מאמרי פרשת נח

ג' ענינים בתשובה. "אשריכם ישראל", תענוג העצמות; "לפני מי אתם מטהרים", עבודה מלמטה למעלה; "ומי מטהר אתכם", מלמעלה למטה. טהרת מקווה, שינוי והתחדשות. מארז"ל: "כל העונה איש"ר בכל כחו", הגדלת מלכות (ועתה יגדל נא כח גו') עד לא"ס לפני הצמצום. "קורעין לו גזר דינו", שעושה מציאות ספירות מלמעלה מהשתל' וממשיך שיהיו כולם בקו הימין, כ"ח עיתים לטובה, כ"ח אותיות "אמן יהא שמי' רבה מברך וכו'". "כל המאריך באחד", שכל ענין הגלוי, אותיות שמו, הם אחד, "מאריכין לו ימיו ושנותיו", נמשך בכל מדרגות שבאדם. דיבור; מחשבה; חיצוניות ופנימיות השכל; רצון; תענוג; עד לעצם הנפש. עליית הנפש בכל דרגות אלו למעלה עד לשרשה בעצמות. החל מדרגת "לפני מי אתם מטהרים"; עד "ומי מטהר אתכם"; ולעצם התענוג הפשוט, "אשריכם ישראל מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל", בתשובה שעיקרה אינו על עון לבד, אלא "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", הקב"ה מטהר את ישראל, שנעשים בחי' טהורה היא, שהנשמה מתעלית לבחי' סתים דקוב"ה, אז מען נעמט עצמות אליין און מען בויט אים אויף א דירה בתחתונים. (תופסים בעצמות ממש ובונים לו דירה בתחתונים).

מבאר החילוק בין שרפים שאומרים ג"פ קדוש ואופנים שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שאינו מובדל מהם, הוא החילוק בין עיגולים ויושר. אך צריך להבין, שהרי ידוע שהשרפים הם בבריאה, והאופנים הם בעשיה, וא"כ, השרפים הם למעלה מאופנים. [ע"כ נמצא בהנחה. ראה גם ד"ה לה"ע דתלת כלילן גו תלת כו' דליל ב' דחה"פ אשתקד (תשכ"ג), שבו הובא ונתבאר ד"ה להבין ענין עיגולים ויושר ממאמרי אדה"ז].

העצה כדי שטרדות העוה"ז לא יכבו את האהבה, אלא אדרבא יוסיפו באהבה, הוא ע"י "בא אל התיבה", תיבות התפלה. שלא כטעות בעלי עסקים שאין תפילתם כמו יושבי אהל, כי אדרבא, יתרון האור הוא מן החושך. יושבי אהל עליהם להתפלל באריכות, כי אנשים לומדים מהם. "אכן צריכה להיות אריכות בזמן. ואלו שחושבים שיכולים לפעול זאת במיעוט זמן, טוב מעט בכוונה, אין האמת כן, אלא כאשר ממעטים בזמן, אזי חסר גם בכוונה". נקראו יושבי אהלים ל' רבים, שם ועבר, תושב"כ ותושבע"פ. גם אם לומד חסידות למגרס כקורא אותיות בתושב"כ, ביכולתו להתפלל בעבודה כמו הלומד בעיון והעמקה. והלומד לעיון והעמקה מוכרח גם הוא להתפלל בעבודה. קטע בהמאמר: ישנם החושבים שבכדי להתפלל באריכות יש צורך בריבוי מאמרים דוקא, ולהבין אותם בטוב ע"י לימוד בעיון וכו'. אבל כאשר מכמה סיבות לימוד החסידות אצלו הוא רק באופן דלמיגרס, ללא הבנה עמוקה, וגם לא למד ריבוי חסידות אזי אינו שייך לעבודת התפלה. ועל זה באה ההוראה, שאפילו מי שיושב באוהל דתושב"כ בלבד, והיינו, שלומד חסידות באופן דלמיגרס, ועד לאופן שהוא ע"ד אמירת אותיות, הנה גם אצלם בפשיטות גמורה, באופן שאין מקום לטעות, שיכולים לעסוק בעבודת התפלה כמו אלו שלימוד החסידות שלהם הוא באופן דתושבע"פ, בעיון ובהעמקה כו'. וגם זה היושב באוהל דתושבע"פ, שיש לו הבנה עמוקה בתורה, מוכרח לעבודת התפלה.. ועד כדי כך, שפעם היו אומרים, שכדאי אפילו לישון חצי שעה תחת הטלית, כדי שהרואה יחשוב שהוא מתבונן בענין עמוק, ובגלל זה יעשה גם הוא כן. כלומר: גם כאשר חסר אצלו יש להשתדל שתהי' הפעולה על הזולת (אף שלכתחילה הרי צריך להיות כהסגנון הידוע "יה"ר שיפעול בי ובהשומעים").

