סיכום מאמרי פרשת וישלח, י"ד כסלו
25 מאמרים
פתיחה
מאמרי פרשת וישלח, י’’ד כסלו | תשפ’’ה
"היום שקישר אותי עמכם ואתכם עמי .. יחד נתייגע ונביא את המשיח"
את המאמרים דלהלן חילקנו לשניים:
א. מאמרים על פסוקי פ' וישלח - הטעם להתוועדויות בשבת זו עקב היותו חל ע"פ רוב בין ט–יו"ד כסלו לחג החגים י"ט כסלו, לפעמים יחול י"ט כסלו עצמו בשבת פ' וישלח (תש"ל-לג-לז). בהיות ד"ה זה פסוק בפרשה זו, ונאמרו לפעמים על התוועדות י"ט כסלו בשבוע דפרשת וישב, כי מיוסד הוא על אגרת הקודש שכתב אדה"ז עם ביאתו מפ"ב (וראה ד"ה זה י"ט כסלו שנת עטר"ת). הנה לשלימות הענין הובאו מאמרים אלו ברשימה זו.
ב. "דרושי חתונה" - והם ב"דיבור המתחיל" מאמרים שנאמרו בקשר לי"ד כסלו יום נישואי הרבי והרבנית. עם "דיבור המתחיל" מדרושי חתונה תרפ"ט, אשר חיבה יתירה נודעת במאמרי רבינו - ספר ערוך ומסודר מכל מאמרי דרושי חתונה לרבינו יצא לאור ע"י ועד הנחות בלה"ק.
במעלת מאמרי חתונה לרבותינו נשיאנו נצטט להלן קטע משיחת ש"פ תצא, י"ד אלול ה׳תשמ"ח:
"ביום ועש"ק י"ג אלול שנת תרנ"ז התקיימה חתונת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שכל עניני נשיאות של הנשיא שייכים לכל הדור "הנשיא הוא הכל" ועאכו"כ ענין עיקרי ביותר בחיי הנשיא - ענין הנישואין. והרי נישואין הו"ע של שמחה, עד לשלימות השמחה, כמודגש בברכת נישואין: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם".
ויש להוסיף, שבחתונת כ"ק מו"ח אדמ"ר נשיא דורנו (בי"ג אלול) התחיל כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באמירת המשך המאמרים הידוע בשם "שמח תשמח" שבו נתבאר בארוכה ובפרטיות תוכן הענין דשמחה, דשמחת נשואין, וביאור גודל מעלת השמחה שפורצת כל הגדרים וכו׳.
ו"הימים האלה נזכרים ונעשים שבכל שנה ושנה בי"ג אלול חוזר ונשפע ענין השמחה דנישואי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ע"ד פעם הראשונה..
בודאי למדו המשך זה - "די חסידישע הלכות הרגל", וימשיכו ללמדו בימים הסמוכים, בהתאם להמשך אמירתו במשך שבעת ימי המשתה, שבעת ימי ההיקף, כולל גם יום השמיני, שומר ההיקף...
דרושי וישלח
"לא יכבה בלילה נרה", "כי אשב בחושך הוי' אור לי"
ש"פ וישלח ח"י כסלו. מאמר (כעין שיחה) מיוסד על מאמר אדה"ז ד"ה זה (נדפס בבונה ירושלים סי' צו. ולאח"ז ב"מאמרי אדה"ז הקצרים" ע' טז) ע"פ מ"ש טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. בשיחה לאחריו אמר: מאמר הנ"ל הוא בקיצור, ללא ביאורים מרובים, כמו כל המאמרים באותם זמנים. אבל המאמר הוא מלא אור. ותוכן המאמר, שלעולם אין לאדם לחשוב אודות עצמו, אלא עליו לעבוד את הקב"ה מצד חלק הטוב שבו, שכן, גם "כי אשב בחושך הוי' אור לי" וכאשר הולך בדרך זו, אזי יכול להגיע לכל המדריגות כו', והיינו, שגם המקיפים נמשכים בפנימיות.
אהבת עולם, היא מה שהאדם לוקח בהתבוננות מן העולם, ממכ"ע, שבכל נקודה ונקודה שבעולם יש אלקות, כל עסק אכו"ש כדי לעלות הדצ"ח לשרשם. כשיורד ממדרגה זו הוא בעצבות, ואינו יכול ללמוד ולהתפלל. מפני שלגרמי' הוא דעביד, שרוצה להיות איש חסיד במדריגה עילאה, נופל הוא בחושך. אבל באמת לא כך היא העבודה, כי צריך שלא להשגיח על עצמו, ולהניח עצמו מכל וכל, כי, אף שהוא רע, מ"מ, יש לו חלק אלוה ממעל.
"טעמה כי טוב סחרה", התבוננות באור הסובב בא לאהבה רבה, שעובד ה' גם בחשך, "לא יכבה בלילה נרה". "ויעקב נסע סכותה", שהסיע עצמו לאהבה דסוכ"ע. "ויבן לו בית", שהמשיך בפנימיות. "ולמקנהו עשה סוכות", גם המאכלים אינם אלא למס"נ לה', "על כן קרא שם המקום סוכות", לו ולמקנהו ל' רבים, גם בחשך.
קטע במאמר: בהמאמר הנדפס נאמר שע"י הענין דטעמה כי טוב סחרה אזי לא יכבה בלילה נרה, והיינו שצריכים תחלה להיות במדריגת אהבה רבה. משא"כ בהכת"י דהמאמר נתבאר פירוש ערב יותר (א געשמאקערער טייטש), שכאשר ישנו הענין שלא יכבה בלילה נרה, שזהו"ע של פועל ממש השייך לכאו"א, אזי נעשה טעמה כי טוב סחרה, שהו"ע האהבה רבה.
ש"פ וישלח ח"י כסלו. המשך א'. ביאור אגרת הקודש סי' ב. וביאורו באריכות בלקו"ת (עקב יז, ג ואילך) ד"ה ארץ הרים ובקעות גו'. וראה גם אוה"ת עקב ע' תרכו ואילך. בענין אור חיות וכח ראה המשך תער"ב ח"ב פר"מ ואילך. וראה גם אוה"ת סה"מ תרכ"ז וד"ה קטנתי בסה"מ עטר"ת.
ב' מדריגות בחסד שלמעלה: א. חסד דאריך ("רב חסד") בחי' אור מקיף, שהמשכתו אינה פועלת חסרון בהמשפיע ("זה נהנה וזה לא חסר"), ולכן גם הנאת המקבל אינה בפנימיות. וכיון שבבחי' זו "כחשכה כאורה", יכולה להיות ממנה יניקה כו' ("לעוברי רצונו"). ב. חסד דז"א ("חסד זוטא") – בחי' אור פנימי, שהמשכתו פועלת חסרון בהמשפיע ("זה נהנה וזה חסר"), ולכן הנאת המקבל היא בפנימיות; והמשכה זו היא במקום הקדושה דוקא ("לעושי רצונו").
הטעם שחסד דז"א נקרא בשם "חסד זוטא" כי השפעתו היא מצד הביטול; ואעפ"כ, דוקא בחסד זוטא ישנו אמיתית ענין הבלי-גבול, כי ההשפעה שמצד הביטול מגעת בבחי' התנשאות עצמית (שבמדריגה זו אין הזולת סותר לו, ולכן משפיע לכל) שלמעלה מבחי' התנשאות חיצונית (ששם ההשפעה להזולת היא רק לפי שהזולת אינו תופס מקום אצלו, שמזה נמשך בחי' חסד דישמעאל).
