סיכום מאמרי מאמרי פרשת שמיני | מבה''ח אייר
19 מאמרים
פתיחה
שבת שלאחר חג הפסח, הנה שם הפרשה ישתנה לפי קביעות השנה, אבל מתוקף היותו ‘’שבת מברכים" אייר (ולפעמים גם ערב ר"ח) זכינו להתוועדות בו באורך כל שנות הנשיאות וברובם נאמרו מאמרים אשר כמה מהם על פסוק מהפרשה וכמה מהם 'המשך’ למאמרי אחרון של פסח ומהם ד"ה שונים כדלהלן.
מאמרי פ' שמיני:
השנה פ' שמיני - מבה’’ח אייר, י"ט מאמרים נאמרו עם ד"ה מעניני פרשה זו, רובם נאמרו על קביעות דשבת מברכים אייר, (למעט תשכ"ה-תשמ"ז שהיו לפני חג הפסח).
מאמרי "מחר חודש’’:
אמנם הוא שבת מברכים ר"ח אייר, ר"ח יחול רק באמצע השבוע, לכן המאמרים בדיבור המתחיל "מחר חודש" או שבת ר"ח, כיוון שאינם ע"פ הקביעות השתא יובאו כולם אי"ה בגליון חודש אייר.
מאמרי ספירת העומר:
ישנם כמה מאמרים מיוחדים על ספירת העומר ועניניו. כמה מהם נאמרו בימים הסמוכים לר"ח אייר ויופיעו בגליון זה. ישנם עוד כמה שנאמרו בחודש אייר עצמו (תשי"א תשח"י) ויבואו גם על מקומם בזמנם אי"ה.
מאמרי פרקי אבות:
ע"פ המנהג להתחיל לימוד פרקי אבות בשבתות אלו, הנה כמה מאמרים נאמרו בשבתות לאחר חג פסח על משנה בפרקי אבות ועל משנת "כל ישראל", ויבואו גם בגליון חודש אייר. כמה מהם נאמרו על שבת זו.
מאמרי גאולה – המשך לאחש"פ:
יוצא מהכלל הם מאמרים עם ד"ה הרגיל לימי הפסח ואחש"פ שנאמרו על שבת זו, (ראה תשי"ז-י"ח-י"ט, נדפסו בגליון של אחרון של פסח, וכ"ב יופיע בגליון של פרשת אחרי) בד"כ הם גם המשך למאמר שלפניו דאחש"פ.
כח העצמות לנצח המלחמה עכשיו
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. מאמר שני מהמשך. לכללות המאמר, ראה לקו"ת ד"ה זה וראה גם סה"מ תרנ"ד. תש"ד. וראה גם תו"ח תולדות קנח, ד ואילך. ״ש״ק פרשת שמיני, שבת-מברכים אייר, היתה התוועדות כל היום כמעט עד השקיעה, וכ״ק אדמו״ר שליט״א עשה קידוש ושתה הרבה יי״ש, והיו גילויים נפלאים שלא היו כמעט מעולם. בתחילה אמר דא״ח ד״ה ״לויתן זה יצרת״ כו׳, וארך כ-40 דקות״ (מיומן א׳ התמימים).
ענין לויתן ושור הבר. והקניגיא דלעתיד. הכח לנצח המלחמה מן העצמות, אז יהי' הנצחון בפועל (משא"כ עתה, שהעצמות הוא בהעלם, הרי מצד קושי המלחמה אי־אפשר לדעת מי ינצח). אלמלא העצמות עוזרו אין יכול לו, כי המלחמה קשה מאוד, שור הבר לוחם בקרניו נגד הלויתן. לכן אצל חסידים לא התקבל הענין ד'בדרך ממילא', כי מצד קושי המלחמה אי אפשר לנצח בדרך ממילא, כי אם ע״י עבודה דוקא. לעתיד שיתגלה העצמות יהי׳ הנצחון בפועל.
שמיני דמשה ודלעתיד בכח המס"נ
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. לכללות המאמר ראה ד"ה זה תרע"ח, תש"ד ותש"ה. בסופו מבאר הפסוק בקאפיטל נ"ב שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא, "אני כזית רענן בבית אלקים".
