מאמרי פרשת ואתחנן

ב' פירושים בענין "ואתחנן", במדרש ובספרי, שניהם הביא רש"י על הפסוק: פי' המדרש: ואתחנן הוא א' מעשרה לשונות של תפילה שעניינה מילוי הבקשה ותלוי' בעבודה ובזכויות "ואתה תשלם לאיש כמעשהו" אלא שהוא גם לשון תחנונים כמבקש מתנת חינם "כי לך ה' החסד", המשכה זו היא מי"ס שבמלכות. חיצוניות הכתר, שם תופס מקום עבודת הנברא. והוא ענין תפילת החול, אף שגם בה יש הארה מתפילת שבת מ"מ היא באופן של יגיעה ויש בה תחנון. פי' הספרי: ואתחנן מתנת חינם, שמרגיש שאין לו זכויות כלל ואינו ראוי כלל לכן מבקש מתנת חינם ממש. כתר שבמלכות. פנימיות הכתר דכולא קמי' כלא חשיב. ענין תפילת השבת שנק' מתנה טובה אין בה יגיעה ולא תחנון ועולין בהן מתפילת קבלת שבת עד רעווא דרעווין שהוא עיקר המתנה. בלקו"ת מבאר בקשת משה "אעברה נא ואראה" שרצה לפעול בבני ישראל מדרגה שאי אפשר להגיע אלי' ע"י עבודת הנברא, אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, מתנת חינם ממש, כפירוש הספרי, חנם (למעלה מבחינת) מצוות, ובאמת משה פעל זאת בתורה שניתנה במתנה על ידו, אנכי מי שאנכי, אלא שרצה שתהיה בה גם מעלת התפלה שתפעול למטה בעולם לשנות הנבראים שיתרפא החולה וירד הגשם (ע"ד רשב"י) לכן היתה בקשתו גם בלשון תפילה לחבר ב' המעלות של המדרש והספרי. אך לא פעל זאת כי התכלית היא העבודה בכח עצמו "למעשה ידיך תכסוף" כך ממשיכים אור נעלה יותר ממתנת חינם ויתגלה לעת"ל "בעתה אחישנה" ומתבטלים הגזרות והג' שבועות שאחד מהם היא שלא ידחקו את הקץ, כן תהי' לנו.

סיבת כפל הנחמה "נחמו נחמו עמי" כי חטאה בכפליים לקתה בכפליים, הפגם הי' במצוותיה כפולות, לכן נחמתה כפולה. ומבאר עניין הכפל שבמצוות ובזה יובן שאר ענייני כפל, שאין זה רק שתים (שאז אין חידוש דהוה רק נחמה אחת לחטא אחד) אלא באין ערוך. מצוות פועלים ב' דברים, א. בירור העולם, סור מרע, תיקון הגוף ונה"ב, ב. בירור האדם, ועשה טוב, עלי' לנה"א. עליית הגוף מוסיף עליה בנשמה לאין ערוך. "חטאה בכפליים" גרם חסרון פעולת המצוות ותוס' שלילה בעולם "לקתה בכפליים" סילוק אור הסובב ואור הממלא, קוב"ה סליק לעילא ולעילא. וצ"ל תשובה בכפליים, כפליים לתושיה, אתכפיא ואתהפכא. ואז נחמה בכפליים, נחמו נחמו עמי, לא רק ב"פ ככה אלא באין ערוך, הא' להקב"ה הב' לעמי, עד "והפכתי אבלם לששון", אתהפכא. שורש כל העניינים הוא בתורה לכן יש גם כפל בתורה, לוחות ראשונות ואחרונות, על ידי האחרונות נתעלו הראשונות באין ערוך, מצד התשובה על חטא העגל. כך גם לב' מקדשות, לכאורה די בנחמה לבית ראשון ומה נוסף בנחמה לבית שני, ע"פ הנ"ל מובן שנוסף נחמה גדולה יותר ועילוי גם לבית ראשון. ע"ד העילוי דט"ו באב יותר על שאר ימים טובים של ט"ו בחודש, לא היו ימים טובים וכו' בגלל העליה שלאחר הירידה הגדולה דת"ב, מעלת בע"ת שפועל אתהפכא. חידוש במאמר זה בענין ירידה צורך עליה: בכ"מ גם העלי' הגבוה ביותר באה בסדר והדרגה, גם ההפטרות ז' דנחמתא העלי' בהם בסדר והדרגה, משבת נחמו עד שבת שובה, אבל ט"ו באב העליה באין ערוך בלי סדר והדרגה שלאחר הירידה דת"ב באים מיד לעילוי דט"ו באב שהוא יו"ט גדול יותר מפסח וסוכות.

