התחברות

מאמרי פרשת תצוה

המשכת "אורה .. ויקר" למטה בהתיישבות
ש"פ תצוה, זכור, י"ג אדר. מביא בתחילתו מאמר אדה"ז שנדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' סב ואילך. וראה גם בארוכה שערי אורה שער הפורים ד"ה וקבל היהודים פכ"ט ואילך (צז, א ואילך). וראה ג"כ ביאור השייך להמאמר בלקו"ש חי"א ע' 324 ואילך [נדפס ג"כ בהוספות למאמרי אדה"ז שם].
"היתה אורה" ל' מפעיל שפועל את מציאות האור דתורה, למעלה מ"תורה אור" סתם, פורים אתעדל"ע באה ע"י אתעדל"ת, משא"כ במ"ת היה אתעדל"ע מצ"ע ומזה הגיעו גם ל"ששון ויקר" גילוי נעלה שגורם לכלות הנפש. השמחה היא עד דלא ידע, "ויקר אלו תפילין" וצ"ל רצועות ארוכים (וואס לענגער) עד הרגליים. ונמשך לכל השנה בחי' "יקר" בהתיישבות מהמח אל הלב ולמטה יותר.
ט' אדר
ביטול עמלק ע"י ביטוש לאפר ובעמל תורה
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, ט׳ אדר. מעט לפני השעה 8:50 בבוקר נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית המדרש וגם לחדר שני, ואח״כ קרא לר׳ דוד ראַסקין ואמר לו בלשון זו: ״די וואָס ווילן הערן חסידות זאָלן אַריין אין צימער״ [״אלו שרוצים לשמוע חסידות שיכנסו לחדר״]. הנ״ל נחפז אל התלמידים, וכעבור רגע, והנה כל התלמידים קמו בבהלה ממקומותיהם ובקול המולה מיהרו אל חדר המדריגות בו נמצאת הדלת לחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. כעבור רגע או שני רגעים (לא יותר), נפתחה הדלת והעומדים צפופים על יד הדלת, כשלשה מנינים - ביניהם אך כחמשה אברכים - נכנסו אל החדר פנימה (כמה מהתלמידים היו בבנין בעת שקרא כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמירת דא״ח ולא הספיקו להגיע לדלת לפני שנסגרה…). כ״ק אדמו״ר שליט״א ישב על כסאו חבוש מגבעתו ופניו פונות ממולו נוטה מעט לשמאלו; באמצע אמירת המאמר פנה יותר לשמאלו לצד הקיר וממול פניו עומד כסא ריק, וכן הי׳ כל זמן האמירה. מאוד מתוח (״זייער אָנגעצויגן״). עוד מעט ויפרוץ בבכי. ויאמר לסגור הדלת. כאשר שאל שוב אם הדלת סגורה והבטיחוהו ע״ז, התחיל לאמר את המאמר ד״ה זכור את אשר עשה לך עמלק, מחה תמחה את זכר עמלק. ותוכנו ביאור כפל המצוה דזכור ותמחה, וביאור ראשית גוים כו׳ ואחריתו, הפרש עמלק וז׳ עממין, כמבואר במאמר זכור תרס״ה [שמכינים כעת לדפוס] וזכור תרפ״ז. אלא ששינה בסדר הענינים. בדברו בענין חומת בת ציון נשבר קולו כמבקש לבכות. גם בסיום המאמר ניגב את עיני קדשו. המאמר ארך כחמישים רגעים, ובגמרו יצאו הנוכחים מחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. ר׳ דוד ראַסקין ניגש אל כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר לו, כי הצעירים מסדרים התוועדות אחרי התפלה, כי היום הוא יום ט׳ אדר, יובל שנת הח״י מביאת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ לאמריקה. כ״ק אדמו״ר שליט״א ענה: דבר נכון מאוד (״זייער אַ גלייכע זאַך״), ובהנוגע להשתתפותי, המאמר הוא ההשתתפות הטובה ביותר״ (מיומן א׳ התמימים). ״המאמר שנאמר בש״פ תצוה, פ׳ זכור, שנה זו, הוא חלק מהמאמר זכור את אשר עשה - תרס״ה הנדפס בזה - עם איזה שינויים והוספות״ (מהקדמת כ״ק אדמו״ר למאמר הנ״ל).
