מאמרי שנת תשי"ד

עיקר סוכה לצל, "כי בענן אראה על הכפורת", עשן הקטורת, העלם העצמי, סתימו דכל סתימין, מ"מ בסוכה צריך שיהיו כוכבים נראים מתוכו, כי "שמש ומגן ה' אלקים". זהו ענין סכך הסוכה, המשכת הענן, דביוה"כ הוא באופן דהעלאה, ובחה"ס הוא בהמשכה ע"י סכך הסוכה, ונמשך בפנימיות ע"י הד' מינים, שעל ידם היא ההמשכה בפנימיות. והקליטה היא בשמיני עצרת, שאז מקריבים פר אחד איל אחד, בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. עם היות הענן בחי' סתימו דכל סתימין שאי אפשר להיות בגילוי, מ"מ, כיון ש'מי יאמר לך מה תעשה', הרי זה בא בהמשכה בגילוי בפנימיות ע"י ד' המינים, ובאופן של קליטה בשמע"צ, שעליו נאמר "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".

ענין השמחה, "החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים", גילוי פנימיות החיות שהיה בהעלם. בעבודה: גילוי פנימיות הנשמה, הדביקות דרעותא דליבא ע"י כמה עניני התבוננות דבינה עד שנרגש בו הפלאת אלקות, נכנס יין יצא סוד, התגלות פנימיות הנשמה. למעלה: גילוי העלם דשם אלקים שמתעלם מהיש ושם אלקים המעלים על שם הוי'. "בן חכם ישמח אב", כי מבין כוונת האב שמסתיר א"ע שאין ההסתר אמיתי אלא כדי שיחפשו וגורם שמחה לאב. כך נש"י נקראו בנים לזו"נ, בסילוק המוחין ממנו נמשכים מוחין חדשים בהתגלות בחג הסוכות. ואח"כ בשמע"צ נמשך גם כתר תורה, בנוסף לכתר כהונה דיו"כ וכתר מלכות דר"ה. אלא שהמשכה זו דשמע"צ הוא ע"י העכבה, לכן השמחה אז מכוסה ובאה בגילוי בשמחה דשמח"ת.

התעלמות אור הלבנה בערב ר"ח, הארת העלם העצמות בגילוי אל הזולת, רחוק מן העצם, נקרא חשך. החילוק בין אור לחושך ע"ד החילוק בין אהבה ליראה. "ואהבת" בגימטריא ב' פעמים אור, אור ישר ואור חוזר. הם ב' עניני ואהבת: א' ציווי להתבוננות, רצוא, אור חוזר; ב' שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, המשכת אלקות למטה, שוב, אור ישר. בשניהם, הן העלאה והן ההמשכה הם בריחוק מהעצמות. לכן נקראים אור. "אמנם ענין היראה הוא מצד הקירוב, שמתבונן במ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, שבשמים וארץ הוא בשוה, ובכל מקום אני מלא, אומעטום אין פאראן דער גאנצער אני, שזהו מצד העצמות דוקא, ומצד התבוננות זו אין לו שום מבוקש כלל, ואדרבה תפול עליו אימה ופחד באופן של ביטול והעדר המציאות לגמרי". עבודת יצחק היא יראה, ופחד יצחק, הביטול שמצד העצמות למעלה מהגילוי ונקרא בשם חושך למעלה מאור. לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו, אף שעתה אינו מאיר. גם הקירוב שמצד העצמות נקרא בשם חושך, לעת"ל תומשך גם בחי' זו באופן של אור וגילוי למטה, שגם הקירוב לא יהי' בבחי' חושך אלא בבחי' אור וגילוי. גם הקירוב שמצד העצמות יהיה אור וגילוי. ע"ד שבת שלמעלה מהשתלשלות ואעפ"כ נמשך ממנו בהשתל' נמצא שגם מבחי' שנקרא חושך יכול להיות המשכת אור וגילוי בהשתל'. יעקב קנה הבכורה מעשו, אורות דתהו, אלא שעכשיו כתיב "וישטום עשו את יעקב" שלא נתברר עדיין, אבל לעתיד בגמר הבירורים אזי יהיה "ורב יעבוד צעיר" באמונה ובלב שלם כי יתברר לגמרי בתכלית העלי' שגם החשך שלמעלה מהשתל' יאיר למטה. "אשת חיל עטרת בעלה".

