מים רבים – תשכ"ה

העצה כדי שטרדות העוה"ז לא יכבו את האהבה, אלא אדרבא יוסיפו באהבה, הוא ע"י "בא אל התיבה", תיבות התפלה. שלא כטעות בעלי עסקים שאין תפילתם כמו יושבי אהל, כי אדרבא, יתרון האור הוא מן החושך. יושבי אהל עליהם להתפלל באריכות, כי אנשים לומדים מהם. "אכן צריכה להיות אריכות בזמן. ואלו שחושבים שיכולים לפעול זאת במיעוט זמן, טוב מעט בכוונה, אין האמת כן, אלא כאשר ממעטים בזמן, אזי חסר גם בכוונה". נקראו יושבי אהלים ל' רבים, שם ועבר, תושב"כ ותושבע"פ. גם אם לומד חסידות למגרס כקורא אותיות בתושב"כ, ביכולתו להתפלל בעבודה כמו הלומד בעיון והעמקה. והלומד לעיון והעמקה מוכרח גם הוא להתפלל בעבודה.

קטע בהמאמר:

ישנם החושבים שבכדי להתפלל באריכות יש צורך בריבוי מאמרים דוקא, ולהבין אותם בטוב ע"י לימוד בעיון וכו'. אבל כאשר מכמה סיבות לימוד החסידות אצלו הוא רק באופן דלמיגרס, ללא הבנה עמוקה, וגם לא למד ריבוי חסידות אזי אינו שייך לעבודת התפלה. ועל זה באה ההוראה, שאפילו מי שיושב באוהל דתושב"כ בלבד, והיינו, שלומד חסידות באופן דלמיגרס, ועד לאופן שהוא ע"ד אמירת אותיות, הנה גם אצלם בפשיטות גמורה, באופן שאין מקום לטעות, שיכולים לעסוק בעבודת התפלה כמו אלו שלימוד החסידות שלהם הוא באופן דתושבע"פ, בעיון ובהעמקה כו'. וגם זה היושב באוהל דתושבע"פ, שיש לו הבנה עמוקה בתורה, מוכרח לעבודת התפלה.. ועד כדי כך, שפעם היו אומרים, שכדאי אפילו לישון חצי שעה תחת הטלית, כדי שהרואה יחשוב שהוא מתבונן בענין עמוק, ובגלל זה יעשה גם הוא כן. כלומר: גם כאשר חסר אצלו יש להשתדל שתהי' הפעולה על הזולת (אף שלכתחילה הרי צריך להיות כהסגנון הידוע "יה"ר שיפעול בי ובהשומעים").