סיכום מאמרי רשימת מאמרים י"ב - י"ג תמוז
48 מאמרים
פתיחה
רשימת מאמרים י”ב - י”ג תמוז
בהמשך לגיליונות פר' חקת ופר' בלק יש בשבועות אלו כמות כפולה נוספת של מאמרים הקשורים עם חג הגאולה יב' יג' תמוז, לא היה שייך לסכם את המאמרים מחמת הריבוי העצום ולכן על מאמרי יב' תמוז הבאנו רק את המאמר ונקודת התחלתו בקיצור לפ"ע. להעיר שהיות י"ב תמוז גם יום הולדת של 'בעל הגאולה' הנה כמ"פ מבאר הפרק תהילים כפי מנין שנותיו.
בשנת תשע"ח זכינו לאור גדול, הוא ספר המאמרים "תורת מנחם – מועדים" שם נאספו כל המאמרים שהם על י"ב תמוז עצמו לאורך השנים, וכדרכם נערכו בו המאמרים (אלו מהם שנאמרו בימות החול נערכו מחדש מתוך סליל הקלטה) לפי סדר הפסוקים כפי שהם בתנ"ך מארז"ל וכו'. אמנם כדרכנו מאז ערכנו את סדר המאמרים לפי שנת אמירתם מתחילת הנשיאות.
ויהי רצון שמימי גאולה הבאים עלינו לטובה נזכה במהרה לגאולה אמיתית ושלימה גאולת עולם לכל אשר בשם ישראל יכונה "ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" בשפע מאמרים ושיחות מפיו של משיח צדקינו שילמד תורה את כל העם כולו.
י״ג תמוז. "ומביא בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בהמאמר די״ב תמוז (תרצ"ג) פירוש התרגום דזה קאי על ענין הנסיונות, שע״י שנתנו ליהודים עבודת הנסיונות, עי״ז הוא לאתנסאה שהוא ההגבהה, ומבאר (בהמאמר שם) ההפרש בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות". קודם שהחל אמר: המאמר שהרבי שלח אז לרוסיא, ועכשיו נדפס בהקונטרס, פותח הרבי: נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה.. לכללות המאמר ראה ד״ה זה פר״ת פ״ב. וראה ד״ה זה תשל״ו. וראה ד״ה אחרי הוי׳ אלקיכם בלקו״ת. ד״ה הנ״ל בסהמ״צ להצ״צ. ד״ה כי מנסה תש״ח.
י״ג תמוז. "ומפרש כ״ק מו״ח אדמו״ר בשם התרגום ועוד מפרשים, דנס קאי על ענין הנסיונות, להתנוסס שהנסיונות פועלים רוממות, והכח ע״ז הוא מאברהם, דקושט קאי על אברהם". לכללות מאמר זה, ראה ד״ה קטנתי (הא׳) תרע״ח. ד״ה הנ״ל וד״ה פדה בשלום תרח״ץ. וראה. בנסמן לעיל תשי"א.
י״ב תמוז. לכללות מאמר זה ראה ד״ה וידעת תרנ״ז הידוע בשם "וידעת מוסקבה". חלק מהמאמר הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר, ונדפס בלקו״ש ח״ד ע׳ 1322-3. "קודם המאמר אמר אשר הענין דמחשבות זרות אין הכוונה על המחשבות שמצד עצמם אין ראויים, כ"א כאשר המחשבות הם טובות אבל זרות בענין זה שעוסק בו, הנה גם כאשר המחשבות מענינים נעלים יותר, מ"מ זה מח"ז שמקלקל, ובמילא, להיות שבהתוועדות יש ב' ענינים, דער פאַרבריינגען שמדייקים רק על תוכן הענין, והמאמר שמדייקים גם על התיבות, לזאת יתחיל מהמאמר, דכאשר יתחיל מהפאַרבריינגען יהי' לו מח"ז אודות המאמר, ואף שהמאמר הו"ע נעלה יותר, מ"מ זה מח"ז בהפאַרבריינגען שמבלבל. בקשנו בכתב את כ"ק שליט"א, להיות אשר ישנם כמה ענינים בלתי מובנים לנו בהמאמר, וקשה לבררם בכתב, שיגביל לנו זמן להיכנס לשאול. וענה, שישאלו בכתב, ואם לא יספיק, וועט מען שפעטער זעהן". (מיומן א' התמימים).
י״ב תמוז. לכללות המאמר, מעלת יצחק לגבי אברהם, כמעלת הזהב על הכסף, ושרשו מעלת הרשימו על הקו, והמעלה שיש בכח להעלים על הכח לגלות, אלא שכדי שתתגלה מעלה זו הרי זה עי"ז שהכלי (ועד"ז בנוגע לשרש הכלים שהו"ע הרשימו) נעשה בטל אל האור שמתגלה בו, שאז יוכל לקבל גם גילוי האור שלמעלה מכלי לגמרי, ועד שנתגלה עצמות ומהות בעצמו בדרך גילוי עד ש"וראו כל בשר" ממש. ראה ד״ה זה פר״ת. וראה גם שיחה שאחרי המאמר (לקו״ש ח״א ע׳ 27 ואילך). תו"מ התוועדויות תשי״ד ח"ג ע' 77 הוראה מזה לפועל. וראה בארוכה ספר הערכים ערך אברהם אבינו ס״ב.
