סיכום מאמרי מאמרי פרשת יתרו
13 מאמרים
פתיחה
בדרך כלל יחול שבת זו בשלהי חודש עשתי עשר, חודש שבט, ואף "מברכים החודש" אדר. אלא שבכמה שנים התוועד בשבת זו כשחל בו ט"ו בשבט, ולפעמים היה מתוועד בשבת זו גם כאשר אינו ט"ו בשבט.
מאמרי ט"ו בשבט כבר סיכמנו בגליון הקודם לש"פ בשלח.
בהרבה מהמאמרים ניכר בהם שהם עדיין המשך למאמרי "באתי לגני" המבאר את הפרק השייך לאותה שנה.
מאז הסתלקות הרבנית הצדקנית בכ"ב שבט תשמ"ח, זכינו לכמה קונטרסים מאמרים מוגה לשבוע זה וביניהם על פסוקי פרשה זו.
מפאת ענינו המיוחד דפרשה זו, מעמד הר סיני וקבלת התורה, רבו למאוד מאמרי רבינו על פסוקי הפרשה שנאמרו בחג השבועות ובימים סביבו, החל מר"ח סיון עד לסיום ימי התשלומין י"ב סיון.
ערכנו רשימת מאמרים אלו על פי סדר הפסוקים (ללא סיכום המאמר).
מעלת הצער מאי-היכולת לקיים תומ"צ
ש״פ יתרו, י״ח שבט. לעניני ה"דבור המתחיל" ראה תו"א פרשתנו. לקו"ת שה"ש מ, ב. ורד"ה זה חג השבועות תשכ"ט (מוגה תש"נ). לפני שפתח אמר: שהתוועדות זו קשורה עם ברכת "צאתכם לשלום" (כנראה הכוונה לרמ"מ פוטערפאַס) כיון שאצל חסידים הענין ד"אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" הוא אמירת מאמר חסידות (שזהו גם ענין של "דבר הלכה", שהרי מכל מאמר צריך ללמוד "בכן" בנוגע לענין שבהנהגה בפועל) אומר עתה מאמר חסידות: תוכנו הוא קיצור מאמר אדמו"ר האמצעי בקשר עם הגזירה שלקחו אנשי חיל מישראל ודחקום ואנסום לעבור על רצונו ית'. המאמר בשלמותו נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים. בכותרת המאמר: "בשבעה שנים קודם הייתי על קבר אבי אדמו"ר נ"ע, וראיתי קטרוג גדול על בחורי (שונאי) ישראל .. ועל זה נתייסדה התורה הזאת". יש לציין שבהתוועדות נוכחו: הרה"ת הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטערפאַס שז"ע יצא מרוסיא; הרה"ת הרה"ח ר' רפאל נחמן כהן שיצא מרוסיא לפני כמה שנים; והרה"ח ר' שניאור זלמן יפה שמעולם לא הי' שם ברוסי'. ארך חצי שעה, בכה כמה פעמים״. מיומן א׳ הת': ״ביום ה', כ״ו כסלו, נכנס ר׳ מענדל פוטערפאַס [שהגיע לנ"י מוצאי י״ט כסלו, אחרי צאתו מרוסי'] לראשונה ליחידות. הוא נכנס בשעה 9:45 ויצא לערך בשעה 11:00. שמעתי שמיד לאחר שר׳ מענדל יצא, ביקש כ״ק אד"ש לחפש את המאמר ״להבין ענין לקיחת אנשי חיל״ שאמר כ״ק אדמו״ר האמצעי בקשר עם חטיפת הקנטוניסטים לצבא רוסיא, וביקש למצוא את המאמר כבר בלילה ועכ״פ למחר. בלילה מצאו את המאמר, אולם הי׳ זה רק חלק מהמאמר, וכפי שידוע שמאמר זה הוא ארוך מאוד. שמעתי שגם למחרת שאל פעמיים אודות המאמר הנ״ל, והציע גם לחפש אצל כמה מזקני החסידים המחזיקים בידם הנחות שונות, אולם לאף אחד מהם לא הי׳ את חלקו השני של המאמר, והי׳ נראה שאינו שבע רצון מזה. רק בש״פ יתרו [השבת האחרונה טרם נסיעת ר׳ מענדל מבית חיינו] הבנתי, עכ״פ להשערתי, מדוע חיפש את המאמר הנ"ל".
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר", עסק התורה של כל אחד מישראל הוא דבר ה' ממש, "תען לשוני אמרתך", בכל זמן בלי שינוי, משא"כ קיום מצוות, עם החורבן בטלו רובם, ויש מניעות וכו' ולפעמים צריך מס"נ לקיימם ועומדים בניסיון במשך כו"כ שנים.
