אלה מסעי – תשכ"ה
כתיבת משה נותן כח לעלייה
ש״פ מטו״מ, ב׳ מנחם-אב. ״אמר שיחה על פרש״י הראשון דמסעי, ובסופה ממש לקח את מטפחתו ושמה על ידו הק׳, ומיד בסיומו שמה בחזרה. אז חשבנו שזה הי׳ כבר המאמר ג״כ, ואחדים העמידו בקבוקים אח״כ, אבל אח״כ הוציא עוה״פ את המטפחת ושמה על ידו הק׳. אמר מאמר-שיחה בהמשך להשיחה, וגם מיוסד על הלקו״ת, ובסופו דיבר שיש אופן של נסיעה ישירה, ואח״כ נסיעה חזרה, ע״פ ב׳ הפירושים שמביא רש״י בתחילת פירושו על מסעי. וזהו ג״כ ענין של ירידת הנשמה למטה, נסיעה ישירה, ועלייתה בגמר עבודתה לגן עדן לשרשה, ועוד למעלה מדרגתה לפני הירידה. ויש בזה מעלה ביום היאָרצייט שאז מסתכם כל העליות בבת אחת, ועד״ז הוא בסיום אמירת קדיש[של אמו הרבנית חנה ע"ה]. בסוף אמר שכל אלו שסיימו ויסיימו את הלקו״ת יאמרו ״לחיים״ וכו׳״ (מיומן א׳ התמימים). רשימת המאמר חסרה בחלקה ובהערות השלימו כמה פרטים לפי הבנתם בדרך אפשר.
תקציר
כל המסעות עד לירדן יריחו נקראו "ימי צאתך מארץ מצרים" וישנם בכל אדם מרגע צאתו לאויר העולם. ממקור הנשמה "מוצאיהם" עד "למסעיהם" הנסיעה והעליה מלמטה עד "מסעיהם למוצאיהם" משך כל ימי חייו עד שתחזור הנשמה למקור חוצבה.
"ויכתוב" ב' אופנים; באופן של חקיקה, חרות על הלוחות (מוצאיהם, שאש הנשמה) ואותיות הכתב (מסעיהם, הירידה למטה) ומשה ממשיך כח לחבר שניהם. עד שמגיע עוד יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, למעלה גם מבחי' טהורה היא.
בסוף המאמר מקשר סיום הלקו"ת במדבר עם ההתחלה "שאו את ראש גו' לגולגלותם" שגם שם מבאר איך בענין העליה שנעשית ע"י הירידה למטה. (בהערה 28 שם מבאר בד"א שייכות העניינים).