מאמרי פרשת זכור

ש"פ תצוה, זכור, י"ג אדר. מביא בתחילתו מאמר אדה"ז שנדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' סב ואילך. וראה גם בארוכה שערי אורה שער הפורים ד"ה וקבל היהודים פכ"ט ואילך (צז, א ואילך). וראה ג"כ ביאור השייך להמאמר בלקו"ש חי"א ע' 324 ואילך [נדפס ג"כ בהוספות למאמרי אדה"ז שם].

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, ט׳ אדר. מעט לפני השעה 8:50 בבוקר נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לבית המדרש וגם לחדר שני, ואח״כ קרא לר׳ דוד ראַסקין ואמר לו בלשון זו: ״די וואָס ווילן הערן חסידות זאָלן אַריין אין צימער״ [״אלו שרוצים לשמוע חסידות שיכנסו לחדר״]. הנ״ל נחפז אל התלמידים, וכעבור רגע, והנה כל התלמידים קמו בבהלה ממקומותיהם ובקול המולה מיהרו אל חדר המדריגות בו נמצאת הדלת לחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. כעבור רגע או שני רגעים (לא יותר), נפתחה הדלת והעומדים צפופים על יד הדלת, כשלשה מנינים - ביניהם אך כחמשה אברכים - נכנסו אל החדר פנימה (כמה מהתלמידים היו בבנין בעת שקרא כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמירת דא״ח ולא הספיקו להגיע לדלת לפני שנסגרה…). כ״ק אדמו״ר שליט״א ישב על כסאו חבוש מגבעתו ופניו פונות ממולו נוטה מעט לשמאלו; באמצע אמירת המאמר פנה יותר לשמאלו לצד הקיר וממול פניו עומד כסא ריק, וכן הי׳ כל זמן האמירה. מאוד מתוח (״זייער אָנגעצויגן״). עוד מעט ויפרוץ בבכי. ויאמר לסגור הדלת. כאשר שאל שוב אם הדלת סגורה והבטיחוהו ע״ז, התחיל לאמר את המאמר ד״ה זכור את אשר עשה לך עמלק, מחה תמחה את זכר עמלק. ותוכנו ביאור כפל המצוה דזכור ותמחה, וביאור ראשית גוים כו׳ ואחריתו, הפרש עמלק וז׳ עממין, כמבואר במאמר זכור תרס״ה [שמכינים כעת לדפוס] וזכור תרפ״ז. אלא ששינה בסדר הענינים. בדברו בענין חומת בת ציון נשבר קולו כמבקש לבכות. גם בסיום המאמר ניגב את עיני קדשו. המאמר ארך כחמישים רגעים, ובגמרו יצאו הנוכחים מחדרו של כ״ק אדמו״ר שליט״א. ר׳ דוד ראַסקין ניגש אל כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר לו, כי הצעירים מסדרים התוועדות אחרי התפלה, כי היום הוא יום ט׳ אדר, יובל שנת הח״י מביאת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ לאמריקה. כ״ק אדמו״ר שליט״א ענה: דבר נכון מאוד (״זייער אַ גלייכע זאַך״), ובהנוגע להשתתפותי, המאמר הוא ההשתתפות הטובה ביותר״ (מיומן א׳ התמימים). ״המאמר שנאמר בש״פ תצוה, פ׳ זכור, שנה זו, הוא חלק מהמאמר זכור את אשר עשה - תרס״ה הנדפס בזה - עם איזה שינויים והוספות״ (מהקדמת כ״ק אדמו״ר למאמר הנ״ל).

ש״פ ויקרא, ט׳ אדר-שני. עניני המאמר באו בלקו"ש ח"ז ע' 26 ואילך. ראה לקוטי תורה ד"ה זה.

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תרנו ואילך. וראה סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנז ובנסמן שם בהערה.

ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, י״ג אדר-שני. (כקביעות שנה זו). מאמר ראשון מהמשך. לכללות מאמר זה וב׳ מאמרים שלאחריו (ד״ה והי׳ כאשר ירים משה וד״ה וידבר גו׳ זאת חוקת) ראה סה"מ פר"ת (ושם עוד ד״ה והי׳ כאשר ירים וד״ה ראשית גוים) וראה הנסמן שם ע׳ שנח בהערה. "בעת ההתועדויות דש״פ זכור, בסעודת פורים וש״פ פרה שנה זו, הואיל לאמר חלקים ממאמרים הנ״ל עם שינוים והוספות״ (מהקדמת המו״ל לקונטרס מאמרים הנ״ל).