אדמו"ר האמצעי (בד״ה להבין ענין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נכרים) מבאר ענין הרצון במצוות, אף שמחולק לעדות חוקים ומשפטים הם למעלה מהשכל, כי רצונו ית' להיטיב לישראל ע"י קיום רצונו, משחרב ביהמ"ק נסתלק רצונו וכתוצאה מכך בטלו כמה מצות ונותרו רק פ"ז מצוות עשה שעל-ידם קיום העולם (חוץ משס"ה ל"ת שנשארו בשלימות), ומדת הדין מקטרג שגם מעט מצות אלו מקיימים אותן כמצוות אנשים מלומדה בלי אהוי"ר. כדי לבטל הקטרוג ניתן בלב מלכים לגזור על כמה מישראל שלא יוכלו לקיים מצוות, אז מצטער מזה וצועק כו', בזה מורה ומגלה את הרצון והתענוג שלו שתומ"צ נוגע להם בפנימיות הנפש, וכשיאפשרו לו הוא יקיים אותם בהתלהבות ותענוג גדול. זה פועל שיחזירו את כל המצוות וביהמ"ק. (ואף שישנם אלו ששקעו ברע ח"ו, הוא ענין הבירור וצירוף הרע שקודם הגאולה).
בזמן הגלות תורה במקום קרבן, כי מצטער על שאינו יכול להקריב בפועל, צער נחשב כמו תענוג וכאילו הקריב, אף שלימוד הוא חכמה, עולה עד כתר, למעלה משורש המצוות, וזה שייך רק בגלות שאי-אפשר להקריב. בכח התורה להגיע בכל זמן למצב דשכינה מדברת מתוך גרונו, משא"כ במצות לפעמים ישנם מניעות ועיכובים כדי לבחון ולגלות כמה יקר ונוגע להם בפנימיות נפשם ומס"נ לא רק על ג' עבירות הידועות אלא על כל תומ"צ ומעמידים דורי דורות שחפצים ללמוד תורה ולקיים מצוות ופועלים שלא יהיה קטרוגים ויה"ר שבקרוב ממש יאמר לצרותיהם די ויוציאם מן המיצר אל המרחב.
ג' שיטות בחידוש דמ"ת לגבי אברהם אבינו
ש״פ יתרו, כ׳ שבט ה׳תשכ״ה. מביא מהגהות הצ"צ למאמר אדמו"ר הזקן ד"ה זה שיצא לאור אז בקונטרס בפ"ע (עם הערות הרבי, נדפס אח"כ באוה"ת פרשתנו) בהקדמת המו"ל כתב: בעת ההתוועדות דש״פ יתרו הואיל כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמר חלק ממאמר". וראה גם סה"מ תרנ"ח. תרפ"ב. טרם התחיל אמר: ״על התיבות ומשה ניגש אל הערפל מפרש רש״י, שמשה רבינו נכנס לפנים משלש מחיצות, חושך ענן וערפל. מזה מובן, שבג׳ המדריגות דחושך, ענן וערפל הנה ערפל היא המדריגה הכי גבוהה. עפ״ז אינו מובן, מה שאחרי תיבת ערפל מסיים הפסוק אשר שם האלקים, דמכיון שערפל הוא כבר המדריגה הכי גבוהה מהמחיצות, ששם באים אל לפנים משלש מחיצות, הרי הי׳ צ״ל כתוב אשר שם הוי׳, שהוי׳ הוא שם העצם, ולא האלקים. ישנו מאמר אדמו״ר הזקן, עם הגהות מהצ״צ, הפותח ומשה ניגש אל הערפל, ששם מבאר הענין דערפל ע״פ חסידות וגם הפירוש דאשר שם האלקים", והתחיל באמירת המאמר דלקמן.
ב' פירושים בערפל: א. עולם העשי', אשר שם האלקים ב. כתר, ישת חשך סתרו. חושך ענן וערפל, הם כתר חכמה ובינה, עליית משה לערפל הוא עליית תפארת בבינה, אשר שם האלקים, התגלות עתיק הוא בבינה.