י״ג תמוז. מאמר ראשון מהמשך. ונרשם רק בראשי פרקים. לכללות מאמר זה, ראה ד״ה זה עזר״ת. וראה גם מאמר שלאח״ז (ד״ה וידבר משה אל ראשי המטות) שהוא המשך למאמר זה. (מזכיר בו גם מאמר שלח).
י״ב תמוז. מאמר ראשון מהמשך. "ומדייק כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל השמחה והגאולה במאמרו ד״ה זה (שאמרו בי״ב תמוז הראשון, תרפ״ז)". הוגה ונדפס בקונטרס חג הגאולה י״ב-י״ג תמוז תשמ״ז, ״נתבאר בהמאמר (ד״ה הוי׳ לי בעוזרי) שיסודו הוא בלקו״ת ובמאמר י״ב תמוז תרפ״ז״ (משיחת י״ב תמוז תשי״ז – לקו״ש חי״ג ע׳ 235).
ש״פ פינחס, י״ד תמוז. מאמר שני מהמשך. "ופירש רבינו בעל השמחה במאמר דמ״ש וברכו את הוי׳ הוא הוי׳ דלתתא, דבשם הוי׳ דלתתא צריך להמשיך את הברכות". לכללות מאמר זה, והמשכו ד״ה ברוך הגומל, ראה סה״מ תרס״ח ס״ע קעב ואילך.
ט״ו תמוז. במחנה ״גן ישראל״. מאמר שלישי מהמשך. "ומקשה רבינו בעל השמחה דנוסח ברכת הניסים הוא ברוך שעשה לי נס ולמה אומר כאן הגומל לחייבים טובות" ראה ד״ה זה דש״פ פינחס תרפ״ז. לכללות מאמר זה ראה סה״מ תרס״ח ס״ע קעב ואילך. שם ע׳ קצ ואילך. ״בסיום הביקור ברחבי הקעמפּ, נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א לאולם הגדול של בית הכנסת, ואחרי תפילת מנחה התיישב להתוועדות, לרגל חגיגת חנוכת הבית של הקעמפּ החדש, ונטל את ידיו הק׳ לסעודה.. אחרי השיחות חילק לכאו״א מהילדים קונטרס תפלת מנחה ותפלת ערבית.. בסיום החלוקה והניגונים הורה לכל המדריכים לצאת עם ילדיהם החוצה ולחזור עמהם על השיחות. בינתיים, לאחר שיצאו הילדים, ציוה לנשארים לנגן (ניגון הכנה למאמר) וכ״ק אדמו״ר שליט״א אמר מאמר חסידות ד״ה ברוך הגומל וכו׳ המשך למאמרי חג הגאולה י״ב-י״ג תמוז״ (ע״פ ס׳ ״בנאות דשא״).
י״ג תמוז. מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה לא הביט). לכללות המאמר, ראה ד״ה זה די״ג תמוז תרפ״ט. וראה גם ד״ה לא הביט און ביעקב תרס״ט. ד״ה זה עת״ר.
ט״ו תמוז. במחנה ״גן ישראל״. מאמר שני מהמשך. לכללות המאמר ראה ד״ה זה תרס״ד. וש״נ. וראה גם ד״ה זה תשט״ו. ראה מאמר שלפניו ד״ה כי מראש צורים, ע״פ המשך מצה זו תר״ם פנ״ב. ״אחרי שיצאו הילדים החוצה פתח כ״ק אדמו״ר שליט״א בשיחה הבאה בביאור הכתוב בפרשת השבוע ״אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל״ – והקהל שחשב, כנראה, שזהו ״מאמר כעין שיחה״ עמד על רגליו, והפסיק כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר: ״אתם יכולים לשבת, אין זה מאמר״ . . בסיום השיחה ניגנו ניגון התוועדות, ובהמשך ציוה לנגן ואמר מאמר ד״ה ברוך שעשה ניסים (המשך למאמר חג הגאולה י״ב תמוז)״ (ע״פ ״בנאות דשא״).
י״ג תמוז. לכללות המאמר ראה ד״ה כי מראש צורים באוה״ת בלק ע׳ תתקד ואילך, ובביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתקצג ואילך. וראה גם ד״ה הנ״ל די״ב תמוז תשכ״ח. חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת התוועדות זו) הוגה ונדפס בלקו״ש ח״ד ע׳ 1067 ואילך.
י״ב תמוז. חלק ממאמר זה נדפס בלקו״ש ח״ו ע׳ 19 הערות 55; 57. לכללות המאמר ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קיז ואילך. וראה תו״ח ויגש פט [רל], סע״א ואילך. ד״ה בשעה שהקדימו (הב׳) וד״ה ביום השני הקריב תשל״ב. וראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 384 ואילך.
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "ומקשה כ״ק מו״ח אדמו״ר בהמאמר ד״ה זה שאמר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון (בשנת תרפ״ז) בזמן דרעוא דרעוין, דבכל המקומות ההמשכה היא משם הוי׳ וכל הברכות באות משם הוי׳, ומהו שאומר כאן וברכו את הוי׳, שימשיכו ברכה בהוי׳". ״בין המאמרים שאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר בשבת שלאחרי הגאולה די״ב וי״ג תמוז הראשון בשנת תרפ״ז, והיו אז ב׳ מאמרים ומאמר הב׳ הי׳ בזמן רעוא דרעוין, והמאמר הוא על פסוק שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳״ (משיחת ש״פ בלק תשכ״ה).