שבת (ז' ימי ההיקף, הכולל גם בחי' סוכ"ע) גילוי התענוג. אבל שמיני, שומר ההיקף, למעלה משבת, עצמי למעלה מסוכ"ע. לכן 'קרא משה' שקילוסו בא"ז ונעשה הגילוי דוירא אליכם כבוד הוי', לכל ישראל בשוה, כמו במ"ת. מעלת משה על האבות, ממשיך שכינה למטה מצד בחי' העצמי. ע"י גילוי שם הוי' דלעילא, גילוי בחי' שמיני לעתיד לבוא (כינור של שמונה נימין). ע"י העבודה בזמן הגלות באופן של מס"נ, ודוגמתו במשה "מאז באתי אל פרעה", שבירת קליפת פרעה בעודו בתקפו ע"י מס"נ כמו"כ לקיחת שמן זית דוקא למנורה, "ואני כזית רענן בבית אלקים", מקור השמן הוא מקור החכ', קודש הקדשים, שהוא בחינת העצמי, עי"ז שמסר נפשו להביא אורה לעולם.
הפיכת הצמצום לכלי לאור
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. המשך למאמר שלפניו ד"ה ונגלה כבוד הוי' דאחש"פ. לכללות המאמר ראה ד"ה ויהי הענן, וד"ה ויהי ביום השמיני העת"ר (בהמשך תער"ב).
הצמצום פעל שהמציאות תהיה בפשיטות ואלקות בהתחדשות. כשיתבטל הצמצום יהיה אלקות בפשיטות כמו בקרי"ס ובביהמ"ק והעיקר לעת"ל. הצמצום פעל מעלה ומטה באור, הן הבל"ג והן הגבול עד להתחלקות בפועל בכלים שהם מהות אחר מהאור. העבודה היא להפוך את הצמצום שיהיה כלי לאור אף שישאר מציאות הכלי. לכן נאמר "ויהי ביום השמיני" בקשר לבנין המשכן. "קרא", המשכה, "למשה (חכמה) ואהרן (לבינה) ולזקני ישראל" (מוחין למדות) עד "לכל עדת ישראל".
הסיבות לטמטום הלב והמוח והעצות לבטלם
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. מאמר מפורסם בעניני 'עבודה' שבו, "ע"פ מאמר רבינו הזקן נ"ע ד"ה להבין ענין טמטום הלב וטמטום המוח". נדפס במאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים. ובתוספת הגהות באוה"ת ויקרא ח"ב; ד"ה כל הולך על גחון תרכ"ו. ד"ה זה תרצ"ט.
העצות לתקן טמטום הלב (שהיא נפילה משמים) א. התבוננות ד'מבטשין לי''. ב. התבוננות בענינים נעלים. ג. אמירת אותיות התורה. וכשאינו מועיל, כי יש גם טמטום המוח מפני השיקוע יותר בתאוות. צ"ל נתינת צדקה וטבילה במקוה. ביטול ושינוי המהות.
ו' דגחון חצי אותיות התורה, המשכת קו האמצעי, אור נעלה להפסיק חיות דנחש הקדמוני שורש החטאים. ע' ד"יכרסמנה חזיר מיער" חצי אותיות בתהילים, עליה מלמטלמ"ע, מפסיק חיות הלעו"ז דגלות אדום.
טוב העצמי להאיר בעולם ל' העלם
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. ראה ד"ה החודש (הא') תרע"ח. וראה גם ד"ה הנ"ל תרל"ה (סה"מ תרל"ה ח"א). תשט"ו. תש"מ.
המשכה באופן דעילה ועלול, הארה חיצוניות מהעילה מתפשט בעלול בבחינת קירוב והתלבשות, כי העלול כלול היה תחילה בעילתו. אבל התהוות יש מאין הוא חידוש שלא היה כלול באין קודם. הכח להתחדשות גדולה ונפלאה זו הוא מטוב העצמי דעצמות א"ס המחדש בטובו.