וזהו "קטנתי מכל החסדים" (נוסף על הביאור שבאגה"ק, שמצד החסדים נעשה הענין ד"קטנתי") – שע"י עבודת הביטול ("קטנתי") נעשית המשכת כל החסדים, כיון שהביטול ד"קטנתי" מגיע בבחי' התנשאות עצמית. ועפ"ז יובן מ"ש באגה"ק "שלא לשרוק עליהם ח"ו" (כולל גם שריקה דקדושה) – כי מבחי' ההתנשאות (גם דקדושה) יכול להסתעף ענין חסד דישמעאל, ולכן צריכה העבודה להיות באופן של ביטול דוקא ("להשפיל רוחם כו' ומענה רך כו'").
מנחה וקטורת לברר את עשו
ש"פ וישלח ט"ז כסלו. ע"פ לקו"ש ח"ה (הוספות) ע' 400. ראה ד"ה זה בתו"א, תו"ח ואוה"ת. וד"ה ראה ריח בני (שם).
תורה הוא המשכה מלמעלה למטה, קרבנות ותפילה הם העלאה מלמטה למעלה ומגיע למעלה יותר. ונקראים בשם "מנחה" (העלאת) מ"ן לח' (מזל הח' למעלה מהשתלשלות) ונמשך לה' תתאה, מלכות, שרש הנבראים. בתפילת מנחה האדם מתנתק באמצע עסקיו, ויש דעה שתפילת מנחה כנגד קטורת, שיש בה בירור גקה"ט, וגם מעלת הריח שלמעלה מאכילה. זהו מעלת המנחה ששלח יעקב לעשו לברר אורות דתהו. מעלת מנחה וקטורת. בחיצוניות "מלאכים ממש" בזה שווה לעשו, אבל בפנימיות יעקב הוא גבוה יותר.
קטנתי בכל חסד וחסד
ש"פ וישלח י"ד כסלו. ראה ד"ה זה בסה"מ עטר"ת. וראה להלן בהוספות מאמרי קטנתי תשכ"ג. גם ב' מאמרים שלאחריו, פדה בשלום די"ט כסלו; אלה תולדות יעקב יוסף דש"פ וישב, הם המשך לזה.
"מכל החסדים" ל' רבים, באגה"ק קטנתי הל' "בכל חסד וחסד שהקב"ה עושה וכו'", ב' סוגי חסד, בתיקון נק' חסד (מקובלים אחרונים) מצד הביטול, בתוהו נק' גדולה (מקובלים ראשונים) מצד הגדולה. חסד דתיקון כולל גם גדולה, ונמשך למטה גם מהות המדה. ע"י עבודת יעקב בבירור עשו ששרשו מתהו נמשך חסד דתהו ונמשך במקום הביטול באופן שלא תצא ממנו יניקה לחיצונים. "קטנתי מכל החסדים", שפלות וביטול בכח ב' החסדים, חסד מלבר, תיקון, טבע, וחסד מלגאו, תהו, ניסים גלויים למעלה מהטבע. דיוק ל' אגה"ק קטנתי: "ביתר שאת הגבהה למעלה מעלה", כפי שהיה בי"ט כסלו שהפליא הוי' והגדיל לעשות בארץ כו' לעיני כל השרים והעמים; כפל הל' "שפל רוח למטה מטה" בחי' אין ואפס, "וכל מי שרוצה באמת לעסוק בעבודה באופן כזה בודאי יצליח ועי"ז יומשכו כל ההשפעות מלמעלה בבני חיי ומזוני רויחי וינוצלו באופן הראוי בעניינים בריאים וטובים ועד לתכלית הטוב טוב לשמים וטוב לבריות".
"האומנם" דירה לעצמותו ית' במקום גשמי
ש"פ וישלח, י"ט כסלו. בשנה זו היה ה' מאמרים. החל בד"ה ויהיו חי"ש דש"מ כסלו. המשך: פדה בשלום דמוצ"ש י"ט כסלו; רני ושמחי דש"פ וישב; רני ושמחי ליל כ"ט כסלו נר ה' דחנוכה. לעניני המאמר ראה ד"ה פדה בשלום פר"ת. תרפ"ז. האומנם תרמ"ג. וראה פדה בשלום תשי"ג.
ע"י ביטול דקטנתי מגיעים לתכלית הקירוב, בירור תהו והתעלות גם בתיקון. בג' דברים התקין יעקב עצמו להכניע את עשו אך השלימות בזה יהי' לעת"ל כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כמו שהיה קודם חטא עה"ד, לגני לגנוני למקום שהי' עקרי בתחילה דעיקר שכינה בתחתונים היתה. ביהמ"ק היה דירה לעצמותו ית' כתמיהת שלמה "האומנם ישב גו' הן השמים גו' לא יכלכלוך אף כי הבית הזה", שהיה דירה. לכמה דעות הי' זה ע"ד נבואה ובדרך מעבר שאינו אלא זיו והארה, וביהמ"ק היה דירה לעצמותו, כלי לבל"ג האמיתי, מקום ארון אינו מן המדה, הקב"ה נק' מקום. ב' דעות בספר עיקרים אם הוא ממכ"ע או סוכ"ע. עיקר החידוש הוא שגם מציאות מקום מוגבל הוא באמת טפל ובטל בתכלית. "הוא מקומו של עולם, אתרא טפילה לי". ע"ד ה' אחד ולא יחיד, ז' רקיעים וד' רוחות (גם שרשם הרוחני) בטלים לאלופו של עולם. לך ה' הגדולה וכו'. מביהמ"ק נמשך ביטול לכל העולם ולכל השנה ע"י השתחוואה ברגל. מעלת הביטול זה למטה יותר מבאצילות, כמשל צפור המדברת שבאי"ע לדיבור אדם חכם המדבר מ"מ פועל שמחה ותענוג במלך מצד החידוש. מעלת ביטול עוה"ז הגשמי שנתהווה מכח העצמות, יש האמיתי "בביטולו בתכלית ליש האמיתי ביז ער ווערט אויס יש הנברא און ווערט יש האמיתי .. והוא הקרוב קרוב ביותר שאין למעלה מזה, שגילוי העצמות הוא דוקא בבית הזה ולא בשמים ושמי השמים".
העיקר ע"י עבודת הקרבנות ריח ניחוח, אדם כי יקריב מכם קרבן, הקרבת נה"ב דאקדימי' טענתי' בשרשו גבוה יותר ובצירוף עבודת כהן (המשכה) לוי (העלאה) וישראל (המשכה למטה) כמו"כ ג' דברים שהתקין יעקב: דורון המשכה, תפלה העלאה, לאח"ז מלחמה הוא המשכה ע"י תורה. כמו"כ בתפילה, יהיב צדקה לעני' המשכה, תפילה העלאה, תורה המשכה למטה לבירור תהו, התקין עצמו (מלשון תיקון) בג' קוין ולא כמו תהו שהוא רק ב' קוין.
"מכל האמת" בלימוד פנימיות התורה
ש"פ וישלח י"ט כסלו. מאמר זה וב' המאמרים שלאחריו (ד"ה פדה בשלום דמוצ"ש; ד"ה נר חנוכה מצותה משתשקע החמה דש"פ וישב) הם המשך, ראה ד"ה קטנתי דש"פ וישלח העת"ר, המשך תער"ב ח"ב.
"מכל החסדים" נעלה יותר "מכל האמת", ועוד חסדים פרטיים "כי במקלי וגו'". פסוקים אלו הם ענין כללי בו תלוי קיום כלל ישראל והוראה נצחית לכאו"א שהוא עולם מלא, ובכל שנה הוא באופן נעלה יותר.
