מאמרי פרשת ויקהל

כי תשא גו', נתינת כח לעבודת הקרבנות ע"י משה רעיא מהימנא, שרועה את האמונה שלא תהי' במקיף, "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא" שישנו בדקות בכ"א. ע"י הדעת, ענינו של משה, שהו"ע ההתבוננות. ג' מדריגות באמונה – ממכ"ע (אלקים, דיבור) יש גם לאוה"ע; סוכ"ע (הוי', מחשבה) יש רק בישראל; בעצמות למעלה מסוכ"ע, גם היא ישנה בישראל, כי שרשם למעלה ממחשבה. מ"מ צריכים להמשכת האמונה בפנימיות ע"י משה. בנתינת מחצית השקל (אתעדל"ת) ממשיכים מלמעלה "מטבע של אש" (אתעדל"ע) ונמשך אח"כ אתעדל"ע שאין אתעל"ת מגעת שם ("בשקל הקודש", למעלה מסוכ"ע), "כופר נפשו", המשכת העצמות. לכן שאל משה על דורות הבאים, כי נכלל בה כללות עבודת האדם. וענה לו הקב"ה שזה יהי' ע"י "אתפשטותא דמשה" שבכל דור.

ענין ל"ט מלאכות שהם צרכי האדם הנחלקים לג' הסוגים דמזון לבוש ובית. פנימי, מקיף הקרוב ומקיף הרחוק. ובשרשם למעלה ישנם הן מצד הכלים והן מצד האורות. ע"י עבודת הבירורים בל"ט מלאכות נעשה תוס' אור בכל הג' בחינות דמזון לבוש ובית. הנתינת כח לזה הוא מהל"ט מלאכות שהיו במשכן.

לבוש תומ"צ אספקלריה המאירה בדרך אור ישר, כח לנשמה "נברא" להנות מזיו דהוי' בג"ע, בחי' בורא. עבודה דנה"ב הוא אספקלריא שאינה מאירה, אור חוזר, אבל מגיע לבל"ג אמיתי. "מראות הצובאות" כולל שניהם. פועל ביטול בנבראים, צבאות הוי', שטפל לשם הוי'. וממנו נעשה הכיור וכנו, ענין החכ' ביטול דמ"ה. הכנה לעבודת המשכן ושכנתי בתוכם להמשיך אלקות לאחר החטא. וזהו ויקהל משה גו', קיבוץ כל הכוחות והלבושים ע"י משה ונעשה המשכת אלקות במשכן.

הקשר דכפרה למחצה"ש, תשובה בשבירת הלב ענין מחצית. ענין הארון אמתים וחצי אמה וחצי, הלומד תורה הוא מציאות, לכן צריך ביטול לשבר ולהשפיל עצמו. אבל בתשובה שבירת הלב היא מכל וכל, שבטל במציאות, ביטול עמוק יותר מלימוד התורה, ולא נשאר אפילו מחצית. לאידך גיסא, מחצה"ש ענינו קרבנות, תמידים כסדרם ולא תשובה. העבודה לחבר ב' חצאי צורות הקב"ה וכנס"י. אחותי ל' איחוי. המשכת מ"ד ע"י העלאת מ"ן. ונתתי לך מהלכים. ב' ענייני הליכה. ע"י תשובה נמשך יגמה"ר, מקור כאש, נקרת הצור, דהוי' אלקיך אש אוכלה הוא, מובדל מהשתלשלות, ונמשך לעולמות בי"ע ע"י שנאחז בתורה ובפרט ע"י העבודה בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, מדו"מ, בהקדמת הביטול, כליון הפתילה והעצים באש. אך אם פגם כו' צריך להמשיך בתשובה מנקרת הצור מקור האש. גם צדיקים (אדני המשכן) עתידי משיח לאתבא בתיובתא.

יש עליה דשבת, בורר אסור, הקדמה להמשכה במלאכת המשכן, בירורים. וישנה עליה נוספת דשבת לאחר הירידה במלאכת המשכן. ויש המשכת עונג בשבת מעבודת ימי החול אבל אינה לצורך בירורים. מקשר סיום תורה אור לתחילת הלקו"ת שבשניהם מבאר ענין השבת.

ביאור מארז״ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, מצד החיסרון, ענין הרידה. לעומת כי תשא את ראש, כדי לעלות ראש דנשמה שיפעל על הרגל שבנשמה צריך להגבי׳ את הראש לגולגולתם (כתר). מחצית השקל, ב' פירושים, א׳ לשון וחצית, ענין הנסירה להפריד הנפש הבהמית מהנפש האלקית, עי״ז נעשה יחוד פנים בפנים. וצ״ל הכפי׳ בנה"ב עד לאתהפכא שאז נעשה עשרים גרה השקל, העשר כחות של הנפה"א וגם של הנפה"ב. ענין ותשת עלי כפכה ל' כפי׳, עי״ז מגיע לכ"ף ענין הכתר.

