סיכום מאמרי מאמרי פרשת ויקהל, פרה
29 מאמרים
פתיחה
מאמרים על פ' ויקהל עצמה ישנם חמשה וכולם בד"ה "ויקהל משה" (תשי"ב-י"ד-י"ט-כ"ה-מ"א). בקביעות שנה זו הוא בשבוע שלאחר חג הפורים והשבת יעלה עם "פרשת פרה", הנה עיקר המאמרים הוא על "זאת חוקת הפרה". ברוב השנים היה מאמר על פרשה זו. כאמור, מאמרי פ' פרה רבים הם ונפלאים בעמקם המיוחד – והיות שהוא בדרך כלל שבת לאחר פורים נמצא בו לפעמים המשך עניני חג הפורים והמאמרים שבו. וכפי הידוע שהשבת באה להשלים ולעלות את ימי השבוע – ניתן הדבר להאמר על מאמרים אלו ותוכנם המיוחד.
וכך נשמע בדברי רבינו נשיאנו, (שיחת ש"פ צו-פרה תש"ל) על החובה להשלים את החסר ב"עד דלא ידע" דפורים, ובפרט תלמידי הישיבה הוא בלימוד "יינה של תורה" מתוך חיות:
"ישנו אמנם דין שאסור להכין משבת לחול, היינו, שאסור להכין בשבת ענינים הדרושים לימות החול; אבל לא מצינו בשום מקום שאין להשלים בשבת מה שלא השלימו בימות החול. ובנוגע לעניננו: החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע" – כנראה שבפורים זה הי' רק בצינעה..! ולכן, בעמדנו ביום השבת שלאחרי פורים (שהרי ביום ראשון בשבוע הי' פורים, וביום שני – שושן פורים), מן הראוי שימצאו כמה (אחד, שנים או שלשה) שיקיימו את הציווי "לבסומי עד דלא ידע". ובפרט שבשנה זו ישנם שני חדשי אדר, כך, שהשמחה היא כפולה. ובפרט ע"פ מ"ש בשו"ע (בנוגע לענין זה): "וטוב לב משתה תמיד".
אך אין זה היתר עבור כל אחד ואחד, ובודאי לא עבור הבחורים, שענינם הוא לימוד התורה מתוך חיות ולהט ("קאָכן זיך"), והם צריכים לקיים את הציווי "לבסומי", כפירוש רש"י: "ביין" – ביין אמיתי, יינה של תורה; אבל הבעלי-בתים שבמשך כל השבוע מונחים בענינים אחרים, ונמצאים למטה מעשרה טפחים, או למטה משלשה טפחים, שנחשב כלבוד, בשוה עם עפר הארץ... (ואין רצוני להאריך בזה) – הנה עכשיו ביום השבת עליהם לקיים את הציווי "לבסומי עד דלא ידע".
וראה גם שיחת ש"פ תשא תשח"י – שהיה למחרת חג הפורים - בו דיבר במעלת השבת שלאחר חג הפורים, ובסופו תבע את לימוד החסידות בבוקר יום השבת בשופי:
"עיקר עסק התורה ביום השבת צ"ל בפנימיות התורה, כי, יום השבת הוא למעלה מענין הבירורים (בורר בשבת אסור), ולכן צ"ל עיקר הלימוד בפנימיות התורה, שהיא עץ החיים, אילנא דחיי, למעלה מעץ הדעת שהוא אילנא דטוב ורע שקשור עם לימוד איסור והיתר כו'. ולכן, יש לעורר ע"ד לימוד דא"ח ביום הש"ק.
כשבאים לבית-הכנסת בשעה התשיעית בבוקר, צריכים למצוא את הקהל לומד חסידות - תלמידי הישיבה, מתחילים לימוד החסידות עוד לפנ"ז, ע"פ סדרי הישיבה, אבל בעלי-בתים, צריכים לבוא לכל-הפחות בשעה התשיעית ללמוד חסידות".
מאמרי ויקהל
"יגיע כפיך" ולא הראש
ש״פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, כ״ה אדר, מבה״ח ניסן. ״כ״ק אדמו״ר שליט״א אמר מאמר ד״ה ויקהל, נתארך כ-40 דקות״ (מיומן א׳ הת'). חלק מהמאמר נדפס בלקו״ש ח״א ע׳ 187. לכללות המאמר ראה תורת חיים ד"ה ויקהל משה הב'.
"ששת ימים תיעשה מלאכה", "יגיע כפיך", ולא יגיע הראש והלב, המלאכה נעשית ממילא. "ביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון" כל מלאכתו עשוי'. הפרשה נאמרה למחרת יוה"כ שנסלח חטא העגל, ענין ע"ז שמחשיב את לבושי הטבע לממוצע, היפך ד"יגיע כפיך". תיקון חטא העגל שהוא גם תיקון חטא עץ-הדעת, העבודה בקב"ע ולא בהרגש תענוג בתומ"צ, שלא על-מנת לקבל פרס, הפך ההרגש "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל גו'". בפסוק נזכר כללות סדר-השתל' עולם שנה נפש: "כל עדת בני ישראל" – נפש; "אלה הדברים אשר צוה גו'", ל"ט מלאכות להשלים הכונה, צוה ל' צוותא – עולם; "ששת ימים תיעשה מלאכה גו'" – שנה.
