מאמרי פרשת מקץ

עבודת אהרן להמשיך אהבה לבנ"י למטה בכח הבל"ג, המשכת עשרת הדברות בעשרה מאמרות, הנהגה ע"פ תורה ולא הנחות העולם. חילוק בין דיבור לאמירה, דיבור הוא שורש אמירה אבל הוא בגילוי, משא"כ אמירה בהעלם. גילוי הדיבור מגיע בשרשו לעצם הנפש. "היתה לי דמעתי לחם גו' איה אלקיך", מרירות מזה שהוי' אלקיך אינו נרגש בו כל היום. שייכות תורה למנורה, גילוי מ"ת בכל מקום ולכל זמן ונמשך במקום וזמן עד"ז המנורה. גביעים כפתורים ופרחים. כל כח מוליד בדומה לו ממש, העיקר הוא בגשמיות, חלק אלוקה ממעל ממש.

חנוכה וסוכה ענינם אחד, שמונה ימים, וכשם שסוכה צ"ל צילתה מרובה מחמתה, גם נר חנוכה מצותה משתשקע החמה דווקא. במדרש: "ברה כחמה" במלכות יון, מתתיהו ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה נגד עכו"ם המונים ועובדים לחמה, חמימות, חמה דקליפה, טרדות הפרנסה, השתחואה ברוחניות. העצה לזה, לב נשבר וכלי ריקן מחזיק ברכת ה' וחיזוק האמונה שהשי"ת יכול לפרנס באופנים שונים. ע"י נר חנוכה מחזק האמונה ותשקע החמה דלעו"ז. עד"ז סוכה כוכבים נראים בתוכה, מרקיע הח' ע"ד ח' ימי חנוכה, למעלה מהשתלשלות

ישיבה ועמידה ברוחניות. ק"ש ושמו"ע. ביטול היש וביטול במציאות. עבודה דישיבה גורם השפעה בישיבה והתחלקות "יושב ועוסק בתורה, יושב ודן, יושב וזן". עבודת עמידה פועל המשכת אור למעלה מסדהש"ת. מאיר בכל מקום בלי התחלקות. עמדת להם בעת צרתם, מבטל קטרוגים, רבת את ריבם.

מעשה שמים וארץ, אור דממלא וסובב השייך לעולמות, סוד שרש. מעשה צדיקים, אור כולא קמי' כלא חשיב, סוד תוספת, נמשך ע"י צדיק יסוד עולם המגיע בסובב ולמעלה יותר. "בן פורת יוסף", הוספה להוספה עד לבחי' עתיק, "בן פורת עלי עין", למעלה מבחי' עין, אור שלמעלה מעולמות. צדיק נטר לברית ומקיים עלמא, יסוד פועל קיום במלכות דבר ה' שבנבראים, ואית לי' חולקא בעלמא דאתי, גילוי פנימיות עתיק בחו"ב וכמו שהוא במקומו. לכן יומי דחנוכה תמניא אינון למעלה מעולמות. שייכותו ליוסף, גם שמע"צ הוא בחי' יוסף.

העולם שנברא במילי דהדיוטא נקרא אתר הדיוט, שנברא בעש"מ בהגבלה והתחלקות בלי התכללות. ביהמ"ק לית דין אתר הדיוט, יש בו התכללות כי "אלהין דרעווא בי' מן קדם הוי'" שנמשל בו מפנימיות ז"א. בנין שלמה ולא דוד שהיה איש מלחמה, רק ההכנה היתה על ידו, עבודה דרך מלחמה הכנה לפדה בשלום. דוד אמר "ולא שמחת אויבי לי" כי בטלה שמחת האויבים המלאכים המקטרגים על בריאת האדם. "כי דליתני", התכללות מצד הגילוי בביהמ"ק למעלה מהתחלקות דמלאכים. אלא שלפועל היה ע"י שלמה שהשלום שלו.

סדר עבודה בפסוק: "נר מצוה" עשי'. "תורה אור", השגה. "דרך חיים", מס"נ, ממשיך אור חדש מא"ס. ע"י לימוד פנימיות התורה ועבודת התפלה, וביותר ע"י "תוכחת מוסר", אתכפיא. ויומשך גם ב"נר מצוה ותורה אור" ולהוסיף עומק גם בעבודה דמס"נ להיותו בל"ג. לפני העבודה צ"ל קב"ע, יראה תתאה קשור עם יראה עילאה.