ג' שיטות במעלת מ"ת על האבות: א' אברהם זכה לרצו"ש מצד שורש נשמתו, וכל אדם מגיע לרו"ש ע"י התורה; ב' אברהם המשיך רק בעליונים, במ"ת נתחדש הכוח להמשיך אוא"ס בתחתונים; ג' (מהצ"צ וכולל שניהם) האבות המשיכו חג"ת (או אצילות) שם הוי' מלובש באלקים. שמש בתוך מגן. ע"י תורה מוציא חמה מנרתיקה, מא"ס ב"ה ממש. למעלה מהשכל בהשכל. ע"י כל אדם וגם למטה. הנמצא במדרגה תחתונה שרשו גבוה יותר ויכול לירד יותר למטה מצד מעלת בירור העלם, ולכבודי (לבושים) בראתי, להמשיך אלקות למטה. וזה שייך לכל אדם אף שנמצאים במעמד ומצב של "ויעמוד העם מרחוק ומשה (לבד) ניגש אל הערפל", בעבודה, ערפל הוא רצון פשוט למעלה מהשגה וצריך להמשיך בהשגה.
קטע מהמאמר: כדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שלימוד תורת החסידות צריך להיות כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה. וזהו גם כללות הענין שלימוד התורה צ"ל ביר"ש, ולא רק בלימוד תושב"כ, שבה מודגש ענין הקדושה כו' יותר מאשר ענין ההבנה וההשגה, אלא גם בתושבע"פ, שעיקרה הו"ע ההבנה וההשגה, הנה הגם שהבנה והשגה קשורה עם תנועה של התפשטות, ואילו יר"ש פועלת תנועה של כיווץ (היפך ההתפשטות), מ"מ, צ"ל לימוד בהבנה והשגה ויר"ש שניהם יחד, ולא זו בלבד שהכיווץ שמצד היראה לא יפריע להבנה והשגה, אלא אדרבה, שע"י היר"ש יתוסף בהבנה והשגה גופא.
וזהו "ומשה נגש אל הערפל", שגם בחי' ערפל, רצון פשוט שלמעלה מהשכל, נמשך למשה, בלימוד התורה, כולל גם תושבע"פ.
לימוד התורה למטה "כתבית יהבית" לעצמות
יום ג׳ פ׳ יתרו, כ"ף שבט, אחר תפילת מנחה, בשיחת "צאתכם לשלום" לאורחים שבאו ליו"ד שבט הגדול. הוא המשך (ב) לד"ה להבין ענין כתיבת ס"ת (יצא לאור מוגה סיון תשמ"ו). לכללות עניני המאמר ראה: ד"ה אלה מסעי גו', בלקו״ת מסעי. אוה״ת מסעי. סה״מ תרל״ה ח״ב. סד״ה אלה מסעי תשי״ג. תשי״ט. תשל״ב. סד״ה הנ״ל תשל״ה. תשל״ו. תשמ״א. תשמ״ב. תשד״מ. תשמ״ו. ענין העבודה דאנכי תשובה ומס"נ למעלה מהתחלקות, מביא מד"ה אתם נצבים תרס"ג.
"לאמר", בכל מקום וזמן שלומד תורה הקב״ה בעצמו אומר ומדבר כמו במ"ת, כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו. "אנכי" סובל ב' קצוות: אינו בערך ידיעה (משא"כ הוי' אלקיך, ממכ"ע וסוכ"ע, שייך לידיעה), ולאידך, ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, צמצום למטה מהוי' אלקיך.
הכח לזה: "ויכתוב משה (ספר תורה) "מוצאיהם (משרש הנשמה) למסעיהם (לירידתם למטה) ואלה מסעיהם למוצאיהם", עלי׳ למהותו ועצמותו ית'. כי יש הנברא שרשו יש האמיתי. אנכי מי שאנכי, כתבית יהבית להיות אלקיך, כחך וחיותך. שם שמים שגור בפי כל קאי על העצמות, שאפילו תינוקות יודעים כי המאור הוא בהתגלות, יהודים פשוטים אומרים בפשטות גמורה דער באַשעפער און דער וואָס לעבט אייביק (הבורא, חי העולמים) הכוונה בזה לפשיטות העצמות דלא אתרמיז בשום אות ובשום קוץ ונמשך בכל פרטי הגוף ונה"ב שניכר בהם "מי כמוך באלים הוי'". כבר בתחילת עבודתו בכח להמשיך זה ע"י תשובה ומס"נ, פותחים לו אוצר העליון שכבר ניתן לכ"א במ"ת עם ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים.