ש״פ בלק, י״ד תמוז. "ידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמר בג' תמוז תרפ"ז [שאז לא היתה עדיין הגאולה בשלימות, דאף שיצא ממאסרו, הרי עדיין לא יצא לחירות, שהרי הוצרך לנסוע לעיר מקלטו, ולכן לא אמר עדיין המאמר ברוך הגומל לחייבים טובות. אבל לאחרי שבפועל שהה בעיר מקלטו רק משך זמן קצר, ויצא לחירות לגמרי, אזי נתברר שזו היתה התחלת הגאולה, ולכן הרי זה יום שמחה], וז"ל ברשימה מאחד השומעים: "מיר בעטן באַ השי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, השי"ת זאָל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז, כאשר הי' עם אבותינו", ומסיים: "און עס וועט מקויים ווערן אַז יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ולכל בני ישראל יהי' אור ברוחניות ובגשמיות".. ויש לקשר כל זה עם מאמר קצר של רבינו הזקן (שנמצא בביכל שהגיע לאחרונה) על הפסוק יהי הוי' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ושם מביא גם הפסוק שלאח"ז, להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו חוקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו..". ראה ד"ה זה תרנ"ח. תרפ"ה. ה'שי"ת. וראה גם ד"ה זה (הב') תשכ"ד. יום שמח"ת תשמ"ה; ט"ו תמוז תשמ"ו.
סדר "מאמרי הגאולה" ושייכותו לכל אחד
ש״פ פינחס, כ״א תמוז. מאמר ב' מהמשך. "הנה בברכה זו פתח כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה והגאולה, את המאמר דש"פ פינחס (לאחרי שעלה לתורה ובירך ברכת הגומל), בעת הקידוש [שזהו המאמר הב', היותר ארוך, נוסף על המאמר ד"ה ברוך הגומל הא', שאמר ביום ד' י"ג תמוז, אחרי קבלו תעודת החופש, ולפנ"ז, המאמר ד"ה הוי' לי בעוזרי שאמר ביום ג' י"ב תמוז, כשנתבשר שחופשה ניתנה לו], ולאחרי כן, בסעודת ש"ק בסעודת הודאה אמר המאמר ד"ה שאו ידיכם קודש (כפי שנדפסו ד' מאמרים אלו בקונ' חג הגאולה).
"בודאי שגם סדר המאמרים הוא בתכלית הדיוק, שהרי גם סדר בתורה הוא תורה. ומדייק בעל הגאולה במאמר ד"ה ברוך הגומל, דצריך להבין, למה נשתנה נוסח זה מברכת הנסים, דבברכת הנסים אומר ברוך שעשה לי נס, ואינו מזכיר בברכתו חובה לעצמו, והיינו שימצא חוב בעצמו אשר בעבורו עמד ר"ל בסכנה, והוא בעצמו מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו, אלא שהקב"ה עשה לו נס, משא"כ בברכה זו אומר הגומל לחייבים טובות, שמזכיר חוב לעצמו, והוא בעצמו מודה שהוא החייב בזה, אלא שזהו מחסדי הוי' ודרכי הוי' שהוא ית' גומל גם לחייבים טובות. ויובן בהקדם מה שמדייק במאמר ד"ה שאו ידיכם קודש..".
י״ב תמוז. מאמר ראשון מהמשך. "ומקשה בעל הגאולה והשמחה במאמרו שאמר לפני ארבעין שנין בי״ג תמוז (תרפ״ז), הרי זה כענין הנס, ומהו שינוי הנוסח, שהי׳ צ״ל ע״ד ברכת הנס שהוא ברוך שעשה לי נס, וכמו״כ הי׳ צ״ל כאן ברוך שעשה לי טוב. ואח״כ מקשר הענינים, ואפשר לבאר קשר הענינים".
עבודת הנסיונות הילוך בלי-גבול
ש״פ פינחס, י״ד תמוז. מאמר שני מהמשך. "ומביא בעל הגאולה במאמר הא׳ שאמר בש״פ פינחס (תרפ״ז) שהרי אמר אז ב׳ מאמרים, הא׳ בעת הקידוש, ד״ה הנ״ל, ואח״כ בסעודת ההודאה, ד״ה שאו ידיכם קודש, והמאמר ד״ה ברוך הגומל הב׳ הוא אמנם אותו התוכן כהמאמר ברוך הגומל הא׳ שאמר בי״ג תמוז, אלא שזה האחרון הוא באריכות יותר ובביאור יותר, וניתוספו בו כו״כ ענינים המבארים באריכות את המאמר הקודם".
עבודת צדיקים ובע"ת, בגבול ובדילוג. ממלא וסובב. עבודת הנסיונות, ע"י הירידה בא לבל"ג. דוקא ע"י "האי עלמא" מגיע ל"דאזלינן מיני'" אמיתת ענין ההילוך. ופועלים שגם במלאכים יהיה בחי' הילוך.
לימוד דא"ח, הרגש אלקות בתורה
ש"פ פינחס, י"ד תמוז, מאמר ב' באותה התוועדות. "ומדייק בזה בעל הגאולה במאמרו לפני ארבעים שנה, ביום הש"ק פ' פינחס תרפ"ז (במאמר השני שאמרו בסעודת הש"ק בסעודת הודאה)".