גילוי חסדים עליונים ע"י העבודה ד"קטנתי" ביטול, האדם נברא בכח הכל יכול לכן יש בו ב' עניני עבודה, בטו"ד ולמעלה מטו"ד, "בצלמנו כדמותנו", "בכל נפשך ובכל מאדך", צלם הוא חיתוך אומן בעץ או במתכת שווה ממש לאדם, אבל דמות, אף שיכול לבטא גם חיות האדם בצבע וקוין, אך אינו בערך לחיות עצמו. "צלמנו" בעולמות בי"ע בירידת הנשמה לקיים תומ"צ גשמים בהגבלה דזמן ומקום. במלאכים יש רק העלאה אבל נשמות הם אלקות בעצם שנעשה נברא, בעבודה בכל מאדך ממשיך אלקות בל"ג למטה, עכ"ז אין האור למעלה ממדת הכלי לכן הוא רק דמיון לבל"ג האמיתי.
"מכל החסדים" הוא תפילה, פולחנא דרחימותא. למעלה מזה "מכל האמת", תורה. כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו, הביטול בלימוד שלאחר התפלה ממשיך שהקב"ה יושב ושונה. בנגלה דתורה יש איזה הגבלה עד שאפשר ללמוד כל התורה כולה, משא"כ בפנימיות התורה לית תמן לא קשיא ולא מחלוקת שהוא בל"ג, ובאמת גם בנגלה דתורה יש ענין הפלפול ועמקות, ארוכה מארץ מדה, אבל אינו דומה לפנימיות התורה, שם הו"ע הבל"ג באמת, וע"י ממשיכים סתים דקוב"ה למעלה מענין השינויים למעלה גם מענין אני הוי' לא שניתי, שממשיכים פנימיות הכתר גם בעולם, ברבים היו עמדי, שגם עניני העולם דמה רבו ומה גדלו, ריבוי ההתחלקות יהיו בבחי' עמדי לשון יחיד.
תורה עבודה וגמ"ח במלחמה ושלום
ש"פ וישלח י"ט כסלו. המשך למאמר פדה בשלום דיו"ד כסלו. הפסוק קטנתי גו' מבאר ע"פ אגרת הקודש הידועה שכתב אדה"ז לאחר בואו מפטרבורג. עיקרו הוא המשך למאמר דיו"ד כסלו ביאור פסוק פדה בשלום נפשי ע"פ מאמר אדמו"ר האמצעי בשער התפלה ובהמשך תרנ"ט. למחרתו בהתוועדות מוצאי כ' כסלו המשיך במאמר ד"ה פדה בשלום.
אגרת הקודש "קטנתי" הוראה לכל אחד בעבודה דג' קוין, דכל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות. בשפלות דקטנתי כמה דרגות ביטול. פדיית יעקב מעשו ע"י השתדלות בתפילה דורון ומלחמה. כך בדוד, פדה בשלום נפשי מקרב לי וכן שלמה שהי' רק התחלת השלום, לעת"ל השלימות "וגר זאב עם כבש", "כי מלאה הארץ דיעה את הוי' כמים לים מכסים", תולדות מלא, "לגני לגנוני", עיקר שכינה בתחתונים, הוא בעבודה בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח, בג' אופנים, א. מלחמה, ב. חרב של שלום ג. שלום.
גמ"ח, קיום מצוות בהתלבשות בדברים הגשמיים, לגמול חסד עם הניצוץ האלקי שנמצא בהם באופן של צער להחיותו, לבררם ולעשותם עניני מצוות ע"י מלחמה, נהמא אפום חרבא ליכול.
תפלה, אף שענינה בקשת צרכיו בענינים גשמיים, הרי אין זה באופן של התלבשות בדברים הגשמיים, ולכן אין זה באופן של מלחמה, אלא חרב של שלום (רק התפלה דשבת היא בחי' שלום), שע"י רוממות א-ל בגרונם נעשה חרב פיפיות, של שתי פיות (ובפרטיות, חמשה כלי זיין) לבטל ב' אופני יניקת החיצונים: א. מריבוי הצמצומים עי"ז שהאדם משפיל את עצמו לקבל מהדברים הגשמיים, ב. באופן ד"תגבי' כנשר", ע"י גאוה.
תורה, "הלא כה דברי כאש", "דברי אשר שמתי בפיך", כמו במ"ת, שאז לא הי' מציאות של מנגד, וגם הפעולה דהתלבשות בעולם היא בדרך פקודה וציווי מלמעלה (ולכן הפעולה היא גם בהפיכת הלעו"ז). בפרטיות יותר יש ג' ענינים אלו בתורה גופא: תלמוד בבלי, במחשכים הושיבני, בריבוי קושיות העלמות והסתרים – מלחמה; חרב של שלום – כל העוסק בתורה כאילו הקריב כו'; ופנימיות התורה דלית תמן קושיא ומחלוקת, ובזה גופא – ביאור ענינים בנגלה שיש בהם קושיות ומחלוקת, עה"ח שבעה"ד, ופנימיות התורה כשלעצמה; גילוי פנימיות התורה עתה, ושלימות הגילוי לעת"ל, פנימיות אבא פנימיות עתיק. השייכות לקטנתי מכל החסדים, כי הביטול דקטנתי הוא לפי ערך מעלת החסדים, עד לתכלית העילוי דפדה בשלום.
העבודה לברר צאן לבן ועשו
ש"פ וישלח ט"ז כסלו. ראה תו"א, תו"ח, אור התורה פרשתנו. כפי הנראה הוא מאמר כ"ק אדמו"ר הזקן עם הגהות והערות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ. בסופו מביא מד"ה מהרה ה' אלקינו ישמע תרנ"ב "שנאמר לפני צ' שנה על חתונת אחות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ונדפס עתה (בקונטרס דרושי חתונה תרנ"ב). חילוק בין קליפת לבן לעשו בעבודה - ראה לקו"ש חל"ה ע' 117 ואילך (תולדות ג).
יעקב מודיע לעשו "עם לבן גרתי", שכבר המשיך מלובן העליון בתרי"ג מצוות ותיקן את עצמו ובכוחו לברר גם הרע דעשו, ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. יעקב מתיקון יקבל מעשו הבכור אורות מקיפים דתהו, אורות מרובים וכלים (גם הכי רחבים) הם רק מועטים. גם כפשוטו, לאחר בירור ניצוצות ק"נ דלבן בא לברר את עשו. הסדר בבירורים מלמעלה למטה, תחילה מברר הקרוב יותר, צאן לבן, נה"א, ע"י תרי"ג מצוות. אח"כ בירור עשו, נה"ב ע"י הנהג בהן מנהג דר"א. תחלה בירור ק"נ דלבן ואח"כ בירור גקה"ט דעשו. לכאורה לבן הוא גקה"ט. משמע מאוה"ת שיש איך שהם בק"נ שלבן הוא כתר דק"נ ועשו הוא ז"א דק"נ. וממילא כן גם למטה יותר, לבן הוא כתר דגקה"ט ועשו ז"א דגקה"ט. וצ"ל קודם בירור לבן שהוא הראש ואח"כ עשו הגוף.
החילוק בעבודה: קלי' לבן אינו מרמה עצמו משא"כ עשו מרמה את עצמו שאין לו כח ויש לו אמתלאות דזה אינו רוצה און דאס לייגט ניט ביי אים וכו' וקשה יותר מבירור לבן כי מתערב בו עמלק בגי' ספק. וזהו גם טעם אריכות הגלות דאדום. עוד מבואר באוה"ת דהליכת יעקב לעשו הוא חיבור מ"ה וב"ן, האי עלמא (עוה"ז) דאזלינן מיני' (בחי' הליכה) כבי הילולא דמי' (יחוד קוב"ה ושכינתי') ע"ד יחוד יצחק ורבקה. ב' בחינות ביחוד חו"כ, עכשיו הכלה טפלה לחתן היא שותקת ורק מקבלת מהחתן, שמח תשמח (ל' הוה) חתן וכלה. לעת"ל יהיה קול כלה, משמח חתן עם הכלה שהיא העיקר. ונאמר בה מהרה ה"א ישמע ל' עתיד. לפני הגאולה צריך לטעום מכל תבשיל שיהיה לא רק ישמח ה' במעשיו אלא גם ישמח ישראל בעושיו עד שמהרה ישמע כו' וקול כלה.
