התחברות

מאמרי י"ז תמוז

המשך (ב) בתמוז
אמת הוי' הופך מדות נה"ב לקדושה
ש״פ בלק, י״ז תמוז, נדחה. בחדרו הק׳. מאמר זה הוא המשך למאמר שלפנ״ז. לכללות המאמר ראה בהנסמן לעיל. ״בש״ק זה נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית המדרש בשעה 7:05, והיו אז כעשרה תלמידים בכל ביהמ״ד, ויאמר לר׳ דוד ראַסקין: גרייט צו די בחורים איך וועל חזר׳ן חסידות [תכין את הבחורים, אחזור חסידות]. בשעה 8:00 בדיוק נכנסו התלמידים לחדר קדשו, ויאמר מאמר דא״ח ד״ה והי׳ שארית יעקב גו׳ שארך כארבעים רגעים. החוזרים ר׳ י.כ. והת׳ א. ש״ט לא היו בעת אמירת המאמר. וכ״ק אדמו״ר שליט״א ציוה לסגור את הדלת לפני אמירתו. בתוך המאמר אמר עוד הפעם את החלק עה״פ והשב לשכנינו שבעתיים, דקאַפּיטל ע״ט. התלמידים אומרים כי פניו הק׳ היו נוהרים, לעומת הרצינות בעת האמירה דש״פ זכור״ (יומן א׳ התמימים).
"ויצא יעקב" חכמה "וילך חרנה" למלכות או לבי"ע, בשביל העליה שע"י עבודה. שעיקרה היא עבודת התפילה. "שמע ישראל" הבנה והשגה, "הוי' (שמעלה מהשתל') אלקינו" כוחנו וחיותינו דישראל דוקא, משא"כ לשאר נבראים נמשך השפעה ע"י מלאכים. "הוי' אחד", שנמשך לז' רקיעים וארץ וד' סטרין, ע"י התבוננות שהעצמות נמצא בהעלם והסתר דוקא, "אכן אתה א-ל מסתתר". בפרטיות הוא העבודה בבירור המדות דנפה"ב עי"ז נתוסף גם במדות הנפה"א ומתכללים. "תתן אמת ליעקב", להמשיך במדת אמת שבהשתלשלות (יעקב) מבחי' אמת הוי' שלמעלה מהשתל'. "והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם" ע"י שיהפכו מדות נה"ב לקדושה, נעשה אח"כ "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך", ביטול טענת בל-עם, "לית עם ולית רעיא", שרוצה לבטל בחי' עם ובחי' צאן. וזהו "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים" העבודה דבירור הניצוצות שעי"ז יהי' "כטל מאת הוי' וגו'", המשכת העצמות, "אשר לא יקוה לאיש (מדות) ולא ייחל לבני אדם" גם לא למדרגת אדם העליון.
המשך (ב) י"ז תמוז
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). המאמר לא הגיע לידינו לע"ע. מלבד העובדה שהי' מיוסד על המאמר דפ' בלק שנת תר"ם. בשיחה לאחר מכן קישר עם "המדובר לעיל (במאמר) בנוגע לכללות כל העולמות, שאף שישנם ריבוי עולמות עד אין מספר, כמ"ש ועלמות אין מספר, א"ת עלמות אלא עולמות, הנה בכללות נחלקים לב' סוגי עולמות: עלמא דאתכסייא ודאתגלייא, מן העולם ועד העולם. עד"ז בעולם קטן זה האדם, כללות כחותיו נחלקים לב' סוגים: העלם וגילוי, ובכללות הו"ע המחשבה והדיבור: מחשבה לעצמו (העלם), ודיבור לזולתו (גילוי). ועד"ז בעבודת האדם, שכללות העבודה נחלקת לב' סוגים: תורה – לעצמו, בחי' העלם; ומצוות – הקשורים עם זולת, הדבר הגשמי שבו נעשית המצוה, בחי' גילוי. והו"ע ההעלם והגילוי שבעבודת כל אחד מישראל, שצ"ל אצלו הן לימוד התורה והן קיום המצוות. בכללות הרי הם ב' הסוגים שבנש"י: מארי תורה ומארי עובדין טבין, וכמרומז בלשון הרמב"ם: "כל איש ואיש מכל באי העולם", שכפל הלשון "איש ואיש" רומז לב' סוגים הנ"ל.
המשך (ב) י"ז תמוז
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "ומקשה כ״ק מו״ח אדמו״ר בהמאמר ד״ה זה שאמר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון (בשנת תרפ״ז) בזמן דרעוא דרעוין, דבכל המקומות ההמשכה היא משם הוי׳ וכל הברכות באות משם הוי׳, ומהו שאומר כאן וברכו את הוי׳, שימשיכו ברכה בהוי׳". ״בין המאמרים שאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון בשנת תרפ״ז, והיו אז ב׳ מאמרים ומאמר הב׳ הי׳ בזמן רעוא דרעוין, והמאמר הוא על פסוק שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳״ (משיחת ש״פ בלק תשכ״ה).