קשר פסוק זה (שמדבר על הגאולה האמיתית) עם דברי הילקוט "עלה ארי' במזל ארי' והחריב אריאל וכו' ע"מ שיבוא ארי' ויבנה אריאל", כי עיקר סיבת החורבן והגלות הי' מפני חסרון עבודה דיראה לכן הגאולה היא בנין ירושלים, יראה שלם, שלימות היראה. תיקון היראה בעיקר הוא על בית שני. כי בית ראשון הוא יחוד י"ה, ה' עילאה, בינה, עבודת המוחין, ג"ע העליון, עבודת הצדיקים מתוך תענוג, בנין שלמה, ירושלים של מעלה. אבל בית שני הוא יחוד ו"ה, תומ"צ בדיבור ומעשה, ג"ע התחתון, עבודת בע"ת, ירושלים של מטה. "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון" לפירוש שזה בית שני מעלתו הוא כי רוצה אדם בקב שלו, מעלת הבע"ת, קבלת עול, עבודה בכח עצמו, עיקר החורבן היה בב"ש, מארז"ל "נהר יחרב" בבית ראשון "ויבש" בבית שני, לכן עיקר התיקון הוא בירושלים של מטה, יראה תתאה, קבלת עול. ויש מפרשים על ביהמ"ק דלעתיד, ו"ה יהי' כמו י"ה כי בונה ירושלים הוי' ויומשך שם הוי' מלמעלה מהשתלשלות, הנה אלוקינו זה גו' זה ה' קוינו לו ב"פ זה. ע"י גילוי זה נמשך אלקות למטה ופועל "הרופא לשבורי לב" רפואת לב נשבר (צובראכנקייט) מהרצון והתשוקה כוסף וצמאון ליכלל וליבטל באוא"ס. הרפואה היא בגילוי שער הנו"ן, כי חולה בגימ' מ"ט שחסר לו שער הנו"ן, משה זכה לכך רק ביום הסתלקותו ולעת"ל אראנו נפלאות נו"ן פלאות, מזה רפואת החולי. זהו נחמת הקב"ה "נחמו נחמו עמי", נחמה בכפליים עבודת התשובה, כפליים לתושיה, עד נחמת הקב"ה בעצמו "אנכי אנכי הוא מנחמכם" ובאופן דמתנת חינם גילוי שם הוי' דלעילא. כן תהי' לנו שכבר בתחילת ז' דנחמתא נצא מהמיצר למרחב ונכנס לשנה הבאה עם כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל המצטרך בבני חיי ומזוני רויחא למטה מעשרה טפחים.

