מאמרי ל"ג בעומר

הגילוי ביום א' דחג פסח הוא אתעדל"ע לבד ונרגש רק בנה"א, אבל נה"ב נשארת בתקפה; בעבודה דספה"ע, מלמטה למעלה, פועלת הזזה גם בנה"ב. ב' ענינים בבירור נה"ב: הקרבת העומר, וספירת העומר שענינה בירור מוחין ומדות דנה"ב כפי שכל מדה כלולה מז' (חסד שבחסד, תשוקה גלוי' לגשמיות, גבורה שבחסד, שנאת המנגד לו בענין זה וכו'). עיקר הבירור נשלם בל"ג בעומר, הוד שבהוד, שהוא סוף עיקר המדות. קשור לרשב"י שעבודתו הי' לקשר עומק רום עם עומק תחת, לכן גילוי שורש שרשו למעלה הוא ע"י הוד, המדרגה התחתונה ביותר בעבודה (הוד שבהוד). הכח לבירור כל סדהש"ת עד למטה מטה הוא "ממחרת השבת" למעלה משבת, המדריגה הנעלית ביותר בזמן. "וכאשר עומדים בל"ג בעומר בתנועה של התקשרות ללימוד פנימיות התורה, לילך בדרך שפתח רשב"י, ולהמשיך זאת על כל השנה כולה, הרי זה הכנה והקדמה להענין דמ"ת, הביאני המלך חדריו, וזהו גם עת המוכשר לבקש ולפעול (אויסבעטן) שתקויים בקשת דוד המלך, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", שגם "בתורתך", לימוד נגלה דתורה ולימוד רזין דאורייתא, יהי' גילוי הנפלאות, ועד לביאת משיח צדקנו".

"שבת אחים גם יחד", תחילה התקשרות ואח"כ התאחדות, חתן וכלה, קוב"ה וכנס"י, ושייכות בני ישראל זה לזה. טעם לירידת הגשמים ע"י אמירת תורה על פסוק זה, בתורה (שהיא מלמעלה כמו ברכה) ישנה גם מעלת התפילה (עבודת המטה) שעל ידה נמשך ענין חדש. ע"י תורת רשב"י פנימיות התורה נמשך רצון חדש שלמעלה גם מחכמה דתורה, כי ע"פ חכמת התורה העולם אז לא היה ראוי למטר. בפנימיות התורה מתגלה מעלת ישראל שהם כולא חד עם הקב"ה לכן אין מקום לחלק בין המשכה מלמעלה שע"י תורה והעלאת האדם בתפילה.

"והתהלכתי", ב' אופני הילוך מלמעלה למטה ומלמטל"מ, תורה ותפילה, בתפילה גופא בכל לבבך נפשך ובכל מאדך. בתורה גופא גליא דתורה ופנימיות התורה. ובסדהש"ת סובב וממלא. ע"י בכל מאודך ממשיכים סוכ"ע לע"ל. פתיחת הצינור לעבודה זו ע"י גילוי פנימיות התורה דרשב"י, האריז"ל, הבעש"ט, ובפרט אדה"ז שהמשיך (וואָס האָט אַראָפּגעטראָגן) פנימיות התורה בחב"ד ובלב לכאו"א בפרט בעקבתא דמשיחא. כל המצוות אפ"ל בכל מאדך והקב״ה נותן הצלחה (איז דער אויבערשטער מצליח) ונותן ברכתו בההנהגהת ישראל גם בדרכי הטבע, אף שנמצאים כעת בזמן הגלות חושך כפול ומכופל, ולגמרי אין עדיין (און ס׳איז נאָך לגמרי ניט) ענין הגאולה, מ״מ, הרי כמו שהי׳ בזמנו של רשב״י שגם אז הי׳ גלות מר ומ״מ כו׳, הנה עכשיו שעזר הקב״ה אשר המרירות וההעלם והסתר הם בעיקר רק בענינים רוחניים, בהבנה בלימוד התורה ובקיום המצוות, אבל בכו"כ ענינים הוקלה הגלות (איז געוואָרן דער גלות לייכטער) (אף שנמצאים עדיין בגלות חושך כפול ומכופל), צ"ל בטחון גדול בהשי״ת אשר הוא משגיח בהשגח"פ על כאו"א, ועאכו״כ על כללות ישראל בכל מקום שהם בין בארה"ק ובין בחו״ל, אשר יהי׳ הוי׳ צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, ואין צ"ל כלל על זה השתדלות יתירה, רק כמסופר גבי ר׳ חנינא בן דוסא שאמרו לו שיניח אצבעו הקטנה ועי״ז העלו את האבן הגדולה והקשה, אבן איתן, באופן של עלי׳ לרגל, לבית המקדש בירושלים עיר הקודש. וכמו״כ גם עכשיו, ע״י בטחון החזק בהקב״ה הנה ה׳ יתן אומר גו׳ מלאכי צבאות ידודון ידודון, שמשליכים (אַז מען וואַרפט אַרויס) את אומות העולם מארה"ק, וגם ע״י השתדלות קטנה ביותר, בכדי שתהי׳ לזה אחיזה בדרך הטבע, פועלים את הנצחון הגמור עוד בזמן הגלות, וזה יהי׳ ההכנה והכלי לאתחלתא דגאולה, ואח״כ הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. כל אחד צריך לעשות בזה את התלוי בו, מתחיל בקב"ע 'ראשית העבודה ועיקרה ושרשה'. העבודה דמס"נ, בכל מאדך ונמשך לעבודה בכל לבבכם בכל נפשכם, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, כתורת רבותינו נשיאינו שהמס"נ צריך להפיץ על כל היום (אַז די מינוטן פון מס״נ דאַרף מען פאַרשפּרייטן איבער דעם גאַנצן טאָג), אשר עוסק בהם במשך כל היום כולו, שיהי׳ ניכר כל היום שאת זה עושה יהודי של מסירות נפש (אַז דאָס טוט אַ מס״נ איד), אשר אז הנה גם הענינים שבמדידה והגבלה הם באופן אחר לגמרי. לכן ע"י שדרש רשב"י בפנימיות התורה פעל ירידת הגשמים ונמשך ברכת ה' בל"ג.

