מאמרי פרשת החודש

"ששת ימים תיעשה מלאכה", "יגיע כפיך", ולא יגיע הראש והלב, המלאכה נעשית ממילא. "ביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון" כל מלאכתו עשוי'. הפרשה נאמרה למחרת יוה"כ שנסלח חטא העגל, ענין ע"ז שמחשיב את לבושי הטבע לממוצע, היפך ד"יגיע כפיך". תיקון חטא העגל שהוא גם תיקון חטא עץ-הדעת, העבודה בקב"ע ולא בהרגש תענוג בתומ"צ, שלא על-מנת לקבל פרס, הפך ההרגש "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל גו'". בפסוק נזכר כללות סדר-השתל' עולם שנה נפש: "כל עדת בני ישראל" – נפש; "אלה הדברים אשר צוה גו'", ל"ט מלאכות להשלים הכונה, צוה ל' צוותא – עולם; "ששת ימים תיעשה מלאכה גו'" – שנה.

תשרי הנהגה טבעית, ניסן הנהגה נסית, ע"י שניהם נעשה הכרת אלקות. תשרי, מלכות, בנינה מהגבורות, העלם, חסרון האור, וע"י הצדקה ממלא החסרון, אור השייך לעולמות. ניסן, ז"א רובו חסדים, לעניים ולעשירים, גילוי אור הבל"ג שלמעלה מהעולמות. תפלה ענינה מילוי החסרון, ותורה ענינה חסד, גילוי האור שלמעלה מהעולמות, ענינו של ניסן, לכן א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם.

בזכות מ"ת היה יצי"מ, חידוש דמ"ת עבודת ה' בשמחה ובהתגלות, וצ"ל גם יראה אך בהעלם. מצוות הם לאתקנא רזא דשמי', ושמחה פורץ גדר ומבטל הגבלת הכלים שיוכלו לקבל האור דשם הוי' דלתתא ודלעילא, התפשטות האור ועצם האור. השמחה צ"ל במוח ובלב, ע"י התבוננות במעלת המצוות וע"י התקשרות בתורה, קול גדול ולא יסף שמבטל את מיצר הגרון המפסיק בין מוח ללב. ניסן הוא ראש לחדשים, כי בר"ה נמשך אור השייך לעולמות, אבל יצי"מ ומ"ת נמשך למעלה מהצמצום, קול גדול ולא יסף. בניסן עתידים להיגאל, מעלתו על תשרי: ניסן חסד, תשרי גבורה; ניסן ראשון ותשרי שביעי לו; ניסן בתי, תשרי אמי; בניסן מאיר שם הוי' כסדרו משא"כ תשרי.

העלול אינו צריך להשפעת העילה כי נמשך בו מציאות העילה. משא"כ מציאות היש מחודש לגמרי מן האין לכן צריך לקבל תמיד מהאין. בי"ע משתלשל בדרך עו"ע. משא"כ אצילות בא מאוא"ס בדרך יש מאין. התהוות העולם יש מאין "בטובו מחדש" באור הגנוז שלמעלה מהשתלשלות. ב' דרגות בטובו, טוב ה' לכל וטוב ה' לקויו. הנהגה טבעית והנהגה נסית. יחוד חיצוני אינו תלוי בעבודת האדם, אבל יחוד פנימי תלוי בעבודת ישראל בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, במחדו"מ, שע"י נמשך אור שלמעלה מהעולמות. מיעוט הלבנה "אינה רע לה" כי באה לברר בירורים ועי"ז יומשך תוספת אור, מעלת מלכות דוד שפירש הסתום דתושב"כ.

קידוש החודש הוא יחוד קוב"ה ושכנתי' יחוד שמשא וסיהרא. לכן נעשה ע"י משה ואהרן שהם שושבינים על היחוד, משה שושבינא דמלכא, המשכת תורה מלמעלה ובתמידות. אהרן שושבינא דמטרוניתא, העלאת הכלה למעלה, "בהעלותך את הנרות", תפילה, ומוגבל מערב ועד בוקר. "מי יעלה בהר ה'".