סיבת מדות רעות הוא רוח שטות המכסה על גילוי אלקות שבנפשו מצד העדר או חסרון עבודת התפילה, תיקונם ע"י שממשיך אלקות בנפשו. עמלק, התנשאות בלי טעם, לא מצד חסרון גילוי אלקות אלא מצד קרירות והעדר ההתפעלות גם כשמראים לו דבר פלא מלמעלה, שבירתו זו היא תקנתו. בקדושה התנשאות בלי טעם הוא תכלית הביטול במציאות. ראשית ואחרית דהשתלשלות בקדושה ובלעו"ז דעמלק "ראשית" - רצון זר, "ואחרית" - מדות רעות והתלבשות במדו"מ. שבירת עמלק ע"י ביטוש. כאברהם שנמשל לאפר. "שמבטש את עצמו, ודואג באמת על מצבו איך שמושקע, הוא להוט (צוקאָכט און פאַרקאָכט) בענינים בלתי רצויים עד בתאוות של דברים האסורים ממש, וזה מיצר לו, הנה זה פועל שבירה במהותו ומשנה את מהותו, שזהו תיקון עמלק בדרך שבירה וביטול". ואם אינו יכול העצה היא עמל תורה שעבוד בחומר ובלבנים מבטל העמל דלעו"ז. "צ״ל הזכירה דמעשה עמלק שיתבונן איך שהוא מושקע ולהוט (און צוקאָכט) בעניני תאוה כאלו שהוא מצד עצמו אין לו שייכות להם, שכל זה בא מקליפת עמלק, וידאוג ע״ז (און ער זאָל ווייטאָגען אויף דעם), והזכירה וההתבוננות זו צריכה להיות בכל יום, שזהו הביטושים שיתבונן ויבטש את עצמו, ועי״ז יקיים הציווי השני דתמחה את זכר עמלק, שע״י הביטושים יפעל את השבירה והמחי׳ דקליפת עמלק, שעי״ז יעשה לו ית׳ דירה בתחתונים".
י"א אד"ר
חושן ואפוד העבודה דפנים ואחור
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תרנו ואילך. וראה סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנז ובנסמן שם בהערה.
"להבין ענין חושן ואפוד שנאמר בכל אחד מהם לזכרון, מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) שהחושן היה נגד לבו, דזוהי עבודת פנים, ואבני השוהם היו על הכתפות, שענינם אחור, דזהו ענין תורה ותפילה, אתהפכא ואתכפיא. ובחושן היו י״ב אבנים, לכל שבט אבן עם צבע מיוחד השייך לדגלו, מפני שבאתהפכא, העבודה נעשית גם עם היצר הרע, אזי כל אחד במסילתו יעלה, ולכן היו י״ב אבנים מיוחדים לי״ב שבטים... והנה במאמר שיצא זה עתה מהגלות לגאולה, וכנראה זהו מהצמח צדק (ועכ״פ מיוסד על מאמר הצמח צדק, כי מאמר כזה מופיע באור התורה), ד״ה הוא אהרן ומשה, מביא שלפעמים כתוב הוא משה ואהרן, ולפעמים הוא אהרן ומשה .. כמבואר בלקו״ת פ׳ בהעלותך".
ח' אד"ר
שלימות המשכן במזבח הפנימי
ש״פ תצוה, ח׳ אדר-ראשון. מתחיל בהבאת מאמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ ד"ה להבין מ"ש בזהר תרומה כו' אך לא נמצא הנחה. נדפס לאח"ז בביאורי הזהר להצ"צ ח"ב ע' תתיח ואילך. וראה גם תו"מ חכ"ה. הובא בחלקו בסה"מ תשכ"ז.
