סיכום מאמרי מאמרי שבת מברכים וערב ור"ח וב' אייר

מעלת אתכפיא, שהרע עצמו מכיר ויודע מעלתו אלא שאינו מתהפך אלא רק בטל לטוב, משא"כ אתהפכא ע"י גילוי מלמעלה הרע עצמו מתהפך לטוב. ב' מעלות, הרע עצמו מתהפך לטוב, מצד הכח שניתן לו מלמעלה; וזה נעשה גם מצד הרע עצמו שמכיר שהוא רע, מצד גילוי העלם העצמי מהרגש המרירות ממצבו. "ויורהו ה' עץ גו'" לפי' הזהר קאי על התורה (אתהפכא ע"י גילוי מלמעלה), לפי' המדרש קאי על עץ מר (אתהפכא ע"י גילוי המרירות שבמים המרים עצמם). "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא" הצדיק מרגיש ישותו, יש מי שאוהב, וירצה לצאת מישותו. עד"ז "מחר חודש": חידוש הלבנה דוגמת הגילויים דלעתיד, והעבודה בזמן הזה דוגמת ער"ח. וזהו תוכן הרמז שנתן יהונתן לדוד בענין הקשת, שהעננים עצמם גורמים לריבוי הגוונים, בדוגמת הגילוי דלע"ל שהחושך יאיר מצד עצמו. משא"כ ענין הקשת בגוונין בהירין הרי הארת החושך היא מחמת ריבוי ותוקף אור השמש, ולכן הרי זה רק בבחי' רגלי משיחא.

ע"י עבודה בג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח מתגלה הכוונה דהעלם העולם שענינו הפנימי הוא הגילוי. ב' ענינים באוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, בעבודת האדם, תפילה ותורה, העלאה והמשכה. בשרשם הם כלולים זה בזה, העלאה בתורה, "קורא ושונה הקב"ה שונה כנגדו", מטר דתורה. המשכה, הקב"ה יושב ועוסק בתורה, טל דתורה. המשכה בתפילה, "אדנ-י שפתי תפתח", תפילת ר"ח ובניו, כי רבי (שר התורה) העמידם לפני התיבה. חיבור שניהם לעת"ל כשיתגלה פנימיות אלקות בעולם.

המשכת יהונתן לדוד, המשכת מלכות (ים) לארץ, ע"ד "הפך ים ליבשה" דקרי"ס, משם הירידה לעשיה, "ושלשת ותרד מאוד, לעילוי גדול יותר, "אבן האזל", לשון הליכה בל"ג. "ויהי ביום השמיני", למעלה מז' ימי ההיקף הכולל שבת, שומר ההיקף, משה קילוסו ב"אז", בחי' שמיני הממשיך שכינה למטה, לאחר עבודת האבות שהמשיכו תוספת אורות באצי', שאינו כ"כ חידוש, עיקר החידוש ההמשכה למטה ע"י ששרש המשכה מבחי' שמיני, הוי' דלעילא, "והוי' יגיה חשכי". עכ"ז שמיני שייך לשבעה ולע"ל יתגלה עיקר בחי' שמיני, כינור של שמונה נימין ויהיה הגילוי נצחי ולכל ישראל בשוה.

לפני הצמצום היה אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות, מעין "אשפוך את רוחי על כל בשר גו'" דלעתיד ומעין קרי"ס ד'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל'. לאחר הצמצום נעשה מציאות בפשיטות ואלקות בהתחדשות, עד שגם עבודת האבות היתה בדרך התחדשות. עצמות אינו בגדר פשיטות או התחלקות, נפעל באור גבול ומדה והתחלקות בריבוי. אור הבל"ג (חושך) נשאר למעלה בהעלם עצמותו ואז נמשך הארה בגבול ומדה (אור) ובריבוי השתל' בעוה"ז התחתון העלם וחושך כפשוטו. בשביל הכוונה בתחתונים לברר בירורים, מיעוט הירח שע"י צמצום הראשון ("ונפקדת") ועי"ז יתעלה בתכלית (,יפקד מושבך,) ו"עד דוד הגדיל", שיעלה למעלה מז"א. ואז יהיה תכלית השלימות בלימור התורה ע"י גילוי סודות התורה "ישקני מנשיקות פיהו" עד שיתגלה אלקות בכל העולם כולו גם בבע"ח.

ביטול הלבנה ("יפקד מושבך") מגיע לכתר ונמשך יחוד שמשא וסיהרא ("ונפקדת"). "ויאמר לו יהונתן", המשכת מלכות דאצי' להיות מקור לבי"ע (ע"ד קרי"ס הפך ים ליבשה) הוא תחילת ההפטרה, הכח ל"מחר חודש ונפקדת". כסדר החדשים, "ויאמר לו יהונתן" - ניסן, יצי"מ. "יפקד מושבך" - אייר, ספה"ע, "ושלשת ותרד מאוד" - עבודת הבירורים. "ונפקדת" - סיון, מ"ת. הטעם לאמירת "למנצח בנגינות" בספירת העומר, מדבר בבירור העמים לעתיד שגורם תוספת בישראל ("אלקים יחננו ויברכנו") בירור נה"ב בספה"ע גורם עילוי בנה"א. עיקר הגילוי דתומ"צ בזמן התחיה נשמה בגוף דוקא, בחירת העצמות בגוף, רכוש גדול דלעתיד, מעלת הכלים בשרשם למעלה מאורות. ירידת הנשמה לגוף להחיותה מצד מעלת שרשה, כמו"כ הגילוי דיצי"מ נרגש מעלת הבירורים ("יפקד", ספה"ע) ומעלת הגילוי שלאחריו, ("ונפקדת", מ"ת).