מזכירים יצי"מ (יחודא עילאה) בלילות, בזמן הגלות, (יחודא תתאה). השמחה בתומ"צ מהתבוננות שכל תענוג ושמחה בעוה"ז הוא מאור הממכ"ע, משא"כ תומ"צ ממשיך עצמות. המשכת השמחה מהמוח ללב הוא יצי"מ, היציאה ממיצר הגרון, לכן אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"צ, ולא נאמר שבראתי שמים וארץ שהם הארה בלבד. בריאת העולם (העלם והסתר) בכ"ה באלול ובחר ה' בעולמו א' בתשרי, הארת עצם אלק' בעולם יחו"ע, לכן בטלה אז עבודה מאבותינו, אתחלתא דגאולה. אמיתית יחו"ע הוא בניסן, קבע להם חודש של גאולה. גילוי מלמעלה למטה. ר"א ס"ל בתשרי, שהגאולה תלוי בתשובה. ור"י ס"ל בניסן, מלמעלה למטה, וגם אז יומשך בפנימיות הנבראים היינו ב' המעלות דניסן ותשרי.

באמירת "החודש הזה לכם" ניתן כח לישראל לפעול חידוש בבריאה לעשות דירה בתחתונים ע"י תומ"צ, העלאה וביטול היש לאין ע"י אהרן, שושבינא דמטרוניתא. והמשכת העצמות ע"י משה, שושבינא דמלכא. קידוש החודש ע"י ראיית העדים, למעלה מטו"ד, המשכה. וע"י חשבון בטו"ד. העלאה.

המצוות הם לאתקנא רזא דשמי'. המשכת שם הוי' בז' שמות שאינן נמחקים; המשכת האור מצ"ע שיאיר בכלים בתוקף התגלות; להמשיך עצם האור בהארה המתלבש בכלים; המשכת שם העצם, אוא"ס שלפנה"צ, עד לעצמות. אך כדי שכל זה יבוא בגילוי צ"ל שמחה. קו האהבה והגילוי. והדרך לשמחה הוא התבוננות במעלת תומ"צ שממשיכים עצמות ולא רק הארה דהארה כבעולמות. כדי שהתבוננות זו תביא התעוררות צ"ל היציאה ממיצר הגרון שבין המח ללב ע"י תורה. כשבחר ביעקב ובניו בחר לו חודש של גאולה, ביטול מצרים ע"י תומ"צ, תעבדון את האלקים על ההר הזה, לכך קבע להם שמחה, שגורם גילוי העצמות.

ב' בחי' משכן שבפ' פקודי מוכיח שהיו ב' עניני ויקהל. "ששם עלו שבטים, שבטי י"ה, עדות לישראל". משכן סתם ומשכן העדות. שבט, ל' כוכב דשביט; ענף אילן, אף שנמשך לחוץ מ"מ הוא מגוף האילן. שבטים נמשכים מהאבות מרכבה דאצי' ויורדים לבי"ע לצורך עליה. מאלמים אלומים. העבודה לקבץ הניצוצות ולפעול אחדות במקום הפירוד. בירור א' "אז יקהל שלמה את זקני ישראל", מבי"ע לאצילות, שם עלו שבטי י"ה. בירור ב' "ויקהל משה את בנ"י", למעלה מאצילות, "שבטי י"ה עדות לישראל". עי"ז נמשך "אלה פקודי המשכן" סתם; וע"י הקהלת משה נמשך "משכן העדות אשר פוקד ע"פ משה". וזהו שצריך גם "עבודת הלויים" להקמת המשכן, כי התכלית הוא להמשיך מבחי' עקודים ולמעלה יותר, לויים, ל' לויתן, התחברות וביטול היש לאין, "יצרת לשחק בו", ענין הצחוק והתענוג דלעתיד אז ימלא שחוק פינו.

אצילות, לשון הפרשת הארה, ולשון אצלו וסמוך, דבק במקור. משה, נשמה דאצילות, הקב"ה קרא בשמו "ראה נתתיך אלקים לפרעה", ניתן לו כח להגיע לדבקות ניכרת דאורות. אבל מצד עצם האור "אלקים אלקיך אנכי, אני על גביך" אצילות דכללות, ראשית הקו והתפשטות האור שלפנה"צ. שבירת הקלי' בעודה בתוקפה ובשלימות הוא בכח העצמות. פעולת משה הן לבנ"י והן אצל פרעה הוא ע"י אהרן.

