מאמרי י"ד כסלו

איתא בזהר: "לימודי הוי', אלפין באורייתא דהוי'". וכי יש תורה שאינה תורת הוי'? התורה עושה שלום בין הקב"ה ועולמו. לכן כנס"י נק' שולמית, "שובי שובי השולמית", אומה שעושה שלום ביני ובין עולמי כשקיבלו את התורה. ד' פעמים שובי בפסוק כנגד ד' גלויות שישראל נכנסים ויוצאים מהן בשלום. עומדים בניסיונות מתוך מס"נ. אוה"ע אומרים לישראל: נאך וואס דארפסטו שטיין מיט א מס"נ, שובי שובי מאחרי המקום בואו לכם אצלנו וכו' וישראל משיבים: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים", ענין מ"ת ויחן שם ישראל כו'; שולמית, אומה ששלום וחי עולמים שוכן ביניהם, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כאו"א, בתורתם ניכר ששלום חי עולמים ביניהם ומשלימים את נפשותם להקב"ה במס"נ. לימוד תורה ביראת שמים גורם להשפעת רב טוב לבית ישראל מאוצרו הטוב. בי' מאמרות נברא העולם להמשיך גילוי אלקות ע"י י' דברות. לימודי הוי' העוסקים בתורה ביראה וביטול.

יעקב מודיע לעשו "ויהי לי שור וחמור", גילוי המשיח. ע"י העבודה בצאן, לשון צאינה וראינה, לצאת מכל ענייניו, תשובה. "עבד ושפחה", עבודה דקב"ע. לזה קרוב מאוד לכאו"א להגיע גם בזמן הגלות מעומק תחת לעומק רום ועוד למעלה מזה. ע"י שעושה כלי לאלקות, אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, אז "רני עקרה לא ילדה" בנים (לגיהנם), אהוי"ר זרות, אלא אדרבא, "שוש תשיש ותגל העקרה" (בתולדות דלעו"ז) "בקיבוץ בניה" (דקדושה) "לתוכה בשמחה", ע"י עבודה דשוש תשיש ביציאה ממציאותו נמשך גילוי "ישיש עליך גו'". חותם המאמר: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה גו'", ענין זה יכול להיות אצל כאו"א מישראל, והיינו, שגם בזמן הגלות ותוקף ההעלם והסתר, הנה ע"י עשיית התשובה, שהו"ע היציאה מכל עניניו, שזוהי העבודה בבחי' צאן, שבאה ע"י העבודה דקב"ע בבחי' עבד ושפחה, אזי מיד נגאלים, שממשיכים אור הגאולה, שזהו"ע "ויהי לי שור וחמור", חמור זה מלך המשיח שנאמר בו "עני ורוכב על חמור", היא ע"י הקדמת העבודה ד"ויחבוש את חמורו", "וירכיבם על החמור", שחובש ורוכב על חמורו הוא חומר הגוף, ומבטל את החומריות מכל הענינים שלא יהיו חומריים (ער מאכט זיי אויס ענינים חומריים), כי אם דברים גשמיים מבוררים ומזוככים, ועי"ז מגיע לבחי' האור שלמעלה מהשתל', ומשם נמשך לו גם בהשתל' למטה בבקשת צרכיו בכל הענינים, רפואה, פרנסה בהרחבה, זרעא חייא וקיימא, ועד שנמשך למטה האור שלמעלה מהשתלשלות בהגילויים דלעתיד לבוא, ע"י משיח צדקנו, שיבוא לגאלנו במהרה בימינו.

"מכל החסדים" ל' רבים, באגה"ק קטנתי הל' "בכל חסד וחסד שהקב"ה עושה וכו'", ב' סוגי חסד, בתיקון נק' חסד (מקובלים אחרונים) מצד הביטול, בתוהו נק' גדולה (מקובלים ראשונים) מצד הגדולה. חסד דתיקון כולל גם גדולה, ונמשך למטה גם מהות המדה. ע"י עבודת יעקב בבירור עשו ששרשו מתהו נמשך חסד דתהו ונמשך במקום הביטול באופן שלא תצא ממנו יניקה לחיצונים. "קטנתי מכל החסדים", שפלות וביטול בכח ב' החסדים, חסד מלבר, תיקון, טבע, וחסד מלגאו, תהו, ניסים גלויים למעלה מהטבע. דיוק ל' אגה"ק קטנתי: "ביתר שאת הגבהה למעלה מעלה", כפי שהיה בי"ט כסלו שהפליא הוי' והגדיל לעשות בארץ כו' לעיני כל השרים והעמים; כפל הל' "שפל רוח למטה מטה" בחי' אין ואפס, "וכל מי שרוצה באמת לעסוק בעבודה באופן כזה בודאי יצליח ועי"ז יומשכו כל ההשפעות מלמעלה בבני חיי ומזוני רויחי וינוצלו באופן הראוי בעניינים בריאים וטובים ועד לתכלית הטוב טוב לשמים וטוב לבריות".