איתא בזהר: "לימודי הוי', אלפין באורייתא דהוי'". וכי יש תורה שאינה תורת הוי'? התורה עושה שלום בין הקב"ה ועולמו. לכן כנס"י נק' שולמית, "שובי שובי השולמית", אומה שעושה שלום ביני ובין עולמי כשקיבלו את התורה. ד' פעמים שובי בפסוק כנגד ד' גלויות שישראל נכנסים ויוצאים מהן בשלום. עומדים בניסיונות מתוך מס"נ. אוה"ע אומרים לישראל: נאך וואס דארפסטו שטיין מיט א מס"נ, שובי שובי מאחרי המקום בואו לכם אצלנו וכו' וישראל משיבים: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים", ענין מ"ת ויחן שם ישראל כו'; שולמית, אומה ששלום וחי עולמים שוכן ביניהם, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כאו"א, בתורתם ניכר ששלום חי עולמים ביניהם ומשלימים את נפשותם להקב"ה במס"נ. לימוד תורה ביראת שמים גורם להשפעת רב טוב לבית ישראל מאוצרו הטוב. בי' מאמרות נברא העולם להמשיך גילוי אלקות ע"י י' דברות. לימודי הוי' העוסקים בתורה ביראה וביטול.

ע"י הפיזור דישראל בין האומות ישנו קיום התומ"צ בתמידות, ובתוקף גדול יותר, מצד ההעלם וההסתר והגזירות מתעורר כח המס"נ. כמודגש בהימים טובים שבזמן הגלות, חנוכה ופורים, שהגזירה וההצלה קשורים עם ענינים שלמעלה מהשכל דוקא. מענה אבנימוס הגרדי לאומות העולם על רצונם "להזדווג באומה זו", לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות תינוקות מצפצפים בקולם, לימוד התורה צ"ל קשור עם הקב"ה (תפלה), למעלה מהשכל. וזוהי העצה להנצל משליטת אוה"ע באופן של חיבור וזיווג. "מקול מחצצים" המחיצה בין טמא לטהור כו' שבהלכות התורה, עי"ז "הוי' עמו", למעלה מהשכל. "בין משאבים" ששואבים מהמעיין והמקור דתורה. לך ה' הגדולה וכו' והנצח זו ירושלים, מעלת מדת הנצחון (שמתעוררת ע"י המנגד) מגעת בעצם הנפש, ובשבילה מבזבזים כל האוצרות: אוצר של יראת שמים, לא רק יראה תתאה, אלא גם יראה עילאה, ובתורה, גילוי פנימיות התורה באופן המובן גם לנה"ב. "צדקת פרזונו", לשון "פרזות תשב ירושלים", גילוי למעלה ממדידה והגבלה, שבא ע"י העבודה דמס"נ ע"י ה"צדקה בישראל שפיזרן לבין האומות".

חנוכה וסוכה ענינם אחד, שמונה ימים, וכשם שסוכה צ"ל צילתה מרובה מחמתה, גם נר חנוכה מצותה משתשקע החמה דווקא. במדרש: "ברה כחמה" במלכות יון, מתתיהו ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה נגד עכו"ם המונים ועובדים לחמה, חמימות, חמה דקליפה, טרדות הפרנסה, השתחואה ברוחניות. העצה לזה, לב נשבר וכלי ריקן מחזיק ברכת ה' וחיזוק האמונה שהשי"ת יכול לפרנס באופנים שונים. ע"י נר חנוכה מחזק האמונה ותשקע החמה דלעו"ז. עד"ז סוכה כוכבים נראים בתוכה, מרקיע הח' ע"ד ח' ימי חנוכה, למעלה מהשתלשלות