מקשר הפסוק שמדבר על בחי' יחידה שבנפש, לפרשת הקרבנות "פר אחד איל אחד" כנגד אומה יחידה. ענין "שלש תכיפות: סמיכה ושחיטה. נט"י וברכה. גאולה ותפילה. העבודה בג' קוין. "בעל הגאולה" נסמך ע"י אביו בחייו ע"ד סמיכת יהושע ע"י משה. הצורך לקבוע עיתים ללמוד דא"ח (ולא רק 'חסידות') כל יום, בלי 'תירוצים', קביעות בנפש. תפילה שבתורה. ברכו בתורה תחילה. שנרגש אלקות בתורה. עי"ז נעשה הענין דיברכך הוי' (דלעילא) מציון, שמתגלה נקודת הנשמה, ונשלמת על ידו הכוונה העליונה.
יום ב׳ פ׳ פינחס, י״ט תמוז. "הנה ידוע שהמאמר שאמר אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע ביום השביעי דחגיגת הבר מצוה של בנו יחידו כ״ק מו״ח אדמו״ר, י״ט תמוז תרנ״ג [שמאמר זה הוא סיום וחותם ההמשך תפילין דמארי עלמא שהתחיל לומר בי״ב תמוז, יום הבר מצוה] היתה התחלתו בפסוק זה. השייכות דפסוק זה (וחזקת והיית לאיש) לבר מצוה בפשטות היא, ע״פ הידוע דזה שבן שלש עשרה (דוקא) מחוייב במצוות הוא כי אז דוקא נק׳ בשם איש". היה כעין שיחה. הוגה בקו' י״ט תמוז תשמ״ט.
המשכה ע"י תפילין ותורה, תכלית הבירור
ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנ״א. "מאמר זה הוא בהמשך לי״ב תמוז וכל הענינים הקשורים בזה, שהרי מאמר זה אמרו בעל הגאולה בהבר מצוה שלו בי״ב תמוז, והמאמר שחזר שייך גם לההמשך תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו שאמר אביו בשבעת ימי המשתה, שהרי במאמר איתא במדרש תהילים מזכיר המאמר חז״ל תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו, וכמו״כ הי׳ זה המאמר שאמר אביו בהבר מצוה שלו (ביום כ׳ מרחשון תרל״ד)]. ויש לקשר זה להחסידישע פרשה של שבוע זה (בלקו״ת) שמבואר שם בענין קודש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה..".
"רוצין אנו ליגע בתורה יומם ולילה", להשלים כוונת הבריאה בכח התורה שקדמה לעולם. "אבל אין לנו פנאי" כי העולם תופס מקום וצ"ל "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". "קיימו מצות תפילין" המשכת מוחין במדות. אף שתורה משנה את אויר העולם אבל תופס מקום. גם המשכה היא בזו"נ דאצילות, משא"כ תפילין נמשך למלכות ויורדת לבי"ע. ב"בר מצוה" ניתן הכח לפעול בעולם שלימות הבירור באופן דאתהפכא.
ש״פ בלק, י״ד תמוז. מאמר שני מהמשך. "ומביא ע״ז כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו לפני שלשים שנה (י״ב תמוז ה׳ש״ת) דלכאורה אינו מובן, הלא כל ענין האריכות באחד הו״ע היחוד, ולכאורה הוה לי׳ לומר הלשון יחיד (שפירושו איינציג) ולא לשון אחד (שפירושו איינער). ומבאר, דענין היחוד הוא ליחדו ית׳ בכל העולמות והנבראים בב׳ אופני היחוד, שהוא ית׳ הכל והכל הוא הוא ית׳, לכן נאמר הלשון אחד ולא הלשון יחיד". מאמר זה הוא המשך למאמר שלפנ״ז (ד״ה אראנו ולא עתה די״ב תמוז). לכללות המאמר ראה ד״ה וירא בלק עדר״ת (המשך תער״ב ח״א). להתחלת המאמר ראה ד״ה זה ה׳ש״ת. וראה גם ד״ה זה תרל״ד. וש״נ.
י״ב תמוז. ומבאר בזה בעל השמחה והגאולה (בהמאמר די״ב תמוז לפני שלשים שנה) ג׳ ענינים. ענין הא׳ מה שאומר דעו כי הוי׳ הוא אלקים שהוא ענין יחוד הוי׳ ואלקים, ב׳ הוא עשנו ולו אנחנו, ג׳ דאנחנו כל בית ישראל הם עמו וצאן מרעיתו (דולו אנחנו קאי הן אלמעלה והן אלמטה כפי שיתבאר לקמן). לכללות המאמר ראה ד״ה מזמור לתודה בסידור (עם דא״ח). פיה״מ (לאדהאמ״צ) פקל״ט-קמ. מאמרי אדה״ז על מארז״ל ס״ע שנו ואילך. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקעו ואילך. ד״ה זה תשל״ט.
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). מאמר שני מהמשך. מביא מש"כ באוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה. "ויובן הענין ע״פ מ״ש במדרש עה״פ כי מראש צורים אראנו, מראש צורים אראנו אלו האבות.