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״א אדר. (חסר)

ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, י״ג אדר-שני. לכמה עניני המאמר, ראה מאמר שלאחריו מהתוועדות פורים (ד״ה איש יהודי). לכללות המאמר ראה ד״ה זה תרמ״ז. עטר״ת. תרפ״א. ד״ה ויאמר משה תרפ״ה. תש״ט. וראה גם סידור (עם דא״ח) שער הפורים רפא, א ואילך. ד״ה זה תרס״ה. רד״ה זה פר״ת. רד״ה ראשית גוים עמלק תר״פ (לאדמו"ר הריי"צ).

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״א אדר. ראה ד״ה זכור תרס״ה "ויהי בשבעים שנה" וראה גם תשח״י. ביטול עמלק בכח החכמה והיראה דמשה עבדי, און מ׳דאַרף מלכתחילה ניט צולאָזן עמלק׳ן (צ"ל שמלכתחי' לא לתת לעמלק)".

ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, י״א אדר-שני. "ויובן ע״פ המבואר במאמרי פרשת זכור פרשת בשלח ופרשת תצא". בכמה מאמרי שנה זו מביא ענינים מהמשך תרס"ו, ענין לימוד אליבא דהלכתא לתקן ענין "רפידים" רפיון ידים מדברי תורה גרם לויבא עמלק גו'. והוא ע"פ ד"ה והוי' אמר תרס"ז.

מוצש"ק פ' תצוה, זכור, י"א אדר. ראה אוה"ת ד"ה זה ע' רעה ואילך) ד"ה זה תרכ"ט. העת"ר (בסה"מ עב-עו) תשי"ד. לקו"ש חכ"א ע' 202 ואילך ממאמר זה.

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות מאמר זה, ראה סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק (צד, סע״א). ד״ה זה עטר״ת ועוד.

ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, ח׳ אדר-שני. ראה תו״א תצוה. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א. דרמ"צ מצות זכירת עמלק. ד״ה זה עטר״ת ועוד.

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות המאמר ראה ד"ה זכור תרע"ח. בתחילתו אמר "ידועים מאמרי רבותינו נשיאינו על פסוק זה בש״פ תצוה ופ׳ זכור, ועד שבספר תורה אור לרבינו הזקן נסדרו מאמרי פ׳ זכור בפרשת תצוה (ע״י כ״ק אדמו״ר הצ״צ), ועוד זאת, שגם כמה ממאמרי פ׳ תצוה עצמה מדברים בענין זכירת עמלק, כמו ד״ה ועשית ציץ שבתו״א פרשתנו המדבר בענין עמלק .. ולהבין ענין הדרך למעליותא, מבאר בזה בד״ה זכור תרע״ח". ד"ה והוי' אמר תשל"ז (מוגה בקונ' כ' חשון תשמ"ז) מיוסד אף הוא על ד"ה זכור תרע"ח.

ש״פ צו, פ׳ זכור, י״ג אדר-שני. "ענין זכירת עמלק שנצטווינו לזכור אותו ולמחותו וגם נצטווינו לא תשכח וכו׳. ומביא בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בד״ה זכור תרנ״ד (ועוד) מה שכתוב (בנבואת בלעם) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד". הכח לפעול על אומות העולם הכרה באלקות וגם איבוד עמלק פועל אחדות ה' בעולם למען ישמעו ויראו.

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, ט׳ אדר. "וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, מה טעם עושים רעש גדול כל כך (אַזאַ שטורעם) מענין מלחמת עמלק יותר משאר האומות". ראה בכ״ז תו״א (תצוה) פד, ב ואילך. פה, ב ואילך. ד״ה זה תקס״ב. תקס״ה. עטר״ת. סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק. ועוד. ה

ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר. לכללות המאמר ראה תו״א פ׳ תצוה ופ׳ זכור. ענין אחוריים ופנים בעבודה, אתכפיא ואתהפכא, והמלחמה בלעו"ז. מציין להתחלת הביאור עה"פ לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת גו', שהוא ע״פ הכלל דפותחין בברכה ופותחין בטוב.