תרכ"ו"). ראה שיחה בקשר למאמר שנדפס אז בקונטרס בפ"ע (ב' ניסן תשכ"ו) בתוספת איזה הערות ומ"מ מכ"ק אדמו"ר בהתחלת הקונטרס. לכללות המאמר ראה גם ד"ה החודש באוה"ת בא ח"ח. ד"ה הנ"ל תשי"ז. פלח הרמון ע"ס שמות. וראה גם ד"ה החודש עטר"ת; ה'ש"ת.
היציאה ממצרים וגבולים דסדר השתל' ע"י קיום תומ"צ שבהם מלובש עצומ"ה א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו, לכן מתחיל עשה"ד בלשון "אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אשר בראתי שמים וארץ. תשרי שייך להגבלות וגדרי העולם וסדר השתל'. אבל ניסן למעלה מסדהש"ת, לכן בניסן עתידים להגאל. מעלת אתעדל"ע ממקום שאין אתעדל"ת מגעת לשם; האור הוא למעלה ממדידה והגבלה; והמשכה היא בפנימיות; ויש לה קיום ותוקף, יולדת זכר.
כמה מעלות טובות, מניסן עד תשרי
ש"פ צו, שבת הגדול, י"ב ניסן. "מבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרו ד"ה זה שאמרו בימים שלפני הסתלקותו לפני מאה שנה .. ויובן ע"פ מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ד"ה החודש הזה לכם ה'ש"ת (שאמרו בבואו למדינה זו)" מאמר הצ"צ באוה"ת בא ע' רסד ואילך, ובקונטרס בפ"ע (ב' ניסן תשכ"ו) בתוספת איזה הערות ומ"מ מהרבי שנדפסו בהתחלת הקונטרס. וראה גם השיחה שלאחר המאמר.
ב' נוני"ן דניסן מרמזים על משה רבינו שהוא "ניסן של ישראל" ו"הוי' נסי", נמשך מהם בהנהגת הטבע, לחדשי השנה. ג' סיבות למעלת הגאולה בניסן על תשרי: מעלת חסד על גבורה; אתעדל"ע מצד עצמה; גם תשרי הוא שביעי לראשון; ניסן כולל בו גם מעלת תשרי וגם ענין הבריאה דתשרי, אבל באופן שלמעלה ממיצרים והגבלות, הבריאה כפי שהיא מצד "חפץ חסד הוא".
צמיחה דלעתיד מהזריעה דעכשיו
מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן. מאמר ראשון בהתוועדות זו. כ"ק אדמו"ר התחיל המאמר בשעה 12:37 אחרי חצות, זמן ההסתלקות. "מביא הצ"צ (בעל ההילולא) במאמרו ד"ה החודש (שנדפס מחדש זה עתה) מארז"ל במד"ר על הפסוק החודש הזה לכם .. והענין בזה, כפי שמבאר הצ"צ בא' המאמרים (שנמצאים עתה בדפוס) בפירוש הכתוב והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת גו'" נדפס באוה"ת שבועות. ד"ה בחג הקציר תרמ"א.
"והיה אמונת עתיך", זרעים ומועד, קביעות המועדים תלוי בזמן בישול התבואה. אז מאיר הארה מהצמיחה דלעת"ל תוצאה מזריעה דתומ"צ עתה. לכן ניסן הוא חודש האביב, תחילת בישול התבואה, גאולה דלעתיד לאחר העבודה (זריעה) דתומ"צ בזמן הגלות. אביב א"ב כסדרן מלמעלה למטה, משא"כ תשרי תשר"ק מלמטה למעלה.
"החודש הזה" התגלות העצם ביטול עצמי
ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן. "להבין זה יש להקדים תחילה משנת"ל (במאמר דפורים, שמיוסד על מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע) בפירוש תיבת זה, שענינו גילוי". לכללות המאמר ראה ד"ה ויהיו חיי שרה העת"ר.
בחינת 'זה' ובחינת 'כה'. לפעמים הם בחינת ז"א ומלכות. כמו כן חכמה נק' 'זה' לא רק לגבי בינה אלא גם לגבי חיצוניות הכתר שלמעלה ממנה שנקרא כ"ה. כי חכמה היא ענין עצמי ונק' זה כי התגלות כל המדריגות כפי שהם מצד העצם הוא על ידי חכמה. החודש, מלכות. הזה, ז"א. החודש הזה - יחוד ז"א ומלכות, שמשא וסיהרא בשרשו הוא יחוד חו"ב, ונעשה לכם, כי מבחי' חכ' אין יניקת החיצונים, כמו כן בעבודה, ביטול עצמי מחכמה שבנפש.
עבודת ישראל מצ"ע הכח לגאולה
ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ר"ח ניסן. "מובא במאמרי אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש מ"ש במד"ר עה"פ, משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ר"ח וכו'". ראה אוה"ת בא. סה"מ תרל"ד ועוד.
משבחר הקב"ה בעולמו, תשרי, הנהגת הטבע, שם אלקים. משבחר ביעקב ובניו, ניסן, שם הוי', הנהגה נסית, יצי"מ וגאולה העתידה, בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, ע"י עבודת נש"י בכח עצמם, הוי' דלעילא. "ראשון הוא לכם גו'" רומז על יצי"מ (הוי' דלתתא), "החודש הזה לכם גו'" רומז על גאולה העתידה (הוי' דלעילא). הטעם להבאת יצי"מ לאחר גאולה העתידה כי גם אז יורגש מעלת עבודת ישראל בכח עצמן שבכוחה באה הגאולה. ע"ד מעלת ירח על שמש, מעלת בע"ת על צדיקים.
קרבן פסח כבשים ועזים, צדיקים ובע"ת
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, כ"ה אדר. "מבאר אדמו"ר מהר"ש במאמרו משנת תרכ"ט שהשנה היא שנת המאה לאמירתו".
