סיכום מאמרי מאמרי י"ט - כ' כסלו
53 מאמרים
פתיחה
מאמרי י’’ט - כ’ כסלו | תשפ’’ה
"לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו".
חמישים ושתים מאמרי "חג הגאולה י"ט כסלו" דלהלן מתחלקים בכללותם לשלושה: א. העיקרי שבהם, הוא ד"ה "פדה בשלום נפשי", במשך השנים נאמרו ל"א! מאמרים עם ד"ה זה (חוץ מכמה מאמרי "פדה בשלום" על יו"ד כסלו וי"ב תמוז).
כמודגש במאמרים עצמם, היות ד"ה זה על יסוד לשון כ"ק אדמו"ר הזקן בעל הגאולה באגרת הקודש שלו בנוגע להגאולה די"ט כסלו: "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מה' שלום". (וראה ד"ה זה תשל"ח (מוגה) בתחילתו ובנסמן שם).
בר מן דין, ישנם עוד חמשה "דיבור המתחיל" שונים: י"ד מאמרים מתחילים בפסוק "קטנתי מכל החסדים", בו יבואר בעיקר "אגרת הקודש" סי' ב', אותו כתב אדה"ז "אחר בואו מפטרבורג". מה גם שהוא מפרשת השבוע הסמוך לו.
חמשה מאמרים הם על מארז"ל (פסחים פז,ב) "אמר רבי אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות", שנראה מיוסד על המאמר י"ט כסלו תרפ"ט "דרושי חתונה" שחל אז בתוך שבוע "שבע ברכות" לרבינו. ראה להלן פתיחה לד"ה זה תשי"ד, המבאר שייכות תוכן המאמר (בזבוז האוצרות) לחג הגאולה וניצחון דתורת החסידות. עליהם נוספו עוד כמה מאמרים עם ד"ה שונים (ברוך שעשה נסים. מזמור לתודה. זה היום, ועוד) כפי שיראה המעיין להלן בהגליון.
"חג הגאולה" י"ט כסלו חל ברוב השנים בשבוע פ' וישב, ולפעמים ביום ש"ק פ' וישלח. ש"פ וישב הוא ע"פ רוב גם "שבת מברכים" חודש טבת, ולפעמים אף "שבת חנוכה" או ערב חנוכה. אשר לכן זכינו ברוב השנים ל"המשך מאמרים" שהתחיל כבר לכבוד י"ט כסלו ובשייכות אליו כולל לתוך מאמרי חנוכה שלאחריו.
ברשימה דלהלן הבאנו את המאמרים שנאמרו בהתוועדות י"ט כסלו, כולל אלו שנאמרו על ש"פ וישלח, או ש"פ וישב.
עקב הריבוי וכו' לא הספקנו בגליון זה לסכם הכל לבד וניתנה לנו הרשות להעתיק "תוכן הענינים" שנעשה ע"י "ועד הנחות בלה"ק". כאשר זכה דורנו לאורם של סדרת "ספר המאמרים - תורת מנחם – מועדים" וכבר נדפסו הן על י"ט כסלו והן על חנוכה ועוד, בו נאספו כגורנה כל מאמרי ימים אלו (ע"פ סדר הפסוקים ומארז"ל) בתכלית הדקדוק והיופי וההדר, מתוך סרטי ההקלטה. התודה נתונה להם.
ויה"ר שנזכה במהרה לקיום היעוד "יפוצו המעינות חוצה" עד אשר קאתי מר דא מלכא משיחא. ונזכה לשמוע מאמרים חדשיים מםי מלך המשיח "תורה חדשה מאיתי תצא".
התוועדות י"ט כסלו. כמו הרבה מאמר ד"ה זה, המבארים ב' עניני בירור בדרך מלחמה ובדרך שלום, ראה המשך פדה בשלום תרנ"ט, תש"ד. לענין השלום שהיה בימי שלמה המלך וכו' ראה ד"ה פדה בשלום תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב). וראה לקו"ת במדבר ד, א. ענין תפילת עשיר ראה המשך תער"ב שם ע' תשעא ואילך. וראה גם ד"ה תפלה למשה תר"ס. ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה וד"ה תפלה למשה תשכ"ט (מוגה). בקטע שהעתקנו מלשון המאמר בכה רבינו מאוד.
בירור הגוף ונה"ב בדרך מלחמה ובדרך שלום ומנוחה בג' קוין. תורה, לימוד פנימיות התורה אינו מביא ישות וגאוה. גמ"ח, גם לעשירים, למעלה מצדקה שהוא רק מילוי חיסרון. תפילה, מתפלל עם הציבור, ע"ד עשי"ת, קירוב המאור אל הניצוץ אין מציאות מנגד. כולם ע"י פנימיות התורה, י"ט כסלו.
קטע במאמר: במדרש "תפלה למשה", א"ל הקב"ה למשה מה אתה מבקש, אמר משה, איני מבקש בשבילי, אלא מדינה פלונית היא חרבה, והיא שלך, גזור שתיבנה, כך משה לא ביקש לעצמו אלא בשביל ישראל. וזוהי גם כללות ההנהגה אצל כל נשיאי ישראל, שאף שמצד עצמם לא חסר להם מאומה, הרי אין מבקשים לעצמם אלא בשביל ישראל.
וכמו ביעקב, שמצד עצמו הי' מוכן כבר לביאת המשיח, "אבוא אל אדוני שעירה", אלא ש"הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי", היינו, שלא מוכנים עדיין מצד צעירי הצאן (די קליינע שעפעלעך) כו', אשר, אם ימהרו אותם עם העבודה דהוי' אחד ושמו אחד, ודפקום יום אחד (אזי) ומתו כל הצאן, שיהי' אצלם ענין של כליון כו', ולא העבודה דרצוא ושוב שהיא תכלית הכוונה. ובגלל שהצאן גו' עלות עלי, נשאר גם יעקב בגלות, אע"פ שמצד עצמו לא חסר לו מאומה. וכמו"כ גם במשה, שמצד עצמו הוא עשיר, שלא הי' חסר מאומה, כפי שמעיד עליו הקב"ה בשאלו אותו מה אתה מבקש. ועל זה עונה משה, איני מבקש בשבילי, אלא מדינה פלונית היא חרבה.. אע"פ שהוא עשיר, והוא בעצמו כבר שלם בכל הענינים, אעפ"כ, מעמיד את עצמו בסכנה (ער שטעלט זיך אַיין), ומניח את עצמו הצדה לגמרי (ער לייגט זיך אַוועק אינגאַנצן אָן אַ זייט), ותובע בדרך מתנת חינם, ומהי תביעתו שישנם הצאן שהן עלות עלי, וישנה מדינה פלונית שהיא חרבה כו', ולכן גזור שתיבנה.
התוועדות י"ט ככסלו. בהבא לקמן ראה סה"מ תרס"ט ע' צט ואילך. וראה גם ד"ה דודי שלח ידו תרכ"ח. ד"ה אני ישנה תרל"א. תרנ"א. תרפ"ד.
גלות, חורבן, שינה, שמיעה, חלום, ולמטה מזה, עיבור. גאולה, זמן ביהמ"ק, יקיצה, ראיה באלקות, ולמעלה מזה, לידה. מקום המקדש התעצם באלקות, מקום הארון אינו מן המדה. ע"ד נבואה. בקרבנות נמשך אורות דתהו. עת העלאת נה"ב בתפילה. בגמ"ח המשכה. תורה הוא ממוצע המחבר.
קטע במאמר: "כאשר יהיה אצלו כל הג' קוין אז אפשר להיות בטוח שלא יפול הנופל ממנו. כי נעשה חיבור נה"א ונה"ב, רצוא ושוב, ואז ילך לבטח דרכו. אך כשלא זכה, שלא עשה זיכוך בנפשו, אז נעשית לו כו', לזאת צ"ל גם לימוד פנימיות התורה. (המאמר חסר המשך וסיום).
בהתוועדות י"ט כסלו. על העתק ההנחה בארכיון ספריית אגוח"ח ציין בכתי"ק: "קונ' חתונה. תו"ח". וראה שיחת ש"פ וישב בתחלתה שמאמר זה מיוסד על המאמר ד"ה אמר ר' אושעיא צדקת פרזונו די"ט כסלו תרפ"ט שנאמר בזמן החתונה ולפני זה בתורת חיים בשלח. שערי תשובה ח"ב. לאדמו"ר האמצעי. אוה"ת בשלח להצ"צ, תרכ"ז תרכ"ט לאדמו"ר מהר"ש "בשינויים מדור לדור, בהתאם לשינוי הזמן והמצב כו'". בשיחת פ' וישב שם ביאר שייכות מאמר זה לי"ט כסלו, "חשבתי תחלה בפשטות שזהו לפי שי"ט כסלו הואראש השנה לחסידות עד שמצינו מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר מי"ט כסלו שהתחלתם "זה היום תחלת מעשיך", אבל באמת, יש שייכות פנימית יותר בין תוכן המאמר לזמן אמירתו: ענינו העיקרי של מאמר זה הוא "והנצח זו (בנין) ירושלים" ובענין זה מתחיל במאמר אדמו"ר האמצעי שבשביל ענין הנצחון מבזבזים את כל האוצרות כו' וזוהי השייכות לי"ט כסלו, ראש השנה לחסידות – כיון שכללות ההתגלות דפנימיות התורה ע"י תורת החסידות הו"ע של בזבוז האוצרות". וראה לקמן ד"ה זה תשמ"ח טעם נוסף. (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק)
ע"י הפיזור דישראל בין האומות ישנו קיום התומ"צ בתמידות, ובתוקף גדול יותר, מצד ההעלם וההסתר והגזירות מתעורר כח המס"נ. כמודגש בהימים טובים שבזמן הגלות, חנוכה ופורים, שהגזירה וההצלה קשורים עם ענינים שלמעלה מהשכל דוקא.
מענה אבנימוס הגרדי לאומות העולם על רצונם "להזדווג באומה זו", לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות תינוקות מצפצפים בקולם, לימוד התורה צ"ל קשור עם הקב"ה (תפלה), למעלה מהשכל. וזוהי העצה להנצל משליטת אוה"ע באופן של חיבור וזיווג.
"מקול מחצצים" המחיצה בין טמא לטהור כו' שבהלכות התורה, עי"ז "הוי' עמו", למעלה מהשכל. "בין משאבים" ששואבים מהמעיין והמקור דתורה. לך ה' הגדולה וכו' והנצח זו ירושלים, מעלת מדת הנצחון (שמתעוררת ע"י המנגד) מגעת בעצם הנפש, ובשבילה מבזבזים כל האוצרות: אוצר של יראת שמים, לא רק יראה תתאה, אלא גם יראה עילאה, ובתורה, גילוי פנימיות התורה באופן המובן גם לנה"ב. "צדקת פרזונו", לשון "פרזות תשב ירושלים", גילוי למעלה ממדידה והגבלה, שבא ע"י העבודה דמס"נ ע"י ה"צדקה בישראל שפיזרן לבין האומות".