בימות החול העבודה לתקן העלם והסתר דשם אלקים בו נברא העולם, בשבת "ויכל אלקים" ונמשך גילוי שם הוי' לכן אין צריך מלאכה. עליית המלכות, דיבורו של הקב"ה דחשיב מעשה, למעלה. גם בר"ח מאיר שם הוי' אך מותר במלאכה, כי אין הדיבור בבחי' עליה כמו בשבת, אלא רק מקבל מהמוחין ואינו כימי החול שמקבל מהמדות. בזמן הבית העליה לרגל היתה רק ביו"ט ולא בשבת ור"ח, כי ביו"ט הגילוי נרגש למטה משא"כ בשבת ור"ח הוא בהעלם. לעת"ל תהיה עליה לרגל גם בשבת ור"ח ויתגלה בשלמות למטה, כי יתגלה פנימיות עתיק.

הקב"ה מוכן ומזומן ("הנני") לגאלנו "מארץ צפון" גלות קשה כארץ מצרים, ובודאי "מירכתי ארץ" כארץ אשור. "אותותינו", ב' אותות ואותיות. אות א' "הנני מביא אותם", אותיות התפלה מלמטה למעלה; "מה נאוו על ההרים", אותיות התורה המשכה מלמעלה למטה. מטרת הגלות היא עבודת הבירורים: בארץ צפון, משם תפתח הרעה, להפכה שתהא "צפונה לפני ה'"; ובירור יסוד דלעו"ז מירכתי ארץ. "בם עור", מום בקצה הכי עליון, שחסר בענין "שאו מרום עיניכם" ר"ת שמע. "ופסח", מום במקום תחתון שאינו ניכר, גאולת כל בעלי מומין; כשיטת ב"ה אפילו חגרת וסומא. "הרה ויולדת יחדיו", חיבור העבודה דקב"ע בגלות (ראשו בין ברכיו) עם הגילוי (יולדת) שלמעלה, "קהל גדול ישובו הנה", הקהל, של הכוחות שבו עד להקהל דכל ישראל. התקיעה בשופר גדול תעורר את כולם (עס וועט אלעמען דערנעמען), גם אלו ששום דבר לא פעל עליהם (קיין ענין האט זיי ניט דערנומען), שאפילו בזמן גילוי המשיח הם עדיין במצב של עור ופסח, גם הם יתעוררו ע"י התקיעה בשופר גדול להיות קהל גדול ישובו הנה. ויתגלו ב' האותות… הגאולה תומשך מעצמות לכן תפעל על כולם (די גאולה ועט דערנעמען אלעמען) כמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: קיין איין איד וועט ניט בלייבן אין גלות. (שום יהודי לא ישאר בגלות).

"השמים כסאי", תורה. אוא"ס משפיל רצונו וחכמתו בדברים גשמיים. "הארץ הדום רגלי", מצוות מעשיות שע"י עולה ונגבה כנס"י למעלה. בתורה עצמה הוא החילוק בין תושב"כ ותושבע"פ. ע"י הגבהת הרגלים נשלל יניקת החיצונים שיכול להגיע להם מצד ההמשכה מלמעלמ"ט. לכן ארץ קדמה לשמים בהתהוות היש בכח העצמות ובכוונה דנתאווה לדירה בתחתונים. "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח". לכן גם ביהמ"ק דלעתיד צ"ל בארץ דוקא וכל זמן שלא נתגלה ביהמ"ק למטה נמשך הגלות חושך כפול ומכופל לא רק בעוה"ז אלא בכל העולמות, "בכל צרתם לו צר".

