מאמרי פרשת נשא

פירוש הבעש"ט "שויתי" לשון השתוות, הפי' הפשוט "שויתי" קאי על הוי', שמתי את הוי' לנגדי תמיד, גם להבעש"ט הפי' להשתוות בשם הוי' שאין בו התחלקות. מצד יכולת הא"ס שלמעלה מהתחלקות דבוצינין נהורין ורעותין, כלים אורות ורצון. העבודה ד"שויתי ה' לנגדי תמיד" להמשיך התורה מלמעלה למטה בהתחלקות, נסעה וירדה, גם במדרגה תחתונה ולעלותה לשרשה. ובאים ל"שויתי" במדריגה נעלית יותר, שעבודת האדם היא באופן שכל דבר המאורע הכל שוה אצלו, ועד שבאים לשם הוי' שלמעלה מהתחלקות, עד לפשיטות העצמות ונמשך גם למטה, שגם ענינים שהיו מנגדים (לנגדי) נהפכים לקדושה, ושמתעלים בבחי' "שויתי הוי' תמיד". ונמשכת משם ריבוי השפעה בלי גבול בנוגע לכל הדברים גשמיים, וכסיום השו"ע "וטוב לב משתה תמיד". תשכ’’א

הענין שבא אחרון במקבל הוא הראשון אצל המשפיע, עולם הפוך ראיתי, התהוות בפועל שמים תחילה כב"ש, אבל במחשבה ארץ קדמה כב"ה. "אל יתהלל חכם בחכמתו", התכלית אינה החכמה באדם אלא כשמתפשט למטה, "השכל וידוע אותי כו' בארץ", "שעשועי את בני אדם" בתורה שנמשכה למטה. תשכ’’ה

ג' אופני הילוך בלי גבול "נשא את ראש", עליית הראש לכתר, רצון, ע"י בני קהת נושאי הארון ובני גרשון נושאי יריעות, פנימי ומקיף, "זנתתי לך מהלכים" ב' עניני הילוך בל"ג, רעותא דלבא (גרשון) ותורה ומצוות (קהת)"בין העומדים" בני מררי נושאי הקרשים. וגם בהם נפעל הילוך ע"י העגלות שרומז על הנה"ב. הילוך בל"ג ע"י אהבה של הנה"ב לאחר בירורה. בני גרשון פועלים הילוך גם בנה"א, הן עגלות והן משא ("אחריך נרוצה") ובני קהת נושאי הארון, הילוך בל"ג מצד השורש האמיתי דנה"א שאינו שייך כלל לנפש הבהמית (עגלות), ולכן הי" עיקר משאם הארון, ענין התורה, "הביאני המלך חדריו" נפעל במ"ת בחג השבועות. אמנם הילוך בל"ג שע"י הירידה למטה בעבודה דבירור נה"ב דוקא, יתגלה לעתיד לבא.

עשרת הדברות ("וידבר גו' אכה"ד האלה") מחזקים את העשרה מאמרות ("לאמר") כי כח הפועל שבעש"מ אף שהוא כח הבורא ית' שמציאותו מעצמותו אבל הם מבחי' חכמה תתאה, מים תחתונים, מלכות, רגלי' יורדות, לכן לא די בכח הפועל שישנו בכל הנבראים, אלא יש צורך שעשה"ד, חכמה עילאה, מים עליונים, שיחזקו את העש"מ. ירידת התורה למטה היא השפעה עצמית, ואי אפשר לירד ולהתלבש אור התורה אלא בגשמית, כי כל השפעה פנימית ועצמית אינה יכולה לבוא אלא במהות גשמי. ב' פירושים בחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו', שע"י התורה נברא העולם, ושכל המכוון בבריאה הוא בשביל התורה. מקור העולם מחיצוניות א"ק, ושרש התורה הוא מפנימיות א"ק, החיצוניות נמשכת מהפנימיות, והמכוון בחיצוניות הוא בשביל הפנימיות, וענין זה נעשה ע"י שממשיכים עשרת הדברות בעשרה מאמרות. תשכ’’ז