בריאת העולם ע"י העלם והסתר דשם שד-י, הגבלה וצמצום, כמו שאומרים משל מאור וחושך, יום ולילה דלמטה לעניני רוחניות למעלה. ביצי"מ, גילוי שם הוי' ויצאו ממצרים וגבולים ובמ"ת המשכת העצמות, נתגלה בנבראים שרשם הרוחני, משלי התורה אינו מעלים אלא מגלה. התחלה בר"ח ניסן (צדיקים) בהקדם פ' פרה (בע"ת) וחיבורן יחד ע"י בחינה שלמעלה משניהם.

"החודש הזה לכם" (ניסן) ראשון הוא להנהגה ניסית ע"י יחוד פנימי דחו"ב. לכם דוקא, ע"י עבודת בנ"י. תשרי הוא ראשון להנהגה טבעית ביחוד חיצוני דחו"ב. התחדשות אור הלבנה - יחוד פנימי, אבל אור החמה אין בה שינויים - יחוד חיצוני. החידוש בעבודת ישראל שממשיכים אור למעלה מהשתל' (הנהגה נסית) לסדר השתלשלות גופא (הנהגה טבעית). גם יחוד שמשא וסיהרא ע"י בחי' שלמעלה משניהם. "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". המשכת הנהגה נסית בטבע (שנה).

בלקו"ת ב' פי' "יולדת זכר" א. (הפילוספים) מזרע האיש, עילאה גבר, מעלת אתעדל"ע, חודש ניסן (לכן מקדים בלקו"ת פירוש זה). ב. (מסקנת אדה"ז) מזרע האשה, מעלת אתעדל"ת, עבודת ישראל, חידוש דמ"ת. סדר הפירושים הוא, תחילה עבודה מלמטה להמשיך מלמעלה אור פנימי השייך לעולמות. עי"ז יתגלה מעלת אתעדל"ת גופא, המשכת העצמות. ב' ניסן, השבת הראשון דמעשה בראשית במחשבה שייכותו לבעל ההילולא ולבנו יחידו ממלא מקומו, כי ע"י הדרושים של בעל ההילולא שהוא הרמב"ם דתורת החסידותובפרט ע"י התייסדות תו"ת, הותחל שלב חדש בהפצת המעינות, ולאחרי זה, ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, נעשה ההפצה עוד ביתר שאת ויתר עוז. שזו היא ההכנה והכלי לאתי מר דא מלכא משיחא.

היציאה ממצרים וגבולים דסדר השתל' ע"י קיום תומ"צ שבהם מלובש עצומ"ה א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו, לכן מתחיל עשה"ד בלשון "אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אשר בראתי שמים וארץ. תשרי שייך להגבלות וגדרי העולם וסדר השתל'. אבל ניסן למעלה מסדהש"ת, לכן בניסן עתידים להגאל. מעלת אתעדל"ע ממקום שאין אתעדל"ת מגעת לשם; האור הוא למעלה ממדידה והגבלה; והמשכה היא בפנימיות; ויש לה קיום ותוקף, יולדת זכר.

בחינת 'זה' ובחינת 'כה'. לפעמים הם בחינת ז"א ומלכות. כמו כן חכמה נק' 'זה' לא רק לגבי בינה אלא גם לגבי חיצוניות הכתר שלמעלה ממנה שנקרא כ"ה. כי חכמה היא ענין עצמי ונק' זה כי התגלות כל המדריגות כפי שהם מצד העצם הוא על ידי חכמה. החודש, מלכות. הזה, ז"א. החודש הזה - יחוד ז"א ומלכות, שמשא וסיהרא בשרשו הוא יחוד חו"ב, ונעשה לכם, כי מבחי' חכ' אין יניקת החיצונים, כמו כן בעבודה, ביטול עצמי מחכמה שבנפש.

משבחר הקב"ה בעולמו, תשרי, הנהגת הטבע, שם אלקים. משבחר ביעקב ובניו, ניסן, שם הוי', הנהגה נסית, יצי"מ וגאולה העתידה, בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, ע"י עבודת נש"י בכח עצמם, הוי' דלעילא. "ראשון הוא לכם גו'" רומז על יצי"מ (הוי' דלתתא), "החודש הזה לכם גו'" רומז על גאולה העתידה (הוי' דלעילא). הטעם להבאת יצי"מ לאחר גאולה העתידה כי גם אז יורגש מעלת עבודת ישראל בכח עצמן שבכוחה באה הגאולה. ע"ד מעלת ירח על שמש, מעלת בע"ת על צדיקים.

