מגילה נקראת – תשי"ד

ישעי', בן כרך, נבואתו בעולם השרפים, בריאה, השגה פנימית בסדר מסודר עד למקור חיותם באצילות שנבדל מהם ומעורר מדות, אהבה כרשפי אש, ונמשך בנה"י באמירת שירה. ומגיעים בעבודתם בממכ"ע. בעבודה: הודאה וביטול דהשגה: מודה אני והודו למטה מטו"ד. פסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש בהשגה.

יחזקאל, בן כפר, נבואתו במקום עמידת האופנים, עבודתם ברעש גדול כי אינה בפנימיות ובטלים במציאות מגיעים לסובב כ"ע למעלה מהשרפים. בעבודה: הודאה וביטול למעלה מטו"ד בשמו"ע ומודים.

התחלקות ב' סוגי עבודה והחילוק בהזמן דכפר (הודאה) וכרך (השגה, חומה זו תורה), חידוש פורים על מ"ת שאינו חלוק בזמנים, כי בפורים "קיימו וקיבלו היהודים" מלמטה למעלה. ע"י יהושע, מקבל.