ב' אופני עבודה: אנכי נמשך לאלקיך ל' רבים, "מוצאיהם למסעיהם"; שאלוקיך יהיה כמו אנכי, "מסעיהם למוצאיהם". ע"ד רושם הקב"ע דר"ה על כל השנה, שפועל על כל השנה שיראה ראש השנה. ע"י הירידה, שקר העולם מתהפך לקרש המשכן. תורת הרב המגיד "עשה לך שתי חצוצרות", חצאי צורות, עבודת המטה עושה שלימות למעלה. כתבית (ה' אצבעות וקולמוס) יהבית (גם למי שאין שייכות לזה) ביטול הגזירה, ואני המתחיל, שנעשה דבר אחד עם אנכי.
"הוצאתיך מארץ מצרים", ארץ ל' רצון גם דלפנה"צ, ע"י עבודה בערות הארץ מדלג באין-ערוך למעלה יותר מלפנה"צ. כח זה ישנו לכ"א כשלומד תורה בכל מקום וזמן הקב"ה קורא ושונה כנגדו.
חכמות, ע"י החוץ, תרונה
ש"פ יתרו, כ״ד שבט, מבה״ח אדר-ראשון. מאמר זה הוא המשך (ג) לד״ה להבין ענין כתיבת ס״ת דעש״ק יו״ד שבט וד״ה וידבר גו׳ אנכי דכ׳ שבט. לכמה ענינים בהמאמר ראה ד״ה זכור דש״פ יתרו פר״ת. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ח. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתעח. סה״מ תרל״ד. וראה גם ד״ה פדה בשלום דש״פ ויצא תשי״ט. ד״ה החודש דש״פ צו תשמ״ג. הדיוקים: ראה תו״א פרשתנו. גם המאמר שלאחריו, ד"ה היה מידי חודש בחדשו מש"פ משפטים בדר"ח אדר ראשון, הוא מאמר ד' ואחרון בהמשך מאמרים אלו.
אלקים, גבורה וצמצום להמשיך 'אנכי' למטה ותעלה הנשמה למעלה משרש התורה. הכח לזה ע"י חקיקה בלוחות אבן "אשר כתבתי להורותם", איחוד ב' קצוות דאנכי. ,אל יתהלל החכם בחכמה" לבד, אלא ע"י "השכל ויודע אותי", פועל יוצא, צו מאכן פארשטיין בזולת.
"חכמות (ב' דרגות בתורה) בחוץ תרונה", ולא כשנשאר בחכמתו לבד. עשרה מאמרות כנגד עשה"ד. רק חכם בעצם יכול להסביר לשכל קטן, מגלה ומפתח את שכלו מהכח אל הפועל. למעלה מזה, אין חכם כבעל הנסיון, מביא את חכמתו במעשה, נמשך לבי"ע שהנבראים יכירו אלקות, עי"ז "תרונה", "בזאת יתהלל", ומגיע ללב שלם באהוי"ר וברינה, ענין התענוג, טנת"א, טעמים נקודות תגין אותיות, הם טעמי תורה שיתגלו לעת"ל שיהי' "ישקני מנשיקות פיהו", "אז ימלא שחוק פינו", אלא שזה דוקא ע"י "בחוץ תרונה", רננא ברמשא, מגיעים לאנכי מי שאנכי כתבית יהבית בכתיבת ס"ת בדיו על הקלף (דצ"ח) ונתינתו בארון, "ושכנתי בתוכם", כמבואר במאמרי ההילולא.
שלישי, קו האמצעי גבוה ומייחד ב' הקוין
ש״פ יתרו, כ״ד שבט, מבה״ח אד"ר. המשך (ד) מבאתי לגני יו"ד שבט. ראה גם מאמר שלפניו ד״ה ובנ״י הלכו ביבשה. דיוקי המאמר, ראה תו"א פרשתנו. תו״ח פרשתנו. תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א). תרנ״ה. תש״ב. ועוד.
סדר הפסוקים "בחודש השלישי גו'" הם הכנה והקדמה ופירוש למ"ת. אף שכבר היתה תורה אצל האבות והשבטים, החידוש דמ"ת "ארץ יראה ושקטה". נתבאר (בד"ה באתי לגני) ב' קוין באוא"ס, התפשטות וצמצום, רצו"ש, שעשועי (ל' רבים) המלך בעצמותו. "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".
החידוש דמ"ת, "בחודש השלישי", קו השלישי, הוא למעלה ומחבר ב' הקוין חו"ג ניסן ואייר, עושה שלום, חיבור עליונים ותחתונים ואני המתחיל, אף שאלו ואלו דא"ח עכ"ז הלכה כמותו.
לפני מ"ת "ארץ יראה" בלי חיבור, ולאחר מ"ת "שקטה" ביחוד ב' הקוין, "ביום הזה", יחוד שמשא וסיהרא, מדבר סיני (תשוקה וכליון) ורפידים (קרירות ורפיון), קאלטקייט בקדושה און ווארימקייט בעניני עולם. ע"י המשכה מלמעלה המיחדן (חסר הסיום).
