מאמרי פרשת בלק

ש״פ בלק, י״ז תמוז, נדחה. בחדרו הק׳. מאמר זה הוא המשך למאמר שלפנ״ז. לכללות המאמר ראה בהנסמן לעיל. ״בש״ק זה נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית המדרש בשעה 7:05, והיו אז כעשרה תלמידים בכל ביהמ״ד, ויאמר לר׳ דוד ראַסקין: גרייט צו די בחורים איך וועל חזר׳ן חסידות [תכין את הבחורים, אחזור חסידות]. בשעה 8:00 בדיוק נכנסו התלמידים לחדר קדשו, ויאמר מאמר דא״ח ד״ה והי׳ שארית יעקב גו׳ שארך כארבעים רגעים. החוזרים ר׳ י.כ. והת׳ א. ש״ט לא היו בעת אמירת המאמר. וכ״ק אדמו״ר שליט״א ציוה לסגור את הדלת לפני אמירתו. בתוך המאמר אמר עוד הפעם את החלק עה״פ והשב לשכנינו שבעתיים, דקאַפּיטל ע״ט. התלמידים אומרים כי פניו הק׳ היו נוהרים, לעומת הרצינות בעת האמירה דש״פ זכור״ (יומן א׳ התמימים).

ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). המאמר לא הגיע לידינו לע"ע. מלבד העובדה שהי' מיוסד על המאמר דפ' בלק שנת תר"ם. בשיחה לאחר מכן קישר עם "המדובר לעיל (במאמר) בנוגע לכללות כל העולמות, שאף שישנם ריבוי עולמות עד אין מספר, כמ"ש ועלמות אין מספר, א"ת עלמות אלא עולמות, הנה בכללות נחלקים לב' סוגי עולמות: עלמא דאתכסייא ודאתגלייא, מן העולם ועד העולם. עד"ז בעולם קטן זה האדם, כללות כחותיו נחלקים לב' סוגים: העלם וגילוי, ובכללות הו"ע המחשבה והדיבור: מחשבה לעצמו (העלם), ודיבור לזולתו (גילוי). ועד"ז בעבודת האדם, שכללות העבודה נחלקת לב' סוגים: תורה – לעצמו, בחי' העלם; ומצוות – הקשורים עם זולת, הדבר הגשמי שבו נעשית המצוה, בחי' גילוי. והו"ע ההעלם והגילוי שבעבודת כל אחד מישראל, שצ"ל אצלו הן לימוד התורה והן קיום המצוות. בכללות הרי הם ב' הסוגים שבנש"י: מארי תורה ומארי עובדין טבין, וכמרומז בלשון הרמב"ם: "כל איש ואיש מכל באי העולם", שכפל הלשון "איש ואיש" רומז לב' סוגים הנ"ל.

ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "ומקשה כ״ק מו״ח אדמו״ר בהמאמר ד״ה זה שאמר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון (בשנת תרפ״ז) בזמן דרעוא דרעוין, דבכל המקומות ההמשכה היא משם הוי׳ וכל הברכות באות משם הוי׳, ומהו שאומר כאן וברכו את הוי׳, שימשיכו ברכה בהוי׳". ״בין המאמרים שאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון בשנת תרפ״ז, והיו אז ב׳ מאמרים ומאמר הב׳ הי׳ בזמן רעוא דרעוין, והמאמר הוא על פסוק שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳״ (משיחת ש״פ בלק תשכ״ה).

