סיכום מאמרי מאמרי פרשת מסעי
21 מאמרים
פתיחה
מאמרי ד"ה אלא מסעי
רבים ממאמרי פרשה זו הם ב"דיבור המתחיל זה. ברובם מבאר עניני המסעות, ע"פ המבואר בלקו"ת ושאר מאמרי רבותינו נשיאינו, יוצא מהכלל הוא המאמר דשנת תשי"ג שתוכנו שונה מהשאר והוא ע"פ ד"ה זכור ה' מה היה לנו עטר"ת, כולם מבארים ענין המסעות בנש"י בעבודתם ושרשם למעלה ואת הכח לזה מהפסוק ויכתוב משה מסעיהם למוצאיהם ומוצאיהם למסעיהם. גם ד"ה והיה מדי חודש בחדשו תשל"ז דלהלן מבאר עניני פסוק זה מלקו"ת, עיי"ש. קונ' להבין ענין כתיבת ס"ת תש"ל (מוגה) גם כן מבוארים פסוקים הללו.
מאמרי ד"ה וידבר וגו' והקריתם
מאמרים נפלאים בעבודת ה' וגם בעומק ההשכלה, מבאר ענין שפיכות דמים דקדושה. ההפרש בין מציאות וקיום הקדושה והקליפה, פעולת חטא עץ הדעת, תערובות טוב ורע, מעלת הישות בתחילת העבודה, מעלת לימוד התורה שקולטין ועוד.
מאמר בד"ה ויסעו ממרה ויבואו אלימה
מיוחד בתוכנו המבאר את תכלית הירידה של החורבן ויהפכו ימים אלו וכו'. מיוסד על ד"ה זה באור התורה להצ"צ מבאר תורת הרב המגיד על הפסוק.
מאמר ד"ה והיה מדי חודש
תשל"ז מיוסד על ד"ה שלש פעמים בשנה מסה"מ תרע"ח (ע' קעב) שמיוסד על ד"ה והיה מדי חודש תר"ל (ע' רנו) סה"מ תרע"ח נדפס בזמן אמירת המאמר לראשונה, בשנת תשד"מ נדפס הס' מחדש ובהתוועדות ש"פ חוקת אדר"ח תמוז אמר ג"כ מאמר ד"ה זה. באמצע המאמר כאן מבאר פרטי הכתוב אלה מסעי וגו' ע"ד המבואר בדרושים בלקו"ת כמבואר לעיל.
שפיכות דם וערי מקלט בעבודה
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. לכללות מאמר זה, ראה ד״ה זה באוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תיד ואילך. ד״ה דבר גו׳ אתם עוברים תרנ״א. תרס״ה. ד״ה וידבר גו׳ והקריתם תשי״ז. ד״ה והקריתם גו׳ תשל״ד.
קליפה מצ"ע אינה מנגדת לקדושה, שומרת לפרי, ע"י חטא עה"ד נעשה תערובת טו"ר ונעשה הקלי' מנגדים. "שופך דם האדם" דקדושה "באדם" בליעל, כי נמשך חיות מהקדושה. ג' חילוקים בין קדושה לקלי': א. בשרשם, דין אהני לי' ודין לא אהני לי', ב. בהתהוותם, בקד' מאיר אלוקות בגילוי ובקלי' הוא בגלות בתוכן, ג. באופן קיומם, קדושה קיומו עצמי, הקלי' אין לה קיום עצמי לכן היצה"ר משתדל להחטיא את האדם לקבל תוס' חיות. ערי מקלט הם התיקון לכללות החטא דהורג נפש ופועל בירור וזיכוך בפנימיות, דברי תורה קולטין גם לאחר הלימוד כי נעשה בירור וזיכוך הפנימי (מזון) ומתגלה דביקות נשמה בא"ס ב"ה (לבוש) בקיום עצמי.
זכרון הקב"ה וישראל
ש״פ מטו״מ, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. מאמר זה הוא מאמר ד״ה זכור הוי׳ עטר״ת עם איזה שינויים, ובהוספת התחלה וסיום. ד״ה זכור הנ״ל י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשי״ג), ואח״כ בסה״מ עטר״ת ע׳ תקנד ואילך, בהוספת התחלה וסיום ד״ה אלה מסעי שנאמר בש״פ מטו״מ תשי״ג, ושם בשולי הגיליון באו מ״מ מכ״ק אדמו״ר. בתו"מ נדפס ההתחלה והסיום של ד״ה אלה מסעי (מוגה) ופנים המאמר מהנחה בלתי מוגה. המאמר נשלח לכו"כ כנזכר באג"ק, בא' המכתבים כתב וז"ל (ח"ו ע' שלג) "מצו"ב קונטרס המדבר ג"כ בענין הזיכרון, הן זה שהקב"ה מבקש מישראל והן שישראל מבקשים מהקב"ה וכמבואר בפנים".
ביאור בקשת כנס״י "זכור הוי׳ מה הי׳ לנו הביטה וראה את חרפתינו. ופי׳ הבעש״ט געדענק גט וואָס עס איז געוואָרען פון אונזער מ״ה שבנשמה קוק זיך צו און מאַך אונז זעענדיק אונזער אייגענע שאַנדע [=זכור ה׳ מה נהי׳ מהמ״ה שבנשמה שלנו הבט ועשה שאנו נראה את החרפה של עצמנו].
