סיכום מאמרי מאמרי פרשת לך-לך

האלשיך מפרש, לך לך, לעצמך, אתה הולך, לשורש הנשמה באצילות, ע"י הליכה לא"י שהיא כנגד ארץ העליונה. מבאר הצ"צ, מה שלא נתגלה שרש נשמתו בחו"ל, ע"ד המבואר במעלת השמחה דיו"ט שני של גלויות, כי בא"י מתגלה שפע האצילות במלכות דאצילות בלבד, משא"כ בגלות נמשך ומתגלה שפע אצילות במלכות דיצירה ועשי' המתלבשים בהע' שרים, לכן כשמתגלה שם גילוי אור ושפע עליונה דאצילות, אזי תגדל השמחה יותר. לכן כדי להגיע לשרש ומקור הנשמה בעולם האצילות, צ"ל ההליכה מחו"ל, כי בהיותו תחת ממשלת הע' שרים, מאיר רק מלכות דיצירה ועשי', לא נתגלה ממקור נשמתו באצי', וע"י עלייתו אל הארץ הקדושה שמכוונת כנגד מלכות דבריאה ודאצילות, אזי מאיר בו בחי' שרש נשמתו במלכות דאצילות. כל זה קשור גם לפירוש "לך לך" מלמעלה למטה, כמבואר בתורה אור, משכל הנעלם מכל רעיון עד מלכות. כי כדי שיוכל להיות ירידה למטה צ"ל תחילה תוספת גילוי אור נעלה יותר, "אשר אראך", אראה ואגלה אותך בעצמך. לשרשו ומקורו.

ב' עניני "לך לך": מלמעלה למטה, מא"ב–ר"ם, שכל הנעלם מכל רעיון, לארץ, מלכות, עי"ז נעשה עילוי בשכל הנעלם גופא, כעילוי היחידה ע"י ירידת הנשמה לגוף; מלמטה למעלה, כפשוטו, מארצו של תרח למלכות עד "ויבן שם מזבח להוי'" סתם, הוי' דלעילא הנעלם. ב' עניני "ויעקב הלך לדרכו": לא רק מלמעלה למטה, מתשרי לעניני רשות, אלא גם מלמטה למעלה. מתחיל הליכתו מלמטלמ"ע ופועל גם בהעקב שלו ער זאל דערהערן אלקות, ומזה נמשך השמיעה (דער דערהער) באלקות בכל הכחות, עד לכח השכל שבראש, שתהי' בהם השמיעה למעלה ממדידה והגבלה דשכל; ומלמטה למעלה מהריקודים ברגלים בשמח"ת, וע"י שהעקבים מתנשאים (הויבן זיך) ומרקדים, הם מנשאים גם את הראש (וכח השכל שבו), שגם הוא מרקד בשמחה גדולה למעלה ממדידה והגבלה. ומזה נמשך כח על העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" (הליכה מלמטלמ"ע) במשך כל השנה, מתחיל מכח המעשה כמו שהוא בהעקב, עד לכח השכל שבראש. ב' עניני עבר הנהר: למעליותא, מלמעלה למטה, מעבר הנהר בחי' "ונהר יוצא מעדן" שלמעלה מאצילות עד "ואולך אותו בכל ארץ כנען", הירידה וההמשכה בבחינת המלכות; לגריעותא, יציאה ממקומו של תרח למטה, "לארץ אשר הראך" למעלה. לך לך כולל את כל הפירושים ובפרט בשנה מעוברת שמתאימה שנת החמה לשנת הלבנה, משפיע ומקבל, מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע.

"לך לך", לך אל עצמך, שילך וישוב אל עצם מציאותו, אל שרשו ומקורו. "אל הארץ אשר אראך", שאראה ואגלה אותך במהותך ועצמותך. ע״ד פירוש רבינו הזקן, "אתה", דו עצמות א״ס ב״ה, "הראת", האָסט זיך באַוויזן, ע"י הליכה "מארצך וממולדתך ומבית אביך גו׳", מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, יבוא לבחי' "ואגדלה שמך", דכל מעשה המצוות הוא לאתקנא רזא דשמי׳, עד לתיקון שמו הגדול, בו גדלות ע״י קיום התומ"צ. וזהו מה שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ע״י העבודה ד"לך לך" מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, פעל אברהם אבינו ואגדלה שמך, לאתקנא רזא דשמי׳, עד לבחי׳ שמו הגדול. הוראה נצחית מזה, שצריך ללכת "מארצך", מרגילותו, "וממולדתך", מהחינוך שקיבל, "ומבית אביך", משכלו המוליד את המדות, וההליכה היא לשרשו ומקורו, "אל הארץ אשר אראך". וזהו ע״י הירידה מלמעלה למטה, הירידה אל הארץ כפשוטה, לבירא עמיקתא, עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, עושים דירה לו ית׳ בתחתונים, ירידה לצורך עלי׳, ומגיעה הנשמה בבחי׳ "לך", לעצמותך ומהותך, עד למעלה משרשה ומקורה, למעלה גם מבחי׳ האלקים אשר נתנה. ע״י העבודה בעסק התורה ומצוות בכלל, הנחלקת לג׳ קוין. וזהו מה שממשיך "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך גו׳", שזהו כנגד ג׳ הקוין.