הפירוש הפשוט הוא, כשחסר מקום מושבו עי"ז יהי' נזכר ע"י שישאל עליו. הפירוש הפנימי, שע"י הביטול מגיעים לגילוי, ע"ד "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה", סיני, ענין הביטול שירדה שנאה לאוה"ע. ענין ר"ח יחוד שמשא וסיהרא, יחוד תמידי דזו"נ הוא יחוד חיצוני, היחוד דר"ח הוא פנימי בכח הא"ס להולדה והתחדשות. "חודש אשתו", להיות אם הבנים והוא ע"י יחוד חו"ב להמשיך אוא"ס. קשור לפרשתנו "ויהי ביום השמיני", שנטל עשר עטרות. דעם היות שיום השמיני עצמו היא בינה, נטל כל העשר. התגלות הכתר ונמשך למטה שתשרה שכינה במעשה ידיכם, דירה בתחתונים ע"י הי"ג וט"ו דברים שבמשכן ומקדש ע"י משה. האבות עד עמרם המשיכו השכינה רק בשמים, מרקיע א' לב' עד לרקיע האחרון הקרוב לארץ ומשה, כל השביעין חביבין, הורידה משמים לארץ ע"י המשכה מלמעלה יותר מהאבות שהורידוה בשמים עצמם מרקיע לרקיע, כמו"כ ביהמ"ק ע"י דוד ושלמה. "ויאמר לו יהונתן", יו"ד ה"א וא"ו נתן (ה' אחרונה בגימ' ת"ק ה' פעמים י' פעמים י') לדוד, מלכות בפ"ע, בחי' ים וארץ, וקיבל דברי יהונתן כענין "הפך ים ליבשה", בקיעת ההעלם. "ונפקדת" ע"י שאול מרחובות הנהר, בינה, והתגלות עתיק הוא בבינה. להמשיך למטה "ושלשת תרד מאד", גם בעשי', וכמו שדוד הי' בשדה ונמשך לשבת אצל האבן האזל, 'האי עלמא דאזלינן מיני'', שנעשים בחי' מהלכים ע"י עוה"ז דוקא, בעבודה בג' קווין עליהם העולם עומד, "ושלשת גו'". ענין "כי יפקד" האט מען שוין יוצא געווען ע"י מר הגלות, ומכיון שנמצאים עוד כחדש ניסן ונשארו עוד שני ימים לחודש, הרי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל בשמחה ובטוב לבב בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

גלוי דג"ע מהתורה שלומדים עתה, הגילוי דתחה"מ הוא מקיום המצוות דעתה. שורש המצוות למעלה משרש התורה. ע"ד שורש גוף האדם למעלה מנשמתו. לכן תחה"מ הוא נשמות בגופים דוקא וג"ע הוא לנשמות לבד. תחה"מ ל'כל ישראל' כי כולם שוים בקיום מצוות, רצון העליון למעלה מהתחלקות, משא"כ תורה הוא גילוי חכמתו ית' שבא בהתחלקות. בתורתו של משיח ב' המעלות יחד. עד"ז יתגלה בנשמות גם מעלת הגוף.

מהגאולה דיצי"מ דחודש ניסן נמשך לעת"ל כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות. ומקרי"ס נמשך בקיעת הנהר דלע"ל. תכלית יצי"מ להוא לארץ טובה ורחבה, "זכור עדתך קנית קדם" הוא הסיבה ומזה נמשך "גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו" נתינת ארה"ק לישראל מהקב"ה בכבודו ובעצמו בעין יפה. המשכה זו מר"ח ניסן לכל ימי החודש וביתר תוקף ביום הל' בו ומשם נמשך לאייר ולכל השנה. ע"י הזכירה דעדתך קנית קדם נמשך שיהי' זכור גו' גאלת גו' גם במצב שצריך לגאולה. הכח והסיבה לכל זה הוא יצי"מ, אף שקרי"ס נעלה יותר, ונאמר עליו קשה וכו', מ"מ דוקא יצי"מ הוא עמוד חזק בכל עניני תומ"צ, אנכי גו' אשר הוצאתיך מארמ"צ דוקא ולא קרי"ס שהיה ברוח קדים ופתיחה להניף גו' בעים רוחו לע"ל, כי אז היה גילוי לי"ב שבטים כל אחד במסילתו יעלה משא"כ יצי"מ היה לכולם בשוה. נגלה עליהם וכו'. חיבור ב' קצוות דיצי"מ נעלה מהחיבור דקרי"ס שהיה בקדושה. לכן שייך יצי"מ למ"ת, חיבור גשמי ורוחני. גם תורתו של משיח ניתן במ"ת ושייך ליצי"מ דוקא. קשור לתורת הבעש"ט זכור ה' מ"ה (מס"נ) היה לנו ויראה את חרפתנו איך שגם הפשוטים מחרפים נפשם במס"נ לישות טובה ליהודי מצד המ"ה שבו, ומסביר לו שבטבעו אינו יכול בטבעו להפרד מאלקות ובכל עבירה הוא נפרד, והוא עומד בתנועה דמס"נ על מצוות למעלה משינויים, זכור עדתך קנית קדם. שיומשך מימי קדם לימות עולם וגאלת שבט נחלתך שנעשה בן חורין בהר ציון זה שכנת בעבודה בג' קוין למטה בגשמיות אזוי ווי דער אויבערשטער וויל.

