פדה בשלום – תשכ"ו

"יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה", "יברכו כה", המשכת גילוי אור במלכות ממקום שאין שייך בו אלא הודאה בלבד (והיינו שיש בה הן המעלה דתפלה – המשכת רצון חדש, והן המעלה דברכה – שהיא בדרך ציווי), בדוגמת ההמשכה שע"י תורה. והמשכה זו היא ענין החסד – השפעה בריבוי שלמעלה מריבוי החסרון, דהיינו המשכת גילוי אור שלמעלה משייכות למלכות (משא"כ צדקה ענינה מילוי החסרון, המשכת הגילוי השייך למלכות), פנימיות הכתר, עשירות.

שלימות ענין העשירות בימי שלמה, שהאיר גילוי נעלה ביותר, עד שנמשכו אליו גם הניצוצות שבמקומות הרחוקים, בירור שבדרך מנוחה שעי"ז מתבטל המנגד בתכלית. וזוהי מעלת הגילוי דבית-המקדש על הגילוי שהי' במשכן, שאז הי' הבירור בדרך מלחמה, ולכן גם לאחרי הבירור נשארו מנגדים. ונוסף לזה ישנו ענין החסד שלמעלה גם מעשירות, שהוא ההמשכה מבחי' פנימיות עתיק (א"ס שברדל"א, שהוא עיקר הענין דעתיק, ובכללות הוא עצמות אוא"ס) שתהי' לעתיד לבוא, למעלה מההמשכה שהיתה בימי שלמה. ולכן יומשך הגילוי גם למטה יותר, במלכות דמלכות (כח הפועל בנפעל), ועד למטה בעוה"ז הגשמי.

ב' טעמים שהמשכה זו היא ע"י "חסידיך" דוקא: א. מצד הביטול שלהם, ב. מצד ענין החסידות, שהכחות הטבעיים נעשים כחות אלקיים. ולכן אין צורך בציווי על המשכה זו (אף שהיא בדרך ברכה, שהיא ע"י ציווי), כי ענין הציווי הוא רק כשהעולם הוא מציאות לעצמו, ולא כשנמשך גילוי העצמות. וזהו "פדה בשלום", שהפדי' דלעתיד היא בתכלית השלום, ולכן "כי ברבים היו עמדי", שגם אלו שנמצאים בבחי' רבים מתאחדים בתכלית. ופדי' זו היא ע"י העסק בתורה (פנימ' התורה) ובגמ"ח ובתפלה בציבור (המשכת פנימיות הכתר).