הכח בקרבן בהמה לתקן פגמי האדם מצד שרשה בתוהו למעלה משרש האדם דתיקון. אלא שההמשכה היא בכח האדם המקריב "מן הבהמה", גם השפעה למלאכים בא מהאדם המקבל מהם שפע. צדיקים מביאים עולה מהכבשים שהם לבנים, "והדר נהורא", בע"ת מביא קרבן חטאת מעזים "ברישא חשוכא". קרבן פסח בא מכבשים ועיזים בשווה, התכללות צדיקים ובע"ת. כי גלות מצרים היה תיקון לדור הפלגה (בע"ת) ונעשו כגרים ביצי"מ (צדיקים). בעבודה צ"ל שניהם.

נבואת משה ב"זה", שאר נביאים ב"כה", אספקלריה המאירה ושאינה מאירה, מלכות דאצילות וכפי שירדה לבי"ע. ר"ח יחוד שמשא וסיהרא יומשך גם למטה ראיה במהות אלקות, שגם בחדשי השנה ובלבוש הטבע יורגש חודש של גאולה שלמעלה מהטבע. ומסמך לגאולת פורים שם נאמר "מהר קח את הלבוש וגו'", בירור הניצוצות של המן באופן דאחישנה, כמו לעת"ל ד"אז אהפוך אל העמים גו' לעבדו שכם אחד". קשור לפרשת שמיני "כל הולך על גחון" בירור והפיכת הנחש ע"י ו' רבתי דגחון, קו האמצעי.

תשרי, ר"ה להנהגה טבעית ותמידית ומתגלה דאני ה' לא שניתי. אך נותן מקום לשינוי. ניסן, ר"ה להנהגה ניסית, חידוש שלמעלה משינויים ונמשך ע"י ישראל, משבחר ביעקב ובניו. "החודש הזה לכם ר"ח", יחוד שמשא וסיהרא בפנימיות ממשיך הנהגה נסית. "ראשון הוא לכם לחדשי השנה", כי אחר מ"ת הנהגה טבעית תלוי בעבודת ישראל. ונמשך בעולם שנה נפש, בינה מדות ומלכות, קריאת פ' ויקרא, החודש ופרשת צו (בתפילת מנחה).

במדרש: החודש הזה לכם, לי ולכם היא הגאולה. "הזה" אלוקות יתגלה בבחי' זה. מעלה בהנהגה טבעית יש להתבונן לראות אלקות בנבראים, "שאו מרום עיניכם" שינשא וירים עצמו ממדרגתו ושוחד תאוותיו ומגשמיותו וחומריותו ויתבונן באמת לאמיתתו אז יראה "מי ברא אלה". גם הטבע מגלה את העצמות. ומעלה בהנהגה ניסית שהאלקות אינו בהעלם משא"כ בטבע ירידה היא מאור פניו ית'. גם בהנהגה טבעית יש הנהגה הניסית, "לא ישבותו" מכח הא"ס, ובהנהגה ניסית יש גם הנהגה טבעית, נס המלובש בטבע. כי ב' הקוים דנס וטבע אינם סתירה, דאף שנס מגלה את הא"ס שלמעלה מהעולם, וטבע מגלה איך שהא"ס נמשך ומתאחד עם העולם, הרי זה רק בנוגע לגילויים, אך בעצם שניהם מגלים את שלימות העצמות, בחי' היכולת, "כשם שיש לו כח בגבול יש לו כח בבלתי בעל גבול". חיבור זה, שבטבע נרגש למעלה מן הטבע, מודגש כשפרשת תזריע – עבודת המטה, טבע, חל בפרשת החודש, נס.