"וזהו גם טעם הרצון שיהיו שלשה התוועדויות זה אחר זה, ללא הפסק, ואמירת שלשה מאמרים בפנימיות התורה, ממאמרי רבותינו נשיאינו, ללא הפסק, והדיבור אודות חינוך שלש פעמים ללא הפסק, יום אחר יום - כיון ש"בתלתא זימנא הוי חזקה". ואם בנוגע להעדר החיים סומכים "על החזקות" - עאכו"כ בנוגע לחיים וחיים אמיתיים הרי בודאי שה"חזקה" מוסיפה בזה חוזק ותוקף. ואח"כ נמשכת החזקה לאורך ימים ושנים טובות שמבצע החינוך יהי' בהצלחה רבה ומופלגה בנוגע לקטנים וקטנות בשנים, וקטנים וקטנות בידיעות". ראשי חדשיכם לשון רבים, יוסף ויעקב, אתכפיא ואתהפכא, ניסן, חודש הראשון, יצי"מ. ואייר, חודש השני לבוא לידי אתהפכא. מצד הגילוי מלמעלמ"ט ניסן הוא הראשון ונגלה בו ממההקב"ה בכבודו ובעצמו, אבל עבודת האדם מלמטלמ"ע תחילה יצי"מ אתכפיא ואח"כ ספה"ע שלימות העבודה אתהפכא. אבל הנתינת כח לעבודה זו הוא מהגילוי מלמעלה, לכן גם העבודה דאתכפיא צ"ל בדרך דילוג וקפיצה שלמעלה גם מהליכה, כמו שנגלה בכבודו ובעצמו עד למלכות, לכן גם אתם עשו כל עבודתיו דרך דילוג וקפיצה, מס"נ ותשובה, ונמשך גם ביראה ובמעשה בפועל. ומתחיל בחודש הראשון, כתר, שאין ראשית לראשותו, ונמשך לראשי חדשים שיש ראשית לראשיתו ומשם לכל ימי החודש. ואז מתקיים כללות הענין דמשכני אחריך נרוצה (יצי"מ בדילוג וקפיצה) הבאני המלך חדריו (במ"ת) ונמשך למטה לע"ל קול דודי הנה זה בא באופן נעלה יותר, הראנו נפלאות.

שמים וארץ, תומ"צ, "איזה בית אשר תבנו לי" עבודה דמקיפים, הארה בלבד "אל זה אביט על עני ונכה רוח" המשכת עצמות ע"י ביטול וע"י עבודה דעני בדעת למעליותא, מולד הלבנה בר"ח ע"י ביטולה. עני, אמונה וביטול, מתחיל מלמטה מטו"ד בכוחות מקיפים ופנימים עד לעניות למעלה מטו"ד. ג' ענינים באילן, ערלה, רבעי, שנה חמישית: המשכת ז"א (אילן) במלכות (ארץ), ערלה - ג' אחרונות דז"א, קיום מצוות בפועל, עני למטה מטו"ד. רבעי - תפארת, המשכת עצם המדות. חמישי - שליש העליון דתפארת עד לכתר, אמונה שלמעלה מטו"ד.

יחוד זו"נ, יחוד יעקב ורחל, יחוד ישראל ורחל, יחוד שפעל הוספה (יוסף) לא רק לגבי יעקב בחי' עקב, אלא גם לגבי ישראל בחי' ראש. בעבודה, יעקב, אתכפיא ועי"ז בא לבחי' ישראל אתהפכא. אלא שגם כאשר מגיע לבחי' אתהפכא צ"ל הגישמאק והקאך שיש באתכפיא שזה מצד התענוג המיוחד שיש בנצחון המנגד.