מדת הקב"ה הוא רחמים איך שייך שתלקה בכפליים ומה החידוש של נחמה בכפליים. ומהו הסדר "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'" ולא כמו בתורה "ויקרא אל משה וידבר גו'". מעלת ט"ו באב, תשש כוחה של חמה, אוה"ע מונין לחמה, "בושה הלבנה וחפרה החמה" (אין הכוונה ח"ו למעלת השמש המאיר לארץ והיו לאותות ולמועדים גו') הוא הירידה דת"ב, לכן העליה לאחר זה לא היום ימים טובים וכו'. ענין זה מבואר בפסוק "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים גו'" ב"פ איכה על ב' החורבנות, א' על חורבן בית ראשון שחסר בעניין "רעייתי פרנסתי" ישראל מפרנסין קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי. אבל עדיין הי' גילוי אלקות בגלות בבל, החרש והמסגר ואנשי כנה"ג. הב' חורבן בית שני, עיקר החורבן עליו נאמר "תרביץ בצהריים" ל' רובץ תחת משאו מרוב הצרות והלחץ, נהר יחרב ויבש בבית שני מתוקף השמש דלעו"ז. כוחה של חמה. התשובה לזה "אם לא תדעי לך היפה בנשים" ע"י אהבה מסותרת (לא תדעי) אפשר לעבור את תוקף הגלות כי "צאי לך בעקבי הצאן" בקיום תומ"צ הנגלות ומגיע "על משכנות הרועים" הם האבות ועוד למעלה מהם, ע"י תוקף הגלות יוצא ממעמדו ומצבו ("צאי לך") למעלה מכפי שהי' לפנ"ז. לכן נחמה בכפליים מהירידה בכפליים דבית שני, כי הירידה שהחריב אריאל היתה בשביל העליה דיבנה אריאל (מזבח שצריך נביא לבנותו). החודש נק' בשם "אב" הרחמים ונמשך באב הרחמן, נו"ן פשוטה למטה, הנחמה מתחיל כבר ביום דת"ב עד שבא לט"ו באב בשלמות, ע"ד יוה"כ נתינת לוחות אחרונות, ביום חתונתו. לכן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, ענין העיגול, עתיק, נמשך לבנות ישראל מלכות, הוא העילוי דלעת"ל רני ושמחי בת, גילוי עתיק (מחול) במלכות (בחי' בת) חיבור סובב בממלא. לכן מקדים "דברו" אור מקיף, ל"קראו" אור פנימי, התחברות המקיף בפנימי שיאיר באור פנימי, שיהי' לעת"ל כסיום מס' תענית כאו"א מראה באצבעו הנה אלקינו זה, זה ה' קיוינו לו, ב"פ זה, נחמו בכפליים, אנכי בכפליים.

ע"י "בכה תבכה" מגיעים ל"נחמו נחמו" ב"פ על ב' החורבנות. הלא עיקר החורבן הי' בבית ראשון ויש בכלל מאתיים מנה? ויובן ע"פ מש"כ "ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד". מלכות נאצלה בסוד נקודה אחת, ב' שיטות בזה, אם זה כתר שבמלכות או מלכות שבמלכות. בעבודה הוא החילוק בין קבלת עול למעלה מהבנה והשגה, תכלית הידיעה שלא נדעך, לית מחשבה תב"כ, או קב"ע למטה מטעם ודעת. בעליית המל' לא שייך יניקה כי הספי' עולים לנקודה א', אלא שיש בה חילוקים כמו הלבנה דלית לה מגרמא כלום לפעמים מאירים בה הע"ס ולפעמים לא, אמנם השינויים הם בחלק הנראה לארץ משא"כ כנגד השמש אין בה שינוים. לכן צ"ל "יתרון ארץ בכל" שיאירו בה הספי' בסוד תוספת. "מלך לשדה נעבד", ב' פירושים: א. שדה דקדושה נעבד ונמשך בה מלך עילאה, כתר, כמו המלך שממשיך קב"ע בעם, ב. שדה דלעו"ז, היות שמלכות נאצלה בנקודה אחת (כב' השיטות דלעיל) יתכן שלא יאיר אלקות במלכות ויהיה בה ירידה. אך מעלת קב"ע למטה מטו"ד שהיא ירידה צורך עליה "יתרון ארץ", לעת"ל יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה, נקבה תסובב גבר. ב' בחי' אלו בארץ (ארצות החיים) הוא החילוק בין עובד ה' בנשמתו או בגופו, עובדי ה' בנשמתם (בינה מקבלת מחכ') בית ראשון, לא הוצרכו גזירות; עובדי ה' בגופם (מל' מקבלת מז"א) בית שני, בשביל הגוף צריך גזירות. חורבן ב"ר היתה ירידה רק לבינה, אך חורבן ב"ש חמיר לי' כי היתה ירידה גם למלכות, לכן העלי' והנחמה דב"ש למעלה יותר שלא בערך. ענין ט"ו באב שבנות ישראל יוצאות ואומרות בחור שא נא עיניך כו', שכנס"י מבקשת מהקב"ה שישאנה ואז יקויים תשש כחה של אוה"ע המונין לחמה והיו מלכים אומניך וכו'.