במ"ת היה גילוי שם הוי', שנפעל שלימות כוונת הבריאה, אמיתית שלימות זו תהי' לעת"ל, לכן נרמזה ביצי"מ גם הגאולה דלעתיד לבוא. ע"י קיום תומ"צ באופן דאתכפיא "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" דקאי על אור הסובב שבכולהו עלמין בשוה, ההמשכה תהי' בגלוי. בביהמ"ק האיר גילוי השייך לעולמות, החידוש דמ"ת הוא שנמשך גילוי אור הסובב, האור שלמעלה מהעולמות, לכן הוא בכל העולמות בשוה ונמשך בפנימיות והתגלות. זריעה ונטיעה בתומ"צ, אור זרוע במעשה המצוות בגוף ישראל דוקא, בהקדמת הביטול וקב"ע (חרישה וריקבון הגרעין) ממשיכים גילוי אור הסובב. "ברוך אתה הוי'", פירוש הפשוט שמברכים את הוי' להמשיך תוספת אור בהוי' דלתתא משם הוי' דלעילא, ופירוש הב' הוא שממשיכים שם הוי' למטה. ההכנה לזה היתה ביצי"מ.

בדרושים מבואר בחינת עבד עברי, אמה עבריה ועבד כנעני ולמעלה מזה כי ימכור איש את בתו לאמה. שהם נגד מדרגות הנשמה נר"נ ח"י. וישנם בעולמות, בספירות, בתפילה, בתורה, במצוות (גמ"ח) וכמה דרגות בכ"א מהן. עבד כנעני - נפש, עולם העשי', נה"י, בתפילה: מודה אני והודו לה'; בתורה: שלא לשמה; רק ע"מ לעשות; מאהבת מושכלות; לפרנסה; להתייהר; לקנטר; מה לך לספר חוקי. במצוות: שלא לשמה; מלומדה; לשם פניה; להתייהר. עבד עברי - רוח, עולם היצירה, חג"ת, הרגש הלב בלי שינוי המהות, בתפילה: ברוך שאמר ופסוד"ז. בתורה: לשמה סתם; ע"ד לימוד למיגרס; לקשר עצמו לסיים וגליא דקוב"ה; תורה היא החתן והוא הכלה. במצוות: להמשיך אלקות בנפשו ונשאר במציאות. אמה עבריה - נשמה, עולם הבריאה, חב"ד, פועל שינוי המהות שנעשה כפי ההשגה אלקית, ע"ד לימוד לעיון. בתפילה: ברכות ק"ש וק"ש; התבוננות בעבודת המלאכים ונש"י. בתורה: אמיתית לימוד לשמה, לשם התורה עצמה; התורה כלה וישראל הם החתן המשפיע בהם מאוא"ס. במצוות: פועל למעלה שהקב"ה מקיים המצוות; ועשיתם אתם, כאילו עשאוני; ה' צילך. בת, ברתא דמלכא - חי' יחידה, אצילות, ביטול במציאות נעשה לנקודה אחת, בתפילה: שמונה עשרה, השתחוואה. מדרגה זו ממשיך משה רבינו לנש"י מבחי' דעת עליון, ונתתי עשב בשדך לבהמתך, כי תקנה עבד עברי, מעבר הנהר, שרש הנשמה, ומשפיע בגל המדרגות עד לעבד כנעני שיהיה כדבעי למהוי.

ענין ל"ט מלאכות שהם צרכי האדם הנחלקים לג' הסוגים דמזון לבוש ובית. פנימי, מקיף הקרוב ומקיף הרחוק. ובשרשם למעלה ישנם הן מצד הכלים והן מצד האורות. ע"י עבודת הבירורים בל"ט מלאכות נעשה תוס' אור בכל הג' בחינות דמזון לבוש ובית. הנתינת כח לזה הוא מהל"ט מלאכות שהיו במשכן.

ישעי', בן כרך, נבואתו בעולם השרפים, בריאה, השגה פנימית בסדר מסודר עד למקור חיותם באצילות שנבדל מהם ומעורר מדות, אהבה כרשפי אש, ונמשך בנה"י באמירת שירה. ומגיעים בעבודתם בממכ"ע. בעבודה: הודאה וביטול דהשגה: מודה אני והודו למטה מטו"ד. פסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש בהשגה. יחזקאל, בן כפר, נבואתו במקום עמידת האופנים, עבודתם ברעש גדול כי אינה בפנימיות ובטלים במציאות מגיעים לסובב כ"ע למעלה מהשרפים. בעבודה: הודאה וביטול למעלה מטו"ד בשמו"ע ומודים. התחלקות ב' סוגי עבודה והחילוק בהזמן דכפר (הודאה) וכרך (השגה, חומה זו תורה), חידוש פורים על מ"ת שאינו חלוק בזמנים, כי בפורים "קיימו וקיבלו היהודים" מלמטה למעלה. ע"י יהושע, מקבל.