י״ב תמוז. "ומבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל המאסר והגאולה במאמרו על פסוק זה, והוא א׳ מדרושי הגאולה .. ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מה שנת״ל (בד״ה והנה פרח מטה אהרן), בביאור הכתוב מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה (ע״פ המבואר בד״ה מן המיצר תרפ״ז)". מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו ד״ה והנה פרח מטה אהרן דש״פ קרח. וראה גם ד״ה זה תשח״י.
י"ג תמוז. מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו בענין שירת הבאר בעבודת האדם (ד״ה אז ישיר ישראל דש״פ חו״ב, י״ב תמוז). לכמה ענינים שבהמאמר ראה גם המאמרים שלאחריו (ד״ה אך בגורל פ״ד; ד״ה אלה מסעי). התחלתו ע"פ הקאַפּיטל תהלים (צ"ו) התחלת שנת הצ״ו להולדת בעל הגאולה.
ש״פ חו״ב, י״ב תמוז; י״ג תמוז; ט״ו תמוז. "בסמיכות לחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז הננו מוציאים לאור ע״פ הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א המאמר ד״ה נתת ליראיך נס להתנוסס גו׳ דשנת תשל״ו. מאמר זה נאמר בהתוועדות דש״פ חו״ב, י״ב תמוז, והמשכו בהתוועדויות דיום א׳ ויום ג׳ פ׳ פינחס, י״ג וט״ו תמוז.. עש״ק חו״ב יב תמוז, ה׳תשמ״ו" (לשון הפתח דבר). "ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה במאמרו (ד״ה זה)" דשנת תרצ״ג". נדפס בסה״מ ה׳תשי״א.
ש״פ חו״ב, י״ב תמוז; י״ג תמוז; ט״ו תמוז. "בסמיכות לחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז הננו מוציאים לאור ע״פ הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א המאמר ד״ה נתת ליראיך נס להתנוסס גו׳ דשנת תשל״ו. מאמר זה נאמר בהתוועדות דש״פ חו״ב, י״ב תמוז, והמשכו בהתוועדויות דיום א׳ ויום ג׳ פ׳ פינחס, י״ג וט״ו תמוז.. עש״ק חו״ב יב תמוז, ה׳תשמ״ו" (לשון הפתח דבר). "ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה במאמרו (ד״ה זה)" דשנת תרצ״ג". נדפס בסה״מ ה׳תשי״א.
ש״פ חו״ב, י״ב תמוז; י״ג תמוז; ט״ו תמוז. "בסמיכות לחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז הננו מוציאים לאור ע״פ הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א המאמר ד״ה נתת ליראיך נס להתנוסס גו׳ דשנת תשל״ו. מאמר זה נאמר בהתוועדות דש״פ חו״ב, י״ב תמוז, והמשכו בהתוועדויות דיום א׳ ויום ג׳ פ׳ פינחס, י״ג וט״ו תמוז.. עש״ק חו״ב יב תמוז, ה׳תשמ״ו" (לשון הפתח דבר). "ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה במאמרו (ד״ה זה)" דשנת תרצ״ג". נדפס בסה״מ ה׳תשי״א.
י״ב תמוז. "זהו נוסח ברכת הגומל. וברכה זו נאמרה גם ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה בחזרתו למקומו (בפטרבורג) [היות ואז היתה גאולתו בבירור יותר (משא״כ לפני זה בהיותו בקאסטראמא, אף שכבר קיבל חופש גמור)], ולפני זה, בהיותו עוד בעיר משלוחו, קאסטראמא, אמר (לפני יובל שנים) מאמר עם התחלה זו [כי מכיון שהי׳ עדיין בעיר גלותו, היתה רק אמירת הלכות התורה בענין ברכת הגומל (ולא אמירת הברכה עצמה)] כמודפס מפורסם ומופץ בתפוצות ישראל. ומדייק בהמאמר שם, דצריך להבין למה נשתנה נוסח ברכה זו מברכת הנס שאומר ברוך שעשה לי [או לאבותי, לרבי, וכיו״ב] נס כו׳ והי׳ צ״ל נוסח הברכה ברוך שעשה לי טוב [או שגמל לי טוב וכו׳] .. והנה התחלת הביאור בהמאמר שם היא, בביאור מי הם החייבים בברכה זו. ומביא ע״ז דארבעה צריכים להודות..".
ש״פ בלק, ט״ז תמוז. "זהו המאמר שאמרו כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל השמחה והגאולה כשחזר למקומו, לפטרבורג (ואז כבר היתה נקראת לענינגראַד), בעת סעודת ההודאה, ומדייק שם דצריך להבין הלא שם הוי׳ הוא מקור הברכות, וא״כ מהו ענין וברכו את הוי׳ שצריכים לברך את שם הוי׳.. ומבאר בהמאמר שם [באופן שונה מהמבואר בלקו״ת שה״ש ובכמה מקומות בפירוש הכתוב שאו ידיכם קודש וגו׳] דידיכם ענינם עשי׳ ועבודה שמחוץ להאדם וענינם הוא ששת ימי בראשית שבעת ימי הבנין, דהיינו ענין המדות, דעיקר העבודה בזמן הזה הוא בבירור המדות. וע״ז נאמר שאו ידיכם קודש, שצריך להגבי׳ את המדות אל בחי׳ קודש..".