אש של מטה ואש של מעלה בעבודת האדם: אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא. עיקר ענין המשכן והמקדש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", השראת השכינה ע"י עשיית האדם, וכן בקרבנות, עיקר העבודה, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני ע"י עבודה מלמטה דוקא. משא"כ קטורת הו"ע אש של מעלה דוקא. אתעדל"ע. וצ"ל שניהם, אך העיקר הוא פנימיות הלב ובאה ע"י אתעדל"ע תחילה. יחוד קוב"ה ושכינתי'. (במאמר הצ"צ מבאר גם ענין ז' אדר פטירת משה רבינו ע"ה והוא תענית וברשב"י הוא הילולא). פרשת המזבח נכתב בסיום פרשת "ואתה", ו' אתה, המשכת אוא"ס במלכות "תצוה", צוותא וחיבור, יחוד זו"נ, קוב"ה ושכינתי'. כי שלימות צוותא ויחוד קוב"ה ושכינתי', הוא במזבח הפנימי באש של מעלה, אתעדל"ע, כנ"ל. ובא לאחר הציווי על המשכן וכליו, כי "ושכנתי בתוכם", הוא ע"י אש של מעלה על מזבח הקטורת. אלא שהתחיל הציווי על כלי המשכן, אתעדל"ת, כי קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים. לכן גם הוצרכו להביא גחלים ממזבח החיצון אל מזבח הפנימי, כי תחילה צ"ל המשכה ע"י אתעדל"ת, ועי"ז אפשר להיות אתעדל"ע שלמעלה מהאור שנמשך באתעדל"ת, תכלית ושלימות ענין המשכן, ושכנתי בתוכם.
י"א אדר
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״א אדר. (חסר)
"משה עבדי" בתורה לא לתת מקום לעמלק
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״א אדר. ראה ד״ה זכור תרס״ה "ויהי בשבעים שנה" וראה גם תשח״י. ביטול עמלק בכח החכמה והיראה דמשה עבדי, און מ׳דאַרף מלכתחילה ניט צולאָזן עמלק׳ן (צ"ל שמלכתחי' לא לתת לעמלק)".
אופן העבודה דמלחמת עמלק מובן מסיפור מלחמת עמלק בהקריאה דפורים. (פ׳ זכור הוא רק הכנה לזה, אבל מחיית עמלק לפועל היא בפורים). "בחר לנו אנשים", אנשי משה, "זכרו תורת משה עבדי", שאינו מציאות לעצמו, לכן אפשר להיות אצלו גם ההתנשאות דתורה, כמו רשב"י דאמר אנא סימנא בעלמא, שזהו תכלית הביטול ותכלית ההתנשאות, תורת הקב״ה נק' תורת משה, מצד עוצם הביטול דמשה. עמל ויגיעה בתורה מבטלים העמל דעמלק, זכרון אותיות התורה שחזר בעל פה. ענינו של משה הוא זיכרון, זכרו תורת משה עבדי. וישנו גם היראה דמשה, מילתא זוטרתא שיש בכ"א בחינת משה שבו. כמו״כ לימוד התורה אפשר להיות לכ"א הזיכרון למעלה משינויי הזמן, דמצד הביטול נעשה דבר א׳ עם הקב״ה, ולכן אין שינויים. דמצד השגה אפ"ל שינויים, רפו ידיהם וכו׳ אשר קרך בדרך, עד ש"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", ועד ההיפוך ממש, וצריך לכתחילה לא להניח לעמלק (און מ׳דאַרף מלכתחילה ניט צולאָזן עמלק׳ן), ביגיעה שלמעלה מחשבון מסירים (נעמט מען אַראָפּ) העמל דעמלק. כי עמלק הוא חוצפא בלא תגא, דאף שכבר נכוה, בכל זאת נדחק (שפּאַרט ער זיך) ללחום, וע״י העמל בתורה מעבירים העמל דעמלק, ובמילא אין נחשלים אחריך, וישנה המלחמה להוי׳ בעמלק מדור דור, עד ל"אמחה זכר עמלק".
