סיכום מאמרי מאמרי פרשת שופטים

"בכל שעריך", ע"ד "נודע בשערים בעלה", ב' פירושים בזה: לשון השערה, ידיעת המציאות; לשון שיעור ומידה, בגבול די"ס, מבשרי אחזה אלקה, שייך השגה ממש, אבל למעלה מהספי' היא בהשערה בלבד. ע"י העלאת מדות למוחין, "עיני כל אליך ישברון", נמשך מוחין, נו"ן שע"ב, למדות. "בכל שעריך". למעלה מזה "נודע בשערים בעלה", ל"ב נתיבות חכמה, ממשיך רצון העליון מלמעלה מהשכל לנש"ב. יחוד זה הוא גם יחוד ב' בחי' אבנים שבד"ה ושמתי כדכד, "שערייך לאבני אקדח" הם נש"ב "וכל גבולך לאבני חפץ" הם ל"ב נתיבות חכמה. "שעריך" הם ז' שערים שבגוף, ב' עינים ב' אזנים ב' נחירי האף והפה, שעל ידם מתקשר האדם עם מה שחוץ ממנו ואפשר להיות שימוש גם לקלי', לזה צריך לשופטים, ידיעת האסור והמותר, וכן העבודה בהבנה והשגה, וצריכים גם שוטרים הרודים במקל. ע"י קב"ע באה ההשגה בשלימות, וע"י השגה הקב"ע בא בפנימיות. אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה (קב"ע) ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה (השגה). אז השערים הם שערי צדק, "ושפטו את העם משפט צדק", כי נמשכים נו"ן שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה, "למען תחי' וירשת את הארץ", מלשון רצון, המשכת רצון התחתון ורצון העליון, בעבודה זו הולכים בבטחון גמור ובשמחה לדין ומשפט דר"ה כי יודעים שהוא ישפוט תבל בצדק.

"ואני [כו'] בהמות הייתי עמך כו'", פי' התנהגתי כבהמה לא נחשב למאומה בכל הדברים החשובים לא חשקה נפשי בגדולות ונפלאות ממני, כ"א רצון בוראי עשיתי, כמשל הסוס שעושה רצון בעליו אינו דואג על אכילתו אם יחטוף אחר ממנו, כי יודע שהדאגה על בעליו על אכילתו והוא אינו מוכן אלא לעבודה כו'. והנמשל מובן שאין לאדם לדאוג על גדולות ונפלאות כו'. וזהו ועל הארץ תישן, אם השפיל בעצמו עד לארץ בכל הדברים, ממה יפול, וממילא הוא בהשקט, אבל אם לאו אינו בהשקט כלל כו' וד"ל.]

באור התורה מביא מספרי קבלה שהספירות נקראו שופטים מצד הבינה, שהיא מקור הגבורות והדין, ומתגבר על התפארת, ושוטרים הוא מצד המלכות. ענינם בעבודת האדם, שופטים הוא המשכת יראה עילאה בנפש, ושוטרים הוא יראה תתאה. יש מי שע"י התבוננות מגיע ליר"ע יראת הרוממות, שופטים. אך מי שאין יד שכלו מגעת צריך עכ"פ יר"ת יראת העונש, שוטרים החובטים בשבט לנה"ב ועד שיש מי שצריך לכפתם תחילה שלא יברחו, כי רוצים להשאר מציאות לעצמם, והתורה מדברת גם במדרגות הכי שפלות. בחודש אלול המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומקבל בקשותיהם הוא הזמן שצריך להוסיף בתומ"צ ובכללות עבודת ה'.