התלבשות הנשמה בגוף ובירורים מגיע לאמיתת הבל"ג, אור חוזר משרש תענוגים גשמים שלמעלה מנפש האדם ע"י בכל מאודך, דוגמא מאש, שמדליק כו"כ נרות ולא יחסר מאומה. נברא בעל גבול שנמשך בו כח בל"ג כדי שנכיר אמיתת הבל"ג דלמעלה. הדלקת נ"ח, אש מבחי' אור חוזר בל"ג ויאיר למטה בשמן בכלי. "עמדת להם בעת צרתם", מן המיצר נעשה עמידה למעלה, המשכת דרגא עליונה למטה, ע"י עבודה בכל מאודך מעלה את התורה לעצמיות המוחין, הגבהת הראש מהשפלתם במדות.

בוקר וערב בתורה שקדמה לעולם, מצוות עשה ול"ת. רצוא ושוב במלכות. ג' דרגות באלקות: כח הפועל בנפעל, זיו והארה משמו ית'; שמו ממש נקרא עליהם; עצמות המלך. גילוי והמשכה זו ע"י מעשה המצוות, אברים דמלכא הממשיך את עצמות המלך שבכל האברים בשווה. המשכת פנימית המלך, פנים בפנים גם כשישראל מקיים מצוות בבחי' אחור וחיצוניות הרצון. כי פנימיות המלך הוא למעלה מהתחלקות ומחבר ב' הקוין דמזוזה מימין ונ"ח משמאל בכח האמונה ומס"נ שבכל אחד מישראל שמאיר בכל עניני עבודה בשוה.

אמי, אחותי, בתי - תורה, עבודה, גמ"ח. מעלת בתי, גמ"ח כללות המצוות. המשכה למטה. "פזר נתן לאביונים", למלכות, דלית לי' מגרמי' כלום. ומהפך המטה לקדושה, מפזר ונוסף עוד תוספת חיות לעת"ל ע"י מעשינו ועבודתינו עתה. "צדקתו עומדת לעד", כתר. "קרנו תרום בכבוד", בחי' קרן שבכתר. חביבות הבת יתירה מאחותי ואמי. מעלת חנוכה על נרות המקדש, כי מודגש ההמשכה למטה, רגלא דתרמודאי.

ריב עם הלעו"ז, סור מרע, כאשר חסר בזה, הלעו"ז יונקים ונעשה מצב דגלות, הנצחון הוא ע"י שהקב"ה רב את ריבם, ע"י ש"אתה ברחמיך הרבים עמדת להם" באתערותא דלעילא. נ"ח משמאל מברר גקה"ט דקו השמאל, מזוזה מימין (מצוות) מברר קלי' נוגה דקו הימין. "והוי' יגיה חשכי" להאיר חושך גקה"ט ע"י גילוי עצמות שלמעלה מפנימיות האור ופועל שיימשך גם בכלים. אתעדל"ע לריב את ריב הלעו"ז גם בהיותו בשפל המצב עד שמנגד יהפך לטוב, "כי ברבים היו עמדי".

היונים הסכימו אפילו לחוקים כשהשכל מחייב שיש ענינים שלמעלה מהשכל שלו, עיקר מלחמתם היה להעבירם מחוקי רצונך. רצון הקב"ה. כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, שיקבלו מבחי' חצוניות, קרניים וטלפיים, כאומות העולם. המלחמה בזה הוא בקרן דקדושה, מס"נ למעלה מהראש והשכל, תוקף העצם למעלה משינויים, גם קיום המשפטים מצד ציווי ה', דוד ושלמה נמשחו בקרן נמשכה מלכותם, שלימות המלכות למעלה מ"שאול מרחובות הנהר", כי "נצח ישראל לא ישקר". גם בתחילתו ניכר שהוא נצחי, יום שכולו ארוך. קרן היובל. בינה מאיר במלכות.

מלחמת היוונים ברוחניות ממש, מלחמה נגד אלקות דתומ"צ, עד שלימוד התורה יהי' באופן דלא זכה נעשה ענין דהיפך החיים, נגד רוחניות שהוא חיים. במס"נ מצד יחידה (פך שמן חתום בחותמו של כה"ג) מבטל מציאות המנגד. חנוכה בכסלו, חודש השלישי בחורף, העבודה דאור חוזר, תפילה מלמטה למעלה, בספירות הוא נצח, מגיע בעצם שלמעלה מחיות גלוי.