עבודת הבירורים בל"ט מלאכות
ש״פ ויקהל, כ״ד אד״ר, מבה״ח אד״ש. על העתק ההנחה שבספריית אגודת חסידי חב"ד ציין בכתי"ק: "מלוקט [כנראה הכוונה שהמאמר מלוקט מכו"כ דרושים] תו"ח". וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א. ועם הגהות כו' אוה"ת פרשתנו.
ענין ל"ט מלאכות שהם צרכי האדם הנחלקים לג' הסוגים דמזון לבוש ובית. פנימי, מקיף הקרוב ומקיף הרחוק. ובשרשם למעלה ישנם הן מצד הכלים והן מצד האורות. ע"י עבודת הבירורים בל"ט מלאכות נעשה תוס' אור בכל הג' בחינות דמזון לבוש ובית. הנתינת כח לזה הוא מהל"ט מלאכות שהיו במשכן.
"מראות הצובאות" ביטול דמ"ה
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ז אד״ר, מבה״ח אד״ש. על רשימת ההנחה שבארכיון ספריית אגודת חסידי חב"ד – תיקן כ"ק אדמו"ר כמה תיקונים בכתי"ק. חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת ההתוועדות) הוגה ונדפס בלקו״ש ח״ו ע׳ 196 ואילך. לכללות מאמר זה – ראה ד״ה וישם את הכיור תרנ״ד. וראה ד"ה הנ"ל תרל"ב. עטר״ת.
לבוש תומ"צ אספקלריה המאירה בדרך אור ישר, כח לנשמה "נברא" להנות מזיו דהוי' בג"ע, בחי' בורא. עבודה דנה"ב הוא אספקלריא שאינה מאירה, אור חוזר, אבל מגיע לבל"ג אמיתי. "מראות הצובאות" כולל שניהם. פועל ביטול בנבראים, צבאות הוי', שטפל לשם הוי'. וממנו נעשה הכיור וכנו, ענין החכ' ביטול דמ"ה. הכנה לעבודת המשכן ושכנתי בתוכם להמשיך אלקות לאחר החטא. וזהו ויקהל משה גו', קיבוץ כל הכוחות והלבושים ע"י משה ונעשה המשכת אלקות במשכן.
בשבת נמשך תענוג ובורר אסור
ש״פ ויקהל, פ״ש, כ״ה אד״ר, מבה״ח אד״ש. ״ באמצע המאמר (שהי׳ בניגון שיחה) נתן הוראה שילמדו לקוטי תורה לפי פרשת השבוע כו'" (מיומן א׳ התמימים). לכללות המאמר ראה תו"א ותו"ח ריש פרשתנו. אוה"ת פרשתנו. מקשר "סיום התורה אור עם התחלת הלקוטי תורה, שהם ספרי החסידות של רבינו הזקן שבאים לאחרי ספר התניא, תושב"כ של תורת החסידות".
יש עליה דשבת, בורר אסור, הקדמה להמשכה במלאכת המשכן, בירורים. וישנה עליה נוספת דשבת לאחר הירידה במלאכת המשכן. ויש המשכת עונג בשבת מעבודת ימי החול אבל אינה לצורך בירורים. מקשר סיום תורה אור לתחילת הלקו"ת שבשניהם מבאר ענין השבת.
הקהלה ושביתה בכח משה
ש״פ ויקהל, כ״ד אד״ר, מבה״ח אד״ש. "וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו בתורה אור, ובשינויים בספר המאמרים תקס״ה שיצא לאור זה עתה ובתורת חיים ובאור התורה".
שמירת שבת ומלאכת המשכן – העלאה והמשכה. תפילה ותורה. מבהכ"נ לביהמ"ד והנהג בהם מנהג דרך ארץ. הכח לזה ממשה רע"מ, האמונה שבכ"א פועל הקהלה והעלאה גם בכל כוחות נפשו שיהי' בבחי' ביטול ושביתה לקבל השפעה מלמעלה. יריעות וכלים, מקיפים ופנימיים, שיהיו דירה לעצמותו, משכן העדות. משה תיקן גם ערב רב (בגי' עדת) שנק' "עמך אשר העלית גו'" דמשה ופועל בהם שיהיו עדת בני ישראל.
פרה
מאמרי פ' פרה
רצוא ושוב שבפרה אדומה ביטול במציאות
ש"פ שמיני, פרשת פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר, ראה ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה תרס"ה. ד"ה אור לארבעה עשר עזר"ת.
חיות העולם הארה בלבד, במקורה היא נעלה יותר, לכן רצוא להכלל במקור, ומצד הכוונה מאירה בבחי' שוב. ומזה רצו"ש בנבראים אף שאינו בגלוי. הרצוא באור הממלא אינו ביטול המציאות לגמרי, ונותן מקום לזולת. השוב שבו הוא התיישבות ממש. משא"כ בסוכ"ע הרצוא הוא ביטול במציאות לגמרי, והשוב הוא ביטול הכלים אל האורות.