שני דרגות בטוב: א. "טוב ה' לכל", יחוד חיצוני לחיות העולמות. "טוב ה' לקויו", יחוד פנימי להמשיך נש"י. ב. "האור כי טוב" דיום הראשון יומשך בעיקר לעת"ל והארה ממנו מאירה עכשיו במועדים, ימים טובים, ובכל יום ע"י עבודה בתומ"צ בג' קוין עליהם העולם (העלם העצמי) עומד. האור הזה נמשך בעטרה הראשונה מעשרה עטרות, לעתיד יחי' הגוף מסוכ"ע שלא ע"י לבושי דצ"ח ואדרבא הנשמה תקבל חיות מהגוף.
העבודה עתה ברצו"ש בלי הפסק
ש״פ שמיני, פ׳ פרה, כ״ג אד״ש, מבה״ח ניסן. לכללות המאמר ראה לקו"ת פרשתינו "א' המאמרים שבחר הצ"צ מתוך אלפיים מאמרים, ע"ד אלפיים שנה קדמה תורה לעולם .. ולא נתבאר שם כללות ענין הקניגי, אך מבואר בארוכה בתורת חיים =תולדות ד"ה ויתן לך, וגם בס' שני המאורות שכתוב על השער שזה מאדמו"ר האמצעי אבל כנראה מהסגנון שהוא ממאמרים הקצרים של אדה"ז שכתבם אדמוה"א והוא 'קיצור' להמובא בתו"ח". מקשר לד"ה זאת חוקת בלקו"ת להיותו פ' פרה.
ענין 'קניגי', צחוק ותענוג בדבר שפל שמצד-עצמו אינו כלום ומגלה תענוג עצמי. עד"ז התענוג מתיקון הטוב במ"ע וביעור הרע מל"ת שהוא 'תענוג העשוי, שנשפל מהתענוג שבעצמותו להתענג בהענין. הקניגי הוא שהלויתן יעלה את שור הבר ע"י שישחוט אותו בסנפיריו, שהם אהבה ויראה, רצוא ושוב. וקשור עם מצות פרה אדומה במים ואפר, ענין רצו"ש בעבודה, כללות התורה. ענין השחיטה לע"ל בסנפיריו שהוא ע"י הפסק, כי עליית כל המדרי' א"א בבת-אחת. עתה אסור לשחוט בסכין פגום מפני עליות וירידות דרצו"ש יכול להיות יניקת החיצונים.
אך עצ"ע א"כ איך יכול להיות עתה רצו"ש אם יבוא מזה יניקת החיצ' "ולא באתי אלא להעיר, שיעיינו ויתבוננו בענין זה, וישתדלו ליישב הדברים, באופן שאדם רוצה בקב שלו כו', וגם אם לא יבואו לבירור מסקנת הענין, הרי תהי' בינתיים מעלת היגיעה בתורת החסידות, שעי"ז מתקשרת בחי' חב"ד שבנפשו עם פנימיות חב"ד דא"ס ב"ה, וזוהי תכלית ירידת הנשמה למטה, כדי להתייגע בלימוד פנימיות התורה, ועי"ז זוכים לבחי' עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו למאן דדייקין במילי דחוכמתא, כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו.
שמיני, המשכת מקיף בפנימי
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. "מובא בדרושי חסידות מ"ש הכלי יקר .. מספר שמיני קודש" ראה אוה"ת פרשתנו ע' כה. ד"ה זה תרע"ח. תש"ה. המשך למאמר דאחש"פ ד"ה והניף.
מעלת שמיני על ז׳ ימי ההיקף, ועל כינור של ז׳ נימין שבמקדש, דמשם יוצאת אורה לכל העולם כולו. מעלת משה ב"אז ישיר משה", ולהיפך, "ומאז באתי אל פרעה גו׳". פסח שלמות ז׳ ימי ההיקף שנמשך בפנימיות. במאמר אדמו״ר צ״צ ד״ה הא לחמא עניא (שנאמר באחש״פ בתוך המאמר ד״ה והניף ידו על הנהר) מבואר ענין ק"ש ויציאת מצרים שהם דבר אחד. מצה נק' לחם עוני, אתכפיא, שיוצא ממציאותו ומעורר בל"ג שלמעלה ויוצא מכל מיצר וגבול, רצו"ש, "בכל מאדך" ממשיך בל"ג בכלים דתומ"צ.