בזכות מ"ת היה יצי"מ, חידוש דמ"ת עבודת ה' בשמחה ובהתגלות, וצ"ל גם יראה אך בהעלם. מצוות הם לאתקנא רזא דשמי', ושמחה פורץ גדר ומבטל הגבלת הכלים שיוכלו לקבל האור דשם הוי' דלתתא ודלעילא, התפשטות האור ועצם האור. השמחה צ"ל במוח ובלב, ע"י התבוננות במעלת המצוות וע"י התקשרות בתורה, קול גדול ולא יסף שמבטל את מיצר הגרון המפסיק בין מוח ללב. ניסן הוא ראש לחדשים, כי בר"ה נמשך אור השייך לעולמות, אבל יצי"מ ומ"ת נמשך למעלה מהצמצום, קול גדול ולא יסף. בניסן עתידים להיגאל, מעלתו על תשרי: ניסן חסד, תשרי גבורה; ניסן ראשון ותשרי שביעי לו; ניסן בתי, תשרי אמי; בניסן מאיר שם הוי' כסדרו משא"כ תשרי.

"רוח הוי'", כלל. "רוח חכ' ובינה", פרט. שייכים למשפט דמורח ודאין. ביאור מארז"ל אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. החילוק בין אצילות לבי"ע. גופין ולבושים. לבוש המיוחד ולבוש הנפרד. אור וכח. הכח שבא"ס, לירידה למטה, ואור שבא"ס, לעליה למעלה. שורש בי"ע ושורש האצילות. כל זה גם באצילות ולמעלה מאצילות ובאור שלפנה"צ עד אור הכלול בעצמותו, ביכולת להאיר וביכולת שלא להאיר. משיח יאחד את כל עניני מעלה ומטה "ונחה עליו רוח הוי'" ועי"ז יאחד גם כל הפרטים ד"רוח חכמה ובינה", חיבור מקיף ופנימי.

ע"י עבודה בג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח מתגלה הכוונה דהעלם העולם שענינו הפנימי הוא הגילוי. ב' ענינים באוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, בעבודת האדם, תפילה ותורה, העלאה והמשכה. בשרשם הם כלולים זה בזה, העלאה בתורה, "קורא ושונה הקב"ה שונה כנגדו", מטר דתורה. המשכה, הקב"ה יושב ועוסק בתורה, טל דתורה. המשכה בתפילה, "אדנ-י שפתי תפתח", תפילת ר"ח ובניו, כי רבי (שר התורה) העמידם לפני התיבה. חיבור שניהם לעת"ל כשיתגלה פנימיות אלקות בעולם.

"במספר שמות", מספר בנ"י במדבר, ששים ריבוא שייך לסדרן בארבעה דגלים, כנגד ד' מחנות שכינה, ד' חיות המרכבה. מספר ששים רבוא כי נש"י הם ז"א, שהוא בעל ו' קצוות, כל אחד כלול מיו"ד, עם ה' חסדים המגדילים עולה מספר ששים ריבוא. אלא שאז היה המספר בכללות ואח"כ "יוסף הוי' עליכם ככם אלף פעמים" תוספת הקב"ה מרובה על העיקר, "והיה מספר בנ"י גו' אשר לא ימד ולא יספר", כי מספר דבי"ע שונה מאצילות. בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, הרצון דתומ"צ, אזי לא ימד ולא יספר, מצד פנימיות הכתר. משא"כ מצד חיצוניות הכתר הם במדדוה"ג, ששים ריבוא. ע"ד החילוק בין המשכה בסוד שורש, שהיא בתמידות, להמשכה בסוד תוספת שלמעלה ממדוה"ג ויש בה שינויים. "שאו את ראש בנ"י", סדר העבודה מלמטלמ"ע ובתפילה, פסוד"ז, ברכות ק"ש, ק"ש ושמו"ע, 'שאו' לשון הגבהה למעלה מהגבלה, וממשיכים מלמעלה למטה ועי"ז מגיע למדרגה שלמעלה ממדוה"ג. המשכה זו ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא שעבודתו בהעלותך את הנרות, שפועל בנש"י אהבה רבה שלמעלה מאהבת עולם, אח"כ ע"י הנשיאים נמשך מאצילות לבי"ע. וע"י קריאה בתורה פרשה זו מגלים זאת, כי כל גילוי הוא ע"י רוח. דיבור שבתורה, לכן הוצרך להיות מנין כל שבט בפ"ע, כי המשכה לשבט אחד לא תועיל לשבט אחר, כמו באדם צ"ל תיקון כל מדה בפ"ע.