"זאת חוקת התורה", רצו"ש, דפרה אדומה סוכ"ע (חוקת ל' חקיקה) יש בה רצו"ש (אפר ומים) באותו ענין. לכן על־ידה יכול לטהר מטומאת מת, שאין בו חיות כלל (ולכן תמה משה במה תהי' טהרתו). "וידבר הוי' (דלתתא, ממכ"ע, עבודה בכל לבבך) זאת חוקת התורה אשר צוה הוי'" (דלעילא, למעלה מסדר השתל', בכל מאדך).
תיקון הלעו"ז בתענוג עצמי, הוי' דלעילא
ש"פ ויק"פ, פרשת פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה זאת חוקת תרל"ג. תרמ"ב. תרנ"ה. תרע"ח.
בגן עדן מאיר גילוי תענוג משם הוי' משא"כ בעולמות מאיר רק הארה משם אלקים אבל אין זה עצם התענוג. ע"י קרבנות, ענין המצוות, ממשיך עצם התענוג למעלה משם הוי', אז תתענג על הוי', ונמשך מזה בג"ע לעבדה ולשמרה. כל הקרבנות נעשו בקודש לתקן דברי הרשות, עבודת הצדיקים. פרה נעשה בחוץ לתקן גם דברים אסורים, עבודת בע"ת. לכן הזאתו נכח פני אוהל מועד, כי הדם שהוא פנימיות הנפש היתה תמיד באמנה אתו ית'. שריפת הפרה, איבוד ציור כח המתאווה ותיקונו, הפיכתו לאפר ונתינתו במים חיים, המשכה מלמעלה שבכוחה לתקן ולטהר גם אבי אבות הטומאה. נאמר בה ב"פ הוי' דלתתא ודלעילא, תענוג המורכב והעצמי. אור דג"ע וקרבנות.
גדולה חוקת הפרה, מעלת התשובה
ש"פ צו, פ' פרה, ח"י אדר שני, בחדרו קודם התפילה. דומה בתוכנו למאמר דלעיל תשח"י, ראה ד"ה וידבר הוי' גו' זאת חוקת התורה תרל"ג. תרנ"ה. תרע"ח.
עבודת הקרבנות, תוספת אור בג"ע, בחי' עדן העצמי, בקרבנות גופא החילוק בין חוקת הפסח לחוקת הפרה. צדיקים ובע"ת. בכל לבבך ונפשך ובכל מאודך. לכן ארז"ל אי אתה יודע איזה חוקה גדולה, כי בשניהם יש בחי' גדולה, בפסח, "גדול הוי'", ובפרה, גדולה עצמית, "לגדולתו אין חקר". ואוכלי הפסח צריכים לה, כי גם צדיקים צריכים לתשובה. בפרה מרומז ד' גלויות שאז נמשך העצמות להגן על ישראל שנמצאים מחוץ לג' מחנות ועי"ז תבוא הגאולה באופן ד"אחישנה".
חוקת הפרה, תשובה, החזרת אש אהבה
ש"פ ויק"פ פ' פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה לא תבערו אש תרל"א וש"נ. וראה גם ד"ה כי תשא תשכ"ב. ראה גם סד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה תרכ"ט. תרל"א.
אש טבעו לעלות למעלה, כך אלוקות נבדל מהעולמות, וצריך להמשיכו ע"י תומ"צ. אש אוכלה, מבטל ומכלה הפתילה ועי"ז האש נאחזת בה, כך תומ"צ צ"ל בביטול. אם חטא וחסר בו האש בגלוי התיקון לזה, תשובה, שמחזיר האש, כמו צור החלמיש שמגלה ניצוץ שלא נפגם ומשם מגעת התשובה, כמו בחטא העגל "ונתתיך בנקרת הצור" נתגלה יגמה"ר. למעלה מצדיקים. לא תבערו אש ביום השבת, כי שבת ענינה תשובה, בחי' צור שלמעלה מגילוי האש. חוקת הפרה גדולה מחוקת הפסח שאוכלי פסח צריכים לה. וגם לעת"ל עתיד לאתבא צדיקיא בתיובתא.
פרה ופסח צדיקים ובע"ת ומעלה בכל–אחד
ש"פ ויקהל–פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן. לקו"ת ר"פ חוקת ד"ה וידבר גו' זאת חוקת תרכ"ט. עטר"ת. תרפ"א, המאמר חסר בסיומו.
מצוות בכלל וחוקים בפרט "דומים זה לזה" ברצון העליון סוכ"ע שלמעלה מהתחלקות, אל תהי יושב ושוקל מצותי' של תורה. אלא שגם בסוכ"ע יש חילוקים לכן שאלו "איזה חוקה גדולה מזו", כי מעלה בכל אחד: חוקת הפסח, גילוי שם הוי' ביצי"מ למעלה משם שד–י דהאבות, עבודת הצדיקים בהם נמלך. חוקת הפרה, הוא עבודת בע"ת שאין צדיקים יכולים לעמוד שם. ונענו: מעלת הפרה שאוכלי פסח צריכים לה. בתחילת הבריאה לא היה מציאות רע בעולם עבודת הצדיקים. ועתה גם אוכלי פסח צריכים לפרה.