"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", מלאכים נקראו עומדים במדידה והגבלה, ונשמות נק' מהלכים בל"ג, גם הגבלה דנשמה היא במדרגת אצילות, שבאין ערוך להגבלה דבי"ע. עיקר ענין ההילוך הוא בירידת הנשמה למטה להתחבר עם הגוף, ע"ד חיבור זו"נ, ונמשך מבחי' שלמעלה מסדהש"ת. בפועל ובגילוי הוא בעבודה דתומ"צ, חיבור מ"ה וב"ן ופועל הילוך גם בתורה. והעיקר בפנימיות התורה שמחבר סתים דישראל, רוח ונשמה וגם יחידה, בסתים דקוב"ה, סוכ"ע, ועי"ז נעשה אמיתת ההילוך שהוא אמיתת ענין הא"ס, והוא העילוי המיוחד דהילולא דרשב"י, מ"ת דפנימיות התורה, לגבי הילולא דשאר צדיקים שהם בנגלה דתורה.

ביום ההילולא עולה למעלה לשרשו ומקורו ונמשך משם לפעול ישועות בקרב הארץ, מעלת רשב"י 'תורתו אומנותו'-תלמוד ועבודה בפועל גם במעשה, גם עמל שיחה ומלאכה היו אצלו מצד עמל תורה. מעלתו לגבי חוני המעגל שפעל ירידת הגשמים ע"י השתדלות ותפילה, עג עוגה ואמר איני זז מכאן כו', והתפלל עוד שירדו באופן המתקבל, משא"כ רשב"י פעל מיד שירדו כראוי ע"י תורה. אף שבד"כ לפעול שינוי בעולם צ"ל ע"י העלאת מ"ן, אעפ"כ פעל שירד ע"י תורה מלמעלמ"ט, כי עבודתו היתה 'עושין רצונו של מקום', 'בכל מאודך', ומלאכתן נעשית ע"י אחרים, בירור דרך מנוחה כבימי שלמה שהניצוצים באו מעצמן מצד תוקף המאור, המשכת פנימיות אבא מפנימיות עתיק כפי שהוא במקומו, פועל ישועות בקרב הארץ. לאחר ש"פתח רבי שמעון" ניתן הכח שמץ מנהו לכל אחד, בפרט בדרא דעקבתא דמשיחא שהוא דוגמת דורו של רשב"י בקיום הוראה דעשה תורתך קבע באופן דתורתו אומנתו, ונמשך לכל היום, ובפרט לאחר גילוי פנימיות התורה, דרגת משה שבכ"א מישראל באופן דיפוצו מעינותיך חוצה. ובפרט בל"ג בעומר מ"ת דפנימיות התורה ומעלין בקודש עד לאור חדש שלא האיר מימי עולם וצריך להוסיף קביעות עתים לתורה ובפרט בפנימיותה, לימוד המביא לידי מעשה. לגאולה העתידה.

