התחברות

מאמרי פרשת בהעלותך

י"ט סיון
י"ט סיון
ט"ז סיון
מעלת הדלקת הנרות על קרבנות
ש״פ בהעלותך, ט״ז סיון. "ויובן ע"פ המבואר בלקוטי תורה וכן באור התורה שנמצא עתה בדפוס [י"ל כ"ף מנ"א שנה זו] ההפרש שבין קרבנות הנשיאים להדלקת הנרות" וראה גם ד"ה בהעלותך את הנרות תר"ל. תרל"ד. עטר"ת. תשל"ד (מוגה).
מבאר מעלת הדלקת הנרות על קרבנות, קרבן הוא העלאת נפש הבהמית, עליית בי"ע לאצילות. לכן י"ב קרבנות הנשיאים כנגד י"ב בקר דבריאה, משא"כ הדלקת הנרות הוא העלאת ז' מדות לפנימיות למעלה מאצילות, ופועל הוספה על המאורות, "ויעש כן אהרן", ע"ד "צחוק עשה לי אלקים", שלך גדולה משלהם, לא רק בירור נה"ב שע"י הקרבנות, אלא גם עלייה לנה"א למעלה מענין הבירורים, מעלת בקיעת הנהר לז' נחלים (עליה לנפש האלקית עצמה) על קרי"ס לי"ב גזרים (בירור העולם). אף ד"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", מ"מ הגאולה דלעתיד אין אחרי׳ גלות, ויהי׳ מספיק הבקיעה לשבעה נחלים, דאז תהי׳ העבודה עם שבעה נרות. גם משיח נקרא בז׳ שמות.
קונטרס ט"ו סיון, תש"נ מוגה ט' סיון
"בת ציון", ביטול בשמחה ע"י התקשרות לנשיא הדור
ש״פ בהעלותך, ט׳ סיון. המאמר הוגה ויצא לאור בקונטרס ט"ו סיון – תש"נ, יום התחלת מאסרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשנת תרפ"ז. ראה ד"ה זה במאמרי אדה"ז בתורה אור על חנוכה.
מקשר הפטרה לפ' בהעלותך שלאחר מ"ת דוקא, עם ביאור ג' אופני עבודה "בתי, אחותי ואמי". מצוות, תורה ומס"נ. אמיתת הביטול הוא בתי, ביטול מצד האדון וממשיך עצמות, לכן לאחר שהיו בביטול דאמי בזמן מ"ת, הנה תכלית הכוונה להגיע לאמיתית הביטול, בתי, לכן מפטירים "רני ושמחי בת ציון", שצ״ל לא רק בביטול, בת, אלא גם בשמחה, "רני ושמחי". הדרך לשמחה הוא ע"י "בת ציון" התקשרות לצדיקים ובפרט לנשיאי ישראל שענינם להמשיך גילוי אלקות לכל ישראל ובפרט להמקושרים ושייכים אליהם, עי״ז נמשך לו נתינת כח שקיום התומ״צ שלו יהי׳ בשמחה, רני ושמחי. ובכלל זה הוא גם שלא יהיו לו בלבולים מענינים גשמיים, רני ושמחי גם בנוגע לבני חיי ומזוני רויחי.
י"ט סיון
עבודת ז' הנרות בהקדם י"ב הקרבנות
ש״פ בהעלותך, י״ט סיון. "בלקו״ת בסעיף א׳ דפ׳ בהעלותך מבאר החלוקה דז׳ סוגים בעבודת נש״י. והנה מאמר זה נמצא גם בסה״מ תקס״ב בכי״ק אדמו״ר האמצעי, וכן באוה״ת מהצ״צ שם הוא ג״כ רשימה ממאמר אדה״ז הנ״ל, ובהוספות ושינויים והגהות וביאורים. המאמר בלקו״ת הוא כפי הנראה ממש הלשון של אדמו״ר הזקן, והגהות מהצ״צ הן באתווין זעירין, ובסה״מ תקס״ב הרי זה בכתי״ק אדמו״ר האמצעי, מ״מ מוצאים שינוי לשונות וכו׳ בין אחד לשני, ואין זה סתירה מה שמוצאים כמה פעמים שמאמר אחד נמצא בכמה מקומות לא רק בשינוי לשונות אלא אפילו שינויים בסדר ועד לשינויים בענינים, שיש לפרש זה בב׳ אופנים, או שאדמו״ר הזקן אמר מאמר זה כמה פעמים ובכל פעם הוסיף ביאורים וחידושים וכו׳ דאין ביהמ״ד בלא חידוש, או שאמר ע״ז כמה ביאורים ובכל פעם באופן אחר מהקודם, כמו שמוצאים כמה פעמים גם בנגלה דתורה שמבארים ענין א׳ בכמה אופנים, ובמילא אין תימה שמוצאים שינויים בין מאמר אחד להשני. ועכ״פ מובן שאם יש דבר הקשה במאמר אחד אפשר לברר זה ממאמר הב׳... והנה כשלומדים המאמר בלקו״ת, הרי או שהלימוד הוא בכללות הענין ולא בפרטי הענינים, או שמחשבים איך מבואר הענין ע״פ השכלה עמוקה, אבל על הענינים הפשוטים אינם שמים לב, וכמו בענין הנ״ל שהיא שאלה פשוטה ואף אחד לא שאל וכו׳, ורק א׳ שלמד בתומכי תמימים רק זמן קצר לפי ערך, ובשעה שלמד בתו״ת לא שאל, ורק אח״כ כששלחו אותו לעסוק בעניני הוצאה לאור הגיעה ממנו שאלה זו, והשואל רצה לתרץ מיני׳ ובי׳, שב׳ הענינים שכותב אדמו״ר הזקן בסוף דיש עבודה ע״י התנשאות ויש ע״י שפלות הנה א׳ מהם הוא יסוד וא׳ מלכות. אך א"א לומר כן, שלא מצינו שיסוד הו״ע ההתנשאות, ובפרט שאומר כל ישראל בני מלכים הם, דמשמע שקאי על ספירת המלכות. וכמו״כ אין לומר להיפך שמלכות הוא התנשאות ושפלות הוא יסוד, דלבד שהוא היפך הסדר שכותב מתחילה מלכות ואח״כ יסוד, הנה עוד זאת הרי המלכות הו״ע השפלות דארעא אתבטלת, ולא ספירת היסוד. והנה באוה״ת כתב שיסוד הו״ע התקשרות…
הנשיאים הקריבו י"ב קרבנות, י"ב אופני עבודה דבירורים, עליית י"ב שבטים מבריאה לאצילות לשרשם י"ב גבולי אלכסון דז"א, קריעת ים סוף היה לי"ב גזרים. \משא"כ הדלקת ז' נרות המנורה היא המשכת חכמה (שמן) ושייך לבקיעת הנהר דלעתיד לבוא לז' נחלים. אמנם כדי שיוכל להעלות את הנרות, הוא ענין לימוד התורה, צריך להקדים לזה ענין הקרבנות, תפילה.
קונטרס ט"ו סיון, תנש"א מוגה כ"א סיון
שלימות הביטול ע"י תורה, דבר קטן
ש״פ בהעלותך, כ״א סיון. המאמר הוגה ויצא לאור בקונטרס בקשר עם ט״ו סיון, יום התחלת מאסרו של כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע בשנת תרפ״ז, ג׳ בהעלותך ט״ו סיון, ה׳תנש״א. ראה ד"ה זה תרכ"ט. מזכיר בו המאמר וידבר גו' לאמר דחה"ש שגם הוא מיוסד על תרכ"ט
מבאר ענין התעוררות כח הרצוא בנש"י שנתעלם ע"י ירידתם לגוף, שהוא ע"י אהרן, ענין התורה, שמירת נר הנשמה ע"י נר תורה, לא רק שאינו עובר על ציויי התורה, אלא מקיים תומ"צ בביטול וקב"ע שהיא ירושה מהאבות, לא רק נשמות דבי"ע שהגוף ונה"ב מסתירים, אלא גם נשמות דאצילות, הגם שהם בשלימות הביטול, אבל אינם בטלים במציאות לגמרי, רק ע"י קיום מצוות בטלים לגמרי. גם לפני מ"ת היה האבות בבחי' מרכבה, 'דבר גדול' זה מעשה מרכבה, עליית האדם דאצי' למדרגת "לא אדם", מ"מ החידוש דמ"ת בהלכות שהם 'דבר קטן' ע"ש הביטול לאוא"ס וממשיך ביטול בלומד, "תען לשוני אמרתך", ביטול שאינו שולל את המציאות אלא אדרבא זה גופא הוא מציאותם, הגם שהם בביטול, מ"מ 'אני משמר את נרך', שלהבת עולה מאליה. היינו, שלימוד התורה וקיום המצוות הוא בביטול וביחד עם זה גם בחיות ובשמחה. וכיון ששמחה פורצת גדר, לכן, ע״י שמחה של תורה ושמחה של מצוה נמשכים כל הענינים הרוחניים והגשמיים בלי הגבלות.
ט"ז סיון
"מקשה זהב", אחדות נשמות ישראל
ש״פ בהעלותך, ט״ז סיון. "הענין הוא כמבואר בלקו״ת פרשתנו (בהעלותך) ד״ה וזה מעשה המנורה דהנה מנורה נקראת כנסת ישראל שהיא ספירת המלכות, הנקראת כנסת ישראל ע״ש שכונסת בתוכה בחי׳ אלקות הנק׳ ישראל". מאמר קצר.
"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", בשרשם הם מציאות אחת שווה, ביאור ענין ב"פ "מקשה", שכל הנרות, נש"י, הם מציאות אחת ואין לראש שלימות בלי הרגליים "אל מול פני המנורה", ויתירה מזו העליון יורד למטה והתחתון עולה למעלה, ועליית התחתון וירידת העליון, אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא. עד שתהא שלהבת עולה מאליה. "כן עשה את המנורה"בתחילה כפרש"י מי שעשאה, ולבסוף כבמדרש ע"י הקב"ה נעשית מאלי'. סיום ההפטרה "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". הקב"ה מבטל את כל ההעלמות וההסתרים החל מההעלם וההסתר שע"י יצה"רע"י התשובה, שהו"ע ההשבה למקורו ושרשו "אל מול פני המנורה כו'".
י"א סיון
מנורת זהב, ז' נרות וכתישה, בעבודה
ש״פ בהעלותך, י״א סיון. "ואיתא במדרש (הובא בלקו״ת פרשתנו ד״ה זה) לפי שירמי׳ אומר כסף נמאס קראו להם (לישראל) ויחזקאל קורא אותם סיגים כו׳ בא זכרי׳ ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה".
"מנורת זהב כולה" דזכרי' היא מש"כ בפרשה "מקשה זהב, עד ירכה ופרחה", רגל וראש, ומעלה בכ"א על זולתו, מעלת הראש ומעלת הרגל, שהם גם מציאות אחת ממש, מקשה אחת. אף שיש מעלה מיוחדת בכל נשמה, הם מציאות אחת, אב אחד לכולנה. עיקר העבודה עתה להאיר בז' נרות ז' מדות, לעת"ל יאירו גם המוחין. והקב"ה עוזרו ע"י שבעה רועים וישראל הם הצאן. "ושנים זיתים עלי׳" ענין המרירות הקדמה לעבודה שענינה לשנות את האדם. "אחד מימין הגולה ואחד משמאלה", כובד ראש, מרירות וביטול לתורה ומצוות, מעשה מלשון אתכפיא. ויוצא ממנו שמן, אתהפכא חשוכא לנהורא. בגלות נקראו נש״י בשם "מנורת זהב" ע"י הכתישה, גילוי פנימיות התורה בגלות דוקא, כי רק בשבת לא יקרא לאור הנר, אבל בימות החול, היינו זמן הגלות, הקריאה והלימוד בתורה היא לאור הנר המאיר ע״י השמן שבתוכו. ועי"ז ל"מנורת זהב כולה גו׳ ושבעה נרותי'" ולא רק נרות, אלא "והי׳ לך ה׳ לאור עולם". גילוי שמש הוי' שאין קצבה לאורו.
י"ט סיון
אהבה דאהרן ואהבה דאברהם אבינו
ש״פ בהעלותך, י״ט סיון. ומבאר בזה בלקו״ת ריש פרשתנו (החסידישע פרשה), דענין המנורה נאמר בזכרי׳ ראיתי והנה מנורת זהב כולה גו׳, כי ענין המנורה הוא בחי׳ כללות נשמות ישראל, ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדריגות בעבודת ה׳".
ספי' המלכות מתחיל בשפלות, סופא דכל דרגין, ולאח״ז התנשאות, אמנם בנש״י להיפך, תחילה התנשאות ואח״כ שפלות. "בהעלותך את הנרות", שאהרן מעלה את כל סוגי ישראל לשלימות אהבה רבה למעלה מגדרים, בחי' סוכ"ע. למעלה מאהבה דאברהם, אהבת עולם, מאלקות המתלבש בגדרי העולם, ממכ"ע האהבה במדידה והגבלה, כי היה לפני מ"ת, משא״כ אהרן לאחרי מ״ת וביטול הגזירה. ולכן תיכף לאחר שמע ישראל המדבר באחדותו ית׳ שלמעלה מגדר עולם, נאמר "ואהבת גו׳ בכל מאדך", האהבה שלמעלה ממדוה״ג. וכדי שתהי׳ בהמשך להתבוננות דשמע ישראל, אומרים ברוך שם בלחש, אבל ביו"כ יש ענין ג׳ ראשי ראשים כו׳, אומרים אותו בקול רם. (ענין אמירתו ע"י יעקב לשבטים). ועולים מחיל אל חיל באהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך כולל גם המקיפים שבהם, ועד למאד האמיתי, ונמשך בישראל גם בהיותם בגלות שנקראו זרובבל על שם "וזרעתי׳ לי בארץ", שנזרעו בגלות בבל, ובכל הגליות, שנמשך בהם בחי׳ דבר הוי׳, בחי׳ המלכות.