ויהי ביום השמיני – תשל"ה

שמיני, מספר מקודש, קילוסו בא"ז, אינו א' מז' ימי מילואים, ר"ח ניסן נטל י' עטרות. כתר. "כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות". א. דימות המשיח ("בנהר יעברו ברגל") ב. עולם הבא ("שם נשמחה בו"). שמיני ועשר עטרות. כינור דח' נימין ודי' נימין. יצי"מ הסיבה ולעת"ל הוא מסובב, לעתיד לא יהיה רצו"ש, שבת ומנוחה מעליות. שמיני, תענוג המלובש, עשר עטרות למעלה מהתלבשות. גלוי ועצמי. לשון "נטל" ולא 'הוכתר' וכיו"ב, חידוש דמ"ת שעליונים ירדו למצב של תחתונים, הכנה לזה בקרי"ס שהיה המשכת כל הדרגות לבי"ע וגם הי׳ חיבור בב׳ אופנים, עליונים ירדו לתחתונים עד שמקומם הוא למטה. דירה בתחתונים, דירתו של העליון היא בתחתונים, "תפארת האדם (העליון, עצמות) היא "לשבת בבית" שלו דוקא, נמצא שמקומם של העליונים הוא למטה.

במ"ת ניתן הכל (איז אָפּגעגעבן געוואָרן אַלץ), גם תורתו של משיח. עד״ז קרי"ס. גילוי עשר עטרות ביום השמיני הוא לא באופן דשמיני יוצא ממציאותו (ווערט אויס מציאות), אלא כמו-שהוא במציאותו הוא נוטל גם העשר עטרות, היינו שהגילוי דעשר עטרות בהבחינה דיום השמיני הוא בפנימיות.

משה עניו מכל האדם, מצד העבודה ד'אל יבוש מפני המלעיגים' מבחוץ, ומבפנים הוא הישות ומציאות שלו המפתה אותו כי מפחד שזה יגע במציאותו (ווייל ער האָט מורא אַז עס וועט אָנרירן זיין מציאות) והאדם עומד נגד כל המניעות ועובד עבודתו במעשה בפועל ממש עכ״פ, עי״ז נמשכים כל הגילויים והוא עובד עבודתו בשמחה, ובאים לגילוי ד"שם נשמחה בו", בו בעצמותו.