מסע הנשמה בגלות להגיע "למוצאיהם" לשרש עצם הנשמה שם מ"ה. בקשת כנס''י זכור ה' מה היה לנו, שלא תהיה שכחה, גם בירידה לבחי' אחור בהעלם הגלות "אביטה וראה את חרפתינו", ביטול הגלות "חרפת אלמנותיך" "היתה כאלמנה".
ענין חמשה כלי זיין בעבודה
ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב. התחלת וסיום המאמר – הוגהו ע"י כ"ק אדמו"ר. "המאמר שנאמר בש"פ מטות-מסעי ש"ק מברכים חדש מנחם-אב .. הוא המאמר לא יצא האיש לא בסייף [תרל"ב] .. עם איזה שינויים, ובהוספת התחלה וסיום" - לשון ה"פתח דבר" למאמר ד"ה לא יצא האיש לא בסייף תרל"ב שיצא לאור בקונטרס בפ"ע (קה"ת – ה' מנחם אב תשט"ז), ואח"כ בסה"מ תרל"ב ע' נב ואילך, בתוספת איזה מ"מ והערות מהרבי.
ב' אופונים ביניקת החיצונים: ע"י ריבוי צמצומים, או ע"י הגבהה והתנשאות אשר שם "כחשיכה כאורה", שניהם תלויים בעבודת האדם. ענין ג' שרי פרעה דלעו"ז: שר המשקים, שר הטחים ושר האופים, וג' שרים דקדושה כורתים את יניקת החיצונים מב' בחי' הנ"ל ע"י חרב של שתי פיות, העבודה דתורה ותפילה, שם הוי'.
ביאור המשנה דחמשה כלי זיין: סייף, קשת, אלה, רומח, תריס. ענינם בעבודה הוא: פסוד"ז, שמו"ע, לעולם ירגיז אדם כו', ק"ש, לבישת טו"ת. "לא יצא האיש בסיף" כי שבת אינו זמן מלחמה, משא"כ לרבי אלעזר "תכשיטין הם" בשבת, מצד הבירורים דימי החול. ביצי"מ כתיב "וחמושים עלו גו'" כי היה עדיין הרע בתקפו. וגם עתה צ"ל "רוממות א-ל בגרונם ולרב פיפיות בידם", משא"כ לעת"ל.
התיקון למכה נפש, תורה
ש״פ מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. לכללות מאמר זה ראה סה״מ תרנ״א ע׳ קצז ואילך. תרס״ה ע׳ שכה ואילך. ד״ה וידבר גו׳ והקריתם תשי״ב. ד״ה והקריתם גו׳ תשל״ד.
מוסיף על המבואר בד"ה זה (תשי"ב) בענין התיקון לחטא רוצח מכה נפש על-ידי ערי מקלט, שכולל ב' ענינים, א. עיר, לימוד התורה, מקיף דא"ק, כתר הכולל את כל הכתרים, ב. מקלט, לימוד בבחי' קליטה. שהמקיף דתורה נרגש בפנימיות. החטא הוא חסרון בקו היראה, מלכות, התיקון הוא ע"י תורה קו האמצעי שלמעלה מב' הקוין דאהוי"ר, אך קודם לזה צ"ל הכנה "והקריתם לכם" לימוד התורה בביטול.
מסע ופדיית הנשמה
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. מיוסד בעיקרו על ד"ה ציון במשפט תרע"ו שבסה"מ תער"ב-ו ע' קלז ואילך.
"מוצאיהם" הנשמה למעלה, ראש הנשמה, טהורה היא, ונקראת ציון, אור הסובב, "מסעיהם" נשמה בגוף, רגל הנשמה, אתה בראת. ואין ערוך ביניהם. ב' בחי' בנשמה; נהורא חיורא, אש יו''ד שבנשמה, חכמה. נהורא אוכמא, אש ה' שבנשמה, מלכות. בזמן הבית הי' בחי' ציון בגלוי, חיבור ב' בחי' הנשמה ע"י גילוי עצם הנשמה, יחידה, חבוקה ודבוקה בך, בלי רצוא (סאיז ניט שייך ער זאל לויפן) אבל בזמן הגלות היא בהעלם "במשפט תפדה" ע"י לימוד התורה שגם בה יש ב' בחי' "אש שחורה ע"ג אש לבנה" שיושג גם בשכל דנה"ב, גליא דתורה ופנימיות התורה, עי"ז נעשה הפדיה של עצם הנשמה מתגלית בנשמה המלובשת בגוף.
ע"י "ויכתוב משה" נעשה עליה בכל יום כל מ"ב מסעות עד לדרגת "למוצאיהם" הב' שלמעלה מדרגת "מוצאיהם" הא'. למעלה גם משרש ומקור הנשמה טרם ירידתה למטה.
בית שלישי, שלימות היחוד דהוי' ואלקים
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. מאמר מעמיק ויסודי זה המבאר ענין אחדות והתהוות העולם משם הוי' ואלוקים, אף שנאמר על ש"פ מטו"מ (מבה"ח מנ"א) הגהתו ופרסומו היתה על שבת פ' ואתחנן שבת נחמו תש"נ, ברשימת "יאיר נתיב" על המאמר הזה מציין הרבי בונה ירושלים תרכ"ט, אך בהגהות המאמר שלפנינו אינו זכר לזה.