שאיפת הבן כפר להיות בן כרך להשלים הכוונה
ש"פ תצוה, שושן פורים. לכללות המאמר ראה אוה"ת מגילת אסתר ס"ע ערה ואילך. ד"ה זה תרכ"ט. תרע"ה (בסה"מ עב-עו) תשי"ד. תשל"ט.
מרכבת יחזקאל, אופנים ביצירה ברעש, בן כפר שראה את המלך. מרכבת ישעי', שרפים דבריאה, בן כרך. מעלה באופנים דעשיה הרעש גדול יותר מחיות הקודש, מ"מ שאיפת הבן כפר להיות בן כרך לראות תמיד את המלך ולהשלים הכוונה בדירה בתחתונים. להמשיך מלמעלה ממדוה"ג שיבוא למקום הראוי, מי"א עד ט"ו לא פחות ולא יותר. גם במצב דעד דלא ידע אומרים ארור המן וברוך מרדכי, גם כשהשמחה גדולה ביותר היא באה בהתלבשות ואין לחוש לענינים בלתי רצויים.
אודיו
חילוק העבודה דבן כרך, עיירות גדולות ובן כפר
מוצש"ק פ' תצוה, זכור, י"א אדר. ראה אוה"ת ד"ה זה ע' רעה ואילך) ד"ה זה תרכ"ט. העת"ר (בסה"מ עב-עו) תשי"ד. לקו"ש חכ"א ע' 202 ואילך ממאמר זה.
חילוק בין בן כפר לבן כרך שראה את המלך, מלאכים דעשיה ברעש לשרים דבריאה. ובעבודה: בן כרך מוקף חומה - תכלית הביטול דבחי' נשמה ובינה, קוריו בט"ו, י"ה, חו"ב. עיירות גדולות - שיש בה עשרה בטלנים, תפילה, עבודה דרוח, מדות. כפרים - מעשה, בחי' נפש, קורין בי"א, ו"ה. ונקראת, שקורא להקב"ה לבוא אליו וחילוקם לפי מדרגתם בעבודה מי"א עד ט"ו בתפילה, במצוות ובלימוד התורה.
י"ג אדר
מחיית עמלק ע"י זיכרון
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות מאמר זה, ראה סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק (צד, סע״א). ד״ה זה עטר״ת ועוד.
זכירה בפה ובלב היא התיקון לעמלק. מלשון "ומלק את ראשו ממול ערפו", שאינו מניח התפשטות המוחין במדות. לא רק שלא יבוא לפנימיות, אלא שלא תהי׳ גם התעוררות בחיצוניות. יכולת עמלק להלחם כי היו עדיין "בדרך בצאתם ממצרים", שהיו בבחי' אחור ולא הגיעו עדיין לבחי׳ פנים. דבר שנוגע בפנימיות זכרו. בחיצוניות וקרירות שוכח, "אשר קרך", גם ממוצע לענין אחר, נקרא חיצוניות ואחוריים בחי׳ עורף. כי הדבר מצ"ע אינו נוגע לו ורק התוצאה שתבוא מזה. העבודה צ"ל בכחות פרטיים, בלב (הרגש) ובפה (מעשה בפועל), ובהתבוננות פרטית. "מדור דור", בכל כחות הנפש נר״נ ("תמחה", בכח האדם) וח״י ("אמחה", מלמעלה ושייך לעבודת האדם בשלימות העבודה).