ויותר יעקב לבדו בעצמות, צדיק ובע"ת
ש"פ וישלח ח"י כסלו. המשך הכתוב ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו גו׳ מבואר בארוכה בד״ה פדה בשלום לכ״ק אדמו״ר האמצעי (ונת״ל בד״ה פדה בשלום דש״פ ויצא) שזהו ענין פדה בשלום נפשי מקרב לי. [בתוך המאמר מתאר את החידוש במאמרי וישלח בתורה אור ותורת חיים לאדמו"ר האמצעי, שמבואר כל הפסוקים על סדר הפרשה, מהפסוק וישלח יעקב גו׳ עד הפסוק ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו גו׳. ביאור כל פסוק ופסוק על הסדר בדרוש אחד, הוא דבר בלתי רגיל בדרושי חסידות, כי בדרך כלל רוב הדרושים הם על פסוק אחד. ואף שבסידור יש ג״כ דרושים המבארים כמה וכמה פסוקים על הסדר, מ״מ נראה שדרושים אלו נאמרו כמה פעמים, על כל פסוק בפני עצמו, ואח״כ נתחברו יחד בדיבור או בכתב. משא״כ בדרוש זה (וישלח גו׳) נראה שמלכתחילה הי׳ ביאור על כל הפסוקים הנ״ל. עוד מרחיב במעלת החידוש בדא"ח דרך יגיעה כמו בנגלה ובהפלאת מאמרי אדמו"ר האמצעי על אדה"ז והצ"צ בפרט זה].
ענין ויאבק איש עמו גו' ע"ד פדה בשלום נפשי מקרב לי במלחמת הבירורים עד לסיום ההפטרה והיתה לה' המלוכה. מצד יעקב היה כבר מוכן לזה, ויהי לי שור וחמור גו', בכל הפרטים כמבואר בקונטרס העבודה שאינו מספיק עבודה באופן כללית דחי' יחידה, אלא צ״ל עבודה והתבוננות פרטית דוקא. ויהי לי שור וחמור גו׳, שבכולם פעל בירור בפרטיות ובאופן דלי, שאינו זז לעולם באופן נצחי לעולם ועד. ומשום זה הי׳ כבר מוכן אז אל הגאולה, חמור זה משיח. אלא שד' מאות איש דעשו למטה בירורם צ"ל באופן אחר. ונשאר יעקב לבדו על פכים קטנים, לפעול ביטול בכלים מועטים דתהו.
בתו"ח ב' פירושים בויותר יעקב לבדו: א' (שכותב ע"ז שאינו מתיישב ע"פ פשט) שיעקב העביר את נשיו ובניו כדי לברוח מעשו ונשאר לבדו ללחום עם שרו של עשו כפי שהוא לאחר הבירור, בע"ת. ויעקב מצד שרשו, לבדו, בעצמות אוא"ס נצחו. כי היה בו גם מעלת הבע"ת. כשמעי' ואבטליון רע"ק ור"א שהיו גרים ולימדו תורה ברבים. (והוא חידוש גדול שלע"ע לא מצאתי מבואר במק"א). ב' שמתאים בפשטות הכתובים שהעביר את נשיו ובניו אל עשו, בהתאם לעבודה דלעשות לו ית' דירה בתחתונים.
"ויחבקהו וישקהו", שלימות בירור עשו
ש"פ וישלח ח"י כסלו. מביא המבואר "בדרושי רבותינו נשיאינו בתורה אור ובתורת חיים ובאור התורה [בדרוש המבאר כל פרטי פסוקי הפרשה, פסוק אחר פסוק, ענין שאינו רגיל בתו״א ובתו״ח ובדרושי חסידות בכלל, משא״כ באוה״ת אין זה פלא כל כך כי כן רגיל בכמה מקומות באוה״ת]".
"וישלח יעקב מלאכים לפניו גו׳ לעשו" כפי שהוא בשרשו הנעלה בחי׳ המקיפים דתהו. גם המתנות ששלח הם קרבנות דעולם התהו, לכן שלח גם גמלים מניקות שהם היפך הטהרה וכו׳, כי בקרבנות דתהו אפשר להיות קרבנות גם מחיות אלו, כמבואר בהדרושים פרטי המתנות ששלח ופירושם וכו׳. ומטעם זה גם קרבנות אלו היו דברים חיים דוקא, כי קרבנות דתהו אופנם הוא באופן אחר מקרבנות דתיקון. ד' מאות איש עמו הוא ע"ד ד מאות שקל כסף, ת' עלמין דכסופא, עובר לסוחר, למעלה מכתר, אלא שעשו בא להלחם עמו. ויחץ גו' לשתי מחנות, כדי לפעול הבירור, ואכן פעל עליו ויחבקהו וישקהו, בכל לבו. אף שעדיין היה השטר חוב ועבדום ועינו אותם ת' מאות שנה במצרים, אלא שחשב שלאחר בירור ב' אומות דלבן ועשו (שרש הע' אומות שמצרים רק אחת מהן) הגיע עת הגאולה. החידוש דלעת"ל ע"י ויאבק איש עמו, עבודת התשובה באופן דיגיעה, למעלה מסדר השתל', משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא. ומזה בא אח״כ ל"ויבוא יעקב שלם" בכל הענינים, ועד "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".
הוספה:
מאמרי ד"ה קטנתי מהתוועדות י"ט כסלו
הוספות
בעבודה ד"ישרי לב שמחה" נמשך העצם
ליל ש"פ וישב י"ט כסלו אחר קבלת שבת. בכל הבא לקמן –ראה ד"ה קטנתי (הב') תרע"ח. וראה ד"ה כי שמש ומגן תרצ"ב. עיקרו מדבר על אגה"ק ס"ב המתחיל קטנתי.
אור וגילוי הוא דבר נוסף על העצם שאינו בגדר גילוי, נוסף גם על האור הכלול בהעצם, שהוא כמו העצם; ע"ד כחות הכלולים בנפש, אינם בגדר גילוי והמשכה כלל. וכן כל המשפיע הוא למעלה לגמרי מגדר שכל המקבל, והשכל הנשפע הוא דבר נוסף על שכל המשפיע. וכן בגילוי השכל לעצמו –השכל הוא דבר נוסף לגבי מקורו. נתגלה ע"י העכבת העצם, ענין הצמצום. ואף שעצם בלתי מתגלה, מ"מ הרצון העצמי הוא שיהי' גילוי, וההעכבה על גילוי זה היא כעין העכבה על העצם. וכן גילוי כחות הנפש הוא ע"י העלם הכלים דוקא. גילוי השכל ע"י העלם כלי המוח. וע"י העבודה בבירור ההעלם וההסתר ממשיכים את כל המדריגות עד להעצם ממש, כי בההעלם נמצאים כל המדריגות. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, צדיקים עבודתם בבחי' גילוי נמשך רק אור, משא"כ לישרי לב שעבודתם בבירור ההעלם, נמשך ענין השמחה למעלה מאור. אמירת יעקב קטנתי שעבודתו היתה בבירור ההעלם, משא"כ אברהם ויצחק היתה בגילוי אור.
עי"ז המשיך "מכל החסדים" חיצוניות הקו, "ומכל האמת" פנימיות הקו, שהמשכתו מתפארת הנעלם, "כי במקלי" מקל יו"ד, ראשית הגילוי הקו, עברתי את הירדן, אור לפני הצמצום, ולכן ועתה הייתי לשני מחנות" –שהגיע בת"ת הנעלם, הכולל ב' הקוים דחסד וגבורה.