טענת המלאכים תנה הודך על השמים, כי גם גופם נעלה. ותשובת הקב"ה במעלת האדם, בחי' דומם, על המלאכים שהם רק צומח וחי, שרשם נעלה יותר, פועל ביטול היש לאין והתכללות הכלים באורות בכל סדהש"ת, לכן הקדימו נעשה לנשמע, מעשה גדול, בירור העלם והסתר הגוף פועל הוספה גם למעלה. "צחוק עשה לי אלקים" ארז"ל שרה הוסיפה על המאורות, צחוק ותענוג גם בתלמוד, דלע"ל מעשה גדול.

חידוש מ"ת (הכח לעלות למעלה משרשם) על מצוות האבות שריחות היו, (ולא עלו למעלה משרשם). כי חסר להם הירידה ובירור נה"ב ותומ"צ בגשמיות, אף שהגיעו למעלה מהשתל' אבל רק בהארה וברוממות. משא"כ במ"ת, לאחר הירידה למצרים, בירור והפרדת הרע מהטוב בכור הברזל, נמשך העצם, שתופס המצוה הוא תופס את העצמות ונמשך בפנימיות. "וידבר אלקים", גבורה, "אנכי הוי'", שלמעלה מהשתל' נמשך ב"אלקיך", כחך וחיות. תורת הבעש"ט "ה' צילך" שהכל תלוי בעבודת האדם שיש בו שם הוי'. תשט’’ו

טענת קרח: אין צורך לאור פנימי שיבוא בהתלבשות וגילוי, די במקיפים (טלית, בית) והפנימי כפי שכלול בהעלם (כולה תכלת, מלא ספרים). תשובת משה: עיקר הכוונה שיאיר הפנימי בגילוי והתלבשות דוקא. ועל–ידה יגיע לאור מקיף. מעלת הסדר הזה בכל דבר: בקבלת השפעה - ארבעים שנין ואח"כ שנת הארבעים. בהשפעה עצמה - פסקא פסקא ואח"כ עליה שלא בהדרגה. בעבודה - אהבה ע"פ טו"ד (לבבך, נפשך) אח"כ לאהבה בכל מאודך. בלימוד התורה - לא מספיק השגה בלבד, צ"ל יר"ש (ציצית) וקב"ע (מזוזה) קב חומטין. תורה ויראה. בגילוי דלעתיד - רק ע"י הקו (ז"א) יתגלה שרש המלכות, "אשת חיל עטרת בעלה".

כשם שאצילות ממוצע בין א"ס לנבראים, כך ק"נ ממוצע בין קדושה לגקה"ט. יש בו משניהם בענין אחד. כגון תענוג מדבר היתר, או שיעלה לקדושה (היתר) או שירד לקלי' (איסור) אך גם ההיתר שייך לאיסור. וישנם בזה ג' אופני עליה: א. בירורים - התלבשות בהיתר לעלותו, צדיק, ביטול היש, בריאה, בספי' ז"א ומלכות. ב. נדרים - פרישות מעוה"ז, חסיד, ביטול במציאות, אצילות, בינה. כ"ז מלמטה למעלה, שייך לעולם. ג. חכם מתיר הנדר - מלמעלמ"ט, התהפכא חשוכא לנהורא, כמו אכילת שבת בשר שמן ויין מבושם, בספי' הוא חכמה. זה המשיך משה (חכ' שבכתר, מופלא בסנהדרין) לראשי המטות (מוחין דז"א) שיוכלו להתיר הנדר "זה הדבר" משה נתנבא בזה, חכ', לראשי המטות שיהפכו חשוכא לנהורא.