השמים כסאי והארץ הדום רגלי, עד לשמים חדשים והארץ חדשה שתלויים בעבודת בנ"י כי נבראו בשביל ישראל ובשביל התורה. שמים וארץ בעבודה, השמים כסאי, המשכת אלקות ע"י לימוד התורה. והארץ גו', העלאה ע"י קיום המצוות ושלימות ביהמ"ק, איזה בית אשר תבנו לי, כמצוות רצונך, ע"י הקדמת ביטול דקב"ע, עני ונכה רוח וחרד על דברי. לע"ל לא נצטרך לרצוא דעתה, נתעלה מארצה לשמיימה, כי לא יהי' העלם והסתר למטה ויהיה סדר חדש לגמרי, שמים וארץ חדשים אשר אני עושה, אתעדל"ע למעלה לגמרי מאתעדל"ת, פנימיות עתיק, והתקשרותם בגוף יהיה ע"י מטי ולא מטי. אז תתעלה כללות העבודה דזמן הזה, כן יעמוד זרעכם ושמכם, קודם מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ועד שיומשך באופן תמידי.

בא בהמשך לפסוק השמים כסאי וגו' (תחילת תו"א וסיום הלקו"ת) הלא אין לו דמות הגוף (בי"ע, כדמותנו) ולא גוף (אצילות, בצלמנו) א"כ מה כסאי והדום רגלי. התכלית אינו בעולמות העליונים אצילות ובי"ע הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', אלא בעוה"ז התחתון. שע"י נמשך הארה עד בחי' כה וככה עד לגילוי דלע"ל בבחי' ראיה בתורתו של משיח. פתיחת הצינור לחידוש זה, הוא צמצום הראשון בדרך סילוק והארת הקו שעושה מעלה ומטה, רק לאחר הסילוק כדי שנוכל להמשיך אוא"ס עצמו בהכלים. עד שאור הקו יגע באוא"ס בתחתית העיגול. לכן מזכירים כל יום עקדת יצחק, אף שבדורות הבאים מס"נ יותר מזה. אלא שאברהם פתח את הצינור וכל התחלות קשות ומאז העבודה יותר קלה. וזהו השמים כסאי וגו' העבודה בתומ"צ בגלות ממשיכים אוא"ס כפי שהיה במקום החלל. אבל השמים החדשים והארץ חדשה התחדשות גמורה אתעדל"ע מצ"ע כפירוש הבעש"ט עה"פ ונתתי גשמיכם בעיתם, איך וועל אייך געבן אייער גשמיות אתעדל"ע מצ"ע, קוב"ה שרי' באתר שלים, פנימיות עתיק. אשר אני עושה. כל הענינים נמשכים בפועל בעת שאומרים ההפטרה ובפרט כשלומדים בתורת רבותינו נשיאינו.

"תורה חדשה מאתי תצא" דמשיח הוא למעלה מהגילוי דמשה רבינו, כי העילוי והחידוש דלע"ל בעולם ובישראל הוא גם בתורה שהיא ממוצע בין אוא"ס לעולמות ובין הקב"ה לישראל. ומשיח עצמו נעלה גם מגילוי זה, כי גם ישראל נעלים יותר מהתורה בדרגה הכי נעלית ומשיח הוא יחידה כללית ועצם הנשמה מובן שהוא העצם שלמעלה מהתורה חדשה שתתגלה על ידו. וזה תלוי במעשינו ועבודתנו עתה שעיקרה עבודת הבירורים, גם הנתינת כח לזה הוא מרוחו של משיח שבתחילת הבריאה, אלא שאז היה בהעלם וע"י שמשה, גואל ראשון וגואל אחרון, קיבל תורה מסיני, בא זה לידי גילוי.

תומ"צ נקראים דרך שעל-ידם חיבור ישראל עם קוב"ה, ויש בה ב' מדריגות: תפארת לעושי', לתקן את נפשו. ותפארת לו מן האדם, לפעול באדם העליון. אף שיש דרך נעלה יותר, עבודת הבירורים ע"י תשובה, אבל אין זו "דרך ישרה" כי לכתחילה אין לו לאדם לחטוא ולשוב בבחירתו."רבי אומר" דוקא, שחיבר ששה סדרי משנה מצד הירידה לגלות להורות שהדרך הישרה היא העבודה דתומ"צ בסדר והדרגה במדדוה"ג דוקא, גם עבודה דמס"נ צריך שתומשך בעבודה פנימית.