בעבודה בהעלם דטבע נמשך העצם
יום ש"פ וישב כ' כסלו. ראה אוה"ת וישלח (כרך ה) ע' תתעד. וראה גם ד"ה קטנתי הא' תרע"ח. ד"ה הנ"ל תרח"ץ.
ע"י הנס מנכין לו מזכיותיו כי נס הוא המשכת סוכ"ע בממכ"ע, שהרי הטבע אינו בטל לגמרי, שהו"ע שכר מצוה, עפ"ז מובן שישנו עילוי בנס המלובש בטבע, שבו הפעולה בטבע היא בתוקף יותר. וכן בעבודה (זכיות) יש מעלה בעבודה הנעשית במצב של העלם והסתר, שבה דוקא ישנו העצם ממש. זהו תיווך ב' הפירושים בקטנתי, נתמעטו זכיותי; ביטול ושפלות: ע"י הביטול והשפלות בא לתנועה של תשובה, ועי"ז מגיע לבחי' העצם. ומסיים ה"בכן" בנוגע לעבודה, שלא צריך לחפש ענינים נעלים דוקא, אלא אפילו ענינים תחתונים, ענינים שיש בהם העלמות והסתרים (ואדרבה, ענינים אלו הם נעלים יותר), צריכים לבררם. ועיקר העבודה עתה היא לא בהמשכת אורות וגילויים, אלא בעבודת הבירורים, ובאופן שכל דבר הבא לידו צריכים לעשותו מיד, ללא חשבונות, שהרי אין אתנו יודע עד מה בסוד הבירורים ולכן צריך להיות חטוף ואכול חטוף ושתי.
ביטול מתוך התנשאות עצמית
בהתוועדות י"ט כסלו, בהמשך לד"ה זה שאמר בש"פ וישלח ח"י כסלו חזר עוד פעם מאמר ד"ה זה והוא המשך וביאור לקודמו.
ארץ הרים ובקעות, בכאו"א מישראל שנקראו ארץ חפץ ישנה העבודה דהרים, אברהם שקראו הר, אהבה, והעבודה דבקעות, מקום שפל, יראה וביטול. עבודת הביטול מגעת למעלה יותר מעבודת האהבה, בדוגמת חותם המתהפך –שדוקא ע"י העבודה דחותם שוקע, ביטול, נעשה למעלה חותם בולט, גילוי אוא"ס בלי לבושים המסתירים. ענין זה כפי שהוא למעלה בחי' חסד דאצילות, שנקרא חסד זוטא, כי השפעת החסד בעולם האצילות היא מצד הביטול; משא"כ בחסד דקליפה, ישמעאל, ההשפעה מצד ההתנשאות, אלא שאין זה התנשאות עצמית, אלא התנשאות חיצונית בלבד, ולכן נרגש אצלו הצורך להתייהר ע"י ההשפעה אל הזולת, ושרשו מבחי' החסד שלמעלה מאצילות, ששם כחשכה כאורה.
וזהו קטנתי מכל החסדים, שהשפעת החסד דקדושה קשורה עם ענין הביטול, בב' אופנים: גילוי החסדים שלמעלה פועל את ענין הביטול (קטנתי) למטה, כהביאור באגה"ק, עבודת זו פועלת המשכת "כל החסדים" מלמעלה, שהחותם שוקע למטה פועל חותם בולט למעלה.
"מכל האמת", ד"ע, מבטל קליפת פעור
י"ט כסלו. "מיוסד על מאמר של אדמו"ר הזקן בביכל המאמרים בכתי"ק אדמו"ר האמצעי, עם הגהות אדמו"ר הצ"צ (שנמצא עתה בדפוס, ונדפס גם במק"א), שמביא מ"ש בירושלמי ברכות (הובא בתוס') א"ר חייא רבה מן יומי לא כוונית (שלא כיון בתפלת שמונה עשרה) אלא חד זמן וכו'". הוא ד"ה ונשב בגיא במאמרי אדה"ז תקס"ב (נדפס לראשונה בשלהי שנת תשכ"ד) נדפס גם במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא. מאמר זה בתוספת הגהות נדפס גם באוה"ת ואתחנן. וראה בארוכה ד"ה זה במאמרי אדמו"ר האמצעי ואתחנן.
מים העליונים, מקור תענוגים עליונים ורוחניים, מים תחתונים, מקור התענוגים התחתונים והגשמיים; וביניהם רקיע המבדיל, כדי שהמלאכים שלמטה מהרקיע יוכלו לקבל השפע מלמעלה ולחלקו לכל עולם לפי ערכו (ע"ד חצר הכבד המבדיל בין אברי הנשימה לאברי העיכול, כדי שיוכלו לפרר את המאכל ולחלקו לכל אברי הגוף) נוסף לזה יש פסולת שיוצאת לחוץ. ובזה ב' מדריגות: "את המות" חיות מצומצמת נמשכת לע' שרים, בדוגמת החיות שבדומם; "ואת הרע" המשתלשל מחיות זו נגד הקדושה. קליפת פעור, מציאות ניזונית מפסולת ומחשיבה פסולת זו כדבר עיקרי, עד שהיו מתריזין בפנים יורדת ונעשית רע.
ונשב בגיא מול בית פעור: העצה נגד קליפת פעור היא הישיבה בגיא בחי' אין, סתימו דכל סתימין, כמשל הגיא שאפילו דבר גדול הנמצא בו
הוא בהעלם והסתר; והיינו, שהאדם משיג בשכלו שהאמת היא כדעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין ולא דעת תחתון שלמטה יש ולמעלה אין, ה"ה עוקר את קליפת פעור. בעבודה, דעת תחתון, ק"ש ביטול היש מתייחד בשרשו אבל נשאר מציאות היש, ולא בטל במציאות לגמרי; דעת עליון הו"ע התפלה, ביטול במציאות לגמרי. לכן מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה כי עבודתו היא בענין החכמה שלמעלה באי"ע למדות, יש לו ממילא ד"ע, ואינו צריך לתפלה, אבל מפסיק לק"ש, כי צ"ל גם העבודה דד"ת, העבודה בהיש כפי שהוא במציאותו. כמאמר ר' חייא מן יומי לא כוונית כו', כי היתה תורתו אומנתו, לא הוצרך לכוון בתפלה. וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שנוסף על הביטול מצד עבודת התפלה "מכל החסדים" ישנו ביטול נעלה עוד יותר שנעשה מצד לימוד התורה "ומכל האמת".
דרושי חתונה
דרושי חתונה
לימוד התורה ביראת שמים וביטול
ש"פ וישלח י"ד כסלו. יובל הכ"ה לנישואי כ"ק אדמו"ר. בליל ש"ק נכנסו זקני החסידים לברכו לרגל יובל הכ"ה להנישואין, ואח"כ נענה ואמר, שכאשר יהיו חסידים שמחים ובריאים (פריילעכע און געזונטע) אזי יהי' גם לו טוב יותר. ביום הש"ק, משך זמן אחרי התפלה, קרא לא' מהמשב"ק, ואמר, שרצונו להתוועד בקשר עם מלאת יובל הכ"ה להנישואין, אבל, ללא רעש ("אן א טומל"). ולאחרי משך זמן, נכנס לביהמ"ד, קידש על היין, והורה שכל הקהל יעשו קידוש ויאמרו "לחיים" אח"כ צוה לנגן ואמר מאמר זה. לכללות מאמר זה, ראה ד"ה וכל בניך שנת תרפ"ט –ש"פ ויצא, קריאת החתן שי' לתורה, וביום ב' וישלח לילה על החתן–מאל בישיבת "תומכי תמימים". וראה גם אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתלג. ד"ה פדה בשלום תרנ"ט. תש"ד. בהתוועדות י"ט כסלו המשיך באמירת מאמר מיוסד על דרושי חתונה ד"ה א"ר אושעיא כו' צדקת פרזונו.
