מאמרי פרשת בחוקותי

"והתהלכתי" ל' הרגל בהליכה ובבת אחת, דהנה ב' הליכות הן, מלמעלה למטה ומלמעלה למטה: להילוך מלמטה למעלה דרוש כמה תנאים: לדעת הדרכים והנתיבות לעלות בהם. בעבודה, קיום תומ"צ כדבעי והשגת אלקות; כח חזק לעלות. ובעבודה, היכולת להעלות גם את הנה"ב; לבושים מתאימים. בעבודה, היינו תיקון אותיות מחדו"מ. להילוך מלמעלה למטה אינו דורש תנאים אלו, כי העליון יודע את הדרכים והנתיבות והוא בעל כח חזק, וגם לבושים אינו נוגע בירידת העליון למטה. יתרון מעלה בכל אחד שאין בזולתו: בהילוך מלמעלה למטה, נמשך העליון כמו שהוא, משא"כ מלמטה למעלה הוא רק לפ"ע עבודת התחתון; בהילוך מלמטה למעלה, התחתון קולט את העליון בפנימיות. לע"ל "והתהלכתי בתוככם", שניהם נכללים בתיבה אחת ובענין אחד (אין איין וואָרט און אין איין ענין) ב' אופני הילוך יחד, ע"י גילוי העצמות שלמעלה מהתחלקות מעלה ומטה. כמו"כ "ואולך אתכם קוממיות", ב' קומות, אור ישר ואור חוזר שיתאחדו בתיבה אחת, קוממיות.

"והתהלכתי", ב' אופני הילוך: מלמטה למעלה, בחי' אחור, ע"י גילוי אור הממלא כ"ע, התלבשות בכלים למטה; מלמעלה למטה, גילוי אור הסובב כ"ע, הילוך ועליה לבחי' פנים. "קוממיות", ב' אופני הליכה בעבודה: תיקון הגוף ונה"ב (אחור) ועבודה צורך גבוה (פנים). עבודה בסדר והדרגה ועבודה למעלה מסדר והדרגה. צדיקים ובע"ת. על-ידם נעשה ב' הליכות דלמעלה, וחיבורם ע"י המשכת סובב בממלא ועליית הסובב בממלא. ובעבודה הוא חיבור עבודת הצדיקים ובע"ת, המשכה מלמעלה מסדר והדרגה שיומשך בפנימיות.

ענין הליכה באותיות החקיקה, בתורה, ישראל, וקוב"ה. מצד שורש בנ"י, הליכתם ועלייתם בל"ג עד שמתאחדים במקורם כמו שחקוקים באוא"ס. הכלי לקיום חקיקה והילוך זה הוא "מצוותי תשמרו", כמבואר בלקו"ת ריש ספר ויקרא שע"י אתעדל"ת נעשה האתעדל"ע דבר המתקיים. ובעומק יותר, ע"י מצוותי תשמרו באים למדרגה נעלית יותר משרש הנשמה באותיות החקיקה. סיום הלקו"ת בענין "דע מאין (חכמה) באת ולאן (מקום גשמי) אתה הולך", כי עיקר הגילוי הוא בעוה"ז הגשמי, מעלת העבודה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שהיא כוונת העצמות, לכן פועל קיום באתעדל"ע. קשר תחילת הלקו"ת ויקרא, מעלת העבודה, עם סיומו, שכר העבודה דלע"ל בתחה"מ. וסיום ההוספות דלקו"ת, המשכת תענוג עצמי הבלתי מורגש ביוהכ"פ במקיף, וסוכות ושמע"צ בפנימיות שאז יש אכו"ש גשמית ומגיעים לתענוג דעצם הנפש ממש למעלה מתענוג דיוה"כ שהיא דוגמת אותיות החקיקה, משא"כ תענוג דעצם הנפש הוא דוגמת פשיטות האבן טובה בעצמה, לזה באים ע"י "מצוותי תשמרו", "והתהלכתי בתוככם", ב' הליכות מלמעלה ומלמטה גם יחד.

