מאמרי פרשת פקודי

משה מתקשר (פאַרבינדן זיך) עם המטה להמשיך האמונה בפנימיות ועי״ז "לפקודיהם" שיחסרו (אַז עס וועלן פעלן) כל העניינים הבלתי רצויים, גם דקות שבדקות. מחצה"ש לקרבנות, העלאה לצורך המשכה. כף מאזניים. ב׳ פירושים הפכיים בתשא, פי' המדרש, ע"ד כי תשה ברעך, הקב״ה תובע שבנ״י ישלמו לו החוב בהעדר תומ"צ, ואף אני אשלם להם מה שאני חייב להם, שהוא מדרי' פחותה. פי' תו״א, המשכת האמונה, שהוא מדרי' נעלית, ושניהם נעשים ע״י מחצה"ש ומשה רע"מ דוקא. ויובן ע"פ תורת הרב המגיד עשה לך שתי חצוצרות, חצאי צורות, ביטול דאדם א' דם, חצי צורה בלבד, ויתחבר לאדם העליון, תמתי תאומתי, שניהם שוין עד שמתמימים ומשלימים זה לזה. כך עלה ברצונו שיתחבר עם נש"י, חפצי בה, ארץ חפץ, שזורעים בהם תומ"צ. דוגמת גרעין שאין בו טעם וריח ומ"מ נצמח מזה אילן נושא פירות בטעם ריח ומראה, כמו״כ מצוות, נתלבשו בדברים גשמיים, וע״י קיומן נעשה גילוי אור רב, מאי פירי מצוות, אלא שהזריעה צ״ל בארץ דוקא, כאשר אינו-ישראל יקיים מצות לא יפעל מאומה, ישראל נק' ארץ מצד הביטול שבהן, ונפשי כעפר לכל תהי׳ הנה פתח לבי בתורתך ובמצוותיך גו'. כי שרשן הוא מארץ העליונה ולכן גם למטה הם בביטול דארץ. רצון אותיות צינור. האריז״ל כשהי׳ רוצה להשפיע לתלמידיו הי׳ יורד דרך כו"כ צמצומים, למעלה חצי צורה, כי אין לו כביכול שלימות לעצמו (בלי ישראל), שם הוי׳ שחסר בו אות ה׳ אחרונה (כנס"י) שהם מתמימים, ע"ד חתן וכלה שנעשים דבר א' עד שמולידים בדומה לו, ע"י המשכת העצמות. והוא מצד כריתת ברית למעלה מהשכל מטו"ד ועולים לארץ העליונה, קומי לך רעיתי גו'. בגלות חסר בהביטול, הברית הוא בלעו"ז, בארץ אויביהם, אז וזכרתי להם ברית ראשונים דמשה, י"ג מדה"ר, הנה אנכי כורת ברית גו'. ונפלינו גו', ענין התשובה שלמעלה מתומ"צ שנוגע לבעל הרצון. כפירוש המדרש,כי תשא, שישלמו את החוב דתומ"צ. ע"י פי' תשא, הכר"ב של משה, נש"י בעבודתם משלימים ומתמימים כביכול את הקב"ה.

בלקו"ת: "משכן העדות" - יחו"ע, יחוד או"א, שמע. "פקודי המשכן" - יחו"ת, ו"ה, ואהבת. "עבודת הלויים" - עבודת הלויים, רצו"ש. "ביד איתמר", ל' איתמר בגמ' אמירה ממילא, לימוד התורה בביטול, בדבר ה' זו הלכה. ודברת בם. "בן אהרן הכהן" - אהבה רבה. הכח לכל סדר העבודה הזאת. קשור לד"ה "ראו כי הוי' נתן לכם את השבת" שבתחילת הלקו"ת: אהבה רבה דשבת למעלה ממציאות העולם, היא נתינת כח לאהבת עולם בימות החול. ראו במוחש בכפל המן דשבת שניתן מלמעלה, אזי אי אפשר לטעון שאינו שייך לזה (ער האלט ניט דערביי) בדבר הניתן מלמעלה אין מעכב, מי יאמר לו מה יעשה. כמו שנת' בלקו"ת פקודי דאה"ר הוא הכח לאתעדל"ת כך שבת היא הכנה ונתינת כח לעבודה דימי החול. במוצ"ש שחוזר לירד לברר בו' ימי המעשה אומר אל תירא עבדי יעקב ובא לויקרא לשון חיבה ובא' זעירא.

תשא, מספר והרמה. ב' הפכים, גבול ובל"ג. ב' ענינים במספר: כל שדרכו להימנות, אינו בטל לגמרי ויכול להשתלשל ענין בלתי רצוי, ע"ז אמרו אין הברכה שורה בדבר המנוי; את שדרכו להמנות, בטל וטפל לגמרי, לא רק שאין ממנו יניקה לחיצונים, אלא עוד נמשך ממנו ברכה עצומה, אשר לא יספר מרוב. כל-יסוד, כולל גם ק"נ וכו', רק אצל יוסף מצינו שלא שלטא בי' עינא בישא כי נמשך בו יחידו של עולם, כל דאחיד בשמיא ובארעא. אבל בחי' את-מלכות, כי תשא את, מנין והרמה לבחי' את, שיהי' עלי כדבעי באופן הרצוי ולא יהיה בו נגף. בשביל זה צריך שיתרומם למעלה מהראש (ער זאָל אויפגעהויבן העכער פון ראש), ואז נמשך מלמעלה למטה, ממשיכים ענין למעלה ממספר למספר.