"אחרי ה"א תלכו", מלמטה למעלה בקו העבודה, תפילה במקום קרבנות, החל בהכנה לעבודה בתרומת הדשן, ענין כובד ראש בתיקון חצות, תיקון יום העבר והכנה ליום הבא. סדר התפלה: אחרי ה"א, הודו, וברוך שאמר, פסוד"ז, משיג שכל ההשתל' אינה אלא הארה אחורים וחיצוניות; תלכו בפרשה ראשונה דק"ש, ואהבת עד בכל מאודך, בל"ג הלוך ונסוע הנגבה; ואותו תיראו, פרשה ב' דק"ש, יראה; מצוותיו תשמורו, קיום מצוות ציצית; ובקולו תשמעו, לימוד התורה הכולל ב' הקוין דאהוי"ר; ואותו תעבודו, ביטול במציאות דשמו"ע; ביטול נפילת אפיים שנעשה דבר אחד, "משתאה מחריש", משם ממשיך עד למטה מטה ובו תדבקון בנו"ן פשוטה למטה מהשורה, כי מצד הדביקות (ואס ער איז אנגעהאלטן) למעלה ההמשכה היא עד למטה מטה לגקה"ט, הפרישו עצמכם מע"ז. סדר עבודה זו בזמני השנה: חשבון הנפש דאלול ועבודה דאני לדודי-"אחרי ה"א תלכו"; סליחות ור"ה, כי הוא נורא ואיום-"אותו תיראו"; תקיעת שופר-"מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו"; עשי"ת-"אותו תעבודו"; יוהכ"פ בפרט סיום נעילה באמירת שמע ישראל שצריך לכוין למס"נ בפועל-"בו תדבקון", שנעשה דבר אחד בנו"ן פשוטה שנמשך על כל השנה.

סדר השפעה מז"א למלכות מתחיל בהשפעה חיצונית, המשכת מקיף, ב' משלים לזה: מילתא בדיחותא קודם הלימוד, ענין השחוק, תענוג בלתי מורכב; בן המשתעשע בזקן אביו, יגת"ד שלמעלה מהשתלשלות. אח"כ בהשפעה פנימית מגיעים למעלה יותר ונמשך העצם. כמו כן בעבודת התפלה מתחיל בקירוב כללי ואח"כ קירוב פנימי שמתקשר לאלקות וממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים ומגיע עי"ז למעלה ביותר. ורב תבואות בכח שור. אף שמלכות בשרשה היא למעלה מז"א אבל גילוי מעלתה היא דוקא בהמשכה פנימית מז"א, כמו שבת שענינה בספירות הוא מלכות היא למטה מכל הספירות ומקבלת מהן מ"מ בשבת היא מתעלית למעלה מז"א עד שמשפיעה לכל הימים, מיני' מתברכין כולהו יומין. זהו בקשת נש"י שתהא המשכת ז"א למלכות, "לכה דודי כו'" ועי"ז "פני שבת נקבלה" המשכת פנימיות המלכות כמו שהיא מושרשת בעתיק וגם ז"א מקבלת משם, "אשת חיל עטרת בעלה" והכל היה מן העפר, שעי"ז נמשך כח הא"ס בדור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות.

"כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי". הנה פסוק זה נאמר על הזמנים דראש השנה יום הכפורים סוכות ושמע"צ. בר"ה, אז באים "בני האלקים להתייצב על הוי'", שישנו קטרוג המלאכים שנקראים בשם בנים, אזי ישנו ענין האהבה דהקב"ה לכנסת ישראל, שנק' "זה דודי וזה רעי", האהבה העצמית דהקב"ה לכנסת ישראל. כי הם "כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות", והיינו, שע"י שתהי' "רעייתי בין הבנות" כמו "שושנה בין החוחים", עי"ז יהי' אח"כ "דודי בין הבנים" (בני אלקים הנ"ל) "כתפוח בעצי היער". כי ירידה צורך עליה. וכשם שישנו ענין זה בעבודה בכל יום, כך ישנו בכללות העבודה: בחודש אלול - "אני לדודי", התגלות יגמה"ר, בר"ה - "זה דודי וזה רעי". בסוכות - "בצלו חמדתי וישבתי" התגלות המקיף. " בשמיני עצרת - "ופריו מתוק לחכי, עצרת לשון קליטה, שזה בא בפנימיות. ומזה נעשית ההליכה לעבודה דכל השנה באופן ד"ויעקב הלך לדרכו".