ב' הפירושים בהליכה שייכים וקשורים זב"ז, דבכדי שתהי׳ הירידה מלמעלה למטה, משכל הנעלם מכל רעיון עד למטה מטה, צריך נתינת כח מדרגה נעלית, אשר זה נעשה ע״י העלי׳ שלפני זה מלמטה למעלה, ודוקא עי״ז יכול לרדת אח״כ למטה מטה. וע״י הירידה למטה באים "אל הארץ אשר אראך", שאראה ואגלה אותך, את אברהם, שם דוקא מתגלית מעלתו של אברהם אבינו. אחד הי׳ אברהם, ונקרא אברהם העברי, שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. וניתן בירושה לכאו״א מישראל העבודה בב׳ האופנים, בתחילת עבודתו בבוקר הוא עולה מלמטה למעלה בסולם ק"ש ותפילה, בעילוי אחר עילוי. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" שיוצא מרצונותיו ומהרגליו ומשכלו ומדותיו ועולה למעלה מעלה, וע״י נתינת כח זו, באים לעבודה דהנהג בהן מנהג דרך ארץ, ירידה מלמעלה למטה. ובזה מתגלה "אשר אראך", גילוי מעלתו של כאו״א מישראל, וגם "אשר אראך" גילוי אלקות. כי ע״י הירידה למטה הוא עולה לשרשו ומקורו, ויתירה מזו, שעולה למעלה משרשו ומקורו, למעלה משורש הנאצלים, בשרשו ומקורו האמיתי, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", שזהו אמיתית ענין התשובה. הגילוי דלעת"ל, והתהלכתי בתוככם, ב׳ מיני הילוך, ואולך אתכם קוממיות, ב׳ קומות, "אל הארץ אשר אראך", גילוי אלקות בבחי׳ ראי׳, ולא יכנף עוד מוריך, בלי לבוש.

קשר העניינים, כשימול את בשר ערלתו יהי׳ אז "אב המון גוים". ענינו של אברהם המשכת החסד שלמעלה. קודם המילה היו יורדים נשמות גבוהות גם לאומות העולם ע״י היסוד, כי לא הייתה הפרדת הערלה מהיסוד ונמשך החסד גם לאומות העולם. כמתושלח, שהיה במדרגה גבוה עד שנתעכב המבול בז' ימי אבלו והי׳ מצב שאם ישובו יהיו גשמי ברכה בתכלית השלימות. מובן מזה איך שלפני מילת אברהם היו נשמות גבוהות והמשכת החסד שלמעלה גם באומות העולם. לכן קודם המילה לא היה לאברהם שליטה עליהם ולא נתגיירו. רק לאחר המילה נעשה ירידה באומות העולם, גרם שיהי׳ להם רצון להתגייר. (זהו גם הטעם שיש יותר גרים מזרע עשיו שנולד לאחר המילה מאשר מזרע ישמעאל שנולד לפנ"ז) וע"י ירידה זו בא לעליה, שנפעל בהם ענין הגירות, שזהו תכלית העלי׳ שלמעלה ממצבם שלפני הירידה. עד לגרים כר׳ מאיר ור׳ עקיבא. ואברהם הי׳ ראש למולים וממנו נמשך אח״כ בכאו״א מישראל, כי ענין זה הוא ירושה לנו מאבותינו, ובא לידי גילוי לע״ל כאשר יהיו כל הענינים באמיתתם בגילוי.