"יפקד מושבך" לשון חסרון ולשון זכרון שהם הפכים. "ואני שלשת החצים צדה אורה גו'" ענין הבירורים דתוהו, לתקן ולברר את הניצוצות שמעולם התוהו, בקשת וחצים הפעולה מרחוק משא"כ בחרב הוא מקרוב. החילוק בין בנין המלכות דר"ה (העלם) ע"י אמירת פסוקי מלכיות. לר"ח מולד הלבנה, יחוד שימשא וסיהרא בגלוי, עד "והיו לבשר אחד", "פרו ורבו ומלאו את הארץ". בעבודה ג' החצים לרמז שכללות בנין המלכות נפעל ע"י ג' קווים דתורה עבודה וגמ"ח. כיבוש ארץ ישראל ברוחניות, ארץ כנען תהי' ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, המלך הראשון היה שאול, תוכן שאלת יהונתן, שרצה לידע משאול אביו איך מחזיק ענין הבירורים דעמלק, ולכן אמר לדוד "מחר חודש ונפקדת", ואז אדע איך הענין ואודיע לך. שאם שאול כבר גמר מלאכת הבירורים שלו והעולם כבר מוכן לביאת המשיח, אז יאמר אח"כ לדוד שהגיע זמנו לבוא, כי דוד מלכא משיחא, מלכות נצחית עד משיח בן דוד, ואם עדיין לא השלים הבירורים אז יאמר לדוד שעדיין לא הגיע זמנו. "ויבכו איש אל רעהו עד דוד הגדיל" אף שדוד הוא מלכות ויהונתן הוא ז"א, מ"מ דוד דוקא הגדיל, כי מעלה במלכות על ז"א, שרגלי' יורדות כו', ירידה צורך עלי', עד שדוד ממשיך ביהונתן, כמו לע"ל אשת חיל עטרת בעלה. ע"י אריכות הגלות באים לבחי' "עד דוד הגדיל" בתכלית השלימות, וכדי שיהי' בנין המלכות, צריך להמשיך מבחי' יהונתן בתוס' ה' ראשונה דשם הוי', ע"ד שמו של נשי"ד "יהוסף", הוא ענין המרחב הבנה והשגה, כח לבירורים בכל העולם, "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו". קשור לשם הוי' המאיר בחודש אייר, ר"ת "יתהלל המתהלל השכל וידוע".

תחית המתים לכל ישראל, כי הוא שכר על מצוות שכל ישראל שווים, משא"כ לג"ע צריך כמה תנאים, כי הוא שכר על לימוד התורה. גילוי דתחה"מ הוא עדן, תענוג עצמי בישראל שלמעלה מהתענוג שבתומ"צ. בג"ע גילוי אור הממלא לכן העליות שבו הם ע"י ביטול והתפשטות המדרגה הקודמת. ימות המשיח הוא גילוי אוא"ס הבל"ג (סובב) לכן אין צורך לצאת ממדרגתו אבל מ"מ יהיו בו חילוקי דרגות. משא"כ בתחה"מ הגילוי דעצמות א"ס שלמעלה מהתחלקות הוא לכל ישראל בשוה.

ירידת והמשכת אלקות, השמים כסאי לישיבה, כל קומתו ראש ומוח יורד למטה. הדום רגלי, כסא קטן שמעמידים תחת רגלי היושב להגבי' ולעלות מלמטה למעלה. שניהם נפעלים ע"י עבודת האדם, שמים וארץ. לימוד התורה וקיום המצוות. ע"י תורה פועל ענין כסאי, המשכת אלקות מלמעלה למטה, וע"י מצוות בדברים גשמיים פועל הדום רגלי, העלאת הגשמי מלמטה למעלה, אף שהעולם על מילואו נברא מ"מ פועלים עילוי בעולם. שייכות הפרשה (קדושים) להפטרה, "קדוש אני ה'" הוא נתינת כח ותביעה (דאס מאנט) להיות "קדושים תהיו" ול' הבטחה, הקדושה דישראל למטה היא תוצאה ומסובב מהקדושה שלמעלה. אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם. שניהם אמת, נתינת כח מלמעלה לעבודה, נשמה שנתת בי, הנותן בעין יפה הוא נותן, בכח זה עובדת הנשמה למטה. וע"י נפחתה בי מוסיפה למעלה, למעשה ידיך תכסוף. ע"י שנמשכה בו נה"א ונעשה בר מצוה מתחיל לעסוק במצוות, אז מוסיף קדושה למעלה, אתם מתקדשים בי, ואח"כ ע"י עבודתו פועל שיהי' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אני מתקדש בכם. וזהו פירוש המדרש שבני המדינה עשו ג' כתרים למלך ונתן כתר אחד בראשו. בכתרים אלו הנמשכים ע"י עבודת בני המדינה ישנם ב' הבחינות הנ"ל. בתחילה ע"י עבודת האדם, ואח"כ ישנה נתינת הכתרים ע"י המלך, הקב"ה. ובזה גופא יש ב' הכתרים שנתן בראש בניו והכתר האחד שנתן על ראשו, שנמשך גילוי ממקום נעלה ביותר, למעלה מגדר עליון ותחתון, וממנו נמשך כתר אחד על ראשו, למעלה מראשו. ויש לקשר כל זה גם עם ענין ספירת העומר, וספרתם לכם מלמטה דוקא, זה מביא את הגילוי דמ"ת. ויחד עם זה כתיב ממחרת השבת שהכח לספירה זו נמשך מלמעלה, מבחי' השבת והפסח שלמעלה מענין הספירה. וזה נותן כח שתהי' אח"כ שלימות העבודה דוספרתם לכם גו' תספרו חמשים יום, עד להגילוי דמתן תורה.