היות העולמות אין ערוך לאוא"ס צ"ל המשכת אלקות בסדר כלל ופרט, שיומשך האור בהעלם והגבלה ואז הפרטים יתלבשו בערך הכלים. שרש הפרט למעלה מהכלל ואדרבא ע"י נוסף ריבוי בהכלל. ביאור מארז"ל ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ע"ד החילוק בין נקודת ההשכלה, שהיא הכלל שקודם לפרטים, ונקודת התמצית, שבאה לאחר השגת הפרטים שיש בה ב' המעלות דכלל ודפרט. ב' ענינים אלו בחנוכת המזבח: "ביום המשח אותו.. אחרי המשח אותו". מעלת הפרטים דתושבע"פ שעל ידם מגיע למעלת תושב"כ שלמעלה מהפרטים, תשכ’’ט

מעלת התורה שעושה שלום, משנה מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם בשלום הרי שמונים עם כ"ד ספרים דתושב"כ וניתנה לכ"ו דורות מאדם עד משה הרי ק"ל, "שלשים ומאה משקלה". תרומה, תורה מ', וניתנה למ' יום ותושבע"פ מתחיל ומסיים במ"ם, עין יפה אחד מארבעים, מקבל מוחין, כחב"ד כלול מיו"ד. תרומה תרי ממאה, עין בינונית א' מחמישים. ענין מס"נ דק"ש שכתוב ו(לכן) למטה מתורה, ע"ד תשובה שיודעים עליה מהתורה. תורה מ', חידוש מ"ת מתנה, למעלה מירושה ויגיעה שבתורה. נרמז בקרבן נתנ–א'ל בן צוער נשיא יששכר שהיו בעלי תורה. ענינו בעבודה, עסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, לאכללא שמאלא בימינא, חיבור עליונים ותחתונים כמו במ"ת. תש’’ל

התורה נקראת אמת שאין בה שינוי, קו האמצעי עולה עד פנימיות הכתר, מתחילה ועד סוף הוא כדבר אחד ממש. התורה היכל פנימי בו שורה ומתגלה עצמות א"ס בקביעות, הן בעיון התורה והן בקריאת האותיות. מעלת בני קהת נושאי הארון. אלא שצריך גם לעבודת בני גרשון לעשות לו ית' דירה בתחתונים. תשל’’א

"ישא הוי' פניו אליך", ענין פניו, היינו המשכה בסדהש"ת במדדוה"ג ע"י עבודה במדדוה"ג. ע"ד אכילה שמקשר חיות הנשמה לגוף, המשכת אלקות ע"י אכילה כשיעור שביעה. ענין ישא הוי' גו', המשכה מלמעלה מסדהש"ת ע"י עבודה שלמעלה ממדוה"ג, בכל מאודך, באכילה הוא שמדקדקים על עצמם עד כזית וכו', ענין הביטול. כמבואר במאמר ועשית חג שבועות, שע"י הויתור והביטול דפסח נמשך כתר. וקבלת המשכה זו היא ע"י התורה שהיא כלי מחזיק ברכה ששקול וכולל את הכל, "וישם לך שלום". תשל’’ב

נתנאל בן צוער נשיא לבני יששכר זכה בעצת נשיאים מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תחילה, תלמוד גדול. מ"מ שבט נחשון בן עמינדב נשיא לבני יהודה הקריב תחילה, כי המעשה בפועל גדול, רמז בשמו נתנאל, שהתורה ניתנה לו במתנה, בן צוער, הכלי לתורה הוא ביטול. נעוץ תחילתן בסופן, מעשה האדם נעוץ בתענוג המורכב; סוף מעשה עלה במח' תחילה, המעשה עצמו מגיע לתענוג הפשוט. עשיית האדם שמלביש כוחות נפשו במעשה, שרשו בגילוי הנפש שם הכוחות הם למעלה מהמעשה עצמו ששרשו בעצם הנפש ושם המעשה גדול מהכח. החידוש דמ"ת שהקדימו נעשה לנשמע וכן בעשיית המשכן וקרבן נשיא שבט יהודה (מעשה, מצד הביטול שבו) שנמשך עצמות שלגביו המעשה גדול מכל הכוחות. בשורש המעשה בעצם הנפש אין מקום למציאות חוץ מהנפש. "וביום השני", לאחר ביטול דיהודה, נמשך הביטול גם בתורה דיששכר "הקריב נתנאל בן צוער". תשל’’ג