הכח בקרבן בהמה לתקן פגמי האדם מצד שרשה בתוהו למעלה משרש האדם דתיקון. אלא שההמשכה היא בכח האדם המקריב "מן הבהמה", גם השפעה למלאכים בא מהאדם המקבל מהם שפע. צדיקים מביאים עולה מהכבשים שהם לבנים, "והדר נהורא", בע"ת מביא קרבן חטאת מעזים "ברישא חשוכא". קרבן פסח בא מכבשים ועיזים בשווה, התכללות צדיקים ובע"ת. כי גלות מצרים היה תיקון לדור הפלגה (בע"ת) ונעשו כגרים ביצי"מ (צדיקים). בעבודה צ"ל שניהם.
לבנה, עבודה דביטול, בחי' בתי
ראש חודש ניסן, אחרי תפילת שחרית, בקשר עם הכנסת ס"ת דתלמידי אהלי יוסף יצחק במרוקו. "איתא במאמרי רבותינו נשיאינו בזה". ראה אוה"ת בא ע' רנה ואילך.
א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וכו' מצד מעלת תומ"צ שפועל ביטול היש (דבראשית ברא אלקים) לאין. ענין ר"ח שינוי וביטול בלבנה ע"י עבודה דביטול. בר"ח ניסן כללות העבודה (גם עבודת התשובה) הוא בדרך דילוג. לר"א בתשרי עתידין ליגאל, אם ישראל עושים תשובה מיד נגאלין. בחינת אמי. לר"י בניסן עתידין ליגאל, למעלה מהשתל', בחינת בתי. הגילוי דלעתיד תלוי במעשינו ועבודתינו בגלות לכן צ"ל שניהם, תשובה בער"ח ועליה בראש חודש.
ר"ח, ראיית מהות האלקות בלבושי הטבע
ש"פ שמיני, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. לתחילת המאמר ראה ד"ה זה ה'ש"ת. אוה"ת בא. ההפרש בין זה לכה, שמשא וסיהרא ראה לקו"ת מטות פב, סע"א. מקשר מאמרי פורים בשערי אורה (פצ"ב) בענין מהר קח את הלבוש וגו' ומאמר אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ראשית גוים פר"ת "חמישים שנה". מקשר לפ' שמיני, ראה ד"ה כל הולך על גחון תרכ"ו המבואר בד"ה לפיכך נקראו תשט"ז. ולקו"ש חי"ז ע' 122 ממאמר זה. וראה להלן תשל"א.
נבואת משה ב"זה", שאר נביאים ב"כה", אספקלריה המאירה ושאינה מאירה, מלכות דאצילות וכפי שירדה לבי"ע. ר"ח יחוד שמשא וסיהרא יומשך גם למטה ראיה במהות אלקות, שגם בחדשי השנה ובלבוש הטבע יורגש חודש של גאולה שלמעלה מהטבע. ומסמך לגאולת פורים שם נאמר "מהר קח את הלבוש וגו'", בירור הניצוצות של המן באופן דאחישנה, כמו לעת"ל ד"אז אהפוך אל העמים גו' לעבדו שכם אחד". קשור לפרשת שמיני "כל הולך על גחון" בירור והפיכת הנחש ע"י ו' רבתי דגחון, קו האמצעי.
"בעשור לחודש" שלימות כל הג' קוין
ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן. המאמר שונה מרוב מאמרי החודש, שייך יותר לפסוק בעשור לחודש הזה (וראה גם ד"ה החודש תשמ"ו בקביעות דומה) והוא "ע"פ מ"ש הצ"צ (שיום ההילולא שלו הוא י"ג ניסן) באוה"ת בביאור דברי הזהר על הפסוק". בס"ג מקשר עם הפסוק שמתחיל ע"פ שנותיו "ואני תפילתי וגו'" (תהילים סט) ראה יהל אור להצ"צ. ועוד מאמרי רבותינו נשיאינו.
"בעשור לחודש", שלימות ספירת המלכות (כנס"י) בכל עשר ספירות, שה לבית אבות שה לבית, שלימות בכל הג' קוין. שייך לפסוק "ואני תפילתי וגו' עת רצון" שם נזכר כל הג' קוין. עת רצון, חיבור יסוד ומלכות או כתר שלמעלה מהשתל'. חילוק אברהם ודוד. ב' דרגות בעת רצון: אית רצון ע"פ שכל, בכל לבבך; ואית רצון למעלה מהשכל בכל מאדך.
לאחר מ"ת הנהגת הטבע תלוי בעבודת ישראל
ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ר"ח ניסן. וראה לקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך ממאמר זה. בשיחה אמר רבינו שהמאמר מיוסד על ד"ה החודש בהמשך תרס"ו. לכללות המאמר ראה גם ד"ה החודש תרנ"ד. בסיום המאמר מביא מד"ה והר סיני עשן תרכ"ח, י"ב ר"ח י"ב גבולי אלכסון.
תשרי, ר"ה להנהגה טבעית ותמידית ומתגלה דאני ה' לא שניתי. אך נותן מקום לשינוי. ניסן, ר"ה להנהגה ניסית, חידוש שלמעלה משינויים ונמשך ע"י ישראל, משבחר ביעקב ובניו. "החודש הזה לכם ר"ח", יחוד שמשא וסיהרא בפנימיות ממשיך הנהגה נסית. "ראשון הוא לכם לחדשי השנה", כי אחר מ"ת הנהגה טבעית תלוי בעבודת ישראל. ונמשך בעולם שנה נפש, בינה מדות ומלכות, קריאת פ' ויקרא, החודש ופרשת צו (בתפילת מנחה).
חיבור מעלת הנהגה ניסית וטבעית מצד העצמות
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, כ"ה אדר. לכללות המאמר, ראה ד"ה זה תרנ"ד. תרס"ו. תרע"ח. אוה"ת בא.
במדרש: החודש הזה לכם, לי ולכם היא הגאולה. "הזה" אלוקות יתגלה בבחי' זה. מעלה בהנהגה טבעית יש להתבונן לראות אלקות בנבראים, "שאו מרום עיניכם" שינשא וירים עצמו ממדרגתו ושוחד תאוותיו ומגשמיותו וחומריותו ויתבונן באמת לאמיתתו אז יראה "מי ברא אלה". גם הטבע מגלה את העצמות. ומעלה בהנהגה ניסית שהאלקות אינו בהעלם משא"כ בטבע ירידה היא מאור פניו ית'.