ע"י "יפקד מושביך" נעשה "ונפקדת", שהאדם מבטל את מציאותו, עד לביטול בתכלית עי"ז ממשיך אליו אור עליון מאד שאי אפשר להגיע אליו אלא ע"י ביטול בתכלית, יפקד מושביך. "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח גו'", המשכת בחי' מרום וקדוש היא ע"י הביטול, דכא ושפל רוח, בער"ח ישנה הוראה מיוחדת ונתינת כח מיוחדת לעבודה זו, ונמשכת אח"כ על כל ימות החודש, ובפרט שזכות הרבים מסייעתו, כולל גם הימים הרבים והחדשים הרבים ומעשינו הרבים ועבודתנו הרבות. קשור עם פרשת שמיני. שביום השמיני למילואים הי' אור עליון ביותר שלמעלה מהשתלשלות, שזהו החילוק בין המספר שמיני להמספר שבעה, שבעה הוא האור אלקי המתלבש בהשתלשלות, משא"כ שמיני הוא בחי' האור אלקי שלמעלה מהשתלשלות. שבעה ימים ויום השמיני נרמז בתיבת אז, או בגימטריא ח' בהתיבה דאז הא' והז' באים בשתי אותיות נפרדות, הא' הוא שלא בערך לגבי הז'. אמנם שמיני כולל בעצמו את כל ז' הענינים, באות א' הוא ראש התיבה הכולל בעצמו את כל התיבה. אז רומז על הגילוי דלע"ל, אז לשון עתיד, שהוא גילוי שלא יהי' אלא לעתיד. המשכה זו היתה ע"י הביטול דמשה ואהרן, משה אמר אהרן אחי כדאי וחשוב ממני ואהרן הוה בוש וירא לגשת כו', עי"ז נמשך הגילוי ד"ויהי ביום השמיני" לאנשים נשים וטף, "וירא כל העם וירונו גו'", עם לשון עוממות, גם על מי שהוא בתחתית המדרגות, דלכולם נמשך בחי' זו. בפרט בשנה זו שקורין פ' שמיני גופא שמונה פעמים. מצות חינוך ר"ת ח'. הגאולה באופן דאחישנה שיש בה ג"כ אות ח'. ספירת העומר

הגילוי ביום א' דחג פסח הוא אתעדל"ע לבד ונרגש רק בנה"א, אבל נה"ב נשארת בתקפה; בעבודה דספה"ע, מלמטה למעלה, פועלת הזזה גם בנה"ב. ב' ענינים בבירור נה"ב: הקרבת העומר, וספירת העומר שענינה בירור מוחין ומדות דנה"ב כפי שכל מדה כלולה מז' (חסד שבחסד, תשוקה גלוי' לגשמיות, גבורה שבחסד, שנאת המנגד לו בענין זה וכו'). עיקר הבירור נשלם בל"ג בעומר, הוד שבהוד, שהוא סוף עיקר המדות. קשור לרשב"י שעבודתו הי' לקשר עומק רום עם עומק תחת, לכן גילוי שורש שרשו למעלה הוא ע"י הוד, המדרגה התחתונה ביותר בעבודה (הוד שבהוד). הכח לבירור כל סדהש"ת עד למטה מטה הוא "ממחרת השבת" למעלה משבת, המדריגה הנעלית ביותר בזמן. "וכאשר עומדים בל"ג בעומר בתנועה של התקשרות ללימוד פנימיות התורה, לילך בדרך שפתח רשב"י, ולהמשיך זאת על כל השנה כולה, הרי זה הכנה והקדמה להענין דמ"ת, הביאני המלך חדריו, וזהו גם עת המוכשר לבקש ולפעול (אויסבעטן) שתקויים בקשת דוד המלך, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", שגם "בתורתך", לימוד נגלה דתורה ולימוד רזין דאורייתא, יהי' גילוי הנפלאות, ועד לביאת משיח צדקנו".

ביצי"מ היו גילויים בדרך אתעדל"ע, והחידוש דמ"ת המשכה ע"י אתעדל"ת העבודה דספה"ע. "מהחל חרמש בקמה", בירור הציור קומה, ב' קומות דנה"א ודנה"ב, מ"ט יום ז' מדות כלול מז', חסד שבחסד (החסד בתוקף) גבורה שבחסד (שונא אויבי האהוב) תפארת שבחסד (בהבחנה) נצח שבחסד (ניצוח המניעות בינו לאהוב) הוד שבחסד (לוחם באויבי האהוב) יסוד שבחסד (התקשרות לאהוב) מלכות שבחסד (דברי אהבה). וישנה במדת אהבה שבנה"א ודנה"ב, גם בעולם התוהו יש התכללות (רק מי' [פ"א] ולא י' מי' [עד א"ס]) הנתינת כח לזה מיצי"מ עצמה, גילוי בחי' מלכות, ומקרי"ס, גילוי בחי' ז"א. אלא שאז היה בדרך מלמעלה למטה, אבל בספה"ע הוא בדרך מלמטה למעלה, ונמשך גם במלכות כפי שהיא בגדלות, תמימות. "משכני" בזמן דיצי"מ, כאדם המושך דבר שלא מדעתו כלל, משיכה בדרך אתעדל"ע מלמעלמ"ט. "אחריך נרוצה" בספה"ע, נרוצה לשון רבים, העבודה בב' הקומות דנה"א ונה"ב. "הביאני המלך חדריו", במ"ת, ע"י התורה מתקשרים בקב"ה ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, ועי"ז "נגילה ונשמחה בך", בעצמותך.