ברכה למעלה מתפילה כי עומד למטה ומבקש שיומשך מלמעלה ואין וודאות שימולא בקשתו, משא"כ המברך עומד למעלה ומבטיח המשכה מן המקור שכבר מוכן שם, אבל תפילה מחדש רצון. עושין רצונו של מקום גם כשזה בדרך כפיה, עשיה, צדיק גוזר, נצחוני בני, ושיתוף חה”ש, גם שער הנו"ן נמשך ע"י עבודה, "להוי' אלקיך", מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. ובסוף התפילה צריך ברכת כהנים להמשיך למטה. תשל’’ד

גרשון קהת ומררי, מלמטה למעלה, כסדר תולדותם, סור מרע. סדר העבודה מלמעלה למטה, קהת גרשון מררי, כסדר עבודתם, ועשה טוב, תחילה בעסק התורה, קהת, פנימיות התורה. אח"כ גרשון, חיצוניות התורה, עד שנמשך למטה מטה, בענין מררי, שהו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. שם אלקים והוי' שבעשה"ד. לשון קשה ולשון רכה. אבל השלימות היא בהתכללות ב' הקווין בלימוד התורה בכח העצמות, מימינו אש דת למו באופן של שלום, ולמעלה מזה שעשועים, שע שע, רוצה ואינו רוצה, ב׳ נטיות, מטי ולא מטי, שזהו ענין חמדה גנוזה. ובהקדמה ללימוד מילתא דבדיחותא ואח"כ היגיעה דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. תשל’’ה

תרומה, תורה מ', עין יפה א' מארבעים, קאי על עבודה דק"ש, לפעמים מבואר שעיקר העבודה היא שמו"ע. קדימת יהודה ליששכר, קדימת שמע לוהי' אם שמוע, עומ"ש ועול מצוות. עול עבודה שאינו מצד סגולה, ע"ד הקדמת נעשה לנשמע, עומ"ש ביטול לבעל הרצון. בפ' והיה אם שמוע רצונות ובירורים פרטיים ואספת דגנך גו', משא"כ שמע הוא ביטול כל הרצונות. דגל הראשון יהודה, ותעמוד מלדת, ביטול דהודאה ומס"נ, נחשון שקפץ תחילה לים. לאח"ז יששכר. עסק התורה, ולאח"ז זבולון, קיום מצוות. יששכר נתן עצה לנשיאים להתנדב קרבנות, מ"מ יהודה קדם כי צ"ל הקדמת תפילה לתורה וגם זה אנו יודעים מהתורה. כל הדברים ישנם בד"כ ובד"פ, וישנם בתפילה ובתורה גופא, ענין הביטול בתורה, שם נשיא שבט יששכר "נתנאל" רמז על התורה שניתנה במתנה, א"ל הוא ל"א נתיבות חכמה, חסר נתיב הל"ב, ובא ע"י צוער מלשון חיי צער תחי' משתמש בדברים הגשמיים רק כמה שמוכרח לו ללימוד התורה, והתענוג של דברים הגשמיים אינו תופס מקום אצלו כלל. ע״י העבודה זו ונפשי כעפר לכל תהי׳, יש גם פירוש ב' בצוער לשון חיי צער, דגם שיש לו גשמיות בריבוי מ״מ אינו מתענג בהם כלל, בדוגמת ימות המשיח שכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, הנה מהעבודה דצוער נמשך הענין דנתנאל, שנותנים לו תורה במתנה. תשל’’ו