קונטרס פורים-קטן, תשנ"ב מוגה יו"ד אד"ר
"רעיא מהימנא" מגלה עצם הנשמה בזמן הגלות
ש״פ תצוה, י׳ אדר-ראשון. כעין שיחה. הוגה ונדפס בקונטרס פורים-קטן תשנ״ב, באור ליום ג׳, פורים קטן תשנ״ב חילק כ״ק אדמו״ר קונטרס הנ״ל בצירוף שני שטרות של דולר לצדקה ופרוסת ״לעקאח״ לכאו״א מאנשים, נשים וטף. נוסח הפתח דבר: "לקראת יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב, פורים קטן הבע״ל - הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה ואתה תצוה גו׳ שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתוועדות דש״פ תצוה, יו״ד אדר-ראשון ה׳תשמ״א. יום א׳ פ׳ כי תשא, ה׳תשנ״ב (הי׳ תהא שנת נפלאות בכל) שנת הצדי״ק לכ״ק אדמו״ר שליט״א". המאמר יצא בכמה מהדורות "מבוארים ביאור פשוט למאמר בהוצאת "חזק". וביאורים נוספים.
"להבין ענין חושן ואפוד שנאמר בכל אחד מהם לזכרון, מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) שהחושן היה נגד לבו, דזוהי עבודת פנים, ואבני השוהם היו על הכתפות, שענינם אחור, דזהו ענין תורה ותפילה, אתהפכא ואתכפיא. ובחושן היו י״ב אבנים, לכל שבט אבן עם צבע מיוחד השייך לדגלו, מפני שבאתהפכא, העבודה נעשית גם עם היצר הרע, אזי כל אחד במסילתו יעלה, ולכן היו י״ב אבנים מיוחדים לי״ב שבטים... והנה במאמר שיצא זה עתה מהגלות לגאולה, וכנראה זהו מהצמח צדק (ועכ״פ מיוסד על מאמר הצמח צדק, כי מאמר כזה מופיע באור התורה), ד״ה הוא אהרן ומשה, מביא שלפעמים כתוב הוא משה ואהרן, ולפעמים הוא אהרן ומשה .. כמבואר בלקו״ת פ׳ בהעלותך".
י"ג אדר
הצורך בהקדמת יתרו ועמלק למ"ת
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות המאמר ראה ד"ה זכור תרע"ח. בתחילתו אמר "ידועים מאמרי רבותינו נשיאינו על פסוק זה בש״פ תצוה ופ׳ זכור, ועד שבספר תורה אור לרבינו הזקן נסדרו מאמרי פ׳ זכור בפרשת תצוה (ע״י כ״ק אדמו״ר הצ״צ), ועוד זאת, שגם כמה ממאמרי פ׳ תצוה עצמה מדברים בענין זכירת עמלק, כמו ד״ה ועשית ציץ שבתו״א פרשתנו המדבר בענין עמלק .. ולהבין ענין הדרך למעליותא, מבאר בזה בד״ה זכור תרע״ח". ד"ה והוי' אמר תשל"ז (מוגה בקונ' כ' חשון תשמ"ז) מיוסד אף הוא על ד"ה זכור תרע"ח.