גם בהנהגה טבעית יש הנהגה הניסית, "לא ישבותו" מכח הא"ס, ובהנהגה ניסית יש גם הנהגה טבעית, נס המלובש בטבע. כי ב' הקוים דנס וטבע אינם סתירה, דאף שנס מגלה את הא"ס שלמעלה מהעולם, וטבע מגלה איך שהא"ס נמשך ומתאחד עם העולם, הרי זה רק בנוגע לגילויים, אך בעצם שניהם מגלים את שלימות העצמות, בחי' היכולת, "כשם שיש לו כח בגבול יש לו כח בבלתי בעל גבול". חיבור זה, שבטבע נרגש למעלה מן הטבע, מודגש כשפרשת תזריע – עבודת המטה, טבע, חל בפרשת החודש, נס.
"חודש בחדשו", גאולה לידה ויציאה מהלבושים
אור ליום ו' עש"ק ליל אדר"ח אייר. לכללות המאמר ראה גם ד"ה זה תשל"ט ותשמ"ז (מוגהים).
"החודש הזה" הולך על ר"ח לבד ועל כל החודש, שכולו בדרגת ראש חודש שלכן אין אומרים בו תחנון. בזהר ב' ראשי חדשים, יעקב ויוסף, "חודש בחדשו", חידושו של חודש, "תולדות יעקב יוסף" אצילות ובי"ע, ר"ח נק' יום המעשה, מלכות כפי שהיא במקומה מקבלת מחכמה, בעבודה הוא התכלית דאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, במחדו"מ וביטול דחכמה.
בחודש ניסן המשכה בדרך מעביר. גאולה כמו לידה שנגאלו ויוצא מהלבושים, לכן פרשת יצי"מ וקרבן פסח נאמרו יחד עם פרשת החודש לבוא למ"ת, המשכה בפנימיות העולמות, עבודה מצד המוחין ובפנימיות המוחין. הגילוי דלעתיד תלוי במעשינו ועבודתינו, "הוי' צלך", הגורם נעלה מהנגרם, שכר המצוות בג"ע עליון ותחתון, מנגלה דתורה ופנימיות התורה, מעבודה בטו"ד ולמעלה מטו"ד. הנהגה נסית וטבעית.
התחלת התורה בבראשית להמשיך בל"ג בגבול
ש"פ שמיני, מבה"ח ניסן, פרשת החודש. חלק מהמאמר נדפס בשינויים בלקו"ש חי"ז ע' 155 ואילך. ראה ד"ה זה תשל"א. וראה גם ד"ה זה תרס"ה.
בחירת הקב"ה בעולמו וביעקב ובניו הם מצד בחירתו החופשית, מצד היכולת שהן ולאו שוין, יכולתו שלא להאיר כשם שיכלתו להאיר. מזה נמשך ב' הקוין דגבול ובלי גבול, הנהגה טבעית והנהגה נסית. וממנה נמשך הכח לעבודה ע"פ טו"ד והעבודה דבכל מאדך.
"בחר בעולמו" שבעולם המוגבל יאיר אור הבל"ג וניכר בנצחיות שבנבראים "לא ישבותו" וחיבורן בכח נמנע הנמנעות. "בחר ביעקב ובניו" שהם הבל"ג שלמעלה מעולם (בניו, הולדה בכח א"ס) יאיר בגבול העולם עד שיקבע להם ר"ח של גאולה. ב' ענינים אלו בתורה עצמה, לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש, שהיא בל"ג. ואעפ"כ פתח בבראשית להמשיך בל"ג בגבול ולעלותו.
נס בתוך נס, סדר בעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה
ש"פ פקודי, פרשת החודש, מבה"ח וער"ח ניסן. ענין "מחר חודש", סה"מ תקס"ז. לכללות המאמר, ראה ד"ה זה באוה"ת פנחס. המשך תער"ב ח"א ע' נד. וראה גם ד"ה זה תשל"ט (מוגה תשמ"ט) ושנת תשמ"ז (מוגה תשמ"ח).
"ונפקדת כי יפקד מושבך" דער"ח ניסן נעלה יותר משאר ער"ח בשנה. ר"ח הוא ענין אחד הכולל כמה עניינים. יחוד שמשא וסיהרא עד לקיימא סיהרא באשלמותא ולמעלה מזה, כי גם אצילות הוא בכלל עולם לשון העלם, משבחר בעולמו, השלימות דסדהשת"ל. משא"כ כשבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה שלמעלה מעולם, חידוש מ"ת עליונים ירדו לתחתונים וכו', אתעדל"ע מצ"ע. "בראשי חדשיכם", ב' ראשין, יעקב ויוסף, יחוד חיצוני ופנימי, רוחני וגופני, והכנה לזה בעבודה "יפקד מושבך" במחדו"מ פנימי וחיצוני עד לתענוג ורצון. בניסן העבודה למעלה מטו"ד ולמעלה ממדוה"ג אפילו דקדושה, אלא שגם שם יש סדר, ואינו מושלל ממדוה"ג, נס בתוך נס, משה והקב"ה ניסן של ישראל, זכרון המס"נ לקיום תומ"צ אף שהבטיח להם הנהגה נסית. ומס"נ מצד עצמה, ע"ד החילוק בין קב"ע דר"ה והקב"ע דכל השנה ופעולתה. ער"ח ור"ח, ביטול יחד עם תוקף המציאות. הכח מיעקב ובניו שעיקרם הוא "יוסף" שמו של נשיא דורנו.
מעלת העבודה דבתי על אמי
ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, כ"ה אדר. מוגה "לקראת יום ה' פ' ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, יום הולדת הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע .. מוצש"ק פ' פרה כא אדר, שנת ה'תש"נ".