אריכות הסיפור דמנין בני לוי, דיש ענין"שאו את ראש בני ישראל" בעבודת כ"א, והמנין נעשה ע"י משה רבינו, בחי' משה שבכ"א. שבמשכן היו ג' מדריגות כלליות, כנגד ג' מדריגות כלליות שבעולם ובעולם קטן זה האדם. עבודת האדם לפעול בבריאה"ויכולו" לשון שלמות, ולשון כליון, שיפעול כליון ותשוקה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ועי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. גם בעולם מלשון העלם. ע"י העבודה דבני גרשון קהת ומררי, מקיפים ופנימים, סו"מ ועש"ט, מצוות עשה ומצוות ל"ת, כללות ענין הלויים, "וילוו עליך וישרתוך", שנעשה אמיתית ההתחברות וההתאחדות עם הקב"ה, וזהו ענינו של כל אחד מישראל. וצ"ל גם עבודה פנימית וגם מקיפים מעלת התורה, שאף שהיא בח מקיף, פועלת ומגינה, כמארז"ל אני חומה זו תורה.

אלו ואלו דא"ח, מבחי׳ אלקים חיים, משא"כ הלכה משם הוי׳, והוי׳ עמו שהלכה כמותו. אנכי הוי׳ אלקיך, מזכיר ב׳ השמות דהוי׳ ואלקיך, כי במ"ת ניתנו דעות חלוקות מצד אלקיך וגם פסקי הלכה מצד הוי׳, ולמעלה יותר, אנכי, התורה כמו שהיא שעשועים ונעלמה מעיני כל חי, ולמעלה יותר. אלקים סתם, צמצום והעלם ומדדוה"ג; אלקים חיים, שנראה וניכר איך שהצמצום וההעלם הוא כדי שעל ידו יהי׳ הגילוי, ועד תגבורת החיות. מצד זה אפשר להיות אלו ואלו. הלל ושמאי קיבלו משמעי׳ ואבטליון סברא ושכל א' מ״מ הי׳ מחלוקת ביניהם כי סברא נותנת מקום לב׳ צדדים, תלוי בשורש נשמות התנאים. אבל מצד והוי׳ עמו שהלכה כמותו. להמשיך זה ע״י ביטול דוקא, ונפשי כעפר לכל תהי׳ (ודוקא אז) פתח לבי בתורתך. בעת מ"ת ניתנו גם דעות חלוקות מצד אלקיך, צמצומים מדוה"ג, לכן צ"ל הוצאתיך מארמ"צ, מיצרים וגבולים. ומסיים הכתוב "לאמר" שכ"ז שיהודי לומד תורה פועל מ"ת בכל הפרטים כבפעם הראשונה, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו׳. תשל’’ח

חידוש דמ"ת העבודה בגשמיות, תחתונים יעלו למעלה עד שעושה מגשמיות רוחניות. ע"י שמשה קיבל תורה מסיני, שהיה כלי לגילוי אור החכמה לכן ידע מקיצור הדיבור בתושב"כ את כל פרטי המצוה ותושבע"פ והיו אצלו בחי' אור ברור, גם מסירת התורה מדור לדור הוא ע"י משה דוקא, ענין הסמיכה, שנסמך מקבל אור חכמתו של משה. המשכת אור החכמה מתושב"כ לתושבע"פ הוא מבחי' מדות שבחכמה, כפי שאורייתא מחכמה נפקת, ששה סדרי משנה, מדות, ומשם נמשך לכל הפסקי דינים דתושבע"פ. לכן מתחיל בזה פרקי אבות,שענינה תיקון המידות, כי קבלת ומסירת התורה באה מהשתל' מחכמה למידות, ולימוד היא הכנה ואתעדל"ת למתן תורה.

ע"י הליכת הלוים במדבר עם המשכן, העמדתו ופירוקו, פעלו תיקון במדבר, ובפרט ע"י נשיאת הארון, ענין התורה. בני קהת גרשון ומררי, תורה אהבה גבורה. ישנם בלימוד התורה גופא: מררי, "נפשי כעפר לכל תהי'" , זרוק מרה בתלמידים, בירור אמיתת התורה בלי להתחשב בדעתו וסברתו; גרשון ,לימוד התורה מאהבה; קהת, שלימו ת הלימוד באופן ש'אני המשנה המדברת מפיך'. לכן עיקר הנשיאות ראש הוא מבני קהת, שלימות לימוד התורה'מאן מלכא רבנן', וטפל איליהם בני גרשון ובני מררי, לימוד התורה באהבה וביטול .