בהתוועדות י"ט כסלו. המאמר הוגה לקראת י"ט כסלו תנש"א. ד"ה זה אמרו אדמו"ר הריי"צ בי"ט כסלו ה'תש"ב ויצא לאור בקונטרס קטז לי"ט כסלו שנה זו (תשט"ו שנת אמירת מאמר זה), בהערה שם מבאר שייכות ד"ה זה לי"ט כסלו: להעיר מד"ה פדה בשלום די"ט כסלו צ"ח, שהשבח דפדה בשלום הוא בעיקר על אופן הפדי', שהנס הי' מלובש בדרך הטבע. ועפ"ז תומתק השייכות דענין זה (שהגילוי שלמעלה מהטבע נמשך בטבע) לי"ט כסלו. (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק)
שורש הטבע משם אלקים, דעת תחתון; ושורש הנסים – משם הוי', דעת עליון. וע"י הנסים הנמשכים בעולם – המשכת הגילוי שלמעלה מהטבע בטבע – נעשה החיבור דדעת תחתון ודעת עליון. הטעם שיש צורך בחיבור זה (דלכאורה הרי גם דעת תחתון הוא אמת):
א' מג' הפירושים ב"טבע" הוא לשון מטבע, וקאי על הצורה והחיות האלקי שבעולם, הקשורה גם עם צורת החומר. והנה, התהוות חומר הנבראים היא מבחי' הדיבור (שעי"ז נעשים במציאות יש, להיותו לבוש הנפרד), והתהוות הצורה היא מבחי' הרצון (שעי"ז נעשים שייכים לענין הביטול, להיותו רק גילוי העצם). ונמצא, שגם הנהגה טבעית (השייכת לענין הצורה) היא מבחי' הרצון (אלא שבהנהגה טבעית הרצון הוא להנהיג את העולם באופן שהוא מציאות, ובהנהגה נסית – באופן שהוא כלא חשיב).
והיינו, שישנם שני אופנים בדעת תחתון: שהמטה מצ"ע הוא מציאות (ועפ"ז דעת תחתון ודעת עליון הם הפכיים); ושמציאות המטה היא כדי לגלות הענין ד"למעלה מעלה עד אין קץ" (ועפ"ז בעצם מהותם דעת תחתון ודעת עליון הם ענין אחד – גילוי הענינים שבא"ס).
וענין האמת שבדעת תחתון (ש"שניהם אמת") הוא באופן הב', ולכן גילויו הוא דוקא ע"י חיבורו עם דעת עליון. והיינו, שהשלימות דהנהגת הטבע היא דוקא כשנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע.
אמנם בפרטיות, גם הענינים ד"למעלה מעלה עד אין קץ" ו"למטה מטה עד אין תכלית" הם שני ענינים, וחיבורם (וכן החיבור דדעת תחתון ודעת עליון, טבע ולמעלה מהטבע) הוא ע"י ענין שלמעלה משניהם – ההמשכה מבחי' "אנת הוא חד".
המשכת מוחין פנימיים ועצמיים בג' קוין
ש"פ חיי שרה מבה"ח כסלו. חלק א' בהמשך בענין המשכת מוחין למדות המשכו בד"ה בכ"ה בכסלו. לכללות המאמר ראה ד"ה פדה בשלום תרע"ח. תש"ז. ושם בשוה"ג: בעת ההתוועדות דש"ק מבה"ח כסלו ה'תשט"ז, נאמר ג"כ מאמר זה (וראה גם אג"ק חי"ב ריש ע' צב, וע' קלה).
ארז"ל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות, ג' קווין עליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמ"ח. העולם בספירות הוא המדות, יסודו הוא המוחין, וקיום העולם הוא המשכת המוחין למדות ע"י הג' קוין. עבודה, תפילה, קו הגבורות, העלאה, שחיטתן בצפון, אהבה כרשפי אש, צמצומים וגבורות להיות ממארי דחושבנא, שמאלו תחת לראשי, לעלות ראש דנשמה למדרגה נעלה יותר. גמ"ח, המשכת מוחין למדות, מצוות, קו החסד, כהן איש החסד מקריב את הקרבנות. תורה, המשכת מוחין פנימיים ועצמיים, יו"ד דשם הוי' שבנשמה, חכמה, איתן דנשמה, וצריך להמשיכה לכל שאר בחינות שבנשמה, ה' הבנה והשגה, ו' מדות, ה' אחרונה תושבע"פ. כל העוסק בתורה כו' כאילו פדאני לי, ז"א, ולבני, מלכות, ע"י המשכת מוחין בג' קוין. הנתינת כח לזה מלמעלה, ונעשה בהם פדיה בשלום היינו פדיה בשלימות.
התוועדות י"ט כסלו. ראה ד"ה וזה אשר תעשה עזר"ת. וראה גם אוה"ת נח ח"ג תרלז,ב. שייכות לפסוק פדה בשלום כהמשך הכתוב: ולשלום אין קץ.
מ"ם פתוחה – ירידת מלכות לצורך בירורים. העלם אלקות להוות יש ומציאות. מ"ם סתומה – נבראים ממחשבה דבינה, מרגיש מקורו, בירור בשלום.
"לםרבה המשרה", להמשיך מ"ם סתומה במלכות, ע"י שרים ("משרה") המגלים רצון המלך במרחק. "ולשלום אין קץ", גם בחיצוניות העולם ע"י מוחין דגדלות, פני' בינה פני' עתיק, תענוג. "מעתה ועד עולם", ללא שינויים. הכנה לזה בעבודה דשלום בין נה"א ונה"ב, יצ"ט ויצה"ר, התבוננות נה"א מעניני נה"ב עד שתהא שייכת להשגה בטוב אלקי. שבמשרה יומשך מ"ם סתומה.
בעבודה ד"ישרי לב שמחה" נמשך העצם
ליל ש"פ וישב י"ט כסלו אחר קבלת שבת. בכל הבא לקמן –ראה ד"ה קטנתי (הב') תרע"ח. וראה ד"ה כי שמש ומגן תרצ"ב. עיקרו מדבר על אגה"ק ס"ב המתחיל קטנתי.
אור וגילוי הוא דבר נוסף על העצם שאינו בגדר גילוי, נוסף גם על האור הכלול בהעצם, שהוא כמו העצם; ע"ד כחות הכלולים בנפש, אינם בגדר גילוי והמשכה כלל. וכן כל המשפיע הוא למעלה לגמרי מגדר שכל המקבל, והשכל הנשפע הוא דבר נוסף על שכל המשפיע. וכן בגילוי השכל לעצמו –השכל הוא דבר נוסף לגבי מקורו. נתגלה ע"י העכבת העצם, ענין הצמצום. ואף שעצם בלתי מתגלה, מ"מ הרצון העצמי הוא שיהי' גילוי, וההעכבה על גילוי זה היא כעין העכבה על העצם. וכן גילוי כחות הנפש הוא ע"י העלם הכלים דוקא. גילוי השכל ע"י העלם כלי המוח. וע"י העבודה בבירור ההעלם וההסתר ממשיכים את כל המדריגות עד להעצם ממש, כי בההעלם נמצאים כל המדריגות. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, צדיקים עבודתם בבחי' גילוי נמשך רק אור, משא"כ לישרי לב שעבודתם בבירור ההעלם, נמשך ענין השמחה למעלה מאור. אמירת יעקב קטנתי שעבודתו היתה בבירור ההעלם, משא"כ אברהם ויצחק היתה בגילוי אור.
עי"ז המשיך "מכל החסדים" חיצוניות הקו, "ומכל האמת" פנימיות הקו, שהמשכתו מתפארת הנעלם, "כי במקלי" מקל יו"ד, ראשית הגילוי הקו, עברתי את הירדן, אור לפני הצמצום, ולכן ועתה הייתי לשני מחנות" –שהגיע בת"ת הנעלם, הכולל ב' הקוים דחסד וגבורה.
בעבודה בהעלם דטבע נמשך העצם
יום ש"פ וישב כ' כסלו. ראה אוה"ת וישלח (כרך ה) ע' תתעד. וראה גם ד"ה קטנתי הא' תרע"ח. ד"ה הנ"ל תרח"ץ.
ע"י הנס מנכין לו מזכיותיו כי נס הוא המשכת סוכ"ע בממכ"ע, שהרי הטבע אינו בטל לגמרי, שהו"ע שכר מצוה, עפ"ז מובן שישנו עילוי בנס המלובש בטבע, שבו הפעולה בטבע היא בתוקף יותר. וכן בעבודה (זכיות) יש מעלה בעבודה הנעשית במצב של העלם והסתר, שבה דוקא ישנו העצם ממש. זהו תיווך ב' הפירושים בקטנתי, נתמעטו זכיותי; ביטול ושפלות: ע"י הביטול והשפלות בא לתנועה של תשובה, ועי"ז מגיע לבחי' העצם. ומסיים ה"בכן" בנוגע לעבודה, שלא צריך לחפש ענינים נעלים דוקא, אלא אפילו ענינים תחתונים, ענינים שיש בהם העלמות והסתרים (ואדרבה, ענינים אלו הם נעלים יותר), צריכים לבררם. ועיקר העבודה עתה היא לא בהמשכת אורות וגילויים, אלא בעבודת הבירורים, ובאופן שכל דבר הבא לידו צריכים לעשותו מיד, ללא חשבונות, שהרי אין אתנו יודע עד מה בסוד הבירורים ולכן צריך להיות חטוף ואכול חטוף ושתי.
במוצש"ק בהתוועדות הגדולה לכבוד "חג הגאולה" אמר את המאמר ד"ה מזמור לתודה, לכללות המאמר ראה ד"ה מזמור לתודה תרנ"ח. וראה גם ד"ה הנ"ל במאמרי אדמו"ר הזקן על מארז"ל. סידור עם דא"ח. פירוש המלות פקל"ח. אוה"ת נ"ך ח"ב. וראה אוה"ת (יהל אור) לתהלים עה"פ שם. (הסיכום הוא מוועד הנחות בלה"ק)
קרבן תודה, הודאה על נס שלמעלה מהטבע, ההודאה שלמעלה מהבנה והשגה. עבודה זו נמשכת מצד "דעת עליון" למעלה, כי אין בכח האדם להשיגו, שייכותו להענין ד"דעת עליון" היא באופן של הודאה.