מעלת בית שלישי, נחלת יעקב, מדת האמת נצחיות שאין שייך בו הפסק. יבוא ארי' במזל ארי' על מנת שיבוא ארי' ויבנה אריאל, מעלת הנצחיות של בית שלישי הוא גם לגבי בית ראשון ושני אילו היה נצחיים. נצחיות של כתר למעלה מהשתלשלות, כמעלת בעלי תשובה למעלה מצדיקים. מעלת ביהמ"ק בכלל: לית דין אתר הדיוט, גילוי שם הוי' בשם אלקים בלא הסתר.
ביאור הענין: התהוות משם הוי' הוא בדרך ממילא, ביטול במציאות. ההתהוות משם אלקים הוא בדרך התלבשות, ביטול היש. בעומק יותר: ב' ענינים בפעולת התהוות היש, או שהוא גילוי המקור (ממילא) או שנעשה מציאות חדשה (התלבשות).
כשמביאים שני משלים על בדרך ממילא, עילה ועלול ואור ומאור, צריך לשניהם כי כל א' מבאר איזה פרטים מהנמשל (ראה אות ה' בהמאמר) בביהמ"ק הי' יחוד הוי' ואלוקים, לכן גם בתוך התחלקות של זמן ומקום היה מקום הארון אינו מן המדה. ענין יחוד הוי' ואלוקים יובן במשל מרב ותלמיד אלא שיש חילוקים בין המשל להנמשל. כי גם המקום עצמו מיוחד עם שם הוי'. שני ענינים ביחוד הוי' ואלוקים, שאלוקים הוא גילוי של הוי' או ששניהם שמותיו של הא"ס וכולא חד. וזהו מעלת בית שלישי, גילוי הכתר, על שני ביהמ"ק שלפניו. מעלה זו שבבית שלישי יתגלה ביותר בגאולה ובקיבוץ גלויות בכל העולם ועוד יותר בתחיית המתים כאשר הנשמה תהא ניזונת מהגוף.
כתיבת משה נותן כח לעלייה
ש״פ מטו״מ, ב׳ מנחם-אב. ״אמר שיחה על פרש״י הראשון דמסעי, ובסופה ממש לקח את מטפחתו ושמה על ידו הק׳, ומיד בסיומו שמה בחזרה. אז חשבנו שזה הי׳ כבר המאמר ג״כ, ואחדים העמידו בקבוקים אח״כ, אבל אח״כ הוציא עוה״פ את המטפחת ושמה על ידו הק׳. אמר מאמר-שיחה בהמשך להשיחה, וגם מיוסד על הלקו״ת, ובסופו דיבר שיש אופן של נסיעה ישירה, ואח״כ נסיעה חזרה, ע״פ ב׳ הפירושים שמביא רש״י בתחילת פירושו על מסעי. וזהו ג״כ ענין של ירידת הנשמה למטה, נסיעה ישירה, ועלייתה בגמר עבודתה לגן עדן לשרשה, ועוד למעלה מדרגתה לפני הירידה. ויש בזה מעלה ביום היאָרצייט שאז מסתכם כל העליות בבת אחת, ועד״ז הוא בסיום אמירת קדיש[של אמו הרבנית חנה ע"ה]. בסוף אמר שכל אלו שסיימו ויסיימו את הלקו״ת יאמרו ״לחיים״ וכו׳״ (מיומן א׳ התמימים). רשימת המאמר חסרה בחלקה ובהערות השלימו כמה פרטים לפי הבנתם בדרך אפשר.
כל המסעות עד לירדן יריחו נקראו "ימי צאתך מארץ מצרים" וישנם בכל אדם מרגע צאתו לאויר העולם. ממקור הנשמה "מוצאיהם" עד "למסעיהם" הנסיעה והעליה מלמטה עד "מסעיהם למוצאיהם" משך כל ימי חייו עד שתחזור הנשמה למקור חוצבה.
"ויכתוב" ב' אופנים; באופן של חקיקה, חרות על הלוחות (מוצאיהם, שאש הנשמה) ואותיות הכתב (מסעיהם, הירידה למטה) ומשה ממשיך כח לחבר שניהם. עד שמגיע עוד יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, למעלה גם מבחי' טהורה היא.
בסוף המאמר מקשר סיום הלקו"ת במדבר עם ההתחלה "שאו את ראש גו' לגולגלותם" שגם שם מבאר איך בענין העליה שנעשית ע"י הירידה למטה. (בהערה 28 שם מבאר בד"א שייכות העניינים).
היינו כחולמים, המשכת מקיפים
ש״פ מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. "ומבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרו ד"ה זה (ומפרטי הענינים שבמאמר, נראה שהוא מיוסד על ד"ה זה שבתורה אור) שלעתיד לבוא, בשוב ה' את שיבת ציון, אז יראו כולם אשר כל משך הגלות היינו כחולמים". כנראה הכוונה לד"ה זה שנדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קפד ואילך. וראה גם ד"ה להבין ענין החלומות באוה"ת בראשית כרך ו' תתש, ב ואילך. וראה גם ד״ה להבין ענין החלומות תשכ״ד. לפני שהתחיל אמר: "לפני יום הש"ק הגיעו לכאן כמה "ביכלאַך" חסידות, ע"י יהודי שהוא לאו דוקא מ"שפּיץ חב"ד", אלא רק לאחרונה התקרב ליהדות וחסידות; (כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת שחוק:) אינני יודע אם הוא מניח גם תפילין דר"ת, אבל עכשיו הוא יהודי שומר תומ"צ בכל הפרטים, ודוקא הוא הביא כו"כ ביכלאַך חסידות ממדינתנו מלפנים, מתוך מסירת נפש כו' .. ובין ה"ביכלאַך" שהגיעו, ישנו מאמר ד"ה שיר המעלות בשוב הוי' את שיבת ציון, שניכר שהוא של הצמח-צדק, ומיוסד על מאמר ד"ה זה בתורה אור, לא רק בנוגע לכללות תוכן המאמר, אלא גם בנוגע לפרטי הענינים שבו".