י״ב תמוז. הוגה ונדפס בקונטרס חג הגאולה י״ב-י״ג תמוז תשמ״ט. "ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה במאמרו ד״ה זה שאמרו בחגיגת י״ב תמוז הראשונה (בסעודת הודאה), בשנת תרפ״ח. ולאחרי עשרים שנה – בשנת תש״ח – ציוה בעל הגאולה להדפיס את המאמר (בהוספת קיצורים וכו׳) בקונטרס חג הגאולה י״ב-י״ג תמוז ה׳תש״ח". בהנחה הבלתי מוגה ביאר גם המשך הכתוב: אנא ה׳ הושיעה נא, אנא ה׳ הצליחה נא. שמקשה, "דאחרי היות זה היום עשה ה׳ שהוא אור וגילוי של ישועה, וכמש״נ לפני זה מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו, היינו שזהו ענין של פלא, הנה מהי הקריאה של צער ויסורים אנא ה׳ הושיעה נא, אנא ה׳ הצליחה נא" ומבאר בסוף המאמר: שאחר "נגילה ונשמחה בו בהקב״ה נמשך ע״י נגילה ונשמחה בך בכ״ב אותיות התורה, ועד שממשיכים זה לכל עניני העולם עד לעניני הטבע, עד לכל מעשיך ולכל דרכיך, שיהי׳ אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא, היינו שגם בענינים אלו תהי׳ ישועה גדולה והצלחה מרובה מהקב״ה בעצמו, ותומשך למטה מעשרה טפחים בנוגע לנשמה בגוף, הן בעניני תורה ומצוות שלה והן בעניני מעשיך ודרכיך וכו'". "ציוה לנגן ניגון שלפני המאמר ואמר מאמר ד"ה זה היום וגו' תרפ"ח, וביאר הפרק הראשון של המאמר הנ"ל. במאמר לא נזכר התהילים החדש של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע". (מיומן א' התמימים).
מוצאי ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז. "ומביא ע״ז בעל הגאולה ויום ההולדת במאמרו (תש"א. תרצ"ב. תש"ד בסה"מ אידיש) עה״פ, דפסוק זה הוא במזמור ק׳ שבספר התהילים, וביום ההולדת דשנה זו מתחלת שנת המאה, שבה אומרים מזמור תהילים זה.. והנה פסוק זה בא בהמשך לתחילת המזמור, מ״ש מזמור לתודה, דכשמו כן הוא מזמור על ענין התודה בכלל, ובפרטיות קאי על ארבעה שחייבים להודות. ומבאר כ״ק אדמו״ר האמצעי בסידור (עם דא״ח מד, ב ואילך)..".
י״ב תמוז. "ומביא בעל הגאולה במאמרו ד״ה זה בי״ב תמוז בשנה ההיא (דהמאסר והגאולה) מה שאמרו רז״ל במסכת חולין גפן אלו ישראל כו׳".
ש״פ בלק, י״ד תמוז."הנה נוסח זה הוא ד״ה של ב׳ מאמרי הגאולה, ויש לו שייכות מיוחדת לשנת המאה להולדת בעל הגאולה, דבשנת המאה אומרים את המזמור המאה בספר תהילים (כמנהג הידוע שפורסם והופץ ע״י בעל הגאולה לומר הקאַפּיטל תהילים המתאים למספר שנותיו), דמזמור זה הוא מזמור לתודה.. אך הענין הוא כמו שנת״ל (י"א ניסן בד״ה כי ישאלך פ"ו) ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בדרושי חודש אלול עה״פ דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, דאיתא במדרש הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן..".
י״ב תמוז. "ומדייק בעל המאסר והגאולה במאמרו מיום י״ב תמוז תרפ״ז בקאסטראמא, דלשון הפסוק אין לו הבנה כלל לכאורה, כי משמע שיש עוזרים רבים וגם הקב״ה הוא עמהם..". ראה סה״מ תרפ״ז. וראה ד״ה זה תשי״ז פ״ב ואילך, ובהנסמן שם הערה 11.
ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז. מאמר ראשון מהמשך. "הנה משנה זו היא תחילת המאמר שנתן בעל הגאולה לחגיגת י״ב תמוז בפעם הראשונה (בפירסום) בשנת תפר״ח. וכיון שהימים האלה נזכרים ונעשים, מובן שבכל שנה ושנה צריך ללמוד מאמר זה או עכ״פ חלקו או מקצתו, דכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו, ובפרט בשבת י״ב תמוז, שהוא יום חג גאולת ישראל".
י״ג תמוז. מאמר שני מהמשך. "ומבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה במאמרו ד״ה זה שניתן על ידו לחגיגת י״ב תמוז הראשונה (שנת תרפ״ח)" נדפס לראשונה בקונטרס יב-יג תמוז תש״ח, ואח״כ: בסה״מ תש״ח, סה״מ תרפ״ח, ובקונטרס בפ״ע כמה פעמים לפני חג הגאולה דהשנה, ובשנה זו (תש״נ), עוד פעם. בכמה ענינים שבהמאמר דשנת תרפ״ח ראה גם סה״מ תרכ״ט ע׳ רט ואילך. עטר״ת ס״ע תסח ואילך. (לשון הערה 2-3 בהמאמר). לקראת חג הגאולה י"ב תמוז תש"נ הורה להדפיס את הקונטרס במהדורה מיוחדת באלפי עותקים. ביום ראשון בלילה אור לט' תמוז תש"נ, מספר דקות לאחר שחזר מהאוהל בשעה רבע לעשר, נכנס הרבי לתפילת ערבית כשמיד לאחריה חלק הקונטרס לאלפי אנשים נשים וטף.