על שלשה דברים העולם עומד, ע"י ישראל ותורה שבשבילם נברא העולם, ארץ יראה ושקטה. ג' עטרות דמ"ת כנגד ג' קדושות, א', המשכת קדושתי למעלה מקדושתכם ע"י קו העבודה, תפילה , ב' המשכת או ר מלמעלה למטה בעבודה בכל לבבך ובכל נפשך, קו הגמ"ח, כללות המצוות. ג' המשכה מלמעלה יותר ע"י תורה חכמתו ית'. ממוצע ונותן כח לב' קדושות הנ"ל, ירידת הנשמה צורך עלי' ע"י עבודה למטה, שחורה אני ונאוה, ע"י התלבשות בגוף ונה"ב מתאחד עם עצמות יותר, ע"י העבודה בג' קוין"ולאמר לציון עמי אתה" את עמי בתכלית ההתאחדות עם עצמותו ומהותו ית'.

ההוראה בענין המסעות בכלל, שגם בהם יש הוראה מיוחדת בעבודת האדם, שהרי הם קשורים עם ענין הקמת והורדת המשכן, גם מלפני הקמת המשכן צ"ל הוראה דמעשה אבות סימן לבנים. כללות עבודת האדם עלי אדמות היא להיות בבחי' מהלך ונוסע מלמטה למעלה לעשות לו ית' דירה בתחתונים. מסעות לפני המשכ ן, עבודות שניתן לקיימם בקלות כמו שגופו כורע בעצמו כששומע מודים מהש"ץ ואינו צריך התבוננות לזה, או אדם בעל צדקה בטבע, שמיד שצריכים לתת צדקה נותנים כי הם גומלי חסדים מצד נה"א. עד"ז ביישנים ורחמנים ועד"ז בלימוד התורה שמתמיד בטבעו ונקל ללמוד תורה. לכאו"א יש עני נים בעבודה שקל להשיגם. וזהו ענין המסעות שלפני בנין המשכן. אמנם רוב המסעות הם לאחרי בנין המשכן, לפי שרוב עבודת האדם היא ע"י עבודה ויגיעה בהשתדלות יתירה, וצריך לנתינת כח לזה מהמשכן. הוא החילוק בין עובד אלקים ואשר לא עבדו, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים ל מאה פ עמים ואחת, לפי שמאה פעמים זהו טבעו ורגילותו ואינו צריך השתדלות יתירה לזה, אבל הפעם הק"א הוא יותר מרגילותו. הנתינת כח לזה הוא מגרשון קהת ומררי, תורה עבודה וגמ"ח, פנימיות התורה, תפילה, וקיום המצוות, וכולם כלולים זה מזה, לכן בכולם צ"ל נשיאת ראש, ומעלה בכל אחד , לכן גם רשב"י היה בו ענין התפילה וגם הפסיק לסוכה, כמנהג נשיאי חב"ד לאגוד לבדם את הלולב בסוכה.

ג' עטרות שעשו למלך, ג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח, כשנעשים בכל מאודך הם עטרה ומקיף למעלה ממדוה"ג. בקו העבודה, קרבנות, העלאה עד רזא דא"ס. בתורה וגמ"ח, המשכה מן השמים ובעל הרצון. אלא שבלימוד תורה בדיבור יש שניהם, העלאה והמשכה, לכן הסדר הוא תורה קודם לעבודה וגמ"ח. במ"ת נתבטל הגזירה דעליונים ותחתונים ושייך עבודה למעלה ממדוה"ג. לכן תורה קשור לשלשה, אוריאן תליתאי בירור תליתאי, המשכה מלמעלה מזמן ומקום לזו"מ. תשמ’’ג