בחירת הקב"ה בעולמו וביעקב ובניו הם מצד בחירתו החופשית, מצד היכולת שהן ולאו שוין, יכולתו שלא להאיר כשם שיכלתו להאיר. מזה נמשך ב' הקוין דגבול ובלי גבול, הנהגה טבעית והנהגה נסית. וממנה נמשך הכח לעבודה ע"פ טו"ד והעבודה דבכל מאדך. "בחר בעולמו" שבעולם המוגבל יאיר אור הבל"ג וניכר בנצחיות שבנבראים "לא ישבותו" וחיבורן בכח נמנע הנמנעות. "בחר ביעקב ובניו" שהם הבל"ג שלמעלה מעולם (בניו, הולדה בכח א"ס) יאיר בגבול העולם עד שיקבע להם ר"ח של גאולה. ב' ענינים אלו בתורה עצמה, לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש, שהיא בל"ג. ואעפ"כ פתח בבראשית להמשיך בל"ג בגבול ולעלותו.

"ונפקדת כי יפקד מושבך" דער"ח ניסן נעלה יותר משאר ער"ח בשנה. ר"ח הוא ענין אחד הכולל כמה עניינים. יחוד שמשא וסיהרא עד לקיימא סיהרא באשלמותא ולמעלה מזה, כי גם אצילות הוא בכלל עולם לשון העלם, משבחר בעולמו, השלימות דסדהשת"ל. משא"כ כשבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה שלמעלה מעולם, חידוש מ"ת עליונים ירדו לתחתונים וכו', אתעדל"ע מצ"ע. "בראשי חדשיכם", ב' ראשין, יעקב ויוסף, יחוד חיצוני ופנימי, רוחני וגופני, והכנה לזה בעבודה "יפקד מושבך" במחדו"מ פנימי וחיצוני עד לתענוג ורצון. בניסן העבודה למעלה מטו"ד ולמעלה ממדוה"ג אפילו דקדושה, אלא שגם שם יש סדר, ואינו מושלל ממדוה"ג, נס בתוך נס, משה והקב"ה ניסן של ישראל, זכרון המס"נ לקיום תומ"צ אף שהבטיח להם הנהגה נסית. ומס"נ מצד עצמה, ע"ד החילוק בין קב"ע דר"ה והקב"ע דכל השנה ופעולתה. ער"ח ור"ח, ביטול יחד עם תוקף המציאות. הכח מיעקב ובניו שעיקרם הוא "יוסף" שמו של נשיא דורנו.

פסח, יצי"מ, בחי' בתי, מקבל דלית לי' מגרמי' כלום. שבועות, מ"ת, בחי' אחותי. סוכות, בחי' אמי. בניסן עתידין ליגאל, גילוי עצמות א"ס ע"י ביטול דבתי דוקא. כי תלוי במעשינו ועבודתינו בביטול בזמה"ג. עבודת התשובה "בסוף גלותן" נרגש שאין זה מצ"ע אלא מפני "שהבטיחה תורה". יש בו חיבור ניסן ותשרי, תשובה בכח עצמן ומצד הבטחת התורה. הכח לחיבור זה הוא כי תכלית הכוונה בהבריאה דתשרי הוא בשביל הגילוי דניסן. לכן התחלת התורה בגלוי הוא מ'בראשית' ובפני' הוא מ'החודש'. ומתגלה בעולם "כה" דרגת "זה". [הנחה בלתי מוגה: 'בתי' גורם המשכה נעלית ביותר אף שהוא בתכלית הירידה. מס"נ בזמן הגלות אף ש"אותותינו לא ראינו", הסתר בתוך הסתר, מ"מ אינו בוש מהמלעיגים (שנוגעים רק כשהוא מציאות, ער אלס ער), מהן היה משה עניו באמת, לא מעלת מוחין ומדות אלא התוקף דקבלת-עול.]

'החודש הזה', הנהגה נסית באופן של חידוש משא"כ 'חדשי השנה' שחוזר ונשנה ללא חידוש ומזה משתלשל העלם והסתר, עולם כמנהגו נוהג. בהתבוננות בהנהגה טבעית יכולים לראות אלקות, כח הא"ס ד"לא ישבותו", "אני הוי' לא שניתי", אבל יכול להשאר בהעלם ולא יפעל באדם כלל. משא"כ הנהגה נסית פועל על האדם שיעשה לו ית' דירה בתחתונים וישלים הכוונה. לכן זה קשור לתורת הפסח ענין הדילוג.

