ומשה נגש אל הערפל – תשכ"ה

ב' פירושים בערפל: א. עולם העשי', אשר שם האלקים ב. כתר, ישת חשך סתרו. חושך ענן וערפל, הם כתר חכמה ובינה, עליית משה לערפל הוא עליית תפארת בבינה, אשר שם האלקים, התגלות עתיק הוא בבינה.

ג' שיטות במעלת מ"ת על האבות: א' אברהם זכה לרצו"ש מצד שורש נשמתו, וכל אדם מגיע לרו"ש ע"י התורה; ב' אברהם המשיך רק בעליונים, במ"ת נתחדש הכוח להמשיך אוא"ס בתחתונים; ג' (מהצ"צ וכולל שניהם) האבות המשיכו חג"ת (או אצילות) שם הוי' מלובש באלקים. שמש בתוך מגן. ע"י תורה מוציא חמה מנרתיקה, מא"ס ב"ה ממש. למעלה מהשכל בהשכל. ע"י כל אדם וגם למטה. הנמצא במדרגה תחתונה שרשו גבוה יותר ויכול לירד יותר למטה מצד מעלת בירור העלם, ולכבודי (לבושים) בראתי, להמשיך אלקות למטה. וזה שייך לכל אדם אף שנמצאים במעמד ומצב של "ויעמוד העם מרחוק ומשה (לבד) ניגש אל הערפל", בעבודה, ערפל הוא רצון פשוט למעלה מהשגה וצריך להמשיך בהשגה.

קטע מהמאמר: כדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שלימוד תורת החסידות צריך להיות כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה. וזהו גם כללות הענין שלימוד התורה צ"ל ביר"ש, ולא רק בלימוד תושב"כ, שבה מודגש ענין הקדושה כו' יותר מאשר ענין ההבנה וההשגה, אלא גם בתושבע"פ, שעיקרה הו"ע ההבנה וההשגה, הנה הגם שהבנה והשגה קשורה עם תנועה של התפשטות, ואילו יר"ש פועלת תנועה של כיווץ (היפך ההתפשטות), מ"מ, צ"ל לימוד בהבנה והשגה ויר"ש שניהם יחד, ולא זו בלבד שהכיווץ שמצד היראה לא יפריע להבנה והשגה, אלא אדרבה, שע"י היר"ש יתוסף בהבנה והשגה גופא.

וזהו "ומשה נגש אל הערפל", שגם בחי' ערפל, רצון פשוט שלמעלה מהשכל, נמשך למשה, בלימוד התורה, כולל גם תושבע"פ.