להבין ענין הילולא דרשב"י – תשל"ז

'הילולא', נישואין, גילוי כח הא"ס בהולדה לדורות, ירידת הנשמה לגוף להיות מהלך בעילוי עד א"ס "האי עלמא דאזלינן מיני' כבי הילולא דמיא", גם מ"ת נק' ביום חתונתו, שגם בהיותה למטה במדה, ארוכה היא מארץ מדה, פנימיות התורה אינה כלל במדה. נלמדת ע"י משה מקבל התורה בג"ע, גם משיח ילמדה באופן של ראיה בל"ג, את כל העם גם לאבות ולמשה. לכן גם ל"ג בעומר מ"ת דפנימיות התורה, היא הילולא פנימית יותר, ביום הסתלקותו, תכלית השלמות דרשב"י, שהיה ניצוץ משה ומשיח, גילה וביטל המחיצה בין פנימיות לנגלה. ל"ג בעומר, "ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", גם לנשמתא דאורייתא, בעומר, ימי הכנה למ"ת, הוד שבהוד, סיום בירור עיקר המידות, לקבל גם פנימיות התורה.

ענין "גל עיני גו'" באלקות, פנימיות עתיק; בתורה, ח"י, נשמתא לנשמתא, רזין דרזין; בנש"י, יחידה; ובעולם, הפלאת התהוות יש מאין בכח העצמות. בכולם היה שינוי עיקרי במ"ת ובפרט בפנימיותה, באופן דראיה, כפי שרצה משה לפעול "אעברה נא ואראה" ופעל זאת ביחידי סגולה וצדיקים גדולים, ובעת רצון גם אצל כאו"א מישראל.

כדי שיפעול למטה צ"ל המשכה מלמעלה מגדר עליון ותחתון: ממהותו ועצמותו ית' ממש; מעצם הנשמה שלמעלה מיחידה, ניצוץ בורא; מנותן התורה. ונמשך לקצה תחתון ביותר: דירה לעצמותו בעולם העשיה הגשמי; גילוי ניצוץ בורא בנשמות דבחי' עקביים, "חוטב עצך ושואב מימך"; יחוד נותן התורה גם בתחילת הלימוד בתושב"כ כשלא ידע מאי קאמר; קיום המצוות גם במצב דאתכפיא. כל זה צ"ל גם עתה בזמן הזה בכאו"א מישראל בזמן המסוגל כבזמן משה וע"י הפצת המעיינות דוגמת רשב"י בדרא דעקבתא דמשיחא.