דעת עליון (שם הוי') מיש לאין (המציאות דלמעלה היא יש האמיתי, והבריאה היא כאין לגבי'), "דעת תחתון" (שם אלקים) מאין ליש (ההתהוות אינה בדרך עילה ועלול, שהוא יש מיש, אלא מענין שאינו בגדר מציאות). ב' דעות אלו הן אמת ("א-ל דעות הוי'").
תכלית הכוונה לפעול גם ביש (שנברא משם אלקים, דעת תחתון) הביטול דשם הוי' (דעת עליון). זהו כללות ענין הנסים שלמעלה מהטבע, שמהם נמשכת העבודה באופן של הודאה, ובעבודת הקרבנות – קרבן תודה.
לעתיד לבוא יתבטלו כל קרבנות היחיד, מלבד קרבן תודה, שעיקרו יהי' דוקא לעתיד לבוא – כי אז יהיו כל הענינים בגילוי. וזהו "הריעו להוי' כל הארץ" ר"ת הלכה: הכרעת ההלכה היא מצד שם הוי' שלמעלה מהשתל' (לכן הלכות אינם בטלים לע"ל), והכלי לזה הו"ע הביטול ("נוחין ועלובין"), עבודת ההודאה. ועי"ז נעשה "הריעו" לשון שבירת הישות והמציאות דהעולם, ועי"ז "הריעו" לשון שירה ותרועה.
התוועדות י"ט כסלו. בשיחה לאחר המאמר גילה שמאמר זה מיוסד על ד"ה פדה בשלום תרל"ז. ענין בית ע"פ המבואר בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (הב') לקו"ת ברכה בסופו.
לימודי הוי' נעשים כביכול מלמדי הוי', לפעול רצון חדש. מאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד בלקו"ת בענין מזון לבוש ובית, פנימי, מקיף הקרוב (בינה, דיבור) מצוות, ומקיף הרחוק (כתר) תורה בהקדם הביטול, בית אבנים, שויתי ודוממתי, שומר גם על לבושי עשו החמודות שיהיו נקיים וטהורים, בגדיו בוגדיו, בע"ת שצריכים שמירה יתירה. גם לבושי המצוות צריך שמירה מפניות ורצונות ומח' הפכיות. ת"ח עושים שלום בפשמ"ט בלימוד התורה בקב"ע.
קטע במאמר: "פתח ליבי בתורתך, כחודה של מחט מגיע לפתחו של אולם להיות גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, בית נאמן, אני חומה זו תורה, בפרט תושבע"פ, גדרים וסייגים בתורה, 'רב' נעשה 'שלום', ברבים היו עמדי".
מהתוועדות י"ט כסלו. בהבא לקמן ראה סה"מ תרס"ט ס"ע פו ואילך.
צדקה מסיר הערלה ומוציא האהבה מפנימיות הלב להיות "אחזה פניך". תפילה, מס"נ למעלה מטו"ד, רצון חדש, נמשך עתיק בדרך מעביר. משא"כ ברכה גילוי מעולם עד עולם מראשית השתלשלות לסופו. נמשך אריך בדרך התלבשות. עבודת התפילה, גילוי יחידה בנפש ופועל גאולה הכללית. אמנם לאו כל מוחא סביל דא, צריך סייעתא דשמיא, אתעדל"ע ע"י נתינת צדקה, "צדק לפניו יהלך", שמוליך פנימיות הלב להוי', ללא הגבלה, ענין הבע"ת שיוצא ממציאותו הקודמת, מצד עצם נפשו הקשורה בה', בכל מאודך בכל ממונך. וצ"ל גם ענין קרבנות ותפילה לעלות הגשמי לרוחני ע"י עבודה דיחידה "בקשו פני". ועי"ז גם בתורה, עד שנעשית היציאה מהמיצר אל המרחב מן הגשם אל הרוח וגם מן הגיהנם.
יב) פדה בשלום – תש"כ
התוועדות י"ט כסלו. עיקר המאמר בענין משביעין אותו, ראה ד"ה תניא בספ"ג דנדה לאדמו"ר הצ"צ (נדפס בהוספה לקיצורים והערות לתניא, קה"ת תשמ"ט). הגהות אדמו"ר הצ"צ בקיצורים והערות לתניא ע' מח-עא. וראה גם ד"ה תניא כו' משביעין אותו (וד"ה ועשית חג שבועות) תרח"ץ.
עבודה בדרך מלחמה, התאבקות נה"א עם הנה"ב עד שההשגה תפעל עליו (זיי פלעכטן זיך ארום זה עם זה). "פדה בשלום", לא יתכן אחרת מציווי התורה. מסירת עצם נה"ב לקדושה. הארת היחידה. אינו מרגיש שצריך מס"נ וצער אלא רק תענוג ועונג. זה שייך לכל ישראל.
ג' פירושים משביעין אותו: שובע, מבחי' טהורה היא. שבועה, "בי נשבעתי", עתיק. שבע, נמשך בפועל בז' ימי הבנין בגוף ונה"ב. שובע, מבחי' תהי צדיק שיש בכל ישראל כיון שהוא מקושר למעלה הרי סוכ"ס שלעפט מען אים ארויס, עד שיקיים גם את הציווי "תהי צדיק" ועד לאמיתת שם התואר צדיק כמבואר בתניא. "תשבע כל לשון", גם למטה בגוף. יחידה שבנפש פועל בנשמה המלובשת בגוף ועל עבודתו למטה בדרך שלום. ראיה וידיעה באלקות ובוודאי לא יעבור על השבועה. נפש כי תחטא, תווהא(בתמי'), כי משביעין אותו בכל טוב.
התוועדות י"ט כסלו. ראה ד"ה פדה בשלום (הב') עזר"ת. ד"ה הנ"ל תרס"ג. וראה גם ד"ה פדה בשלום וד"ה וידבר גו' המטות תשט"ו.
האבות הן הן המרכבה, לעלות בחי' אדם בגי' מ"ה (ל' מה פשפשת ול' מהות דבר) לבחי' "כי לא אדם הוא להנחם", לעצמותו ית'. שגם במהות דבר יומשך הביטול. גם בהתחלקות המדות יוכל להיות התכללות. אדם כלול מעליונים ותחתונים. לא רק מצד חלישות המדות אלא גם בתקפם הם בשלום והתכללות בכח נמנע הנמנעות. בכל לבבך בשני יצריך מצד רצון עצמי ופנימי דנפה"א.
י"ט כסלו ענינו להמשיך בחי' עומק ופנימיות תורת ה' ומצוות ה' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו (אגרת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) עי"ז פועלים "פדה בשלום" בכל אחד ואחד.
התוועדות י"ט כסלו. ע"פ ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי פרשתנו כב, ג. וראה גם ביאוה"ז להצ"צ פרשתנו ע' קיח. "וע"פ חסידות יובן ע"פ המבואר בתורה אור בפרשת השבוע בפירוש הכתוב שיר המעלות בשוב הוי' את שיבת ציון היינו כחולמים" וראה גם מאמרי אדה"ז: כתובים ח"א; מארז"ל ע' שח. ע' שטז. אוה"ת ויחי ח"ה תתרט, סע"א.
"הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" הולך על בנ"י, צדיקים, משיח וספירת המלכות. ירידת המלכות ע"ד נקודת החיריק ועלייתה כנקודת החולם למעלה מכל האותיות. אני ראשון ואני אחרון. העבודה בזמן הגלות "היינו כחולמים", גורם לעילוי גדול "אז ימלא שחוק פינו", חלום לשון חוזק, "ותחלימני".
קטע מהמאמר: בכל דור ודור, ובפרט בהדורות הכלליים, אצל הנשמה הכללית שבאותו הדור, שעי"ז שישנו ענין של מאסר, הנה דוקא לאחרי זה נעשה הוספה וחיזוק עוד יותר מכמו שהי' קודם המאסר. וזהו גם כללות ענין המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו, שנעשה ר"ה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, כידוע שדוקא לאחרי המאסר והגאולה ניתוסף בהפצת המעיינות ביתר שאת וביתר תוקף מכמו שהי' קודם המאסר והגאולה, שזהו ע"ד ובדוגמת החיזוק והבריאות ("ותחלימני", תבריאני ותחזקני) שנעשה ע"י ענין החלום.
ש"פ וישלח ח"י כסלו. המשך א'. ביאור אגרת הקודש סי' ב. וביאורו באריכות בלקו"ת (עקב יז, ג ואילך) ד"ה ארץ הרים ובקעות גו'. וראה גם אוה"ת עקב ע' תרכו ואילך. בענין אור חיות וכח ראה המשך תער"ב ח"ב פר"מ ואילך. וראה גם אוה"ת סה"מ תרכ"ז וד"ה קטנתי בסה"מ עטר"ת.
ב' מדריגות בחסד שלמעלה: א. חסד דאריך ("רב חסד") בחי' אור מקיף, שהמשכתו אינה פועלת חסרון בהמשפיע ("זה נהנה וזה לא חסר"), ולכן גם הנאת המקבל אינה בפנימיות. וכיון שבבחי' זו "כחשכה כאורה", יכולה להיות ממנה יניקה כו' ("לעוברי רצונו"). ב. חסד דז"א ("חסד זוטא") – בחי' אור פנימי, שהמשכתו פועלת חסרון בהמשפיע ("זה נהנה וזה חסר"), ולכן הנאת המקבל היא בפנימיות; והמשכה זו היא במקום הקדושה דוקא ("לעושי רצונו").
הטעם שחסד דז"א נקרא בשם "חסד זוטא" כי השפעתו היא מצד הביטול; ואעפ"כ, דוקא בחסד זוטא ישנו אמיתית ענין הבלי-גבול, כי ההשפעה שמצד הביטול מגעת בבחי' התנשאות עצמית (שבמדריגה זו אין הזולת סותר לו, ולכן משפיע לכל) שלמעלה מבחי' התנשאות חיצונית (ששם ההשפעה להזולת היא רק לפי שהזולת אינו תופס מקום אצלו, שמזה נמשך בחי' חסד דישמעאל).
וזהו "קטנתי מכל החסדים" (נוסף על הביאור שבאגה"ק, שמצד החסדים נעשה הענין ד"קטנתי") – שע"י עבודת הביטול ("קטנתי") נעשית המשכת כל החסדים, כיון שהביטול ד"קטנתי" מגיע בבחי' התנשאות עצמית. ועפ"ז יובן מ"ש באגה"ק "שלא לשרוק עליהם ח"ו" (כולל גם שריקה דקדושה) – כי מבחי' ההתנשאות (גם דקדושה) יכול להסתעף ענין חסד דישמעאל, ולכן צריכה העבודה להיות באופן של ביטול דוקא ("להשפיל רוחם כו' ומענה רך כו'").