פרשה ראשונה דק"ש רצוא, יצי"מ, נאמר בה "בכל מאדך" ויש בה מ"ב אותיות ג"פ יד, יד הרמה, חזקה וגדולה. פרשה שניה, שוב, יש בה ע"ב אותיות, קרי"ס, גילוי מלמעלה למטה. כל זה הוא הכנה למ"ת 'אנכי' בחג השבועות, נקרא עצרת, בחי' שמיני. ע"ד שמיני עצרת.
משירת הים עד שתתישב מלכותך
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. המשך למאמר דאחש"פ "ע"פ המבואר בהמאמר אז ישיר דשנת תרכ״ט מלפני מאה שנה (אשר על מאמר זה הי׳ מיוסד המאמר שנאמר באחרון של פסח)".
ב' מעלות בקרי"ס, מעלת ישראל על הים ומעלת הים על ישראל. ב' ענינים בתומ"צ, מעלת ישראל על תומ"צ ומעלת תומ"צ על ישראל. ושניהם בבת אחת. קרי"ס הכנה למ"ת בירור גשמיות, שלימות לעת"ל. "נכון כסאך מאז" משאמרנו לך שירה בים בא"ז. התחלת בירור העולם, שתתישב מלכותך. "ביום השמיני", למעלה מהשתל' א' רוכב על ז' אתעדל"ת. "קרא משה וגו' ולזקני ישראל" המשכה מחכמה למדות עד להמשכה לבי"ע "ותצא אש וגו' וירא כל העם".
במ"ת ניתן גם ענין התורה דלעתיד בחי' ראיה
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה הנה ישכיל עבדי דאחש״פ). וראה ד״ה זה תרע״ח. תש״ד. תש״ה.
מעלת כח הראיה על שאר כוחות, התאמתות ותופס עד לגשמי. לעת"ל ראית אלקות במוחש. מעין זה היה במ"ת, בדרך מתנה, אבל הגילוי דלעת"ל בא ע"י העבודה דזמן הגלות. מי שטרח בער"ש יאכל בשבת, שהוא א' מז' ימי ההיקף, אמנם שמיני למעלה מזה, ונטל י' עטרות למעלה מזה. כל זה נמשך ע"י משה שהוא השביעי שהמשיך שכינה למטה בארץ. הכל ניתן כבר במ"ת. התורה נק' עוז לקבל השכר דלעתיד. גם בחי' ראיה דלעתיד.
יצי"מ, קרי"ס ומ"ת, הכנה לעת"ל
ש״פ שמיני, כ״ח ניסן, מבה״ח אייר. "ידועים הדיוקים בזה בהמאמרים, וגם במאמר (דויהי בשלשים שנה) דשנת תש״ד". מאמר זה הוא המשך לב׳ המאמרים שלפניו, ד״ה בכל דור ודור די״א ניסן וד״ה והחרים דאחש״פ.
"קרא משה לאהרן ולבניו לזקני ישראל", סדר מיוחד להמשכת השכינה ע"י משה למטה בארץ. "באתי לגני" לגנוני, למקום שהיה עקרי בתחילה וכו', מבחי' שמיני לעשר עטרות, שלימות השתלשלות פנימי ומקיף. מכינור דח' נימין לי' נימין, "עלי עשור". ג' ענינים, יצי"מ קרי"ס ומ"ת, היו כולם באופן ובמעלת אתכפיא ונצחון, הם היו הפתיחה לגילוי דלעת"ל, "כימי צאתך גו' אראנו נפלאות" אז גם יהיו ג' ענינים אלו. אף שלא יהיה עוד מ"ת כי כולל גם תורה דמשיח ואף שיהי' נעלה יותר.