ענין "לך לך וגו'" בעבודת האדם: הנה לימוד התורה צ״ל באופן כזה שילך (ער זאל אוועקגיין) מכל עניניו, וכנודע מענין "ונפשי כעפר לכל תהי׳, פתח לבי בתורתך", ההצלחה בלימוד התורה היא ע״י שמבטל מציאותו, "כעפר לכל תהי׳", היינו שהולך מארצו וכו׳. וזהו גם מה שאמרו רז״ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וידוע הדיוק בזה מדוע לא נאמר במשנה מה יהי׳ שכרו של המקיים את התורה במצב בינוני... כי דוקא ע״י עבודה בבחי' עוני וביטול, נפשי כעפר לכל תהי׳, עי״ז באים לפתח לבי בתורתך, דזהו ענין סופו לקיימה מעושר ברוחניות, שבא אל בחי׳ העושר שבתורה, ריבוי בלימוד התורה באופן של לאפשא לה, שמחדש בתורה. עד״ז הוא גם בעבודת התפילה (ההליכה מלמטלמ"ע) שצ״ל "לך לך מארצך גו׳", וכמאמר המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהיינו ע״י ההתבוננות בגדלות הא–ל ושפלות האדם, וגם התפילה עצמה היא באופן שהאדם המתפלל עומד כעבדא קמי׳ מרי'.

הליכה סתם כולל ב' פירושים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. והם מבוארים בפשטות הכתובים ובפנימיות. מזה שב׳ הפירושים ב"לך לך" הם באותו הפסוק, מובן שלא רק שאין סתירה ח״ו, אלא הם שייכים וקשורים זה לזה, והוא חלק מתורת חיים, הוראה בחיים. מצד דיבור ה׳ בתורה הנה גם שני הפכים נעשים לדבר אחד. ועד״ז בעבודת כאו״א, ישראל הם גוי אחד בארץ, שממשיכים אחדות ה׳ גם בארציות וחומריות, לא רק שאינם מושפעים מהחומריות, אלא להיפך שממשיכים אחדות ה׳ בהחומריות והגשמיות, בארץ הלזו התחתונה שאין תחתון למטה ממנה. ולכן גם עבודת ישראל היא באופן שמחברים ב׳ העבודות דהליכה מלמטה למעלה והליכה מלמעלה למטה. כמו כן ז׳ מרחשון, הוא בין זמן העלי׳ לרגל והזמן שאחרי הרגל, ובין המקום דירושלים וכל העולם, ענינו הוא לחבר ב׳ ההפכים דזמן הרגל והזמן שאחרי הרגל, וירושלים וכל העולם כולו.

בעבודת האדם ישנם ב׳ אופני הליכות יחד, צריך לומר, שגם השכר על עבודה זו ישנם ב׳ ענינים אלו יחד. כמבואר עה"פ "והתהלכתי בתוככם", שהוא הליכה תמידית הכוללת ב׳ אופני ההליכות, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כפי שיהיה בשלמות לעת"ל כתוצאה מעשינו ועבודתינו בהליכה עתה. קשור עם המבואר בדרוש לך לך לאדמו״ר מהר״ש (לכתחילה אריבער) דשנת תרכ״ז [והוא מאמר דפרשת לך לך הראשון שאמר לאחר קבלת נשיאותו], דאיתא בילקוט אמר ר׳ אליעזר חמש אותיות נכפלו [והיינו אותיות מנצפ״ך שהם אותיות כפולות] וכולן לשון גאולה, כ״ך שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מארצך כו׳ צ״ץ בו עתיד הקב״ה לגאול את ישראל בסוף כו׳ שנאמר איש צמח שמו ומתחתיו יצמח גו׳. ומקשר זה גם עם ענין השבת, דעסקא דשבתא כפול, וזה קשור לענין הגאולה. חידוש בעבודת התשובה, כפליים לתושיה. זה שמשיח עתיד לאתבא צדיקיא בתיובתא, שגם צדיקים גמורים יהי׳ להם מעלת התשובה (אף שלא היתה אצלם הירידה וכו׳), זה חידוש שמשיח יחדש, כיון שמצד עצמו אין זה אפילו ביכולת הצדיקים. חיבור ב' הליכות דלך לך יחד. ויקויים בנו כפשוטו הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אל הארץ אשר אראך, לארץ הקודש בפשטות, ועד שיהי׳ ונברכו בך כל משפחות האדמה, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, ובפרט ע״י העבודה דהפצת המעיינות חוצה, ובפרט בשנת הקהל. יחיש ה' את פדות עמו וישלח גואל צדק במהרה בימינו ממש נאו