פסח, יצי"מ, בחי' בתי, מקבל דלית לי' מגרמי' כלום. שבועות, מ"ת, בחי' אחותי. סוכות, בחי' אמי. בניסן עתידין ליגאל, גילוי עצמות א"ס ע"י ביטול דבתי דוקא. כי תלוי במעשינו ועבודתינו בביטול בזמה"ג. עבודת התשובה "בסוף גלותן" נרגש שאין זה מצ"ע אלא מפני "שהבטיחה תורה". יש בו חיבור ניסן ותשרי, תשובה בכח עצמן ומצד הבטחת התורה. הכח לחיבור זה הוא כי תכלית הכוונה בהבריאה דתשרי הוא בשביל הגילוי דניסן. לכן התחלת התורה בגלוי הוא מ'בראשית' ובפני' הוא מ'החודש'. ומתגלה בעולם "כה" דרגת "זה".
[הנחה בלתי מוגה: 'בתי' גורם המשכה נעלית ביותר אף שהוא בתכלית הירידה. מס"נ בזמן הגלות אף ש"אותותינו לא ראינו", הסתר בתוך הסתר, מ"מ אינו בוש מהמלעיגים (שנוגעים רק כשהוא מציאות, ער אלס ער), מהן היה משה עניו באמת, לא מעלת מוחין ומדות אלא התוקף דקבלת-עול.]
הנהגת נסית פועל על האדם שישלים הכוונה
ש"פ שמיני, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה החודש תרס"ה. עטר"ת. ה'ש"ת. ועוד. ראה גם ד"ה החודש בהמשך תרס"ו. בסופו מקשר לפ' שמיני.
'החודש הזה', הנהגה נסית באופן של חידוש משא"כ 'חדשי השנה' שחוזר ונשנה ללא חידוש ומזה משתלשל העלם והסתר, עולם כמנהגו נוהג. בהתבוננות בהנהגה טבעית יכולים לראות אלקות, כח הא"ס ד"לא ישבותו", "אני הוי' לא שניתי", אבל יכול להשאר בהעלם ולא יפעל באדם כלל. משא"כ הנהגה נסית פועל על האדם שיעשה לו ית' דירה בתחתונים וישלים הכוונה. לכן זה קשור לתורת הפסח ענין הדילוג.
מנקודת הביטול דר"ח לי"ב חודש וי"ב שבטים
ליל ועש"ק, כ"ח אדר, אור לער"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה החודש באוה"ת בא. לכמה ענינים ראה מאמר שלאחריו ד"ה החודש, על המאמר כמה הגהות מהרבי.
תורת הבעש"ט, באחד בניסן ר"ה למלכים שבו מתמנים כל השרים ושלטונות העולם. תורת הרב המגיד, החילוק בין חודש האביב א"ב כסדרן לתשרי א"ב למפרע. ענין ר"ח שלאחר תכלית העלם מתחיל להאיר, מולד הלבנה, בחי' זה, מראה באצבע כזה ראה וקדש. העבודה דער"ח ור"ח, הקדמת הביטול ד"נפשי כעפר לכל תהי'" דער"ח תשובה ויוכ"פ קטן, נעשה "פתח ליבי בתורתך" המשכת מוחין חדשים ונתחדשים כל הענינים כנגד י"ב חודש י"ב שבטים, כל אחד במסילתו יעלה. ר"ח ענינו יחוד שמשא וסיהרא, יחו"ע ויחו"ת, נהורא תתאה ונהורא עילאה, הוי' דלתתא והוי' דלעילא, עד לשלימות דגאולה העתידה, ראשון (כתר) לחדשי השנה ולכם לישראל כפי שהם למטה גם בעבודה דיחו"ת.
ביטול דערב ר"ח "ונפקדת", הכנה לקרבן פסח
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח וער"ח ניסן. לכללות המאמר ראה מאמר דאור ליום ועש"ק כ"ח אדר דלעיל. ענין "מחר חודש".
שייכות קידוש החודש לקרבן פסח, לאחר הקדמת ביאור ענין ר"ח מבואר הפלאת ר"ח ניסן. ר"ח מגיע לאחר ביטול ד"יפקד מושבך" דער"ח. ביעלה ויבוא אומרים "ויפקד ויזכר", גם ער"ח נק' יוכ"פ קטן, אח"כ יורד ומאיר אור חדש בר"ח עד ליום ט"ו דקיימא סיהרא באשלמותא ומאז חוזר ביטול חדש. אבל ר"ח ניסן נק' "ראשון לחדשי השנה", ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, קב"ע מצד העצם, היסוד לעבודה בחודשי השנה ע"פ טו"ד.
על ר"ח נאמר "שער החצר הפנימית הפונה קדים גו' וביום החודש יפתח" גילוי קדמונו של עולם, כתר שלמעלה מהשתל' ע"ד ר"ה. ונמשך בסדהש"ת מאני ראשון לאני אחרון, באותיות א'מ'ת' בשוה. ענין הביטול דהחודש הוא הכנה והקדמה לקרבן פסח, יצי"מ בחי' דילוג ופסח, ענין המס"נ, "משכו וקחו לכם" לעיני כל מצרים, כך פעלו דילוג למעלה מעבודתם, אתעדל"ע מצ"ע. גאולה ביד רמה נגלה עליהם מלך מה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם.
מחדשים סתם לראש חדשי השנה
מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, פ' החודש, כ"ה אדר. "ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (בתחלת בואו לארה"ב)" בסה"מ ה'ש"ת. מיוסד על ד"ה זה (הב') דשנת עטר"ת וראה גם מאמרי תרע"א-ע"ז. תשמ"ז. יצא לאור בקונטרס פרשת החודש-כ"ה אדר תשמ"ט, "לקראת ש"ק פ' שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, כ"ה אדר, יום הולדת הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע .. עש"ק פ' החודש תשמ"ט".