חידוש גדול שהשמים והארץ החדשים יעמדו לפני, כן יעמוד זרעכם ושמכם. סיום לקו"ת ותחילת תורה אור בענין "השמים כסאי והארץ הדום רגלי". ירידה והשפלה למטה ביותר, אבל כשהוא מהעצמות הוא שולל יניקת החיצונים. שמים וארץ המשכה והעלאה: המשכה-תומ"צ, העלאה-נש"י; המשכה-תורה, העלאה-מצות; המשכה-תושב"כ, העלאה-תושבע"פ; המשכה-ישראל, העלאה-יעקב. עכשיו הם מחיצוניות עתיק, אבל "שמים וארץ החדשים" הם מפנימיות עתיק, "עומדים לפני". כך גם תורתו של משיח לגבי תורה דעכשיו; נשמות חדשות לגבי נשמות עכשיו. מ"מ נקראו שניהם שמים וארץ, כי גם אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לגמרי לא שריא אלא באתר שלים. וצ"ל עתה במעשינו ועבודתינו מעין דלעתיד. כן יעמוד זרעכם (תומ"צ) ושמכם (קבעמ"ש) שגם אתעדל"ת תתעלה בפנימיות ממש מחמת הגילוי העצום דלעת"ל, שלא יהיה אז רצוא ואתעדל"ת כי עצומ"ה יתגלה למטה.

"מים רבים", הם טרדות הפרנסה, באים לאדם כתוצאה מזה שאינו מתבונן ש"ברכת ה' היא תעשיר". אעפ"כ "לא יכלו לכבות את אהבה" המסותרת שבכ"א מישראל, אף שהטרדות שרשם מתהו שקדמו לתיקון, אבל שורש נש"י למעלה מזה, מעצמות אוא"ס. ואדרבה, המים רבים גורמים יתרון אור באהבה, הנשמה מתעלית יותר מאשר קודם הירידה, מעלת התשובה. אף ששרש הנשמות הוא בעצמותו למעלה מכל הגילויים, אין זה אלא בידיעתו ית' כל מה שיהיה אח"כ מצד הירידה, אמנם התכלית היא כשזה בא לידי פועל. קשור ל"ויעקב הלך לדרכו", דהגם שהולך לדרכו (גם) בעניני הרשות ובעובדין דחול, ועד לבחינת מים רבים, מ"מ עי"ז גופא הוא מתעלה יותר, שנעשה בבחינת מהלך. הידיעה שהירידה היא צורך עלי' פועלת שההליכה תהי' בשמחה ובטוב לבב, ע"ד מ"ש גבי יעקב וישא יעקב רגליו גו' משנתבשר בשורה טובה כו'. וזה פועל שעבודתו תהי' בתכלית השלימות ולמעלה ממדידה והגבלה, שמחה פורץ כל הגדרים. ועי"ז, נמשך לו גם ברכת הוי' בכל המצטרך לו בבני חיי ומזוני בתכלית השלימות ובשמחה ובטוב לבב, הן ברוחניות והן בגשמיות, וברוחניות ובגשמיות גם יחד.

בזכרונות דר"ה אומרים "ויזכור אלוקים את נח" אף שבר"ה העיקר הוא הזכירה דבנ"י ולא דכל העולם. והוא מפני שהכריתות ברית דנח הוא שהעולם יהיה כפי הכוונה בשביל ישראל. וזה מתבטא בכריתת הברית ד"לא ישבותו", שהוא מצד כח הא"ס, שהרי הנבראים מוגבלים וממילא צריכים להשתנות, וזה שאינם משתנים הוא מכח הא"ס שבהם. היינו, שבתוקף העולם מתבטא (לא ענין של העלם אלא) גילוי כח הא"ס. עה"פ "וירח הוי' את ריח הניחוח", איתא במדרש שהיה ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, ריח של חנניא מישאל ועזריה, וריח דורו של שמד. כדי שיהי' כר"ב דהעולם לא מספיק עבודת הקרבנות של נח, אלא צריכים למס"נ. כי במס"נ מתבטא ענין זה של "לא שניתי", וזה מתגלה דוקא ע"י ההעלם וההסתר דהעולם, דוקא בזמן הגלות מתגלה ענין המס"נ. תוקף העולם הוא גילוי כח הא"ס. ומדת הדין מתהפכת לרחמים, שהטבע גופא מגלה אלוקות, כי מצד עצם מעלת נש"י שמושרשים בעצמות א"ס ב"ה, ש"לאו מכל מדות איהו כלל", גם מדת הדין מתהפכת לרחמים. קטע מסוף המאמר: "השייכות דתיבת נח לוירח ה׳ את ריח הניחוח, כי ענין השלום [תיבת נח] הוא חיבור ב׳ הפכים, וגם ריח הניחוח דעבודת המס"נ ועד להמס"נ בדורו של שמד הו״ע חיבור ב׳ הפכים. שהרי ההעלמות וההסתרים וכו׳ שבדרא דעקבתא דמשיחא, ובפרט המאורעות שאין להם כל הסברה, הם ענינים דהיפך הקדושה, ואעפ״כ מהפכים אותם לקדושה, דלא רק שאינם מונעים אותו ח״ו מעבודת ה׳, אלא אדרבה, שעי״ז הוא מוסיף אומץ בעבודתו ובאופן דמס"נ בכח, וזה נחשב לו למס"נ בפועל, כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא ומקיים את הציווי עבדו את ה׳ בשמחה, שכל פרטי עבודתו הם בשמחה גלוי׳. ובכדי שיוכלו ישראל לקיים הציווי עבדו את ה׳ בשמחה נוטלים מהם (נעמט מען פון זיי צו) כל הנסיונות וכל ההעלמות וההסתרים, ועד שגם בזמן הגלות חושך כפול ומכופל הנה לכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם".