ביטול מתוך התנשאות עצמית
בהתוועדות י"ט כסלו, בהמשך לד"ה זה שאמר בש"פ וישלח ח"י כסלו חזר עוד פעם מאמר ד"ה זה והוא המשך וביאור לקודמו.
ארץ הרים ובקעות, בכאו"א מישראל שנקראו ארץ חפץ ישנה העבודה דהרים, אברהם שקראו הר, אהבה, והעבודה דבקעות, מקום שפל, יראה וביטול. עבודת הביטול מגעת למעלה יותר מעבודת האהבה, בדוגמת חותם המתהפך –שדוקא ע"י העבודה דחותם שוקע, ביטול, נעשה למעלה חותם בולט, גילוי אוא"ס בלי לבושים המסתירים. ענין זה כפי שהוא למעלה בחי' חסד דאצילות, שנקרא חסד זוטא, כי השפעת החסד בעולם האצילות היא מצד הביטול; משא"כ בחסד דקליפה, ישמעאל, ההשפעה מצד ההתנשאות, אלא שאין זה התנשאות עצמית, אלא התנשאות חיצונית בלבד, ולכן נרגש אצלו הצורך להתייהר ע"י ההשפעה אל הזולת, ושרשו מבחי' החסד שלמעלה מאצילות, ששם כחשכה כאורה.
וזהו קטנתי מכל החסדים, שהשפעת החסד דקדושה קשורה עם ענין הביטול, בב' אופנים: גילוי החסדים שלמעלה פועל את ענין הביטול (קטנתי) למטה, כהביאור באגה"ק, עבודת זו פועלת המשכת "כל החסדים" מלמעלה, שהחותם שוקע למטה פועל חותם בולט למעלה.
"מכל האמת", ד"ע, מבטל קליפת פעור
י"ט כסלו. "מיוסד על מאמר של אדמו"ר הזקן בביכל המאמרים בכתי"ק אדמו"ר האמצעי, עם הגהות אדמו"ר הצ"צ (שנמצא עתה בדפוס, ונדפס גם במק"א), שמביא מ"ש בירושלמי ברכות (הובא בתוס') א"ר חייא רבה מן יומי לא כוונית (שלא כיון בתפלת שמונה עשרה) אלא חד זמן וכו'". הוא ד"ה ונשב בגיא במאמרי אדה"ז תקס"ב (נדפס לראשונה בשלהי שנת תשכ"ד) נדפס גם במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא. מאמר זה בתוספת הגהות נדפס גם באוה"ת ואתחנן. וראה בארוכה ד"ה זה במאמרי אדמו"ר האמצעי ואתחנן.
מים העליונים, מקור תענוגים עליונים ורוחניים, מים תחתונים, מקור התענוגים התחתונים והגשמיים; וביניהם רקיע המבדיל, כדי שהמלאכים שלמטה מהרקיע יוכלו לקבל השפע מלמעלה ולחלקו לכל עולם לפי ערכו (ע"ד חצר הכבד המבדיל בין אברי הנשימה לאברי העיכול, כדי שיוכלו לפרר את המאכל ולחלקו לכל אברי הגוף) נוסף לזה יש פסולת שיוצאת לחוץ. ובזה ב' מדריגות: "את המות" חיות מצומצמת נמשכת לע' שרים, בדוגמת החיות שבדומם; "ואת הרע" המשתלשל מחיות זו נגד הקדושה. קליפת פעור, מציאות ניזונית מפסולת ומחשיבה פסולת זו כדבר עיקרי, עד שהיו מתריזין בפנים יורדת ונעשית רע.
ונשב בגיא מול בית פעור: העצה נגד קליפת פעור היא הישיבה בגיא בחי' אין, סתימו דכל סתימין, כמשל הגיא שאפילו דבר גדול הנמצא בו
הוא בהעלם והסתר; והיינו, שהאדם משיג בשכלו שהאמת היא כדעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין ולא דעת תחתון שלמטה יש ולמעלה אין, ה"ה עוקר את קליפת פעור. בעבודה, דעת תחתון, ק"ש ביטול היש מתייחד בשרשו אבל נשאר מציאות היש, ולא בטל במציאות לגמרי; דעת עליון הו"ע התפלה, ביטול במציאות לגמרי. לכן מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה כי עבודתו היא בענין החכמה שלמעלה באי"ע למדות, יש לו ממילא ד"ע, ואינו צריך לתפלה, אבל מפסיק לק"ש, כי צ"ל גם העבודה דד"ת, העבודה בהיש כפי שהוא במציאותו. כמאמר ר' חייא מן יומי לא כוונית כו', כי היתה תורתו אומנתו, לא הוצרך לכוון בתפלה. וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שנוסף על הביטול מצד עבודת התפלה "מכל החסדים" ישנו ביטול נעלה עוד יותר שנעשה מצד לימוד התורה "ומכל האמת".
דרושי חתונה
י"ט כסלו. מאמר ד"ה פדה בשלום תרל"ב יצא לאור בקונטרס בפני עצמו (כ' כסלו תשכ"ה) בתוספת איזה הערות ומ"מ מרבינו. בפתח דבר כתוב: "כ"ק אדמו"ר שליט"א הואיל לאמר מאמר זה בעת ההתועדות דחג הגאולה י"ט כסלו השתא עם איזה הוספות ושינויים". נדפס אח"כ בסה"מ תרל"ב ח"א. וראה שם ע' יב רישומי דברים בקצרה: הסיכום מוועד הנחות בלה"ק.
החילוק בין מרכבת החיות למרכבת האבות: מרכבת החיות מצד ביטולם ה"ה מעלים את האדם (ז"א) למעמד ומצב שיהי' ניכר בו הביטול שנמשך מבחי' מ"ה, ועי"ז יהיו ג' הקוין שבו בהתכללות וביטול אמיתי (לא רק ביטול היש אלא ביטול במציאות).
ומרכבת האבות, ז"א דאצילות, שבעתיקא אחיד ותליא – העלאת בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא, שיומשך בו (לא רק מבחי' הנקודים, תהו, שרש חיות המרכבה, אלא) מבחי' עקודים.
לאחרי מ"ת בכח כאו"א מישראל ע"י תומ"צ. ולכן יש בתורה בחי' אדם (זאת התורה אדם; רמ"ח פיקודין כנגד רמ"ח אברים דמלכא), וגם בחי' כי לא אדם הוא (אנכי מי שאנכי); וכן יש בה ב' הענינים דהעלאה והמשכה. וזהו ענין ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח (שעל ידם נעשה פדה בשלום) – ב' הקוין דהעלאה והמשכה וחיבורם יחד (ע"י קו האמצעי – החוט השלישי לא במהרה ינתק). "כח זה בכל אחד ע"י תומ"צ שיש בו רמ"ח פיקודין רמ"ח איברים (אדם) ואנכי מי שאנכי (לא אדם), העלאה והמשכה. חיבורם ע"י קו האמצעי שלא במהרה ינתק. פדיית ישראל והשכינה ברחמים גדולים".
ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת. ביאור האגרת שכתב רבינו הזקן "אחר ביאתו מפטרבורג" בפנימיות הענינים, ע"פ המבואר בדרושי חסידות שכללות סדר ההשתלשלות נחלק לג' הענינים דעולם שנה נפש. ראה אוה"ת יתרו ע' תתטז. סה"מ תרכ"ח ע' קמד. ועוד. וראה בשיחה שלפני המאמר.
הרמז באגה"ק של רבינו הזקן: "יום יט כסלו, יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, יום הילולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע" - לג' הענינים דעולם (יום ג') שנה (י"ט כסלו) נפש (יום הילולא רבה), שהם כנגד ג' עולמות בי"ע, גם הכלליים, עד לג' המדריגות דהוא ושמו בלבד שלפני הצמצום; ולמעלה מזה – "יום אשר עשה ה' לנו" המשכת בחי' אצילות, ועד להמשכת העצמות. ענין זה נפעל ע"י מעשינו ועבודתינו – עבודת רבינו הזקן בגילוי פנימיות התורה מתוך מס"נ, כולל המס"נ לנתק את עצמו ממס"נ שיש בה עונג מצד הגילויים היותר נעלים כדי לעסוק בהפצת המעיינות חוצה.
י"ט כסלו. המאמר הוגה ויצא לאור בקונטרס י"ט כסלו תשנ"ב. במאמר ישנם שני דיוקים שנתבארו בהתוועדות, ובאו בתור הוספה. פירוש הפסוק "יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה", ע"פ מה דאיתא בזהר דפירוש "יברכוכה" יברכו-כה. הוא ע"פ מאמר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ד"ה פדה בשלום העת"ר. נדפס בקונטרס בפ"ע (קה"ת, ה'תשל"א). ולאח"ז בהמשך תער"ב ח"ב ע' תשסו ואילך. (הסיכום הוא מוועד הנחות בלה"ק)
"יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה", "יברכו כה", המשכת גילוי אור במלכות ממקום שאין שייך בו אלא הודאה בלבד (והיינו שיש בה הן המעלה דתפלה – המשכת רצון חדש, והן המעלה דברכה – שהיא בדרך ציווי), בדוגמת ההמשכה שע"י תורה. והמשכה זו היא ענין החסד – השפעה בריבוי שלמעלה מריבוי החסרון, דהיינו המשכת גילוי אור שלמעלה משייכות למלכות (משא"כ צדקה ענינה מילוי החסרון, המשכת הגילוי השייך למלכות), פנימיות הכתר, עשירות.
שלימות ענין העשירות בימי שלמה, שהאיר גילוי נעלה ביותר, עד שנמשכו אליו גם הניצוצות שבמקומות הרחוקים, בירור שבדרך מנוחה שעי"ז מתבטל המנגד בתכלית. וזוהי מעלת הגילוי דבית-המקדש על הגילוי שהי' במשכן, שאז הי' הבירור בדרך מלחמה, ולכן גם לאחרי הבירור נשארו מנגדים. ונוסף לזה ישנו ענין החסד שלמעלה גם מעשירות, שהוא ההמשכה מבחי' פנימיות עתיק (א"ס שברדל"א, שהוא עיקר הענין דעתיק, ובכללות הוא עצמות אוא"ס) שתהי' לעתיד לבוא, למעלה מההמשכה שהיתה בימי שלמה. ולכן יומשך הגילוי גם למטה יותר, במלכות דמלכות (כח הפועל בנפעל), ועד למטה בעוה"ז הגשמי.