"מנורת זהב כולה" כמ"ש "כולך יפה רעיתי", משמע דקאי על ישראל, גם, ואדרבא, מעלה זו דוקא בזמן הגלות. "מקשה אחת", בחי' יחיד למעלה מאחד, מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה, העליון יורד למטה והתחתון עולה למעלה, שזהו תכלית היחוד. שמן ופתילה, מצוות. הכלי הם נש"י. הדלקת נר המנורה, מצווה (הרצון) באור תורה, חכמה, פנימיות אבא מגלה עונג שבמצוה, "החכמה תחי' בעליה". נר המקדש ונר חנוכה ב' בחי' בתורה. "ושנים זיתים עליה", מרירות, ביטול "ונפשי כעפר לכל תהי'" אזי "פתח לבי בתורתך". קב"ע מלכות שמים וקב"ע מצות.

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", עונש על שתלה בו יוסף לזכרו, "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים", לא בטח על מצרים הקרויים רהב, ומטעם זה הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים. "מקץ שנתים" ב' פירושים הפכיים: קץ הימים וקץ הימין. בתו"א מפרש מקץ שנתיים ימים, שנכלה ח"ו התורה שנק' שעשועים יום יום, אלפים שנה קדמה תורה לעולם, ואז "פרעה חולם"; בלקו"ת לאריז"ל מפרש קץ הימין, קץ שם לחושך סוף הגלות. ירידת יוסף למצרים נתינת כח ליעקב ובנ"י בגלות שיצאו ברכוש גדול "וגם ערב רב עלה איתם", העלאת ר"ב ניצוצים באופן דמנוחה. כי אצל יוסף לא היו עניני עוה"ז מציאות התופסת מקום כלל, ולא בלבל אותו מעבודתו כמבואר ענין זה בד"ה ויהי מקץ תרע"ט ושם ישנם עוד חידושים נפלאים בענין זה. תענוג מוגבל דחו"ב יש לזה קץ (הימים) כי אין זה תענוג עצמי. כשמסתיים זה בא לקץ הימין, אתהפכא, עד שתכלה רגל (שמאלי) מן השוק. "מבית אסורים" שם היתה עבודת הבירורים בדך מלחמה, "יצא למלוך" באופן דמנוחה.

באצילות הימין חשובה, למעלה מאצי' גם שמאל חשוב, תורה מגבורה דעתיק. מצוות צ"ל בימין כי נמשך בהם רצון במדוה"ג, אבל נ"ח משמאל כי המשיכו גבורות דעתיק ע"י מס"נ, ע"ד מצוות שכחה ונשיאות, שאינם תלויים ברצון ודעת האדם. "והוי' יגיה חשכי" בתוספת וא"ו עתיק למעלה מהגבלה. לכן שמונה ימי חנוכה אינם בטלים לעולם.

בזמן חנוכה היו במצב ירוד נק' ישראל בת ציון. כשניצחו קבעו נר חנוכה משתשקע החמה, כאשר בא השמש אז הוא תוקף הזריחה, גילוי עצמות כי נתאווה וכו' דירה בתחתונים דווקא. נר שבת והמקדש קודם השקיעה כי ענינם העלאה, שילוב אד' בהוי', משא"כ נ"ח המשכה, שילוב הוי' באד'.

"היכן ציוונו, ר' אויא אמר מלא תסור", המשכת אור מקיף, מצוות ל"ת. "ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך", מ"ע המשכת המקיף בפנימי, אביך-חכמה, זקניך-עתיק. זמן הגלות מן המיצר נתגלה שישראל הם מנורת זהב כולה, בעבודה בתפילה, התבוננות במיצר הנשמה בגוף, ובתורה מיצר דונפשי כעפר לכל תהי', אזי ענני במרחב י-ה, עד מרחב העצמי שלמעלה משניהם ונמשך מקיף בפנימי. לר' אויא גם מצות דרבנן למדים מהתורה (לא תסור) ע"ד תשובה שלמעלה מתורה אבל מתגלה בתורה.

מלחמת היוונים נגד רוחניות ואלקות דתומ"צ, תורתך וחוקי רצונך, גם עדות ומשפטים רצו שקיומם יהיה מצד שכל אנושי ולא רצון ה'. הניצחון היה במס"נ, תוקף עצמי למעלה מהשכל מצד התקשרות עצם הנשמה שאין שייך בה פגם וטומאה ואין לה מנגד כלל. לכן נ"ח שמונה למעלה מהשתל' וזמן הדלקתם משתשקע החמה להאיר החושך עד דכליא (כילוי וביטול וגם כלות הנפש) ודומה לפרי החג התגלות מקיפים הפועל על ע' אומות פוחת והולך עד שיסייעו לישראל.