גם זו לטובה, אתהפכא בכח משה
ש"פ תשא, פ' פרה, כ"ף אדר. כללות המאמר "ע"פ המבואר במאמר של כ"ק אדמו"ר הצ"צ שהשנה היא שנת המאה להסתלקות–הילולא שלו על הפסוק ויחל משה" נדפס באוה"ת פרשתנו תשא (כרך ו) וראה גם ד"ה ויבז בעיניו דפורים. ומקשר למאמר אדה"ז "שנמצא בביכל ישן וכו' שיצא לאחרונה מגלות לגאולה, על הפסוק הגידה לי את שאהבה נפשי וגו'" נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשלו. המאמר חסר הסיום.
עבודת אתהפכא חשוכא לנהורא. הארת חושך עוה"ז ע"י עבודת נש"י בנר הוי' מגלים שם הוי' בעולם. אתהפכא מרירו למתקא, עבודת התשובה להפך זדונות לזכויות. לקבל ייסורים באהבה לא בגלל שרשם הטוב, אלא שנעשה טוב ממש. גם זו לטובה כמו נחום איש גמזו וכפי שיהיה לעת"ל שיתגלה שם הוי' דלעילא מעלמא דאתכסיא. "ויחל משה" שהפך מר למתוק כמו הפיכת מי מרה, "בשגם" בגימ' משה שהמשיך גם זו לטובה למטה מטה ע"י המשכת שם הוי' דלעילא. ויקחו אליך (למשה) פרה אדומה, המתקת הגבורות קשות להפוך טומאת מת לטהרה.
פרטי הפרה, עבודת התשובה ובירור הלעו"ז
ש"פ ויקהל– פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה ד"ה זה תרכ"ז.
פרה אדומה, בירור הלעו"ז. עבודת התשובה, בירור הגלות סיבת החטא, טהרה הכנה לגאולה שלימה (פרשת החודש) טבילת כל הגוף במקוה כולל שערו. שלא ישאר יהודי א' בגלות. פרטי הקרבן, אדמומיות השערות ועשייתה בחוץ, תשובה באותו פרק ומקום. ענין רצו"ש (שריפת אפר ומים חיים) תשובה על כללות המצוות, אהבה ויראה שבהם. ונרמז בקרבן ישכר בתיבת "הקרב" שהקריבו פרה באותו היום כי בני ישכר יודעי בינה לעתים, המשיכו בחי' בינה לי"ד עתים לטובה ולהיפך, ב' קוין. רצוא ושוב. אש ומים שבמעשה הפרה.
ב' חוקות פסח ופרה, צדיקים ובע"ת
ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר. "ומביא אדמו"ר מהר"ש במאמרו דשנת תרכ"ט שנאמר לפני מאה שנה".
יצי"מ, היציאה ממצרים וגבולים של הצמצום ע"י העבודה דתומ"צ דשרשם מלפני הצמצום. עבודת הצדיקים. שריפת ציור כח המתאווה והפיכתו לקדושה, שריפת הפרה. עבודת בע"ת. 'אי אתה יודע', משל ב' מטרונות מתהלכות ואיני יודע איזה חוקה גדולה, ע"ד איני יודע באיזה מהם חפץ, כי מעלה בתשובה חילי' יתיר "ורב תבואות בכח שור", ומעלת הצדיקים בעבודה מסודרת ובתמידות. מהלשון 'מתהלכות', ענין הליכה הוא בל"ג ושייך לעבודת בע"ת, הילוך בחוץ.
"תמים בחוקך", פסח ופרה, חי' יחידה
ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני. חוץ מהדיוקים שהם ע"פ המבואר בדרושי חוקת בלקו"ת, המאמר הוא המשך למאמרי פורים ושבת זכור שהם ע"פ מאמרי מחיית עמלק פר"ת שנדפס אז בקונטרס בפ"ע ושם ב"פתח דבר" מציין לעובדה שמאמר זה הוא חלקים ממנו.
דוקא בפרה אדומה נאמר "זאת חוקת התורה" סתם. גם בפסח נאמר חוקה. אבל פרה גדולה מפסח. ב' ענינים בנפש האדם, נר"נ פנימים וח"י מקיפים, צלם, חכמה ראיה והתאמתות שאינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות למעלה מהשגה. הכרה כמו קטן שמכיר באביו ויש לו געגועים אליו למעלה מהשכל שרואה עצם הדבר למעלה מהגבלה דכלים. החכמה מאין תמצא, בירור היש אינו מאין העצמי. משא"כ מקיף הרחוק הביטול דמס"נ חבוקה ודבוקה דיחידה. בנפש האדם שם הוי' שבנפש, קוצו של יו"ד, כתר בנפש. בחי' תענוג. קיום מצות בקבלת עול למטה מהשכל שרשו למעלה מהשכל ומס"נ גם על ערקתא דמסאני. ונמשך גם בפרטי המצוות. חוקת הפסח הוא רצון הנמשך בפרטים, חוקת התורה למעלה ממדוה"ג. אך דומים זה לזה, עד ששוין ביניהם כי המעשה הוא העיקר ומ"מ פרה גדולה מעלת הבע"ת. טהרה. גם צדיקים צריכים לה.