ב' טעמים שהמשכה זו היא ע"י "חסידיך" דוקא: א. מצד הביטול שלהם, ב. מצד ענין החסידות, שהכחות הטבעיים נעשים כחות אלקיים. ולכן אין צורך בציווי על המשכה זו (אף שהיא בדרך ברכה, שהיא ע"י ציווי), כי ענין הציווי הוא רק כשהעולם הוא מציאות לעצמו, ולא כשנמשך גילוי העצמות. וזהו "פדה בשלום", שהפדי' דלעתיד היא בתכלית השלום, ולכן "כי ברבים היו עמדי", שגם אלו שנמצאים בבחי' רבים מתאחדים בתכלית. ופדי' זו היא ע"י העסק בתורה (פנימ' התורה) ובגמ"ח ובתפלה בציבור (המשכת פנימיות הכתר).
י"ט כסלו. לעניני המאמר, ראה ד"ה פדה בשלום (הא') עזר"ת (נדפס בקונטרס בפ"ע לקראת י"ט כסלו שנה זו. ואח"כ בסה"מ עזר"ת). המשך בד"ה וישב יעקב שנה זו.
בתורה וגמ"ח ענין השלום בהם הוא מצד עצמם, בתפילה נעשה ע"י שמתפלל עם הציבור. גלות יעקב אצל עשו, חטא עה"ד, מיעוט הלבנה, נשתלשל משבירת הכלים דתוהו שתחילתו מהדעת. קודם החטא נרגש בחיך טעם ומתיקות רוחני. ע"י החטא "וידעו כי ערומים הם" ונעשה תאוה. דעת גרם הכרה והרגשה בגשמיות הפרי, שרש החטאים שבגללם נעשה ענין הגלות. מהתגלות הלב מגיע יניקה ללעו"ז. תיקון, מלך השמיני הדר "ושם אשתו מ"ה-יטבאל", יחוד מ"ה וב"ן (יטבאל).
לעת"ל, ומלאה הארץ דעה גו', פנימיות הדעת פועל ביטול במדות דתהו. בעבודה: יתקע מחשבתו בחוזק ולהגיע (דערגרונטעווען זיך) להכרת האמת הוי' גם בעולם עד להכרה דאין עוד מלבדו. נעשה ומלאה הארץ דעה את ה', טפל להוי', חיבור הפכים, קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים. המלחמה עם הלעו"ז "פדה בשלום מקרב לי", קירוב והתלבשות בנה"ב להפכה לטוב, פדאני לי ולבני כו' היפך השבירה דתהו שרש החטא והגלות.
התוועדות י"ט כסלו. המשך לד"ה קטנתי דש"פ וישלח. ראה ד"ה זה עטר"ת. ביאור אגה"ק קטנתי.
החילוק בין חסד דלגאו לחסד דלבר. אצי' ולמעלה מאצי'. השפעה מצד השפלות או מצד התנשאות. שאין המקבל תופס מקום. כמו פירורים מסעודת המלך. "מרום וקדוש אשכון, את עני ושפל רוח". שהוא הכלי לפנימיות. ויש את שניהם בתוהו ובתיקון, חסד דישמעל וחסד דאברהם. וע"י הבירור ממשיך אורות דתוהו בכלי התיקון. לכן מי שנעשה לו נס צ"ל שפל רוח במאד. ושייך ל"פדה בשלום" השייך רק במקום הביטול.
התוועדות י"ט כסלו. ראה פתיחה לד"ה זה תשי"ד. תשמ"ח. (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק)
בפסוק זה נרמז תוכן כללות עבודתם של ישראל בקיום התומ"צ: "מקול מחצצים" קול העוסקים בתורה בעניני מחיצות (ההבדלה בין טמא לטהור), ובעבודה, צריך להעמיד מחיצה בינו לבין העולם כולו; "בין משאבים" לימוד ושאיבת מי התורה באופן שמבינים ("בין" ל' בינה) שהיא חכמתו ורצונו ית'; ועי"ז נעשה "צדקת פרזונו בישראל" "פרזות תשב ירושלים", מעמד ומצב של הרחבה.
כדי שיוכל להיות "פרזונו" לשון "פרזות" – צ"ל תחלה "פרזונו" לשון פיזור. ובזה ב' פירושים: (א) "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות", כדי שיוכלו לברר גם את הניצוצות המרוחקים ביותר, ונוסף לזה – כיון שבכל מדינה (גם במדינות שאין בהם גזירות) ישנם קשיים השייכים למדינה זו (ואדרבה – בענין זה הוא עיקר תפקידם), וכשבנ"י הנמצאים במדינה אחרת מתנהגים כראוי באותו ענין, פועל הדבר לסייע לישראל שבאותה המדינה שבה יש קשיים בענין זה. (ב) פיזור ובזבוז האוצרות בשביל הנצחון במלחמה, שהו"ע הכחות המיוחדים (ובפרט – הכח דמסירות-נפש) שניתנו בדורות האחרונים.
דיוק הלשון "צדקה" – שאין זה בבחי' פרעון או תשלום שכר, אלא צדקה בלבד. ועי"ז גם עבודתם של ישראל היא באופן של צדקה, בבחי' עבודת עבד. ועי"ז נעשה "צדקת פרזונו בישראל" – "פרזות תשב ירושלים", דהיינו שלא יהי' אויב להגן מפניו על שלימות היראה, ולכן לא יהי' צורך ב"חומה" ("אני חומה זו תורה") של אבנים, אלא יהי' הענין ד"חומת אש" – התורה כפי שהיא בבחי' "אש שחורה ע"ג אש לבנה", למעלה מאותיות (וההכנה לזה – ע"י לימוד התורה עתה באופן זה).
ש"פ וישב כ"ג כסלו מבה"ח טבת. הוא המשך לד"ה א"ר אושעיא כו' צדקת פרזונו די"ט כסלו. מיוסדים על ד"ה זה י"ט כסלו תרפ"ט "ארבעים שנה" בדרושי חתונה. עניני המאמר בזבוז האוצרות וחומת אש שייכותו לי"ט כסלו. ראה שיחת ש"פ וישב תשי"ד והמאמר של י"ט כסלו שקדמו.
שייכות ב' הפירושים בנצח (נצחון ונצחיות): מדת הנצחון היא למעלה ממדידה והגבלה (ע"ד ענין הנצחיות), כיון שענין הנצחון נוגע בעצם הנפש (עד לבחי' התנשאות עצמי שלמעלה מהתנשאות על העם).
גילוי מדת הנצח לעתיד לבוא – ע"י העבודה מצד מדת הנצח שלמטה, למעלה מחשבונות וללא שינויים, שהיא כללות ענין העבודה בזמן הגלות. ובשביל עבודה זו מבזבזים את האוצרות שלמעלה, שהוא "אוצר של יראת שמים" (וזהו "והנצח זה ירושלים", שלימות היראה).
וזהו "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות" – עבודת בנ"י בזמן הגלות מצד מדת הנצח, שעי"ז באים להעילוי ד"פרזונו" מלשון "פרזות תשב ירושלים" – גילוי מדת הנצח שלמעלה. ומ"מ יהי' לעת"ל "חומת אש", שהו"ע הרצוא, ועד"ז צ"ל גם עתה העבודה באופן של אש (וענין זה מרומז כבר בתחילת הבריאה – "בראשית" אותיות "ברית אש").
"האומנם" דירה לעצמותו ית' במקום גשמי
ש"פ וישלח, י"ט כסלו. בשנה זו היה ה' מאמרים. החל בד"ה ויהיו חי"ש דש"מ כסלו. המשך: פדה בשלום דמוצ"ש י"ט כסלו; רני ושמחי דש"פ וישב; רני ושמחי ליל כ"ט כסלו נר ה' דחנוכה. לעניני המאמר ראה ד"ה פדה בשלום פר"ת. תרפ"ז. האומנם תרמ"ג. וראה פדה בשלום תשי"ג.
ע"י ביטול דקטנתי מגיעים לתכלית הקירוב, בירור תהו והתעלות גם בתיקון. בג' דברים התקין יעקב עצמו להכניע את עשו אך השלימות בזה יהי' לעת"ל כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כמו שהיה קודם חטא עה"ד, לגני לגנוני למקום שהי' עקרי בתחילה דעיקר שכינה בתחתונים היתה. ביהמ"ק היה דירה לעצמותו ית' כתמיהת שלמה "האומנם ישב גו' הן השמים גו' לא יכלכלוך אף כי הבית הזה", שהיה דירה. לכמה דעות הי' זה ע"ד נבואה ובדרך מעבר שאינו אלא זיו והארה, וביהמ"ק היה דירה לעצמותו, כלי לבל"ג האמיתי, מקום ארון אינו מן המדה, הקב"ה נק' מקום. ב' דעות בספר עיקרים אם הוא ממכ"ע או סוכ"ע. עיקר החידוש הוא שגם מציאות מקום מוגבל הוא באמת טפל ובטל בתכלית. "הוא מקומו של עולם, אתרא טפילה לי". ע"ד ה' אחד ולא יחיד, ז' רקיעים וד' רוחות (גם שרשם הרוחני) בטלים לאלופו של עולם. לך ה' הגדולה וכו'. מביהמ"ק נמשך ביטול לכל העולם ולכל השנה ע"י השתחוואה ברגל. מעלת הביטול זה למטה יותר מבאצילות, כמשל צפור המדברת שבאי"ע לדיבור אדם חכם המדבר מ"מ פועל שמחה ותענוג במלך מצד החידוש. מעלת ביטול עוה"ז הגשמי שנתהווה מכח העצמות, יש האמיתי "בביטולו בתכלית ליש האמיתי ביז ער ווערט אויס יש הנברא און ווערט יש האמיתי .. והוא הקרוב קרוב ביותר שאין למעלה מזה, שגילוי העצמות הוא דוקא בבית הזה ולא בשמים ושמי השמים".
העיקר ע"י עבודת הקרבנות ריח ניחוח, אדם כי יקריב מכם קרבן, הקרבת נה"ב דאקדימי' טענתי' בשרשו גבוה יותר ובצירוף עבודת כהן (המשכה) לוי (העלאה) וישראל (המשכה למטה) כמו"כ ג' דברים שהתקין יעקב: דורון המשכה, תפלה העלאה, לאח"ז מלחמה הוא המשכה ע"י תורה. כמו"כ בתפילה, יהיב צדקה לעני' המשכה, תפילה העלאה, תורה המשכה למטה לבירור תהו, התקין עצמו (מלשון תיקון) בג' קוין ולא כמו תהו שהוא רק ב' קוין.
