נשא את ראש – תשמ"א

ההוראה בענין המסעות בכלל, שגם בהם יש הוראה מיוחדת בעבודת האדם, שהרי הם קשורים עם ענין הקמת והורדת המשכן, גם מלפני הקמת המשכן צ"ל הוראה דמעשה אבות סימן לבנים. כללות עבודת האדם עלי אדמות היא להיות בבחי' מהלך ונוסע מלמטה למעלה לעשות לו ית' דירה בתחתונים. מסעות לפני המשכ ן, עבודות שניתן לקיימם בקלות כמו שגופו כורע בעצמו כששומע מודים מהש"ץ ואינו צריך התבוננות לזה, או אדם בעל צדקה בטבע, שמיד שצריכים לתת צדקה נותנים כי הם גומלי חסדים מצד נה"א. עד"ז ביישנים ורחמנים ועד"ז בלימוד התורה שמתמיד בטבעו ונקל ללמוד תורה. לכאו"א יש עני נים בעבודה שקל להשיגם. וזהו ענין המסעות שלפני בנין המשכן. אמנם רוב המסעות הם לאחרי בנין המשכן, לפי שרוב עבודת האדם היא ע"י עבודה ויגיעה בהשתדלות יתירה, וצריך לנתינת כח לזה מהמשכן. הוא החילוק בין עובד אלקים ואשר לא עבדו, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים ל מאה פ עמים ואחת, לפי שמאה פעמים זהו טבעו ורגילותו ואינו צריך השתדלות יתירה לזה, אבל הפעם הק"א הוא יותר מרגילותו. הנתינת כח לזה הוא מגרשון קהת ומררי, תורה עבודה וגמ"ח, פנימיות התורה, תפילה, וקיום המצוות, וכולם כלולים זה מזה, לכן בכולם צ"ל נשיאת ראש, ומעלה בכל אחד , לכן גם רשב"י היה בו ענין התפילה וגם הפסיק לסוכה, כמנהג נשיאי חב"ד לאגוד לבדם את הלולב בסוכה.