ע"פ חסידות שלוח המלאכים והמנחה לעשו הוא ענין נעלה ביותר, העלאת מ"ן לתהו, אבל במדרש איתא שזה בלתי רצוי עד שנענש ע"ז. אלו ואלו דא"ח. למודי הוי' נקראים בוניך שעוסקים בבנינו של עולם, אסתכל באורייתא ומקיים עלמא באופן דרב שלום ונק' שולמית שמשלימים נפשם על קה"ש, יעקב רצה לברר את עשו (גקה"ט) לאחר בירור לבן (ק"נ) כ' שנה. אכן בירור עשו קשה כי "יש לי רב", "וארבע מאות איש עמו", אבל בירור מגיע לרב שלום למעלה משלום סתם. שילוח המלאכים הי' ענין אמיתי (ולא רק לשיטתו דעשו) לצורך העלאה לתהו ובירור עשו למטה. והנה אף שהוא ענין נעלה, אבל בחיצוניות מתלבש בלבוש המתברר המלוכלך, "כל מלבושי אגאלתי", "איככה אטנפם". לכן נענש. אבל לפי' הפנימי 'אגאלתי' הוא לשון גאולה. ע"י בירור עשו ממשיך מקיפים ותיקון, מחניים ב' מחנות דתהו ותיקון. "ויקרא לו א-ל אלקי ישראל" שבורא עולם באופן חדש.

בזהר מבאר כל הז' ברכות ובנוגע לברכה הז' אומר: שביעאה איהו מקיים כולא, ממנו מתברכים כולם והוא כללות עשר אמירן וכולל עילא ותתא, לכן נזכר בברכה זו עשרה לשונות שמחה, וישראל בעבודתם "זכו לתתא כגונא דלעילא" שמזככים את המטה להיות כגוונא דלעילא. ענין חתן וכלה למטה נשתלשל מהקב"ה וכנסת ישראל למעלה ויום חתונתם הוא מ"ת ובכל יום בעסק התורה ממשיכים עשה"ד בעשרה מאמרות. גם ע"י עבודה בעש"מ שבעולם פועלים בעשה"ד שבתורה עד לחו"כ כפי שהם בשרשם לפני הצמצום. לשון הברכה: אשר ברא כו' לשון בריאה בחו"כ למעלה כי חתן הוא לשון חות דרגא, ירידה. הסיבה לבריאה וסדהש"ת וכללות ענין הגילוי הוא כי חפץ חסד הוא, חפץ זה הוא הסיבה לבנין החסד שממנו נברא העולם, שהוא ירידה באין ערוך לגבי עצמות אוא"ס, "שאוא"ס התקשר כביכול לברוא העולם" לכן נאמר בריאה בחתן. (משא"כ החסד עצמו נק' יצירה, נוצר א–ל). ומשם נמשך לחו"כ למטה, וישראל בעבודתם ובפרט בשמחת חו"כ פועלים לעילא ולתתא עילוי יותר מלפני הירידה, "אלה תולדות פרץ" מלא.