כו) פדה בשלום – תש"ל
מוצש"ק פ' בשלח, י"ט כסלו. המשך למאמר דלעיל, ראה בהנסמן שם. (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק)
השראת השכינה בביהמ"ק: לא כהדעות שזהו רק זיו והארה, ורק מוכשר להשראת אלקות, אלא בחי' העצמות, ובאופן של כלי. ואף שביהמ"ק הוא מוגבל – הנה מקום אתי, אתרי טפלה לי, שגם מקום המציאות וההתחלקות (שמצד אור הממלא) הוא בטל בתכלית. וענין זה הי' בגילוי בביהמ"ק, שמקום ארון אינו מן המדה, ועי"ז נמשך בעולם כולו, שיהי' דירה לו ית', באופן נעלה יותר מאשר בשמים ושמי השמים. הגילוי בביהמ"ק – ע"י עבודת הקרבנות (וגם ע"י עבודת התפלה), שהיתה ע"י כהנים – המשכה מלמעלה, לוים – העלאה, וישראלים – המשכה למטה. וזהו גם ג' הענינים דורון תפלה ומלחמה שבעבודת יעקב בהבירור דתהו; וג' הענינים דתורה עבודה וגמ"ח שעל ידם נעשה הענין דפדה בשלום.
תחילה וסוף מוגה. תוכנו ד"ה להבין ענין נקודים עקודים כו' תקס"ח, המשכו בד"ה א"ר אלכסנדרי ש"פ וישב.
החילוק בספירות בין אורות לכלים, פשיטות וציור. כל המשכה מלמעלה דרך כלים ע"י השתל', אבל התהוות גבול מבל"ג הוא ע"י צמצום בדרך סילוק בנקודה אחת. יחידה. עקודים. אמירת נשים וטף ברוך אתה לנוכח, יחידה. פדה בשלום, כל ענייניו בהשוואה. ברבים היו עמדי בדרכי נועם ושלום ע"י תורת החסידות.
ש"פ וישב כ"א כסלו. התחלת וסיום המאמר הוגה. גוף המאמר הוא המשך למאמר ד"ה פדה בשלום נפשי די"ט כסלו. מיוסד על ד"ה זה לפני שלשים שנה כ"א כסלו תש"א.
כל העוסק בתורה לשמה עושה שלום בפמליא כו' כאילו בנה פלטרין כו', אף מגין על העולם כולו, ואף מקרב את הגאולה. פועל במדות ובמוחין בעולם שנברא בשביל ישראל ועד לשלימות שלמעלה מהבריאה. פעולה בד' עולמות אבי"ע ע"י המשכת מקיף הכללי. שייך לכאו"א מצד העלם העצמי.
התוועדות י"ט כסלו. לעניני המאמר ראה המשכי פדה בשלום תרנ"ט ותד"ש. המשכו בד"ה וישב.
תפילה בירור דרך מלחמה, תורה דרך מנוחה ושלום. בכאו"א בכל יום: מלחמה בתפילה, "בחרבי ובקשתי", פסוד"ז וברכות ק"ש. מנוחה בתורה, מאן מלכא רבנן, נותן הוראה כשר טהור או הפכו. אף שתורה למעלה משלום: תורה אחת; תלת קשרין מתקשראן; ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד, ע"ד אנא נפשי כתבתי יהבית; איהו וחיוהי חד; פנימיות אבא פנימיות עתיק, וואס דאס נעמט עצומ"ה אוא"ס. לא רק בפנימיות התורה אלא גם בנגלה דבר הוי' זו הלכה. אמנם תענוג (נתאווה) בירידת התורה לעשות שלום בעולם, דירה בתחתונים ונמשך למטה צ"ל בצדקה כמ"ש באגה"ק "היא שעמדה לנו לפדות נפשנו כו'".
"מכל האמת" בלימוד פנימיות התורה
ש"פ וישלח י"ט כסלו. מאמר זה וב' המאמרים שלאחריו (ד"ה פדה בשלום דמוצ"ש; ד"ה נר חנוכה מצותה משתשקע החמה דש"פ וישב) הם המשך, ראה ד"ה קטנתי דש"פ וישלח העת"ר, המשך תער"ב ח"ב.
"מכל החסדים" נעלה יותר "מכל האמת", ועוד חסדים פרטיים "כי במקלי וגו'". פסוקים אלו הם ענין כללי בו תלוי קיום כלל ישראל והוראה נצחית לכאו"א שהוא עולם מלא, ובכל שנה הוא באופן נעלה יותר.
גילוי חסדים עליונים ע"י העבודה ד"קטנתי" ביטול, האדם נברא בכח הכל יכול לכן יש בו ב' עניני עבודה, בטו"ד ולמעלה מטו"ד, "בצלמנו כדמותנו", "בכל נפשך ובכל מאדך", צלם הוא חיתוך אומן בעץ או במתכת שווה ממש לאדם, אבל דמות, אף שיכול לבטא גם חיות האדם בצבע וקוין, אך אינו בערך לחיות עצמו. "צלמנו" בעולמות בי"ע בירידת הנשמה לקיים תומ"צ גשמים בהגבלה דזמן ומקום. במלאכים יש רק העלאה אבל נשמות הם אלקות בעצם שנעשה נברא, בעבודה בכל מאדך ממשיך אלקות בל"ג למטה, עכ"ז אין האור למעלה ממדת הכלי לכן הוא רק דמיון לבל"ג האמיתי.
"מכל החסדים" הוא תפילה, פולחנא דרחימותא. למעלה מזה "מכל האמת", תורה. כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו, הביטול בלימוד שלאחר התפלה ממשיך שהקב"ה יושב ושונה. בנגלה דתורה יש איזה הגבלה עד שאפשר ללמוד כל התורה כולה, משא"כ בפנימיות התורה לית תמן לא קשיא ולא מחלוקת שהוא בל"ג, ובאמת גם בנגלה דתורה יש ענין הפלפול ועמקות, ארוכה מארץ מדה, אבל אינו דומה לפנימיות התורה, שם הו"ע הבל"ג באמת, וע"י ממשיכים סתים דקוב"ה למעלה מענין השינויים למעלה גם מענין אני הוי' לא שניתי, שממשיכים פנימיות הכתר גם בעולם, ברבים היו עמדי, שגם עניני העולם דמה רבו ומה גדלו, ריבוי ההתחלקות יהיו בבחי' עמדי לשון יחיד.
מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו. המשך למאמר שלפניו. ראה הנסמן שם.
ענין "בצלמנו כדמותינו" בעבודת האדם, למעלה מהגבלה ובהגבלה וטו"ד. אמיתת הבל"ג ע"י פנימיות התורה. פועל בעולם "ברבים היו עימדי" כמו שפעל ע"י קטנתי שיהי' "הצילנו נא גו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" בימות המשיח.
מהתוועדות י"ט כסלו. מביא מהמשך פדה בשלום דשנת תש"ד "ויהי בשלושים שנה".
בין קרב (גמ"ח) לשלום (תורה) יש ממוצע - חרב של שלום (תפילה). תורה, פועל ממילא בנה"ב בדרך מנוחה אמיתית. תפילה, התעסקות נה"א בנה"ב שיבוא לאהבת ה' אך לא בעולם. גמ"ח, התלבשות בגשמיות העולם. מקדים תורה לגמ"ח ותפילה ע"ד וולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה ומשביעין אותו ל' שבועה ושובע לעבודה דתפלה וגמ"ח, חרב של שלום ומלחמה. מעלת רשב"י שהוריד גשם ע"י תורה על תפילת חוני המעגל.
ליל שישי י"ט כסלו; ש"פ וישב כ' כסלו. בשניהם נאמר ד"ה פדה בשלום. מיוסדים בכללות על המשך תרנ"ט ותש"ד.
כנ"ל בפי' "פדה בשלום" כן הוא גם בפסוק "וכל בניך לימודי ה'" - תפילה, חרב של שלום. "ורב שלום בניך" תורה, שלום. "בצדקה תכונני" גמ"ח, מלחמה. ע"י התורה עושה הכל בדרך שלום. אמיתת השלום לעת"ל גילוי פנימיות עתיק. בעבודת האדם, שמבטל כל מציאותו עד שלא נשאר בו שום מציאות, ואין מנגד וצער וחרב כלל כי בטלה לגמרי מציאות המנגד, אמיתת ענין פדה בשלום, בכל מאודך, מאד שלך, מובן שיש לכאו"א הכח להגיע למדרגה זו.
מהתוועדות י"ט כסלו. מקשר לתו"א פרשתנו ד"ה שיר המעלות גו' היינו כחולמים.
ענין השלום הוא עיקרי וכללי בעבודת האדם בתומ"צ, בהם תלוי אלקות, נשמות וכל העולם כולו, "לי ולבני מבין אוה"ע". ונרמז בשני חלומות יוסף: א' "מאלמים אלומים בתוך השדה". בירור וחיבור הניצוצות, "ותשתחוין לאלומתי", בירור שני לאלומת יוסף, ביטול במציאות היפך הפירוד. ב' "השמש והירח משתחוים לי", המשכה מיעקב ליוסף. פתרון חלום הגלות לטוב, בגוף ונה"ב וכפשוטו. חיבור ואחדות הפכים הנלחמים ביניהם (ביטול היש) עד שמקשר כל העולם עם הקב"ה (ביטול במציאות).
בעבודה הו"ע ד"לאום מלאום יאמץ", להתגבר על כל הענינים הקשורים ללאום השני ולפעול בהם "מאלמים אלומים", קשירת קשרין, ישראל אורייתא וקוב"ה ועי"ז את כל העולם כולו ובכל אחד מישראל הוא ארץ חפץ ויש בו הון יקר צריכים רק לחפור ולגלות זאת באופן ד"עזוב תעזוב עמו" ומתוך שמחה וטוב לבב.
מהתוועדות י"ט כסלו. מבאר ענין הנסיונות והבירורים ראה ד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו לקו"ת ראה. נתת ליריאך פר"ת. כי מנסה תש"ח. 'המשך' לזה בד"ה מאי חנוכה.
עבודת הבירורים בדברים המותרים דוקא, עבודת הנסיונות הוא כשיש דבר מנגד, וע"י שעומד בנסיון במס"נ הוא מתבטל. היא העבודה בעקבתא דמשיחא שיש ריבוי מלעיגים. אלא שא"צ בהתעסקות ומלחמה אלא עמידה (ביישטייען) בתוקף ובפרט בעסק פנימיות התורה כפי שהיה בי"ט כסלו.
לו) קטנתי – תשל"ז
תורה עבודה וגמ"ח במלחמה ושלום
ש"פ וישלח י"ט כסלו. המשך למאמר פדה בשלום דיו"ד כסלו. הפסוק קטנתי גו' מבאר ע"פ אגרת הקודש הידועה שכתב אדה"ז לאחר בואו מפטרבורג. עיקרו הוא המשך למאמר דיו"ד כסלו ביאור פסוק פדה בשלום נפשי ע"פ מאמר אדמו"ר האמצעי בשער התפלה ובהמשך תרנ"ט. למחרתו בהתוועדות מוצאי כ' כסלו המשיך במאמר ד"ה פדה בשלום.