לפני מ"ת היה תשרי ראשון גם להמשכת אלקות למעלה מהטבע אבל דרגת אור השייך לעולמות "לחדשי השנה". ביצי"מ נשתנה לחודש ניסן והגילוי הוא מעצמות אוא"ס למעלה משייכות לעולמות "ראש חדשים" סתם. תחילת התורה מבראשית ולא מהחודש כי תכלית הכוונה להמשיך אוא"ס באופן שהתחתונים מצד ענינם יהיו כלים לזה, לזה צריך עבודה מלמטה למעלה. ע"י לימוד פ' בראשית בתורה מגלים שתכלית הצמצום הוא בשביל גילוי בל"ג ככל עניני תורה שהם גילוי אוא"ס. לכן הבריאה בפועל בתשרי, וע"י תומ"צ מגלה אור הבלי גבול דר"ח ניסן שאז עלה במחשבה. ולאחר יצי"מ נעשה ניסן ראשון גם לחדשי השנה כי נתגלה ענינם שהם הקדמה לחדשים סתם.
טענת אוה"ע לסטים אתם למעליותא, בע"ת
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, כ"ז אדר, מבה"ח ניסן. בענין א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וכו' ראה אוה"ת בא בד"ה זה. ד"ה כי ידעתיו תרפ"ד.
תחילת ופתיחת התורה היה צ"ל מהחודש, כי בריאת העולם במדת הדין, צמצום הראשון דרך סילוק ונעשה מקום לעמידת עולמות. שיתף עמו מדת הרחמים הוא ענין מ"ת בחודש השלישי, גילוי היפך הצמצום. גדולים מעשה צדיקים ממעשה שו"א. "החודש הזה" ענין הגילוי בחינת 'זה' כמו שהיה קודם ההעלם. ואמרו רבי יצחק, צחוק עשה לי אלקים. שהופך צמצום לגילוי. מ"מ פתח בבראשית לבוא לביטול היש לאין, כח מעשיו וגו'. הבירור אינו דרך גזילה (לסטים אתם) כבע"ת, אלא כפי שעשה את האדם ישר, גם בע"ת מהפך זדונות לזכויות. אבל הסדר תמידים כסדרם, כבשים קודם לעיזים, אבל מצד הסתירה דתהו צ"ל גזילה לקצה השני, גם צדיק צריך לגזול מזמנו ללימוד התורה וממונו לצדקה. כ"ז בתחילת העבודה, אח"כ מגיע לתשובה נעלית יותר, השבת הגזילה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, כי הסתירה היתה ע"מ לבנות. הולכים למלחמה בניגון של נצחון ועבודתו באופן אחר לגמרי.
פנימיות הצמצום הוא גילוי
ש"פ תזריע, פרשת החודש, מבה"ח וער"ח ניסן. ביאור מארז"ל אמר ר' יצחק לא היה צריך כו'. ראה לעיל תש"מ. ועוד. וראה גם ד"ה זה תשל"ט (מוגה).
עבודת חידוש וקידוש הלבנה בחודש הזה, בכל אדם וכל יום, התחדשות וביטול והליכה מקטנות לגדלות עד שמגיע ללא שניתי, קיימא סיהרא באשלמותא. שלמות השלום דלעת"ל. "כח מעשיו הגיד", ל' המשכה מלמעלה, כח לירידה צורך עליה עד לעצמות א"ס ב"ה. לכן כתב טענת אוה"ע "לסטים אתם" כי פנימיות הצמצום עצמו הוא הגילוי. אור נעלה, ישת חשך סתרו. בתוך 'נחלת גוים' יש 'כח מעשיו'. תוספת אור עליון. לכן פתח בבראשית, לגלות מטרת הצמצום, לא רק שהוא שובר (ברעכט דורך) את החושך אלא החושך עצמו מאיר, מיניה וביה אבא לשדי ביה נרגא. מעלת הבע"ת על הצדיקים. למלא שליחות בעולם להשיב ולהחזיר כל הענינים שבעולם לשרשם האמיתי.
בחירה אמיתית רק בעצמות
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה אוה"ת עה"פ הביאור בענין הבחירה ביעקב ובניו, ראה לקו"ש חי"ז ע' 155 הערה 95.
יש "עולמו" ו"יעקב ובניו" כפי שהם לפני הבחירה ולאחריו. תשרי וניסן. אמיתת הבחירה הוא כשאין טעם וסיבה אלא חופשית. כל דרגה ושפע אלקי בא בציור המכריח שיבחור כך ולא אחרת. אמיתת הבחירה היא בעצמות. משבחר בעולמו היינו שיש בעולם ענין בחירת העצמות, כי הוא לבדו שאין לו סיבה ואינו עלול וכו' בכוחו ויכולתו להוות יש מאין. לזה קבע ר"ח ושנים בחודש תשרי, זה היום תחילת מעשיך. אבל הבחירה ביעקב ובניו וקביעת חודש של גאולה נעלה יותר, כמעלת המצוות שלאחר מ"ת על קיום מצווה של האבות שריחות היו.
"ושמי הוי' לא נודעתי להם". במ"ת אנכי ה' אשר הוצאתיך מארמ"צ, ומתגלה בעולם ע"י תומ"צ. בניסן (שתי נוני"ן, ניסי ניסים) נגאלו ובניסן עתידין ליגאל ע"י שמחה של מצוה. אבל הסדר הוא קודם בחר בעולמו ואח"כ בחר ביעקב ובניו, כי מתחיל ממציאות האדם, בכל לבבך וגו' ומגיע לכל מאדך למעלה ממדוה"ג, חודש של גאולה.
הנהגה טבעית וניסית בתורה ועבודה
ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. ראה ד"ה החודש עטר"ת וה'ש"ת. ועוד.
לפני יצי"מ ומ"ת קראו לתשרי חודש הראשון ועתה נשתנה להיות ניסן חודש הראשון. תשרי השגה אלקית מהנהגה טבעית, כח א"ס דלא ישבותו. ניסן הנהגה נסית לשון הרמה שמגביה ומרים עצמו מהגבלה. וישנו בתורה: הנהגה טבעית ללמוד באותה חיות כבפעם ראשונה, לא שניתי; הנהגה נסית לאפשא לה לחדש בתורה. בעבודה: אהבה בכל לבבך, טבע; בכל מאדך, נס. פרשה שניה, אין עושים רצונו של מקום; פרשה ראשונה עושים רצונו של מקום. גם ענין די מחסורו (טבע) ומחויב לעשרו (נס). החידוש דגאולה דניסן, לא רק שלימות הטבע, "תולדות השמים והארץ" מלא, "אלה תולדות פרץ", פריצת המדידה והגבלה. אמנם הסדר הוא תחילה בחר בעולמו, טבע, סולם מוצב ארצה ואח"כ ניסן, חודש הגאולה. "ראשו מגיע השמימה".