"הוציאוה ותישרף" בשלהבת האהבה בגלות
ש"פ ויקהל–פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה לקו"ת ואוה"ת חוקת. וראה ד"ה זה תרנ"ה. תרע"ח. תשח"י. תשי"ט. ועוד.
תיקנו פרה לטהר קודם פסח דוקא ולא לשאר מועדים. 'פרה' זה מצרים עגלה יפיפיה, 'אדומה' זה בבל, 'תמימה' זו מדי. עבודה בזמן הגלות לשרוף התאוות גם עשה טוב, ניקוי ההיכל המשכה נעלית. פסח תשובה דרך דילוג, ביטול היש. המסקנה דפרה גדולה, "הוציאוה ותישרף" בשלהובי טיהרא בגלותא. באהבה כרשפי אש, דוקא בחוץ בזמן הגלות יש לשלהבת האהבה בלב כל ישראל לאלקות, אז א איד ניט ער ויל און ניט ער קען זיין אפגעריסן פון אלקות.
חקיקה שכל מציאות הבריאה היא אלקות
ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר. המאמר הוא המשך למאמר שלפניו ד"ה וקבל היהודים. לכללות הדיוקים, ראה לקו"ת חוקת ועוד.
"חוקת התורה", חוקות שבהם חקקתי שמים וארץ שנברא יש מאין שעצם מציאותם תלוי בתורה. יש את התורה כפי שנעלמה, ולמטה יותר אלפים שנה קדמה תורה לעולם, וכפי שהיה לאברהם, ולאחר מ"ת ותורתו של משיח. וישנה באותיות הכתיבה ובחקיקה וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה באופן דחקיקה. גליף גליפו בטהירו עילאה. למעלה יותר התורה חקוקה בעצמותו ממש כביכול.
"ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת". אחדות "מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר", ומחברים אותם ביחד ע"י השני תולעת דאין כחו אלא בפיו, עבודה דאותיות התפלה או התורה. מצ"ע השמים והארץ הם מציאות בפ"ע ואלקות דבר נוסף על מציאתו וע"י חוקת שבתורה, חקיקה, פועל שכל מציאותו היא מה שהוא כלי לו ית' ואין עוד מלבדו וזהו כל מציאות הבריאה.
בעולם מורגש מציאותו מעצמותו
ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני. לכללות המאמר "ראה דרושי בחוקתי וחוקת (בלקו"ת ואוה"ת) ובתרס"ו בקיצור" בד"ה זאת חוקת.
אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם של פרה, משא"כ לשאר החוקים, אף שכל המצוות צריך לקיים כמו חוקים בקב"ע, וצ"ל אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. חילוק בין אותיות הכתיבה לחקיקה שנעשה דבר אחד. חוקות שמים וארץ, התורה בשביל העולם, כי הקב"ה קישר עשרה מאמרות עם עשרת הדברות, מעלת העולם על התורה. יש עולם כפשוטו ויש עולם על מילואו נברא, התהוות מציאותו הוא מעצמותו בהרגשתו הוא בלי עילה וסיבה קודמת ליש וזה בכח העצמות דוקא. משא"כ התורה חכמתו ורצונו ית', אינו העצם אלא דוגמת ב' ענינים. ודוקא העולם מושרש בעצמות, ונש"י קדמו לכל דבר, "יבחר לנו את נחלתינו". בעלי בחירה חפשית. "ירום ונשא וגבה מא"ד" אותיות אדם.
"זאת חוקת התורה", צריך להקדים חוקה לתורה, להמשיך "נותן התורה" בתורה. ונאמר בפרה אדומה שמטהר טמאים ומטמא טהורים, תשובה בעצבות ומרירות ומיד ל"עבדו את ה' בשמחה". מיד ששב הוא שבת ומנוחה גם בגלות "ביטול אדיאט, ביטול גייט" כל מציאותו ביטול אז לא שייך ענין התשובה.
חיבור ב' נקודות הפכיות, קשה לזווגם
ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר. לכללות המאמר ראה לקו"ת חוקת. רד"ה וידבר גו' זאת חקת תרנ"ה. עדר"ת (המשך תער"ב ח"א). תרע"ח. עטר"ת, תרפ"א, ועוד.
בפרה אדומה ב' תנועות דרצוא ושוב, בעבודת האדם ב' נפשות, נפה"ב לפי ערך הנפה"א, "רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה". עיקר העבודה שתהי' נפה"א עיקר. יש רגל בנשמה, חלק הנשמה המתלבש בגוף, אצלו עולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות, ויש מזל דנשמה שהוא חלק הנשמה שלמעלה. ומאיר בגוף, מזלי חזי, אפילו בענינים כאלו שבגלוי אין להם שייכות כלל עם המזל, ואדרבה הם הפכים, ואיך נעשה חיבור ב' הנקודות ביחד, ע"ז אומר "זאת חוקת", שזהו"ע קשה, וכמו שאומרים קשה לזווגם כקרי"ס, שהו"ע קשה מאוד, חיבור ים ויבשה.