ספירת העומר שייך לענין הספירות, לשון ספירות ובהירות וישנם ד׳ פירושים, ד׳ שרשים, שהם ד׳ מדריגות: א׳ מלשון מספר מדידה והגבלה, עשר ולא תשע ולא אחד עשר. ב׳ מלשון "השמים מספרים כבוד א-ל" סיפור והגדה. ג׳ מלשון ספר כמאמר שלשה ספרים נפתחים. ד׳ מלשון אבן ספיר. מספר (הגבלה דכלים, מלכות) סיפור והגדה (שמגלה את האור, ז"א) ספר (יחוד הכלי עם האור, בינה) אבן ספיר (גילוי האור לבד, בחכמה). בכל זה צ"ל "וספרתם לכם". נתינת כח מפסח לבוא למ"ת "תספרו חמישים יום".

פסח ושבועות, רצו"ש, וביניהם ספה"ע. במ"ת עליונים ירדו למטה ותחתונים עלו למעלה, וצ"ל הכנה מצד עליונים דאדם (נשמתו) ותחתונים (נה"ב וחלקו בעולם) ההכנה לזה ע"י ("ואני המתחיל") שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ביצי"מ באופן של דילוג וקפיצה. יצי"מ כל יום בתפילה אבות תיקנום, בפסוקי אהבה ויראה (התבוננות בגדולת ה') ורחמים כאשר לא מצליח לעורר אהוי"ר מצד ההתקשרות להבלי העולם, אזי לזה יועיל ההתבוננות המבואר ב"מי כמוכה באלים ה'", שלילת השיתוף ושלילת כל מציאות נוספת, אין עוד מלבדו, כי הקב"ה מהווה בכל רגע מחדש, לכן אין מקום לשקוע בהבלי העולם. הצורך להתבונן לזה, כי יצי"מ היתה רק לנה"א, "משכני" לשון יחיד, וצ"ל "אחריך נרוצה" ל' רבים, גם נה"ב, ולזה ספירת העומר משעורים מאכל בהמה, בירור נה"ב מלמטה למעלה בכל פרטי ז' מדות שכלולים מז'. גם ספירת-העומר באופן של דילוג הכנה למ"ת "מקפץ על הגבעות".

ג׳ עבודות, יצי"מ, ספה"ע ומ"ת, אינם רק ליחידי סגולה, אלא שייך לכאו"א מישראל, לפום שיעורא דילי׳ במסילתו יעלה. תוכן העבודה אחד הוא וכולל כל ג׳ הענינים: יצי"מ, "סור מרע" שלילת מצב בלתי רצוי. וישנו גם ב"עשה טוב", כי בכל דבר יש שלילה וחיוב, בזה גופא שעושה שולל את הפכו. אתכפיא. יצי"מ גם מגבול דקדושה. ספה"ע, שלימות סו"מ וגם עשה טוב, עבודה זו בהכרח שתתלבש בכל הדרגות, ז' שבועות כנגד ז' מדות. בכל לבבך. עד "היום תשעה וארבעים יום" (ולא היום יום המ"ט), כי גומר לברר את כל מדותיו בשלימות. מ"ת, בקש שלום, ביטול הגזירה, המשכת קדושה בחפץ גשמי ועשי' בפועל. לכן מודגש "ממחרת השבת" שבא לאחר ימי החול (יצי"מ, סו"מ) וקראת לשבת עונג (ספה"ע "שבע שבתות", עלי' לקדושה, ועש"ט). וע״י שלימות עבודה זו באים "ממחרת השבת השביעית" לגילוי בחי׳ מתן תורה, ענין השלום. וכ"ז ע"י ישראל שנק' בנים למקום. שאין הבן דבר נפרד ח״ו מן האב, אלא הוא נמצא במחשבת מוח האב כביכול.

ספירת העומר, הכנה למ"ת לאחרי יצי"מ, אתכפיא, מלמטה למעלה, יום אחר יום, עד שמגיעים למ"ת. וספרתם לשון אבן ספיר, המשכת אור במדות שיזדככו ויתבררו ויהיו מוכנים לקבלת התורה. ממחרת הפסח שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובכח זה נמשך כתר בכל פרטי ספה"ע מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, קרבנו מן השעורים מאכל בהמה, פועל שינוי באדם העובד, לכם, ע"ד וספרה לה בירור וזיכוך עצמו. בה׳ סיון, השלמת הספירה, שבע שבתות תמימות, הקדימו נעשה לנשמע, תנאי לקבלת התורה, ביטול, הר סיני מכיך מכל טורייא. בנו בחרת מכל עם ולשון, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. מ"ת הוא הגילוי למעלה מסדר השתל', גילוי בכבודו ובעצמו בערוות הארץ, ביטול גזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים. תמימות תהיינה, מ״ט ימים שלימים מלילה ויום. עושין רצונו של מקום. בכל מאדך. ונמשך גם בעולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, כשחל ר"ח ניסן בשבת אז הן שבתות תמימות, כששת ימי בראשית בגילוי בגדר זמן דעולם. עד שגם צדוקים ובייתוסים מודים בזה. היינו שבשנה זו כל הענינים הנ״ל הם בגלוי בעולם.