אגרת הקודש "קטנתי" הוראה לכל אחד בעבודה דג' קוין, דכל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות. בשפלות דקטנתי כמה דרגות ביטול. פדיית יעקב מעשו ע"י השתדלות בתפילה דורון ומלחמה. כך בדוד, פדה בשלום נפשי מקרב לי וכן שלמה שהי' רק התחלת השלום, לעת"ל השלימות "וגר זאב עם כבש", "כי מלאה הארץ דיעה את הוי' כמים לים מכסים", תולדות מלא, "לגני לגנוני", עיקר שכינה בתחתונים, הוא בעבודה בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, בג' אופנים, א. מלחמה, ב. חרב של שלום ג. שלום.
גמ"ח, קיום מצוות בהתלבשות בדברים הגשמיים, לגמול חסד עם הניצוץ האלקי שנמצא בהם באופן של צער להחיותו, לבררם ולעשותם עניני מצוות ע"י מלחמה, נהמא אפום חרבא ליכול.
תפלה, אף שענינה בקשת צרכיו בענינים גשמיים, הרי אין זה באופן של התלבשות בדברים הגשמיים, ולכן אין זה באופן של מלחמה, אלא חרב של שלום (רק התפלה דשבת היא בחי' שלום), שע"י רוממות א-ל בגרונם נעשה חרב פיפיות, של שתי פיות (ובפרטיות, חמשה כלי זיין) לבטל ב' אופני יניקת החיצונים: א. מריבוי הצמצומים עי"ז שהאדם משפיל את עצמו לקבל מהדברים הגשמיים, ב. באופן ד"תגבי' כנשר", ע"י גאוה.
תורה, "הלא כה דברי כאש", "דברי אשר שמתי בפיך", כמו במ"ת, שאז לא הי' מציאות של מנגד, וגם הפעולה דהתלבשות בעולם היא בדרך פקודה וציווי מלמעלה (ולכן הפעולה היא גם בהפיכת הלעו"ז). בפרטיות יותר יש ג' ענינים אלו בתורה גופא: תלמוד בבלי, במחשכים הושיבני, בריבוי קושיות העלמות והסתרים – מלחמה; חרב של שלום – כל העוסק בתורה כאילו הקריב כו'; ופנימיות התורה דלית תמן קושיא ומחלוקת, ובזה גופא – ביאור ענינים בנגלה שיש בהם קושיות ומחלוקת, עה"ח שבעה"ד, ופנימיות התורה כשלעצמה; גילוי פנימיות התורה עתה, ושלימות הגילוי לעת"ל, פנימיות אבא פנימיות עתיק. השייכות לקטנתי מכל החסדים, כי הביטול דקטנתי הוא לפי ערך מעלת החסדים, עד לתכלית העילוי דפדה בשלום.
מוצאי כ' כסלו. המשך לד"ה קטנתי. ביאור ג' אופני עבודה בפסוק "פדה בשלום", גמ"ח, תפילה, תורה. ובתורה גופא: תלמוד בבלי, מלחמה. כל העוסק כאילו הקריב, חרב של שלום. ופנימיות התורה עץ החיים שבעה"ד ושלימותו לע"ל, שייכות כל זה ל"קטנתי". (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק).
פדה בשלום – ע"י מלחמה, ע"י חרב של שלום, ובאופן דשלום ממש (וכמו החילוק בין דוד, שלמה ולעת"ל). והם ג' אופני עבודה שנרמזים בפסוק פדה בשלום – העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור:
גמ"ח – קיום המצוות באופן של התלבשות בדברים הגשמיים (לגמול חסד עם הניצוץ האלקי שנמצא בהם באופן של צער, להחיותו), לבררם ולעשותם עניני מצוות, ע"י מלחמה – נהמא אפום חרבא ליכול.
תפלה – אף שענינה בקשת צרכיו בענינים גשמיים, הרי אין זה באופן של התלבשות בדברים הגשמיים, ולכן אין זה באופן של מלחמה, אלא חרב של שלום (ורק התפלה דשבת היא בחי' שלום), שע"י רוממות א-ל בגרונם נעשה חרב פיפיות, של שתי פיות (ובפרטיות – חמשה כלי זיין), לבטל ב' האופנים שביניקת החיצונים: מריבוי הצמצומים – עי"ז שהאדם משפיל את עצמו לקבל מהדברים הגשמיים, או באופן דתגבי' כנשר, ע"י ענין הגאוה.
תורה – הלא כה דברי כאש, דברי אשר שמתי בפיך, כמו במ"ת, אז לא הי' מציאות של מנגד, וגם הפעולה-התלבשות בעולם היא בדרך פקודה וציווי מלמעלה (ולכן הפעולה היא גם בהפיכת הלעו"ז) – שלום.
ובפרטיות יותר – יש ג' ענינים אלו בתורה גופא: תלמוד בבלי, במחשכים הושיבני, בריבוי קושיות העלמות והסתרים – מלחמה; חרב של שלום – כל העוסק בתורת כו' כאילו הקריב כו'; ופנימיות התורה דלית תמן קושיא ומחלוקת, ובזה גופא – ביאור ענינים בנגלה שיש בהם קושיות ומחלוקת, עה"ח שבעה"ד, ופנימיות התורה כשלעצמה; גילוי פנימיות התורה עתה, ושלימות הגילוי לעת"ל – פנימיות אבא פנימיות עתיק. השייכות לקטנתי מכל החסדים – כי הביטול דקטנתי הוא לפי ערך מעלת החסדים, עד לתכלית העילוי דפדה בשלום.
ב' פי' בפדה בשלום: א' הקב"ה פודה את הצדיקים, ב' האדם פודה את הקב"ה כביכול. הא בהא תליא, פדיית הקב"ה ע"י עבודת ישראל בג' קוין, שנחקקה צורתם במחשבתו ית' קודם שנבראו. לכן קיום הבריאה תלוי בקבלת התורה על ידם, יום השישי דמע"ב תלוי בשישי בסיון.
מקשר לתורת הה"מ "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (ב' הפירושים) "בארץ כנען" (בירורים) בג' קוין, "כל העוסק", כמו בעל עסק הטרוד כל היום בעסקיו גם בעניני רשות ועושה שלום בכל כוחות נפשו בתורה וגמ"ח מלמעלמ"ט ותפלה מלמטלמ"ע ומקדים תורה שהיא אמיתת השלום.
לט) שלום רב – תשל"ח
מוצאי ש"פ וישב, מבה"ח טבת – בחדרו. יצא לאור "לקראת חג הגאולה י"ט כסלו הבעל"ט, יום גאולת כ"ק אדמו"ר הזקן ממאסרו (בשנת תקנ"ט) .. שנת הקהל, שנת תשמ"ח". מדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זו [דש"פ וישב תש"ד שבהמשך להמאמר ד"ה פדה בשלום די"ט כסלו תש"ד]. להעיר, שהקביעות די"ט וכ' כסלו בשנת תש"ד היתה (כבשנה זו – תשמ"ח) ביום ה' וביום ו' – בסמיכות ובתכיפות לש"פ וישב. השיחה בלקו"ש חט"ו (וישב ב) הוא ע"פ מאמר זה. (סיכום מהנחות בלה"ק)
"אוהבי תורתך" האהבה לתורה מצד נותן התורה, ע"י הקדמת עבודת התפלה המביאה לאהבת ה'. זה נוגע גם לתורה עצמה, כי ע"י הביטול דתפלה גם לימוד התורה הוא בביטול, ועי"ז נעשה "ברכו בתורה תחלה" המשכת אוא"ס בתורה, עי"ז נעשית "תורתי" (דאף שגם התורה מצ"ע היא חכמתו של הקב"ה שהוא וחכמתו אחד, הרי ענין זה הוא בהעלם).
"ורב שלום בניך" קאי בעיקר על השלום הנעשה בעולם ע"י עסק התורה, עי"ז ממשיכים עשרת הדברות בעשרה מאמרות, הו"ע המשכת העצמות בעולם (שישנו רק לאחרי מ"ת, משא"כ ע"י העבודה קודם מ"ת נמשכה הארה בלבד), ולזה אין צורך בעבודת התפלה. "שלום רב לאוהבי תורתך" קאי על השלום הנמשך עי"ז לת"ח עצמם (נח"ר דהבורא, שלמעלה מנח"ר דהנברא), שלזה צריך שיהיו בבחי' ביטול בתכלית ע"י עבודת התפלה.
גם העבודה דבחי' בן ("ורב שלום בניך") היא כלי לגילוי הנח"ר דהבורא ("שלום רב לאוהבי תורתך"), כי הביטול דבן ענינו שע"י הביטול נעשה לימוד התורה באופן שהמלך עצמו הוא הלומד (וזהו "מגורי אביו", שהביטול דיראה הוא כלי קיבול להגילוי דחכמה עילאה, שהיא בחי' אב).
התוועדות י"ט כסלו. יצא לאור "בקשר עם יום הבהיר י"ד כסלו, יום נישואי כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע (בשנת תרפ"ט) .. טו כסלו, שנת ה'תנש"א". "המאמר מיוסד על ד"ה זה שאמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בש"פ וישלח תרפ"ט בסעודת שבע ברכות, שנדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט". (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק).
"צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות" כשבמדינה אחת אין מניחים לישראל לקיים תומ"צ, הרי ע"י קיום התומ"צ בשאר המדינות נותנים כח גם לאלו הנמצאים באותה מדינה. ועד"ז גם במקומות הרווחה, כשאדם שבוי בידי יצרו ח"ו, יציאתו מהשבי' היא ע"י מי שאינו שבוי בידי יצרו בענין זה (וזהו "פיזרן לבין האומות" – שיצרו של זה שונה מיצרו של זה).
עי"ז באים לבחי' "פרזונו", "פרזות תשב ירושלים", נקודת היראת שמים שלמעלה מהשכל [ב' ענינים בזה, שהיא עצמה למעלה מהגבלה, ושהתפשטותה היא בלי-גבול; בההתפשטות גופא ב' ענינים, שפועלת בכל כחות הנפש, ושהנקודה עצמה מתפשטת בהם], שאמיתית הבל"ג שבה יהי' לעתיד לבוא, וגם אז יהיו בה עליות לאין קץ.
וזהו הטעם שעסק התומ"צ של אחד נותן כח לזולתו (גם לאלו השבויים בידי יצרם), מצד נקודת היראת שמים והביטול המאחדת את כל ישראל (שישנה בהעלם עכ"פ גם ברשעים). וכן הוא גם כשהאונס המונע קיום המצוה הוא מפני שע"פ תורה א"א לקיים מצוה זו (כמו בחו"ל או בזמן הגלות). וגם העבודה בזמן הגלות גופא צ"ל באופן ד"פרזות תשב ירושלים", למעלה ממדידה והגבלה, העבודה דמסירות נפש.