בישיבה משפיל את הראש, היפך ענין מוח שליט על הלב, כי חסר בו ענין חכם עיניו בראשו הרואה את הנולד מאין ליש, "אותותינו לא ראינו". אך מן המיצר צמאה נפשו לה' ומתעורר נקודת היהדות לעמוד במס"נ ונעשה עמידה, שמרים ראש ועומד בתוקף ומעורר עמידה למעלה, "עמדת להם בעת צרתם", ונמשך ללב בפרטי ענינים "רבת את ריבם" עד "זדים ביד עוסקי תורתך". בחנוכה התעורר מס"נ (פך שמן) בגלל מלחמת היונים ("צרתם") והאיר ח' ימים בכל כוחות הנפש. כך במלחמה רוחנית עתה בדקות. שצר לו ממעמדו ומצבו ותופס זאת (ווען ער כאפט זיך) ע"י חשבון צדק ויחד עם זה נרגש אצלו שמחה גדולה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ומהפך כל הענינים ונעשה צדיק גמור ופועל שישראל נגאלין.

לעת"ל, אף שיהיה "רני ושמחי" מ"מ נק' בת ציון. תכלית העילוי דמעשה המצוות בגשמיות שמברר אורות מרובים דתהו. מלכות, ע"י ירידתה לחושך נק' "אשת חיל עטרת בעלה" ומקבלת מעצמות, "ושכנתי בתוכך". כשגברה מלכות יון, משתשקע החמה, הצחוק הוא מבחי' נעלית ביותר. וכן בזמן הגלות כאשר אותותינו לא ראינו ומעשה המצוות בקב"ע באים ל"הנני בא ושכנתי בתוכך", כמבואר בענין "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח".

רננא ברמשא, יתרון האור מן החשך, "הנני בא", פנימיות עתיק, "ושכנתי בתוכך". ע"י העלאת ז' נרות שמן זית כתית במנורת זהב כולה, המשכת אהבה רבה, גילוי אוא"ס למטה, אל מול פני המנורה, פנימיות עתיק. ע"י אהרן, אותיות נראה, שגם למטה יראה דעת עליון, היש הנברא הוא היש האמיתי.

חנוכת המזבח בשמן המשחה לקרבנות ונסכים, המשכה פנימית. נסוך היין, בינה. נסוך המים, חכמה. טבע מים המשכה וגילוי, גליא דתורה. יין מכוסה בענביו, רזי תורה, אך מצד שרשם מים למעלה מיין. ושמן למעלה משתיהן, רזין דרזין, הן בהעלם שבו שצריך סחיטה, והן בשרשו שאינו ראוי לשתיה. חנוכת המזבח בשמן המשחה. המשכת חכ' סתימאה נותן כח להקריב לחם קרבנות ולניסוך היין והמים. שמן למאור לחנוכה למעלה מזה, בשביל אור, משא"כ שמן המשחה הוא לריח.

"מזוזה מימין", מצוות עשה, קו הימין, בשביל פנים הבית. "נ"ח משמאל", ל"ת, בירור קו השמאל בדרך דחי', "על פתח ביתו מבחוץ" להאיר החושך. מס"נ במלחמת היוונים וניצחון בנס למעלה מסדר השתלשלות, אין זה שייך בזמן הזה כמש"כ אדמו"ר האמצעי שכל הגזירות והשמדות שהיו בזמנים ההם כבר נגמרו ולא יהיו עוד. עתה העבודה להאיר החושך ולכלות ריגלא דתרמודאי להפכם לטוב, ובעבודת התשובה "להוציא יקר מזולל".

בתי אחותי אמי ובת ציון, כנגד אחותי רעיתי יונתי תמתי ר"ת ירא"ת. מצוות, תורה, מס"נ דתפלה, מס"נ בפ"ע מצד קב"ע שבתחילת העבודה. יר"ת קשור ביראה עילאה. בנשמה: נר"נ ונשמה לנשמה שכולל חי' יחידה, קב"ע דעתה גילוי יחידה לעת"ל. הארת החושך בחנוכה השלימות דלעת"ל. נרות חנוכה פועלים נצחיות גם בנרות המנורה, כי אינם בטלים לעולם וקיימים גם לע"ל. כמארז"ל כל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים וזהו רני ושמחי בת ציון גו', דלע"ל דוקא יהי' גילוי מעלת העבודה דזמן הגלות, ויהי' באופן של גילוי אור כמו נרות חנוכה.