ספירת העומר מתחיל בהקרבת עומר שעורים וביום החמישים, מ"ת חג השבועות מקריבים שתי הלחם. הם ב' אכילות "ואם האכל יאכל": א' אכילת אדם, בשתי הלחם. ב' אכילת מזבח, העלאת בהמה וחיות שבמרכבה בעומר שעורים. בבהמ"ק פרטי בכ"א, עומר שעורים, בירור נפה"ב ושתי הלחם העבודה עם הנפה"א. שלמות ב׳ העבודות. כי שתיהן מז׳ המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שרצתה לעשות רצון קונה, בב׳ התנועות, כי יש שבח מיוחד הן בעבודה דשעורים והן דחיטים. התחלה בשעורים, והסיום בשתי הלחם. כי הכנה למ"ת בירור נה"ב, "משכני אחריך (ל' יחיד, יצי"מ) נרוצה (ל' רבים, ב' הנפשות, ספה"ע) הביאני המלך חדריו גו׳" (מ"ת), "אדנ-י בם (ואח"כ) סיני בקודש". כשם שהי׳ במ"ת בפעם הראשונה, עד״ז הוא בכל שנה, שנמשכים כל פרטי הענינים הנ״ל וכן שאר הענינים והפרטים המבוארים במאמר שם, שיודפס אי״ה לפני חג השבועות, ויוכלו ללמוד בו ברבים וע״י רבים. ויהי רצון שההחלטה לגלות לרבים ולכל ישראל עוד ענין בפנימיות התורה ומעיינות שבתורה, ענין הפצת המעיינות חוצה, יחיש וימהר את הגאולה האמיתית והשלימה.

ג' ענינים בעבודת ספירת העומר: א. בשתי הקוים דסור מרע ועשה טוב. ב. רק בהקו דסור מרע ע"ד ספירת ז' נקיים לטהר מטומאה, וכן קרבן העומר משעורים כמו סוטה. ג. רק בהקו דועשה טוב. ספה"ע ענין חיובי, התשוקה למ"ת. מצד ענין הא' הוא ממוצע בין יצי"מ (יציאה מתכלית הרע) למ"ת (תכלית העילוי דועשה טוב). אלא שכולם ישנם בעבודה ד"וספרתם" מלשון ספירות ובהירות, מנהרין ומנצצין, גם לנשי ישראל, בית יעקב, שכל עניני המצוות, סור מרע ועשה טוב, וחיבור שניהם יחד, כולם נעשים מתוך אור והתנוצצות ובהירות, שגם ניכרת בגשמיות לעיני בשר. וכידוע הסיפור אודות אחד מחסידי אדמו״ר הזקן שהביא מעות המעמד באופן שהמטבעות היו מבריקות ונוצצות כאילו אך זה עתה יצאו מבית היציקה, שהשפשוף נעשה ע״י אשה כמבואר בהסיפור שם. וביאר הצ״צ ענין וספרתם לכם לשון ספירות ובהירות, שצ"ל ה״לכם״ בהיר. עד שהבהירות ניכרת גם בממונו של אדם שמעמידו על רגליו, עד שעי״ז נעשה בפשטות ענין מספרים כבוד א-ל, שהוסיף בכבוד הא-ל. ועד״ז יובן גם בכל העבודות שצריכים להיות באופן של אור ובהירות ושמחה, וכל זה צריך להיות ניכר גם בגשמיות. הוספה

ניסן, סו"מ, אתכפיא, בירור ראשון ע"י מלכות. אייר, בירור המדות אתהפכא, בירור שני ע"י יסוד. פסח ראשון, המשכה דרך דילוג במלכות. פסח שני, המשכה דרך דילוג ביסוד. מצד ז"א העיקר הוא המשכת אור ולא בירורים, עד"ז בספה"ע עיקרה אינה בירור המדות סו"מ, אלא המשכת מ"ט שערי בינה, עשה טוב. כבר ביצי"מ אף שהיה סו"מ העבודה צ"ל באופן שתביא לעש"ט, וכן לאידך בעבודת אתהפכא דאייר צ"ל רושם מהחיות והתפעלות מהדילוג ואתכפיא דניסן, וזהו פסח שני, דילוג גם בעבודה דעשה טוב, למעלה מדילוג דפסח שהיה מחמת יראה, אלא מצד הבל"ג האמיתי שבתומ"צ ולכן לגבי גילוי זה "איז ניטא קיין פארפאלן", פסח שני שייך לנפש השנית, כי הדילוג דפסח ראשון הוא מצד ההעלם וההסתר דנפש הבהמית (נפש הראשונה), ובדילוג דפסח שני מתגלה הבל"ג דנפש השנית חלק אלוק' ממעל ממש. שגם בהיותה מלובשת בגוף, היא חלק אלוק' ממעל ממש, לשון מישוש.