שמיני וי' עטרות, תענוג עצמי ובא בהתלבשות
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. "ידוע הדיוקים בזה במאמרי רבותינו נשיאינו עד למאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר". מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה כימי צאתך). לכמה ענינים שבו, ראה גם מאמר לאח״ז ד״ה ובראשי חדשיכם. וראה ד"ה זה תרע"ח. תש"ה. מביא המאמר ד״ה תפול עליהם אימתה ופחד הגדול (תו״ח בשלח. וראה גם ד״ה הנ״ל במאמרי אדהאמ״צ דרושים לפסח) ומאריך. שהוא דרוש הראשון בו מבואר הענין דיש אין ויש וכו' ובאריכות ביאור מתוק על זה. דרוש זה נקרא בכמה דרושים בשם 'תפול עליהם אימתה ופחד הגדול', שהכוונה בזה בפשטות היא לפי שהוא דרוש ארוך ויש בו כו״כ סעיפים וכו״כ ענינים וכו׳".
שמיני, מספר מקודש, קילוסו בא"ז, אינו א' מז' ימי מילואים, ר"ח ניסן נטל י' עטרות. כתר. "כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות". א. דימות המשיח ("בנהר יעברו ברגל") ב. עולם הבא ("שם נשמחה בו"). שמיני ועשר עטרות. כינור דח' נימין ודי' נימין. יצי"מ הסיבה ולעת"ל הוא מסובב, לעתיד לא יהיה רצו"ש, שבת ומנוחה מעליות. שמיני, תענוג המלובש, עשר עטרות למעלה מהתלבשות. גלוי ועצמי. לשון "נטל" ולא 'הוכתר' וכיו"ב, חידוש דמ"ת שעליונים ירדו למצב של תחתונים, הכנה לזה בקרי"ס שהיה המשכת כל הדרגות לבי"ע וגם הי׳ חיבור בב׳ אופנים, עליונים ירדו לתחתונים עד שמקומם הוא למטה. דירה בתחתונים, דירתו של העליון היא בתחתונים, "תפארת האדם (העליון, עצמות) היא "לשבת בבית" שלו דוקא, נמצא שמקומם של העליונים הוא למטה.
במ"ת ניתן הכל (איז אָפּגעגעבן געוואָרן אַלץ), גם תורתו של משיח. עד״ז קרי"ס. גילוי עשר עטרות ביום השמיני הוא לא באופן דשמיני יוצא ממציאותו (ווערט אויס מציאות), אלא כמו-שהוא במציאותו הוא נוטל גם העשר עטרות, היינו שהגילוי דעשר עטרות בהבחינה דיום השמיני הוא בפנימיות.
משה עניו מכל האדם, מצד העבודה ד'אל יבוש מפני המלעיגים' מבחוץ, ומבפנים הוא הישות ומציאות שלו המפתה אותו כי מפחד שזה יגע במציאותו (ווייל ער האָט מורא אַז עס וועט אָנרירן זיין מציאות) והאדם עומד נגד כל המניעות ועובד עבודתו במעשה בפועל ממש עכ״פ, עי״ז נמשכים כל הגילויים והוא עובד עבודתו בשמחה, ובאים לגילוי ד"שם נשמחה בו", בו בעצמותו.
שמיני, השומן התמצית והעצם שבכל דבר
ש״פ שמיני, כ״ח ניסן, מבה״ח אייר. לכללות המאמר ראה ד"ה זה תרע"ח. תש"ד. תש"ה.
שביעי, שבת, הוא מלכות או בינה. בחי' מיצר. "וקראת לשבת עונג". שלימות ימי ההיקף. שמיני, הוא למעלה מההיקף ושומר עליו. ע"ד חג השבועות ביום החמישים לאחר מ"ט יום. נו"ן עלמא דחירו. בינה כולל ג׳ ראשונות עד עתיק. המשכת שמונה בשבעה זה ע״י עתיק, השומן התמצית (עסענץ) והעצם שבכל דבר כדי שיומשך למטה, לכן גם לאחר ז' צ"ל שמיני. ויורד הגילוי מרקיע א לז' "לאהרן ולבניו ולזקני ישראל", עד לתכלית השלימות, "עלי עשור ועלי נבל" דלעת"ל. והגורם לזה הוא מעשינו ועבודתינו עתה.
שבע, שמיני, עשר, המשכת ח"י בנר"נ
מוצאי ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. לכללות המאמר ראה תרע"ה, תרע"ח. תש"ד, תש"ה.