לימוד בביטול מתקן רפיון ידים בתורה
יום ה' פ׳ יתרו, ט״ו שבט. י"ל "לקראת ש״ק פ׳ יתרו, כ״ב שבט .. א) מאמר ד״ה בחודש השלישי גו׳, שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתוועדות דיום ה׳ פ׳ יתרו, ט״ו בשבט ה׳תשל״ד. ב) ״הדרן״ על סדר הלימוד ליאָרצייט .. עש״ק פ׳ יתרו, כ״ב שבט, שנת ה׳תש״נ".
"ביום הזה באו מדבר סיני", פרש"י, שיהיו ד"ת חדשים עליך, כי בלימוד האדם עכשיו הקב"ה אומר את הדברים האלה באותו אופן כמו במ"ת. חידוש דמ"ת, חיבור מעלה ומטה, אצילות ובי"ע, חיבור התחלקות ולמעלה מהתחלקות, גבול ובל"ג, עליונים ירדו לתחתונים, תחתונים יעלו לעליונים, עשיית כלים לאלקות בעבודה דתומ"צ, פעולת העליונים בכל ו' קצוות דמקום וזמן לתת כח לעליית התחתון, לימוד האדם פועל אמירה למעלה, "תען לשוני אמרתך".
התורה נק' עוז (לנפה"א, מלמעלמ"ט) ותושייה (לנה"ב, מלמטלמ"ע). "ביום הזה באו מדבר", דיבור בביטול, כעונה אחר הקורא, "סיני", שירדה שנאה לאוה"ע, בירור הגוף ונה"ב ועי"ז "ויסעו מרפידים", שמסיע עצמו מרפיון וחלישות בדברי תורה ועושה תשובה ע"ז ומתחזק בד"ת עוד יותר. ע"י שלומדים פסוק זה עתה, הנתינת כח על "ויסעו מרפידים" הוא עוד יותר מבעבר.
הודאת יתרו בירר גקה"ט, אור כללי דמ"ת
ש״פ יתרו, כ״ד שבט, מבה״ח אדר. "מדייק בזה בד״ה זה דשנת תרע״ה בהמשך תער״ב ח״ב (ס״ע תתנא) הנדפס עתה (עש"ק מברכים אדר תשל"ז) וכן מדייק באוה״ת פרשתנו".
הודאת יתרו היה תנאי והכנה והקדמה למ"ת, ע"ד "ורב תבואות בכח שור", כך עבודת נה"א עם הנה"ב מוסיף אור חיות וכח בעבודת נה"א מצ"ע, בכל מאודך. ע"י נה"ב נעשה יתרון האור למעלה ממדוה"ג דנפה"א. ענין מ"ת ביטול הגזירה וחיבור עליונים ותחתונים, ליתרון אור פרטי די בבירור הנה"ב וק"נ, משא"כ לפעול אור כללי צ"ל ביטול גקה"ט, ע"י הודאת יתרו שעבד וידע והיה כהן לע"ז נמשך מ"ת.
"וראיתי אני", חידוש ויתרון גם בערך האור והחכמה, "מן הסכלות" שאינו ממש אלא חכ' חיצוניות, לגבי קדושה נק' סכלות אף שיש בם אורות מרובים דתהו מג' הראשונות שבהם, מ"מ אמר שלמה שאורות דתיקון הם למעלה מזה. כי ע"י בירור ניצוצות מתגלה שרש התיקון שלמעלה מתהו. "ואהב את יעקב", אף שעשו הוא הבכור. "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה". לכן מזכיר שיתרו היה כהן מדין, ל' מדון ענין הפירוד, הפך התורה שענינה שלום.
"חותן (ביום חתונתו זה מ"ת) משה" שענינו תורה. וג' ענינים ראה, קרי"ס; אשר עשה אלקים; כי הוציא ה'. הם גילוי עתיק; בכלים דאלקים; וגילוי אור שע"י יצאו ממצרים. אלא שאצל יתרו היה רק בבחי' שמיעה אבל למשה וישראל ע"י גלות ושעבוד נזדככו הם והעולם לקבל התורה, כי הוציא הוי' את ישראל ממיצרים וגבולים דלעו"ז ודקדושה.