נתכרכמו פניו של משה. כתר שלמעלה מחכמה, מטהר טומאת מת. אף שהם ענינים ואס מיטאר זיך נישט מיט זיי פארטשעפען, אל תביאינו לידי נסיון, אמנם בדומה לזה הוא ענין התשובה "והנפש תשוב אל האלקים אשר נתנה". נשמה בגוף לאריכות ימים ושנים טובות
חוקות שמים וארץ, ולא ישבותו, חקיקה "לא שניתי"
ש"פ צו, פ' פרה, ח"י אדר שני. "ידועים הדיוקים במאמרי רבותינו נשיאנו וגם בד"ה זה בהמשך תרס"ו" (ראה לקו"ת חוקת. ד"ה חוקת תרכ"ט, ל"א, ל"ג, מ"ב, נ"ח, ע"ח, ע"ט, פ"א. תשכ"א ועוד). י"ל מחדש בשנה שעברה.
'חוקה' לשון "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם", "חוקות שמים וארץ ולא ישבותו". והוא מצד אלקות הבלי-גבול "אני ה' לא שניתי", אף שישנו כמה מדרגות באור וכו' ואינו אלא מצד הנברא ההוה ונפסד. חוקה לשון חקיקה מיניה וביה שלא משתנה, ולא כמו כלים שהם ע"ד אותיות הכתיבה, כדבר נוסף שיכול להשתנות ולהמחק עם הזמן. חוקות אלו נמשכים מחוקות התורה.
בירור והפיכת הלעו"ז לקדושה
מוצאי ש"פ שמיני, פרשת פרה, מבה"ח ניסן. לכללות המאמר ראה אוה"ת חוקת וד"ה זה תער"ב ב'המשך'. וראה לקו"ש חט"ז (פ' פרה).
פרה נעשית בחוץ מג' מחנות, ענין התשובה, גם לענינים שמחוץ לקליפת נגה, ע"י הבירור למטה מטה נמשך הגבוה ביותר, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", מבחי' פנים בפנים, לכן ההזאה היא "נכח פני אוהל מועד", יוה"כ שייך לפרה אדומה, "סלחתי כדבריך", העבודה בקה"ק בקטורת שעשוי מי"א סממנים ענין האתהפכא דלעו"ז. משה רבינו חכמה דקדושה לא ידע "במה תהא טהרתו", כי בחכמה רק 'איתברירו', אבל לא אתהפכא, רק בחכ' סתימאה שבכתר, "מ"י (בינה) יתן טהור מטמא".
"חוקת התורה", חקיקה מיניה וביה, גליף גליפו בטהירו עילאה, עד לעצמותו, להמשיך מחוקת התורה שבכתב לתורה שבע"פ. ומהחוקה שבפרה, ענין הרצו"ש, נעשה כלל לכל התורה שהם בדרך רצו"ש. גם בעבודת התפילה העלאה, והמשכה בתורה ופועלים בעולם התחתון ועד לניצוצות שבקצה שמים שיעלו, מעלים גם את האדם.
חוקה: חקיקה, הנהגה, מזון
מוצאי ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר. לכללות המאמר ראה "דיוקי רבותינו נשיאינו עה"פ ודרושי רבותינו ממלאי מקומם".
חוקת, עבודה באופן של חקיקה, ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, ולא רק מרכבה, חוקה מלשון הנהגה, שנעשה הנהגה רגילה ומסודרת בכל ענייני תומ"צ. גם במה שהם רק מרכבה. במעשה הפרה היה זה בגלוי ובמודגש, כי היו בו ענין העלאה והמשכה, אש ומים רצו"ש, עי"ז נעשה חוקת התורה, הנהגה בכל עניני תומ"צ. אבל צריך שיחדור בכל הכוחות גם הפנימיים, חוק מלשון "הטריפני לחם חוקי", כמזון, החל מהחכמה, "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", שאמרו זה על מצות פרה אדומה.
שריפת פרה עליתו לאפר, א' פר
ש"פ תשא, פרשת פרה, כ' אדר. לכללות המאמר ראה לקו"ת חוקת, ומקשר לד"ה הנה אנכי כורת ברית פר"ת (ששים שנה לאמירתו).
פרה חוץ לג' מחנות, תחום הקדושה, ע"י חוקה, "תבוא אם ותקנח", פרה מכפר חטא העגל שורש וכללות החטאים. תשובה, דילוג למעלה מהגבלה, רצו"ש, אש ומים, טהרה מטומאת מת. הפיכת הלעו"ז לקדושה, היא חוקת התורה, לאפכא חשוכא לנהורא. הסדר מהקל, אתכפיא, אל הכבד, אתהפכא. פרה חוץ לג' מחנות, מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא. מקשר לפ' תשא, "הנה אנכי כורת ברית וגו'". פרה מקבל משמאל שורש ההגבלות, הקרבתה ושריפתה הוא ענין התשובה להפך פרה לאפר, א' פר, עליית הפר לאלופו של עולם. לפלא העליון. וקריאתו בחודש אדר, כשעדיין עבדי אחשוורוש אנן לתקן התחתון כנ"ל.