איתא בזהר: "לימודי הוי', אלפין באורייתא דהוי'". וכי יש תורה שאינה תורת הוי'? התורה עושה שלום בין הקב"ה ועולמו. לכן כנס"י נק' שולמית, "שובי שובי השולמית", אומה שעושה שלום ביני ובין עולמי כשקיבלו את התורה. ד' פעמים שובי בפסוק כנגד ד' גלויות שישראל נכנסים ויוצאים מהן בשלום. עומדים בניסיונות מתוך מס"נ. אוה"ע אומרים לישראל: נאך וואס דארפסטו שטיין מיט א מס"נ, שובי שובי מאחרי המקום בואו לכם אצלנו וכו' וישראל משיבים: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים", ענין מ"ת ויחן שם ישראל כו'; שולמית, אומה ששלום וחי עולמים שוכן ביניהם, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כאו"א, בתורתם ניכר ששלום חי עולמים ביניהם ומשלימים את נפשותם להקב"ה במס"נ. לימוד תורה ביראת שמים גורם להשפעת רב טוב לבית ישראל מאוצרו הטוב. בי' מאמרות נברא העולם להמשיך גילוי אלקות ע"י י' דברות. לימודי הוי' העוסקים בתורה ביראה וביטול.
"שוש תשיש" בבנים דקדושה
ש"פ וישלח י"ד כסלו. "המאמר מיוסד על מאמר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שאמר בעת נישואי כ"ק מו"ח אדמו"ר. מאמר זה לא נכלל בהמשך "שמח תשמח" (כמו שאר מאמרי החתונה), אלא הוא בא בפני עצמו. לעת–עתה מצאתיו רק ב"ביכל" אחד. התחלת המאמר היא "שוש תשיש ותגל העקרה", וניכר שהוא מיוסד על מאמרי אדמו"ר מוהר"ש והצ"צ ד"ה כי בועליך עושיך. ויתכן שמטעם זה לא נכלל המאמר בההמשך, להיותו ענין בפ"ע המיוסד על ד"ה כי בועליך הנ"ל. על מאמר זה נרשם בכתב יד המעתיק שנאמר "בשבע ברכות האחרונות", דהיינו ביום האחרון דשבעת ימי הנישואין של כ"ק מו"ח אדמו"ר" [שיחה לאחר המאמר]. לכללות המאמר ראה ד"ה שוש תשיש תרנ"ז. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתטו ואילך. סה"מ תרל"ד.
יעקב מודיע לעשו "ויהי לי שור וחמור", גילוי המשיח. ע"י העבודה בצאן, לשון צאינה וראינה, לצאת מכל ענייניו, תשובה. "עבד ושפחה", עבודה דקב"ע. לזה קרוב מאוד לכאו"א להגיע גם בזמן הגלות מעומק תחת לעומק רום ועוד למעלה מזה. ע"י שעושה כלי לאלקות, אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, אז "רני עקרה לא ילדה" בנים (לגיהנם), אהוי"ר זרות, אלא אדרבא, "שוש תשיש ותגל העקרה" (בתולדות דלעו"ז) "בקיבוץ בניה" (דקדושה) "לתוכה בשמחה", ע"י עבודה דשוש תשיש ביציאה ממציאותו נמשך גילוי "ישיש עליך גו'".
חותם המאמר: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה גו'", ענין זה יכול להיות אצל כאו"א מישראל, והיינו, שגם בזמן הגלות ותוקף ההעלם והסתר, הנה ע"י עשיית התשובה, שהו"ע היציאה מכל עניניו, שזוהי העבודה בבחי' צאן, שבאה ע"י העבודה דקב"ע בבחי' עבד ושפחה, אזי מיד נגאלים, שממשיכים אור הגאולה, שזהו"ע "ויהי לי שור וחמור", חמור זה מלך המשיח שנאמר בו "עני ורוכב על חמור", היא ע"י הקדמת העבודה ד"ויחבוש את חמורו", "וירכיבם על החמור", שחובש ורוכב על חמורו הוא חומר הגוף, ומבטל את החומריות מכל הענינים שלא יהיו חומריים (ער מאכט זיי אויס ענינים חומריים), כי אם דברים גשמיים מבוררים ומזוככים, ועי"ז מגיע לבחי' האור שלמעלה מהשתל', ומשם נמשך לו גם בהשתל' למטה בבקשת צרכיו בכל הענינים, רפואה, פרנסה בהרחבה, זרעא חייא וקיימא, ועד שנמשך למטה האור שלמעלה מהשתלשלות בהגילויים דלעתיד לבוא, ע"י משיח צדקנו, שיבוא לגאלנו במהרה בימינו.
קיום העולם בלימוד התורה בביטול
ש"פ וישלח י"ג כסלו. ע"פ ד"ה וכל בניך שנת תרפ"ט "ש"פ ויצא, קריאת החתן שי' לתורה, וביום ב' וישלח לילה על החתן–מאָל בישיבת "תומכי תמימים" בווארשא". חסר בסיומו.
"עשרה עשרה הכף בשקל הקדש", עשרה מאמרות הם מכוונים נגד עשה"ד שעושים קיום בעש"מ, חיוב ת"ת בכל עת ורגע לקיום עשה"ד. במאמר אחד יכול להבראות, בספירת המלכות לבד שהוא בחי' רוממות והעלם, לא היה גילוי אלקות בעולם. אך כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעש"מ פועלים גילוי אלקות ע"י עשה"ד, לימוד התורה בביטול, וכל בניך למודי הוי', ת"ח מרבים שלום, אף שזה בכח האדם מצ"ע ניתן לזה כח מלמעלה, ממש"כ "ובחרת בחיים", מזה עצמו סיוע לאדם המסתכל בהם. ענין עליית החתן לתורה לפני החופה, נתינת כח מהתורה לבנין עדי עד.
עצם לוקח עצם בתשובה ומעש"ט
ש"פ וישלח ט"ז כסלו. "ארבעים שנה" לחתונה ולאמירת מאמר ד"ה זה ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בשבת פ' וישלח, תוך ז' ימי המשתה נדפס בדרושי חתונה תרפ"ט. מאמרים הבאים לאחריו א"ר אושעיא די"ט כסלו; פדה בשלום דש"פ וישב הם המשך.
לית מחשבה תפיסא בי' כלל, בחו"ב, עד לבחי' ראיה דחכ', גם בעבודה אי אפשר לתפוס את העצם גם באהבה רבה הבאה ע"י התבוננות. אבל נתפס איהו ברעו"ד, בתניא: תפיסא ומתלבשת בתומ"צ, מצד ענין העצם שיש בתומ"צ, והרי עצם לוקח עצם, עצם נעמט עצם. זהו תכלית חכמה, עיקר התורה, תשובה ומעש"ט, להיות נתפס בזה עצמותו ב"ה, דוקא ע"י תשובה ומעש"ט לוקחים את העצם כמו ע"י רעותא דליבא. תכלית חכמה פרש"י עיקרה של תורה, ביאור אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (בשיחה הידועה דשמח"ת שבתורת שלום) שעיקר ענין החכמה הוא הביטול, הפשטת כל הציורים שבה, כפי שמוסיף בשיחה גם בזשארגאן: איבער געגעבנקייט (התמסרות).