הוראה מסדר הבירורים דיעקב (ג"ר לפני ז"ת) היא גם בנוגע להסדר דנגלה ופנימיות התורה. דהגם שהתחלת הלימוד הוא בנגלה דתורה, ובאופן דיגיעה, ואח"כ הוא הלימוד בפנימיות התורה, וכמ"ש הרח"ו שעסק ההלכה דהאריז"ל הי' ביגיעה עד שהי' מזיע זיעה גדולה כדי לשבר הקליפה, ומרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה, ורק לאח"ז הי' מעיין ע"ד הסוד, אעפ"כ, ידיעת הענינים היסודיים דפנימיות התורה באופן של הנחה פשוטה שלמעלה מהבנה צ"ל עוד לפני הלימוד בנגלה דתורה, שעי"ז, גם לימוד הנגלה (והבירור שעל ידו) הוא באופן נעלה יותר… שע"י לימוד פנימיות התורה נעשה יתרון בלימוד הנגלה ובהבירור שעי"ז הוא לכאורה ענין של ירידה לגבי הלימוד דפנימיות התורה כמו שהוא מצד עצמו, אעפ"כ, מכיון שהשלימות דדירה בתחתונים הוא שהתחתון מצד עצמו יהי' כלי לאלקות, דענין זה הוא דוקא ע"י הבירור שבדרך התלבשות, יש לומר, דע"י ההמשכה דפנימיות התורה לנגלה דתורה, שעל ידה נעשה יתרון בלימוד הנגלה ובהבירור שע"י לימוד הנגלה, היא מתעלית למעלה יותר מכמו שהיתה מצד עצמה. וזהו וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, דכל בניך לימודי הוי', דאלפין באורייתא דהוי', הוא מעלת לימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה (אורייתא דהוי'), כמו שהיא מצד עצמה, ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך הו"ע הבירור בעולם שע"י עסק התורה.

בכח התורה לעשות שלום (פדה בשלום, ורב שלום) בעולם ובעבודה דבירור נה"ב. אשר ברא ששון ושמחה כו' שתכלית הכוונה היא שהעבודה תהי' מתוך אהבה ואחוה שלום ורעות, כמו אברהם שעבודתו לפרסם אלקות היתה מתוך שלום שהיה נדיב בגופו, ממונו ונשמתו, עד"ז אדמו"ר האמצעי שטרח גם בגופו להקל על בנ"י שיוכלו להשיג מאמרי חסידות בזול. שמחת חו"כ לחבר ב' הפכים עד שנעשים לבשר אחד באהבה ואחוה שלום ורעות בכח התורה. אברהם הי' נדיב בגופו, מעלת אתהפכא, בחי' קדושה. עם שרה, עיני' צרה באורחים. מעלת האתכפיא, אשה כשרה עושה רצון בעלה. גם לעת"ל מזכירין יצי"מ מעלת אתכפיא. מי יתן טהור מטמא. כך בכל איש ישראל שיש בהם גם מעלת האתכפיא. ענין השלום וחיבור הפכים בג' עמודים תורה עבודה (תפילה בציבור) וגמ"ח (משפיע ומקבל) והתכללות שלושתם עד למציאות אחת. וכל בניך גו' ורב שלום בניך, כל ישראל כלולים בתורה, ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, ועוסקים בבנינו של עולם עד אלא תולדות פרץ מלא. ובאים ללמוד תורה מפי משיח ועוד לפנ"ז בתור הכנה לומדים פנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח.

הקדמת "ששון ושמחה" ל"חתן וכלה", אף שהם עיקר הסיבה לקיבוץ ו"הקהל" הפועל שמחה וחיזוק בתומ"צ ופועל שמחה גם בחו"כ העליונים. אלא שסדר בריאתן ברא ששון ושמחה תחילה כדי שהחו"כ יהיו שרויין בששון ושמחה. כי יחוד דמשפיע ומקבל צריך לגילוי כח הא"ס והוא ע"י שמחה הפורץ כל הגדרים. כללות עבודת האדם הוא יחוד משפיע ומקבל, כמבואר בענין יפה שיחתן כו', הנה"א פועלת על נה"ב, נשמה על הגוף, האדם בעולם, ופועלים חידוש, דירה בתחתונים. צריכים נתינת כח משלישי שלמעלה משניהם. ג' ענינים: האדם עושה מצוה; מעשה המצוה; הדבר בו נשית המצוה. מח' דיבור ומעשה. הנתינת כח לזה הקדים ששון ושמחה לפרוץ הגדרים עד שנעשה לבשר אחד עד שנמשך גילוי כח הא"ס למטה. לכן היא ברכה השביעי חביבין ונאמרו בה עשר לשונות שמחה, רמז להרחבה די' עממין לעת"ל, י' מאמרות, י' דברות, עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. לזכות פינחס יצחק בן שיינא יפה שי' וזוגתו חנה יוטא בת אסתר מייטא שתחי' לרגל יום נישואיהם ביום ג' פ' וישב כ"א כסלו ה'תשס"ד יה"ר שכל הברכות יתקיימו במילואן וירוו נחת רוח אמיתי חסידותי מכל יו"ח שיחיו מנפש ועד בשר ומתוך הרחבה מופלגה בגשמיות וברוחניות