קו ימין מקרבת, מעלה את העולם לאלקות, קו השמאל מהפך הרע לטוב. מעלת דברי סופרים בחי' אש דת, קו השמאל. לכן מספר הנרות שמונה למעלה מז' נרות דמקדש. אבל אם אין מזוזה בימין אז נ"ח מימין, כי יש בה גם מעלת הימין כי בירור השמאל אינה דרך דיחוי ושלילה כמצות ל"ת, אלא באופן של עליה ובירור וחיוב.

דהצ"צ דשמיני למילואים ושמיני דחנוכה הוא מלכות. להמשיך למטה מז' צ"ל המשכה מלמעלה מז', בכח המעשה ושרשה בהעלם העצמי ובעצם הנפש, ענין זה דמעשה גדול לעת"ל נתגלה בדורות האחרונים כדי לעורר עוד יותר ההשתדלות והזירוז בענין המעשה. סיום המאמר: "זה שצריך לחכות לביאת המשיח הוא הלכה, דענינה של הלכה הוא (לכל לראש) קיום הענין כמו שהוא בפשטות ובמעשה בפועל - לכן בהסכם כל הקהל "ווי וואנט משיח נאו" במהרה בימינו ממש".

"כי אתה נרי הוי'" (דלתתא) גילוי שם הוי' לחלק אלקה ממעל בעבודה דתמידין כסדרן. "והוי' (דלעילא) יגיה חשכי", חידוש דחנוכה, החושך עצמו יאיר לחלק ה' עמו. פועל גם על עבודה דתמידין כסדרן עד שמשנה את העבר. [ראה פתיחה, שם העתקנו את סיום מאמר זה].

ג' ימים ג' דרגות: כ"ד, כ"ה, כ"ו. ניצחון המלחמה בכ"ד, כנגד כ"ד אותיות שב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", יחו"ת. נס פך השמן בכ"ה, כנגד כ"ה אותיות דשמע ישראל. הספיק לח' ימים החל מכ"ו, שם הוי' דלעילא. נר חנוכה מאיר החושך באור שלמעלה מסדהש"ת הנמשך ע"י מס"נ, גלוי היחידה. בנצחון נרגש המנגד (יחו"ת), מציאת פך השמן היה נס אבל מלובש בטבע (יחו"ע), בהספק לח' ימים למעלה מהטבע (הוי' דלעילא). קביעת הנס בכ"ה שבו נתגלה גם מעלת ניצחון המלחמה. משא"כ הנס דכ"ו היה לפי שעה ויתגלה לעת''ל. "ויהי רצון שיקויים בנו ענין זה ד"ועמדת להם בעתצרתם" דקאי על כללות ענין הגלות שהוא הצרה הכי גדולה .. והבקשה היא שבקרוב ממש יהי' עמדת להם בעת צרתם,, וכיון ש"בכל צרתם לו צר (לו בו') הרי בודאי שבקרוב ממש מוציא הקב"ה את ישראל מהגלות, כמ"ש ושב ה"א את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב". קטע מסוף ד’’ה רני ושמחי תש’’ל "בגלות האחרון .. נעשה הגילוי דפנימיות התורה באופן דהבנה והשגה, באופן של טעימה עכ"פ, טועמי' חיים זכו, מעין ודוגמא לגילוי טעמי תורה שבתורתו של משיח .. אף שגם לפנ"ז היו גאולות מהגלויות שבינתיים (בין גלות מצרים לגלות זה האחרון), יון מדי ופרס (שבזה נכללת גם הגאולה דימי חנוכה, שאז ישנו הענין דנרות חנוכה שאינן בטלים לעולם) הרי עדיין לא הי' אז גילוי פנימיות התורה, כי אם ליחידי סגולה בלבד (כדאיתא באגה"ק) ועאכו"כ שלא הי' זה באופן של הבנה והשגה. "אך דוקא בגלות המר הזה האחרון, ניתנה פנימיות התורה לכל אחד מישראל, ודוקא מדור לדור ומשנה לשנה ומיום ליום נצטווינו להרבות בלימוד זה ובאופן דהפצת המעיינות חוצה. והיינו, שאע"פ שעדיין אין זה תורתו של משיח בגלוי, כי אם באופן של טעימה בלבד, מ"מ, ע"י הלימוד באופן שמוסר את עצמו ללימוד זה, הנה בטעימה זו יש לו עד למעלה מעלה כו'.