ז' ימי מילואים, יום השמיני, ונטל י' עטרות. ז' הם ימי ההיקף עולם על מילואו נברא, ח' שומר ההיקף, שלימות נעלה דימות המשיח. כינור ביהמ"ק ז" נימין ולעת"ל ח' נימין. תכלית השלימות עשר עטרות. "עלי עשור". בעבודה הסדר הוא, תחילה בירור ז' מדות, אח"כ עבודת המוחין השייכים למדות. אח"כ מוחין כשלעצמם. עד שנוטלים את המקיפים דחי' יחידה וממשיכים אותם בכל כוחות הנפש הפנימיים.
שבת, שמיני ועשר העטרות בעבודה
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. כמו רוב מאמרי שמיני מבאר דברי הכלי יקר עה״פ. הובא ברד״ה זה תש״ה. ד״ה זה תש״ד פ״י. וראה גם רד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב). תרע״ח. ועוד.
מעלת שמיני, הלא משה הוא השביעי, ומילה בשמיני ("ותרא אותו כי טוב"). כך שבת הוא יום ז' ולמעלה מזה רעוא דכל רעווין, גילוי תענוג העצמי לעת"ל. כינור ביהמ"ק ז' נימין ולעת"ל ח'. ונטל בו י' עטרות ג' ראשי ראשין דבינה. הוראה ובכן לעבודת האדם, בירור ז׳ מדות, כיבוש ז׳ עממין, אח״כ יש בחי׳ שמיני בעבודה, ואח״כ באים לכיבוש ארץ קיני קניזי וקדמוני, ג׳ מוחין, בחי׳ עשר עטרות. עיקר הגילוי דבחי׳ עשר יהי׳ לעתיד לבוא, כמבואר בארוכה בד״ה אל תצר את מואב לאדמו״ר האמצעי, אבל מ״מ מעין זה ישנו גם עכשיו.
עלי עשור למעלה משמיני שלימות
ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר. "מובא על זה בהדרושים (באוה״ת לאדמו״ר הצ״צ ובד״ה זה דשנת תרע״ח) פירוש הכלי יקר". הובא גם בד״ה זה תש״ד פ״י. תש״ה בתחלתו. ועוד.
שמיני לז' ימי מילואים, שומר ההיקף, מלשון שומן ותענוג, שלימות העבודה בז' ימי מילואים אז בא גילוי התענוג מלמעלה גילוי שכינה. למעלה מהיקף, שבת, רעוא דכל רעוין, מתנה טובה בבית גנזי. ונטל י' עטרות, למעלה משמיני, כינור של י' נימין דלעתיד, "עלי עשור,. שלמות ז' מדות עם תלת ראשי ראשין דבינה. חידוש משה שהוא השביעי לגבי אברהם הראשון. ביטול הגבלה ויחוד מעלה ומטה, השראת השכינה במשכן, ע"י לימוד תורה בענין זה נפעל הדבר בעצמו ובגשמיות.
במסקנא דמוחין כולן שוין
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה באוה״ת ריש פרשתנו. אחרי (כרך ג) ע׳ תתכח. תרע״ח. תש״ד. תש״ה. וראה גם ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב).
מעלת שמיני שומר ההיקף למעלה משביעי דשבת. וביום השמיני נטל עשר עטרות. ענין כינור דח' נימין ולעת"ל י' נימין. כנור כ"ו-נר. בעבודה, ז' מדות, ז' ימי הבנין, הם עיקר בנין עבודתו של אדם, עיקר העבודה הוא במדות. לכן כיבוש ז׳ עממין הוא גם לפני ביאת משיח, ולעתיד יהי׳ גם כיבוש ארץ קיני קניזי וקדמוני, שהם כנגד ג׳ המוחין חב״ד. "הנסתרות (ג' מוחין) להוי׳ אלקינו ו'ה'נגלות (ז' מדות) לנו ולבנינו".
אמנם הגם שעצם עבודת המוחין אינה שייכת עכשיו, מ"מ כדי שענין המדות יהי׳ בשלימות, צריך עכ״פ המסקנא של המוחין, שצ״ל ענין של מדות וכולם שוין בזה. כי בהתבוננות בעומק וכו׳ בידיעת אלקות יש חילוקי דרגות, כל חד לפום שיעורא דילי׳. משא״כ המסקנא, שצריך להיות קיום המצוות לא באופן של מצות אנשים מלומדה אלא מתוך חיות הנפש והתפעלות וכו׳, הנה בזה הכל שוין.