שייכות קידוש החודש לקרבן פסח, לאחר הקדמת ביאור ענין ר"ח מבואר הפלאת ר"ח ניסן. ר"ח מגיע לאחר ביטול ד"יפקד מושבך" דער"ח. ביעלה ויבוא אומרים "ויפקד ויזכר", גם ער"ח נק' יוכ"פ קטן, אח"כ יורד ומאיר אור חדש בר"ח עד ליום ט"ו דקיימא סיהרא באשלמותא ומאז חוזר ביטול חדש. אבל ר"ח ניסן נק' "ראשון לחדשי השנה", ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, קב"ע מצד העצם, היסוד לעבודה בחודשי השנה ע"פ טו"ד. על ר"ח נאמר "שער החצר הפנימית הפונה קדים גו' וביום החודש יפתח" גילוי קדמונו של עולם, כתר שלמעלה מהשתל' ע"ד ר"ה. ונמשך בסדהש"ת מאני ראשון לאני אחרון, באותיות א'מ'ת' בשוה. ענין הביטול דהחודש הוא הכנה והקדמה לקרבן פסח, יצי"מ בחי' דילוג ופסח, ענין המס"נ, "משכו וקחו לכם" לעיני כל מצרים, כך פעלו דילוג למעלה מעבודתם, אתעדל"ע מצ"ע. גאולה ביד רמה נגלה עליהם מלך מה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם.

לפני מ"ת היה תשרי ראשון גם להמשכת אלקות למעלה מהטבע אבל דרגת אור השייך לעולמות "לחדשי השנה". ביצי"מ נשתנה לחודש ניסן והגילוי הוא מעצמות אוא"ס למעלה משייכות לעולמות "ראש חדשים" סתם. תחילת התורה מבראשית ולא מהחודש כי תכלית הכוונה להמשיך אוא"ס באופן שהתחתונים מצד ענינם יהיו כלים לזה, לזה צריך עבודה מלמטה למעלה. ע"י לימוד פ' בראשית בתורה מגלים שתכלית הצמצום הוא בשביל גילוי בל"ג ככל עניני תורה שהם גילוי אוא"ס. לכן הבריאה בפועל בתשרי, וע"י תומ"צ מגלה אור הבלי גבול דר"ח ניסן שאז עלה במחשבה. ולאחר יצי"מ נעשה ניסן ראשון גם לחדשי השנה כי נתגלה ענינם שהם הקדמה לחדשים סתם.

תחילת ופתיחת התורה היה צ"ל מהחודש, כי בריאת העולם במדת הדין, צמצום הראשון דרך סילוק ונעשה מקום לעמידת עולמות. שיתף עמו מדת הרחמים הוא ענין מ"ת בחודש השלישי, גילוי היפך הצמצום. גדולים מעשה צדיקים ממעשה שו"א. "החודש הזה" ענין הגילוי בחינת 'זה' כמו שהיה קודם ההעלם. ואמרו רבי יצחק, צחוק עשה לי אלקים. שהופך צמצום לגילוי. מ"מ פתח בבראשית לבוא לביטול היש לאין, כח מעשיו וגו'. הבירור אינו דרך גזילה (לסטים אתם) כבע"ת, אלא כפי שעשה את האדם ישר, גם בע"ת מהפך זדונות לזכויות. אבל הסדר תמידים כסדרם, כבשים קודם לעיזים, אבל מצד הסתירה דתהו צ"ל גזילה לקצה השני, גם צדיק צריך לגזול מזמנו ללימוד התורה וממונו לצדקה. כ"ז בתחילת העבודה, אח"כ מגיע לתשובה נעלית יותר, השבת הגזילה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, כי הסתירה היתה ע"מ לבנות. הולכים למלחמה בניגון של נצחון ועבודתו באופן אחר לגמרי.

עבודת חידוש וקידוש הלבנה בחודש הזה, בכל אדם וכל יום, התחדשות וביטול והליכה מקטנות לגדלות עד שמגיע ללא שניתי, קיימא סיהרא באשלמותא. שלמות השלום דלעת"ל. "כח מעשיו הגיד", ל' המשכה מלמעלה, כח לירידה צורך עליה עד לעצמות א"ס ב"ה. לכן כתב טענת אוה"ע "לסטים אתם" כי פנימיות הצמצום עצמו הוא הגילוי. אור נעלה, ישת חשך סתרו. בתוך 'נחלת גוים' יש 'כח מעשיו'. תוספת אור עליון. לכן פתח בבראשית, לגלות מטרת הצמצום, לא רק שהוא שובר (ברעכט דורך) את החושך אלא החושך עצמו מאיר, מיניה וביה אבא לשדי ביה נרגא. מעלת הבע"ת על הצדיקים. למלא שליחות בעולם להשיב ולהחזיר כל הענינים שבעולם לשרשם האמיתי.