שמים וארץ קאי על תומ"צ, על ידם נמשך עצמותו ומהותו ית' בשמים וארץ כפשוטם. שמים, תורה, נמשלה לאש ולמים, וארץ לשון רצון, שרצתה לעשות רצון קונה. וע"י מצות נמשך עצמות כפשוטו, גם התורה משמים ממשיך עצמות לארץ, כי תורה לא בשמים היא ונמשלה למים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך, "השמים כסאי", שמשפיל עצמו לשבת עליה. בפרט בלימוד ביגיעה שלוקחים עצמות, יעשה למחכה לו, דדחקין באורייתא כו' ממשיכים עדן עליון. "הארץ הדום רגלי", מצוות, מרומם את הרגל, בפרט מצות צדקה שנעשה מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה. ע"ד אלף נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה, כי בהלכה לפועל ממשיך עצמות. כל זה הוא עתה בעולם כפי שהוא על מלואו נברא. לעת"ל "שמים וארץ חדשים", "אלה תולדות פרץ" מלא, מצד עבודת האדם עתה שפעל התחדשות. העבודה בשעבוד ודאגות המטרידות ומבלבלות בעבודת ה' נק' מי נח ופועל נייחא דרוחא כיתרון האור מן החושך. הכוונה במים רבים היא להיות ע"י יתרון באהבה, כמשל המלך ששלח את בנו למרחק כדי שיגלה כשרונות שהיו בו בהעלם, כך בירידת הנשמה למים רבים מתגלים שלמות כוחותיו ופעולותיו מן הכח אל הפועל. גם מעורר צימאון, עד"מ סתימת המים שמעורר מרוצה גדולה, כך ע"י ירידת הנשמה בארץ ציה ועיף מתעורר בתשוקה להתקשר בעצמות המאור, משכני אחריך נרוצה לשון רבים גם לנפה"ב. וזהו "השמים כסאי", שכאו"א צריך לעסוק בעניני שמים תורה ויהדות ולפעול גם בענייני ארץ להמשיך עצמות בגשמיות העולם, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה. אי זה בית אשר תבנו לי, לעצמותו ית'.

ב' עניני תיבת נח, יסוד אימא ויסוד מלכות. בעבודת האדם הוא, לימוד התורה וקיום המצוות, הן ביושבי אוהל והן בבעלי עסקים. לימוד התורה צ"ל בתכלית ההתפשטות. נעשה יחוד נפלא כו', מאן מלכא רבנן, הלימוד צ"ל בהבנה והשגה דוקא, אינו מספיק ענין האמונה מה שמאמין שכן הוא, דבר ה', וגם לא ענין ורעה אמונה, שמאמין שכיון שזהו דבר ה' יש על זה סברה שכלית, אלא צ"ל הבנה והשגה בפועל דוקא. לזה צריכים יגיעה גדולה. ומה שטוען אז עס איז א שאד די צייט (חבל הזמן) להתייגע בהשגת התורה, שהיא ודאי אמת גם כשאינו בהשגתו, וינצל את הזמן בענינים (מצות) שביכולתו לפעול (צו אויפטוהען) בהם, הרי בלימוד התורה צ"ל יגיעה הבנה והשגה… גם בעניני אמונה צ"ל הידיעה, כמ"ש הרמב"ם לידע שיש שם מצוי ראשון. בהבנה והשגה. ומבואר בארוכה בקונטרס תורת החסידות, שכל זה הוא תכלית ההתפשטות. משא"כ קיום מצות צ"ל בתכלית הביטול לרצונו של הקב"ה.. אינו שייך להתפלפל עם הקב"ה איך צריכים להתנהג, שאפילו מלך בו"ד אין שייך שיתפלפל עימו איך להתנהג, כי הוא עומד קמי מלכא. על אחת כו"כ במלך מה"מ הקב"ה. עד"ז במצוות לימוד התורה, שהיא גם מצוה, צ"ל בתכלית הביטול, ברכו בתורה תחילה. שדווקא ע"י זה נעשה לו התורה סם החיים. התענוג מכל זה יתגלה לעת"ל, וירח הוי' את ריח הנחוח. נייחא דרוחא. נח"ר ותענוג. לפום צערא אגרא.