המשך (ב) י"ז תמוז
מעלת "גבעות אשרנו" על "ראש צורים אראנו"
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). מאמר זה הוא המשך לד"ה זה די"ב תמוז דלעיל. חסר הסיום.
שבח ומעלת נש"י, ז"א: צורים, חכמה, שם המדות בהעלם שאינו במציאות כעובר בטיפת האב; גבעות, בינה, שם המדות בהעלם שישנו במציאות כעובר בבטן האם. "מראש צורים" הוא דרגא נעלית יותר, מ"מ נזכר גם "מגבעות אשורנו" כי יש בו מעלה כדי שיוכל לירד למטה צ"ל פסיעה לבר, מחוץ לעצמותו, התכללות בהעלם שישנו במציאות. בזהר: במתיבתא עילאה גבעת חסר ו' ובמתיבתא דרקיעא גבעות עם ו', כי צ"ל גבעות בו' בינה הכוללת מדות בבחי' עיבור דוקא, עי"ז מגיעים לעיבור נשמת מלכא משיחא בבטן המלכות.
המשך (ב) י"ז תמוז
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). מאמר שני מהמשך. מביא מש"כ באוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה. "ויובן הענין ע״פ מ״ש במדרש עה״פ כי מראש צורים אראנו, מראש צורים אראנו אלו האבות.
מוגה אודיו המשך (ג) ט"ז תמוז
פרטי חלוקת הארץ בעבודת האדם
יום ד׳ פ׳ פינחס, ט״ז תמוז. מאמר ג' מהמשך. "בזה הננו מו״ל המאמר ד״ה אך בגורל יחלק את הארץ מכ״ק אדמו״ר שליט״א שנאמר בעת ההתועדות דיום ד׳ פ׳ פינחס ט״ו תמוז (לפנות ערב) שנה זו .. יום ג' שהוכפל בו כי טוב פ׳ מטו״מ".
ג' ענינים בחלוקת הארץ: א. גורל ב. רוה"ק ג. ע"פ שכל. ג' דרגות בנשמה: א. קודם ירידתה ב. בירידה למטה ג. מזל "איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי". ג' עבודות הנשמה "באר מים חיים": א. להסיר העלם והסתר הגוף, "חפרוה.. כרוה.." ב. עלייתה יותר מקודם, "מעין גנים". ג. "ונוזלים מן הלבנון". "אז ישיר ישראל" ע"י מסעי בנ"י, ירידה צורך עליה, כי רק הגוף בגלות משא"כ הנשמה כל פרט בירידה היא עליה. כל כוחות הנה"א ואף דנה"ב כולם הם בשלימות ובמצב דמנוחת הנפש. גם אם לא מבין הרי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא. ע"י ג' אופני עבודה עתה: א. סו"מ ועש"ט בפועל. ב. ע"פ רוה"ק. ג. עבודה דגורל, אמונה וביטול למעלה מהשכל, אז אין ספק שמוליכין אותו לתכלית שלימות הטוב "בגורל יחלק הארץ" למטה נשמה בגוף, וכמו שהיה בכניסה לארץ כן תהיה לנו בגאולה האמיתית והשלימה.
אודיו י"ז תמוז
עיבור ולידת משיח, אני היום ילדתיך
מוצאי ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "ומבאר כ״ק אדה"ז במאמריו הנדפסים מתקס״ח ובביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ולאדמו״ר הצ״צ, כל אחד בסגנון דילי׳ אך התוכן אחד הוא". לכמה עניני המאמר, ראה ד״ה זה תשכ״ח. תשל״ד. מבאר פסוקי מזמור (צט) השייך לשנות בעל הגאולה. וגם פסוק בקאפיטל של הרבי (עז).
כנסת ישראל, מלכות שמקבלת מז"א, שרשה בחכמה ובינה, ראש צורים וגבעות, אבות ואמהות. דוגמא מכוחות הנפש ומאותיות הכלולים בחו"ב, מעלת הבינה שעל ידה נעשה המשכה למטה, פסיעה לבר, לכן גבעות מלא ו', לשון רבים, כי בינה כולל גם מלכות. כולל גם עיבור את נשמת משיח. "אספרה (לשון אבן ספיר) אל חוק (תוספות השפעה במלכות) ה' אמר אלי (עי"ז נעשה משיח באופן ד)בני אתה אני היום ילדתיך" בגלוי, באופן דזה היום עשה הוי' נגילה ונשמחה בך, בעצמותך ע"י כ"ב אותיות התורה (המבואר בדרוש שלפניו). קשור למזמור צ"ט דבעל הגאולה "ועוז מלך", המשכת לבוש הפנימי לבחי' מלך, ע"ד המשכת בינה למלכות, "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" ע"י שמרו משפט ועשו צדקה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ונעשה הכנה למזמור ק' "מזמור לתודה" וקרבן תודה אינו בטל לעת"ל.
י"ז תמוז
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "הנה בנוסח זה מתחיל כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה את מאמרו בשבת שלאחר הגאולה [דאז נאמרו שני מאמרים, המאמר ד״ה ברוך הגומל, והמאמר ד״ה שאו ידיכם קודש גו׳. והמאמר הראשון הוא ד״ה ברוך הגומל]".