'הילולא', נישואין, גילוי כח הא"ס בהולדה לדורות, ירידת הנשמה לגוף להיות מהלך בעילוי עד א"ס "האי עלמא דאזלינן מיני' כבי הילולא דמיא", גם מ"ת נק' ביום חתונתו, שגם בהיותה למטה במדה, ארוכה היא מארץ מדה, פנימיות התורה אינה כלל במדה. נלמדת ע"י משה מקבל התורה בג"ע, גם משיח ילמדה באופן של ראיה בל"ג, את כל העם גם לאבות ולמשה. לכן גם ל"ג בעומר מ"ת דפנימיות התורה, היא הילולא פנימית יותר, ביום הסתלקותו, תכלית השלמות דרשב"י, שהיה ניצוץ משה ומשיח, גילה וביטל המחיצה בין פנימיות לנגלה. ל"ג בעומר, "ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", גם לנשמתא דאורייתא, בעומר, ימי הכנה למ"ת, הוד שבהוד, סיום בירור עיקר המידות, לקבל גם פנימיות התורה. ענין "גל עיני גו'" באלקות, פנימיות עתיק; בתורה, ח"י, נשמתא לנשמתא, רזין דרזין; בנש"י, יחידה; ובעולם, הפלאת התהוות יש מאין בכח העצמות. בכולם היה שינוי עיקרי במ"ת ובפרט בפנימיותה, באופן דראיה, כפי שרצה משה לפעול "אעברה נא ואראה" ופעל זאת ביחידי סגולה וצדיקים גדולים, ובעת רצון גם אצל כאו"א מישראל. כדי שיפעול למטה צ"ל המשכה מלמעלה מגדר עליון ותחתון: ממהותו ועצמותו ית' ממש; מעצם הנשמה שלמעלה מיחידה, ניצוץ בורא; מנותן התורה. ונמשך לקצה תחתון ביותר: דירה לעצמותו בעולם העשיה הגשמי; גילוי ניצוץ בורא בנשמות דבחי' עקביים, "חוטב עצך ושואב מימך"; יחוד נותן התורה גם בתחילת הלימוד בתושב"כ כשלא ידע מאי קאמר; קיום המצוות גם במצב דאתכפיא. כל זה צ"ל גם עתה בזמן הזה בכאו"א מישראל בזמן המסוגל כבזמן משה וע"י הפצת המעיינות דוגמת רשב"י בדרא דעקבתא דמשיחא.

"הנה מה טוב", חכמה. "ומה נעים", בינה. "שבת אחים", ז"א ומלכות. "גם יחד", שנעשים כולם ביחד. ע"י יחוד הספירות והמשכתו בכל סדהש"ת עד למטה מטה עד לירידת הגשמים כפשוטם, "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה". אמנם לצורך היחוד צ"ל המשכה מלמעלה מעלה עד א"ס עד שגם בחכמה יומשך מפנימיות הכתר, לכן התלמידים שהם המקבלים באו אל רשב"י ומשתוקקים ומבקשים שיושפע להם מבחי׳ החכמה. ע״י התקשרות והתחברות מקבל במשפיע, תלמיד ברב, נוסף עילוי בהמשפיע עצמו, ונקראו חברייא דילי', לשון חברותא, ונתוסף עי"ז עילוי ברשב"י שגילה ענין חדש בתורה. ההוראה מזה לעבודת האדם שצריך לחבר וליחד את כל הכוחות וכן הענין דאהבת ישראל והשתדלות בטובת העולם. כדאי הוא ר׳ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, כולל (ובפרט) דוחק הגלות בעקבתא דמשיחא, הנה אז כדאי הוא ר׳ שמעון לסמוך עליו. ויכול לפטור את העולם מן הדין ע"י קו השמחה פורץ גדר. ע"ד השמחה וריקוד דהקפות שמתקן כל עניני דין.