מלחמת עמלק, בתורה כתיב "בצאתכם ממצרים", בהפטרה הל' "בעלותו ממצרים". וישנו לגריעותא, ואתה עיף ויגע, וישנו למעליותא, דרך של עליה, יתרון האור מן החושך, אז יש מלחמת עמלק. וזה נתגלה ע״י שמואל הנביא. הדרך האמיתית מחבר פינה הכי נידחת בקצוי תבל עם עיר הבירה וארמון המלך עד לקיתון שבארמון. עד״ז הוא דרך הוי׳, לחבר את הפינה הכי נידחת בסדר השתל', עם עצמותו ומהותו ית׳ ע"י הספירות. הן בהעלאה והן בהמשכה למטה עד שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים. בענין זה מבואר במאמר ענין נפלא, שהדירה לו ית׳ היא עד״מ אדם הדר בדירת חבירו. והחידוש שבדבר, בכ"מ מבואר המעלה בדירה בתחתונים שממשיך עצמות ממש, כמו שעצם האדם דר בדירה, והעצם נמצא בה בגילוי, כדירת המלך שדוקא שם אפשר להיות ערום וכו׳. אמנם במאמר זה מבואר חידוש באין ערוך יותר [ומצד החפזון (לויפעניש) בלימוד המאמר שמים לב רק לכללות הענין ולא להפרטים, כמדובר כמה פעמים], שהדירה היא כמו הדר בבית חבירו, והיינו שהדירה היא באופן כזה שהתחתון נשאר להיות בבחי׳ דירת חבירו ואעפ״כ הוא דירה לו ית׳, שהקב״ה דר בה כמו בדירתו. וזהו חידוש "בדרך", המשכה למטה, לא שהתחתון עולה ממדריגתו ונעשה מציאות של עליון, אלא שגם בהיותו מציאות של תחתון, בכל זאת הוא נעשה לדירה לו ית׳. לעשות צדקה ומשפט. ביאת עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אינו מקרה נקרית, גם מתן תורה הי׳ בדרך בצאתכם ממצרים. שאז הוא המשכת העצם. מלחמת עמלק הוא ע"ד הקדמת יתרו עתה ידעתי גו' כיתרון האור מן החושך. דכאשר בני ישראל הלכו בדרך הוי׳ לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים אז בא עליהם עמלק, והי׳ צ״ל מלחמת עמלק כדי לפעול יתרון האור כו׳. יתרו ועמלק הם ב׳ אופנים שצ"ל לפני מ"ת, ביתרו צריך להפכו לטוב, ובעמלק צ״ל מלחמה, ועל ידם נהי׳ מתן תורה.
ט' אדר
עמלק ל' מליקה, הפרדת הראש מהגוף
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, ט׳ אדר. "וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, מה טעם עושים רעש גדול כל כך (אַזאַ שטורעם) מענין מלחמת עמלק יותר משאר האומות". ראה בכ״ז תו״א (תצוה) פד, ב ואילך. פה, ב ואילך. ד״ה זה תקס״ב. תקס״ה. עטר״ת. סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק. ועוד. ה
מלחמת עמלק בנחשלים אחריך, שעבודת האדם היא באופן של חיצוניות בלבד, נחשלים לשון חלישות, ענין השינה שהאדם חי בשלימות ומ״מ אין בו חיות, גם אם מקיים רמ״ח ושס״ה וגם מצוות זכור בפה ובלב הוא כמצות אנשים מלומדה, בלי חיות. עמלק מל' "ומלק את ראשו מול ערפו", הפרדת הראש מן הגוף. ע״פ הסדר הראש מנהיג ומשפיע בכל עניני הגוף עד לכח העשי׳, אבל מליקה מפריד הראש מהגוף, אף שהם בשלימות אין קשר ביניהם, ההתבוננות שבראש אינה משפעת על הנהגת הגוף כולו. עד ויזנב בך, תחתון שאין למטה ממנו טפל בלבד, ומטיל קרירות בעבודת האדם, שיהי׳ בלי חיות לגמרי, וגם עמלק בגימטריא ספק, שמטיל ספיקות בדעתו, ועד תכלית הירידה, בחי׳ הדעת דלעו״ז שפועל היפך ההולדה דקדושה. במדרש מובא משל לעמלק, לאדם שהרכיב בנו על כתיפו ויצא לדרך כו׳ פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו אינך יודע היכן אני השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו. משמע דקאי במי שעבודת ה׳ שלו היא בשלימות, עד שהוא רוכב על כתיפו של הקב״ה, ובמקום ודרגא זו בא עמלק ומטיל ספיקות היכן אבא וכיו״ב. המלחמה בו הוא ע״י זכירה. המשכה מחכמה שבראש מבטל את פעולת עמלק להפריד הראש מהגוף. ובאים ליציאת מצרים, "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה", ענין אתהפכא. ועד״ז הוא גם בכל יום ויום בעבודת האדם. בקום האדם משנתו הוא נעשה ברי׳ חדשה מתחיל עבודתו באופן של מודה אני לפניך, קטנות האמונה שבתחילת העבודה. אבל אח״כ צריך לעבוד עבודתו בתפילה, שעת צלותא שעת קרבא, שמכין עצמו למלחמת הבירורים דנהמא אפום חרבא ליכול, לא רק במאכל גשמי אלא גם בתורה, דע״י ההתבוננות כדבעי בתפילה לימוד התורה שלו הוא כדבעי, שהראש משפיע על הגוף, ועבודתו היא מתוך חיות, ועי״ז בא אח״כ לכיבוש בחי׳ ארץ טובה ורחבה, ועושה בהעיר קטנה שלו שיהי׳ גדול הוי׳ ומהולל מאוד בעיר אלוקינו. ואח״כ ממשיך זה בחלקו בעולם ובכל העולם כולו.