ש״פ בלק, י״ד תמוז. "ידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמר בג' תמוז תרפ"ז [שאז לא היתה עדיין הגאולה בשלימות, דאף שיצא ממאסרו, הרי עדיין לא יצא לחירות, שהרי הוצרך לנסוע לעיר מקלטו, ולכן לא אמר עדיין המאמר ברוך הגומל לחייבים טובות. אבל לאחרי שבפועל שהה בעיר מקלטו רק משך זמן קצר, ויצא לחירות לגמרי, אזי נתברר שזו היתה התחלת הגאולה, ולכן הרי זה יום שמחה], וז"ל ברשימה מאחד השומעים: "מיר בעטן באַ השי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, השי"ת זאָל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז, כאשר הי' עם אבותינו", ומסיים: "און עס וועט מקויים ווערן אַז יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ולכל בני ישראל יהי' אור ברוחניות ובגשמיות".. ויש לקשר כל זה עם מאמר קצר של רבינו הזקן (שנמצא בביכל שהגיע לאחרונה) על הפסוק יהי הוי' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ושם מביא גם הפסוק שלאח"ז, להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו חוקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו..". ראה ד"ה זה תרנ"ח. תרפ"ה. ה'שי"ת. וראה גם ד"ה זה (הב') תשכ"ד. יום שמח"ת תשמ"ה; ט"ו תמוז תשמ"ו.

ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). מאמר זה הוא המשך לד"ה זה די"ב תמוז דלעיל. חסר הסיום.

ש״פ בלק, י״ד תמוז. מאמר שני מהמשך. "ומביא ע״ז כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו לפני שלשים שנה (י״ב תמוז ה׳ש״ת) דלכאורה אינו מובן, הלא כל ענין האריכות באחד הו״ע היחוד, ולכאורה הוה לי׳ לומר הלשון יחיד (שפירושו איינציג) ולא לשון אחד (שפירושו איינער). ומבאר, דענין היחוד הוא ליחדו ית׳ בכל העולמות והנבראים בב׳ אופני היחוד, שהוא ית׳ הכל והכל הוא הוא ית׳, לכן נאמר הלשון אחד ולא הלשון יחיד". מאמר זה הוא המשך למאמר שלפנ״ז (ד״ה אראנו ולא עתה די״ב תמוז). לכללות המאמר ראה ד״ה וירא בלק עדר״ת (המשך תער״ב ח״א). להתחלת המאמר ראה ד״ה זה ה׳ש״ת. וראה גם ד״ה זה תרל״ד. וש״נ.

ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). מאמר שני מהמשך. מביא מש"כ באוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה. "ויובן הענין ע״פ מ״ש במדרש עה״פ כי מראש צורים אראנו, מראש צורים אראנו אלו האבות.

ש״פ בלק, י״ד תמוז. מאמר זה הוא המשך למאמר ד״ה מי מנה די״ב תמוז דלעיל. "ומציין ע״ז הצמח צדק לפירוש הרב המגיד (דהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו) באור תורה על פסוק זה, איתא אין מזל לישראל.. והנה באוה״ת על שמות (שיצא לאור לאחרונה, לימי י״ב-י״ג תמוז), עה״פ אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב גו׳, מבאר את החילוק בין יעקב לישראל, באופן נעלה יותר מהמבואר בשאר מקומות..".

ש״פ בלק, ט״ז תמוז. לכללות מאמר זה, ראה ד״ה זה להצ״צ באוה״ת פרשתנו ע׳ תתקד ואילך נדפס גם בביאוה״ז שלו ח״ב ע׳ תתקצג ואילך. וראה גם ביאוה״ז לאדהאמ״צ. ד״ה זה תשכ״ח. תשל״ח.

ש״פ בלק, ט״ז תמוז. "זהו המאמר שאמרו כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל השמחה והגאולה כשחזר למקומו, לפטרבורג (ואז כבר היתה נקראת לענינגראַד), בעת סעודת ההודאה, ומדייק שם דצריך להבין הלא שם הוי׳ הוא מקור הברכות, וא״כ מהו ענין וברכו את הוי׳ שצריכים לברך את שם הוי׳.. ומבאר בהמאמר שם [באופן שונה מהמבואר בלקו״ת שה״ש ובכמה מקומות בפירוש הכתוב שאו ידיכם קודש וגו׳] דידיכם ענינם עשי׳ ועבודה שמחוץ להאדם וענינם הוא ששת ימי בראשית שבעת ימי הבנין, דהיינו ענין המדות, דעיקר העבודה בזמן הזה הוא בבירור המדות. וע״ז נאמר שאו ידיכם קודש, שצריך להגבי׳ את המדות אל בחי׳ קודש..".