הודאת יתרו גרם יתרון אור בתורה מעצמות
יום ב' פ' יתרו ט"ו בשבט. יצא לאור "לקראת ש"ק פ' יתרו, כ"ב שבט, יום ההסתלקות של הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע .. עש"ק כ"ב שבט תשמ"ט". על אף התחלתו באתי לגני, המאמר מבאר ענין הודאת יתרו קודם מ"ת. יתרון האור מן החשך. ראה אוה"ת ריש פרשתנו. ד"ה וישמע יתרו תרמ"ז. תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ע' תתסא ואילך). ד"ה ויאמר משה ה'תש"ט.
"באתי לגני" בהמשכת עיקר שכינה במשכן, בעבודה דאתכפיא ואתהפכא ונעשה יתרון האור מן החשך, במ"ת היתה ירידה השכינה בארץ רק בתור נתינת כח לעבודה. מ"ת בא לאחר הוראת יתרו "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים" וניתן הכח להפוך חושך לאור וליתרון האור. יתרו היה חכם גדול בחכ' חיצוניות, בירר חכ' דלעו"ז, יתרון החכמה מן השכלות, ופעל יתרון בחכ' דקדושה, גם בחכמת התורה שנמשך מלמעלה נמשך בה עצמות וניתן לחדש בה. ענין שידע בכל ע"ז שבעולם, הם כל המדרגות של סדהש"ת, וענין כהן מדין, לשון מדון ופירוד (שהתחלתן כבר בגילויים דאצילות) וכאשר הוא הכיר בהפלאת העצמות שלמעלה מהגילויים, כי גדול ה' מכל האלקים, אנא נסיב מלכא, פעל שנמשך עצמות באופן ששייך לגילויים וניתן כח לכל אחד לאפשא לה, לגלות חלקו בתורה, לחדש בפרד"ס התורה. ע"י ההחלטה ללמוד ולקיים מעוני הנה מיד לאחר ההחלטה הוא לומד ומקיים מעושר אמיתי בגו"ר גם יחד ומוסיף בלימוד התורה נגלה וחסידות און מ'ברענגט אראפ משיח צדקנו.
עליית הגשמי והרצפה בעמידה דקב"ע
ליל ב' פ' יתרו, אור לט"ו בשבט. בכללותו הוא המשך (ג) לד"ה באתי לגני המבאר פרק ט דהמשך ההילולא בעניין קרשי המשכן עצי שטים עומדים המחברים הגג והרצפה כאחד, ענין המצוות מחברים אוא"ס עם העולמות. ביאור פסוק "אתה האל עושה פלא" מהפרק השייך לשנה זו (עז). מבאר בו ענין והר סיני עשן כולו וגו' ע"פ לקו"ת במדבר.
וכל העם רואים גו' מתאר גודל הפלאה בעניני עוה"ז הגשמי, משא"כ הענינים שהיו בעולמות העליונים באו ברמיזה. גם עשה"ד הם בענינים פשוטים וגשמים. קשור למבואר בפרק ט דהמשך ההילולא בנוגע למצוות שנק' עמודים, קרשי המשכן, עצי שטים עומדים, לחבר אוא"ס לעולמות כעמוד המחבר גם עם הרצפה להיות כאחד ממש, לממשות (ע"ד חלק אלוה ממעל ממש) אף שהראש נשאר בגובה מעלה הוא מאוחד בגוף וברגל הניצבים ברצפה. ענייני מעלה (פלא) קשורים לעשיה למטה (עושה) ועי"ז גאלת בזרוע עמך. לכן במ"ת היו אותות ומופתים בעניני גשמיות, קולות לפידים וגו' וירדו למטה דוקא, וירד הוי' על הר סיני, והיא תכלית התורה שתהיה עבודה באופן דעמודים לחבר אוא"ס לעולמות, לא שעלו ממעמדם אלא בהיותן נשמה בגוף דוקא ובעבודה דקב"ע שהיא ראשית העבודה עיקרה ושרשה, "ועמדו רגליו" דאדם התחתון עי"ז נבנית כל קומתו ונעשית העבודה בשלימות ופועלים ועמדו רגליו ביום ההוא בפשטות.
העבודה דמזבח אדמה ומזבח אבנים
ש״פ יתרו, י״ט שבט. מאמר קצר. מיוסד על "המבואר בהמאמר דש״פ יתרו תר״ם והוא באופן אחר מהמבואר באור התורה פרשתנו".
מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו, ואח"כ נאמר ואם מזבח אדמה תעשה לי לא תבנה אותן גזית גו'. מזבח אדמה, בחי' אדם, אדמה לעליון. אבנים הם הניצוצות שנפלו בגקה"ט. היא המצוה שנתנה לדור המדבר שהם היו גלגול דור הפלגה שחטאו בחומר ולבנים ונזדככו נשמותיהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים במצרים, ולכן ניתן להם המצוה דבנין מזבח אדמה ואבנים, תיקון חטא הפלגה דנעשה לנו שם, בירור עניני הרשות בלי ישות ופירוד ע"י וזבחת עולתיך ושלמיך גו' פרטי עבודה דתומ"צ. משא"כ מזבח אבנים הם בירור גקה"ט, אתכפיא ואתהפכא ויתרון האור מן החשך, לכן נאמר תנאי "ואם", וגם "לא תבנה אתהן גזית" כי הניצוצות נעלים מאוד ויש לנהוג בהם כבוד. דורנו הוא גלגול דור רשב"י שהיו גלגול דור המדבר ומשה גואל ראשון הוא גואל אחרון, לכן צ"ל עבודה דמזבח אדמה ומזבח אבנים שיתבררו כמ"ש והסירותי את לב האבן וגו'.
החרדה קודם מ"ת, העדר קודם להוי' חדשה
ש״פ יתרו, י״ז שבט. לכללות הד"ה ראה לקו״ת במדבר יב, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ב. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב. אוה״ת שבועות. רד״ה זה תרכ״ט. תרס״ב. תרע״ה (בהמשך תער״ב). תרע״ח (ב' אלו מביא במאמר זה). תרפ״ב. תש״ו. ד״ה וידבר גו׳ אנכי תשי״ד. ועוד. בתחילת המאמר: "ידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, וגם בד״ה זה שנאמר לפני מאה שנה (בשנת תרמ״ד) .. במאמר דשנת תרמ״ד לא נמצא בגוף כתב יד קודש המשך המאמר, אבל יש להבין את המשך הביאור בזה ע״פ המבואר בדרושים אחרים מבעל המאמר עצמו (כ״ק אדמו״ר נ״ע), וגם בדרושים שלפני זה שעליהם מיוסד מאמרו, בדרושי אדמו״ר הצ״צ ואדמו״ר האמצעי ועד לדרושי אדמו״ר הזקן".
במ"ת נאמרו דברים פשוטים לכאו', אבל יש חידוש דמצווה ועושה. גם היו קולות וברקים וכו' ונאמר אנכי ל' יחיד שהיה הדיבור עם כל אחד מישראל. כי היה המשכת עצמות בגלוי וחדרה בכל סדר ההשתלשלות גם בדברים הכי פשוטים, המשכת העצם היא בדברים תחתונים ופשוטים ביותר ובעולם הכי תחתון ובדברים פשוטים שבו. פי' לאמר דעשה"ד הוא שהגשמי והתחתון עצמו נעשה האומר (אַ זאָגער) כי נמשך עצמות מצד ענינו (של התחתון) "שכל או״א הרגיש בנפשו את השם הוי׳ שהאיר בנפשו . . ושרש ההמשכה היא מבחי׳ עצמות א״ס".
לאתעדל"ע זו צ"ל המשכה באתר שלים (אף שאין זה ממשיך אותה) עד"ז להמשכת העצם צריך הסרת ההעלמות וההסתרים והבלבולים, כי קוב״ה לא שריא אלא באתר שלים, לכן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. העדר וצמצום בשביל הגילוי. החרדה מהקולות וברקים במ"ת הוא העדר קודם להווי׳ חדשה, ביטול כדי לקבל גילוי העצמות, הכנה וכלי להמשכת העצם, שהוא הוי׳ האמיתי.
עד״ז הכנה לתורתו של משיח, פנימיות התורה, היא ע״י ההעדר וההעלם שבכל הגלויות, ובפרט בגלות הזה האחרון, ובעקבתא דמשיחא, שזהו הגלות הכי ארוך וכו׳ וגלות המר וכו׳, שזהו ההעדר הגדול ביותר, ולכן באים על ידו אל ההווי׳ האמיתית שהיא הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי׳ גלות, משום שאי אפשר שתהי׳ מציאות של גלות גדולה יותר מן הגלות הזה, ולכן גם הגאולה (ההווי׳) שעל ידו היא גאולה שאין למעלה הימנה.
כהן מדין וחותן משה, בקע כל הצמצומים
ש״פ יתרו, ח״י שבט. לכללות המאמר ראה המשך תער"ב ח״ב ע׳ תתנא ואילך. וראה גם אוה״ת פרשתנו. נזכר בו החידוש בענין הצמצום המבואר במאמרים הקודמים ד״ה באתי לגני וד״ה ארבעה ראשי שנים הם. בשיחה לאח"ז הוסיף דבר בענין זה.
