זכור – תשל"ו

עמלק בגימטריא ספק "היש הוי׳ בקרבנו אם אין", מתחיל מאשר קרך, שתחילה מקרר אותו, ומזה בא עמלק בגימטריא ספק, שאין הספק בגלוי, אלא נתינת מקום לספק.

והנה הקרירות דעמלק היא בדרך בצאתכם ממצרים, אע"פ שראו נס גדול שיסוד האש הוציא מים, בכ"ז שייך קרירות, ואין זה סתירה לתורה, הבנה והשגה הוא קרירות והתיישבות, לכן שייך שיהי׳ אצלו קרירות בתורה, עד שיהי׳ ויזנב בך גו'. וצ״ל הקדמת נעשה לנשמע, והיינו (הלימוד ב)קב"ע. שמניח רצונו ושכלו וכו׳ ומקיים מה שמצווים אותו.

הבחינה (די פּראָבע) שיש אצלו הקדמת נעשה לנשמע היא כשהלימוד הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דכשבא לפסוק הלכה למעשה, הנה מצד היראה שבו, שיודע שע״פ לימודו יפסוק דין, וע״פ פסק דין זה יעשו מעשה, ולכן ירא שלא יפסוק לאמיתתו, ומוציא כחות חזקים יותר שנותן נפשו ביותר בהלימוד, עד שמוציא ההלכה לאמיתתה וכו׳, עד שעי״ז בא דוקא לאמיתית ענין התורה. וזהו "ויחנו ברפידים וגו׳" שרפו ידיהם מדברי תורה, לכן "ויבוא עמלק".

עוד עצה, זכור גו', כשכל רמ״ח איבריו חדורים (זיינען דורכגענומען) ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל, אין שייך ענין השכחה. שמכניס את עצמו לגמרי בהלימוד ולא נשאר אף נקודה אחת שאינה חדורה מהלימוד שלו והלימוד שלו נחקק בכל איבריו, כל עצמותי תאמרנה, עי״ז נשמר (באַוואָרענט ער) מעמלק, אף ששכל ומדות הפכים זה מזה, קרירות וחמימות, בכל זאת צ"ל גם חמימות בעת הלימוד. ע"י שהעבודה אצלו בב׳ הקוים (דסור מרע ועשה טוב, וכן קרירות עם חמימות) אינו נותן מקום לעמלק, גם לא לרפיון לבד.