הכלל בעליות וירידות, כל שהירידה ביותר העליה ג"כ ביותר, זו מעלת ט"ו באב על שאר ימי ט"ו בחודש. הירידה למצרים היתה קודם שנעשו ממלכת כהנים וגוי קדוש ואין זה ירידה כ"כ. העליה דט"ו באב היא לאחר חורבן ב"ר ובעיקר ב"ש לכן העליה היא כמו ביהמ"ק דלעתיד "אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח", לכן נחמתה כפולה, וכן גאולה אותיותיה כפולות (מנצפ"ך) ענין התחברות סובב וממלא ע"י גילוי אור למעלה מהשתל' (במאמר דעת"ר מציין לד"ה לך תר"ל מאדמו"ר מהר"ש לכתחילה אריבער המבאר ענין אותיות כפולות). כוונת משה בתפילת "ואתחנן" להיכנס לארץ שתהא גאולה נצחית, פני משה כחמה, אתעדל"ע מצד עצמה ממקום גבוה מאוד שאין אתעדל"ת מגעת, גילוי הסובב שלא שייך בה הפסק, מתנת חינם, אין תופס מקום מעשה התחתונים, מציאת חן, אם חטאת מה תפעל גו' לכן ביקש משה ונפלינו גו' שהמשכה תבוא לישראל ולא לאוה"ע. "אעברה נא ואראה", משה רצה להמשיך את בחינתו, משה נתנבא בזה (ראיה) להמשיך ראיה באלקות, התאמתות חזקה שלא שייך בה חלישות ושינוי. שאר הנביאים נתנבאו בכה, שמיעה שייך שינוי. (ע"ד פני יהושע כלבנה, שינוים). תקט"ו תפילות: פירוש א' לחבר ת"ק (ה' חסדים דאריך ודעתיק) שיאירו בט"ו (י"ה, חו"ב) עד שגם ו"ה יהי' במעלת י"ה, "ביום ההוא יהי"ה" ב"פ י"ה. פירוש ב' ת"ק הם העולמות, מהלך ת"ק שנה, למטה מט"ו דהיינו י"ה, חו"ב דאצילות. (ע"ד ב' אופני יגמה"ר, אם ג' למעלה מיו"ד, ג' ראשי ראשין, או למטה מיו"ד, ג' עולמות בי"ע) ב' פירושים לא פליגי כי שרש התחתון נעוץ בעליון יותר. פירוש מתנת חינם: א. המשכה מלמעלה מהשתל' אתעדל"ע מצ"ע, תורה, ב. תקט"ו תפילות מלמטה למעלה, "רגליהם רגל ישר"ה" בגימ' תקט"ו, ענין תפילה היא המשכת רצון חדש שלמעלה מהשתל' (ת"ק) לירד למטה בנבראים (ט"ו) לרפא חולים לברך השנים. אור זה מאיר בט"ו באב, "לכן יש לדעת לא להתייאש ח"ו ואפילו לא להיות בעצבות ואפי' ענין המרירות ה"ז רק לרגע קטן להיות מזה מן המיצר קראתי גו' שעי"ז באים לענני במרחב י"ה בגאולה.