משכן סתם ומשכן העדות. שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. מלכות ובינה. מ"ע ומל"ת. ו"ה י"ה. עבודת הלב, לזולת, ועבודת המוחין, לעצמו. נגלות ונסתרות. עבודת הצדיקים ועבודת התשובה. בתשובה גופא תשובה תתאה, על תומ"צ ותשובה תתאה, ביטול במציאות. "אשר פוקד ע"פ משה", ביטול במציאות, משה שבכאו"א, משכן העדות. אז גם משכן סתם הוא באופן נעלה יותר. פקודי ל' פקידה ויחוד. כפרת חטא העגל, גילוי עצם הנשמה ע"י תשובה גם קיום תומ"צ למעלה מהגבלה. לכן בזמן החורבן כרובים מעורין זה בזה, פקידה ויחוד בהעלם, כי נתמשכן ביהמ"ק לצורך היחוד דלעתיד שאז יהיה זה בגילוי. החודש

"ונפקדת כי יפקד מושבך" דער"ח ניסן נעלה יותר משאר ער"ח בשנה. ר"ח הוא ענין אחד הכולל כמה עניינים. יחוד שמשא וסיהרא עד לקיימא סיהרא באשלמותא ולמעלה מזה, כי גם אצילות הוא בכלל עולם לשון העלם, משבחר בעולמו, השלימות דסדהשת"ל. משא"כ כשבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה שלמעלה מעולם, חידוש מ"ת עליונים ירדו לתחתונים וכו', אתעדל"ע מצ"ע. "בראשי חדשיכם", ב' ראשין, יעקב ויוסף, יחוד חיצוני ופנימי, רוחני וגופני, והכנה לזה בעבודה "יפקד מושבך" במחדו"מ פנימי וחיצוני עד לתענוג ורצון. בניסן העבודה למעלה מטו"ד ולמעלה ממדוה"ג אפילו דקדושה, אלא שגם שם יש סדר, ואינו מושלל ממדוה"ג, נס בתוך נס, משה והקב"ה ניסן של ישראל, זכרון המס"נ לקיום תומ"צ אף שהבטיח להם הנהגה נסית. ומס"נ מצד עצמה, ע"ד החילוק בין קב"ע דר"ה והקב"ע דכל השנה ופעולתה. ער"ח ור"ח, ביטול יחד עם תוקף המציאות. הכח מיעקב ובניו שעיקרם הוא "יוסף" שמו של נשיא דורנו.

ענייני הקרבנות והמשכן הם נצחיים ויש מהם הוראה נצחית בעבודת כל אחד מישראל. כי תשא את ראש לא רק החלק העליון אלא גם מלשון התחלה ותחילה כמבואר בעטרת ראש על ר"ה, וצריך להגביה עד למעלה מבחי' ראש, אתם קרוין אדם ע"ש אדמה לעליון, נשיאה והרמה אמיתית, שלא בערך לעליה קודמת, בכל יום עבודה מיוחדת גם אם עבד בשלימות בימים ושנים שלפני זה כשמגיע יום חדש צריך לעלות בעבודתו למעלה בער אפילו מהראש. הכח לזה ממשה רבינו רעיא מהימנא שבכ"א. בב' אופנים דתרומה לה' ותרומת ה', ארמותא ואפרשותא, בכל לבבך נפשך ומאודך, עד לגני לגנוני ב' פעמים תולדות מלא, בתחילת הבריאה, אלה תולדות השוה"א בהבראם, ובגאולה אלא תולדות פרץ, למעלה ממדוה"ג. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, מצד תומ"צ כל ישראל שוים בהגבלה אחת. לאחר עבודת התשובה דכי תשא למעלה מהגבלה באים לעבודת הצדיקים במדדוה"ג. ובאים לפקודיהם שנחסר כל ענין הרע, עד לכפר על נפשותיכם, שיהיה מרוצה וחביב כקודם החטא.

מחצית השקל היא מצוה כללית ובאה לתקן חטא כללי, לכן רומזת על עבודה כללית השייכת לכללות ישראל. קטן וגדול, עשיר ודל שוים בזה. דהנה המצווה ושכרה אינם ב' הפכיים אלא ב' חצאי השקל. המחצית מלמטה ומלמעלה. כתורת הרב המגיד, חצוצרות, ב' חצאי צורות ונעשים מציאות אחת. כמו בתפילה שהיא עבודה שבלב מחד, וכעבדא קמי' מרי' מאידך ונעשה מציאות אחת עם הקב"ה. כן בכל המצוות האדם נותן מחצית שלו בשלימות, בעין יפה והתמסרות גמורה עד למס"נ, כי יודע שיומשך מחצית מלמעלה, ע"ס גם המקיפים. זה יתנו, בעין יפה נותן את כל י' כוחות נפשו, מראשית העבודה עיקרה ושרשה, קב"ע, ענין האדנים שעומדים בקרקע, יסוד המשכן, ומחזיקים את הקרשים. עד למס"נ. עי"ז ממשיך מלמעלה ע"ס ומקיפים ונעשה יחד עשרים גרה השקל. כופר נפשו, לשון חליפין, שפועל בעצמו חילוף ושינוי הטבע ע"י מס"נ, לא רק כפרה לעגל אלא שלימות העבודה עד למציאות חדשה. נשיאות והרמה בכל הכוחות. וממשיך האמונה דמקיף בכוחות הפנימיים. וכל זה נפעל על ידי משה רעיא מהימנא בבחי' משה שבקרבו.