מאמרי שנת תשמ"ט
6 מאמריםחידוש ומעלת ר"ה על כ"ה אלול. ענין מאתיים שנה להולדת הצ"צ
"ידוע הדיוק בענין זה בדרושי רבותינו נשיאנו מדוע נקבע ר"ה בא' בתשרי שבו נברא האדם .. ונתבארו בזה כמה תירוצים והסברים בדרושי אדה"ז ואדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר. אמנם מצינו חידוש בדרוש אחד של אדה"ז שעל דרוש זה ישנם הגהות מאדמו"ר הצ"צ שמבאר שם..". (באוה"ת דרושי ר"ה ע' שכג). מקשר להיותו שנת המאתיים להולדת אדמו"ר הצ"צ (תקמ"ט-תשמ"ט) עם רשימה שלו עה"פ "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו" ומקשר לר"ה.
קחו עמכם דברים, למעלה ממדוה"ג
ש"פ וילך. שובה, וא"ו תשרי. מאמר האחרון בסר מאמרי הרבי לאורך השנים. כשלון ברגל גורם ירידה לראש. לכן צריך שהוי' יהיה אלקים וצמצום לגבי עצמות ויורגש בפנימיות, אלקיך. לזה צריך קחו עימכם דברים. למעלה ממדוה"ג, מוספים כהלכתם, כי כשלת בעוונך לכן בכוחו לעלות למלעלה ממדוה"ג. כמו המהלך במדבר שממשיך קדושה לימי החול. במאמר המוסגר: יש להעיר על דבר פלא, שלא מצינו דרושים בלקו"ת על פ' שופטים ועל פ' וילך, אף שפ' וילך אינה חלה תמיד בשבת שובה, ויש דרושים שנתבארו בהם כמה פסוקים מפרשה זו. ועל פי דברי כ"ק מו"ח אדמו"רי שגם בסיפורים צריך לדייק בפרטי הדברים. היינו פרטי הזמן והמקום של הסיפור, אף שאינו נוגע לגוף הענין, כ"ש וק"ו שכן הדבר לענין דרושי חסידות ובפרט כספרי היסוד דתורת החסידות, תורה אור ולקו"ח. שצריך לדייק בכל פרט.
"מצה זו שאנו אוכלים" לאחר עבודה כל השנה
י"ג ניסן, אור לי"ד לאחר מעריב. ציוה לנגן והחל אמירתו בניגון של מאמר (לאחר שלא זכינו לשמוע מאמרים בניגון של מאמר משבת בראשית תשמ"ו) וכבר למחר יצא מוגה, "עחה"פ תשמ"ט".
החילוק בין מצה קודם חצות ("מצת" חסר וא"ו) למצה שלאחר חצות ("מצות" מלא וא"ו) היה רק בפסח הראשון. אבל לאחרי מ"ת גם המצות שקודם חצות הם מלא וא"ו. ויתרה מזו, כיון שהגילוי במצות אלו הוא ע"י קדימת עבודת תומ"צ במשך כל השנה, וגם אכילת המצה היא מצוה, ה"ה נעלה יותר גם מהגילוי דמצה שלאחר חצות בפסח הראשון. ואעפ"כ אנו אומרים "מצה זו שאנו אוכלים כו' על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", כי מצות סיפור יציאת מצרים הוא לספר את הענין כמו שהי' אז, וגם עתה ישנו המעמד ומצב שהי' אז.
ויהי רצון, כשם שמסיימים בהפטרה דאחרון של פסח "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה .. ביום ההוא יוסיף אד' שנית ידו לקנות את שאר עמו" אשר ישאר מז' מקומות של גלות, ויביאם למצב של שמיני המצב דגאולה האמיתית והשלימה ויקויים הייעוד בפשטות ובכל הפרטים וגם בפנימיות מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.
גליון זה מוקדש
לכבוד יום הבהיר י"א ניסן
מאה עשרים ושלוש שנה להולדת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
מעשינו ועבודתינו הכנה לגאולה העתידה
יצא לאור מוגה בשעתו "אסחה"פ תשמ"ט". המאמר היה כעין שיחה. מביא מהמשך והחרים תרל"א לאדמו"ר מהר"ש ובסופו קישר עם סעודת משיח ושתיית ד' כוסות. כמו כן הזכיר בשמות כל רבותינו נשיאנו.
"מקריעת ים סוף באים מיד לבקיעת הנהר בגאולה העתידה ואין הדבר תלוי אלא במעשינו ועבודתנו, ע"י גאולה פרטית ונצחית בקיום מצוות. כדבעי מקרבים ומביאים גאולה העתידה. סגולה מיוחדת בענינים השייכים בגלוי יותר למשיח.
אכילת סעודת משיח באחרון של פסח ושתיית ד' כוסות בסעודה זו שהם שייכים לגאולה העתידה. ובפרט שמעשינו ועבודתינו עכשיו הם כננס על גבי ענק, כיון שהם באים לאחרי ובהמשך למעשי ועבודת רבותינו נשיאינו, אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי אדמו"ר הצ"צ אדמו"ר המהר"ש אדמו"ר נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר, הרי בודאי ובודאי שבכח של מעשינו ועבודתינו, כולל אכילת סעודת משיח ושתיית ד' כוסות באחרון של פסח, להביא את הגאולה מיד, כהרף עין ממש.
במ"ת ניתן כח העצמות לחידוש אמיתי
״בסיום תפילת מעריב הסתובב כ״ק אדמו״ר שליט״א ופנה לסטנדר השני, ולשמחת כולם פתח באמירת מאמר ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך. המאמר הי׳ ללא הקדמת ניגון הכנה (מספרים שכן נהג גם באמירת מאמר ״מתן תורה״ בליל א׳ דחה״ש לפנות בוקר עד שנת תש״ל), וכן לא כרך מטפחת על ידו הק׳. המאמר ארך למעלה מחצי שעה, כשעיניו הק׳ עצומות כל משך זמן האמירה״ (מיומני התמימים). י"ל מוגה בקונטרס בפ״ע בשעתו. חלקו הגדול הי כעין שיחה.
הכח להתחדשות (כח העצמות לברוא יש מאין) ניתן לישראל במ"ת, כדי שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ומרומז בתיבת "לאמר" שקודם עשרת הדברות. מ"מ נאמר "אשר הוצאתיך מארמ"צ" ולא 'שבראתי שמים וארץ', כי הכוונה בישראל "אז זיי זאלן דורכגיין הענין דמצרים מל' מיצר וגבול, ושיהי' אצלם היציאה מארץ מצרים ואפילו מבית עבדים, שיהיו מושללים מעבדות לבו"ד ואיזו שהיא, "כי לי בנ"י עבדים", לי, לעצמות ומהות, ושטרי קודם". וכל זה תלוי במעשינו ועבודתנו.
"בכל שנה חוזרים ונמשכים כבפעם הראשונה ובאופן נעלה יותר, גם בהכנות למ"ת, ונעשה תוקף בעולם ובג' העמודים עליהם הוא עומד. שייך למרע"ה, דוד המלך והבעש"ט שהפיץ ענין החידוש בהבריאה בכל רגע, מהענינים העקרים דתורת החסידות.
ומקרבים את אמיתית החידוש בתורה, תורה חדשה מאיתי תצא".