יש "עולמו" ו"יעקב ובניו" כפי שהם לפני הבחירה ולאחריו. תשרי וניסן. אמיתת הבחירה הוא כשאין טעם וסיבה אלא חופשית. כל דרגה ושפע אלקי בא בציור המכריח שיבחור כך ולא אחרת. אמיתת הבחירה היא בעצמות. משבחר בעולמו היינו שיש בעולם ענין בחירת העצמות, כי הוא לבדו שאין לו סיבה ואינו עלול וכו' בכוחו ויכולתו להוות יש מאין. לזה קבע ר"ח ושנים בחודש תשרי, זה היום תחילת מעשיך. אבל הבחירה ביעקב ובניו וקביעת חודש של גאולה נעלה יותר, כמעלת המצוות שלאחר מ"ת על קיום מצווה של האבות שריחות היו. "ושמי הוי' לא נודעתי להם". במ"ת אנכי ה' אשר הוצאתיך מארמ"צ, ומתגלה בעולם ע"י תומ"צ. בניסן (שתי נוני"ן, ניסי ניסים) נגאלו ובניסן עתידין ליגאל ע"י שמחה של מצוה. אבל הסדר הוא קודם בחר בעולמו ואח"כ בחר ביעקב ובניו, כי מתחיל ממציאות האדם, בכל לבבך וגו' ומגיע לכל מאדך למעלה ממדוה"ג, חודש של גאולה.

לפני יצי"מ ומ"ת קראו לתשרי חודש הראשון ועתה נשתנה להיות ניסן חודש הראשון. תשרי השגה אלקית מהנהגה טבעית, כח א"ס דלא ישבותו. ניסן הנהגה נסית לשון הרמה שמגביה ומרים עצמו מהגבלה. וישנו בתורה: הנהגה טבעית ללמוד באותה חיות כבפעם ראשונה, לא שניתי; הנהגה נסית לאפשא לה לחדש בתורה. בעבודה: אהבה בכל לבבך, טבע; בכל מאדך, נס. פרשה שניה, אין עושים רצונו של מקום; פרשה ראשונה עושים רצונו של מקום. גם ענין די מחסורו (טבע) ומחויב לעשרו (נס). החידוש דגאולה דניסן, לא רק שלימות הטבע, "תולדות השמים והארץ" מלא, "אלה תולדות פרץ", פריצת המדידה והגבלה. אמנם הסדר הוא תחילה בחר בעולמו, טבע, סולם מוצב ארצה ואח"כ ניסן, חודש הגאולה. "ראשו מגיע השמימה".

תשרי, טבע, טבעו בים, שיכול לטעות. ניסן, נס, הרמה וגילוי שיהיה נראה האמת. ענינם בהשתל'; אורות וכלים, נפש וגוף, סובב וממלא. בעבודה: עשיית מצוה כמחויב ע"פ דין, והידור מצוה עד למס"נ, צדקה יותר משליש, אינו מתחשב בשום חשבון. בכל מאדך. אמנם סדר העבודה מתחיל מתשרי דעתיקיא קרו לי' ראשון, כי יש מעלה בטבע, ומשם נשפע מעלה זו גם בניסן. ולאחר "וואס מהאט דורכגעטאהן" שפעלו כדבעי עבודה זו עד סוף חודש אדר באים לעבודה דניסן למעלה ממדוה"ג ומשם נמשך הנהגה זו לי"ב חדשי השנה, ז"ה גימטריה י"ב. עבודה דלכתחילה אריבער, מראה באצבע ואומר זה, אותות ומופתים שע"י הצדיקים בעל-שם'סקע הנהגה ועבודה במס"נ למעלה מכל מדידה והגבלה.