חלום הוא חיבור שני הפכים בנושא אחד. בעבודה, הוא שבשעת התפילה נרגש אצלו אין עוד מלבדו ואח"כ הולך ומתייגע בעסקיו במילי דעלמא, שהם דבר והיפוכו ממש. שורש החלום ממקיף העליון הנושא כל הפכים יחיד כי הוא למעלה משניהם. לכן בזמן הגלות:"היינו כחולמים, ענין הגלות הוא "עיבור ז"א בבטן אימא דאצילות" הוא המקיף העליון המחבר כל ההפכים. ועי"ז מגיעים לעת"ל "בשוב ה' את שיבת ציון" לתשובה שקדמה לעולם, כי תשובה וימות המשיח ענינם אחד. ו"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" הגדלה בשם הוי' ע"י תשובה ובירור הניצוצות מהקליפות (יאמרו בגויים).
קשור לפרשת מסעי, שנכתבו המסעות להודיע חסדו של מקום, שגם ענין בלתי רצוי (כאן חששת כו') נהפך לחסדו של מקום, וכן במאסר וגאולה די"ב י"ג תמוז שהיה תחילה בלתי רצוי ונהפך מן הקצה אל הקצה.
עשיית מצווה אחת שתעלה את כל השאר
ש״פ מטו״מ, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. נקודת המאמר הוא התוכן דמאמרי אך בגורל דפרשת פנחס, תשל"ב, ל"ה, ל"ז, ל"ח, (ראה סיכומים דפ' פנחס).
מדוע צריך לגורל אם היו כמה ניסים? ענין הגורל תלוי בעצם הנפש למעלה מכוחות הגלויים, ע"ד ריב"ז איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, לכאורה קיים כל המצוות וכו' ומובטח לו שכר בתורה וכלי ישאל כו' ועמך כולם צדיקים? אלא שיש בחינת איני יודע בנפש, אמונה, שמסתיים השכל מתחיל אמונה, פתי יאמין. קב"ע וביטול.
ב' מיני כוונה במצוות, כללית ופרטית, עניינה הכללי, קב"ע, אשר קדשנו, זהיר בקלה כבחמורה, שייך לעצם הנפש, יחידה. הוא ענין הגורל שלמעלה מהשכל. משא"כ בפרט יש שכר וסגולה מיוחדת לכל מצוה בפרט. תכלית הכוונה, שהגורל יומשך בעבודה פנימית בכל מצוה בפרט. מבואר באגה"ק שלכל אחד מצווה פרטית שע"י עולות כל שאר המצוות, כפתגם צוואת הריב"ש: שלא יניח שום יום מעשיית מצווה כו'
המטרה, להפוך גם את הרע לטוב
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. "וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, להבין לשון מסעי שהוא לשון רבים ואח״כ כתיב אשר יצאו מארץ מצרים..". ראה לקו״ת פרשתנו (מסעי) רד״ה אלה מסעי הב׳ (פח, ג). אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנב. שם ס״ע א׳שנז. וראה גם ד״ה להבין ענין כתיבת ס״ת תש״ל.
שאלה: מדוע כתיב "ביד משה ואהרן" הרי "והוי' הולך לפניהם" וכן הלך לפניהם הארון?
המסעות לא יסתיימו עד לגאולה נצחית, שייך לעבודת האדם גם עתה, תורת הבעש"ט שיש מ"ב מסעות בחיי האדם משעת לידתו עד שבא לארץ העליונה וכן בפרט בכל יום כי נעשה ברי' חדשה בנט"י שחרית וכללות התומ"צ ובפרטי עבודה דפ' ראשונה דק"ש ואהבת וגו' שיש בה מ"ב תיבות.
המסעות הם בירורים, כמו שאז הלכו במדבר אשר לא ישב אדם שם, לכתך אחרי במדבר, לעשות ממנו כתפארת אדם לשבת בית, כך באדם "עיר פרא אדם יולד", ע"י תומ"צ ואכו"ש ונתינת צדקה ומו"מ באמונה, יגיעה וביטול טבעו, מברר את העולם כולו. הכח לזה ע"י משה ואהרן, ויכתוב משה, בתוקף של חתימה שא"א לשנותו.
"אלה מסעי" ראו מי ברא אלה. אלה תולדות השמים והארץ. בלעו"ז ג"כ, על אלה אני בוכיה, מפני חטאינו גלינו מארצנו, עד שנקרא חולה בגי' מ"ט כי חסר לו שער הנו"ן, התיקון לזה בכי' של תשובה עד בכי' של גאולה כמו רבי עקיבא זלגו עיניו דמעות מסודות התורה כן לעת"ל בכי' מהגילויים של הגאולה.