מעלת המלכות, באלה חפצתי, ביטול
ש"פ צו, י"ב ניסן, שבת הגדול. לכללות המאמר ראה ד"ה זה ה'ש"ת "ויובן זה בהקדים מאמר כ"ק אדמו"ר הזקן ד"ה אל יתהלל חכם בחכמתו, שזהו פסוק בהפטרה פ' צו דשנת תקס"ח, נדפס עם הגהות הצ"צ באוה"ת לספר ירמי'".
מבואר בשל"ה שכל חודש ניסן הוא כמו ר"ח כל השנה. ביאור אדמו"ר הזקן עה"פ "אל יתהלל חכם בחכמתו", בעצם כח חכמתו משם יכול להלביש ולהתפשט למטה בבי"ע. "כי אם בזאת" בחכ' תתאה, "יתהלל המתהלל", שע"י כך דוקא, "השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד גו' בארץ" דוקא, "באלה חפצתי נאום ה'", כי סוף מעשה עלה במח' תחילה, כדעת ב"ה ארץ קדמה.
מעלת ספי' המלכות קשור לפסח, על הפתח, ועל שם פה-סח, דיבור והגדת לבנך, ושרשה למעלה מעלה. האמונה שבזכותה יצי"מ, "חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר", ענווה וביטול עם אמונה אף שנמוך, הם שרש הכל. זה כל ענין חודש ניסן שכל יום הוא נקודת ר"ח ונמשך הנס בטבע ובאו למ"ת שנתבטל הגזירה דעליונים ותחתונים ו"אלקים נצב בעדת א-ל" ואני המתחיל.
סדר העבודה דטבע ונס והשפעתו בכל השנה
ש"פ תזריע, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. "מדייק בזה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בד"ה החודש דפ' החודש תרע"ח. וראה גם ד"ה החודש תרנ"ד.
תשרי, טבע, טבעו בים, שיכול לטעות. ניסן, נס, הרמה וגילוי שיהיה נראה האמת. ענינם בהשתל'; אורות וכלים, נפש וגוף, סובב וממלא. בעבודה: עשיית מצוה כמחויב ע"פ דין, והידור מצוה עד למס"נ, צדקה יותר משליש, אינו מתחשב בשום חשבון. בכל מאדך. אמנם סדר העבודה מתחיל מתשרי דעתיקיא קרו לי' ראשון, כי יש מעלה בטבע, ומשם נשפע מעלה זו גם בניסן. ולאחר "וואס מהאט דורכגעטאהן" שפעלו כדבעי עבודה זו עד סוף חודש אדר באים לעבודה דניסן למעלה ממדוה"ג ומשם נמשך הנהגה זו לי"ב חדשי השנה, ז"ה גימטריה י"ב. עבודה דלכתחילה אריבער, מראה באצבע ואומר זה, אותות ומופתים שע"י הצדיקים בעל-שם'סקע הנהגה ועבודה במס"נ למעלה מכל מדידה והגבלה.
תחילת וסיום הרמב"ם, ידיעת ה' מטבע ומנס
ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ר"ח ניסן. "ידועים דרושי רבותינו נשיאנו בזה, דור אחר דור, עד לדרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בעל ההילולא דב' ניסן (שחל במוצאי שבת קודש זו) משנת תרע"ח ושנת תרע"ט".
הטעם לקביעת חודש הגאולה בניסן בו יצאו ממצרים (יש מיש) ולא בתשרי שאז נברא העולם יש מאין שהוא פלא יותר מקרי"ס. גם הנהגת הטבע דלא ישבותו ולא שניתי מוכיח כח הא"ס שלמעלה מגדר התחלקות י"ס, אחדות פשוטה, למעלה מגדר דיחיד. משא"כ נס הוא שינוי ושידוד מערכות שבטבע. אמנם הטבע נחלש מעת המצאו, משא"כ נס מגלה שיש בעה"ב לבירה זו ויכול לשנות העולם כרצונו.
ב' אופני ידיעת ה' ברמב"ם, בתחילה כותב הדרך לאהוי"ר את השם להתבונן בטבע, ובסופו כתב דלעתיד לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת ה' בלבד, וישיגו דעת בוראם עד לדעה את ה' כמים לים מכסים, ענין ים ויבשה בכלל הוא עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, טבע ונס, ממילא ים מרמז על הידיעה שע"י הנהגה נסית. ב' אפנים בעבודה, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתן. צדיקים ובע"ת. וזהו ההפרש בין תשרי (אותיות תשר"ק) לניסן חודש האביב, א"ב כסדרן. וצ"ל ב' המעלות.
גם בטבע האדם במאכל ומשתה ניכר הנס
ש"פ שמיני, פרשת החודש, מבה"ח ניסן. "ידועים דרושי רבותינו נשיאנו לדורותיהם על פסוק זה, עד לד"ה זה לכ"ק מו"ח אדמו"ר דש"פ החודש ה'ש"ת. שהיתה ג"כ שנה מעוברת ואז הגיע כ"ק מו"ח אדמו"ר לארה"ב". יש עליו הגהה אחת על המאמר מרבינו.