חיבור קוב"ה וכנס"י, "ונתתי שלום בארץ", יחוד ז"א ומלכות, המשכת השלום בכל סדהש"ת עד למטה. ענינו של רשב"י תורתו אומנותו, נמשך לכאו״א, לכן יש שמחה עצומה בל״ג בעומר, וכמו״כ הוא בכל הדורות שאין אומרים תחנון, שנמשך שמחה גדולה ועצומה לכל אחד ואחת מישראל, גם לאחת, שזהו ענין הנישואין בל״ג בעומר. שהמשיך בגשמיות העולם ע"י אמירת תורה עה"פ "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", יחוד ז"א ומלכות למעלה והמשכתו למטה. כמו כן פעל שלום וביטל המחיצה בין גליא דתורה ופנימיות התורה. ומצד ענין הוד שבהוד פעל בכל ישראל גם במי שנמצא במצב דהודאה שבהודאה, ופעל זה לא רק למעלה בבחי' מקיף אלא גם למטה בפנימיות.

ב' הליכות, מלמעלה ומלמטה, קיום תומ"צ ועבודה בעולם; לימוד התורה וקיום המצוות. תושב"כ ותושבע"פ. ובכל אחד מהם ישנם ב' הליכות. כוונת מ"ת לברר את המטה ביותר, למצרים ירדתם, יצה"ר יש ביניכם. כי המשכת התורה מלמעלה מגדר עולם מבחי' "ואהי' אצלו שעשועים". לכן יעודי הפרשה והגאולה העתידה הם בעניני גשמיות, אף השפעות גשמיים השייכים לחיצוניות העולמות הם מכריתת ברית של נח שהי׳ על קיום חיצוניות העולמות, כשעדיין היתה הגזירה דעליונים לא ירדו וכו', אבל לאחר מ"ת הצ"ל השכר ברוחניות, אלא שתכלית הכוונה במ"ת היא שתרד למטה בארץ, כי דוקא זה תופס את העצם (ווייל דוקא דאָס נעמט עצם) מצד מעלת הגשמיות, לכן היעודים כאן הם גשמיים דוקא שדוקא ע"י שנמשך למטה אותי אתם לוקחים.

הילוך אמיתי בעבודה הוא כאשר נעתק לגמרי ממדרגתו הקודמת ועולה בעילוי שלא בערך בעבודה דבכל מאדך מס"נ למעלה ממדוה"ג. עי"ז פועל לא רק ושכנתי בתוכם אלא והתהלכתי בתוככם, הילוך ודילוג גילוי העצמות שלא בערך לכל הגילויים ע"י אתעדל"ע מצד עצמו שנמשך באתר שלים. כל זה נעשה ע"י העבודה והילוך בכל מאדך. ב' אופני הילוך בעבודה, מלמטה למעלה, תפילה, ומלמעלה למטה, תורה. אצל הקב"ה תחילה הילוך מלמעלה, "וירד הוי' על הר סיני", ואח"כ ע"י הילוך ועליה מלמטה בעשיית דירה לו ית' בתחתונים מוסיף עילוי גם בעולמות העליונים. הנתינת כח לזה, "אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", ע"י שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם והוציאם מכל המיצרים וגבולים גם דקדושה. "ואולך אתכם קוממיות", קומת אדה"ר, לאחר החטא נוסף בו עילוי גדול יותר. מדת קומה היא מאה אמה, קומתיים הוא מאתיים אמה, והם ע"ס כפי שכלול בעשר מלמטה למעלה ומלמעלה למטה ו"קוממיות" הוא כשניהם יחד.