ענין הקשת שנתחדש אחר המבול (אות ברית כו׳), לכאו' הוא דבר טבעי כשהשמש זורח בצד א׳ מהרקיע וכנגדו יש עננים עי״ז נראים גווני הקשת. אלא ישנו ענן למעליותא, שע"י יכול לקבל אור אלקי ע"ד שמש ומגן ה"א. ענן דמ"ת. שרשו גבוה מאוד, ישת חשך סתרו. אלא שע"י השתלשלות בא ענן לגריעותא, ירידה ביותר מחמת ריבוי השתל' ומסכים ופרסאות עד לענין השבירה, "כעב פשעיך וכענן חטאותיך". עבודת התשובה דענן הקטורת דיו"כ. אור חוזר. וממנו נעשה קשת בג' גוונין חסד דין רחמים ומבטל ונמחה הלעו"ז באופן דזיכוך. בענין "הקשת בענן" ישנו ענין נעלה מכל הברכות הנמשכות ע״י הענן, "את קשתי נתתי גו׳", קשתי דבר המוקש לי, לעצמותו ומהותו ית׳. "כמראה הקשת אשר יהי׳ בענן וגו׳ הוא מראה דמות כבוד הוי'". וכל זה הוא באופן של ברית, שמאחד את העוברים בין הבתרים להיות עוברים בתוך גוף אחד ממש, להיות לאחדים כאחד ממש. ולכן שכאשר גווני הקשת הם בהירים צריך לצפות לרגליו של משיח, דאתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, ע״י שמגלים את הניצוץ משיח שבכל צדיק, ענין התשובה, עי״ז מתגלה משיח הכללי.

אמיתת ושלימות העליה לרגל לעת"ל תהיה בשבת ור"ח. הטעם לעלי' לרגל עתה רק בג' רגלים. לכאורה תענוג דשבת, "ויכולו השמים", שלימות הבריאה, למעלה מענין מועדים לשמחה. אלא כי שמחה פורץ גדר, ומגלה עד לפנימיות דפנימיות שבהעלם. שמחה וגילוי הן מלמעלה למטה והן מלמטה למעלה, לראות וליראות, משא"כ תענוג הוא בהסתר בפנים דבפנים ואינו שייך לגילוי בחוצה שבעצמו גופא. לכן אין שייך בו עליה לרגל. השמחה ברגל הוא גילוי פנימיות דלמעלה, "יראה את פני ה"א". ספירת הבינה, רחובות הנהר, ממשיכה מרחב העצמי. אלא שכ"ז הוא עתה, אבל לעת"ל יגלה פנימיות עתיק, שבת בשבתו, שבתו של שבת, תהי' אז עליה לרגל בכל שבת, ויומשך גם בכל בשר להשתחוות לפני. ענין זה יש כבר עתה בעסק התורה כמארז"ל לענין מחשבה ודיבור דקרבנות, שהוא עיקר בקרבן, העוסק בתורת עולה וכו'.