מעלת "החודש הזה לכם" יובן בביאור בחירת הקב"ה בעולמו בחודש תשרי בו נברא העולם (וסדהש"ת) יש מאין בכח העצמות דהוא לבדו וכו'. באופן דלא ישבותו ולא שניתי, רק בעצמותו העדר השינוי הוא בטהרתו. מהנהגת הטבע יודעים גדולתו כי יש מאין הוא רק בחיק הבורא, אמנם טבע הוא גם ירידה מלשון טבעו בארץ, מצד העלם והסתר, אבל משבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה ענין הנס, אשר הוצאתיך מארמ"צ. בהא קמיפלגי ר"א ור"י אם הגאולה בתשרי או בניסן והכריעו דבניסן עתידין ליגאל למעלה מהטבע ומשם ישפיע גם בטבע. הוראה ונתינת כח בשבת שקוראים פ' החודש בציבור, שגם בטבעו ומעשה הרשות ומאכלו וכו' הוא בבחי' נס, שהראש מנהיג את הטבע שבו וניכר במעשיו וכו' שהוא עם חכם ונבון בחכמת התורה שלמעלה מהגבלה והולך מחיל אל חיל.
"בעשור לחודש" כולל כל המדריגות מכתר למלכות
ש"פ מצורע, שבת הגדול. מבאר המשך הפסוק אך בעשור וגו'. ראה ד"ה החודש תש"ל (ב). וד"ה זה תשמ"ח. תשמ"א (פ' בא).
"בעשור לחודש" ולא בעשרה, כי כל עשר ענינים בו, המשכת כתר במלכות, "ויקחו שה לבית אבות", המשיכו מדות שבכתר לבית, חב"ד שבנפש, ומשם עד לברית עולם, קרבן-פסח באכילה נעשה דם ובשר כבשרו, עד שנעשה "צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו". כל שאר הפרטים: "מתניכם חגורים (אמונה) נעליכם ברגליכם (בחלק התחתון) ומקלכם בידכם", לרדות במקל גם למה שמחוץ הימנו ואינו יכול להגיע לשם. כל זה הקדמה ל"פסח הוי' על הפתח", מלכות, ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. לכן פתח "בעשור לחודש".
מעלת התורה גם על האור שלפנה"צ
ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש. "מדייק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל ההילולא דב' ניסן במאמרו ד"ה זה דשנת אעת"ר מ"ש ראש חדשים". יצא לאור בקונטרס ב' ניסן תשמ"ח, "לקראת ב' ניסן, יום הסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע מוצש"ק ב' ניסן, שנת הקהל, שנת תשמ"ח".
קודם פרשת החודש מסופר אודות הגילויים שבעולמות, אור הקו הבל"ג אף שמתלבש בכלים אינו נתפס בהם, מ"מ הוא בגדר גבול כי בא ע"י צמצום. מפרשת החודש מתחיל הגילויים דתורה, עצמות אוא"ס שלפנה"צ. שורש המדידה שבקו ,השערה בכח ועליית הרצון, באוא"ס שלפנה"צ אבל המשכתו הוא ע"י צמצום. החידוש דמ"ת שיומשך אור שלמעלה מכל הצמצומים. לכן נאמר פ' החודש מיד אחר יצי"מ, היינו לאחר סיפור יצי"מ (כי בפועל יצאו אח"כ), כי מעלת התורה היא לא רק על הגילוי שבעולמות עצמם אלא גם על העולמות כפי שהם באור שלפני הצמצום כפי שהם בתורה.
קביעת החודש ע"פ חכמת אוה"ע, נס בטבע
ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ר"ח ניסן. "מבואר בדרושי רבותינו נשיאינו החל מדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר ועד"ז מהנשיאים שלפניו למעלה בקודש". ראה ד"ה החודש ה'ש"ת. אוה"ת בא. תרכ"ו. תרנ"ד. תרס"ו. תרע"ח. עטר"ת ועוד.
חודש ניסן חודש הגאולה ומ"ת שלמעלה מהעולם גורם הכרת הבורא שלמעלה מהטבע. חודש ל' חידוש גם בהנהגה טבעית שנתחדש בכח עצומ"ה שהוא לבדו בכוחו ויכולתו להוות יש מאין, מאמתת המצאו נמצאו. ניסן היה פעם חודש שביעי ועתה הוא הראשון, התכללות דעולם וגאולה. התגלות הנס בטבע עצמו. "שאו מרום עיניכם", נשיאה והרמה לאדם שיבין מתוך העולם ויראה מה גדלו ומה רבו מעשיך. עי"ז מגלה נס (הלכה) בתוך הטבע גם במנהגי תגרי המדינה. הל' קביעת חדשים (פרשת החודש) פסקו ע"פ ספרי חכמי אוה"ע ונעשה הלכה במשנה תורה לרמב"ם, שעסק בחכמת אוה"ע לעבוד ה', גילוי אלקות שבטבע.
פרטי העבודה ד"משכו וקחו" עד "צלי אש וגו'"
אור ליום ה' י"ג ניסן, הילולא דאדמו"ר הצ"צ. "ידועים הדיוקים בדרושי רבותינו נשיאנו למה נאמר מצות יאכל את שבעת הימים ולא בשבעת הימים .. הביאור בכל ענינים אלו כמבואר בדרושי אדה"ז, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ והנשיאים שלאח"ז עד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשי"ד".
בפרטי פרשת יצי"מ וקרבן-פסח יש בהם הוראות לכללות עבודת האדם. ציווי למשה ואהרן (רועי ישראל) כח לעבודה דתומ"צ. חסד ואמת. צדקה ותפילה. ר"ח, עתידין להתחדש כמותה, נקודת המולד עד לט"ו, בעצם היום הזה הוציא גו' על צבאותם. כולל עבודת נשי ובנות ישראל שר"ח הוא היו"ט שלהם.
משכו (ידכם מכל עבודה שהיא זרה לתומ"צ) וקחו לכם (תומ"צ תחדור בכל חלקי האדם) ראשו (תורה) על כרעיו (מעשה) ועל קרבו (לבו) צלי אש (נכלל לגמרי באש דקדושה עד שיהיה כולו לה') אל תאכלו ממנו נא (שכל התלהבות שלו לה') בעשור לחודש הזה (בעשר כוחות הנפש) ובאים לגאולה בי"ד ונעשה בדרך ממילא לא יראה לך חמץ בכל גבוליך, כי ירחיב ה"א את גבולך למעלה ממדוה"ג בתוך גבולך. כי נגלה עליהם מלך מה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו. זמן הולדת עם ישראל מזלו גובר והקב"ה מתעסק "גיט זיך אפ" כרחם אב ואם על בנים שאינה חוסכת כל טרחה ואדרבא זהו תענוג הכי גדול לעסוק עם ילדיה.