תכלית הכוונה מהמסעות הבלתי רצויים לבחור בטוב ולהפוך לטובה כמו קברות התאווה. דווקא בארץ ציה ועיף יש צימאון ושתיקה.
דברי תורה קולטין
אור ליום ועש״ק פ׳ מטו״מ, ער״ח מנ״א. "במאמר אדמו״ר הצ״צ על הכתוב כותב וז״ל, בשם הבעש״ט ראיתי ג׳ ערי מקלט ג׳ בחי׳ מחשבה דיבור ומעשה". לכללות המאמר ראה ד״ה זה שבאוה״ת מסעי ע׳ א׳תיד ואילך. תרל״א. תרנ״א. תרס״ה. תשי״ב. תשי״ז. וראה גם שיחת ש״פ מטו״מ תשמ״ט (סה״ש תשמ״ט ח״ב). ועוד. באחת השיחות לאחר המאמר פירש רבינו מטרת אמירת מאמר זה ״כיון שכל הענין דהתוועדות זו הרי הוא שלא ע״ד הרגיל, אלא זה בא בהמשך למה שדובר (ש״פ פינחס) להגביר חיל ולהוסיף כח בחמשת המבצעים ובכללות הענין דיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, שזה נעשה ע״י ענינים דתורה ומצוות, ובפרט שנעשה התוועדות ברבים כמבואר בקונטרס החלצו, שזהו בהתוועדות דכמה וכמה עשיריות מישראל, שלכן הרי התחילו בענין ממאמר, ובפרט מאמר הקשור לפנימיות התורה, שזהו הרי מה שאומר במאמר ״כי ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים״, שעוד שלש ערים יתוספו ב״דברי תורה קולטין״, כמו שמפרש במאמר, שכי ירחיב קאי גם על ביאת משיח, הנה מובן מזה שהויספת לך הו״ע דטעמי תורה דפנימיות התורה, שטועמי׳ חיים זכו, ומעין זה הוא ביפוצו מעיינותיך חוצה בתורת החסידות הכללית, ואח״כ כפי שזה נמשך בהבנה והשגה בחסידות חב״ד במאמר חסידות זה, שהמאמר מיוסד על אוה״ת על הפסוק כמוזכר ומדובר לעיל״.
ערי מקלט קשור לבין המצרים והחורבן שהוא דוגמת גירושין דאדם הראשון. איתא במדרש טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך שלא המית את אדם באכלו מעץ הדעת ונתן ערים לקלוט רוצח בשגגה לכפרה, כן העבודה בזמן הגלות קליטת דברי תורה בשכל האדם, יחוד נפלא שאין כמוהו ומביאה פירות ומתאחד בנותן התורה "באור פני מלך חיים" כדין ערי מקלט דעביד לי' מידי דתהוי לי' דחיותא, חיים בשלמות. מהבעש"ט, ג' ערי מקלט הם ג' לבושי הנפש מדו"מ המגינים על הנפש ע"י קיום תומ"צ בהם, במיוחד בדיבור התורה, חיים הם למוצאיהם בפה וידיעת התורה בהשגה ושייך גם למעשה כי ערוכה ברמ"ח איברים שמורה. נק' עיר, כי יש עיר בקדושה, גדול הוי' גו' בעיר אלקינו, עולם הדיבור צירופי אותיות התורה ממשיך אחדות, ויש עיר דלעו"ז, פירוד, והמטרה להמשיך אחדות בפירוד ע"י אורייתא וקוב"ה כולא חד.
שש ערי מקלט, ש"ס משנה, תושבע"פ דוקא שבא בהבנה והשגה, ערי מקלט לעת"ל, עד שלימות התשובה לרצון לפני ה' כמעלת בע"ת על צדיקים.
הוראה לימים אלו משנכנס אב צריכים להגביר חיל בעבודה המביאה להפיכת ימים אלו לששון ולשמחה וכו' ע"י לימוד דברי תורה קולטין אז נעקר מעיקרו טעם הגלות.
התהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא
ש״פ מטו״מ, ר״ח מנ״א. מאמר מיוחד בתוכנו, מבאר את תכלית הירידה של החורבן ויהפכו ימים אלו וכו'. לכללות המאמר ראה ד"ה זה באור התורה להצ"צ מבאר תורת הרב המגיד על הפסוק.
ויסעו ממרה ויבואו אלימה, אותיות אלקים ואלי מ"ה, התהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, כשיבנה ביהמ"ק ת"ב יהפך ליו"ט גדול, יהפכו ימים אלו למועדים וכו'.
גבורות דקדושה פנימיותם חסד, רחץ ה' צואת בנות ציון מצד אהבתו אליו, מזה משתלשל מרה ויסורים. לא די בחיצוניות אהבה לזה, אלא פנימיות אהבת אב הרחמן, לכן ת"ב חל ביום א דפסח בחשבון דא"ת ב"ש, פנימיות החסד מתגלה בגבורות, בספר הבהיר "מים הרו וילדו אפילה" החשך מקורו ממים, פנימיות החסד.