מוצאי ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "ומבאר כ״ק אדה"ז במאמריו הנדפסים מתקס״ח ובביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ולאדמו״ר הצ״צ, כל אחד בסגנון דילי׳ אך התוכן אחד הוא". לכמה עניני המאמר, ראה ד״ה זה תשכ״ח. תשל״ד. מבאר פסוקי מזמור (צט) השייך לשנות בעל הגאולה. וגם פסוק בקאפיטל של הרבי (עז).

ש״פ בלק, י״ד תמוז."הנה נוסח זה הוא ד״ה של ב׳ מאמרי הגאולה, ויש לו שייכות מיוחדת לשנת המאה להולדת בעל הגאולה, דבשנת המאה אומרים את המזמור המאה בספר תהילים (כמנהג הידוע שפורסם והופץ ע״י בעל הגאולה לומר הקאַפּיטל תהילים המתאים למספר שנותיו), דמזמור זה הוא מזמור לתודה.. אך הענין הוא כמו שנת״ל (י"א ניסן בד״ה כי ישאלך פ"ו) ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בדרושי חודש אלול עה״פ דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, דאיתא במדרש הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן..".

ש״פ בלק, ט׳ תמוז. "ומביא על זה בלקו״ת את המארז״ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר לא יקרא עוד את שמך אברם" וראה ד״ה זה (בשינויים) במאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א וח״ב. וראה גם אוה״ת פרשתנו. ד״ה מה טובו בסה״מ אידיש. ד״ה הנ״ל תשכ״ג. תשד״מ.

ש״פ בלק, י״ד תמוז. ומדייק בזה בעל הגאולה (במאמרו ד״ה זה שאמר באותה השבת ובהמשך לד״ה ברוך הגומל), דצריך להבין, והלא כל ברכה וגילוי הוא משם הוי׳ .. ויש לקשר זה גם עם התחלת מזמור ק״ד שבתהילים, שהוא המזמור השייך לשנה זו של כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה, דגם שם נאמר ברכי נפשי את הוי׳".

ש״פ בלק, ז׳ תמוז. "וידוע הדרוש על פסוק זה בלקו״ת לאדה"ז פ' בלק (די חסידישע פרשה) בסיום הפרשה, עם הגהות מנכדו כ״ק אדמו״ר הצ״צ, וגם באוה״ת נדפסו הערות וקיצורים וביאורים לדרוש זה, המוסיפים בו ענין חדש... והנה באוה״ת שם מביא את פירוש הרב המגיד בפסוק זה (באור תורה) דאוהל נקרא דירת עראי (וכמ״ש ואהי׳ מתהלך באוהל) ומשכן נקרא דירת קבע.." ושקו"ט בדברי הה"מ ובדברי אדה"ז בלקו"ת והצ"צ באוה"ת.

ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "הנה בנוסח זה מתחיל כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה את מאמרו בשבת שלאחר הגאולה [דאז נאמרו שני מאמרים, המאמר ד״ה ברוך הגומל, והמאמר ד״ה שאו ידיכם קודש גו׳. והמאמר הראשון הוא ד״ה ברוך הגומל]".

ש״פ בלק, י״ד תמוז. "ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה ויום ההולדת [במאמרו בשבת שלאחרי הגאולה]". להעיר שלא היו מאמרים על התוועדות י"ב תמוז עצמה, אמנם בהתועדות ט"ו תמוז האריך לבאר (בשיחה א) מעלת היום שבו נאמרו מאמרים ע"י בעל הגאולה בש"פ פנחס, ד"ה ברוך הגומל ושאו ידיכם קודש. "במאמר השני , כפלים לתושי', דיום הש"ק פ' פינחס שבו בירך הגומל לאחרי שחזר לבוריו בסעודת הודאה, נתבאר הענין ד"שאו ידיכם קודש וברכו את הוי", ועי"ז "יברכך הוי' מציון", דקאי על המשכת הברכה מ"הוי' דלעילא" והמשכה זו היא "מציון", בחי' ציון דלמעלה הנמשכת ומתגלה בבחי' ציון דלמטה, בחי. היחידה שבכאו"א מישראל".