זאת חוקת התורה – תשי"א

חיות העולם הארה בלבד, במקורה היא נעלה יותר, לכן רצוא להכלל במקור, ומצד הכוונה מאירה בבחי' שוב. ומזה רצו"ש בנבראים אף שאינו בגלוי. הרצוא באור הממלא אינו ביטול המציאות לגמרי, ונותן מקום לזולת. השוב שבו הוא התיישבות ממש. משא"כ בסוכ"ע הרצוא הוא ביטול במציאות לגמרי, והשוב הוא ביטול הכלים אל האורות.

"זאת חוקת התורה", רצו"ש, דפרה אדומה סוכ"ע (חוקת ל' חקיקה) יש בה רצו"ש (אפר ומים) באותו ענין. לכן על־ידה יכול לטהר מטומאת מת, שאין בו חיות כלל (ולכן תמה משה במה תהי' טהרתו). "וידבר הוי' (דלתתא, ממכ"ע, עבודה בכל לבבך) זאת חוקת התורה אשר צוה הוי'" (דלעילא, למעלה מסדר השתל', בכל מאדך).