ענין ששיבחו החבריא את רשב״י בשבחים נפלאים, ומה שפעל ירידת המטר ע"י תורה ולא בתפילה. ענין "והתהלכתי", ב׳ מיני הילוך, מלמעלה ומלמטה, תפילה ותורה. עי"ז מגיעים לקוממיות, ב׳ קומות דהיכל. חוני המעגל פעל גשמים ע״י תפילה, ורשב״י ע״י אמירת ד"ת, וירדו מיד כראוי, "ונתתי גשמיכם בעתם", שזה כולל כל הברכות גשמיות. כולל מעלת התפילה כי תורתם אומנותם אין מפסיקין לתפילה, בכלל מאתיים מנה. אמנם לא היו פטורים מן ק"ש, שהיא נקודת התפילה, גם הפסיקו לסוכה ולולב, לעשות לו ית' דירה בתחתונים. מ"מ גשם המשיך ע״י תורה שדיבר בענין יחוד זו״ן שלמעלה, שורש גשמים למטה. ענין השבחים ממשיך העצם. ע"ד קריאת שם לעורר מהתעלפות כאשר רפואה אינה יכולה לעורר, החבריא היו ממוצעים להמשיך פנימיות התורה לכל ישראל מרשב״י, בחי׳ מלך שבו ולא רק רב שבו, מפנימיותו. ע״י סתים דאורייתא מקשר סתים דישראל בסתים דקוב״ה. במיוחד ביום הסתלקותו.

"בחוקותי תלכו", חקיקה וקיום מצוות במחשבה, "ואת מצוותי תשמרו," בדיבור, "ועשיתם אותם", במעשה. ובאים ל"ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳" עד "והתהלכתי בתוככם גו׳ ואולך אתכם קוממיות", ב׳ המעלות דעבודה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה בגאולה. "אלה תולדות" מלא ב"פ, בבריאת העולם ובלידת פרץ. כי שלימות הבריאה בגאולה ע"י מעשינו ועבודתינו לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. לכתחילה כבר ישנה כוונה זו בבריאת העולם, אלא שבנ״י ע״י עבודתם צריכים להמשיכה מן התאוה אל הכח ומן הכח אל הפועל דירה בתחתונים. עי״ז נעשה האדם שותף להקב״ה במעשה בראשית. כוונה זו שבבריאה הוא הכח לבנ״י שיוכלו לעשותה בפועל, ונרמז בפסוק "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", זה רוחו של משיח, שעוד לפני הבריאה בפרטיות כבר הי׳ בו רוחו של משיח, היינו הכוונה והתכלית שתתגלה לע"ל. העבודה דבנ"י לעשות לתקן, עשיה מלשון כפי׳, "אדם לעמל יולד", שזה חל גם על משיח שנק' אדם, ויושב בשערי רומי בין עניי סובלי חלאים ואיהו שרי חד ואסיר חד דילמא מבעינא דלא מיעכב, שיוכל לגאול את ישראל מיד, בשעתא חדא וברגעא חדא. וזהו "אם בחוקותי תלכו גו׳", העבודה בג׳ הלבושים מחדו"מ שעל ידם הוא קיום תומ"צ, עמל ויגיעה בתורה בחי׳ אותיות החקיקה שבנפש, עי״ז באים לכל הברכות המנויות בהמשך הפרשה.

החידוש בבקשה תלכו, תשמרו, ועשיתם דבחוקותי יותר על הציווי דמ"ת. דהנה עבודת האדם צ"ל בג׳ לבושי הנפש מחדו"מ. העיקר הוא, ועשיתם אותם. לפני זה לימוד תורה שבע״פ, תשמרו, שמור זו משנה, ולפני זה צ"ל מחשבה, הליכה למעלה ממדידה והגבלה, בלי גבול. כדי שהעבודה תהי׳ מסודרת צ״ל תחילה תלכו, מחשבה ושקו"ט, ואח״כ דיבור, תשמרו, עד שבאים למעשה שהוא העיקר, ועשיתם אותם. גם השמירה (דיבור) והעשי׳ חדור בענין תלכו (מחשבה), למעלה ממדידה והגבלה. לכן אף שכבר הי׳ ציווי במ"ת, מ״מ, לקיום בפועל צ״ל בקשה בתחנונים, והוא סיוע מלמעלה לקיום המצוות כדבעי, כמו בפשטות, אדם מתחנן על דבר כי זה נוגע לו במאוד מאוד יותר מבקשה הכי גדולה, כמו"כ ענין זה נוגע מאוד למעלה, הרי זה נתינת כח על העבודה. לכן תיקן עזרא לישראל שיהיו קורין פרשה זו בתור הקדמה למ"ת, לקבל נתינת כח מלמעלה, שיהי׳ קיום המצוות בכל ג׳ הענינים דמחדו"מ בתכלית השלמות.