"כה תברכו גו' יברכך גו' ואני אברכם", ברכת כהנים נעלית יותר משאר הברכות, יש בה גם מעלת תפילה לפעול ענין חדש. "תברכו" אותיות בכתר"ו, המשכה מכתר. הסדר מלמטה למעלה, "יברכך גו' וישמרך", בסדהש"ת. "יאר גו' ויחנך", המשכת מלמעלה עד"ויחנך" לשון חן, למעלה ממדוה"ג. "ישא הוי' פניו אליך", הקב"ה נושא פנים לישראל כי מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, שעולים לדרגא נעלית יותר משביעה, ומעלים את הניצוצין ע"י הברכה. כזית שם אדנ–י וכביצה שם הוי', יראה עילאה ויראה תתאה, חכמה עיל אה וחכמה תתאה. כללות העבודה לפנים משורת הדין. ע"י עבודה נעלה כזו ההמשכה היא שלא בערך, בבחי' נשיאת פנים. הכלי לזה, "וישם לך שלום", תורה. "ושמו את שמי" המיוחד והמפורש ושם העצם. " ואני (אין) אברכם", במקום הכי תחתון, בטבע, ברכה בראש וברכה בסוף. המשכה זו ע"ד המבואר במאמר דשבועות ה' ענינים, א' "ואהי' אצלו אמון" , ב' "ואהי' שעשועים גו'", ג' "משחקת לפניו בכל עת", ד' "משחקת בתבל ארצו", ה' "ושעשועי את בני אדם", דגם בפסוק זה ההמשכה היא מענין החכמה שבכתר. מ"יברכך" עד"ואני אברכם".

הוראת אדמו״ר מהר״ש 'לכתחילה אַריבער' נמשך לדורות, וצ"ל "יגעת ומצאת, שלא לפי ערך היגיעה. ברכה לשון המשכה, אינו מחדש רק מגלה וממשיך את הברכה ממקורה, ונקל יותר להמשיכה. תפילה פועל דבר חדש, יהי רצון כו׳, גם אם אי אפשר להמשיך מהשורש פועלת התפילה רצון והמשכה חדשה. לכן יעקב לא הי׳ יכול לברך את מנשה הבכור ויוסף ביקש שיתפלל עבורו שיגדל מאפרים, בכ״ז אמר יעקב שאחיו הקטן יגדל, כי יעקב הי׳ אז במצב של ברכה ולא במצב של תפילה. אך ברכת כהנים למעלה אפילו משורש התפילה, למעלה מהשתל' לגמרי, "יברכך הוי׳" דוקא, ברכה וההמשכה משם הוי׳ שלמעלה מסדר השתלשלות. וממשיך "ישא ה׳ פניו אליך", מלשון משא פנים, "נשא את ראש", לשון נשיאה והגבהה, כי מגביהים את המתברך למעלה מכל סדהש"ת. "אמור להם", שאינו נוגע מצבו הפרטי של הכהן המברך. עד "וישמרך" מן המזיקים, "ואני אברכם" כשיטת רבי ישמעאל דכהנא מסייע כהני, מלמע' מסדהש"ת, היא הדרגה דברכת כהנים עצמה.

"ישא ה' פניו אליך", כי מדקדקים עצמן עד כזית, מעלת הגשמיות, חידוש מ"ת ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים, "אשר הוצאתיך מארמ"צ" ולא 'בראתי שמים וארץ'. מוצא פי ה׳ שבלחם גבוה יותר מהאדם, הגבוה יותר יורד למטה יותר, לנפילה דתהו, יש ניצוצות שנתבררו מעצמם בתיקון ויש אורות כאלו שירדו למטה יותר וצריך עבודה מיוחדת כדי לעלות. לכן ניצוצות הלחם מוסיפים עילוי באדם שנעשו דם ובשר כבשרו. הכח לעליה הוא הברכה לאחר האכילה, ברכה שני׳, אתעדל״ע שלאחרי האתעדל״ת, שלימות הבירור, שנכלל המאכל באלקות. גלות מצרים הי׳ הכנה ליצי"מ ובירור הגשמיות במ"ת חיבור עליונים ותחתונים. ברכה ראשונה, אתעדל״ע שלפני אתעדל״ת אין לה שיעור, אינה תלוי׳ בעבודת התחתונים בבירור הגשמיות. אבל ברכה אחרונה היא אתעדל״ע הנמשכת ע״י אתעדל״ת, לכן יש לה שיעור "ואכלת ושבעת וברכת", שתלוי׳ במעשה התחתונים. אבל בזה גופא ע"י שישראל מדקדקים על עצמם, הידור מצוה בדברים גשמיים, ממשיכים אורות נעלים ביותר, עד שנמשך ענין "ישא ה׳ פניו אליך", נשיאת הפנים שלמעלה. "וישם לך שלום", חיבור הפכים, שהמאכל נכלל באלקות. "כה תברכ"ו" אותיות בכתר"ו. עד לשלימות הברכה הרכוש גדול שלאחר הגלות דאל יבוש מפני המלעיגים. "ואני אברכם" גם לישראל שהם ממלכת כהנים. תשמ’’ו