ירידה לחיצוניות, בירור לבושי עשו
ש"פ וישלח י"ד כסלו. חלק ממאמר זה נכלל בלקו"ש חט"ו ע' 294 (וישלח ה). "הדיוקים בזה כמה מהם מבוארים בתו"א ותו"ח ר"פ וישלח מכ"ק אדה"ז ואדמו"ר האמצעי (והרי שבת זו שייך לימי הגאלה שלהם). הביאור ע"פ מאמר האויפרופעניש (נדפס בקונטרס דרושי חתונה) וכל בניך למודי הוי׳ ורב שלום בניך".
ע"פ חסידות שלוח המלאכים והמנחה לעשו הוא ענין נעלה ביותר, העלאת מ"ן לתהו, אבל במדרש איתא שזה בלתי רצוי עד שנענש ע"ז. אלו ואלו דא"ח. למודי הוי' נקראים בוניך שעוסקים בבנינו של עולם, אסתכל באורייתא ומקיים עלמא באופן דרב שלום ונק' שולמית שמשלימים נפשם על קה"ש, יעקב רצה לברר את עשו (גקה"ט) לאחר בירור לבן (ק"נ) כ' שנה.
אכן בירור עשו קשה כי "יש לי רב", "וארבע מאות איש עמו", אבל בירור מגיע לרב שלום למעלה משלום סתם. שילוח המלאכים הי' ענין אמיתי (ולא רק לשיטתו דעשו) לצורך העלאה לתהו ובירור עשו למטה. והנה אף שהוא ענין נעלה, אבל בחיצוניות מתלבש בלבוש המתברר המלוכלך, "כל מלבושי אגאלתי", "איככה אטנפם". לכן נענש. אבל לפי' הפנימי 'אגאלתי' הוא לשון גאולה. ע"י בירור עשו ממשיך מקיפים ותיקון, מחניים ב' מחנות דתהו ותיקון. "ויקרא לו א-ל אלקי ישראל" שבורא עולם באופן חדש.
בריאה בחתן וכלה, כי חפץ חסד הוא
אור לי"ד כסלו, שנת היובל לחתונה. "לקראת יום הבהיר י"ד כסלו, יום נישואי כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע (בשנת תרפ"ט) .. מוצש"ק פ' ויצא שנת ה'תש"נ". מאמר זה "אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דאור לי"ד כסלו ה'תשל"ט –שנת היובל להחתונה. המאמר מיוסד על ד"ה זה שנאמר ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בי"ד כסלו תרפ"ט בעת החתונה".
בזהר מבאר כל הז' ברכות ובנוגע לברכה הז' אומר: שביעאה איהו מקיים כולא, ממנו מתברכים כולם והוא כללות עשר אמירן וכולל עילא ותתא, לכן נזכר בברכה זו עשרה לשונות שמחה, וישראל בעבודתם "זכו לתתא כגונא דלעילא" שמזככים את המטה להיות כגוונא דלעילא. ענין חתן וכלה למטה נשתלשל מהקב"ה וכנסת ישראל למעלה ויום חתונתם הוא מ"ת ובכל יום בעסק התורה ממשיכים עשה"ד בעשרה מאמרות. גם ע"י עבודה בעש"מ שבעולם פועלים בעשה"ד שבתורה עד לחו"כ כפי שהם בשרשם לפני הצמצום. לשון הברכה: אשר ברא כו' לשון בריאה בחו"כ למעלה כי חתן הוא לשון חות דרגא, ירידה. הסיבה לבריאה וסדהש"ת וכללות ענין הגילוי הוא כי חפץ חסד הוא, חפץ זה הוא הסיבה לבנין החסד שממנו נברא העולם, שהוא ירידה באין ערוך לגבי עצמות אוא"ס, "שאוא"ס התקשר כביכול לברוא העולם" לכן נאמר בריאה בחתן.
(משא"כ החסד עצמו נק' יצירה, נוצר א–ל). ומשם נמשך לחו"כ למטה, וישראל בעבודתם ובפרט בשמחת חו"כ פועלים לעילא ולתתא עילוי יותר מלפני הירידה, "אלה תולדות פרץ" מלא.
לימוד תורה בביטול דתשובה ומעש"ט
ש"פ וישלח ח"י כסלו. מאמר רחב ויסודי במעלת העבודה בביטול וקב"ע דעבד ובן. "בקשר עם יום הבהיר י"ד כסלו, יום נישואי כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע (בשנת תרפ"ט) .. טו כסלו, שנת ה'תנש"א". "המאמר מיוסד על ד"ה זה שאמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בש"פ וישלח תרפ"ט בסעודת שבע ברכות, שנדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט".
"שכל טוב לכל עושיהם" ולא נאמר 'לומדיהם'. עיקרה של תורה (הכוונה דתורה והתורה עצמה) הוא שיהי' עמה תשובה ומעש"ט. אף שהם ענינים שונים. איתא בזהר: לית מח' תפיסא בי' כלל אבל נתפס איהו ברעותא דליבא, היינו בקיום המצוות בהקדמת הרעו"ד. בהיות עצמותו ית' מובדל מכל ענין אינו תפיסא אלא ברצון שלו עצמו, קיום המצוות. אלא שצריך גם רעו"ד וביטול דקב"ע כדי שלא תסתיר מציאות האדם לגילוי עצמותו ית'.
מארז"ל תכלית חכמה תשובה ומעש"ט ג' ענינים: חכמה, בן, מציאותו מהאב; תשובה, עבד, ביטול וקב"ע; מעש"ט, מצות שהם טובים ומאירים בהקדמת התשובה "שאין נרגש בו גם זה שהוא בטל להאדון, ומה שנרגש הוא רק רצון העליון". גם בלימוד התורה צ"ל ביטול דעבד כי בנשמה שתיהן כאחד. עיקרה של תורה שיהיה בה בעצמה ביטול דתשובה ומעש"ט. דבר זה מרגלא בפומי' דרבא, כי היה לימודו באופן של 'בשרא שמינא' שמודגש מציאותו של הלומד וגם אמר מילתא דבדיחותא וכו' לכן הי' מרגלא בפומי' מאמר זה שצ"ל ביטול דתשובה ומעש"ט בלימוד התורה.
שייכות ג' עניני חכמה תשובה ומעש"ט לזמן אמירתו שבת שלפני י"ט כסלו, פדה בשלום נפשי (העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור) קטנתי מכל החסדים (גמ"ח ותפלה) ומכל האמת (תורה) ומתחיל בעסק (עבד) התורה (בן) חיבור שניהם אמיתת ענין פדה בשלום נפשי ע"י גילוי היחידה, משיח יחידה כללית.
שלימות העבודה ע"י פנימיות התורה
ש"פ וישלח י"ד כסלו. "לקראת י"ד כסלו הבעל"ט, התחלת שנת הששים לחתונת כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הרבנית שתליט"א (תרפ"ט –תשמ"ח) .. עש"ק וישלח, י"ד כסלו, שנת הקהל, שנת תשמ"ח". מקשר עם רד"ה וישלח יעקב מלאכים תרס"ו. ותרע"ג (המשך תער"ב ח"א).