הטעם לקביעת חודש הגאולה בניסן בו יצאו ממצרים (יש מיש) ולא בתשרי שאז נברא העולם יש מאין שהוא פלא יותר מקרי"ס. גם הנהגת הטבע דלא ישבותו ולא שניתי מוכיח כח הא"ס שלמעלה מגדר התחלקות י"ס, אחדות פשוטה, למעלה מגדר דיחיד. משא"כ נס הוא שינוי ושידוד מערכות שבטבע. אמנם הטבע נחלש מעת המצאו, משא"כ נס מגלה שיש בעה"ב לבירה זו ויכול לשנות העולם כרצונו. ב' אופני ידיעת ה' ברמב"ם, בתחילה כותב הדרך לאהוי"ר את השם להתבונן בטבע, ובסופו כתב דלעתיד לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת ה' בלבד, וישיגו דעת בוראם עד לדעה את ה' כמים לים מכסים, ענין ים ויבשה בכלל הוא עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, טבע ונס, ממילא ים מרמז על הידיעה שע"י הנהגה נסית. ב' אפנים בעבודה, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתן. צדיקים ובע"ת. וזהו ההפרש בין תשרי (אותיות תשר"ק) לניסן חודש האביב, א"ב כסדרן. וצ"ל ב' המעלות.

מעלת "החודש הזה לכם" יובן בביאור בחירת הקב"ה בעולמו בחודש תשרי בו נברא העולם (וסדהש"ת) יש מאין בכח העצמות דהוא לבדו וכו'. באופן דלא ישבותו ולא שניתי, רק בעצמותו העדר השינוי הוא בטהרתו. מהנהגת הטבע יודעים גדולתו כי יש מאין הוא רק בחיק הבורא, אמנם טבע הוא גם ירידה מלשון טבעו בארץ, מצד העלם והסתר, אבל משבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה ענין הנס, אשר הוצאתיך מארמ"צ. בהא קמיפלגי ר"א ור"י אם הגאולה בתשרי או בניסן והכריעו דבניסן עתידין ליגאל למעלה מהטבע ומשם ישפיע גם בטבע. הוראה ונתינת כח בשבת שקוראים פ' החודש בציבור, שגם בטבעו ומעשה הרשות ומאכלו וכו' הוא בבחי' נס, שהראש מנהיג את הטבע שבו וניכר במעשיו וכו' שהוא עם חכם ונבון בחכמת התורה שלמעלה מהגבלה והולך מחיל אל חיל.

קודם פרשת החודש מסופר אודות הגילויים שבעולמות, אור הקו הבל"ג אף שמתלבש בכלים אינו נתפס בהם, מ"מ הוא בגדר גבול כי בא ע"י צמצום. מפרשת החודש מתחיל הגילויים דתורה, עצמות אוא"ס שלפנה"צ. שורש המדידה שבקו ,השערה בכח ועליית הרצון, באוא"ס שלפנה"צ אבל המשכתו הוא ע"י צמצום. החידוש דמ"ת שיומשך אור שלמעלה מכל הצמצומים. לכן נאמר פ' החודש מיד אחר יצי"מ, היינו לאחר סיפור יצי"מ (כי בפועל יצאו אח"כ), כי מעלת התורה היא לא רק על הגילוי שבעולמות עצמם אלא גם על העולמות כפי שהם באור שלפני הצמצום כפי שהם בתורה.

חודש ניסן חודש הגאולה ומ"ת שלמעלה מהעולם גורם הכרת הבורא שלמעלה מהטבע. חודש ל' חידוש גם בהנהגה טבעית שנתחדש בכח עצומ"ה שהוא לבדו בכוחו ויכולתו להוות יש מאין, מאמתת המצאו נמצאו. ניסן היה פעם חודש שביעי ועתה הוא הראשון, התכללות דעולם וגאולה. התגלות הנס בטבע עצמו. "שאו מרום עיניכם", נשיאה והרמה לאדם שיבין מתוך העולם ויראה מה גדלו ומה רבו מעשיך. עי"ז מגלה נס (הלכה) בתוך הטבע גם במנהגי תגרי המדינה. הל' קביעת חדשים (פרשת החודש) פסקו ע"פ ספרי חכמי אוה"ע ונעשה הלכה במשנה תורה לרמב"ם, שעסק בחכמת אוה"ע לעבוד ה', גילוי אלקות שבטבע.