אף שהפרשה מספרת בשבחו של יתרו ומה שכיבדו משה רבינו, נזכר גם שהיה כומר לע"ז. בזהר איתא דמ"ת תלוי בהודאת יתרו. חידוש מ"ת, אף שאלפיים שנה קדמה (ושייכת) תורה לעולם וגם בפועל היה לאבות תורה, אלא שהיתה גזירה בין עליונים ותחתונים כי היו רק גילויים, החידוש דמ"ת שנמשך העצם עד לעצומ"ה ית'.
במאמרי באתי לגני (דהשתא) נתבאר שגם הענין הכי ראשון לאחר עצמות כביכול נמשך ע"י צמצום, ובמ"ת נמשך למטה מדרגה זו דלפני הצמצום לבחי' ישת חשך סתרו. לכן הודאת יתרו לפני מ"ת פעל יתרון האור מן החשך הזה שלמעלה מאור. ונרמז בכתוב: כהן מדין (תכלית הישות) חותן (חות דרגא, המשכה למטה) משה (תכלית הביטול, "מן המים משיתיהו") גם שמע קרי"ס, בקיעת כל הצמצומים מסכים ופרסאות למעלה עד אין קץ עד שגם יתרו חכ' דקלי' נהפך לאור. ומשם נמשך לד' מדרגות: אורות, כלים, לבושים והיכלות ופעל הגילוי דמ"ת בעוה"ז הגשמי.
מאמרים על פסוקי הפרשה שנאמרו בחג השבועות
א. וידבר גו' אנכי - תשי"ג
יום ב' דחג השבועות
ב. וידבר גו' אנכי - תשי"ד
יום ב' דחג השבועות
ג. להבין ענין מתן-תורה – תשט"ו
ליל א' דחה"ש לפנות בוקר
ד. וירד הוי' על הר סיני - תשט"ו
יום ב' דחג השבועות
ה. להבין ענין נתינת התורה לנש"י תשט"ז
ליל א' דחה"ש לפנות בוקר
ו. אנכי ה' אלקיך - תשט"ז
יום ב' דחג השבועות
ז. ועתה אם שמוע - תשי"ז
יום ב' דחג השבועות
ח. וידבר גו' אנכי - תשכ"ב
יום ב' דחג השבועות
ט. וכל העם רואים - תשכ"ג
ליל א' דחה"ש לפנות בוקר
י. וידבר גו' אנכי - תשכ"ד
יום ב' דחג השבועות
יא. אנכי הוי' אלקיך - תשכ"ו
ליל ב' דחג הפסח
יב. וידבר גו' לאמר - תשכ"ו
ש"פ נשא ט סיון.
יג. וירד הוי' על הר סיני - תשכ"ז
יום ב' דחג השבועות
יד. וידבר גו' אנכי תשכ"ח (מוגה)
יום ב' דחג השבועות
טו. בחודש השלישי - תשכ"ט (מוגה)
ש"פ במדבר מבה"ח וער"ח סיון
טז. וידבר אלקים גו' - תשכ"ט (מוגה)
יום ב' דחג השבועות
יז. ויהי ביום השלישי - תש"ל
ליל א' דחה"ש לפנות בוקר
יח. וידבר גו' לאמר - תש"ל
יום ב' דחג השבועות
יט. וידבר אלקים - תשל"ד
יום ב' דחג השבועות
כ. וידבר גו' אנכי תשל"ה
יום ב' דחג השבועות
כא. להבין ענין מ"ת - תשל"ו
יום ב' דחג השבועות
כב. בחדש השלישי - תשל"ז
יום ג' ליל ר"ח סיון
כג. וידבר אלקים - תשל"ז
יום ב' דחג השבועות
כד. וידבר אלקים - תשל"ז
ש"פ נשא יא סיון.
כה. וידבר גו' לאמר - תשל"ח
יום ב' דחג השבועות
כו. בחודש השלישי ביום הזה - תשל"ט
אור לג' סיון.
כז. וידבר אלקים - תשמ"ב
אור ליום ה' יב סיון.
כח.וכל העם רואים - תשמ"ו
ש"פ נשא יד סיון.
כט. והר סיני עשן - תשמ"ז
יום ב' דחג השבועות
ל. בחודש השלישי - תשמ"ח
ר"ח סיון אחר תפילת ערבית מביתו הק'
לא. אנכי הוי" אלקיך - תשמ"ט (מוגה)
אור לערב חג השבועות