הוראה מסדר הבירורים דיעקב (ג"ר לפני ז"ת) היא גם בנוגע להסדר דנגלה ופנימיות התורה. דהגם שהתחלת הלימוד הוא בנגלה דתורה, ובאופן דיגיעה, ואח"כ הוא הלימוד בפנימיות התורה, וכמ"ש הרח"ו שעסק ההלכה דהאריז"ל הי' ביגיעה עד שהי' מזיע זיעה גדולה כדי לשבר הקליפה, ומרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה, ורק לאח"ז הי' מעיין ע"ד הסוד, אעפ"כ, ידיעת הענינים היסודיים דפנימיות התורה באופן של הנחה פשוטה שלמעלה מהבנה צ"ל עוד לפני הלימוד בנגלה דתורה, שעי"ז, גם לימוד הנגלה (והבירור שעל ידו) הוא באופן נעלה יותר… שע"י לימוד פנימיות התורה נעשה יתרון בלימוד הנגלה ובהבירור שעי"ז הוא לכאורה ענין של ירידה לגבי הלימוד דפנימיות התורה כמו שהוא מצד עצמו, אעפ"כ, מכיון שהשלימות דדירה בתחתונים הוא שהתחתון מצד עצמו יהי' כלי לאלקות, דענין זה הוא דוקא ע"י הבירור שבדרך התלבשות, יש לומר, דע"י ההמשכה דפנימיות התורה לנגלה דתורה, שעל ידה נעשה יתרון בלימוד הנגלה ובהבירור שע"י לימוד הנגלה, היא מתעלית למעלה יותר מכמו שהיתה מצד עצמה. וזהו וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, דכל בניך לימודי הוי', דאלפין באורייתא דהוי', הוא מעלת לימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה (אורייתא דהוי'), כמו שהיא מצד עצמה, ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך הו"ע הבירור בעולם שע"י עסק התורה.
עבודה מתוך אהבה ואחוה לחבר הפכים
ש"פ וישלח י"ד כסלו. ראה "דרושי חתונה" י"ד כסלו תרפ"ט. בעיקר הוא המשך למאמר שלפניו ד"ה אדם כי יקריב דש"פ ויצא. גם מאמרים לאחריו (פדה בשלום; די"ט כסלו; וכל בניך דפ' וישב) הם בתוכן "דרושי חתונה".
בכח התורה לעשות שלום (פדה בשלום, ורב שלום) בעולם ובעבודה דבירור נה"ב. אשר ברא ששון ושמחה כו' שתכלית הכוונה היא שהעבודה תהי' מתוך אהבה ואחוה שלום ורעות, כמו אברהם שעבודתו לפרסם אלקות היתה מתוך שלום שהיה נדיב בגופו, ממונו ונשמתו, עד"ז אדמו"ר האמצעי שטרח גם בגופו להקל על בנ"י שיוכלו להשיג מאמרי חסידות בזול. שמחת חו"כ לחבר ב' הפכים עד שנעשים לבשר אחד באהבה ואחוה שלום ורעות בכח התורה. אברהם הי' נדיב בגופו, מעלת אתהפכא, בחי' קדושה. עם שרה, עיני' צרה באורחים. מעלת האתכפיא, אשה כשרה עושה רצון בעלה. גם לעת"ל מזכירין יצי"מ מעלת אתכפיא. מי יתן טהור מטמא. כך בכל איש ישראל שיש בהם גם מעלת האתכפיא. ענין השלום וחיבור הפכים בג' עמודים תורה עבודה (תפילה בציבור) וגמ"ח (משפיע ומקבל) והתכללות שלושתם עד למציאות אחת. וכל בניך גו' ורב שלום בניך, כל ישראל כלולים בתורה, ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, ועוסקים בבנינו של עולם עד אלא תולדות פרץ מלא. ובאים ללמוד תורה מפי משיח ועוד לפנ"ז בתור הכנה לומדים פנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח.
בדורנו עבודת התשובה מתוך שמחה
ש"פ וישלח טו"ב כסלו. מדרושי חתונה, "מש"פ וישלח (תרפ"ט) בסה"מ קונטרסים שמתחיל במארז"ל זה, ומוסיף מקורו ברכות דף י"ז ע"א, די"ל הרמז בזה כי י"ז בגימטריא טוב ובטוב גופא הוא קשור עם עמו א' התחלת הענין" (בתחילת התוועדות זו דיבר במעלת היום בחודש שבגי' טוב). במאמר אותיות נפלאות בענין עבודת התשובה שצ"ל מתוך שמחה.
שייכות "תכלית חכמה" תורה שעיקרה ידיעה והשגה בשכל, לתשובה ומעש"ט שאינם שייכים להבנה דוקא.
אנשים פשוטים מתעוררים ביותר בתשובה ובוכים במר נפשם, באמירת תהילים בלב נשבר. אמנם ענין המרירות בתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח למרירות וכו' צריכים התחזקות והתעודדות יתירה, לכן עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא.
ובנוגע לאמירת תהילים בלב נשבר, הרי ידוע פתגם רבותינו נשיאינו, טראכט גוט ועט זיין גוט. וא"צ כלל להיות ענין של מרירות. היינו אמירת תהילים מתוך בכי' במר נפשו ונתינת צדקה וכו', כי המחשבה טובה עצמה תביא שיהיה טוב. וכיון שיש הבטחת רבותינו נשיאינו הרי ברור הדבר שכן יהיה בפועל. מובן שעבודת התשובה בזמן הזה צ"ל מתוך שמחה דוקא.
בעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בך כלל אבל נתפס ברעו"ד, אהבה שלמעלה מהשכל, כהתקשרות הבן עם האב מצד העצם, שהעצם דנש"י נעמט את העצם שלמעלה.
והוא עיקר ותכלית החכמה דתורה, לתפוס את עצמות א"ס נותן התורה, בהקדמת התשובה נעשה חד ממש, עצם אחד עם עצמותו ית' ופועלת במעשים שיהיו חשובים, טובים ומאירים באור ובמאור ובעצם שבתורה. ובפרט תמכין דאורייתא בממונם וגופם. (ראה שיחה לאחריו במעלת תומכיה מאושר בקשר למלווה מלכא).
יא) אשר ברא – תשמ"ח
שמחה, הכח ליחוד וגילוי הא"ס
ש"פ וישלח י"ד כסלו. מדרושי חתונה תרפ"ט "שנאמר בי"ד כסלו (כמ"ש בכותרת המאמר) לפני נ"ט שנה". נדפס אז (תשמ"ח) בקונטרס בפ"ע כהוראת הרבי בש"פ ויצא. בחלקו הוא המשך לד"ה יפה שיחתן דש"פ חיי שרה. בענין ששון ושמחה, הכח לפעול יחוד בעולם.
הקדמת "ששון ושמחה" ל"חתן וכלה", אף שהם עיקר הסיבה לקיבוץ ו"הקהל" הפועל שמחה וחיזוק בתומ"צ ופועל שמחה גם בחו"כ העליונים. אלא שסדר בריאתן ברא ששון ושמחה תחילה כדי שהחו"כ יהיו שרויין בששון ושמחה. כי יחוד דמשפיע ומקבל צריך לגילוי כח הא"ס והוא ע"י שמחה הפורץ כל הגדרים. כללות עבודת האדם הוא יחוד משפיע ומקבל, כמבואר בענין יפה שיחתן כו', הנה"א פועלת על נה"ב, נשמה על הגוף, האדם בעולם, ופועלים חידוש, דירה בתחתונים. צריכים נתינת כח משלישי שלמעלה משניהם. ג' ענינים: האדם עושה מצוה; מעשה המצוה; הדבר בו נשית המצוה. מח' דיבור ומעשה. הנתינת כח לזה הקדים ששון ושמחה לפרוץ הגדרים עד שנעשה לבשר אחד עד שנמשך גילוי כח הא"ס למטה. לכן היא ברכה השביעי חביבין ונאמרו בה עשר לשונות שמחה, רמז להרחבה די' עממין לעת"ל, י' מאמרות, י' דברות, עשרה עשרה הכף בשקל הקודש.
לזכות
פינחס יצחק בן שיינא יפה שי'
וזוגתו חנה יוטא בת אסתר מייטא שתחי'
לרגל יום נישואיהם
ביום ג' פ' וישב כ"א כסלו
ה'תשס"ד
יה"ר שכל הברכות יתקיימו במילואן
וירוו נחת רוח אמיתי חסידותי מכל יו"ח שיחיו
מנפש ועד בשר
ומתוך הרחבה מופלגה בגשמיות וברוחניות