י"ג אדר
עמלק בדקות שנשאר באתכפיא לבד
ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות המאמר ראה תו״א פ׳ תצוה ופ׳ זכור. ענין אחוריים ופנים בעבודה, אתכפיא ואתהפכא, והמלחמה בלעו"ז. מציין להתחלת הביאור עה"פ לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת גו', שהוא ע״פ הכלל דפותחין בברכה ופותחין בטוב.
מלחמת עמלק שייכת ליציאת מצרים, יציאה ממיצר הגוף ונה"ב, לבוא לארץ טובה ורחבה. לפני זה יש מלחמת עמלק. כנס"י נק' לב, "לבבתיני אחותי כלה גו׳ באחת", האמונה היא נקודת הלב. וצריך להמשיכה בכל אברי הגוף, במדו"מ, בכל לבבך, נפשך ומאודך, רמ״ח אברים ושס״ה גידים. בגלות, אף שהי׳ אמונה בשלימות אך לא נתפשטה בכל אברי הגוף במחדו"מ. יציאת מצרים בעבודת האדם, שיהי׳ ליבא פליג לכל שייפין, המשכת נקודת האמונה בכל הענינים. הסדר בזה מן הקל אל הכבד, קודם אתכפיא, אחוריים, ואח"כ אתהפכא, פנימיות ותענוג. יצי"מ ואח"כ הכניסה לארץ טובה ורחבה. בכל לבבך בשני יצריך. אתכפיא מביאה את לאתהפכא, בתחילה רק כופה את עצמו ואח״כ מואס ברע אבל אינו בשלימות, אח"כ מואס ברע בתכלית. מאחרי הוי' באים לפנים בפנים. עמלק מלשון "ומלק את ראשו", מפריד הראש מהגוף שלא יומשך נקודת האמונה שבראש בפנימיות. "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", יודע את רבונו ומכוון למרוד בו, דמצד הראש הכל הוא בשלימות, ומ״מ מכוון למרוד בו, שאינו נמשך במעשה בפועל באברי הגוף. מרידה בדקות היינו שנשאר בדרגת אחוריים, אתכפיא לבד. ע״ד מאן דמחוי במחוג קמי מלכא הוי מרידה במלכות, להיותו קמי מלכא. תוכן מלחמת עמלק בעבודת האדם, "את זה לעומת זה עשה האלקים", כדי שיהי׳ בחירה חפשית, וע״י שבוחר בטוב בבחירה חפשית, הרי הוא מגיע מהירידה דעמלק להעילוי דפנים בפנים, דתמורת זה שיהי׳ ענין עמלק מכוון למרוד בו, הרי הוא הולך לארץ טובה ורחבה, עד לפנימיות דפנימיות. דע״י הבחירה חפשית מהפכים גם קליפת עמלק עצמה, כדאיתא בגמרא מבני בניו של המן למדו תורה וכו׳. הוספה