נחמו נחמו עמי – תשכ"ח

סיבת כפל הנחמה "נחמו נחמו עמי" כי חטאה בכפליים לקתה בכפליים, הפגם הי' במצוותיה כפולות, לכן נחמתה כפולה. ומבאר עניין הכפל שבמצוות ובזה יובן שאר ענייני כפל, שאין זה רק שתים (שאז אין חידוש דהוה רק נחמה אחת לחטא אחד) אלא באין ערוך.

מצוות פועלים ב' דברים, א. בירור העולם, סור מרע, תיקון הגוף ונה"ב, ב. בירור האדם, ועשה טוב, עלי' לנה"א. עליית הגוף מוסיף עליה בנשמה לאין ערוך. "חטאה בכפליים" גרם חסרון פעולת המצוות ותוס' שלילה בעולם "לקתה בכפליים" סילוק אור הסובב ואור הממלא, קוב"ה סליק לעילא ולעילא. וצ"ל תשובה בכפליים, כפליים לתושיה, אתכפיא ואתהפכא. ואז נחמה בכפליים, נחמו נחמו עמי, לא רק ב"פ ככה אלא באין ערוך, הא' להקב"ה הב' לעמי, עד "והפכתי אבלם לששון", אתהפכא.

שורש כל העניינים הוא בתורה לכן יש גם כפל בתורה, לוחות ראשונות ואחרונות, על ידי האחרונות נתעלו הראשונות באין ערוך, מצד התשובה על חטא העגל. כך גם לב' מקדשות, לכאורה די בנחמה לבית ראשון ומה נוסף בנחמה לבית שני, ע"פ הנ"ל מובן שנוסף נחמה גדולה יותר ועילוי גם לבית ראשון. ע"ד העילוי דט"ו באב יותר על שאר ימים טובים של ט"ו בחודש, לא היו ימים טובים וכו' בגלל העליה שלאחר הירידה הגדולה דת"ב, מעלת בע"ת שפועל אתהפכא.

חידוש במאמר זה בענין ירידה צורך עליה: בכ"מ גם העלי' הגבוה ביותר באה בסדר והדרגה, גם ההפטרות ז' דנחמתא העלי' בהם בסדר והדרגה, משבת נחמו עד שבת שובה, אבל ט"ו באב העליה באין ערוך בלי סדר והדרגה שלאחר הירידה דת"ב באים מיד לעילוי דט"ו באב שהוא יו"ט גדול יותר מפסח וסוכות.