גם בגלויות ישנה פרה ונהפך לעופר האילים
ש"פ שמיני, פרשת פרה. כ"ב אדר שני. "ידוע הדיוק בזה בדרושי אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש" ד"ה ביום השני הקריב נתנאל בן צוער סה"מ תרכ"ז, תרכ"ח. חלקו בענין ברח דודי וגו' על הרי בתר, ראה תו"א הוספה למג"א ד"ה להבין וכו' כל המועדים וכו'. ועוד.
גם בגלות יש ענין פרה אדומה, "ותותר" בימי רבי, הארה מזמן הבית גם בעקבתא דמשיחא בעשרה גלויות שגלתה ליובאוויטש, גלות דפנימיות התורה שתושג בשכל האדם ומתאחד עם האדם הלומדה ביחוד נפלא וכו' וע"י לימוד חסידות בגלויות באים לקיום היעוד "ומלאה הארץ דעה את הוי'".
"נהר יחרב ויבש", ביטול היש והפירוד דנהר פרת, ביטול במציאות במעשה הפרה, "את בשרה ודמה על פירשה ישרוף", שלא ישאר נתינת מקום לגלות. מפרה נשאר עפר ואפר, עד "לעופר האילים על הרי בתר", טורא דפרודא, "ויבתר אותם בתווך" דברית בין הבתרים ובאים לעליה דהר כרמל, שאמרו ה' הוא האלקים ב"פ, ובהר תבור ג"כ אמרו ב"פ אנכי.
"סוב ודמה לך דודי לצבי" הקל ברגליו ועופר האילים בחור גבור שמרוב קלות רגליהם אינם ראוים למרכב אדם, תשובה "לדלג שור" מהפך י"א סממנים לקטורת, הפיכת הלעו"ז. "ולא מאסתים לכלותם". כמלך שהולך אחר כלתו בשוקי בורסקי. גלו לעילם שכינה עימהם. שייכות קרבן נתנאל בן צוער נשיא שבט יששכר "יודעי בינה לעתים", הפיכת י"ד עתים דלעו"ז לטובה, גם בזמן הגלות כאשר הסתר אסתיר פני, הנה "מ"ה ראו על ככה ומ"ה הגיע אליהם", הגיע לשון נגיעה, אנרירען.
מגלות מדי לעלי' עד רזא דא"ס
ש"פ תשא, פרשת פרה, י"ח אדר. לכללות המאמר ראה דרושים על פסוק זה בלקו"ת פ' חוקת ועוד.
חוקת כל התורה והמצוות כולה: שריפה ומים חיים, רצו"ש. עץ ארז ואזוב, מדות גבוה ונמוך. חוקת ל' חקיקה, משורש התורה הכח לטהר התחתון ביותר כדי להיכנס לביהמ"ק, רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס. לעלות מד' גלויות עד גלות האחרון אשר חרפו עקבות משיחך, כוונת הגלות אינה ח"ו לצער (צו מאטערן) את ישראל, אלא לעלות יותר. ע"ד ירידת הנשמה בד' שליבות להגיע השמימה.
הירידה לגלות מדי היא עילם, שכינה עמהם, שייך לתיבת "תמימה", "כמצוות רצונך" לעת"ל עולם על מילואו ועולה עד רזא דא"ס לעצמותו ומהותו ממש.
עבודתה באלעזר, אל–עזר, לבטל כח המתאווה
ש"פ שמיני, פרשת פרה, כ' אדר שני. "ידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו בלקו"ת ובדרושים שלאחרי זה עד לד"ה זה דש"פ פרה תרע"ח וגם בדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשי"ד" וראה ד"ה זה תרנ"ה. תרכ"ט.
שייכות פרה לפסח ופרשת החודש, תכלית בריאת אדם עלי אדמות לעבוד במ''ע ומל"ת, סור מרע ועשה טוב, גם בג"ע צריך לעבדה ולשמרה. אף שהוא בחינה נעלית. בירידה מג"ע צורך עליה להשלים הכוונה דירה בתחתונים. ב' עניני פרה, שריפה ונתינת מים, סו"מ ועש"ט, עבודתה בסגן אלעזר בן אהרן, לשון עזרה וסיוע לעבודה בתחתונים. ונק' חוקת התורה, למעלה מטעם, דנתאוה הקב"ה בעולם הגשמי דוקא. גם ביצי"מ, קרבן פסח היו ב' הקוין "משכו (מע"ז) וקחו לכם" מצות. שריפת הפרה בעבודה, ביטול במציאות ונשאר רק העצם. אני נבראתי לשמש את קוני. ומבטל כל הבלתי רצוי ונשאר רק אפר, כח המתאווה ומערבבים במים חיים ומהפכן לקדושה.
עניני פרה אדומה דלעו"ז והפיכתם לקדושה
ש"פ ויקהל–פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן. דומה לד"ה נדיר זה ישנו באוה"ת במדבר (כרך ג בהוספות) "להבין כללות ענין מצות פרה אדומה" אבל מבאר ענין אחר. אבל לקו"ת רד"ה וידבר גו' זאת חוקת מתחיל "גם להבין קצת ענין פרה אדומה".