אך כשרואה האב שאין הבן יכול לקבל היסורים באהבה הוא מתחרט ומשפיע לו חסדים בגלוי, אפילו אם הסיבה לכך היא שחסר בעבודת הבן, לא יכלו לשתות מים ממרה כו מרים הם בעצמם, ויורהו ה' עץ החיים, תורה, ולא ע"י יסורים וחלים רעים, ודוקא תורה שבע"פ שנתלבשה בטענות שקר נסעה וירדה למטה ומ"מ נעשה מזה יחוד נפלא עם הקב"ה שאין יחוד כמוהו, עץ חיים למחזיקים בה. יששכר וזבולון תמכי דאורייתא, פועלים וימתקו המים, ונפעל גם ע"י עץ מר (דעה ב') כי החשך עצמו מצ"ע מאיר.
עד ויבואו אלימה, זיי גייען אריין בענין החסדים. אל"י-חסד. מ"ה-חכמה, "וזהו ויסעו ממרה, אז מפארט ארויס מהגלות, וכבר יצאו ביסורים שהיו ע"ע לכל הדעות, ונעשה הויסעו נסיעה אחר נסיעה עד לעבר הירדן מזרחה בביאת משיח צדקנו".
יג) אלה מסעי – תשל"ה
צמאון המדבר מביא לירדן יריחו
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. מביא "בשם הבעש״ט שמ״ב המסעות ישנם במשך חיי כל אדם מישראל, וע״י ההתבוננות הראוי׳ בדברי ימי חייו ואופן ההנהגה עמו מלמעלה, יוכל האדם למצוא בעצמו את מ״ב המסעות". בסופו מזכיר את מאמרי י"ב-ט"ו תמוז דשנה שלפניו, שהיו המשך בענין "מעין גנים באר מים חיים וגו'".
לכאורה, זכרון פרטי המסעות מתאים רק למי שנכח בשעת מעשה ולא למי שלא היה שם, א"כ למה נמנו?
ידוע מהבעש"ט שכל אחד יכול למצוא בעצמו פרטי מסעות הללו בהתבוננות בדברי ימי חייו והנהגה עמו מלמעלה ובדברי ימי ישראל בכל הדורות ובכל יום, כל מסע הוא גם חניה בקביעות ע"פ הוי', גם בדברי הרשות בכל דרכיך דעהו, דעת הוא התקשרות בתוקף וקביעות.
המסעות היו ברובם במדבר, מקום נחש שרף ועקרב, גקה"ט, כדי שיצא לגמרי ממציאותו, עבודת התשובה, תכלית הצימאון בארץ ציה ועיף מאריך ומתבונן ומחליט לבוא לארץ טובה ורחבה שלמעלה מכל מציאות וישות עד לטובה הארץ מאוד מאוד, ע"ד אנכי אנכי הוא מנחמכם, כפליים לתושיה, למע' מאנכי ה"א פעם אחת דמ"ת.
כך בעבודת אדם כל יום "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" לשון ערבות ומתיקות, דווקא מצד השחרות והירידה נעשה נוי ויופי, שחורה אני ונאווה. הכוח לעבור כל מיצרים וגבולים הוא משה ואהרן, ויכתוב משה גו' מסעיהם למוצאיהם, עילוי ע"י הירידה, כמ"ש מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן הלבנון (שנת' במאמר שלפני זה) עד לירדן יריחו, דמורח ודאין.
עלית הנשמה בלילה חשבון צדק נותן כח למחר
אור ליום ועש״ק פ׳ מטו״מ, כ״ה תמוז. מאמר ראשון מהמשך. לכמה ענינים המבוארים בהמאמר, ראה מאמר שלאח״ז (ד״ה אלה מסעי דש״פ מטו״מ).
מ"ב מסעות ישנם בכל דור ובכל אדם ובכל יום. הכח לזה ויכתוב משה שימשיך את מוצאיהם מוצא הנשמות מפנימיות א"ק עצם הנשמה למלאות השליחות ע"פ ה' יסעו וע"פ ה' יחנו, עליה מלמטלמ"ע מסעיהם למוצאיהם, בחי' נעלית יותר, כשעושה חשבון צדק לפני שאומר בידך אפקיד רוחי הרי זה חשבון שמח וטוב כי עלה עד למהותו ועצמותו ית' והנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים כדי לחדש עבודתו למחר באופן של מעלין בקדש. ע"י משה ואהרן ששד"מ וששדמ"ט. ילכו מחיל אל חיל
הנסיעה בגלות הכנה לגאולה
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. "ידועים הדיוקים בזה בלקו״ת ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה".
העבודה היום במ"ב מסעות היא הכנה לכניסה לארץ ע"י משיח צדקנו, שתתפשט א"י בכל העולם. ע"י העבודה דישראל בכל מקומות הגלות פועלים זאת.
ההכנה בב' אופנים. א. מלחמה, תפילה, בחרבי וקשתי, נהמא אפום חרבא, עבודת חוני המעגל, ב. מנוחה, לימוד התורה, עבודת רשב"י.
הכח לזה ממשה שבכל אחד, רועה נאמן. ע"י "ויכתוב" באותיות החקיקה שנמשך לכתיבה ולחתימה שאין לשנות. מוצאיהם למסעיהם המשכה והעלאה, במשפט תפדה ושביה בצדקה, והפכתי אבלם לששון, תכלית המסעות הוא להפך המדבר גדול ונורא לדרגה נעלית למעלה מבחי' אדם. לכן קודם נחמו נחמו יש בין המצרים, מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, עד למרחב העצמי, תכלית הביטול, באתי לגני לגנוני עיקר שכינה בתחתונים, אלא תולדות מלא, תולדות פרץ, יעלה הפורץ לפנינו.