מאמרי "החודש" שנאמרו על ש"פ בא
"מועדים" חידוש גמור בבריאה
ש"פ בא ח' שבט. ראה ד״ה זה דשנת תרע״ח דש״פ בא. ד"ה זה תרל״ה. ד״ה זה דפ׳ החודש תשט״ו. וראה גם ד״ה ויהי ביום השמיני תש״כ. מביא "דרוש כ״ק רבינו הזקן שלכאורה מבואר שם באופן הפכי [מהמבואר בתרע"ח בענין "עשה ירח למועדים"] שמביא כ״ק אדמו״ר הצ"צ מה שמו״ח ז״ל כתב בשם רבינו ז״ל". נדפס באוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ ס״ו.
"הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ("והיו לאותות ולמועדים גו'") ועמד דוד ופרשן" ("עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו גו'").
"משה", חכמה עילאה, כתב נקודה וקיצור נמרץ, "דוד", חכ' תתאה, מלכות, התפשטות והתרחבות, לכן פרט הדברים. סתימות דמשה ע"ד "בטובו (ע"י האור שהבדילו לעצמו) מחדש בכל יום תמיד". משה כתב בתורה דברים סתומים כדי להודיע שיש פנימיות בתורה, והגילוי שלהם הוא ע״י תורה שבע״פ בכלל, ובפרט פנימיות התורה. בריאה הוא חידוש הישנות, לזה מספיק הארה בלבד, אבל לפעול חידוש אמיתי בבריאה, זהו ע״י המשכת אור שנברא ביום ראשון שהבדילו לעצמו שאין ערוך לעולמות ומאיר רק לעצמו, למעלה מכל מדידה והגבלה, "בראשית" בשביל ישראל שנק' אדם ע"ש אדמה לעליון, בכח עבודתו לחדש חידוש אמיתי, חידוש גמור בבריאה.
"עשה ירח", מיעוט וריבוי, לגילוי אור המובדל "למועדים" ולא מנע מיני' כל יומא. אדה"ז מפרש, שמש, משפיע, אינו משתנה, לכן "שמש ידע מבואו". משא"כ ירח, מקבל, משתנה. בעבודה, שמש, היא הידיעה שלמעלה שאינו מכריח הבחירה. אבל "ירח לא ידע מבואו", שלא נמשכה בו הידיעה. העבודה דירח, ירידה ועליה בקדושה, רצו"ש, נמשך ע"י גילוי דמועדים, האור שהבדילו כו', בחי' "שמש ידע מבואו". המעיינות נמשכים חוצה. כי גם הירידה בגלות היא חלק בעליה ובאים לגילוי דלע"ל "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".
מעלת עבודת בעלי עסקים כח מעשיו
יום ג' פ' בא, ר"ח שבט לאחר מנחה. ביאור פרש"י אמר ר' יצחק לא היה צריך וכו'. ראה גם ד״ה זה תשל״ט. לקו״ש ח״ה ע׳ 3 הערה 9. ועוד. כללות המבואר כאן ראה תו״ח בראשית ח, א. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ס״ע ד ואילך. וש״נ.
"צבאות הוי'" כח העצמות לבירורים
ש"פ בא ח' שבט. "מובא בזה בד״ה זה שבתורה אור ובדרושים שלאחרי זה הנדפסים וגם שאינן נדפסים עדיין", ראה תו"א פרשתנו. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א. תו״ח ואוה״ת פרשתנו. סה״מ פר״ת. באתי לגני ה׳שי״ת פי״א.
משה אמר "צבאות הוי׳", חנה ושמואל אמרו "צבאות" שם בפני עצמו, בנביאים האחרונים, חגי זכרי׳ ומלאכי, נמצא שם זה בריבוי מקומות. פירוש 'צבאות', אות הוא בצבא שלו. היינו שיש מציאות של צבא בפ"ע ואלקות היא 'אות' בהן. באצילות, עולם האחדות, אין שייך שם זה, רק בעולמות בי״ע פועל שם צבאות דאיהו וגרמוהי חד בבי״ע. (הצ"צ כותב שזה חידוש מאדה"ז בתו"א ואינו בע"ח).
משה רבינו הי׳ נשמה והנהגה דאצילות, שם אין ענין הצבא בפ"ע, אמר צבאות ה׳, שטפל לשם הוי׳ (ולא אלקים), משא"כ שאר נביאים שהיתה
נבואתם בבי"ע. ומה שבכ"ז הזכיר משה שם צבאות ה׳, היינו על ניצוצות שנתבררו במצרים ע״י שיעבוד בנ״י, דע״י העלי׳ ממצרים פעלו עלי׳ גם בניצוצות שיהיו בבחי׳ צבאות הוי׳. לכן כתיב "הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם", כי נפעל עלי׳ גם בישראל גופא, "ואנכי אעלך גם עלה", שתכלית הירידה למצרים היא גם בשביל העילוי שנעשה בנש"י שלמעלה מעליית הניצוצות, "על צבאותם", למעלה גם מצבאותם.
"בעצם היום הזה גו׳", 'עיצומו של יום' נאמר על יוהכ"פ שלמעלה משבת, "על צבאותם", דע״י בירור הניצוצות עולים בבחי׳ העצמות ממש. גם על עשרה בטבת נאמר "בעצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים", קשור עם עצם היום דיוה"כ, כי ע״י היפוך הצומות ליו"ט מגיעים ליתרון האור מתוך החושך, כך ע"י בירור הניצוצות דמצרים הגיעו בבחי׳ עצם היום הזה. כדי להגיע להפוך גלות לגאולה, צומות ליו"ט, צריך לבחי׳ העצמות שלמעלה מגלות וגאולה.