נשיאת כפי אהרן, ברכה בזריזות וחיפזון
מוצאי ש״פ צו, אור לי״ג ניסן. מאמר (כעין שיחה) ארוך לפי"ע, "מביא ע״ז אדמו״ר הצמח צדק (בעל ההילולא די״ג ניסן) באור התורה ריש פרשתנו, דבכלי יקר". לכללות המאמר ראה ד"ה וישא אהרן אוה"ת ע' כז. ד"ה זה עזר"ת. מבאר ענינו של אדמו"ר הצ"צ. בסופו מקשר לקפיטל השייך לשנה זו (פ״ו) תפלה לדוד כי אתה הוי׳ עזרתני ונחמתני.
א"ז, אחד רוכב על ז' בגימ' ח' (שמיני). המשכת בינה או כתר בז' ימי הבנין. נשיאת כפי אהרן המשכת עתיק למטה. סילוק השכינה לרקיע השביעי עד שבא משה השביעי והורידה לארץ, מעלה יתירה על שאר הצדיקים, עיקר החידוש דיום השמיני. ושימש יחד עם אהרן, ובהמשך היום הגיע הברכה ונמסר לאהרן. מעלת ברכה שבא מלמעלה ובמהירות, "פרח מטה אהרן וגו'", וכולל כל הברכות, יברכך בממון ושמירה ממזיקין עד "וישם לך שלום" שגם אויביו ישלים אתו, גם בצמצום דאלקים יתגלה הוי' עליון יותר. ונאמרה בר"ח ניסן סמוך לפסח בחי' דילוג, (וקביעות שנה זו יום ג' למעלה מכפליים לתושי') "ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה גו'" המשכת עתיק בזרועות אריך. פסיחה ודילוג על בתי ישראל, למעלה מכל סדהש"ת. בכבודו ובעצמו כפשוטו, עצמותו ומהותו ית'.
לעת"ל יהיה הגילוי יותר. ונשא מאוד. בפרט ביום הילולא דאדמו"ר הצ"צ שהוא השלישי, ענינו דעת חיבור נגלה וחסידות כאחד. ענין "מלאה הארץ דעה את ה'" ובאופן ד"ידעתיו הייתיו". ובפרט בדורנו שנדפסו ספריו וכו'. וקשור לרמב"ם ולתחילת וסיום ספרו. מעלת פרק כ' באגה"ק לאדה"ז. תחיית המתים לפני הגאולה. מעלת החיפזון והזריזות קודם לזה. מתוך שלא לשמה בא לשמה. בפרט בסעודת מלכא משיחא.
שחיטת שור הבר ולויתן, סנפיר וקרן
ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר. "ומביא ע״ז בלקו״ת ריש פרשתנו (היינו החסידישע פרשה דחדשי הקיץ) מארז"ל דלעת"ל יעשה הקב"ה קניגא עם לויתן ושור הבר".
לויתן לשון חיבור ואיחוד (באהעפט) "ילוה אישי אלי". "שור" בעל חי, "הבר" לשון זיכוך הגשמי, דירה בתחתונים. "רב תבואות בכח שור", מאה שערים עד לריבוי האמיתי, דירה לגדול עולמים עצומ"ה ית'. ע"י כל א' מישראל בגופו ונשמתו, ב' עניני עבודה עושים קניגא, לויתן שוחט בסנפיריו ומושך ומעלה את הבע"ח להכשירו לאכילת אדם, עי"ז עליית הלויתן בקרני שור הבר. ב' אכילות, בירורים, "ואכלתם אכול", קרבן אהרן, חיבור אתגליא ואתכסיא. ופועל כל אחד מעלה בחבירו. קרניים קשור לעת"ל, דוד נמשח בקרן, "תקע בשופר גדול לחירותינו", קרן אילו של יצחק. בסעודה דלעתיד יאכלו משור הבר ולוויתן ובסופה מברך דוד על כוסי רויה והקב"ה עושה מחול לצדיקים