עליה לרגל, השתחוואה בכל חודש ושבת
ש"פ מטו"מ, ר"ח מנחם-אב. לכללות מאמר זה ראה ד"ה שלש פעמים בשנה מסה"מ תרע"ח (ע' קעב) שמיוסד על ד"ה והיה מדי חודש תר"ל (ע' רנו) סה"מ תרע"ח נדפס בזמן אמירת המאמר לראשונה, בשנת תשד"מ נדפס הס' מחדש ובהתוועדות ש"פ חוקת אדר"ח תמוז אמר ג"כ מאמר ד"ה זה. באמצע המאמר כאן מבאר פרטי הכתוב אלה מסעי וגו' ע"ד המבואר בדרושים בלקו"ת כמבואר לעיל.
עיקר העליה לרגל ג"פ, כשם שבא לראות כך בא ליראות, הראיה מצד הנשמה, ישר יחזו פנימו, השתחוואה פנימית שבנשמה, (מקשר זאת לעניין מסעות בנ"י ביד משה ואהרן עד לאשתאבא בגופא דמלכא בעצמות ומהות). לעתיד לבוא אין צורך לחכות לג' רגלים אלא יעלו ביותר ע"י העבים שיביאו את בנ"י לירושלים מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, "מי אלה כעב תעופינה", יגיעו עוד לפני כניסת השבת או החודש בימות החול (חידוש הרבי בהגהה מדויק בלשונות בפסיקתא רבתי) יתירה מזה, בשבתו של שבת וחדשו של חודש שלמעלה משבת וחודש סתם.
"והיה" לשון שמחה, אותיות ו"ה, הנגלות, כל ישראל שווים, תומ"צ, משפט וצדקה, קודם לי"ה, הנסתרות לה"א, כל חד לפום שיעורא דילי'. "כל בשר", לא רק לעיני בשר אלא הבשר עצמו יראה שפי ה' דיבר, "אמר הוי" בלשון רכה, "וכן תהי' לנו דבער"ש לאחר חצות בסוף האלף השישי יבואו העננים ויקחו את כאו"א לביהמ"ק השלישי".
יז) אלה מסעי – תשל"ט
להגיע לשלימות ביראת הוי'
מוצאי ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. בהמאמר מביא לשון הלקו״ת ריש פרשתינו (פח, א) בענין נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן.
מסעי בנ"י, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, בעבודת האדם היא היציאה ממצרים וגבולים, מעלין בקודש, ויסעו ויחנו עד לירדן יריחו שלימות העבודה. והריחו ביראת ה', משיח מורח ודאין, יראה עילאה שלימות היראה.
"ביד משה" שושבינא דמלכא, תורה וגמ"ח מלמעלה למטה. "ואהרן" שושבינא דמטרוניתא, תפילה, פולחנא דרחימותא מלמטה למעלה, "בהעלותך את הנרות" שהאור והתשוקה שלהם, זייער ציען זיך, יהיה "אל מול פני המנורה", ניצוץ בורא שישנו בניצוץ נברא עד שיהיו דבר אחד.
צ"ל ב' סדרים, "הוא משה ואהרן", "הוא אהרן ומשה". לא רק בכללות חיי האדם אלא גם בכל יום שיוצא ממצרים וגבולים עד שמגיע בו לשלימות ביראת הוי'. כל זה הכנה לוהריחו ביראת ה' כפשוטו ע"י משיח צדקנו.
יח) אלה מסעי – תשמ"א
כל מסע עושה רושם ומסייע לעלייה הבאה
ש״פ מסעי, ר״ח מנחם-אב. "וידוע הדיוק בזה (בלקו״ת ובדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה, עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו), להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים..".
הוראה נצחית מעניין המסעות לכל אחד ולכל זמן כולל ובמיוחד בזמן הגלות. אדם עובר בחייו מ"ב מסעיו ובפרטיות בכל יום מתחילת ירידת נשמתו עד שעולה למעלה באמרו בידך אפקיד רוחי לשאוב לה חיים ממקור חיים העליונים. ע"י שם מ"ב, כח העלאה, מ"ב תיבות דפרשה ראשונה דק"ש, המסע הראשון היה ממצרים, עליה באין ערוך, כשם שהקב"ה אין סוף גם העליה היא א"ס.
מתחיל בעליה מתאוות האכילה; "פיתום", פי תהום האומר הב הב, "ורעמסס" המסס, מסס רע, מעכל המאכל, וישמן ישורון ויבעט, עד שבאים על ירדן יריחו.
הנתינת כח מלמעלה ע"י "ויכתוב משה" שושבינא דמלכא, "מוצאיהם" מוצא נשמות, "למסעיהם" למטה מטה, "ואלה מוצאיהם למסעיהם" ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא, לעלות נש"י, בהעלותך את הנרות, והרוח תשוב גו' אשר נתנה. כמו כל מצווה עושה רושם על כל היום כן המסעות כל מסע פעל על שלאחריו עד ירדן יריחו, משיח דמורח ודאין, גילוי היחידה.
יט) אלה מסעי – תשמ"ב
שרש המסעות, מצרים
ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. "ומדייק בזה כ״ק אדמו״ר הזקן למה גבי ויכתוב משה הקדים מוצאיהם למסעיהם ואח״כ הפך ואומר ואלה מסעיהם למוצאיהם..". וראה ד"ה זה עת"ר.