ט״ו תמוז. בקשר עם י״ט תמוז הבעל״ט, יום מלאות מאה ועשר שנים לכניסת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע לבריתו של אאע״ה (תר״ם – תש״נ), ויום השביעי דחגיגת הבר מצוה שלו (בשנת תרנ״ג) הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה עשרה שיושבין כו׳, שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתוועדות דט״ו תמוז ה׳תשמ״ב .. עש״ק פ׳ פנחס, שנת ה׳תש״נ". מאמר זה הוא המשך למאמר ד״ה זה די״ג תמוז שנה זו (תשמ״ב), שי״ל בקונטרס שלפני זה, ולכן לא נכפלו כאן (רוב) הציונים והמ״מ שכבר נסמנו שם. "ויש לקשר זה עם המאמר ד״ה הוי׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי שאמר בעל הגאולה בי״ב תמוז הראשון (תרפ״ז)".
י״ב תמוז. "הנה נוסח זה הוא נוסח ברכת הגומל שבירך (גם) בעל הגאולה כאשר חזר לבוריו ממאסרו, בבואו למקום דירתו בלנינגרד (פטרבורג). וגם אמר אז מאמר בד״ה זה (בי״ג תמוז באותה שנה)".
ש״פ בלק, י״ד תמוז. ומדייק בזה בעל הגאולה (במאמרו ד״ה זה שאמר באותה השבת ובהמשך לד״ה ברוך הגומל), דצריך להבין, והלא כל ברכה וגילוי הוא משם הוי׳ .. ויש לקשר זה גם עם התחלת מזמור ק״ד שבתהילים, שהוא המזמור השייך לשנה זו של כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה, דגם שם נאמר ברכי נפשי את הוי׳".
י״ב תמוז. "והענין הוא, כמבואר בד״ה פדה בשלום לבעל הגאולה (שניתן כדי ללמוד אותו ברבים בשנת תש״ט, ונדפס בספר המאמרים תש״ט), שירידת הנשמה למטה היא ירידה גדולה ועצומה במאוד מאוד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".
י״ב תמוז. "ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה במאמרי הגאולה בפעם הראשונה בשנת תרפ״ז (פרז״ת תשב ירושלים)".
"הוי' אלקינו עימנו" במעשה דוקא
"מדייק בזה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע במאמר על פסוק זה בשמח"ת תרנ"ח שנדפס לאחרונה". וראה גם ד"ה זה מאמרים הקצרים לאדה"ז ובסה"מ תרפ"ה. וראה מאמר ד"ה זה תשמ"ו וי"ג תשרי תשמ"ז.
ביאור שאלת הגוים בכלל, וכן הגוי אשר כקרבך, הנה"ב והיצה"ר, "איה אלקיכם", בשלמא האבות ראו אלקות בגלוי, האבות הן הן המרכבה, והמשיכו אלקות ע"י המדות שלהם, אברהם באהבה וחסד, יצחק יראה ופחד, ויעקב במדת האמת שלו. דענין זה, שע"י המידות והשכל אפשר להגיע למדריגות נעלות בהשגת אלקות, הוא דבר שגם הגויים מבינים אותו ואפילו הגוי אשר כקרבך. משא"כ בזמן שלאחר מ"ת, הנה אז עיקר העבודה היא בענין המעשה. ע"ז באה הבקשה "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו", והמענה על זה הוא "ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה" אלקות נמשך בשמים ובעשי' בשוה, דאלקינו (אלקה שלנו) הוא למעלה מגדרי שמים וארץ בשוה, לפיכך נמשך בשוה בשמים וגם בעשי', ואדרבה, המשכתו בעשי' היא באופן דחפץ, פנימיות הרצון. וזהו המענה אל הגוים, דמכיון שא"ס ב"ה הוא למעלה מעלה גם מענין המוחין וגם מענין המעשה, לפיכך אפשר שתהי' המשכת האלקות גם במעשה ובעשי'.
ביאור הענין בעבודת האדם, דהנה אפשר שיתבונן באלקות, מ"מ אינו פועל פעולתו בהאדם. וצריך שיקשר עצמו לאלקות, צוטראגן דעם ענין צו זיך, עד שירגיש בליבו שיהי' לו רצון חזק לאלקות. אבל המעשה הוא עיקר הכוונה ועיקר הפעולה ועיקר ההצלחה, משא"כ בענין הכוונה במוחין ומדות הנה ע"ז יש מניעות ועיכובים והעלמות והסתרים. והמענה על טענה זו הוא, "אלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה", היינו דמכיון שאצלו ית' הנה שמים ועשי' שוים כנ"ל, לפיכך, לא רק המשכת אלקות בכלל היא בעשי' דוקא, אלא גם הגילוי אינו דוקא בשמים וברוחניות, אלא אפ"ל גם במעשה בפועל. וזהו "ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה", דמכיון שאלקינו הוא מובדל שלא בערך משמים וארץ בשוה לפיכך הנה אותו ענין שבשמים ("אלקינו בשמים"), בחי' הגילוי נמשך ב"כל אשר חפץ עשה", דגם בעשי' בפועל ישנו ענין הגילויים. זהו תוכן הבקשה: "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו", דהגם שבזמן הזה הנה העבודה היא באופן שהמעשה הוא העיקר, ולכאורה ענין הכוונה והמוחין ומדות הוא בהעלם, מ"מ "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו", שיהי' גם אצלינו גילוי האלקות כמו שהי' אצל האבות שהן הן המרכבה.
ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה). "הנה בנוסח זה מתחיל כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה את מאמרו בשבת שלאחר הגאולה [דאז נאמרו שני מאמרים, המאמר ד״ה ברוך הגומל, והמאמר ד״ה שאו ידיכם קודש גו׳. והמאמר הראשון הוא ד״ה ברוך הגומל]".
מה) הודו לה' – תשמ"ו
ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז. "הנה מזמור תהילים זה מתחילים לומר בי״ב תמוז בשנה זו, התחלת שנת הק״ז של בעל השמחה והגאולה (שיום הולדתו הוא ג״כ בי״ב תמוז) .. וידוע מאמר בעל השמחה והגאולה ד״ה ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב שאמר אחרי הגאולה (בשבת שלאחרי׳) .. ויש לקשר זה גם עם פרשת השבוע, דכתיב בה זאת חוקת התורה גו׳ .. ויש להוסיף בזה, ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ ברשימותיו על תהילים על פסוק זה".
ט״ו תמוז. "ומדייק בזה בעל השמחה והגאולה די״ב-י״ג תמוז במאמרו מש״פ נשא תרפ״ה (שנדפס ויצא לאור לי״ב תמוז שנה זו)". ראה סה״מ תרפ״ה ע׳ שח ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ קלב ואילך. סה״מ תרנ״ח בתחלתו.
ש״פ בלק, י״ד תמוז. "ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה ויום ההולדת [במאמרו בשבת שלאחרי הגאולה]". להעיר שלא היו מאמרים על התוועדות י"ב תמוז עצמה, אמנם בהתועדות ט"ו תמוז האריך לבאר (בשיחה א) מעלת היום שבו נאמרו מאמרים ע"י בעל הגאולה בש"פ פנחס, ד"ה ברוך הגומל ושאו ידיכם קודש. "במאמר השני , כפלים לתושי', דיום הש"ק פ' פינחס שבו בירך הגומל לאחרי שחזר לבוריו בסעודת הודאה, נתבאר הענין ד"שאו ידיכם קודש וברכו את הוי", ועי"ז "יברכך הוי' מציון", דקאי על המשכת הברכה מ"הוי' דלעילא" והמשכה זו היא "מציון", בחי' ציון דלמעלה הנמשכת ומתגלה בבחי' ציון דלמטה, בחי. היחידה שבכאו"א מישראל".
אור לי״ב תמוז. "והנה נוסח ברכת ההודאה היא ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, שנוסח זה הוא התחלת מאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה שאמר בשעת הגאולה בשנת תרפ״ז, ונדפסו בקונטרס הגאולה, ומזה מובן, שענין זה הוא ענין כללי ועיקרי בהגאולה, וממנו יש ללמוד הוראה בעבודת האדם בקשר עם המאסר והגאולה". יום א', י"א תמוז: בשובו מן ה"אוהל" אחר תפילות מנחה וערבית. החל כ"ק אדמו"ר שליט"א באמירת שיחה קודש לרגל "חג הגאולה" י"ב תמוז הרבי שליט"א פתח את דבריו בברכה ובהתאם לכלל ש"פותחים בברכה", באמירת "גוט יו"ט"... ובאמצע התחיל הרבי באמירת מאמר חסידות - מענין ברכת הגומל - ד"ה ארבע צריכים להודות כו'. (מיומן א' הת').
ארבעה הצריכים להודות ר״ת חיים. הם ד׳ אופנים בעבודת האדם, שצריך להיות היציאה מד׳ מצבים בלתי רצויים אלו ברוחניות (חולה וחבוש וכו׳), ויציאה (גאולה) זו היא ע״י ד׳ אופני עבודה. והם כנגד ד׳ גלויות שבהם ועל ידם יהי׳ גילוי ד׳ אותיות שם הוי׳ לעתיד. והדברים קל וחומר, מה אמיתית מציאותם של העולמות (מלשון העלם והסתר) הוא השם הוי׳ המחי׳ אותם, הרי בודאי שבעולם גופא הגאולה שבעולם (שבזה נראה אלקות בגלוי), הרי אמיתית מציאותו הוא החיות דשם הוי׳. תוכן עבודת האדם הוא להמשיך חיות וגאולה בסדר ההשתלשלות הפרטי שלו. וכיון שהגאולה קשורה עם שם הוי׳ המהוה הכל, הרי כן צריך להיות גם בעבודה, אשר עניני הגאולה יכללו (זאָלן אַרומנעמען) כל קורות ימי חייו.
וע״י העבודה בעוה"ז התחתון, ובכח המעשה, מגיע למעלה משם הוי׳, לבחי׳ ישת חושך סתרו ומעלה גם את כל סדר ההשתלשלות למעלה משם הוי׳, לבחי׳ ישת חושך סתרו. וזהו ארבעה צריכים להודות ר״ת חיי״ם, שע״י העבודה בד׳ המדריגות שבנפש פועלים ענין החיות בכל כחות הנפש ובכל סדר ההשתלשלות, עד שמביאים גאולה לעולם, ובמהרה בימינו ממש.