ענין ששיבחו החבריא את רשב״י בשבחים נפלאים, ומה שפעל ירידת המטר ע"י תורה ולא בתפילה. ענין "והתהלכתי", ב׳ מיני הילוך, מלמעלה ומלמטה, תפילה ותורה. עי"ז מגיעים לקוממיות, ב׳ קומות דהיכל. חוני המעגל פעל גשמים ע״י תפילה, ורשב״י ע״י אמירת ד"ת, וירדו מיד כראוי, "ונתתי גשמיכם בעתם", שזה כולל כל הברכות גשמיות. כולל מעלת התפילה כי תורתם אומנותם אין מפסיקין לתפילה, בכלל מאתיים מנה. אמנם לא היו פטורים מן ק"ש, שהיא נקודת התפילה, גם הפסיקו לסוכה ולולב, לעשות לו ית' דירה בתחתונים. מ"מ גשם המשיך ע״י תורה שדיבר בענין יחוד זו״ן שלמעלה, שורש גשמים למטה. ענין השבחים ממשיך העצם. ע"ד קריאת שם לעורר מהתעלפות כאשר רפואה אינה יכולה לעורר, החבריא היו ממוצעים להמשיך פנימיות התורה לכל ישראל מרשב״י, בחי׳ מלך שבו ולא רק רב שבו, מפנימיותו. ע״י סתים דאורייתא מקשר סתים דישראל בסתים דקוב״ה. במיוחד ביום הסתלקותו.

"והאיתנים", תנאים, "מוסדי ארץ", ממשיכים בחי' איתן, יחידה, לתושבע"פ ע"י רשב"י הממוצע בין איתן לתנאים, התכלית הוא היחוד ע"י ביטול המחיצה בין גליא לסתים דאורייתא, המשיך אור הפנימיות בנגלה. אין ערוך רשב"י לשאר תנאים דוגמת נברא לבורא, לכן הוצרכו לשבחו כדי לעורר השפעה ממנו, ע"ד סיפור שבחו של מקום. מצד היתרון שבענין הבירורים פעלו עליו השבחים, כמו שלמעלה פועלים השבחים מצד העלאת מ"ן שכך עלה ברצונו ית' שיתפוס מקום אצלו השבחים. נמצא שע"י שנמשך האור מרשב"י שלמעלה מבירורים לתנאים שענינם לברר, ישנם לב' המעלות דאור ישר ואור חוזר. לכן פעלו הורדת גשמים ע"י העלאת מ"ן דהחברייא ששיבחוהו, ר"י קארי ליה שבת, קדש מלה בגרמי', מובדל מששת ימי המעשה, מ"מ נמשך ממנו בימים שלאח"ז ושלפניו. גם שבחוהו "מאן פני האדון הוי' דא רשב"י", התאחדות הוי', שם העצם, עם בחי' אדון לכל בריותיך. שייכות הסתלקות רשב"י לספירת העומר שענינה בירור מדות נה"ב מחד, ועי"ז יושפע שפע רב בכל העולמות לא אור שהוא הארה בלבד אלא שפע שהוא מהות הדבר בכל העולמות, עד לעולם הזה התחתון, ובעוה"ז גופא למקום הכי תחתון שאין תחתון למטה ממנו.

המשכת המטר ע"י פנימיות התורה דוקא שענינה שלום (ולא תפילה שהיא שעת קרבא) ופעל בכל העולם כולו גשמים באופן דמנוחה כמו לע"ל שלא יהיה בו מלחמה וכו' ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה'. ודרש עה"פ "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", יחוד זו״נ, שורש ירידת גשמים, וגרם ירידת גשם גם בעולם ל' העלם שהיה זקוק למטר, מצב של חסרון. כמה פרטים בפסוק, "שבת אחים", אחדות דזו״נ. "יחד", יחוד וזיווג, "גם", מרבה כל הספירות, או״א וא״א (חו"ב וכתר), כדי שהאחים (זו״נ) יהיו באופן דיחד (יחוד) צ״ל המשכה מהבחינות הנרמזות בתיבת "גם", או״א וכתר, ולכן נמשך זה ע״י אמירת תורה, חכמה, עד שירד מטר למטה הכולל כל הברכות "ונתתי גשמיכם בעתם ואולך אתכם קוממיות". גם אחים קאי על משה ואהרן, חכמה ובינה, יחוד או״א. "כשמן הטוב על הראש" (חב״ד) נמשך (ע״י זקן אהרן) לכל סדר השתלשלות, עד למטה מטה ע"י ברכת כהנים בדרך ציווי מלמעלה למטה במהירות, עד מהרה ירוץ דברו, תיכף באמירת הכהן נמשכת הברכה מלמעלה ממקורה ושרשה עד למטה מטה בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו. גם תלמידי רשב״י נק' חברייא, שבת אחים גם יחד, ענין האחדות והמשיכו בו ממקום נעלה ביותר ע״י ריבוי השבחים, אח״כ אמר גם תורה בענין זה, וזה פעל ירידת הגשמים.