הכנה למ"ת בקולות וברקים, חסד וגבורה, "אש דת למו", וקול השופר הוא תפארת שכולל שניהם, ויש בו גם מיצר, גם למ"ת, מצד גילוי העצמות, אי אפשר להמשיך למטה במרחב בלי מיצר וצמצום תחילה, ביטול קודם לימוד התורה, קודם "ונפשי כעפר לכל תהי'", אז "פתח לבי בתורתך". תשמ’’ז

ברכת כהנים, "יברכך, ואני אברכם", באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו", המשכה במהירות ללא שום עיכוב כלל, כהנים זריזים הם, באופן ד"כה תברכו גו" שאומרים דבר הוי" בלבד, לכן ההמשכה היא מדה כנגד מדה, שממשיכים להיות"ואני אברכם" באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו". מעלה בברכה שהיא לשון ציוי על תפילה לשון בקשה. ומעלה בתפילה שפועל רצון חדש למעלה מהמקור, על ברכה לשון המשכה רק מהמקור. אלא שבתפילה שייך מניעות ועיכובים משא"כ ברכה שנמשך עד לממון היקום שברגליהם עד לשמירה ממזיקים ונמשך לעם שבשדות, עשיו איש שדה, ועם לשון גחלים עוממות לגלות בו אש הנשמה הטהורה. ברכת כהנים נמשך מכלל לפרט, ע"ד תורה כללות ופרטות נאמרה עד לכלל דאנכ"י ולמעלה לזה לאל"ף ולקוץ שמעליו, ומשתלשל לנקודה קמץ אל"ף א, לכל הנקודות והטעמים. ג' ברכות עד שלום, ג' דרגות חיבה, ג' רגלים.

מסעות המדבר להכניע הלעו"ז, נחש שרף ועקרב ג' קלי' הטמאות, וצמאון אשר אין מים, קליפה הד'. לפני המשכן נתבטלו ע"י העננים, אח"כ ע"י הארון שבמשכן, הוא הכנה לגילוי דלע"ל עד לעצמותו ומהותו ית', כח הפועל בנפעל בעוה"ז התחתון. ההכנה לזה בבנין המשכן במדבר ובמשכן שבנפש כל ישראל פנימה. כלים יריעות וקרשים בעבודה: כלי המשכן, הארון, ענין התורה; יריעות, תפילה, מקיף, עבודת המדות; קרשים, עמידה וביטול, שעומד על מעמדו, "עצי שטים עומדים", אף שצ"ל מהלך בכ"ז הי' המשכן מעצי שטים עומדים, כי יסוד והתחלת העבודה צ"ל באופן של ביטול בתכלית. אפילו בעצים, צומח, צ"ל עמידה וביטול. ביהמ"ק הי' מאבנים ועפר. תוקף הביטול. לאח"ז צ"ל הליכה ועלי' דקרשים, בחי' צומח, ולמעלה יותר, היריעות שהם מן החי. במררי (ביטול) לא נאמר"נשא את ראש"; בגרשון (תפילה) נאמר נשיאת ראש שהם טפלים לבני קהת; בקהת (תורה) נאמר נשיאת ראש מצ"ע, כי עיקר ענין נשיאת הראש היא בתורה. גם סדר העבודה בכל יום ויום, דתחילת כל יום הוא בענין הביטול בתכלית, מררי ועמידה, אח"כ תפילה, עבודת בני גרשון, ואח"כ לימוד התורה, עבודת בני קהת.