התוועדות י"ט כסלו. לכללות הענין ראה מאמר פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי. הדרך להגיע ל"פדה בשלום" לכאו"א נעשה בעיקר ע"י עבודת התפילה.
דוד המע"ה אמרו בשם כל ישראל בעבודתם "מקרב" המלחמה בין נה"א לנה"ב באופן דהתקרבות לגלות מעלת ישראל דאף ש"נתתי לפניך את החיים ואת הטוב גו" מ"מ הוא בוחר בחיים. בג' קוין דתורה, גמ"ח ומתפלל עם הציבור. בתפלה כדבעי בהקדם תורה ונתינת צדקה נעשה פדי' בשלום בלי צורך בגבורות ופועל פדאני לי ולבני מבין אוה"ע ועוד בער"ש קודם בגאולה טועמי' חיים זכו ובפרט בשנה השביעית שבת להוי'.
טו"ב כסלו. נאמר לפני מנחה בקשר לסיום והכנסת ס"ת ע"ש הרבי והרבנית לרגל מלאות "חמישים שנה" לחתונתם ולרגל "שנת השלושים" לנשיאות. הס"ת הוכנס לביהכ"נ "בית מנחם" בכפ"ח. הוגה בשעתו. אופן הפדי' בשלום בתורה.
"פדה", התורה שלמטה במקום החשך. "בשלום", תורה שאינו שייך למציאות העולם. פנימיות התורה. "מקרב", לימוד המביא לידי מעשה, אליבא דהלכתא. "כי ברבים היו עימדי", ע"י תפילת הרבים וכולל עצמו עם כל ישראל.
ענין "פדה בשלום" בעבודת האדם. בכל תיבה שבפסוק הוראה מיוחדת בענין הגאולה. "פדה" שיש העלמות ומנגד וצריך פדיה בדרך שלום או מלחמה. חילוק בין יששכר לזבולון וביששכר גופא החילוק בין פנימיות לנגלה דתורה.
ע"י לימוד התורה בריבוי פודה את נפשו וממילא את כל העולם כולו. "מקרב לי" ל' קירוב, כי היצ"ט והיצה"ר קרובין זה לזה בשני חללי הלב אבל הם במלחמה, קרב כפשוטו. בכח התורה, ופנימיות התורה בפרט, הנפה"א מנצח באופן של קירוב. בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. הממתק את המאכל. בכל לבבך בשני יצריך. "וגם רשע ליום רעה", שמהפך את הרע לאור ויום. שלום בפמליא של מטה. כי ברבים היו עמדי, אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד. כך גם בין נה"ב לנה"א.
מהתוועדות י"ט כסלו. 'המשך' אליו בד"ה רני ושמחי חנוכה.
ע"י העבודה בשלשה עמודים זוכים לגאולה שלישית ולביהמ"ק שלישי. שייכות שלש לשלום: דוד, שלמה ומשיח. אתכפיא, אתהפכא, ומצאת את לבבו נאמן לפניך. בעבודה הוא בק"ש דערבית ושחרית ובאים לגאולה, עבודה דיחידה, יחיד שלמעלה מאחד.
ליל שישי י"ט כסלו. בשיחה לאחר המאמר התייחס לפלא בשינוי הד"ה מהרגיל שהוא "פדה בשלום". ופתרו מב' טעמים, א' כי יש ד"ה כזה לאדמוהריי"צ (תש"י, תרפ"ב, תרצ"א, תש"ו). ב' "בדרך סברה בדרך אפשר" כי שנה זו חל י"ט כסלו ביום השישי בו נברא האדם. ומזה נמשכים גם עניני "פדה בשלום".
בי"ט כסלו, כמו בר"ה, נמשך המשכה כללית על כל השנה בנוגע לפנימיות התורה, "שלימות הכוונה האמיתית" לקשר פנימיות נפשותינו עם פנימיות דקוב"ה. כוונת הבריאה לעשות שלום בעולם, "פדה בשלום", בעיקר ע"י פס"ד שבתורה. התורה בעה"ב על מציאות העולם. עליה בגוף ובנשמת האדם טובה לישראל העובד עבודתו "שלימות הכוונה האמיתית". סיום ש"ס "בשלום" שהוא התכלית.
ש"פ וישב כ' כסלו. ראה ד"ה זה י"ט כסלו שנת תד"ש "ארבעים שנה" לאמירתו.
העבודה דדירה בתחתונים בדרך מלחמה, תפילה, ובדרך שלום, תורה. "שלום רב" שולל מציאות המנגד באופן ש"אין למו מכשול", שאינו יכול להזיק גם לאחר. ע"י "אוהבי תורתך" הקדמת תפילה "פולחנא דרחימותא" עד לשלימות השלום לעת"ל.
שלימות העבודה בלימוד התורה ורב שלום
ש"פ וישב כ"א כסלו. המשך לד"ה פדה בשלום די"ט כסלו. ראה ד"ה זה בלקו"ת ראה כט, א. תרנ"ט ס"ע קמא ואילך (בהוצאות הישנות) וסה"מ קונטרסים ח"א טז, ב ואילך. המשך פדה בשלום תש"ד.
"וכל בניך לימודי ה'" מי שההתעסקות שלו בתורה היא בשוה להתעסקותו בשאר המצוות. להיות שהתורה היא אחת מרמ"ח מ"ע. דתורה עבודה וגמ"ח צריכים לכולם ואפשר שכולם יהיו בשוה, או שענין הגמ"ח או ענין התפלה יהי' העיקר. שלימות העבודה בלימוד התורה "רב שלום בוניך". שלימות העבודה ועיקרו בתורה, לא רק שהעולם יהי' קיים ועומד, אלא עוד זאת, שהוא בונה את העולם, "א"ת בניך אלא בוניך", ת"ח העוסקין בבנינו של עולם בדרך מנוחה ושלום. גם לא בחרב של שלום, אלא ביטול הצמצום והדין בדרך ממילא, כרשב"י שאמר יכולני לפטור את כל העולם מן הדין, בפרט ע"י פנימיות התורה. לא רק עמידת העולם אלא בנינו של עולם "בוניך".
וכל בניך למודי ה' הוא העבודה בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, עי"ז נעשה "לימודי ה'" שמתדמים לו ית' ופועלים שלום בעולם. למעלה מזה "ורב שלום בניך", ת"ח המרבים שלום בעולם, ישכר, ע"י עסקם בתורה השלום בתכלית השלימות.
י"ט כסלו
ג' דרגות בפדיה בשלום: דוד מבנו אבשלום. בזמן שלאחריו עד זמן הגאולה, כולל גאולת אדה"ז ממאסרו. שלימות הפדיה בגאולה דלעתיד בהתגלות היחידה שאין לה מנגד. וישנו בפרטיות בכל אחד.
קשר הגאולה והשלום לשנת השמיטה "שבת הארץ". ושייכות י"ט כסלו ובעל הגאולה לענין השלום, שנקרא "בעל התניא והשו"ע" וגם שמו "שניאור", ענין החיבור והשלום. קשור לשנת השמיטה שבת לה', בעולם שהוא היפך השלום, שקשורים רובם ככולם בעניני פרנסה צרכי האדם, רצונו, כבודו, החשש פן יחסר לחמו ואפשר שתהא עינו צרה בשל חבירו וגורם היפך השלום. בשבת "כל מלאכתך עשויה" ואי אפשר שיהיה היפך השלום. קשור לפרשה דאזלינן מיני' "ויבא יעקב שלם".
התוועדות י"ט כסלו. הזכיר הדפסת קונטרס דרושי חתונה פ"ט ומעורר "ללמוד המאמר עוה"פ באופן חדש לגמרי, וא"א שלא יתוסף בהבנת המאמר ולבוא לידי עמקות חדשה עד שמחדש בו עינינים חדשים ממש, ואין לביהמ"ד בלא חידוש, מן הראוי שהפתיחה בברכה תהיה באמירת מאמר זה. מפני טרחא דציבורא נחזור רק איזה נקודות ותוכן הענינים המדוברים בו ובודאי כ"א ילמד אח"כ בפנים ולדייק באותיות הרב, אותיות מחכימות ומאירות". (הסיכום מוועד הנחות בלה"ק).
התחלת המאמר די"ט כסלו ד"ה צדקת פרזונו בשם בעל המאמר, רבי אושעיא, כי ביום הגאולה צ"ל ענין הגאולה (ישועה-אושעיא) בגילוי. פרזונו (מלשון פרזות) בישראל, ע"י הקדמת הירידה שפזרן לבין האומות, שירידה זו היא היפך טבע בנ"י, ועי"ז נעשה גם השכר באופן שלמעלה מהטבע: פרזות תשב ירושלים, וביחד עם זה, אני אהי' לה חומת אש.
ביאור המשך הכתוב בנוגע לעבודת בנ"י בהיותם מפוזרים בין האומות, שיש אצלם ענין "קול (העוסקים בתורה בעניני) מחצצים": מלשון חציצה לצורך טבילה וטהרה במי הדעת (בעבודת עצמו), ומלשון מחיצה, להבדיל בין הטמא ובין הטהור (בנוגע לפעולה בעולם). עי"ז מתבטל הפיזור בין האומות שבזמן הגלות, ונעשית הגאולה (פרזות) באופן דכפלים לתושי'.
הקשר עם גאולת י"ט כסלו, פדה בשלום, שלימותו בגאולה העתידה לבוא. והרמז בשיעור תהלים דיום י"ט, שסיומו "שירו לה' שיר חדש", לשון זכר, גאולה שאין אחרי' גלות. ואז יהי' הגילוי דפנימיות עתיקפנה אלי.
ש"פ וישב כ"א כסלו. ראהאוה"ת נ"ך ח"ג ע' א'שח. ד"ה זה י"ט כסלו תשל"ח (מוגה תשמ"ז) וש"נ.
מדייק בזה שמאמר רז"ל "פדה בשלום גו' כל העוסק וכו'" הוא בגמ' ברכות, שיסודה היא ראשית חכמה יר"ש. בדף ח', שמונה, למעלה מסדר השתלשלות, שומר ההיקף, ענין השלום בשם בעל הגאולה "שניאור" חיבור נגלה ופנימיות התורה.
העובדה שהוסיף את "פרק לב" בתניא המדגיש את ענינו של הספר, שלום. פעולת השלום גם באומות העולם, אז אהפוך גו', ע"י ז' מצוות בני נח, והיתה לה' המלוכה.
לזכות הילדה
חיה מושקא בת אסתר באשע שתחי'
נולדה ביום השבת כ"ט בחשון תשפ"ה
לאורך ימים ושנים טובות
ולזכות הוריו שיחיו