בפסוק זה יש הוראה לעבודת כאו"א מישראל. תורה מן השמים, דברי כאש, שהם למטה כמו למעלה, בפרט תושב"כ, אנא נפשי כתבית יהבית. האדם קורא וממשיך אלקות בתורה, יהבית בתוך הכתבית. ארץ הוא תושבע"פ, מחדש ומתחשב במצב העולם והציבור. בנש"י, יש השייכים לשמים (הימל-אידן) ויש השייכים לארץ. במארי תורה גופא, יש שהם שמים, למעלה מפרטים, ויש מארי תורה, אליבא דהלכתא, בכללות זהו מה שעוסקים בתורה באופן השייך לעולם, שבה צריכים להתחשב (זיך רעכענען) עם דעת העולם. מזה נמשך שמים וארץ רוחני וגשמי. בכולם יהיה חידוש לעת"ל, שמים וארץ חדשים בתורה דלעתיד. מצד טבע הטוב להטיב רצה הקב"ה שהגילויים דלע"ל יהיו קשורים עם העבודה שלמטה, בחי' קב שלו ועד שגם לעת"ל יהי' העבודה דעתה, וזהו מ"ש בהמשך הכתוב, "כן יעמוד זרעכם ושמכם", שהעבודה דתומ"צ בזה"ז, הגם שהיא אין ערוך לגבי הגילויים דלעתיד, מ"מ יהי' ניכר מעלתה גם אז.

תיבה קאי על תיבות התורה והתפילה, ענין העשי׳ בתיבות התורה ועשיית הצוהר - הוראת הקב"ה לנח להפוך הצרה לצהר. צרה הוא מלשון צר (ענג בל״א), מקום צר ומוגבל. וישראל מהפכים הצרה לצהר, תורה למטה היא בהגבלה (צרה) וישראל פועלים שתהי׳ צהר, לשון אור שמאיר בכל מקום בלי מדידה והגבלה. עד״ז בתיבות התפילה, מצ"ע הם מדידה והגבלה, "סולם מוצב ארצה", וע״י עבודה מגיעים לשמימה, המרחב שלמעלה, עד להשמימה בה׳, שלמעלה משמים סתם, מרחב העצמי. ועד שההגבלה עצמה מביאה את הגילוי שלמעלה ממדידה והגבלה. "מן המיצר גו' ענני במרחב". שנה שהיא רשה מתחילתה מתעשרת בסופה, כי בראש השנה נפעל ענין חדש ועולם חדש ומשם לכל השנה. כך כל יום מהקב"ע מלכות שמים דק"ש בא לקב"ע מצות. ב' ענינים בצהר, א. חלון, הסרת המונע, סו"מ. ב. אבן טובה, אור המלכות בעצמה, ועשה טוב. בשניהם צריך עבודת האדם לצאת מהמיצר אל המרחב, הקדמת הביטול לתורה ותפילה.

"ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'", תושבע"פ, מצוות וישראל. לנגד זה ג' בחי' שמים. תושב"כ; תורה ביחס למצוות; ועבודה באופן דשמים. בכתוב ממשיך ג' ענינים דמחשבה דיבור ומעשה. מעשינו ועבודתינו מביאים ל"השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה גו'". ג' חלוקות דג' ביהמ"ק. ולמעלה מזה, "כן יעמוד זרעכם ושמכם", אף שדומים אך הם למעלה מהם. ויהי רצון, שע"י הלימוד בכל ענינים אלו נזכה בקרוב ממש לשמוע המאמרים מנשיא דורנו עצמו והנשיאים שלפניו, כאשר משיח ילמד את כל העם פנימיות התורה וגם נגלה דתורה. ואף שמבואר בכ"מ שעיקר החידוש דמשיח יהי' גילוי פנימיות התורה. שזהו הביאור במ"ש שמשיח ילמד גם את משה והאבות וכו' אף שהם למדו הכל, מ"מ צריך לומר שיהי' אז גם לימוד נגלה דתורה, וכדמוכח ממארז"ל תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות, ועוד. ולכן ראו גם אצל רבותינו נשיאינו שהי' על ידם לא רק לימוד פנימיות התורה אלא גם תשובות וחיבורים כנגלה דתורה, דאף שלא כולם נתפרסמו מ"מ הרי הי' ענין של תשובות מרבותינו נשיאינו בנגלה דתורה, ע"י אדמו"ר הזקן. ותשובות אדמו"ר האמצעי ותשובות אדמו"ר הצ"צ ותשובות אדמו"ר מהר"ש ותשובות אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע ותשובות כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וכן יהי' לע"ל גם לימוד נגלה דתורה מפי משיח צדקנו. וכל זה הוא הכנה שיהי' כאשר השמים החדשים גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם, ונזכה אז לשמוע תורה מנשיא דורנו ומאביו אדמו"ר הרש"ב ומאביו אדמו"ר מהר"ש ומאביו אדמו"ר הצ"צ ומחמו ודודו אדמו"ר האמצעי ומאדמו"ר הזקן ולמעלה בקודש עד עצומ"ה, ובמהרה בימינו ממש.