קושי משה לספור את ישראל שלמעלה ממספר והחשבון, ובפרט כמו שהם מצד משה הם למעלה ממדוה"ג איך שייך שימנה אותם. וענה לו הקב״ה זה יתנו, רק בבחי' זה דנשמה, ועי"ז יהי׳ הרמה גם בראש דנשמה שלמעלה מהתחלקות. מתאים גם עם פירוש אדה"ז דנתינת מחצה"ש הם כחות הגלויים של הנשמה, ועי״ז נמשך מחצית השני׳, כי תשא את ראש. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, לאחר ש קנסלח חטא העגל בתכלית השלימות ברצון ולב שלם. פעל משה ויקהל, מהפיזור למעלה מהתחלקות. מלמטה למעלה. ומיד ציוה על מלאכת המשכן, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, להמשיך למטה אחדות הפשוטה למעלה מהתחלקות. הם ב' חצאי צורות דאדם העליון והתחתון כאחד. יחוד איש ואשה שנעשים גוף שלם. ב' עניני ויקהל בתורה ובתפילה. רת כל עדת בנ"י, ג"פ בעדת: דעת, עדות ועדה. להמשיך דעת בגדלות ה' לעורר אהוי"ר, עדות בשניים. ונמשך לעד, בעשר כחות הנפש, בכל לבבך ובכל נפשך, שצריך לחדור בכל כחות הנפש (אַז עס דאַרף דורך נעמען אַלע כחות הנפש), וגם לג' לבושים מדו"מ. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שבכל ג׳ הבחינות דעדת, דעת, חסד וגבורה ועשר כחות הנפש פעל הענין דויקהל.

כי תשא ל' יחיד ויקהל לא יחיד ע"י משה. בשניהם שוים כולם אנשים נשים וטף. ושניהם קשור עם שבת. ובהמשך ותיקון לחטא העגל. אי שלימות הבירור הוא ע"י משה דוקא שנקרא רעיא מהימנא להמשיך האמונה בפנימיות. אף שישנה גם במקיף ושומר צ״ל ורעה אמונה לזון את האמונה שתבוא ותאיר בפנימיות. ועי״ז שרועה וממשיך את האמונה בפנימיות, זה שומר (באַוואָרנט דאָס) מחטא העגל, וגם מהענין דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, עד שזה שומר (ביז אַז דאָס באַוואָרנט) ג״כ שלא יכשל אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, ויהי׳ אצלו קלות שבקלות כמו חמורות שבחמורות, ויהי׳ נזהר אפילו במנהג ישראל. ע״י שמשה ממשיך דעת עליון נעשה חסרון הרע, לפקודיהם לשון חסרון שנעשה חסרון הרע, ע״י המשכת ד"ע שומר (באַוואָרנט דאָס) שאינו נותן מקום לרע, עד שנעשה חסרון הרע לגמרי, שלא נשאר נקודה דרע כלל ונטהר מכל לכלוך ופועל גם על העולם ויכולו דת"ח אקרי שבת.

זה, גילוי, זה יתנו, לתת את כוחות הגלויים, כללות העבודה בחלק הנשמה המלובש בגוף, להמשיך משמרש ומקור הנשמה, ראש בני ישראל. במס"נ שווים אל בנ"י, אך צריך לחדור לכוחות הפנימיים, עשר גרה. כי יש לקיים לא רק טעם הבריאה דנתאוה כו' אלא גם שאר טעמי הבריאה הפרטיים. שיורגש החילוק בין עשר כוחות דעשיר ודל, שכולם יהיו חדורים בענין המס"נ עד שיהיה באופן דהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. לכן נאמר לפקודיהם, ענין החסרון שבהתהוות עוה"ז התחתון וירידת הנשמה למטה בו נעשה העבודה דזה יתנו והעבודה דכי תשא את ראש בנ"י ונמשך בחי' זה האמית, גילוי העצמות.

שמירת שבת ומלאכת המשכן – העלאה והמשכה. תפילה ותורה. מבהכ"נ לביהמ"ד והנהג בהם מנהג דרך ארץ. הכח לזה ממשה רע"מ, האמונה שבכ"א פועל הקהלה והעלאה גם בכל כוחות נפשו שיהי' בבחי' ביטול ושביתה לקבל השפעה מלמעלה. יריעות וכלים, מקיפים ופנימיים, שיהיו דירה לעצמותו, משכן העדות. משה תיקן גם ערב רב (בגי' עדת) שנק' "עמך אשר העלית גו'" דמשה ופועל בהם שיהיו עדת בני ישראל. פרה

נתינת מחצה"ש, ענין תשובה, לא מצד לב נשבר, שייך רק בתורה, כי הכלי ללימוד התורה הוא ביטול, ונפשי כעפר לכל תהי', לכפר על נפשותיכם, חודר בכל הנפש (אַז דאָס נעמט דורך דעם גאַנצן נפש), שהיא מצוה כללית הן בעבודת האדם עם קונו והן בעבודת האדם גופא והן בהמשכת האלקות מלמעלה. ב׳ החצאים דשקל הקודש מרמזים על הקב״ה וישראל כביכול, עבודת האדם מלמטה והמשכת האלקות מלמעלה הנמשכת ע״י העבודה דתומ"צ. ב' חצאי צורות, העלאה והמשכה, ב' עניני הליכה בג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח, ז"א ומלכות, כל סדר השתלשלות, כולל אצילות דכללות, הנה ממ"ת והלאה הם תלויים בעבודת האדם. וכמאמר דע מה למעלה ממך. כללות עבודת האדם לאחרי הירידה והשבירה דעולם התהו, ירידה זו היא לצורך עלי׳, סותר על מנת לבנות, צ"ל תשא את ראש.