פירוט כל מסע בפרט ללמד הוראה נצחית. ביד משה ואהרן אף שלא כולם היו בחיי אהרן שהרי מת קודם לזה. וגם היו כמה מסעות לפני מ"ת קודם "ויהי בנסוע הארון".
החל מהירידה למצרים צורך עליה "אנכי אעלך גם עלה", רכוש גדול, ניצוצי קדושה בכסף וזהב דמצרים. גם האבות שהיו מרכבה הוכרחו לירד למצרים לצורך עליה יתירה, כך ע"י שיצאו ממצרים, ויסעו מרעמסס ע"י רעמסס (ע"ד יפה כח האב מכח הבן), וההליכה במדבר העמים גקה"ט, הגיעו לארץ טובה ורחבה. בתחילה יכלו לברר גם בלי הארון כי היו קרובים לישוב, ק"נ, אח"כ התרחקו מישוב, גקה"ט, נחש שרף ועקרב, צריך לארון שיהיה יפוצו אויבך גו' ובנחה יאמר שובה גו'. כל זה הוא גם בירידת הנשמה למטה צורך עליה ע"י תומ"צ, צדקה ותפילה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. תורה ממוצע שממנה נדע לקיים מצוות ולהתפלל. לכן צ"ל תורה קודם המסעות. משה ואהרן. כמו כן בכל יום, השינה היא מצרים, ובקומו מתחיל המסע, מודה אני, נטילת ידים, הודו, מאה ברכות. עד הלילה שנשמתו עולה ושואבת חיים מחיי החיים. עד לענין מורח ודאין.
הזיכוך מלמעלה, הכנה לעשיית דירה בתחתונים
ש״פ מטו״מ, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א. "הנה ידוע הדיוק הכללי בזה (המובן מהדרושים בלקו״ת ובהדרושים שלאחרי זה), מדוע האריכה התורה בסיפור המסעות וכו׳, והרי לכאורה מאי דהוה הוה..".
"ויכתוב משה" הרי כל התורה כתבה? איתא במדרש טעם אריכות המסעות שימצאו בתים מלאים כל טוב, לכאו' אם ישראל יגיעו מיד לארץ כנען לא יכלו לקלקל? המסעות לא היו רק הכנה או המשך לדבר, אלא תוכן מיוחד גם בפ"ע, עבודת הבירורים, לכאו' הרי רוב המסעות היו שלא במקום ישוב ולא שייך בם ניצוצות?
הכוונה דירה בתחתונים דווקא לעצמותו ית', למטה מטה ביותר, לא רק לברר ולזכך אלא לעשות דירה, הכח לזה ע"י שמלכתחילה יהי' הזיכוך מלמעלה ואז יוכל האדם לעשות דירה. לכן קודם העבודה הלכו במדבר מקום גקה"ט מ"ב מסעות עם משה ואהרן והכניעו את מקור הקלי' אחר כך בכח כל אדם לעשות דירה במשך ימי חייו ע"ד המסעות עד והריחו ביראת ה'. כל זה בכח "ויכתוב משה מוצאיהם", שרש הנשמה בעצמות, משה פועל בישראל נתינת כח לעבודה.
כא) אלה מסעי – תשמ"ו
ב' אופני מסעות, ב' דרושים, שניהם יחד
ש״פ מסעי, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א. "וידועים הדרושים בענין זה בלקו״ת ובדרושים שלאחרי זה (שכמה מהם כבר נדפסו), ושם נדפסו הענינים באותיות הרב, ואותיות מחכימות. ותוכן הענין בכללות, דענין המסעות בכלל ישנו בעבודת האדם הן בכללות עם ישראל והן בחיי הפרט. ותוכנו הוא הנסיעה והעלי׳ ממקום למקום נעלה ממנו, ומדרגא אחת לדרגא שלמעלה ממנה, באופן שילכו מחיל אל חיל..".
המסעות, דרגות באין סוף, ילכו מחיל אל חיל, ת"ח אין להם מנוחה, מארץ גושן עד לירדן יריחו דמורח ודאין, מבהכ"נ לביהמ"ד עד הנהג בהם מנהג דרך ארץ, הליכה בל"ג כמבואר בס' החקירה שישנם מדרגות בבלי גבול.
ב' אופנים שונים בענין העליות שבמסעות המבוארים בשני דרושים: סוג הא', פעולה בעולם, בירורים. ענני הכבוד יישרו דרכים עקלקלות ושינו גדר המדבר, שהיה כרמלית ונהפך לרה"י ורה"ר, קודם מ"ת היה זה מלמעלמ"ט ואחרי זה פעלו עליה בתחתונים עצמן. סוג הב', הפעולה בנשמה עצמה, ירידה צורך עליה מהמדבר דגקה"ט מסעיהם למוצאיהם ומוצאיהם למסעיהם בכח משה ושם מ"ב. החילוק בין שניהם הוא ע"ד יששכר וזבולון וכל אחד צריך לשני, שני הדרושים מבארים אותם הפסוקים ולומדים את שתיהם בזמן רעווא דרעווין שהוא מעין דלעתיד שלא נצטרך לרצו"ש גם בהיותו במקומו מגיע לתכלית העילוי ובאופן נצחי, כבר עכשיו יש את התורה דלעתיד, פנימיות התורה.