כמה ענינים מיוחדים בפרה אדומה, קשור עם הפיכת הגלות הכי אחרון תכלית הירידה. כל עבודתה חוץ ממחנה ישראל, יותר מתרומת הדשן. ועבודה בסגן ולא בכה"ג. ולא נזכר בה קדושה אלא טהרה. ונזכר בה ב"פ הוי' בציווי. דז"א ועתיק. נק' חוקת התורה, למעלה מכל התורה, ולאידך היא חוקת כל התורה גם דעדות ומשפטים. פרה למטה משור, אדומה מלשון האדום האדום הזה. ולוקחים אפרה, ניצוץ הקדושה ומערב במים חיים ומטהר אבי אבות הטומאה.
תשובה ממצב דמטה מטה, "ובקשתם משם" מאותו מקום. שייך גם בצדיקים כי יש מי שאוהב, שיתעורר בתשובה ויתפלל לדעת התינוק, אליו ולא למדותיו, מי לי בשמים וכו' מער נישט וי דיר אליין, עיקר ושורש מצוות התפילה. וישנו בעיקר בזמן דעקבתא דמשיחא בארץ ציה שמעורר צמאון, "אדומה תמימה אשר לא עלה עליה עול" למעליותא. ונעשה חד עם הקב"ה, חוקת ל' חקיקה.
פרה אדומה תיקון כח הבחירה דלהיפך
ש"פ צו, פ' פרה. "בכללות פרשה זו ידוע הדיוק בדרושי רבותינו נשיאינו בלקו"ת ובדרושים שלאחרי זה". מביא מד"ה כי עמך מקור חיים דש"פ פרה ה'ש"ת "ולהעיר על דבר פלא במאמר זה, דאף שנאמר בש"פ פרה מ"מ מתחיל בפסוק כי עמך גו' שאינו שייך לכאו' לפ' פרה, דלא כרובם המכריע דדרושי רבותינו נשיאנו המתחילים בענין או בפסוק הקשור עם פרה אדומה. ואכ"מ".
ענין רצו"ש שבפרה אדומה חידוש דמ"ת שעליונים ירדו לתחתונים כמים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וממלאים הכוונה דנתאוה להיות לו דירה בתחתונים. למעלה מרצון. בראשית בשביל התורה וישראל שיש להם כח הבחירה, "הן האדם היה כאחד ממנו" כיחידו של עולם, למעלה מהתורה שאין בה שינויים.
ישראל הם "עמך מקור חיים", והם ממשיכים חיים, "באורך נראה אור". ד' עניני פרה אדומה הם תיקון הבחירה שהיה בצד ההיפך. לא רק מבטל אלא מעלה אותם לקדושה שלמעלה מטהרה. פרשת החודש נקרא בחודש ניסן, ניסי ניסים, שלמות הגאולה בקרבנות שמעלים כל הדצח"מ. "אדם כי יקריב מכם" כמצוות רצונך.
"אדם כי ימות", עליה לעולמות הא"ס
ש"פ תשא, פ' פרה. "מביא כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במאמרו בפ' חוקת לפני מאה שנה" סה"מ תרמ"ז. וראה גם אוה"ת חוקת ע' תתטז. סה"מ עטר"ת. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 133 ואילך. ענין מיתה שלמעלה מבחי' ג"ע. ומקשר "עם הדרושים הרגילים דפ' פרה ופ' חוקת על התחלת הפרשה, הן בלקו"ת והן בשאר דרושים שזכה דורנו ונדפס בו".
עליית הנשמה הנרמז בכתוב "זאת התורה אדם כי ימות גו'" קאי על עלייתה לעולמות שלמעלה מעולם האצילות, עולמות הא"ס. מכיון שכל העולמות נבראו בשביל ישראל, לכן יש ביכולתם של ישראל להגיע גם לבחי' עולמות הא"ס. "אדם כי ימות גו'" אינה מיתה כפשוטה אלא עליית האדם עד לעולמות הא"ס, העילוי דהשגת המהות על ידיעת המציאות, כפתגם הידוע של אדמו"ר מהורש"ב נ"ע שפירסם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ממלא מקומו שע"י לימוד הלקו"ת שלו נעשה "ידעתיו" בניחותא. (ומקשר כל הנ"ל למבואר בדרושי פרה הרגילים ואח"כ מקשר לפ' תשא תיקון חטא העגל ע"י תשובה דתשא את הראש).
הפיכת החושך לאור גדול ומתוק
ש"פ ויקהל–פקודי, פ' פרה, מבה"ח. דיוקי רבותינו נשיאינו באוה"ת חוקת וסה"מ תרכ"ט.
חוקה דפרה ופסח, בינה (תורה) ומלכות (מצוות), פסח עבודת הצדיקים. פרה עבודת בע"ת, למעלה ממדידה והגבלה. ע"י שלילת הבלתי רצוי, (אדומה, גבורות) ובאים לב' התנועות, העלאה דתפילה ומצוות (אפר) והמשכה דתורה (מים חיים) ובאים לגאולה, צדיקיא בתיובתא, "אתהפכא חשוכא לנהורא שנעשה אור גדול ביותר ומתיקות גדולה ביותר.