איתא במדרש: נתן הקב"ה את המשפט לישראל "כי נער ישראל ואוהבהו" ושייך לכל אחד וגם בזמן הגלות, "תתן לך", וצריך להיות "בכל שעריך": לפירוש הש"ך הם האברים, עיניים אוזניים נחיריים ופה, לפי ספר יצירה הם ז' מדות, שערים של הנפש, וישנם בנפה"ב ובנפה"א, ברצוא ובשוב, בשערים אלו צ"ל המשפט כיצד להתנהג, כי היצה"ר אומן במלאכתו ולפעמים מתלבש בזיידענע זופיצע (במלבוש מכובד) וצריך לשפוט אם הוא מצד הקדושה או להפך, וגם שוטרים הרודין בעם לקבל את דין השופט. שופטים הוא נשמע, הבנה והשגה, ושוטרים הם נעשה, עשי' בפועל וגם כפיה. מעלה בשופטים בפני עצמם, לא רק כהכנה למעשה, אלא יש בהם מעלה מצד התחלקות בפרטים שבא בפנימיות ומגיע למעלה מהמקיף עד לעצמות, כי המשכת העצם היא בפרטים דוקא, דוקא בכוונה פרטית נמשך מקור התענוגים דנתאווה שבעצמותו ית' יותר מאשר ברצון הכללי, לכן "אני ה' אוהב משפט ונותן את המשפט לישראל" שבבחי' נער, ענין קטנות דאמונה פשוטה שיש בכאו"א מישראל כפתגם: שבפשיטות של איש פשוט מתגלה פשיטות העצמות. חודש אלול הוא זמן מסוגל לחשבון הנפש דשופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בז' שערים וברמ"ח אברים בעבודה בפועל במחדו"מ, אני לדודי, ומשם נמשך הגילוי מלמעלה, ודודי לי.

ע"י "שופטים ושוטרים" בכל שערי העיר קטנה הוא הגוף מבערים את הרע הוא היצה"ר מקרבך מישראל ומכל העולם כולו, והסדר הוא קודם "שופטים", ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר ואם אינו מועיל אזי צ"ל "שוטרים", העבודה דיזכיר לו יום המיתה. "בכל שעריך", נודע בשערים בעלה, הוא קוב"ה דלית מחשבה תב"כ ונודע ע"י שערים, לכל חד לפום שיעורא דילי', כי אינו דומה עבודת אחד לחברו, ראובן שמעון לוי, ראיה שמיעה כו', עוד פירוש שערים מלשון שיעור וגבול, עבודת כל אחד אף שהיא בל"ג אבל לגבי הקב"ה הרי זה גבול ומ"מ נודע בשערים קוב"ה אתידע לכל אחד לפום שיעורו. לזה צריך להקדים העבודה ד"שופטים ושוטרים בכל שעריך", ראיה ושמיעה באלקות, ריח ודיבור בתפילה; הגדרת חוש הראי', שלא להביט גם בקור רוח כי עושה רושם וחקיקה בנפש ולא תעבור בלי התעוררות רע בגלוי; שמיעה, להיות אוטם אזנו משמוע רע וכך למעלה לא שומעים קיטרוגים עליו; ריח זהירות מהרהורים רעים; דיבור, לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אז ובערת הרע מקרבך ומישראל ויוכל להיות נודע בשערים בעלה ופועלים שיהיה שופטים ושוטרים גם כפשוטו, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה.

"שעריך", לפירוש הש"ך על התורה הם השערים שבגוף, עינים אוזנים פה ידים ורגלים; לפי ספר יצירה, הם ז' כפולות ז' מדות בתנועה דרצו"ש ובאים בחוש הראיה, שמיעה, ריח ודיבור שהם כנגד ד' אותיות שבשם הוי' שנמשך במ"ת לכל אחד מישראל, אנכי ה"א, פנים בפנים דבר הוי': י"ה הם חו"ב, ראיה בקירוב ושמיעה בריחוק; ו"ה הם המדות אהבה ויראה, ריח מעורר משינה ומהתעלפות, דיבור הוא השפעה עצמית (ראוה מדברת, נפשי יצא בדברו). "ושפטו את העם משפט צדק", היא העבודה מחוץ לעצמו עם חלקו בעולם, באברים החיצונים כפירוש הש"ך, משא"כ ספר יצירה מדבר באדם הראשון שנברא יחידי קאי על האדם עצמו. וצ"ל בב' קוים, ימין שופטים ושמאל שוטרים, עשה ול"ת, רצו"ש, ימין מקרבת ושמאל דוחה, כי דוקא כשעובד בקו הפכי מוכח שעבודתו בשלימות מצד אלוקות במדת הקב"ה אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה.