מאמרי פרשת וילך

ש"פ וילך שובה, וא"ו תשרי. המשך למאמרים שלפני זה. נאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה, תשובה עילאה מצד הכריתת ברית. לנשמה בגוף, כלי ריקן, תכלית הביטול. גדולים מעשה צדיקים.

מעלת התשובה דשבת. ראה לקו"ש חי"ד ע' 143 ונזכר במאמר זה. לכללות המאמר חוץ מד"ה שובה שבלקו"ת סז, ג. ראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'שמה ואילך. בענין "עד" שכולל גבול ובל"ג, זמן ונצחי, הוי' ואלקים, ומשם מגיע לתשובה שלימה.

ש"פ וילך, שובה. וא"ו תשרי. בכללות הוא המשך לד"ה זה היום תחילת מעשיך דר"ה. מעלת האחדות דר"ה יותר ממ"ת, אף שהי' גילוי מלמעלה מהתחלקות (מבאר בעומק החילוק בין פשיטות שבאורות וכלים, כח ושם) הגילוי בתורה בא בפנימי אבל ר"ה נמשך העצם בגילוי ועושה אחדות גם למטה. מעלת שם על אור וכח. לכן עבודה דר"ה אמירת אותיות, ביטול עצמי. גם עשי"ת מתקן ע"ס ועשר כחות הנפש להמשיך בהם אור עצמי.

ש"פ האזינו, שובה, ו' תשרי. מיוסד על מאמר אדמו"ר מהר"ש ד"ה מי אל כמוך תרכ"ח (נדפס בסה"מ תרכ"ז) במעלת הביטול לשארית נחלתו, שמשים עצמו כשיריים. חילוק בין תפילת משה ודוד, ב' אופני ביטול. כמה עניינים הם בהמשך לד"ה מן המיצר שנאמר בר"ה.

ש"פ וילך, שובה, וא"ו תשרי. מיוסד על מאמרי שובה בלקו"ת. מזכיר מאמר תקעו תרכ"ט "מאה שנה" בהמשך למאמר דר"ה. מבאר מעלת התשובה דשבת בחי' ישראל "עד" לשלימות הכפרה למעלה מקורבנות.

ש"פ וילך, שובה, וא"ו תשרי. המשך למאמרים שלאחריו ד"ה ולקחתם לכם וד"ה כי חלק ה' עמו. כולם מיוסדים על מאמרי אדמו"ר מהר"ש תרל"ב "מאה שנה". כח ישראל לתקן תוהו עד שלימות דלעת"ל, עולם על מילואו נברא, בכח שם הוי' שניתן בפנימיות במ"ת עושים "עד" לטובה, מהפכים דין לרחמים.

ש"פ וילך שובה. הדיוקים, חוץ מלקו"ת, ראה גם שובה תרצ"ה בסה"מ קונטרסים ח"ב. שובה לי-ראש, תשובה עילאה. מגיע לאנכי לקוצו של יו"ד ומתקן הפגמים בשם הוי'. אמרו אליו כל, שאתה כל וכללות הכל לכן תשא עוון ומהפך לזכויות.

ש"פ וילך, שובה. מביא מדרושי רבותינו נשיאנו על הפסוק. כן מזכיר המאמר דר"ה ד"ה מן המיצר. שובה גם לצדיקים. עוון בירידת הנשמה וספי' המלכות וגם שם הוי' למטה.

מוצאי שבת פ' וילך, שובה, וא"ו תשרי. ממעמקים, עומק לפנים מעומק, העלם שאינו במציאות. כמעלת השם שפועל על העצם. ישנם שמות תואר, ע"ד "פני האדון ה'" כדי לעורר ולא פעל ישות. ישראל מקדשי שמך. למעלה מזה שם האדם שאינו תואר, קשור לעצם למעלה מטעם ונפנה בכל עצמותו. מעמקים שבאדם, הזזת עצמותו.

ש"פ וילך, שובה. מזכיר בו המאמר דאתם נצבים שלפנ"ז בענין יעקב וישראל. תשובה ליעקב שיהיה ישראל, במצוות. ולישראל ידלג שור בתורה. עד לעילוי אין קץ. אך צריך להמשיך לכלים דתומ"צ, קחו עימכם דברים. ולשוב לעוה"ז, ושובו אל הוי' שיהיה נגלה כבוד ה'.

ש"פ וילך, שובה, וא"ו תשרי. מיוסד על מאמר שבת תשובה תרנ"ה שכנראה מיוסד על ד"ה כי ביום הזה בלקו"ת אחרי (הב') תשובה, החזרת פנים בפנים ע"י תורה שמלובש בו אוא"ס למעלה מהעולם, כשלג ולא כקרח. צמצום בשביל הגילוי. תורה לא רק לפעול קיום העולם אלא "אין עוד", כל מציאותו הוא אלקות. לפני ה' תטהרו, תורה אינה מקבלת היפך הטהרה.

ש"פ וילך. שובה, וא"ו תשרי. מאמר האחרון בסר מאמרי הרבי לאורך השנים. כשלון ברגל גורם ירידה לראש. לכן צריך שהוי' יהיה אלקים וצמצום לגבי עצמות ויורגש בפנימיות, אלקיך. לזה צריך קחו עימכם דברים. למעלה ממדוה"ג, מוספים כהלכתם, כי כשלת בעוונך לכן בכוחו לעלות למלעלה ממדוה"ג. כמו המהלך במדבר שממשיך קדושה לימי החול. במאמר המוסגר: יש להעיר על דבר פלא, שלא מצינו דרושים בלקו"ת על פ' שופטים ועל פ' וילך, אף שפ' וילך אינה חלה תמיד בשבת שובה, ויש דרושים שנתבארו בהם כמה פסוקים מפרשה זו. ועל פי דברי כ"ק מו"ח אדמו"רי שגם בסיפורים צריך לדייק בפרטי הדברים. היינו פרטי הזמן והמקום של הסיפור, אף שאינו נוגע לגוף הענין, כ"ש וק"ו שכן הדבר לענין דרושי חסידות ובפרט כספרי היסוד דתורת החסידות, תורה אור ולקו"ח. שצריך לדייק בכל פרט.